הסוף לקרטל הדבש? מלחמתה החשובה של ח"כ שרן השכל

הידעתם? לאזרחי ישראל אסור להקים כוורות, לגדל דבורים ואפילו להסתובב עם 6 ק"ג דבש. הצעת חוק חדשה של ח"כ שרן השכל עשויה לשים סוף למצב המביש

סדק בחומה; השכל. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

בתוך ים של הצעות חוק הנעות מהמגוחך, עבור בחסר התועלת, וכלה במזיק והרסני, נראה שחברת הכנסת החדשה שרן השכל (ליכוד) זיהתה מכרה זהב אמיתי של חקיקה טובה וחשובה.

לפי הצעת חוק שהגישה לאחרונה השכל, יבוטלו סמכויותיה החוקיות של 'מועצת הדבש' הישראלית ושוק הדבש ייפתח לתחרות. ההצעה עברה כעת את ועדת השרים לחקיקה.

על מה בעצם מדובר?

מדינת ישראל מוקפת בחומת מגן של עשרות תקנות, הגבלות ומכסים, השומרת על יצרני מזון גדולים מפני תחרות עם יצרנים קטנים מבית, ומפני תחרות עם תוצרת זרה מן החוץ. התקנות והמכסים הללו אמנם טובים מאוד ליצרנים הגדולים שלנו, אך רעים מאוד למיליוני אזרחי ישראל.

קחו למשל את הדבש. בעוד שבארצות-הברית ואנגליה מחיר ק"ג דבש נע בין 15 ל-20 שקלים בלבד, בישראל המחיר הממוצע עומד על קרוב ל-50 שקלים; פער נטול היגיון והצדקה. ההסבר לתופעה פשוט ונחלק לשניים:

הראשון: מכס שערורייתי של 255% המוטל על ייבוא דבש, הופך את הדבש הזר ליקר במיוחד ולא תחרותי. במצב דברים זה, היצרנים המקומיים חומקים מתחרות עם דבש תוצרת חוץ, וכך נמנעת מאזרחי ישראל האפשרות ליהנות מדבש זול ואיכותי.

השני: נכון להיום, בסמכותה של מועצת הדבש הישראלית לחסל כל תחרות עם יצרנים מקומיים קטנים – פשוט כך – ולהטיל עליהם מגבלות דרקוניות שיגנו על היצרנים הגדולים (תאגידי הדבש 'יד מרדכי' ו'עמק חפר' שולטים ב-80% מהשוק המקומי). הסמכות החוקית הזו הובילה לתקנות שהן לא פחות מהזויות, הכל במטרה למנוע תחרות מקומית מצד יצרנים קטנים חדשים.

כך למשל, אסור לאזרחי ישראל להסתובב ברחובות כשבאמתחתם מעל 6 ק"ג דבש; אסור להם לפתוח כוורת פרטית בשטח שלהם; ובאופן כללי אסור להם לעסוק בגידול דבורים, ייצור דבש, החזקת דבש, מכירת דבש, שיווק דבש, וכל יתר הפעולות הקשורות בתחום – ללא אישור של מועצת הדבש. הנה למשל סעיף שהיה יכול בקלות להיחשב כבדיחה משעשעת, אלמלא היה מדובר בחוק אמיתי:

(ה) לא יעביר ולא יוביל אדם דבש בכמות שמשקלה הכולל עולה על 6 ק"ג, אלא באישור בכתב מאת המועצה ובהתאם לתנאיו.

למעשה, הודות לסעיפים המעוגנים ב"תקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים), התשכ"ח", וב"צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור הדבש ומכירתו), התשל"ז" – רק המועצה רשאית לקבוע מי והיכן יגדל דבורים וישווק דבש בישראל. מול ענף ההייטק החופשי, התחרותי והמתקדם של ישראל, ענף הדבש נראה כמו שמורה קומוניסטית פרימיטיבית במיוחד.

