אסמאעיל הניה: המניע לאינתיפאדה אינו "יאוש" – אלא ג'יהאד

היעדר חזון מדיני? בכיר הנהגת החמאס תוקף את אבו מאזן, וטוען כי המניע האמיתי של "האינתיפאדה המבורכת" הוא "רוח הג’יהאד, המאבק והמהפכה".

לא "מפגעים בודדים"; אסמאעיל הניה נואם במסגד ברפיח, 2015. צילום: עבד רחים ח'טיב, פלאש90

"מה שהניע את צעירי הגדה הוא רוח הג’יהאד, המאבק והמהפכה, היא רוח האינתיפאדה" אמר לפני כשבוע וחצי בכיר הנהגת החמאס איסמאעיל הניה, בדרשת יום שישי (8.1) במסגד שבשכונת ג'באליה ברצועת עזה. "זה דור אשר התחנך על היסטוריה מפוארת של העם הזה מאז מהפכת אל-בוראק [המרד הערבי ב-1936] ועד אינתיפאדת אל-אקצה והמלחמות האחרונות. צעירי הגדה המורדת הלכו בעקבות הגדודים, ארגוני המאבק והמוג’אהידין הנמצאים על אדמת עזה בשלוש המלחמות שהתנהלו". דבריו פורסמו במלואם בעיתון 'פלסטין', כך חשף החוקר יהונתן דחוח הלוי באתר 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה'.

בנאומו התייחס הניה לטענות יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, לפיהן ה"התקוממות העממית" של הדור הפלסטיני הצעיר נובעת מיאוש והיעדר חזון מדיני. רק לפני כחודש צוטט אבו מאזן מסביר כי "הם עושים זאת מכמה סיבות, שבראשן הייאוש מפתרון שתי המדינות. הם מסתובבים ולא רואים שום בסיס הגיוני לפתרון שתי המדינות. המדינה שלנו לא קיימת. יש כיבוש ומחסומים והייאוש מתקרב אליהם. זה מתגבר והם לא רואים פתרון". הניה תקף את אבו מאזן, ואמר כי הוא מסתיר את האמת כדי לשמר את מעמדו:

האינתיפאדה המבורכת הזו פרצה על בסיס גורמי יסוד אמיתיים, ולא כפי שאחדים מתארים את מה שקורה בגדה המערבית. שכן יש הרוצים לכנותה התפרצות המונים משום שהם חוששים מאינתיפאדה ומעוניינים להותיר אותה תחת שליטה… אשר על כן, אותם אלה אומרים: סיבות ההתקוממות והמהפכה של הצעירים הם הייאוש, והמבוכה (והם מציירים את) הנוער הפלסטיני כמיואש ומבולבל, ולכן נושא את הסכין ותוקף את החייל או מישהו אחר, וכאילו ההתקוממות של העם הזה, או האינתיפאדה של העם הזה, היא אינתיפאדה של המיואשים, המבולבלים, המתאבדים אשר רוצים להיפרד מהעולם הזה.

לעומת זאת, קבע הניה, ישנם שלושה מניעים לפרוץ האינתיפאדה, כאשר החשוב שבהם הוא דתי – קרי: ג'יהאד.

[המניע לאינתיפאדה הוא] בראש ובראשונה רוח המאבק והג’יהאד; ושנית – אל-קודס, שהיא נשמת אפה של האומה שלנו ושל העם שלנו. מי שדורך על עצב החיים שלנו מפוצץ את הדם בעורקים וכל צבעי הזעם [בפנים] מופנים להגנה על אל-קודס ו[מסגד] אל-אקצה… ובנוגע למניע השלישי – הוא אינו מניע של ייאוש או מבוכה, אלא הצעירים שלנו בגדה המורדת התנערו מתהליך אוסלו והסכמי המשא-ומתן חסרי הערך… הצעירים אינם מוכנים עוד להשלים עם המשך המציאות הקיימת, ואינם יכולים עוד להבין את המסר המדיני העלוב הזה.

עוד הוסיף הניה כי האינתיפאדה לא תסתיים כל עוד לא תשוחרר כל "אדמת פלסטין" מידי "הכובש":

האינתיפאדה שלנו נמשכת עד אשר האדמה תחזור להיות חופשית. האינתיפאדה שלנו אינה אינתיפאדה של הנבוכים, אינה אינתיפאדה של המיואשים, אלא אינתיפאדה של אלה המאמינים בוודאות של הניצחון והשחרור של עמנו ואומתנו.

