דתיים, שחררו

הפופולריות של ברית מילה, ליל הסדר או יום הכיפורים בציבור הרחב, מוכיחה שהיהדות איננה זקוקה לסיוע של חקיקה דתית כדי לשגשג. אז למה החרדים והדתיים ממשיכים להתעקש?

התערבות מזיקה. צילום: גרשון אלינסון /פלאש90

כ-97% מהיהודים במדינת ישראל מלים את בניהם. כ-93% השתתפו בסדר פסח האחרון. כ-60% צמו את יום הכיפורים האחרון במלואו. ולמעלה ממחצית היהודים בישראל מקפידים להדליק נרות שבת מעת לעת.

מה משותף לנתונים הללו, שנחשפו בסקר המקיף שפרסם לאחרונה 'מכון פיו'? נכון. אף אחד מהם אינו מגובה בחקיקה, בצווים ממשלתיים או בתקנות של הרבנות הראשית. איש לא מחייב את היהודים במדינת ישראל להרעיב עצמם ביום הכיפורים, לכרסם מצות בשולחן הסדר, ובוודאי שלא לחתוך באיבר הרגיש של התינוק שנולד להם זה עתה. ובכל זאת, ראו זה פלא, המסורת הלאומית היהודית חיה ובועטת. ככה מעצמה, בלי שום דחיפה מצדם של ליצמן, דרעי או בצלאל סמוטריץ'.

אך משום מה, הדתיים והחרדים בישראל מסרבים להרפות. הם בטוחים שאם אך ירופפו לרגע את אחיזתם בשוט החקיקה הדתית ויפסיקו להצליף מצוות באחיהם החילונים, מיד הללו יבעטו בכל המסורות וייצאו לשמד מוחלט.

הנה, זה עתה קיבלנו דוגמא מוחשית לכך. בשיתוף פעולה בין חברי המפלגות החרדיות ובין חברי 'הבית היהודי', אושרה השבוע הצעת חוק המחייבת אזרחיות הבאות לטבול במקוואות ציבוריים, לעשות זאת לפי דקדוקי ההלכה שתקבע עבורן הרבנות הראשית. לשון החוק:

שימוש במקווה טהרה יתאפשר אך ורק לצורך טבילה הלכתית; "טבילה הלכתית" – טבילה לצורך קיום ההלכה והמנהג היהודיים לפי פסקי השולחן ערוך ובהתאם להוראות מועצת הרבנות הראשית לישראל.

המוטיבציה לחקיקה ברורה: מלחמת חורמה אורתודוכסית כנגד הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, שמבקשים גם הם ליהנות משירותי הטהרה שהמדינה החליטה, משום מה, לספק באופן ממלכתי לאזרחיה.

נעזוב לרגע את העובדה שמדובר במלחמה אווילית לחלוטין, המסכנת את הקשר האסטרטגי של ישראל עם יהדות ארצות-הברית הרפורמית ברובה. נעזוב גם את העובדה שמדובר בהצעה אנטי-דמוקרטית, הכוללת במפורש, שחור-על-גבי-לבן, השעיה של 'חוק איסור הפליה במקומות ציבוריים' (אחרת איך תיאסר כניסה של אישה קונסרבטיבית למתחם המקווה?). נעזוב גם את ההנחה שההצעה הזו עלולה לערער את הקואליציה וחמור מכך – להוסיף עוד מאות עמודים ארוכים וטרחניים לרשומות של בג"ץ. נעזוב את כל אלו. לפני הכל מדובר בגול עצמי שמבצעים הדתיים והחרדים.

הציבור החילוני הולך ומאבד סבלנות לכפייה הדתית בישראל. בדיחה ישנה מספרת שיהודי מומר אולי יתרגל לזלול חזיר לתיאבון, אך אם נכרי יבקש לכפות זאת עליו הוא יעדיף למות ולא להיכנע לו. גרסה חתרנית יותר של הבדיחה טוענת שאם יומיים לאחר מכן יבקש יהודי לכפות עליו שלא יאכל חזיר, גם אז הוא יעדיף למות ולא להיכנע לדרישה.

