פרעה צדק: אפשר לדכא גם התקוממות עממית

המיתוס הרווח הוא שטרור נובע מעוני, נחשלות ותסכול, ולפיכך הפתרון אינו צבאי אלא חברתי-כלכלי. ממש כמו בני ישראל במצרים: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אבל העובדות מורות להיפך

מפגין מעוני? צילום: עיסאם רינאווי /פלאש90

באחד מדיוני הפייסבוק שניהלתי בשבוע האחרון העלה מישהו את הסברה שקשיים כלכליים בצד הפלסטיני יכולים להועיל לביטחון המדינה: "זה לא בהכרח רע, עדיף שיהיו טרודים בקשיי הפרנסה ולא באידאולוגיות כאלה ואחרות. רווחה עבורם היא כר לדברים רעים עבורנו". כתב, וגרר כמה תגובות מעניינות. אחת מהן לכדה את עיני באופן מיידי: "אני מקווה בשבילך שהרפרנס ל-"תכבד העבודה" היה מודע, אחרת יש שיעורי תנ"ך שכדאי שתשלים בדחיפות".

המגיב – ששמו נצור לעד בשרתי פייסבוק – התייחס להחלטתו של פרעה מלך מצרים להעביד את בני ישראל בפרך כאל החלטה שגויה, ורמז כי כשם שפרעה טעה כשעשה זאת ושילם את המחיר בדמות מכות מצרים ויציאת בני-ישראל, כך גם ישראל טועה שהיא לא דואגת יותר לרווחת הפלסטינים. וישראל, כמו מצרים, תשלם לבסוף את המחיר.

לדעתי הניתוח הזה שגוי בשני המישורים, הן בהבנת הסיפור המקראי והן בהבנת המוטיבציות לטרור. מכיוון שפסח היום וחג לנו, נפתח בעיון המקראי.

החשש הבסיסי של פרעה מפני בני ישראל הוא שהדמוגרפיה הצומחת שלהם תהפוך ברבות הימים לכוח עוין פנימי, גיס חמישי, שיוכל לחבור לאויב חיצוני כשתיקרה לידו ההזדמנות. כך המקרא:

וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ. (שמות א, ח-י).

פרעה לא חושש מפעולות שבני ישראל נוקטים בשלב זה. הם לא מהווים איום על מצרים ולא פוגעים בביטחונה. להיפך: הם חלק בלתי נפרד מהמרקם האזרחי שלה ושותפים לחיים בממלכה. אין עדויות בטקסט המקראי לכך שהם פועלים נגדה עתה. החשש הוא רק מפני התקוממות עתידית, וכוחם הדמוגרפי הוא הבעיה.

לכן, פרעה בוחר באמצעים שנועדו לדכא את הריבוי, אשר מסלימים בשלושה שלבים: תחילה הוא לוקח מהם מכסות עבדים להקים את "ערי המסכנות". וכשזה לא עובד ("וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"), הוא מטיל על כל העם עבודות פרך, ודורש מהמיילדות להרוג את הבנים הזכרים. וכאשר המיילדות מסרבות, צו ההרג מוטל על העם המצרי כולו – "וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן".

כבר כאן יש לשים לב לעובדה פשוטה. הפסוק שאוהבים לצטט, "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ", הממחיש שדיכוי לא עובד – נאמר רק בתחילת הדרך, בשלב הראשון של הדיכוי: הטלת מכסות עבדים לערי המסכנות. כאשר הצעדים הסלימו לעבר עבודת פרך גורפת והריגת היילודים, כבר לא נשמעת הנימה הזו. להפך: בני ישראל נאנקים תחת כובד המשא, "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ", ומהמשך הפרשיה אנו למדים שגזרות אלו היו אפקטיביות למדי ובני ישראל נאלצו להשתמש בתחבולות שונות, כמו השטת תינוקות בתיבה על המים, כדי להמשיך להתקיים.

