לאכול סושי ולהשפיל את האחר

סטודנטים שחורים דורשים להחזיר את ההפרדה, סטודנטיות יפניות זועמות על הקפיטריה שמגישה סושי, ומרצים מטיפים לשנאת לבנים. האם הקמפוסים בארה"ב יורדים מהפסים?

רגרסיה; הפגנות סטודנטים נגד גזענות; צילום: Richard-Masoner-CC-BY-SA-2.0

לפני כחודש וחצי הסתובבה לה אקטיביסטית אפרו-אמריקנית בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, והתבוננה בזעם באחד מקירות הבניין. מישהו ביצע פרובוקציה קלה, והדביק סרטים זעירים וקלים להסרה על תמונותיהם של הפרופסורים השחורים בפקולטה, התלויות לצד אלו של עמיתיהם הלבנים. הימים, רק לעדכן את הקורא, הם ימי מחאות והפגנות סטודנטים בקמפוסים אמריקניים רבים. המפגינים דורשים בדרך כלל לטפל בענייני גזע וזהות, החל בשינוי בניינים הקרויים על שם דמויות "בעייתיות" מהעבר, עבור בפיטורי מרצים שכופרים בפוסט-קולוניאליזם, וכלה בניסיון להכתיב לאוניברסיטאות כל מיני "תכניות אסטרטגיות" לגיוון, העצמה וחינוך בענייני מגדר וגזע.

בחודשים האחרונים נשפך הרבה מאד דיו על גל המחאות הזה. יש המצדדים בו, ואילו רבים אחרים מזהים בו קווים של עריצות וסכנה חמורה לחופש הביטוי האקדמי. אולם, למקרא המאמר של אותה אקטיביסטית, עלתה לפני השטח זוית חדשה ומעניינת: "בפעם הראשונה שהלכתי במסדרונות הללו כסטודנטית למשפטים" היא כתבה, "הבחנתי בכאב בגברים הלבנים שתופסים את רוב המקום על הקיר, אך גם הייתי גאה לראות תמונות של פרופסורים שחורים תלויים לידם". או במילים אחרות: קריטריון הגזע חוזר, ובגדול.

האקטיביסטים האפרו-אמריקנים, ששייכים רובם ככולם לשמאל הרדיקלי הסטודנטיאלי ולארגוני זכויות למיניהם, ביצעו פניית פרסה, והם מאמצים כיום עמדות שהתנועה לזכויות השחורים נאבקה כנגדן בשצף קצף בעבר.

כאשר אותה אקטיביסטית מתבוננת בתמונות הפרופסורים שעל הקיר, ניבטים מול עיניה אחדים מגדולי המשפטנים של ארצות הברית – שחורים, לבנים, אסייאתים ואחרים. לכל אחד מהם הייתה קריירה מרתקת ועשירה. לכל אחד מהם השקפות ודעות בוויכוחים הסוערים שעל הפרק, אשר אמורות לרתק סטודנטית למשפטים בהארוורד. ובכל זאת, האקטיביסטית שלנו כלל לא מביעה עניין בכל אלו. דבר אחד בלבד מעניין אותה: האם צבע העור של הפרופסור הוא כהה, או שמא בהיר. מרצים שחורים משמחים אותה, ואילו מרצים לבנים מדכאים אותה וגורמים לה לכאב. התוכן, הברק המחשבתי, האינטיליגנציה – אינם פקטור חשוב עבורה.

נקודת המבט הזאת אינה רק צרה כעולמה של נמלה, אלא גם טומנת בחובה הנחות יסוד גזעניות שפעילי זכויות האזרח תמיד נאבקו כנגדן. שהרי, על-ידי הדגשת צבע העור לבדו והתעלמות מכל יתר הרבדים בקריירה של הפרופסורים, האקטיביסטית אומרת למעשה שערכו של אדם מסתכם אך ורק בזהותו הגזעית. ויותר מכך – שיש למיין אנשים כ"בעלי ברית" או "אויבים" בהתאם לצבע העור. זוהי, פחות או יותר, הנחת היסוד שעמדה מאחורי הגזענות הדרומית הידועה לשמצה. סביר להניח שהדרומיים לא היו יכולים לבטא אותה טוב יותר.

