פרשת ינון מגל: ניצחון הטהרנים

למה בעצם אנחנו צריכים חוק ומשפט אם יש לנו את תלייני הפייסבוק? ארבע הערות קצרות על פרשת ינון מגל והתופעות המטרידות שהיא חשפה.

שפט ללא משפט; מגל. צילום: פלאש90

1. אנשים איבדו כל חוש צדק בסיסי. ממתי מספיקים לנו שניים וחצי פוסטים כדי לשפוט אדם, להרשיע אותו, ולבצע בו את פסק הדין? כנראה שסתם הקמנו בישראל בתי משפט וחוקקנו חוקים, יש לנו הרי את תלייני הפייסבוק וכבר אין צורך בשופטים. כולם הפכו לנו פתאום למומחים, פסיכולוגים, חוקרים ומחוקקים: "אין עשן בלי אש", "שתיקה כהודאה", "הוא לא הכחיש", "הוא היה יוצא למלחמה אם זו הייתה עלילה" – אלה כללי המשפט החדשים והמקודשים. ואם קצת נבהלת ולא חתרת מיד לקרב עם עדר הטהרנים המשולהב, אפשר להיות בטוחים: אתה אשם.

מלכתחילה, הקונספט לפיו העיתונות הממוסדת יכולה לפרסם כתבות על אדם ללא משפט, הוא בעייתי ואפור מצד עצמו ולא פשוט להצדיק אותו. אבל עכשיו גם זה כבר נראה חלום רחוק. נקבעה כעת נורמה חדשה: כל אחד יכול לפרסם הכפשה מלוטשת בפייסבוק, ללא הבקרה המינימלית שיש במערכות עיתון, ולהרוס חיים של אדם ומשפחה. שלא לדבר על עמידה בסטנדרטים של בית משפט מערבי מתוקן. מישהו מעשרות אלפי המשתפים והמגיבים בדק לעומק את הפוסטים של רוטנר ושות'? אימת אותם? הצליב עדויות? כמה מהם בכלל מכירים את הנפשות הפועלות ואת הקונטקסט של האירועים?

וכך אם כן נערכים משפטים בימינו: בלי חזקת החפות, בלי ביקורת, בלי חקירה נגדית, בלי השוואת עדויות, בלי בדיקות של המשטרה, בלי דרישת ראיות מינימלית, בלי כל המוסדות והמנגנונים שמבטיחים לנו, אזרחי המדינה החופשית, משפט צדק ששואף להוציא את האמת לאור. טירוף.

2. אנשים הם נאיבים להחריד. לרבים יש אמונת יסוד על העולם הזה, לפיה הטוב תמיד מנצח בסוף: "אמת מארץ תצמח", "ניכרים דברי אמת", "סוף הטובה לבוא", "לשקר אין רגליים". לכן הם בטוחים שאם מעלילים על אדם, מכפישים אותו או מעוותים את מעשיו, אזי כל מה שהוא צריך לעשות זה רק לצאת לקרב, להיאבק על חפותו ולנצח. אבל – והכינו את הממחטות כי זה לא הולך להיות קל – הטוב אף פעם לא מנצח בעולם הזה. אלה פשוט לא כללי המשחק.

בעולם הזה מנצח רק הכוח. הטוב כשלעצמו לא ניצח בקרב אחד עלי אדמות, ולעולם הוא לא ינצח. וכך גם ביחס לרֶשַע. זה תמיד היה רק הכוח שקבע – כשלפעמים הוא טוב ולפעמים הוא רע. למוסר, לערכים, לצדק ולאמת אין שום עמידה בפני עצמם, ושום ערובה לניצחון. בעלות הברית ניצחו את הנאצים מפני שהן היו חזקות יותר, לא בגלל שהן היו צודקות יותר. ישראל מנצחת את הפלסטינים כי יש לה יותר כוח, לא כי היא מוסרית יותר. ודאע"ש מפסיד לא כי הוא רשע אלא כי הוא חלש בהשוואה לרוסיה. כדי לנצח לא מספיק להיות טוב וצודק, צריך להיות חזק. ובמקרה שאין לך את הכוח, אפילו אם אתה הכי מוסרי בעולם, כנראה שתפסיד במערכה.

מוסרי ולא-מוסרי ביחד; דוד וגולית. באדיבות ויקימדיה
מוסרי ולא-מוסרי ביחד; דוד וגולית. באדיבות ויקימדיה

3. אנשים הם טהרנים. "אני לא רוצה שהוא ייצג אותי בכנסת", "לאנשים כמוהו לא מגיע להיות נבחרי ציבור", "אלה לא המנהיגים שאני רוצה". יש במשפטים הללו, ובאלפים אחרים כמותם ששמענו בשבוע האחרון, חוסר הבנה בסיסי של יחסי פוליטיקה ומוסר. בסופו של דבר, התפקיד של פוליטיקאים הוא לא לאלף אותנו מוסר, אלא לדאוג לנו לחקיקה ומשילות טובה. אין ספק, כולנו רוצים מנהיגים מוצלחים שהם גם מופת מוסרי. אבל בחיים, כמו בחיים, המציאות מתייצבת איפשהו באמצע, ומוסרי ולא-מוסרי משמשים בעירבוביה.