העיקרון ברור. אנשים לא אוהבים שמחייבים אותם לטבול במקווה לפי הוראות השולחן ערוך או לאכול ברוקולי בהכשר הבד"ץ, והמתכון הבדוק לחיסול החיבה שרוחש עם ישראל למסורת היהודית, הוא דווקא בכפייה שלה.

מדינת הלכה, הלכה המדינה

אך החרדים והדתיים כנראה אינם מבינים זאת. בסקר של 'מכון פיו', כאשר הם נשאלו אם יש להפוך את ההלכה היהודית לחוק המדינה הרשמי בישראל, אמרו רוב החרדים (86%) ורוב הדתיים (69%) שהם תומכים ברעיון כזה. לעומת זאת, רוב המסורתיים (57%) ורוב מכריע של החילונים (90%) מתנגדים נחרצות להפיכת ישראל למדינת הלכה. ייתכן אמנם שהדתיים הבינו את השאלה כ"הלכתא למשיחא" – כלומר כדיון היפותטי הרלוונטי רק לעולם שבו כל היהודים מקפידים על קלה כבחמורה – אך אם לשפוט לפי החיבה שהם רוחשים לחקיקה דתית כמו חוק המקוואות האחרון, כנראה שמדובר בנטייה הרבה יותר מעשית מאשר היפותטית.

דא עקא, הציבור הכללי בישראל לא רואה עין בעין עם הדתיים בהקשר של כפיית ההלכה בחוק. החרדים, למשל, מתנגדים בחריפות לאפשר לרבנים שאינם אורתודוקסים לערוך נישואים בישראל, ואילו רוב החילונים תומכים בשינוי החוק הקיים ומבקשים לאפשר לרבנים רפורמים לערוך נישואים. הדתיים תומכים באופן מכריע (85%) בהשבתת התחבורה הציבורית בשבת, ואילו החילונים מתנגדים לכך ברובם המוחלט (94%). והפערים הללו חוזרים לאורך סוגיות רבות ביחסי דת ומדינה. האם יש לכפות כשרות ממשלתית על מסעדות? האם גיורים צריכים להיות לפי הקו המקל ביותר או דווקא המחמיר ביותר? האם יש לאפשר נישואים אזרחיים בישראל? בכל השאלות הללו החילונים יבקשו להשתחרר מלפיתת המדינה, והדתיים יבקשו להעמיק אותה.

וכמו שאמרנו, מי מפסיד בזירת הקרב הדתית-חילונית? בעיקר הדת והמסורת היהודית. הרי את אותה יעילות שמגלים מנגנונים ממשלתיים בהשבתת עסקים, בחיסול יזמות ובדיכוי כל חדוות יצירה אזרחית (באמצעות כלי הנשק שלהם: רגולציה, ביורוקרטיה, טופסולוגיה), הם מגלים בהצטיינות גם כלפי הדת והתרבות. אם יש דרך בדוקה לפגוע ביופיה של הדת ובקסמה של התרבות הלאומית, היא לתת למדינה להתערב ולבחוש בהם. תנו לי חודשיים לטבול עם בלנית צמודה מטעם הרבנות, ואני עובר לטבול בכנסייה האפיסקופלית.

במאמר ארוך ומרתק שפורסם ב'קומנטרי', 'אלוהים והאמריקנים', מראה ההיסטוריון פול ג'ונסון כיצד חילוץ הדת מזרועות המדינה באמריקה ושחרורה ל"שוק החופשי" של החברה האזרחית, חולל בה נפלאות. התחרות בין המוסדות הדתיים – אם תרצו בין החרדים לדתיים למסורתיים לרפורמים – גרם להם לתסוס, לפרוח, ולמשוך אליהם קהל מאמינים גדול. זאת לעומת הדת המאובנת, הדקדנטית ומעלת העובש של כנסיות אירופה:

בנוסף לעקרון חופש הדת והפרדת הכנסייה מהמדינה, פותחה גם סביבה של "תחרות דתית"…; לאחר שזנחו האמריקנים את השאיפה לאחדות דתית כוללת ביניהם, הם פנו בתבונה לנצל את יתרונות המגוון והשונות – והדבר הוכיח את עצמו. הייתה זו התחרות העזה בין אמונות וזרמים מתחרים בארצות-הברית, המקבילה למערכת היוזמה החופשית בכלכלה, ש"שמרה על הגחלת" והחייתה באופן מתמיד את הביקוש לחיי אמונה ורוח בקרב האנשים.

