הסיבוב שריבלין עושה על חשבוננו

שורת ההתבטאויות המקוממות של הנשיא אינה מקרית: אחרי שעשה סיבוב על הימין כל הדרך לנשיאות, ריבלין עושה עכשיו סיבוב על כולנו כל הדרך להפיכתו לאייקון מוסרי בינלאומי

מרוצה מהצעצוע החדש. אובמה וריבלין בבית הלבן. צילום: פלאש90

כפי שיודע כל צופה טלוויזיה ממוצע, עיקרון המפתח בהפעלת סוכנים ומשת"פים הוא מציאת נקודת התורפה של הסוכן המיועד ומינופה במטרה לגייסו. שוחד, סחיטה או גיוס על רקע אידיאולוגי, הן כנראה הדרכים המוכרות והאהובות על במאי סדרות ביון, אולם בכל הנוגע לפוליטיקה אלו אמצעים פרימיטיביים שיעילותם מוגבלת ואשר נוטים להשאיר שובל מצחין.

אמצעי יעיל יותר הוא אילוף. שימוש בשיטות של התניה – מחמאות וביקורות, מקל וגזר – על מנת לחנך שחקנים פוליטיים לנהוג בדרך הרצויה. כך לדוגמא, כששחקן פוליטי מהימין (נניח איילת שקד או תנועת 'אם תרצו') מנסה לקדם הצעת חוק הנתפסת כמאיימת על מוקדי כוח מסוימים, הוא חוטף קמפיין משולב מצד בכירים בתקשורת, "אנשי רוח", אקדמאים ושורת ארגונים חוץ-פרלמנטריים – שמטרתו לא רק לסכל את הצעת החוק אלא גם לסמן ליתר השחקנים בזירה הפוליטית מהו תג המחיר של מדיניות דומה.

לעומת זאת, כאשר פוליטיקאי ימני (נניח רובי ריבלין, בני בגין או דן מרידור) מתנגד למדיניות מחנהו הפוליטי או מביע עמדה המשרתת את חוגי השמאל, הוא זוכה לראיונות אוהדים בתכניות האקטואליה, טורים פובליציסטיים וכתבות מגזין המשבחים את שיעור קומתו האינטלקטואלי והמוסרי, ותיבת המייל שלו מופצצת בשורת הזמנות לאירועי החברה הגבוהה במוזיאונים או בפסטיבלי סרטים.

הטכניקה פשוטה: טיפוח וקידום של פוליטיקאים נוחים לתמרון וחלשי אופי מהמחנה היריב, לצד דחיקה לשוליים ורדיפה של יריבים פוליטיים בעלי שיעור קומה. עבור מחנה הימין, שמחזיק ברמת התפתחות פוליטית עלובה למדי, הדברים הללו נשמעים רחוקים ומורכבים. עבור השמאל הנהנה מהגמוניה בתקשורת ובממסד האקדמי והתרבותי מדובר בטכניקות עבודה פוליטיות ותקשורתיות אלמנטריות.

יעילותה של הטכניקה טמונה בכך שרובם המכריע של אלו שנוטלים בה חלק אפילו לא מודעים לכך. כשאורי אבנרי הקים את השבועון 'העולם הזה' הוא לימד עשרות ומאות עיתונאים שכך פועלת עיתונות, ואלו מצדם הנחילו את הנורמות ודפוסי הפעולה הללו לדורות של עיתונאים בכלי תקשורת בהם השתלבו.

סיפורו של רובי

במקרה של רובי ריבלין הסיפור פשוט. במשך עשרות שנים בפוליטיקה לא חתום ריבלין על הישג משמעותי אחד. הוא לא חוקק אף חוק בעל משמעות, לא חתום על אף הישג מיניסטריאלי ואפילו חנן קריסטל או שלום ירושלמי לא יכולים לשלוף מזיכרונם או מארכיון הערוץ הראשון נאום בעל ערך או אמירה מקורית שנשא הנשיא. האמת פשוטה בתכלית ועגומה: מדובר בפוליטיקאי אפרורי, דל הישגים, שטיפס הרבה יותר גבוה מכפי שניתן היה לצפות מהביוגרפיה הפוליטית שלו.