דוד המלך למשל. המנהיג המוצלח ביותר בהיסטוריה הישראלית. הקים צבא חזק, הרחיב את הטריטוריה, איחד את שבטי ישראל והוביל לשגשוג כלכלי. אבל דוד לא היה מושלם מבחינה מוסרית, לפחות אם תשאלו את אוריה החתי, ואת מבחן השיימינג של היום הוא בטוח לא היה עובר; כך גם שאול שבלם את פלישתים אבל ניסה לרצוח את דוד; אחאב שחיזק והגדיל את ממלכת ישראל אבל כשל עם נבות; יהודה המכבי; בר-כוכבא; בן-גוריון ועוד.

לא, מנהיגים מוצלחים לא בהכרח יהיו מושלמים מבחינה מוסרית (רובנו ככה אגב), כמו שהם גם לא בהכרח יפים או יודעים לבשל. זה לא קל לעיכול, אבל בשורה התחתונה מה שהכי חשוב הוא שהם יחזקו את הכלכלה וישמרו על הביטחון שלנו, ולא שיהיו אדמו"רים צדיקים וקדושים. אם מנהיג נכשל מוסרית במקרה מסוים זה עניין שלו ושל הנוגעים בדבר, וכל עוד אין פלילים במעשה שלו – דבר שיכול להתברר רק בבית המשפט – הרי שאין בזה עניין לציבור. ממש כמו שאין עניין לציבור בהתנהלותם המוסרית של אנשים רגילים. במקרה הזה, המושלם המוסרי הוא האויב של הטוב מאוד השלטוני.

אסור לנו למחוק את הספרה הפרטית ולמזג אותה עם עולם הרכילות הציבורית. המחשבה שדי בכמה שמועות פייסבוק כדי להדיח נבחר ציבור טרי שעוד עשוי להגיע לעמדת הנהגה משמעותית, היא טהרנית ומסוכנת. אם נתעקש על סטנדרטים כאלה, נישאר מהר מאוד ללא מנהיגים.

4. אנשים נותנים ללחץ הפמניסטי לנצח. אם המגמה הנוכחית תימשך אפשר לשכוח מיחסים בריאים בין המינים, ממרחב ציבורי נינוח, ובאופן כללי מהרומנטיקה. כל אינטרקציה בין המינים תלווה בחשש גברי שביום מן הימים זה "יתהפך עליך", כל חיזור או מחווה יהפכו לעילה להכפשה בפייסבוק, ובאופן כללי אנשים יתחילו לדבר עם בנות המין השני בכן-לא-שחור-לבן. קורקטי, ענייני, קצר ולעניין. הכל מחשש שמא.

בכלל, המגמה הזו תגרום לאנשים לאבד את הביטחון בסביבה הדיסקרטית שלהם. הרי כולנו עושים ואומרים בפורומים מצומצמים דברים שלא ראויים לחשיפה ציבורית (בדיחות שחורות למשל), ואם כל דבר שאדם אמר מתישהו, היכנשהו, למישהו, יכול להגיע לעמודי החדשות ולרוץ באלפי שיתופים בפייסבוק, אנשים יחששו לדבר ולהתבטא בחופשיות. זהו הרס המרחב הפרטי של האדם.

לא חבל?

[כותב שורות אלה לא הצביע לבית היהודי, אין לו שום קשר לינון מגל, ובמעט הפעמים שיצא לו לכתוב עליו או על מפלגתו היו אלה דברי ביקורת].

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

40 תגובות למאמר

  1. כנראה כשכל הכותבים באתר הם גברים – העיוורון והבורות הגבריים מנצחים ואין מי שתאזן

    1. ואולי לא רק גברים חושבים ומרגישים כך חשבת על האפשרות ?

    2. צודקת. רק עכשיו שמתי לב שהאתר הזה הוא עזרת גברים. אפילו ביציע כדורגל יש כמה נשים.
      לא יכול להיות שזה קרה במקרה ובלי כוונה. אחוות גברים לתפארת המאות הקודמות

  2. הוא הודה בזה בעצמו. אין פה מה לדון בכלל. בנוסף, הטוב הוא זה שמנצח כי ינון מגל הועף מחוץ לכנסת. אתם באמת מביאים דוגמות מהתנ"ך כדי לבסס את הטענות שלכם? זה לא בדיחה שחורה, כי היא אמרה שאין לה עם בעיות שחורות ומיניות בעצמן.
    חבל מידה, רציתי לאהוב אתכם, אבל זה לא אני – זה אתם.