[…] אינתיפאדת אל-קודס פרצה מרחבת מסגד אל-אקצה והתפשטה לעבר כל אדמת פלסטין, ג’יהאד, אינתיפאדה ומהפכה, אבן ורוגטקה, סכין, מכוניות, גברים נושאים נשק, הולכים כגברים ברחובות תל אל-רביע [תל אביב], יוצרים מוות אצל הכובש הזה כדי להביע מסר: האדמה שלנו, אל-קודס שלנו והכל שלנו ואללה עם הכוח שלו איתנו… הדרגה הגבוהה ביותר של הג’יהאד היא אי הוויתור על האדמה שלך… הסכמי אוסלו ויתרו על אדמת פלסטין והכירו בישות הציונית על אדמת פלסטין המבורכת. 

[…] אנו ממשיכים באינתיפאדה שלנו וכפי ששחררנו את עזה באינתיפאדת אל-אקצה עמנו מסוגל לשחרר את הגדה באינתיפאדת אל-קודס.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. ראשית, תיקון טעות – הבת אל-בוראק היא אירועי 1929 ולא מרד 1936 – 1939 (אל-ת'ורה אל ערביה אל-כברה). שנית, להניה יש אינטרס ברור להציג זאת כג'האד – כמשהו עמוק ונצחי, אידיאולוגי ושל תנועת המונים – ולא כטרור של בודדים מיואשים. מעבר לזה, זו תהיה טעות לזהות את מסקנת הייאוש עם צד פוליטי כזה או אחר בישראל.

    1. לא רק לאיסמאיל יש אינטרס לכך (שכן הוא רוצה לקבל מימון מגורמי דת וגם לא להודות בכך ששלטון חמאס גרוע) אלא גם לכל למתנחלים ואנשי ימין שמעוניינים להפוך את הסכסוך לעניין דתי, כאילו איזה שד רשע נפל על העם היהודי ולא חלילה שזה תוצאה של שלטון ישראל.

      לא סתם כמה אנשים מהבית היהודי הודו שהם מעדיפים את חמאס ולא את אבוט מאזן, הם פשוט אותו צד של מטבע.

    2. שובי דובי לכולם יש אינטרס, גם לך.אתה מעוניין להציג את עמך כאשם בכל עוולות העולם , תסמין ידוע ועתיק. אפשר לסכם שהמציאות מורכבת. ויש אספקט חשוב שמציג המאמר.

  2. צריך לשלוח את תרגום הנאום לכל החכים של השמאל. יתכן והבעיה שלהם היע פשוט בורות

  3. אסמעיל הניע מונע על ידי קיצוניות. אחרת מה יחדש? כך יש לקרוא את הדברים הקצנה אצלנו הנובעת מדבריו משיגה בדיוק את המטרה שלו.

  4. שובי דובי – תמשיך לחלום, לסגור את העיניים, ולהמציא מציאות שלא קיימת. אם יש משהו ברור בכל הסכסוך הזה הוא שהוא מושתת על ג'יהאד, ועל דת האיסלאם. לא תעזור ההכחשה שלך. זה מה שהם אומרים. כמובן שזה קשור להשפעת "האביב הערבי" מסביבנו. דאעש, ועלילות "אל אקצה בסכנה".

    מתחת לכל המעטפת הזו ישנה אנטישמיות איסלאמית, שמתחברת היטב לאנטישמיות הישנה מאירופה.

    במקום להכחיש, תתחיל להתמודד עם זה. לשים את זה על השולחן ולראות מה אפשר לעשות. ולא, 2 מדינות ל2 עמים זה לא הפיתרון לבעיה הזאת. זה פיתרון לא יישים , תבוסתני שרק יגביר להם את התיאבון לעוד ועוד טרור.