מנהיגים ניחנו בדרך כלל בשילוב כלשהו של תכונות הכוללות שיעור קומה אינטלקטואלי, אומץ לב, קור רוח נדיר, כריזמה, רזומה פוליטי, צבאי, עסקי או אקדמי מרשים. אך הדבר היחיד בו התברך רובי ריבלין בכמויות בלתי נדלות הוא אמביציה ורדיפת כבוד. ריבלין רצה לטפס למעלה בכל מחיר וכנראה שסימן את נשיאות המדינה לפני עשורים רבים. את מה שלא הצליח לעשות האב יוסף יואל ריבלין, שנמנע מהתמודדות על הנשיאות מול זלמן שז"ר, ביקש להשיג הבן.

Israeli President Reuven Rivlin speaks during the opening night of the Jerusalem Film Festival held at Sultan's Pool near the Old City of Jerusalem, on July 9, 2015. Klein and Turturro are the two award winners at the festival. Photo by Hadas Parush/Flash90 *** Local Caption *** ?????? ??????? ????? ?????? ????? ????? ??????
זוכה פרס חביב הקהל. צילום: פלאש90

טרף קל

האמביציה הגדולה, שהיא מקור כוחו הפוליטי, היתה לחולשתו האידיאולוגית הגדולה. עבור השמאל, אנשים כמו רובי ריבלין הם טרף קל.

הפער בין האמביציה הבלתי מוגבלת ליכולות ולביצועים הפוליטיים המוגבלים עד מאוד, הוא זה שדחף את רובי לחיקו של השמאל הישראלי כבר לפני שנים, והוא גם זה שדחף את רובי לכנס 'הקרן החדשה' ועיתון 'הארץ' שייערך הערב בניו-יורק.

בשנה וחצי מאז שנכנס לתפקידו כנשיא הספיק ריבלין להאשים כי "ישראל היא חברה חולה [בנגע האלימות] שזקוקה לטיפול", לטעון שישראל אשמה באפליית אזרחיה הערבים ובטיפול לא ראוי בערביי מזרח-ירושלים, להטיח כנגד ישראל שהיא מטפלת ברפיון בטרור היהודי בעקבות רצח משפחת דוואבשה, ולקרוא לחברה הישראלית לערוך חשבון נפש לאחר הרצח המתועב – דברים שמשמעם הטלת אחריות לרצח על כלל החברה הישראלית. לאחר רצח שירה בנקי במצעד הגאווה אמר ריבלין כי "חוסר הסובלנות יוביל אותנו לאסון… אסור לנו להשלים עם פשעים שכאלה ועלינו להוקיע את המבצעים אותם והתומכים בהם", דברים שמציגים את  החברה הישראלית ככזו שמשלימה עם מעשי רצח מתועבים, ואת הנשיא ריבלין כמגדלור מוסרי הקורא לחשבון נפש.

עוד הספיק ריבלין לפלוש לסוגיות מדיניות-פוליטיות כשקרא לגורמים זרים להתערב בתהליך המדיני על מנת להניע מחדש את המשא-ומתן, ולבקר את ממשלת ישראל על כך שהקפיאה את כספי הרשות הפלסטינית בעקבות פנייתה לבית הדין בהאג. כעת החליט ריבלין לשאת דברים בוועידת 'הארץ' ו'הקרן החדשה' בניו-יורק. ריבלין לא מסתפק בהענקת לגיטימציה מצד האזרח מספר אחת של ישראל ל'קרן החדשה', והוא מתכוון לפתוח את הכנס לצד לא אחר מאשר התועמלן האנטישמי סעיב עריקאת, שרק לפני שבוע ערך ביקור תנחומים בבית משפחתו של המחבל מאזן עריבה שביצע פיגוע ירי במעבר חיזמה.