מתהפך בקברו; מרתין לותר קינג. צילום: הממשלה הפדרלית ארה"ב
מתהפך בקברו; מרתין לותר קינג. צילום: הממשלה הפדרלית ארה"ב

מרחבים בטוחים ונפרדים לשחורים

ואל תטעו לחשוב שהאקטיביסטית שלנו היא היחידה, או אף הקיצונית שבחבורה. פרופסור האונני קיי טראסק מאוניברסיטת הונלולו למשל, ביטאה גם היא את ההשקפה המקובלת בחוגים הרלוונטיים. לפי טראסק, שנאה של שחורים כלפי לבנים אינה גזענית, בהגדרה, משום שרק "בעלי הפריבילגיות" (קרי, לבנים) יכולים להיות גזענים. איבה בכיוון ההפוך לעומת זאת, אינה אלא זעם מהפכני לגיטימי של המדוכא כלפי המדכא. טראסק ודומיה מטיפים אפוא בגלוי לשנאה גזעית, רק הפעם מהצד ההפוך.

וכך, במהלך מדהים של חזרה לאחור, האקטיביסטים החדשים חותרים תחת הישגי העבר החשובים ביותר של התנועה לזכויות האזרח. מרטין לותר קינג דרש לשלב את השחורים במיינסטרים האמריקני ולכן נאבק בסגרגציה, ההפרדה הגזעית שדחקה אותם לשולי החברה. האקטיביסטים השחורים של היום אמנם ממשיכים לטעון בשם המורשת הזאת, אך בה בעת גם חותרים תחתיה. בפרינסטון, למשל, הם דורשים להסיר את שמו של הנשיא לשעבר וודרו וילסון מהקמפוס, משום שאפשר הפרדה גזעית במשרדי הממשלה. בו בזמן, ובלי לחשוב על האירוניה שבדבר, הם גם תובעים להקים "מרחב מתוחם ומוגדר לשחורים". או במילים אחרות, להחזיר את ההפרדה הגזעית מהדלת האחורית. בקלרמונט מק'קנה, קולג' בקליפורניה סטודנטים שחורים סילקו באלימות מ"המרחב הבטוח" אישה אסייאתית שהעזה להתלונן על הטרדה מינית מצד שחור, ואפילו העזה לומר שגם שחורים יכולים להיות גזענים לפעמים.

באוניברסיטת מיזורי, אחד ממרכזי המחאה העיקריים, האקטיביסטים השחורים הרחיקו לכת, וסילקו את בעלי בריתם הלבנים מאתר המחאה כדי ליצור "מרחב בטוח שחור לריפוי", בו יוכלו לפגוש רק שחורים ולהתאושש מהשפעת העלבונות הגזעניים שמקיפים אותם מכל עבר. שטח ציבורי אחר באותה אוניברסיטה, שהוכרז אף הוא "מרחב בטוח", אמנם נפתח לאקטיביסטים לבנים מסויימים, אך נסגר לכל הלבנים שלא תומכים במחאה ולצלמי עיתונות. כשצלם אסייאתי ניסה לחדור אותו בכל זאת, הוא ספג צעקות ודחיפות והואשם בכך שהוא "לא מכבד מרחבים שחורים". נותר רק לתהות, האם מחר ידרשו "לוחמי הצדק הגזעי" להקים גם כיתות נפרדות וברזיות נפרדות לשחורים, ובכך ישחזרו לחלוטין את מציאות האפליה של הדרום האמריקני הישן.

המאבק החדש ב"ניכוס התרבותי"

אך ההפרדה הגזעית, והגזענות בכלל, אינם הרעיונות היחידים שהאקטיביסטים חוזרים אליהם בפניית פרסה, לאחר שקודמיהם נאבקו כנגדם במשך דורות. מסורתית, השמאל האקדמי חשד תמיד ב"מהותנות" התרבותית. זו הגורסת שתרבות או אומה מכילות מעין מהות נצחית וקבועה, למשל "נשמת האומה", "הג'ניוס היהודי" או "הנפש היפנית", שנוצקה מימים ימימה ומלווה את האומה לעד במסעה לאורך ההיסטוריה. כנגד זאת, טענו חוקרים שתרבויות הן אוסף של רעיונות ומנהגים המשתנים תדיר, והמגדירים עצמם באופן מתמיד באמצעות אינטראקציה עם תרבויות אחרות.