הגיע הזמן שגם הדתיים בישראל יקחו אוויר, יחזקו את ביטחונם העצמי, ויבינו סופסוף שהיהדות תסתדר היטב במרחב הציבורי גם ללא הקביים של החקיקה הדתית. אם נחזור לרגע לאקטואליה, כדאי לזכור שמקוואות בני אלפי שנים פזורים ברחבי הארץ, ומסתבר שהם נבנו ללא התקנים של הרבנות הראשית ובשעה שפעלו בישראל זרמים דתיים רבים ומגוונים, אפילו יותר מהיום (צדוקים, פרושים, בייתוסים, שומרונים ועוד). ובכל זאת, היהדות שרדה. אין סיבה שהיא לא תמשיך לשגשג בכוחות עצמה גם היום.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. לבועז לוי אין מושג – לא מכיר תחומים אחרים בהם יש לו מושג, באשר למתרחש בבית הדין לעבודה נוכחתי כי גם שם אין לו מושג – בחשיבות ובמשקל של ערכים דתיים אצל האדם הדתי. כל החושב כי ניתן לכפות על דתי לגלח את זקנו, או לכפות סדרים אחרים בכותל המערבי שאינם בהתאם למסורת היהדות מעיד על עצמו שאין לו מושג . ההתיחסות שלו לדתיים גובלת לטעמי בגזענות כתיבתו היא בדרך של אני והם ולא בדרך הראויה של אני ואחי. הוא מנפח את הרפורמים באמריקה במקרה הטוב מפני שאין לו מושג אמיתי אודות משקלם, תרומתם להתבוללות הגוברת בקרב יהודי אמריקה, מה יחסם לישראל האם ישראל בכלל מעניינת אותם, אני על כל פנים מודע לקיומו של רביי סטפן וויז ששירת בנאמנות את רוזוולט בהשתקת השואה, בסגירת גבולות ארצות הברית מפני פליטי השואה, מול מאבקם של בן הכט והרויזיוניסטים. מקווה הוא מוסד דתי. המדינה יכולה לתמוך בו או שלא לתמוך בו. אבל להתערב בסדרים המקובלים על פי המסורת הדתית מימים ימימה זו התערבות שלא תעבור. רוצה המדינה תקים לרפורמים או לכל קהל אחר מקווה נפרד לפי בקשתם. זה לא מאבק עם הרפורמים בארה"ב, אלא עם קבוצה מקומית המחפשת התכתשות פנימית וערעור הדת המסורתית. החברה הדתית הישראלית היא בסיס החוסן והקיום של עם ישראל בארצו ולא הרפורמים בארצות הברית. אני בעד ביטול כל התמיכות בכל המוסדות לסוגיהם בכל מוסדות החינוך לסוגיהם מלמטה עד למעלה, כמובן במקביל ביטול או צמצום דרסטי של מס הכנסה. אבל כל עוד המדינה בחרה בדרך של סוציאליזם כלומר מיסוי כבד וחלוקה מחדש של הכספים, המקווה הדתי הוא מקום הראוי להכרה לא פחות מתופעות אחרות.

  2. אז הכי טוב שנגדיר בחוק שישראל היא מדינת הלכה ונבטל את כל החוקים הכופים הלכה על מישהו?

  3. איסיים ביתוסים וצדוקים התבוללו לפני אלפיים שנה ולכן הם לא קיימים כמו הפלישתים האמוריים והמדיינים השומרונים הם כותיים שהגמרא מרחיבה עליהם הם הגיעו לארץ במסגרת חילופי אוכלוסיות על ידי ממלכת אשור והתגיירו למראית עין
    בעז לוי הוא כרגע לא מוחמד בגלל שסבא שלו נלחם להיות מהפרושים אבל יש מצב שעוד דור או שניים ישאר ממנו מוחמד שיזרוק אבנים על הנכד הרפורמי השני בכותל באמצע הברק מצווה בכותל
    תנו לו ללכת לאבדון לבד לא צריך להגרר אחר נבער מדעת שלא יודע להסיק מסקנות מהעבר

  4. מאמר מוזר ביותר. מרבית האזרחים לא גונבים, לא רוצחים ולא בועלים קטינות, אז אולי נוותר על סעיפי החוק הרלוונטיים? אני כבר לא מדבר על ההשוואה המופרכת בין היהדות מרובת החובות הדתיות לבין זרמים נוצריים שכופים על המאמין חובות בודדות בלבד.