עוד ישתתפו בכנס עמירה הס שלאחרונה האשימה כי חיילי צה"ל משתילים סכינים ליד גופותיהם של פלסטינים חפים מפשע, אבנר גבריהו מ'שוברים שתיקה', נשיאת 'הקרן החדשה' טליה ששון, העיתונאי גדעון לוי ועוד עשרות דוברים שרובם המכריע מתמחה בעיקר בהכפשת ישראל או לכל הפחות בהאשמתה בכל תחלואי תבל.

השורה התחתונה היא שמדובר בהונאה. אזרחי ישראל ציפו לקבל נשיא מדינה ממלכתי, מכובד, קונצנזואלי ובעל הדר בית"רי, ובמקומו קיבלו נשיא סטייל 'הקרן החדשה' בואך 'שוברים שתיקה' שמנצל את מעמד הנשיאות כמכשיר לצבירת יוקרה אישית בזירה הבינלאומית. במקום לשמש כסמל ישראלי ולייצג את כלל החברה הישראלית, הפך ראובן ריבלין בתוך חודשים ספורים בלבד מרגע שנכנס לתפקידו, לנער הפוסטר של תעשיית הדה-לגיטימציה.

הכתובת היתה על הקיר

אין לנו מה להיות מופתעים. הכרנו הרי את נטייתו של ריבלין להתחנף לחוגי השמאל ולחברי הכנסת הערביים. העדפנו לראות בכך טקטיקה פוליטית טפלה של פוליטיקאי שמכוון לנשיאות, ובחרנו לחשוב שהעיקר הוא היותו איש ארץ ישראל השלמה. אלא שזה אמור להיות בדיוק הפוך. ריבלין קנה אותנו בזול באמירות נחרצות על שלמות הארץ – שאין להן שום השפעה על עתיד יו"ש – ובאותה שעה ממש התייצב לשירות השמאל בכמה וכמה סוגיות בהן לעמדותיו הייתה משמעות תעמולתית ופוליטית אדירה לסיכל יוזמות חקיקה ימניות.

אכן, הימין הישראלי שגה כשהתעלם מתהליך האילוף שעבר ריבלין על-ידי אליטות השמאל. מוטב היה לו היינו מבינים שמקור ההתנגדות של בנימין נתניהו למועמדותו לא היתה יריבות אישית, כי אם הכרה עמוקה של האיש ששעבד עצמו ל'הארץ' ול'קרן החדשה' בתמורה לשדרוג מעמדו.

את אותה שיטה שעבדה לרובי כל כך יפה בזירה הפנים-ישראלית מיישם כעת הנשיא ראובן בזירה הבינלאומית. אחרי שעשה עלינו את הסיבוב והפך מיו"ר אגודה של מועדון כדורגל לנשיא מדינה, נמצא כעת רובי ריבלין בעיצומו של השלב הבא. ישראל קטנה על האגו של רובי ועל כן אין לו שום בעיה להפנות לה עורף במטרה להפוך לאייקון פוליטי-מוסרי כלל עולמי. אמרו להתראות לרובי ריבלין הישן שסיפר בדיחות קרש והתנגד לחוק העמותות, הגיעה העת לומר שלום לראובן ריבלין 2.0 שנע בין שועי עולם ומנסה "להציל את ישראל מעצמה". הכירו את קולו של המצפון היהודי, הנביא ראובן, העומד איתן, יחיד בדורו, לנוכח חברה חולה, גזענית ואלימה.

שיהיה לכולנו בהצלחה.