  5. רצחנות מול פייסנות גירסה מקוצרת

    האם יובס המערב

    ויכוח קשה ניטש באחרונה בעולם המערבי וגם בישראל, סביב השאלה: באיזו דרך ראוי שיפעל המימשל במדינות השונות, כדי להלחם בתופעת ההקצנה הגוברת והולכת בקרב המיעוט המוסלמי השוכן בהן. במיעוט זה, גם בקרב החילוניים שבו. הנכונות לשפיכות דמים גוברת, והיא מלווה ברצחנות מתועבת והרג חפים מפשע. ילדים, נשים וגברים. הלחימה באלימות הזו נעשית דחופה מיום ליום, שכן במהלך הזמן מסתמנת גם הקצנה בביטוייה השונים. כל דרך אפשרית, טובה בעיניהם של הטרוריסטים בפוטנציה, ובלבד שתאפשר להם להגדיל יותר ויותר את מספר קרבנותיהם. גם עלינו בישראל ניחתות לעיתים מתקפות שנאה ורצח מתועבות, כאשר נערים, מוסתים, חלב אמם עדיין על שפתותיהם, נוטלים סכין מהמטבח של אמא והולכים להרוג יהודים.
    עד לעשור האחרון, היד האוחזת בסכין או במתג ההפעלה של חגורת הנפץ, הייתה לרוב של איש מוסלמי קיצוני, שעבר במוסדות חינוך דתיים של האיסלם הקיצוני, תהליך של שינוי קוגניטיבי מעמיק, ע"מ שיראה בעצמו קדוש, שאהיד. כך נוצרו גדודי האיסלם הקנאי/קיצוני. וביניהם אל קאעידה שהחליפה את תנועת הטאליבן, שהחליפה את תנועת המוג'אהידין שגרשה את הרוסים מאפגניסטן (1989). א.ק. הופיעה על במת ההיסטוריה כאשר "לזכותה" מעשה הטרור במגדלי הסחר העולמי בניו-יורק (11.9.01). ואז הופיע גם מבול של תנועות איסלאמיות קיצוניות, שהתקנאו כנראה בהופעתה המטאורית של אלקאעידה על במת המדיה הבין-לאומית. וחיפשו דרך נאותה מבחינתם, של דמים ורצח, כדי לעלות על במת ההיסטוריה הקרובה לימינו אלה. ביניהן חזית הגאולה האיסלמית, ג'מעת אל איסלמיה, הג'יהאד האיסלאמי המצרי, האחים המוסלמים, החמאס, התנועה האיסלמית בישראל, הג'יהאד האיסלאמי פלשתיני (כן. יש דבר כזה!). חיזבאללה, ג'מעאת אל תוואחיד ואל ג'יהאד (כורדיסטאן, עיראק), ג'מעת אל בית אל מקדס (סיני), ועוד – רשימה חלקית בלבד. כמובן, מעל כולם מתנוססת חתימתה של דאע"ש המתיימרת לחדש את החליפות הגדולה שתשתרע על פני כל המזרח התיכון והיא טוענת לאחריות על כל פגעי הטרור במערב אירופה בשנים האחרונות.
    אלא שלמרבה האבסורד, מבצעי פעולות טרור בשנים האחרונות, במיוחד אלה שבמערב אירופה, לא השתבחו בהשתייכותם לפלגי איסלאם קיצוני זה או אחר. הם השתבחו כמובן ברצח כופרים, אולם הודעת השיוך באה לעיתים מבחוץ. כך קרה גם עם הרצח ההמוני בניס. הודעת השיוך באה מדאעש, בסוריה ולא ממבצעי הרצח בניס, עצמם. גם בחלק ממקרי הרצח בארה"ב לא הייתה כלל הודעת שיוך
    כל שהיא. רק בדיעבד, לאחר חקירה, התבררה מידת השתייכותם לדאעש. אם בכלל.

    אך כל המבצעים פעילות דמים זו מבקשים/נאחזים בהילה, מעין בורקה ענקית, שתהא מעל לראשם. לבורקה הזו קוראים ג'יהאד. הם מתכנסים בשמחה תחתיה. ג'יהאד הינו מונח הבא לבטא עשייה, פעולה. מצב נתון, אולטימטיבי, הכולל בחובו מאבק, שהאיסלם נתון בו עכשיו. יש כאן אמירה חדשה: הנה האיסלאם קם ועושה מעשה. ה"ג'יהאד", מבטא את המצב הכולל של מאבק קבוע בו ניצבות שתי התרבויות זו האיסלאמית וזו המערבית, האחת מול השניה.