אך יותר מכל, והחשוב לענייננו, היא העובדה שהעבודה הקשה, הדיכוי הפיזי והנטל החומרי, יצרו בעם אטימות רוחנית ודיכאו בו גם את השאיפות הלאומיות. כך, למרות שבני ישראל ששו בתחילה למשמע בשורתו של משה, לאחר צעדי הסלמה נוספים שנקט פרעה הם נאטמו כליל: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

למעשה, הדיכוי היה כה מוצלח, עד שמשה נאלץ להשתמש באותות ומופתים כדי לעורר בעם את הדחף הלאומי, וגם אז – העם נותר פסיבי ועייף: הוא לא התקומם מול המצרים, לא נלחם בחיל פרעה על הים, בקושי התגונן מפני העמלקי, וסבל מגילויי תבוסתנות חוזרים ונשנים במהלך המסע במדבר. רק סדרת נסים ונפלאות שמימיים הצליחה להפוך את עם העבדים לאומה לוחמת מגובשת, והדבר לקח זמן רב.

הלקח המרכזי משעבוד מצרים שונה אם כן ממה שמקובל לחשוב. עמים מדוכאים לא נוטים לפתח שאיפות לאומיות ואנשים הסובלים מקשיי יום-יום לא מתקוממים נגד אדוניהם. פרעה צדק לחלוטין בחישוביו: אלמלא מעורבות ניסית, בני ישראל היו מתמעטים, נדכאים ונטמעים במצרים.

אין בכך כדי להביע עמדה מוסרית ביחס למדיניות הפרעונית. ודאי שאני מהסבורים שהוא היה רשע, וכי המאבק נגדו בכל האמצעים היה לגיטימי וחיוני בהחלט. אך הדיון כאן הוא לא על מוסריות המעשה, אלא על יעילותם הטכנית של האמצעים. הפסוקים מורים באופן חד משמעי כי בניגוד למיתוס הרווח, הנדכאים לא רבים ולא פורצים, אלא שוקעים בדכדוכם.

המחבל הדוקר פאדי עלון; צילום מסך
המחבל הדוקר פאדי עלון; צילום מסך

מניעי הטרור

וכאן מגיעים לטרור הפלסטיני. אחד המיתוסים המקובלים הוא הטענה שהטרור הפלסטיני נובע מדיכוי ומצוקה כלכלית. המחבלים – וספציפית המתאבדים שבהם – מונעים מתוך "ייאוש" ו"דוחק" והם פונים לדרך הטרור כמוצא אחרון לביטוי מצוקתם. הסבר זה נפוץ בתקשורת ומקובל מאוד על חוגי השמאל.

אך כמו במצרים כך גם היום: מחקרים מקיפים ומידע רב שהצטבר בשנים האחרונות על טרוריסטים ומניעיהם מערערים נחרצות על הקשר בין עוני ודיכוי לטרור.

עדויות שונות שנאספו על זהותם של המחבלים הפלסטינים מדגימות זאת היטב: כך למשל העיד נסרה חסאן, שנפגש עם מתגייסים פוטנציאלים לחמאס בעזה במהלך האינתיפאדה השנייה, ודיווח לניו-יורקר: "אף אחד מהם לא היה חסר השכלה, עני מרוד, רפה שכל או נדכא. רבים היו בני המעמד הבינוני… והחזיקו במשרות מכניסות… שניים מהם היו בנים של מיליונרים".

"אינתיפאדת הסכינים" לא שונה: העיתונאי הפלסטיני באסם טאויל ביקר בבתיהם של מחבלים רבים בגל האחרון ודיווח על תנאי חייהם: "אף לא אחד מאותם פלסטינים שהיו מעורבים בהתקפות הטרור האחרונות חי בבית בוץ, אוהל או אפילו בדירה שכורה. כולם חיו בבתים בבעלות משפחותיהם, ונהנו מגישה בלתי מוגבלת לאינטרנט. כולם החזיקו טלפונים סלולריים, שאפשרו להם לשתף את השקפת עולמם בפייסבוק ובטוויטר, ובין השאר להשתתף בהסתה המשתוללת נגד ישראל והיהודים".

אלו לא רק עדויות ספורדיות. מחקרים סטטיסטיים מקיפים שערכו מספר חוקרים בשנים האחרונות הגיעו גם הם למסקנות דומות.