  • יכול להיות שבסוף הפארסה הזו, מתישהו בשנת 2021, נבין שהגיע כבר הזמן להיפטר מהמוסד המביך הזה שנקרא נשיאות המדינה?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. מדויק לחלוטין !אבל…לגבי היחס למזרחיים
    זו השיטה
    מבליטים מזרחי חלש כ"מייצג מקודם" ואז מוכיחים באמצעות חולשתו המקודמת על ידם במכוון
    כי…. "אתם רואים" גם כש… ככה בדיוק לימדו גבלס ומינצנברג
    פעם… וכידוע "תסמונת שטוקהולם" הוכיחה כי הכי מסוכנים הם דווקא המסכנים הניצולים
    השאלה היא איך פותרים זאת ? הרשעים יודעים ש"תסמונת שטוקהולם" תעבוד לטובתם, והצדיקים מרחמים על הנפגעים
    וככה העולם נחרב והולך

  2. ההתנגדות שלו לחוק העמותות וחוק ההסדרה הייצה אמורה להספיק כדי למנוע ממנו תמיכה מהימין עוד בפריימריז,אבל גם לקצרי הזיכרון האלה הוא מכר לוקשים. אני העדפתי כרע במיעוטו את דן שכטמן…

    מפחיד לחשוב שיואל אדלשטיין יעבור אותו תהליך.

  3. אפשר גם להוסיף לגנותו של ריבלין את סדר העדיפויות המזעזע שלו
    בכדי לפגוע בנתניהו שנוא נפשו הוא מוכן לפגוע ב'בני עמו'. מבחינתי לפחות, הימצאותו בכנס הנותן במה ל'שוברים שתיקה', גוף שמטרתו להחליש את צהל ולפגוע בלוחמיו, פוסל אותו מלהיתפס כנשיא שלי

    מצד שני, לזכותו, אני מבינה את הקשר בין האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה לבין החשיבות שהוא מייחס ליחסי יהודים וערביים. רעיון ארץ ישראל השלמה יכול להתקיים רק בשלוש צורות: או 1. טרנספר של הערבים או 2. אפרטהייד או 3. שיוויון זכויות מלא ויחסים אידילים בין יהודים וערבים
    ריבלין דוגל באופציה השלישית, ומנסה בדרכו הכושלת, לקדמה

    1. מי שתמך בעסקן הבינוני ריבלין למשרת הנשיא, בל יתפלא כעת כשעל כס הנשיאות יושב…..עסקן בינוני..

      זוכרים כיצד כל הפוצים מהימין זעמו על נתניהו כשהתנגד למינויו של ריבלין?
      כמה קיתונות של רותחין שפכו עליו, על שאינו תומך באיש ה"הדר הביתרי" שלנו, ה"אידיאולוג" הליצני ריבלין?

  4. ראובן ריבלין החזיר את האמון שלי במוסד הנשיאות.
    עבורי, ועבור רבים אחרים (לא ימנים) הוא מקור לגאווה גדולה.

    פעם הוא היה דוגמה לכך שגם ימני יכול להיות בן אדם. כיום, כשמחנה הימין מקיא אותו מתוכו, יש פחות דוגמאות כאלה.

  5. מבחינתי רובי ריבלין הוא אכזבה אדירה.
    אני מודה ומתוודה: נפלתי בפח. האמנתי באמת ובתמים שמדובר בפוליטיקאי ימני בית"רי מכובד ואמיץ, ולא הבנתי למה נתניהו כל כך מתנגד לו.
    מסתבר שביבי הבין בדיוק במי מדובר.
    הכותב צודק: רמת הפוליטיקה הימנית אכן מאד מאד נמוכה ביחס לרמה המקבילה של השמאל.

    1. "הדר ביתרי" הוא לא יותר מקוד לאימפוטנטיות פוליטית, ולמניירות ריקות מתוכן. בהן צדק, איני מבין כיצד ניתן להתאכזב מהעובדה שעסקן בינוני שהשחית 30 שנות קריירה פוליטית על ריק מתגלה לפתע כ….עסקן בינוני…

  6. . הנשיא לא צריך להיות איש פוליטי. צריך לאסור בחוק מועמדות של חברי כנסת (ולהוסיף תקופת צינון מהכנסת).
    מוטב למנות אנשי רוח ומדע לתפקיד הנשיא כמו שהתכוונו מייסדי המוסד הזה (כמו איינשטין, ויצמן)

  7. שלום בוגוסלבסקי מסכם את הבעיות עם רבלין די יפה. המאמר והתגובות מאשררות את זה לא רע.

    https://www.facebook.com/TnyhtHmspryymWbwNdbrlZh/?fref=nf

    הפוסט:
    יודעים מה פשר ההתנפלות הזאת על הנשיא ריבלין?