  3. למאוכזבת, מה קשור מינו של הכותב ריבונו של עולם?! עוד טהרנית…

    1. הטוב הוא זה שמנצח"? מאיפה הבאת את הבנאליות הזאת?מאחורי ההדחה של מגל עמד מערך שלם של קנוניה מזוהמת מבית הקרן להשמדה.רוטנר היא בסך הכל פיון שהשתמשו בו ותו לא.הם נבהלו מהכוכב שעשה צחוק מהנאיביות המטופשת שלהם ובראשם מהבוגד אלון ליאל שעבר על החוק ובגד במדינת ישראל.

    2. סביר שאותו תיאור מסיבה יתפס אחרת ע'י דתיים מאשר ע'י חילוניים. כנ'ל לגבי התפיסה של נשים ושל גברים את אותו תיאור. אולי נשים נזכרות בהטרדות מיניות שעברו וגברים מקנאים בו

  4. בעיני הכותב הנכבד "יחסים בריאים בין המינים" זה כשהבוס שלך אומר במסיבת הפרידה שלו שחשב על הציצים והתחת שלך ואף דיבר על כך עם קולגות אחרים??? האם יחסים בריאים זה להשתכר במסיבה ולדחוף לשון לפיה של עובדת אחרת? בהיותך נשוי?? האם נגיעות לא רצויות הן חיזור בעיניך?? אם אותם מעשים היו מבוצעים בבת שלך זה גם היה בסדר? ובאישתך?

    1. או שהמעשים פסולים או שהם לא. אם העובדה שהוא נשוי משנה משהו- זה אומר שהמעשים עצמם הם בסדר גמור.

      וגרוטסקיות ומגעילות ככל שהתנהגויות מסוימות יראו בעיניך- לא הבנתי, את מעוניינת להשתית כללי התנהגות, מוסר וצניעות על אנשים?
      בכיף. אני אפילו אשמח להוסיף כמה. רק מסופקני שפה את תשבי בשקט, פתאום את תתחילי לצרוח על מוסרנות וכפיה דתית.

      אם זוגתי חווה חיזור לא רצוי- בהתחלה אשתעשע, אח"כ אקנא ואצפה ממנה להבהיר שהיא לא מעוניינת. אם ו*רק אם* המחזר לא מפסיק אחרי סירובים חוזרים ונשנים – אז יש מקום להעלות מדרגה (ז"א להבהיר בתקיפות. לא לפנות למשטרה- זה כבר מקרה קיצון ועליה של לא מדרגה אלא שבע)

      כנ"ל לגבי הבת שלי.

    1. הודה במה?
      בזה שהוא יצא דושבאג ודביל במה שהוא אמר לרוטנר?
      ממתי זו עילה להדיח ח"כ? כי זו לחלוטין לא הטרדה מינית בפני עצמה, וק"ו כשרואים את ההתנהגות של רוטנר.

      ואם זה שהוא נשוי זו הבעיה, למה יחימוביץ' שהודתה שבגדה בבעלה, ולא סתם אמרה אמירות גסות, עדיין בכנסת לשיטתכם?

    2. אז הוא הודה, נו ו…? האם במעשים שלו יש היבט פלילי? האם השימוש במילים "ציצי" ו"תחת" הופך אותו לח"כ פחות יעיל? מה שהכי מדהים בכל הסיפור הוא שהחברה החילונית שדוגלת במתירנות, שבה מתקיימים מופעי דראג קווין לילדים ובערוצי הילדים משדרים תכנים מיניים, שבה התקשורת לא בוחלת להשתמש בשורש זי"ן ובנגזרותיו בכותרות הידיעות, מתייחסים בכזאת רצינות תהומית לצביטה בישבן וכיוצא באלה.

    3. ראית איזה קטע? החברה החילונית מכבדת את חירות האדם לבחור מי יגע בו ומי לא? מטורף הא?
      אבל מה יש לצפות מאדם שלא מבין את משמעות חופש הבחירה.
      או נגיד את ההבדל בין שימוש מוסכם של שני אנשים במילים מסויימות לבין נגיעות לא מוסכמות.
      חירות אין משמעותה אני עושה מה שבא לי מבלי להתחשב באחר. חירות משמעותה הסכמים בין אנשים והבחירה שלהם לגבי מי יגע בגופם.
      משהו שנראה שאתה מתקשה לקבל כי מבחינתך אדם שבוחר מרצונו החופשי שיגעו בו נתן הסכמתו לנגיעה של כל אדם אחר, ואם אינו רוצה שכל אדם יגע בו אז עליו להתנזר לחלוטין ולעולם לא להסכים למגע (אלא אם קודש הקודשים קרה והם נישאו). זה כמובן עיוות מוחלט של המונח בחירה חופשית אותה קיבל האדם. גרוע מכל זו גישה של ילד בן חמש שחושב שאם פעם אחת אושר לו דבר מה זה מהווה אישור נצחי לגבי כל דבר בכל הקשר. התבגר והתוודע למופלאות הבחירה החופשית, בכפוף למגבלות היותך אדם בחברה ולא אדם יחיד במערה.