והנה, פוליטיקת הזהויות הקיצונית ביצעה כעת פניית פרסה, וחזרה בדיוק למהותנות שנאבקה נגדה בעבר. עד שאפילו הרומנטיקנים מהמאה התשע עשרה היו מרימים גבה על התובנות החדשות. הביטו למשל בגלי הזעם הקדוש שעולים כנגד האנטיכרייסט החדש: "ניכוס תרבותי". סטודנטים ממיעוטים אתניים בארצות-הברית נעלבים מתחפושות 'ליל כל הקדושים' שלקוחות מהתרבויות שלהם. כמו למשל טורבנים, כאפיות או נוצות אינדיאניות; באוניברסיטת אוטאווה בוטלה כיתת יוגה – במקור תורה רוחנית הודית וכיום ספורט מערבי פופולרי – מפני שמדובר ב"ניכוס וגניבה מתרבות שעברה קולוניאליזם וג'נוסייד תרבותי בידי המערב".

סושי כפרקטיקה של ניכוס תרבותי. צילום: קובי גדעון, פלאש 90
סושי כפרקטיקה של ניכוס תרבותי. צילום: קובי גדעון, פלאש 90

וסטודנטים רדיקליים באוברלין קולג' מוציאים את קצפם על הקפיטריה המקומית, שמעזה להגיש מנות סיניות לא מקוריות ואפילו, רחמנא לצלן, סושי, באופן שמהווה "גניבה תרבותית" ממזרח אסיה. טומויו ג'ושי, סטודנטית יפנית, אפילו טענה שהעובדה שהדג לא טרי, האורז לא מבושל מספיק והטבח לא התאמן מספיק שנים – מוכיחה שהקפטריה מנכסת את התרבות היפנית באופן לא הוגן.

ויש גם נפגעי טראומה שמצבם קשה יותר.

דיפ נגויין, סטודנטית חדשה מוייטנאם, קפצה מאושר כאשר ראתה מנות וייטנאמיות בתפריט של קפטריית סטינבסון באוריינטציה השנה. אחוזה בתשוקה עזה לאוכל ניחומים וייטנאמי, רצה נגויין לתחנת המזון בתקווה גדולה, אולם התאכזבה עמוקות. סנדוויץ הבאן-מי הוייטנאמי המסורתי שקפטריית סטינבסון הבטיחה לא היה אלא חיקוי זול של המנה המזרח-אסייאתית. במקום באגט פריך עם בשר חזיר צלוי, פאטה, ירקות מוחמצים ועשבים טריים, נעשה שימוש בג'בטה, חזיר משוך וסלט כרוב. "זה היה מגוחך" אמרה נגויין, "איך הם יכולים סתם כך לקחת משהו שונה לחלוטין ולתייג אותו כאוכל מסורתי של ארץ אחרת?".

הטקסט הזה הוא אמיתי לחלוטין. אך נגויין שנעלבה עד עמקי נשמתה מהשוד התרבותי שכחה שבאגט, גם אם יש בתוכו בשר ועשבים טריים, אינו בדיוק מאכל וייטנאמי מסורתי, אלא "ניכוס תרבותי" בפני עצמו שנטלה וייטנאם מהקולוניאליזם הצרפתי.

וכך, כמו גלגל היסטורי, הפכה שוב התרבות למעין "מהות" קבועה, מתחם פרטי השייך אך ורק לקבוצת אנשים ספציפית, שאסור לה לבוא במגע עם תרבויות אחרות ולהיות מושפעת מהן.