    זה לא בגלל שהוא דיבר בכנס שאליו הוזמנו גם "שוברים שתיקה" (לא שיש עם זה בעיה). זה לא בגלל שבמשבצת של סאיב עריקאת לא היה דגל ישראל (כאילו איזה שר ישראלי היה מוכן לנאום בכנס פלסטיני תחת דגל פלסטין) או שהדליק חנוכייה עם רבה רפורמית (געוואלד!). כל אלה תירוצים להיתפס עליהם. הרי עצם נוכחותו בכנס של "אסמולנים" היא הבעיה, וגם לפני זה הייתה בעיה.

    אז לא לאהוב את הנשיא או להתנגד לדברים שהוא עושה זה סבבה לגמרי. זה היה תמיד, וזה לא מה שקורה כאן.

    מה שקורה כאן זה שנשיא המדינה, הליכודניק, לא מוכן לשתף פעולה עם הפרויקט המשמעותי ביותר של החלק הגדול ב"ימין" בעשור האחרון: דה-לגיטימציה של האופוזיציה ויצירת משוואה של ימני=בעדינו, שמאלני=נגדינו.

    יענו, אם אתה לא "ימני" (או לפחות לא רחוק מדי משם) אתה גם לא יהודי, לא ישראלי ולא פטריוט. ואם כך אז אתה ודאי אנטי יהודי, אנטי ישראלי, בוגד ועוכר ישראל. ואז בא ריבלין ואומר שהוא הנשיא של כל הישראלים מכל רחבי הקשת הפוליטית. אפילו, לא עלינו, לא יהודים.

    דבר שאפשר היה לצפות שיהיה מובן מאליו. נשיא לא אמור לבוא ולהגיד שחלק לא מבוטל מהציבור הוא לא חלק מהציבור. שהוא חיצוני לציבור, מוקצה, לא לגיטימי. והאמת, באופן כללי אלה שבשלטון לא אמורים להגיד כזה דבר על מי שבאופוזיציה. אז כל הכבוד לנשיא שלא נכנע לחירפון הזה.

    ועצה בחינם, חברים. מי שמתחרפן – נכשל. יקרה גם לכם.

    1. מדהים שמישהו יכול לקבוע לי מהי הבעייה שלי עם ריבלין ומה לא הבעייה שלי אתו

      אני לדוגמא ממש לא מתנגד לכך שריבלין יכה על חזהו ויצעק 'עוויתי, חטאתי, פשעתי'. אני רק מתנגד לכך שריבלין יצעק 'עווינו, חטאנו, פשענו'. האנחנו הזה שלו כולל גם אותי, ואני לא מוכן שהוא יכה על החזה שלי
      כשהוא מאשים אותנו בחו'ל ובאנגלית, לששונם של שונאינו, זה הוספת עוד שמן למדורת הכעס עליו

  8. כל בר דעת יודע כי ברגע שהגעת לדרגת אתרוג אתה יקיר האומה לוחם צדק וקדוש!!! וכל חטאיך היו כלא היו.
    גדולים וחשובים ממנו היו שם, שרון, בגין, גנרלים וראשי שב"כ מכהנים ובדימוס.
    וגם אנו ההינו שם ברוב גדול
    ההיתנתקות
    שיחרור מחבלים רוצחים
    אוסלו
    משפטי השב"כ

    ו 1600(לפי בנט) ילדים נשים ואזרחים סימו חייהם על שילדי אוטובוסים מפויחם, תחנות הסעה, מסעדות מפוצצות,ואתרי בילוי.
    לספור ליזכור אפילו ועדת חקירה להבין איפו תעינו אין

    אנכנו דור מזוין.

    אל תיתנו לבייליניזם לנצח זה הורג!