  5. ההנחה של האנשים שלא רוצים נציגי ציבור לא מוסריים, היא שאם אדם מתנהג בצורה לא מוסרית בעניינים פרטיים – גדול הסיכויי שייעשה כך גם בעניינים מדיניים. לדוגמא לקבל שוחד תמורת הצבעות על חוקים מפוקפקים וקבלת החלטות מטעמים שאינם טובת העם ושיגשוג כלכלי, או כל טעם אחר שהיינו רוצים לראות.

    1. אין קשר בין התנהגות בינאישית בהמית לבין אמינות בנושאים מדיניים וביטחוניים. אדם יכול להיות גרוע בשני התחומים או מעולה בשניהם. הסייג היחיד: ביצוע דברים בגינם האדם יכול להיסחט. אדם שהפך עצמו למועמד לסחיטה פסול מלכהן בכל תפקיד חשוב או רגיש

  6. כל מילה בסלע! הפכו את הרשת לכיכר העיר ואלו אשר מבצעים את מעשי הלינץ הללו, הם למעשה זהים במבנה האישיות שלהם לאותם אלו אשר מסתערים על אדם שהם חושבים שהוא אשם ושוחטים אותו בכיכר העיר, זה אותו סוג של בני אדם, ההבדל היחיד שהם לא מסתכלים במראה. מבצעי הלינץ הללו הם אותו סוג של זוהמה תרבותית וחברתית כמו אלו למשל אשר ביצעו את הלינץ בחיילים ברמאללה.

  7. גם לדעתי מדובר פה בלינץ׳ המוני וברברי ואין מנוס מהחשד שמדובר פה בקנוניה שנועדה לחיסול פוליטי של כוכב עולה בשמי הפוליטיקה העכורים. ינון מגל היה צריך לעמוד באומץ מול האשמות נגדו ולהגן על שמו הטוב הרי הוא לא ביצע שום עבירה על החוק ואין ראיה להעמיד אותו לדין ענייני מוסר שבינו לבינה הם לא עניין לציבור ואין לאף אחד זכות לשפוט אותו לכן העובדה שהוא הרים ידיים ניכנע והתפטר מכל תפקידיו היא לא פחות מאכזבה מרה להרבה מאוד אנשים

  8. מגל פעל לא כשורה, וזה מאכזב חלק מבוחריו.

    התנצלות היא ראשית הודאה, הוא התנצל על מילים שנאמרו ומכאן ישנה ראשית הודאה שאכן נאמרו המילים. לא בהכרח שיש פליליות במעשה אך ישנו ספק פליליות והחלה חקירה. החלטתו לעזוב הייתה שלו ושל בנט, וזה מראה דווקא שהוא רואה במעשה כחמור מבחינה ציבורית, אומר משהו טוב עליו (להבדיל מרמון למשל שכנראה עד היום לא מבין את פליליות מעשיו. גם לאחר הרשעה). דווקא המסנגרים עליו הם העושים לו שירות דוב. מגל פעל לא כשורה וזה מאכזב חלק מבוחריו. ההתנהלות שלו מאז נודע הדבר לעומת זאת, היא נחמה פורתא (לפחות לקהל בוחריו שכן התאכזב).
    ההשוואה לדוד פשוט פרייסלס. מגל לא מלך ישראל, הוא לא דוד ורוטנר אינה בת שבע (עליה איננו יודעים אם נפגעה ממעשיו של דוד כי הסיפור לא חולק זאת איתנו!) כמו כן דוד נענש!! על מעשיו. בימינו אנו, כל הקטע עם עונש בידי שמים פחות מסתדר בעניין מעשים שפוגעים באדם אחר. גרוע מכל הטענה לגבי דוד המלך אומרת שצריך למחול על עוולות חברתיות בשל כך שאני מאמין בדרכו. מה שאומר שאם אני מתנגד לדרכו זה בסדר שאצא נגדו. מפה לשם מסתבר שלאתרג את שרון היה סביר לגמרי לפי גישה זו, אעפ"י פיטורי השרים ושאר הבעיות המוסריות שנוצרו שפגעו בעקרונות מודרניים המדברים על דמוקרטיה וזכויות, כי זה לא היה לא חוקי, רק קצת מסריח ולא מוסרי. גם הפרת הבטחה לבוחרים אינה לא חוקית והקטע המסריח זה שזה כל כך קל ליצור תמיכה מהאופוזציה במצב זה, והכל במסגרת החוק, רק קצת לא מוסרי.