בדיוק כמו ה"מרחבים הבטוחים" שמשחזרים את ההפרדה הגזעית, גם ההיסטריה סביב ה"ניכוס התרבותי" מדירה בפועל קבוצות מיעוט מהכלל, סוגרת אותן בגטו תרבותי משלהן ודוחקת אותן לשוליים. בחברה המודרנית, הזדמנויות חברתיות וכלכליות מחייבות אינטראקציה מתמדת, ואג'נדת ה"ניכוס התרבותי" עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. כך, המחלקות ללימודים אתניים ואפרו-אמריקניים באוניברסיטאות, שהוקמו במטרה להוסיף את ההיסטוריה והתרבות של האפרו-אמריקנים לקנון האינטלקטואלי של ארצות-הברית, הפכו לגטאות מסוגרים של אינטלקטואלים זועמים, שחורים ברובם, שמדברים בעיקר לעצמם.

זהו תהליך הרסני שמזין את עצמו. בהתנהגות הבדלנית שלהם, אינטלקטואלים ואקטיביסטים שחורים (ואחרים) משליכים את עצמם לשוליים. כתוצאה ממעמדם השולי הם זועקים על אפליה, ודורשים עוד ועוד יחס מיוחד – אפליה מתקנת ומרחבים בטוחים – צעדים שמשליכים אותם הלאה לשולי הדרך, וחוזר חלילה.

כך, בשקט, ביצע אגף "פוליטיקת הזהויות" של השמאל הרדיקלי את פניית הפרסה המושלמת. הוא זחל דרך תעלות המבצר שהובקע, והתיישב על רצפת המרתף הישן של יריביו לשעבר. מעניין מתי הוא יבחין בכך.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

41 תגובות למאמר

  1. אני חושב שזה מצויין: שיתכבדו השחורים וייצרו להם מרחב בטוח ויעזבו את הרוב הלבן בשקט, פשוט שיעזבו אותם בשקט ויתרחקומאיתנו ולא נצטרך לשמוע את הבכיינות שלהם.

    1. רובי אבשלום להזכירך אינך חלק מהגזע הלבן . הינך שייך לגזע השמי לפי תורת הגזע ולכן עליך להתבייש בעצמך על הדברים המכוערים שכתבת . אתה יהודי רע בעיני , ההפך הגמור ממה שהיית צריך להיות לאחר היסטוריה של הפלייה על בסיס גזע אשר הובילה את עמך למשרפות ועד היום הזה לא למדתם דבר .

  2. בקצור, מה שהפלסטינים סו קולד עושים לנו קורה להם שם בנכר.
    כל מה שיהודי הוא רע, כובש, קולוניאליסטי וגזען וכל מה שפלסטיני הוא נערץ, אותנטי, מדוכא, ולוחם על חירותו.

    1. לפי התגובה שלך אתה כנראה לא מסוגל להסתכל על עצמך במראה מכיוון שמדינת ישראל הוקמה על הבסיס הזה בדיוק. שטח מיוחד למדינה יהודית לאחר נסיון להשמידו.עכשיו אתם אוכלים את הדייסה שבישלתם. אל תאשים את הפלסטיני הרי הוא למד מכם מה הדרך הטובה ביותר להשיג מדינה … המדינה היהודית היא הדוגמה הטובה ביותר לנושא הכתבה , הפרדה מעצם היותה יהודית ולא כלל אזרחיה.

  3. סתם אנקדוטה להשכלה כללית: גם האוסטרים יכולים לטעון כנגד הצרפתים על "ניכוס תרבותי", משום שהקרואסון מזוהה כמאכל צרפתי, בעוד שהמסורת האוסטרית מייחסת את המצאת הקרואסון לאופים אוסטרים לרגל ניצחון האוסטרים על האימפריה העותומנית. אז יאללה מלחמה (שוב) בין אוסטריה וצרפת.
    הנכתב במאמר זה רק מראה שהסטודנטים והצעירים ברחבי העולם המערבי משועממים מאד, ולדעתי זוהי הסיבה שחלקם (הקטן מאד למזלנו) מוצא דרכו אל ארגונים המספקים לו משמעת חזקה ומשמעות לחיים, כמו דאע"ש.

  4. .