  5. הכותב הוא רפורמי ככל הנראה ומשקר באלגנטיות. אף אחד לא הציע מקונברבטיבית רו רפורמית להכנס ולטבול. הכותב או משקר או מתקשה בהבנת הנשמע/נקרא. ההתנגדות הנחרצת היא לאפשר לקיים במקוואות מנהגי טבילה רפורמים לצורך גיור רפורמי. יש מנהג המקום ואי אפשר לכפות מנהג זר מוזר על הציבור. שיעי לא יכול לבוא למסגד סוני ולכפות את המנהג שלו.
    הרפורמים מוזמנים לבנות את המקווה שלהם בכספם. אין פה שום כפיה דתית אלא להיפך, כפיה חילונית ורפורמית. המקווה שייך למי שבא לטבול לפי מנהג ולא כדי לבלות בו כבבריכה או לפי מנהג אחר. מי שרוצה בית כנסת רפורמי לא נדחף לבית כנסת אורתודוקסי וכופה את מנהגו במקום, הוא הולך לטמפל שלו ברחוב אחר. אין סיבה בעולם שרפורמי יכפה עצמו במקווה אורתודוקסי. והחילוני? יבחר איפה טוב לו.
    החילונים ברובם סולדים מרפורמים ומבינים את העמדה האורתודוקסית.

    1. דניאל, השאלה הבסיסית היא למה בכלל יש צורך בכך שהמדינה תקים מקוואות ותתחזק אותם מכספי ציבור, ותחוקק את כללי השימוש בהם. אני מסכים איתך שאדם לא אמור להכריח קהילה כלשהי לקבל את מנהגיו שהינם זרים לה – וההצעה שלך לרפורמים לבנות לעצמם מקווה נפרד מכספם הפרטי היא הגיונית ביותר. אלא מה? היא נכונה באותה מידה גם לאורתודוכסים! מאוד לא סביר אזרחית לממן דבר-מה מכספי ציבור עבור אזרחים המשתייכים לזרם דתי מסויים, אך לא לאחרים.
      אני חושב שבכלל לא צריך להיות מעניינה של המדינה להתעסק בנושא הזה. כל המעוניין בשרותי דת – שיממן אותם לעצמו, באמצעות הקהילה אליה הוא מעדיף להשתייך. מי שלא מעוניין בכלל בשרותי דת – שישוחרר מעול המימון של העניין.

    2. יבגני. מסכים אתך בכל לב לא צריך לממן מקווה, צריך שבני האדם הרוצים בו יממנו מכספם. אבל לא צריך לממן אף דבר אחר, אין צורך בתמיכה בספורט, לא בישיבות, לא באוניברסיטה , לא בבית ברל, לא בהבימה, לא בפרס ישראל, וכן הלאה. אבל צריך לאפשר להגדיל את הכנסותיהם של בני האדם באמצעות ביטול מיסים כדי שיוכלו לממן את כל הדברים היפים האלו.

  6. ואיןמפה חקיקה דתית אלא בניסיון לעצור את השחיקה בסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה! הכותב או שקרן גס אדם לא הגון או פשוט לא יודע מה זה חקיקה דתית ומה זה חקיקה שבאה לתקן את השינויים ששחקו את הסטטוס קוו. לא מבין איך נותנים לכותב כזה במה לצורך הפצת שקרים.

  7. הכותב פספס בגדול.
    הנושא פה הוא בכלל לא האם הם יבעטו בדת או איך מישהו תטבול.
    המאבק כיום, שהכותב הבהיר באיזה צד שלו הוא נמצא, הוא באשר לזהותה של מדינת ישראל, לרשות הרבים.
    ממילא הצום, המצה והברית אינם רלוונטיים.
    במקרה של המקוואות השאלה היא האם המקוואות שהמדינה מממנת, מתוך הכרה באחריות הציבורית לטהרת המשפחה, יתנהלו כרצון איש ואישה, או שיש עליהם חותם של יהדות.