    ולטענה היפה מכל… גברים לא יוכלו להתחיל יותר עם נשים. זה האיום החביב עליי. מדוע הוא אינו ממומש אף פעם? מפחד? חושש? יש ספק? אל "תחזר" אחריה!
    החוק לא נועד לתת לאדם סביבה נוחה יותר ליצירת קשרים חברתיים או אינטימיים! מטרתו להגן על האחר מפגיעה.
    אתה באמת חושש? אל תתחיל אל תחמיא, אם לדעתך כולם כולל נשים יסבלו מכך הרי השוק החופשי יתקן את המצב ונשים פשוט "יתחננו" שגברים שוב יקראו לעברן ברחוב או שהבוסים שלהן יחלקו עימן את מחשבות הזימה שלהם עליהן. תן לשוק החופשי לנצח
    .. אם החוק יוביל למדרון החלקלק עליו אתה מדבר יגיע התיקון המיוחל לא? הרי אם כולם כולל נשים יסבלו מזה שגברים לא "מחזרים" אחריהן הן יחדלו מהציפייה ההזויה שלהן שהבוס שלהן ינהג כבוס ולא כמחזר ויפסיקו להתלונן על כך/לחוקק חוקים נגד כך. בקיצור תממש את האיום, או שאל תאיים. זה פשוט מתחיל להשמע כמו "אני יורד מהארץ" של אחרי תקופת בחירות. חלאס נמאס. אל תתחיל עם נשים ואל תאיים!

    1. לא היתה התנצלות על נוסח מסוים, אלא כללית. וכל מה שהמאמר מצביע עליו היא תופעת משפט השדה שמבוצע ברשת שהיא פסולה לכל הדעות. אם תתכבד הגב'ותתלונן במשטרה או אז נוכל גם אנחנו להתייחס ברצינות לתלונה שלה.ו

    2. הייתה התנצלות כללית, ואכן זו אינה הודאה, אלא ראשית הודאה (כלומר זה מפליל אותו במידת מה, אך אין זה אומר שזה מוכיח את היות המעשה פלילי ומצדיק הרשעה). הדברים יחקרו אם יהייה צורך בכך, לא טענתי שיש כאן מעשה פלילי, אלא ספק לפליליות. המעשה אינו ראוי ומאכזב חלק מציבור הבוחרים, על כך הדיון הציבורי וראוי שיהייה על כך דיון, מגל לא מנוע מלהגיב ויש לו שלל יועצים פוליטיים ומשפטיים לעשות זאת דרכם (הדיון בעניין השמחה לאיד של מי שאינו אחד מהבוחרים הוא מגוחך ולא רלוונטי, הם ממילא לא יבחרו בהם). בעיני לפחות ראוייה ההתנצלות שלו, מתוך נקודת הנחה אופטימית שהוא אכן מצטער על כך (ולא על כך שזה פורסם), והסנגורים הציבוריים שמינו את עצמם להגן עליו עושים לו שירות דוב.
      אם המאמר מצביע על תופעת משפט השדה, חבל שהוא התדרדר למחוזות ה"אוי איו אוי הרגו את הרומנטיקה", זה טיעון-איום טרחני בעליל.

  9. תכלס,לחפון ישבנים של עובדות ללא הסכמתן זה דבר לגיטימי, למעשה זאת הטבה שניתנת לעורך ראשי וזה בחוזה העבודה שלו.

  10. יש כאן תערובת של מספר נושאים

    א. האם התנהגות מגל, כפי שהודה בה, ראויה? לטעמי ממש לא. זה לא 'לחץ פמיניסטי' מגונה לדרוש שמנהלים יתנהגו בכבוד כלפי הנשים העובדות עמם. זו דרישה אלמנטרית. ואין לכך דבר וחצי דבר עם חיזור רומנטי. גבר המבלבל בין שני הדברים האלו אמור להשלים בדחיפות את ההשכלה, אותה היה אמור ללמוד כבר בגיל ההתבגרות. כתבתי גבר ולא אדם כי ברור לי שאישה לא תבלבל בין השניים

    ב. האם התנהגותו הלא ראויה של מגל פוסלת אותו מלהיות פוליטקאי מצטיין? יש הרבה דוגמאות היסטוריות של מנהיגים דגולים שלא הצטיינו במוסריותם ובאתיקה הבינאישית שלהם. בעיני הוא פסול מלהיות מחנך של בני נוער אך לא פוליטיקאי, לוחם או איש עסקים. אני יכולה להוסיף שלהערכתי הליכתו היא הפסד לפוליטיקה הישראלית. וזאת למרות שמעולם לא הצבעתי לבית היהודי