תקנות דרקוניות; כוורן. צילום: יצחק הררי, פלאש 90
תקנות דרקוניות; כוורן. צילום: יצחק הררי, פלאש 90

מכת המדינה של המועצות החקלאיות

ומה שנכון למועצת הדבש, נכון באותה מידה לאינספור מועצות חקלאיות נוספות שמחסלות את התחרות בשוק המזון בישראל ופוגעות ברווחת האזרחים. מועצת שמן הזית, הדגים, הבשר, החלב, הלולים ועוד ועוד. כל אלו בונות חומת מגן אינטרסנטית מפני תחרות אמיתית, ומצטרפות ליצירת יוקר המחיה הגבוה שלנו.

הצעתה של השכל מבטלת את כל החוקים הקודמים בנושא הדבש, ומחליפה אותם בחוק אחד מתקדם וחופשי משמעותית. סמכויותיה הדרקוניות של מועצת הדבש ישללו ממנה, ובשורה התחתונה כל אזרח יהיה זכאי לגדל דבורים ולייצר דבש כאוות נפשו, בכפוף לחובת רישום בלבד. ממש כמו שכל אזרח רשאי להקים יקב או מבשלת בירה.

אכן, הצעת החוק לא מטפלת במכסי המגן בגובה 255% שמוטלים על ייבוא דבש, אך דבר זה נמצא בסמכותם המלאה של שרי האוצר והכלכלה, ואינו זוקק חקיקה מיוחדת. כל שמוטל עליהם לעשות הוא רק לבטל את המכס בחתימת יד אחת. ועדיין, גם אם השרים יסרבו להפחית את המכס השערורייתי, סביר להניח שבכוחה של ההצעה החדשה להיטיב משמעותית עם השוק.

אם היא אכן תצלח את המהמורות שעוד נכונו לה ותתקבל לספר החוקים של המדינה, יהיה זה הסדק המשמעותי הראשון בחומת ההגנות שנבנתה סביב החקלאות המקומית. שוק הדבש יחווה פריחה ותסיסה אמיתית, ומאות כוורות חדשות יאלצו את היצרנים הקיימים להתמודד בתחרות שתפחית את המחירים ותגדיל את האיכות. אזרחי ישראל ירגישו היטב את השינוי – בארנק ובפה – וחברי הכנסת שיקחו על עצמם להרחיב את הסדקים בחומה לתחומים נוספים, יתוגמלו בהתאם באהבת הציבור. והכי חשוב, סוף-סוף ניתן יהיה להסתובב עם 6 ק"ג דבש. לכל הרוחות.

לנו נותר לאחל בהצלחה לחברת הכנסת שרן השכל, ולקוות שהצעת החוק תעבור ותשמש דוגמא להצעות דומות נוספות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. לא קראתי את החוק במלואו, אבל לפחות מדפי הפתיחה עולה תמונה שונה. במקום פיקוח של מועצת הדבש יהיה פיקוח של משרד החקלאות. אמנם פיקוח של המשרד אמור להיות יותר הוגן מפיקוח של מועצה פרטית בניהול של הדבוראים הקיימים אך עדיין המצב יהיה רחוק משוק חופשי.
    בעז, תקן אותי אם אני טועה, אבל לדעתי לא קראת את החוק במלואו וכתבת על משאלת לב.

    1. הצעת החוק מאפשרת לאנשים פרטיים לגדל דבורים ובלבד שיירשמו במרשם.
      קראתי אותה במלואה, ממליץ גם לך לקרוא אותה עד הסוף, בייחוד את החלק של גידול על קרקע לא ציבורית.

    2. אי אפשר לצפות לשינוי דרמטי. גם שיפור קטן קשה מאוד להעביר, אז עדיף להתחיל עם חוק לא מושלם שלא פוגע משמעותית בקרטל הדבש ולשפר הדרגתית

    3. צודק בחלק של גידול בקרקע לא ציבורית יש שוק חופשי. בקרקע הציבורית, תהליכי העברת נקודות בין דבוראים יהיה איטי בגלל המגבלה שלא לוקחים לדבוראי יותר מעשרה אחוז מהנקודות שהיו לו בשנה שעברה. עדיין לאורך זמן הדבוראי שמשלם הכי הרבה זוכה.

      הניהול של הקרקע הציבורי עדיין מסורבל אבל זה כבר דיון אחר. צריך שתהיה פחות קרקע ציבורית ויותר פרטית. זה גם יעזור בתחומים אחרים כגון דיור.