    נשמע כמו קן הקוקיה פשוט…. לקרוא ולא להאמין
    אגב זה מסביר כמה דברים על דמויות ישראליות כמו האני זוביידה וקלאריס חרבון.

  5. המובאות הן מאוניברסיטאות, בו נגיד, לא אייבי-ליג, ככל הנראה. זה לא שבליגת הקיסוס אין את הפקולטות של המטורללים האלה, אבל בוא נודה עם יד על הלב – מנתחי מוח לא יוצאים מהמדראסות המרקסיסטיות האלה, גם לא מתכנתי מחשבים וכיוב'. בקיצור, לא כצעקתה

    1. יש גם שם את המגמה הזו, לצערינו. לא מאמין לי?
      תעשה חיפוש על בן שפירא
      BEN SHAPIRO
      למד בהארוורד

    2. קראת את הכתבה??
      השורה הראשונה בכתבה מדברת על אונ' הרווארד. זו אוניברסיטה מעולה, יש אומרים הטובה בעולם, עמוק עמוק ב"אייבי ליג".

    3. פרינסטון זה לא איבי ליג? נהפוכו כל המטורללים הכי גדולים מלמדים באיבי ליג.

    4. פרינסטון היא באייבי-ליג, ושם קמו סטודנטים לדרוש למחות את זכרו של וודרו וילסון מן הקמפוס; קולומביה היא באייווי-ליג, ושם קמו סטודנטים לדרוש להוציא את אייסכילוס (כמדומני) מתכנית הלימודים כיוון שהוא מיזוגן ועוד כהנה. ברור שהשטויות האלה אינן נחלתם של חוגי המדעים המדויקים, אבל המכה חובטת היטב גם באייבי-ליג.
      (ואוברלין אולי איננו אייבי-ליג, אבל הוא יוקרתי למדי).

    5. אז הרווארד זה לא אייבי ליג. כנראה שלא, א ם אתה אומר

    6. ראול היקר קארל מרקס אבי המרקסיזם והסוציאליזם היה יהודי . גם חלק ניכר מהמהפכנים הקומוניסטיים יהודים. מה אתה אומר כאן בעצם? שמיהודים לא יוצא דבר? אתה אנטישמי יהודי אדוני או סתם בור

  6. Pulled pork
    הוא לא "חזיר משוך" אלא חזיר שניצלה עד רכות המאפשרת לפרק אותו מהעצם.

    המרחבים הבטוחים השחורים נשמעים לי כמו בסיסי התארגנות לפעילות מחוץ להם, וממילא הם שונים לגמרי ממרחבים אליהם שחורים
    *מוגבלים*

    בתחום המגוחך של "ניכוס תרבותי" יש דוגמאות "משלנו" בדמות אותן
    כויישר- סטייל דלי שאינן כשרות ממש. ישפוט הקורא אם המונח פוגע ומטעה, או שברור לכל בר-דעת שכשרות בחו"ל יש רק עם תעודה, ושסנדויץ' ויאטנמי שמוגש בקפיטריה מוסדית הוא גירסא אמריקאית
    דלוחה של המקור

    אני מסכים בהחלט לתיזה, לפיה

    1. הבנתי. אז להגביל שחורים להיכנס למרחבים לבנים זה אסור, כי זה גזעני. אבל להגביל לבנים להיכנס למרחב שחור זה מותר כי…?

  7. כל מיעוט שמעוניין לשמור על זהות עצמאית צריך אליטה משלו. לאליטה יש משימות סותרות: לקדם את החברה שלה בתוך החברה הכללית, ולשמור על זהותה הנפרדת (אחרת אין באליטה טעם..)
    בהקשר הזה, יש טעם מסוים בפקולטות ללימודים אפרו-אמריקניים, פמיניסטים וכו'; כפי שיש טעם בישיבה-יוניברסיטי וכו' מוסדות יהודים-אמריקאיים.
    כמובן שאם המוסדות האלו מתמקדים בהטפה נגד הרוב ולא נותנים שום כלי להשתלבות בחברה הכללית הם מזיקים למיעוט "שלהם". לא אתפלא בכלל אם בוגרות מגדר ובוגרי לימודים אפרו-אמריקאיים מרוויחים
    פחות מאישה ושחור אקדמאיים ממוצעים, כך שבאופן אבסורדי הם מעמיקים את ה-"קיפוח".