    ג. האם לגיטימי שרשתות חברתיות יעסקו ב'ביוש פומבי' במקרים שאינם מגיעים למערכת החוק והמשפט? להערכתי יתרונות השיימינג עולים על חסרונותיו. זהו התחליף המודרני ללחץ חברתי -קהילתי לההתנהג כראוי גם בערים הגדולות והאנונימיות. ביוש התנהגות בריונית, כמו השוקולד במטוס או תופסי חניית נכים במלון, ממלא תפקיד חברתי חיוני. מערכת המשפט אינה יכולה להיות הכתובת לכל התנהגות אנטי חברתית, בריונית ופוגענית

    ד. האם רדיפת מגל ודחיפתו מהתחום הפוליטי נעשו בתום לב ע'י חסרי אינטרסים? ברור שלא. יש כיום הרבה אנשים מאושרים מחיסול מתחרה ודובר אטרקטיבי ו/או פגיעה בבנט ורעיון המפלגה הרחבה שלו ו/או פגיעה במחנה הימין

    המסקנה שלי מכל זה: מותר לבקר חריפות התנהגות אדם ובאותו זמן גם להגן על זכותו, ואפילו חובתו, להישאר בתפקידו

    מסקנה נוספת: העדר נשים כותבות באתר מידה הוא חיסרון משמעותי שלו. נדמה לי שחלק משמעותי מ 51% מהאוכלוסייה
    יצטרפו להערכתי. וכנראה גם חלק מ 49% האחרים

  11. ליואב, אני אישה ותומכת בכותב המאמר ובתוכן שלו. אני לחלוטין מסכממה שהדרך הזו תוביל אותנו לאבדון. במקום שחרור מיניות האישה, רק קרע גדול יותר בין המינים יווצר פה.

    אגב, גם אני לא הצבעתי למפלגתו של יינון, ולמרות זאת צר לי על האבדה של אדם ככ מוכשר מהנהגת המדינה.

  12. הרגת אותי כבר במשפט הראשון.
    הוא פאקינג הודה, יש ארבע מתלוננות כולל אחת לפחות שאומרת שהיא גם יכולה להביא עדים, ומה שהיא מתארת יותר חמור ממה שרוטנר תיארה.
    מי שקיבל פה לינץ' זו רוטנר שכתבה מה היה, ינון מגל לא טוען שהיא משקרת, אם כבר אז להפך ועדיין אלפי אנשים כותבים נגדה ושופטים אותה, כולל הטור הזה, כאילו היא אשמה במשהו.
    בדיחה עצובה.
    והקטע של הרומנטיקה – אם מבחינתה זו הטרדה, לא נורא אם נאבד את הרומנטיקה הזו, כנראה שמראש לא הייתה רומנטיקה בשום מקום חוץ מהראש שלך.

  13. כמה מילים מיותרות. הוא הודה למען השם.
    אתה מוזמן לחזור לימי דוד המלך החשוכים, אנחנו נצעד לנו לכיוון 2016, בה נשים אמורות להיות שוות לגברים.
    אני מניחה שמרחב ציבורי נינוח בין המינים עבורך הוא מרחב בו מותר לגבר לפגוע באישה. אז לא, לא חבל.

  14. ״יחסים בריאים בין המינים״ ו ״מרחב ציבורי נינוח״ הן שתי אמירות כל כך מנותקות מהמציאות
    כל כך פוגעניות.
    אני יודעת שבעולם הנינוח שלך הכל סבבה, אבל בעולם שלי אני ואחיותיי מוטרדות בכל רחבי המרחב הציבורי הנינוח שלך. באוטובוס, ברכבת, ברחוב, בסופר מרקט, בעבודה ובכיתות האוניברסיטה. מוטרדות אגב, זה לא שמישהו מדבר אלינו לא יפה. זה למשל שגבר זר מחדיר את הלשון שלו לפה שלנו, או נוגע בנו במקומות האישיים שלנו. זה מוטרדות.
    בעולם שלך היחסים בין המינים בריאים, ובעולם שלי נשים, חברות שלי, נאנסות מתחת לבניין שלהן, בחנייה של הפאב או בבית על ידי הבן זוג או הבעל.
    הלוואי והייתי חיה בעולם שלך. חבל שהוא לא קיים.

  15. השווית הרגע את ינון מגל לדוד ושאול, ומה היה ענשו של דוד אתה זוכר? למעשה דוד לא עבר אפילו את השיימינג של עצמו! – "חי ה' כי בן מוות האיש העושה זאת", ובוא לא נדבר על העונש שלו בכלל… אגב בימי דוד "המנהיג המוצלח בתולדות ישראל" (הרשה לי לחלוק עליך), מה היה ענשו של אדם נשוי המנשק באופן כפוי אישה שאינה אשתו? או חופן איברים מגופה? כנראה קצת יותר גרוע מהתפטרות.