      כל הכבוד ליוזמי החוק:
      חברי הכנסת שרן השכל
      נורית קורן
      אברהם נגוסה
      מכלוף מיקי זוהר
      אברהם דיכטר
      אלי כהן
      מיכאל אורן

  2. הראשונים שיש להם אינטרס שלא יהיו כורות בישראל זה מונסנטו, זה מאפשר להם השתלטות מלאה על כל הגנטיקה החקלאית בישראל, , פחות כוורות זה פחות פרות וירקות ושליטה במחירים עי מונסנטו, לא ר מחירי דבש, זו צריכה להיות מלחמה של כולהו ולא רק של הממשלה , התומך הראשי במונבסטו זה המדען הראשי לישראל שממנן מחקרים פיקטיביים ופעילות מוזרה דומה

  3. בדבר אחד לא מסכים עם הכותב. ייצור דבש שונה מייצור יין או בירה. זאת בגלל שהדבש מיוצר על ידי דבורים, וחומר הגלם שלהם חיצוני למערך הייצור, פרחים. אלא אם כן רוצים להאכיל אותם בסוכר נטו, שזה אסור על פי החוק.
    בקיצור, תהיה כאן 'מלחמה' על הזכויות להאבקה, לא על הזכות לשים בחצר שלך מכוורת פשוטה שעשוייה מקופסא של עץ.

    1. בעלי הדבורים צריכים גישה לפרחים. בעלי הפרחים צריכים דבורים להאבקה. מי צריך לשלם למי? בעל הכוורת לבעל הפרחים או להפך?
      בשוק חופשי מי שיש לו את המוצר המבוקש יותר מקבל תשלום.
      אם יש יותר בעלי פרחים והם צריכים לחזר אחרי בעלי הכוורות הם ישלמו לבעלי הכוורות. אם לעומת זאת יש מעט שטחי מרעה והרבה כוורות בעלי הכוורות ישלמו לבעלי הפרחים.
      ניתן לקבוע בחוק שאם מישהו שם דבורים ליד שדה והדבורים רועות בשדה ללא הסכמת בעליו הדבר יחשב השגת גבול בדיוק כמו לשלוח עיזים או כבשים או פרות.

    2. מעניין. אני הנחתי שמשק הדבש מתוכנן למען האבקת הגידולים החקלאיים- אם תהיה יותר מדי תחרות, דבוראים ייקרסו ולא יהיה מי שיאביק.במידה מסוימת, צרכני הדבש מסבסדים את גידול התפוזים, נניח. אשמח לשמוע מהו המצב בפועל. ,

    3. עופר – איך תדע שאלו הדבורים שלי? יש להן תג זיהוי, כמו בכנסת? 🙂
      זה נראה כמו פשיטת עור הדוב בטרם ניצוד…

  4. מתי זה יקרה לביצים וחלב?
    מועצת הביצים
    מועצת החלב
    כולם מונעים למשקים להוריד מחירים עקב הגבלת כמות לייצור והפצה

  5. אז בעצם אסור לי לקנות 6 ק"ג דבש, כי לא יהיה לי איך להעביר אותו הביתה? מזל שלא היו לי עד היום ארוחות ראש השנה גדולות…
    חוקים הזויים….

  6. לא יאומן כי יסופר ואני חשבתי לתומי שמחירי הדבש סבירים ומדי שנה רוכש כ 30 ק"ג ואף יותר ובכל קניה רוכש מעל 10 ק"ג מדבוראי פרטי, מבלי לדעת שבכך עובר על החוק חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח………………..

  7. להיות עם חופשי בארצנו.
    חופש העיסוק הוא קריטי להתפתחות מחשבתית ועיסקית.
    די למועצות הקומוניסטיות.

  8. לא צריך שום פיקוח. כמו עם הכשרויות, גם "מועצת הדבש" (ארגון שנשלט ע"י שטראוס) צריכה להתבטל כי היא משרתת רק את הטייקונים, היצרניות הגדולות של המזון, רומסת את הצרכן הישראלי ופוגעת בו.