    * pulled pork הוא לא "חזיר משוך" אלא "חזיר שנצלה עד לנימוחות, בה אפשר למשוך את הבשר מהעצם"

  8. למה זה מפתיע מישהו? הפמיניזם בארה"ב וגרורותיה הפך מזמן לתנועה לדיכוי הגבר, למה שזה ייעצר בהפרדה מינית?
    הנשיא השחור הראשון יושב על ההישג של עליית שנאה ופירוד בין הגזעים. מה יהיה כשהילארי תשלוט? הפעילים האלה חדורי נקם, אבל לא כלפי אלה שהם חושבים שאחראים, אלא כלפי דור חדש. למה? כי צריך לשמר את המטוטלת בתנועה. שלום זה הסיוט הכי גדול של תנועות שמאל.

    1. את המשפט האחרון ("שלום זה הסיוט הכי גדול של תנועות שמאל"), שלך לומדים בקורס מבוא לסוציולוגיה באוניברסיטאות. פשוט שם קוראים לזה ארגון שממציא את עצמו מחדש בכדי לשמר את קיומו. ומי בדר"כ לומד סוציולוגיה? אותם אלו שנלחמים (נלחמים?) על השלום, וכשזה יגיע הם יהיו בדיוק כמו הגנרלים – יחרחרו מלחמה כי בלעדיה אין להם סיבה לחיות.
      משמע, תומכי השלום הינם תומכי מלחמה, כי ללא המלחמה אין צורך לעשות את כל מעשיהם למען השלום. 1984 של אורוול נכתב כנראה גם בהשראת אירגוני שלום.

    2. נו השנה 2017 , דונאלד טראמפ נבחר ולא הילארי. בזכותו יהודים עוברים פוגרומים וגילוי אנטישמיות ברחבי ארצות הברית. יש לך בעיה עם אובאמה כנראה שאינך מודע כמה קשה לשמור על מצב ולא להסלימו – בזה אובאמה התגלה כאומן. בגלל היותו אדם כהה אור , התבשלה לה חבית הנפץ של האדם הלבן הנכשל ועכשיו היא תתפוצץ לא רק על שחורים אלא גם על היהודים. חבל שכולכם עסוקים בלהצדיק גזענות במקום להילחם בה , למענכם , למען העולם. אין שמאל ואין ימין בנפרד , מי שלוקח צד אחד כאילו יש לו יד אחת, שמאל או ימין , כלומר הוא בגדר נכה !

  9. ‫לזכותה של נגוין יאמר שהוייטנאמים מעולם לא תייגו, למיטב ידיעתי, את הבאן מי כ״אוכל צרפתי מסורתי״. מצד שני, כל מסורת היושוקו (洋食) ביפן מבוססת על ניכוס של אוכל מערבי. אחרי שנסגור את כל המסעדות שמגישות אוכל מערבי, אפשר יהיה לוותר על העוול הנוראי שהיפנים עשו להודים (בשר של פרה קדושה בקארי? רציני אח׳שלו?) ולבסוף את להעיף את כל האוכל שהם נכסו מסין (ביי ביי ראמן). ואז נעיף גם את הסכו״ם שבה מהמערב ואת מקלות האכילה שהגיעו מסין ונתחיל לאכול עם הידיים.

    1. לא. אכילה עם הידיים זה של ההודים, או מרוקו. גבר לבן שרוצה להיות נאור באמת צריך לדחוף את הראש לתוך הצלחת!

    2. למי אכפת כולה אוכל ! אני מודה על הגיוון והחוויה לאכול משהו אחר אפילו אם הוא לא מקורי ורק מחווה לארץ רחוקה.