    מנהיגים צריכים להיות יותר מאנשים פרטיים, במקומות שבהם מותר לאדם פרטי לעבוק בצבעי אפור למנהיג ואיש ציבור אין את הזכות הזו, חובותיו קודמות לכך.

    בעניין חיזורים ומחוות בו אני אתן לך טיפ כדי שזה "לא יתהפך עליך", אל תגיד לבחורה שאיברים בגוף שלה מחרמנים אותך ושבדקת עם כל שאר החבר'ה במשרד וכולם באמת מסכימים על זה שיש לה אחלה ציצי. טמבל.

  16. סופסוף נבחרי ציבור מבינים שהציבור בוחן אותם והם לא יכולים להיות מושחתים כאוות נפשם – מה דחוף לכם לצאת בכתבת נגד? אז יינון מגל עזב. אז מה? לא נראה שהפסדנו את מנהיג הדור או משהו. העזיבה שלו הרבה יותר חשובה מהישארותו. ולגבי דוד המלך – לא סתם נענש, ומעשיו הפחות טובים נכתבו לדראון עולם.

  17. הלוואי וזו היתה טהרנות
    אם זו היתה רק טהרנות – הם היו מיישמים את אותם קריטריונים גם על עצמם. הכוונה היא לקונסטרוקט השמאלני של הקרנות

    ה"טהרנות" לכאורה יש לה כמה פונקציות עיקריות:
    ראשית – הכחדת כל אמת מידה, הכחדת השכל הישר וההגינות הטבעית – על ידי שיפוטים שרירותיים לגמרי – בלי הבחנה בין חמור לשולי. כאשר זכות הדיבור וההכרעה ה"מוסרית" ניתנת רק למי ששולט בתקשורת, ולכן בשיח.
    כפועל יוצא- בכל אירוע שמעורב בו שיפוט – השולטים בשיח יציבו את גבולות הלגיטימציה מסביב , או מחוץ למטרה מסומנת.
    כך הם מבטיחים תמיד – שכל מה שלא קשור לאג'נדה שלהם ימצא תמיד מראש במעמד מפוקפק.
    טהרנות היא שיא הפלורליזם והנאורות יחסית למה שבפועל מתרחש פה .

  18. דיון ציבורי בנוגע למוסריותו ואופן התנהלותו של נבחר ציבור – איננו משפט שדה!
    ממילא, רוטנר פתחה את דבריה בפסילת הזווית הפלילית ונראה שהויכוח אינו על העובדות אלא על אופיה של המתלוננת.
    ביקורת ציבורית, טהרנית וצבועה ככל שתהיה היא חלק לגיטימי מהמשחק ולפוליטיקאים לא חסרים כלים להתמודדות עמה.
    ב-2015 אין מקום למלכים וקיסרים. הזכות לנהל את ענייני הציבור מגיעה עם מחיר של חשיפה וביקורת.

  19. בתור גבר ימני שמצביע הבית היהודי, לא מחבב פמינסטיות וחושב שהרשעתו של משה קצב הייתה עיוות מוסרי מאין כמותו, אני חושב שלהגן על ינון מגל או על זכותו להשאר בכנסת זו תחתית הביוב. זה מעיד יותר מכל על חוסר ההבנה של הכותב על מי הם מצביעי הבית היהודי ואת מי ינון מגל אמור לייצג. כותב המאמר איננו מבין כנראה את הפער בין מה שנחשב נורמטיבי בעולם הערכים המערבי- חילוני, לבין מה שנחשב נורמטיבי בעולם הדתי- שהם רוב מצביעי הבית היהודי. בעולם הדתי, לנסות לשכב עם אשה נשואה זה דבר מגעיל. להתייחס לאישה כמו ערימה של איברים זה דבר נחות. סטוץ זה רעיון מעאפן ובעיקר שאתה עצמך נשוי לאישה שמחכה לך בבית. האמת, זה מעציב אותי שכותב המאמר מעמיד באור כל כך שובניסטי וחשוך את התרבות שממנה הוא בא. לדעתי, זה ייצוג לא נכון של התרבות הזאת. גם גבר ליברלי צריך להיות לו תחושה בסיסית של מה נכון ולא נכון ביחס להתנהגות כלפי בני אדם אחרים. אין לי שום בעיה שהדברים האלה אינם נשפטים בבית משפט- לא כל מעשה שאיננו פלילי הוא מעשה ראוי. הדברים נכונים בעיקר במישור המיני, שם הקווים הם מאד אפורים. יש דבר כזה מוסר- ומוסר הוא דבר שלא יכול להשפט באופן חוקי בגלל שהוא עומד ותלוי באופן שבו דברים נעשים, בקונטציה שלהם, ולא רק בקיום שלהם. אני חושב שכותב המאמר בעיקר מייצג את התחתית של התפיסה המוסרית- החילונית ביחס למיניות ולא את הצדדים היותר מעמיקים שלה. מזעזע לדעתי.