    בתוקף עובדה מתמדת זו כל מוסלמי המבצע מעשה של טרור הוא בחזקת שהיד, בין אם התכוון לכך ובין אם לא. עליו יאמר תמיד שהוא פעל במסגרת הג'יהאד. גם הרוצח מוחמד לחוואייג בוהאלל, איש חילוני לחלוטין, יכול היה לבצע את המעשה הרצחני שלו בניס, כאשר מעליו פרושה הבורקה האולטימטיבית הקרויה "גיהאד".
    מצב זה מרחיב לאין שיעור את החזית המתוחה בין גורמי הביטחון השונים במערב, לבין טרוריסטים בפוטנציה, מוסלמים, שלא ניתנים למעקב משום שאינם באים כלל מחוגים דתיים או קיצוניים באיסלאם. לכן לא ניתן לאתרם, בוודאי לא במדינות דמוקרטיות בהן יש הגבלות נוקשות על כל הפרה של זכויות הפרט, ועל הקפדה כמעט כפייתית, על כל מה שנראה כשביב של פגיעה בחופש הביטוי.
    מה כן ניתן לעשות?
    בלא לתלות תקוות גדולות מדי, עדיף לעשות את האפשרי. את העצירה במועד של הפלגים הדתיים דווקא. שכן את אלה החילוניים המתכננים מעשי טרור, ובמיוחד טרור היחידים, לא ניתן לעצור.
    ומכאן שהמצב דהיום מחייב שינוי עמוק בדפוסי פעולתו של המשטר הדמוקרטי. הממשלות במערב חייבות להיות פעילות יותר בשלבי החינוך השונים של המיעוטים המוסלמיים, לבדוק את חמרי הלימוד, להקשיב לנאמר במסגדים (הדבר מבוצע כבר בבריטניה). אין כל בטחון שאמצעים אלה יסייעו לבלום את כל הרוצחים בפוטנציה, אולם גם אם יבלם אותו חלק קטן באוכלוסיה העלול להגיע למחוזות אסורים, גם אז יהא בכך הישג משמעותי.

    otmoti@netvision.net.il

  6. מרדכי ליפמן: רצחנות מול פייסנות

    האם יובס המערב

    ויכוח קשה ניטש באחרונה בעולם המערבי וגם בישראל, סביב השאלה: באיזו דרך ראוי שיפעל המימשל במדינות השונות, כדי להלחם בתופעת ההקצנה הגוברת והולכת בקרב המיעוט המוסלמי השוכן בהן. במיעוט זה, גם בקרב החילוניים שבו. הנכונות לשפיכות דמים גוברת, והיא מלווה ברצחנות מתועבת והרג חפים מפשע. ילדים, נשים וגברים. הלחימה באלימות הזו נעשית דחופה מיום ליום, שכן במהלך הזמן מסתמנת גם הקצנה בביטוייה השונים. כל דרך אפשרית, טובה בעיניהם של הטרוריסטים בפוטנציה, ובלבד שתאפשר להם להגדיל יותר ויותר את מספר קרבנותיהם. גם עלינו בישראל ניחתות לעיתים מתקפות שנאה ורצח מתועבות, כאשר נערים, מוסתים, חלב אמם עדיין על שפתותיהם, נוטלים סכין מהמטבח של אמא והולכים להרוג יהודים.
    עד לעשור האחרון, היד האוחזת בסכין או במתג ההפעלה של חגורת הנפץ, הייתה לרוב של איש מוסלמי קיצוני, שעבר במוסדות חינוך דתיים של האיסלם הקיצוני, תהליך של שינוי קוגניטיבי מעמיק, ע"מ שיראה בעצמו קדוש, שאהיד. כך נוצרו גדודי האיסלם הקנאי/קיצוני. וביניהם אל קאעידה שהחליפה את תנועת הטאליבן, שהחליפה את תנועת המוג'אהידין שגרשה את הרוסים מאפגניסטן (1989). א.ק. הופיעה על במת ההיסטוריה כאשר "לזכותה" מעשה הטרור במגדלי הסחר העולמי בניו-יורק (11.9.01). ואז הופיע גם מבול של תנועות איסלאמיות קיצוניות, שהתקנאו כנראה בהופעתה המטאורית של אלקאעידה על במת המדיה הבין-לאומית. וחיפשו דרך נאותה מבחינתם, של דמים ורצח, כדי לעלות על במת ההיסטוריה הקרובה לימינו אלה. ביניהן חזית הגאולה האיסלמית, ג'מעת אל איסלמיה, הג'יהאד האיסלאמי המצרי, האחים המוסלמים, החמאס, התנועה האיסלמית בישראל, הג'יהאד האיסלאמי פלשתיני (כן. יש דבר כזה!). חיזבאללה, ג'מעאת אל תוואחיד ואל ג'יהאד (כורדיסטאן, עיראק), ג'מעת אל בית אל מקדס (סיני), ועוד – רשימה חלקית בלבד. כמובן, מעל כולם מתנוססת חתימתה של דאע"ש המתיימרת לחדש את החליפות הגדולה שתשתרע על פני כל המזרח התיכון והיא טוענת לאחריות על כל פגעי הטרור במערב אירופה בשנים האחרונות.
    אלא שלמרבה האבסורד, מבצעי פעולות טרור בשנים האחרונות, במיוחד אלה שבמערב אירופה, לא השתבחו בהשתייכותם לפלגי איסלאם קיצוני זה או אחר. הם השתבחו כמובן ברצח כופרים, אולם הודעת השיוך באה לעיתים מבחוץ. כך קרה גם עם הרצח ההמוני בניס. הודעת השיוך באה מדאעש, בסוריה ולא ממבצעי הרצח בניס, עצמם. גם בחלק ממקרי הרצח בארה"ב לא הייתה כלל הודעת שיוך
    כל שהיא. רק בדיעבד, לאחר חקירה, התבררה מידת השתייכותם לדאעש. אם בכלל.