  10. א. פרופרציה: קורא תמים עלול להבין שמאות אלפי סטודנטים בארה:"ב
    לומדים מגדר, לימודים אפריקאיים וכו'. בפועל מספר הבוגרים
    ב-
    Area, ethnic, cultural, gender, and group studies
    הוא פחות מעשרת אלפים; כמו אדריכלות ותיאולוגיה. מתוך כמעט מיליון שני בוגרים, זה חצי אחוז.

    ב. כל מיעוט שואף לשמור על הזהות שלו וגם להשתלב בחברה. הוא זקוק לאליטה שתדחף אותו בשני הכיוונים האלו. זה המקום שאני רואה לפקולטות למגדר וללימודים אתניים (כמו למוסדות יהודיים-אמריקאיים כמו ישיבה יוניברסיטי וכו'.). מבחינה זו, מוסד שדוחף את בוגריו להתעמת עם החברה ולא להשתלב בה בוגד
    בייעודו.
    אני מניח שבוגרת מגדר ובוגר לימודים אפריקאיים מרויחים פחות מאקדמאי ממוצע; מהבחינה הזו, באופן אבסורדי הם דוקא מגבירים את ה-"קיפוח".

    ג. יש דוגמא "משלנו" לניכוס התרבותי: אותן כויישר- סטייל דלי שקיימות בארה"ב. ישפוט הקורא האם יש בכך הטעיה. אני חושב שכל קורא בר דעת מבין שבעיירה אמריקאית אי-שם, כויישר-סטייל הוא לא כשר וסנדביץ ויאטנמי הוא לא סנדביץ ויאטנמי.

    אגב, pulled pork הוא לא "חזיר משוך אלא חזיר צלוי עד נימוחות, כשהבשר נושר מהעצם."

  11. אני רואה בתופעה הזו גם משהו טוב. בן אדם מופלה מצניע את דעותיו והולך בין הטיפות כדי לשרוד. העובדה ששחורים, אסיאתים, או מוסלמים יכולים לדבר כאלו שטויות היא הוכחה חזקה מאוד לכך שהמצב טוב. אם בן אדם שזוכה לשיוויון זכויות מלא יכול להילחם נגד האפלייה שלא קיימת, וזאת על ידי יצירת אפלייה בעצמו, למדנו שהוא לא צריך לשקול מלים והוא בעל חופש מלא!

    1. כמו בישראל שכל אחד יכול להגיד ולעשות מה בא לו ? ממש מצב מעולה ! אין דין ואין דיין

  12. זו בסך הכל תמונת ראי הפוכה
    אם הלבנים רואים יצירות תרבותיות "בתבנית לבנה" כחיקוי זול רק מפני שיוצריהן אינם לבנים
    אזי הנ"ל רואים בלבנים היוצרים ב"תבניות מקומיות" אותו דבר
    מלבד
    זעקות הקוזאק [והוא מה לעשות, תמיד לבן..] הנגזל

  13. הטקסט כתוב בצורה אינטיליגנטית ואפשר עוד לטעות ולהשתכנע שמודבר במשהו שהוא לא דמגוגיה וקשקוש מוחלט.

    גם אם יש תופעה כנראה שהיא ככ מזערית ולא אלפי סטודנטים.

    אני בספק אם יש איזורים לשחורים בלבד בתוך האוניברסיטה ללא כניסה ללבנים אשמח לקבל קישור למשהו מאתר מארה"ב שמתאר את התופעה. אך איזורים המחזקים את התרבות המוחלשת הם מבורכים- בטח ובטח באונבריסטאות שהרמצאים בהם למדו בתקופה שעוד היתה הפרדה ואפלייה.

    לגבי האוכל -מעבר לחזיר, באן הוא לא באגט, הוא לחמניה מאודה אוורירית ומעולה- אם הסטודנטית רועמת שמגישים באגט וקוראים לזה באן זו זכותה, וגם זכותה להגיד שלא יקראו לזה מנה מסורתית כי זה לא. בקיוסק של אונירסטית ב"ש היה סנביץ' טוניזאי וחבר אמר לי – שזה בושה לקרוא לזה ככה, ושאבוא לאמא שלו – האם זה גם הופך אותו ל"שמאלני ראדיקלי" שחותר תחת מדינת ישראל?!
    אותו כנ"ל על סושי עם עוף או דג מבושל. – לצערי לא מכיר יפניים ישראלים אבל בטוח שהם לא שמחים שזה נופל תחת מטבח יפני.