    1. מה לגבי חילול שבת?
      כיצד חילול שבת נתפס בחברה הדתית?

    2. השאלה חייבת להשאל בתוך קונטקסט ולא באופן מנותק.
      השאלה שצריכה להשאל היא מה הבוחרים יודעים ומה הם מצפים ממועמד שנבחר להיות במפלגה בה הם בוחרים.
      יש שוני מהותי בין משהו שנחשב בעיני כחטא אך הוא גלוי וידוע במעמד הבחירות, כך כשאתה שם את הפתק בקלפי אתה עושה זאת בידעה גמורה שיש בינכם מחלוקת/אי הסכמה בעניין מסויים, לבין משהו שנחשב בעיני כחטא אך הוא אינו ידוע לי באותו מעמד.

    3. אוקיי, מקובל.
      אבל מגל רץ על תקן חילוני.
      זה נכון שספציפית אתה לא יודע על הסכמי התשמיש בינו לבין אישתו וזה לא משהו שהוא התייחס אליו, בין אם הם חובבי חילופי זוגות, סאדו, נישואים פתוחים, ניכור זוגי או שהוא סתם בוגד בה- אבל כחילוני יש שלל נושאים שבהם לא הייתה התמקדות ובהם הוא חלק מהחברה הלא דתית אשר בקרבה הנושא האינטימי הוא… ובכן… אינטימי.

  20. מדהים לראות שבפלטפורמת הפייסבוק והאינטרנט כל חבר הוא חוקר, שופט , עד ,חורץ גורלות ומה לא
    למרות ( ציטוט) : "גורמי משטרה המקורבים לחקירת ינון מגל: הראיות נגדו מאד חלשות"
    קראו שוב : "מאד חלשות" !!!!!!!
    ,עדין בשטף שלא יתואר ממשיכים להקיז את דמו. מניסיון חיי נשים מטרידות, מתחילות , נוגעות לא נוגעות בגברים לא פחות , אך האם זו הטרדה
    מה פתאום ? לאישה מותר, מה לא ?
    ולפני שאתם מתנפלים, אני נגד הטרדה מינית !!!! אבל יש דרך רבותיי, יש דרך להעליל על אנשים
    אז אתם טוענים שלא, אוקי בואו ניקח כל גנב, רוצח ,כל מעלים מס ונקיז את דמו בכיכר הגדולה ביקום,כיכר הפייסבוק, נראה לכולם מי הוא או היא באמת . לא, לזה אתם לא מסכימים.
    אה,אה… הוא שליח ציבור, הבנתי בשליח ציבור מותר להתעמר. סליחה באמת , לא ידעתי , איזו טיפשה אני.

    דבר נוסף, רוצח ילדים ,טרוריסט מקבל הגנה וייצוג, משפט הוגן, טיפול רפואי ואם הוא אשם אז בדרך גם תואר ראשון ושני אה.. סליחה, זה בעצם לא קשור, נכון?

    כפי שמישהו התבטא פעם : "חופש הדיבור הוא לנשים, ערבים והומואים" והוא שכח … "לשמאלנים" שעד שלא מצצו את דמו טוב יותר מכל ערפד שניתן להעלות על הדעת לא הרפו.
    ועכשיו מצטרפים לזה גם הדתיים רחנמא לצלן נגע באישה נשואה , מתי תקלטו שזו לא הנקודה כלל, הדרך רבותיי.. הדרך בה הוא נשפט .
    ואתם יודעים , כולנו חיינו לפחות עשרות שנים ולא מצאתי מלאך אחד, גם אלוהים לא מי יודע מה אם הוא בנה כזה עולם אז חאלס ! מהתחסדות והצדקנות רבאק

  21. "מה שקרה עם ינון מגל זהו "דאעש אינטרנטי
    "או "טרור פמיניסטי
    .אני לא יודעת מה יותר גרוע, מה שבטוח אף אחד לא יוצא מזה חיי

  22. אם מגל היה קורא קצת על מתקפות של לוחמי צדק חברתי, הוא היה מבין שהמטרה של הבליץ ברשתות החברתיות/התקשורת הוא בדיוק על מנת לסחוט התנצלות. כל התנצלות, גם כזו שנאמרה לא מתוך הודאה במעשה הנורא אלא מתוך ניסיון פיוס. מהרגע בו הושגה ההתנצלות היא משמשת תעודה כשר לאשמתו של מגל, וזו הסיבה ששתי הבחורות כלל לא היו צריכות להתלונן.

  23. יש לנו ראש ממשלה נוף שהציונות הדתית מייחלת לבחירתו כל פעם מחדש