    אך כל המבצעים פעילות דמים זו מבקשים/נאחזים בהילה, מעין בורקה ענקית, שתהא מעל לראשם. לבורקה הזו קוראים ג'יהאד. הם מתכנסים בשמחה תחתיה. ג'יהאד הינו מונח הבא לבטא עשייה, פעולה. מצב נתון, אולטימטיבי, הכולל בחובו מאבק, שהאיסלם נתון בו עכשיו. יש כאן אמירה חדשה: הנה האיסלאם קם ועושה מעשה. ה"ג'יהאד", מבטא את המצב הכולל של מאבק קבוע בו ניצבות שתי התרבויות זו האיסלאמית וזו המערבית, האחת מול השניה.

    בתוקף עובדה מתמדת זו כל מוסלמי המבצע מעשה של טרור הוא בחזקת שהיד, בין אם התכוון לכך ובין אם לא. עליו יאמר תמיד שהוא פעל במסגרת הג'יהאד. גם הרוצח מוחמד לחוואייג בוהאלל, איש חילוני לחלוטין, יכול היה לבצע את המעשה הרצחני שלו בניס, כאשר מעליו פרושה הבורקה האולטימטיבית הקרויה "גיהאד".
    מצב זה מרחיב לאין שיעור את החזית המתוחה בין גורמי הביטחון השונים במערב, לבין טרוריסטים בפוטנציה, מוסלמים, שלא ניתנים למעקב משום שאינם באים כלל מחוגים דתיים או קיצוניים באיסלאם. לכן לא ניתן לאתרם, בוודאי לא במדינות דמוקרטיות בהן יש הגבלות נוקשות על כל הפרה של זכויות הפרט, ועל הקפדה כמעט כפייתית, על כל מה שנראה כשביב של פגיעה בחופש הביטוי.
    מה כן ניתן לעשות?
    בלא לתלות תקוות גדולות מדי, עדיף לעשות את האפשרי. את העצירה במועד של הפלגים הדתיים דווקא. שכן את אלה החילוניים המתכננים מעשי טרור, ובמיוחד טרור היחידים, לא ניתן לעצור.
    ומכאן שהמצב דהיום מחייב שינוי עמוק בדפוסי פעולתו של המשטר הדמוקרטי. הממשלות במערב חייבות להיות פעילות יותר בשלבי החינוך השונים של המיעוטים המוסלמיים, לבדוק את חמרי הלימוד, להקשיב לנאמר במסגדים (הדבר מבוצע כבר בבריטניה). אין כל בטחון שאמצעים אלה יסייעו לבלום את כל הרוצחים בפוטנציה, אולם גם אם יבלם אותו חלק קטן באוכלוסיה העלול להגיע למחוזות אסורים, גם אז יהא בכך הישג משמעותי.

    otmoti@netvision.net.il