  14. הטענות נגד וילסון חורגות מ"הפרדה במשרדי הממשלה". נטען שהיה גזען ושנקט מדיניות גזענית גם ביחס למושגי זמנו.

  15. ניכוס התרבותי
    הנוצרים והמוסלמים ניכסו לנו את התורה. לדרוש מהם מידית להפסיק התורה שייכת רק לנו ואין לאף אחד אחר זכות להשתמש בה

    1. חבל שבתקופה שנכתב לא היה עדיין חוקים על קניין רוחני. חחח… אל תעשה מעצמך צחוק. הדבר היחיד שניתן לכם זה לוחות הברית ובהם 10 הדיברות וגם בזה אתם לא ממש משתמשים . הברית החדשה היא לא התורה , הסיפורים שם עברו עריכה ושינויים רבים לכן אפילו אם היה חוק קניין רוחני בזמנו והעיבריים היו לוקחים את הכנסיה לבית המשפט על גניבה סיפרותית – לא היה להם סיכוי לזכות מכיוון שאין בעלות על רעיון רק על דרך ביצועו .

  16. לצערי מיעוטים גדולים השונים מהותית
    הן מבחינת צבע ודת
    לא מסתדרים ביחד במדינה אחת
    ועובדה שזה מביא לקרע ולהפליה וגזענות ורצון להיבדלות
    וזה אף מביא למרד ומלחמת אזרחים וטרור בחלק מהמקרים
    בכל חלקי העולם יש מיעוטים החותרים לעצמאות
    להלן רשימה קטנה.רוסיה.ישראל.קנדה.סין.ספרד.קורסיקה.תאילנד.קניה.
    סוריה.איראן.טורקיה.עיראק.
    תימן.לוב.בלגיה.אוקראיה.ארמניה.גאורגיה.
    ועוד ועוד

    1. לכן הגיע הזמן להפסיק עם כל השטויות האלה !

  17. סתם משהו קצת קשור. בעברית אפשר להגיד כושי וזה לא גזעני ולא משהו דומה. קודם כל בהגדרה מה שמופיע בתנך הוא עברית נכונה וכושי מופיע בתנך ולא כמילת גנאי. מלבד זה משמעות המילה היא "מי שמקורו בארץ כוש" כלומר – אפריקה, שזה פשוט, נכון ולא מכיל שום תוכן גזעני. לכן אפשר לדווח בעיתונות (לדוגמה) "בהפגנות הכושים העיירה ג'קסון …" והכל בסדר

    1. בוא נראה אותך מקבל כינויים מאדם לבן על היותך יהודי . אולי בנוגע לאיך שאתה נראה , האף שלך לדוגמה? נעים לך? זה שבתורה כתוב משהו זה לא אומר שזה מוסרי יא אהבל. שם חיתנו ילדות לזכרים בוגרים, שם סקלו אנשים באבנים. אם בא לך לחיות ככה – לך על זה / אבל תזכור שבעידן שלנו אתה פושע ועבריין.

  18. באתר מידה אוהבים לעשות מכל דבר קטן מגמה מתפרצת.

    בוא נבצע את מבחן "לו היו עושים את זה ליהודי": האם היו יושבים בשקט יהודי ארה"ב אם התפילין היו נהפכים פתאום לפריט חובה במסיבות אקסטזי משולחות רסן? אני לא חושב.
    כנ"ל לגבי הסושי- בשביל היפנים סושי זה מאכל מכובד שנאכל באירועים מיוחדים. זה לא איזה ג'אנק פוד חסר משמעות. הם רואים בכך שאדם שלא באמת התאמן בנושא ובהפיכתו לאוכל המונים כפגיעה במעמדו והם רואים את זה בבוז.

    אם אתה יודע מה יפה וטוב בעינך אתה חייב גם לדעת לבוז למה שלא כזה.