פרופסור אלברטו עבדי מאוניברסיטת הרווארד אסף נתונים עולמיים על חשיפה לטרור, מצב כלכלי ומדדים אחרים, והסיק כי אין "קשר ישיר בין משתנים כלכליים לטרור". מחקר אחר, שבחן את הקשר בין אבטלה לטרור בעיראק ובפיליפינים, הגיע למסקנה המפתיעה כי דווקא "אבטלה מנבאת פחות אלימות", והציע לבחון מחדש את מדיניות הזרמת כספי סיוע במטרה לצמצם את המוטיבציה לטרור.

מחקר נוסף, שהתבסס בין היתר על הניסיון הישראלי-פלסטיני, הגיע גם הוא למסקנה כי לא ניתן להוכיח ש"הקטנת העוני או שיפור החינוך יצליחו, כשלעצמם, להפחית את הטרור". החוקרים מציינים סקר דעת קהל שנערך בקרב הפלסטינים במהלך האינתיפאדה השנייה, בו התגלה כי שיעור דומה של פלסטינים מכל המעמדות ומכל המקצועות תומכים בפעולות הטרור נגד אזרחי ישראל, ללא הבדלי מעמד, הכנסה או משלח יד.

כך גם לגבי דעא"ש: חוקרים שבדקו את דפוסי הגיוס לארגון במערב הסיקו כי שיעור הגיוס גדול יותר במדינות בהן התוצר לנפש גבוה יותר, המדורגות במקומות גבוהים במדד הפיתוח החברתי. "הממצאים מלמדים כי הנהירה של לוחמים זרים מהמערב לדאע"ש לא מונעת מתנאים כלכליים או פוליטיים, אלא מאידאולוגיה…"

לא גדל בעוני. המחבל הדוקר מוהנד חלבי בסלון ביתו. צילום מסך
לא גדל בעוני; המחבל הדוקר מוהנד חלבי בסלון ביתו. צילום מסך

זה לא הדיכוי

השורה התחתונה ברורה: הטרור לא נובע מתוך עוני ודיכוי, אלא מסיבות אחרות. אידאולוגיות קיצוניות, שאיפות לאומיות ואג'נדות פוליטיות הם המנוע העיקרי של הטרור. לאנשים משכילים ומבוססים יש יותר כלים להפנים רעיונות אלו ולמצוא את המשאבים והכישרון הדרוש לפעולות חתרניות. כל צעד בהתארגנות טרוריסטית מחייבת כישרון רב: החל מהיכולות לנסח רעיונות ולהניע המונים, עבור בהקמת הארגונים, גיוס כספים ופעילים, וכלה ברכישת אמצעי חבלה ותכנון מדויק ומוקפד של פעולות טרור. כל אלו מחייבים זמן פנוי, יכולת קוגנטיבית מפותחת ורמת ארגון גבוהה. אנשים הטרודים בקשיי פרנסה ובעמל יומם, פשוט לא מסוגלים לכך.

מנהיגי תנועות חתרניות מגיעים בדרך כלל מהשכבה המשכילה של האוכלוסיה: אם זה נלסון מנדלה – עורך דין ואינטלקטואל; מהטמה גנדי שלמד משפטים באנגליה; אוסמה בן-לאדן בן האליטה הסעודית ובוגר מנהל עסקים. והפלסטינים לא שונים: תשאלו את יאסר ערפאת, בוגר הנדסה אזרחית מאוניברסיטת קהיר.

לא הדיכוי מוליד את המחאה וההתקוממות, שבמקרים מסוימים גולשת לטרור, כי אם השיפור ברמת החיים, החשיפה להשכלה מערבית ופיתוח האמביציה אישית.

אז נכון, לא צריך לאמץ את מדיניות הדיכוי של פרעה כדי להיאבק בטרור הפלסטיני, יש לצה"ל ומדינת ישראל דרכים נוספות לספק ביטחון למדינה גם בלי להתעמר באופן ישיר ומכוון באוכלוסיות שלמות. אך בדבר אחד פרעה צדק ללא צל של ספק: אף אחד לא יוצא לרצוח אזרחים בגלל שאין לו תעודת בגרות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

22 תגובות למאמר

  1. צודק.
    אבל אנא הסבר זאת ליהודה הראל שמאמרו שיצא היום באתר זה: "עזה, הרהורים אסטרטגיים" מוכיח שלא הכל מבינים כמוך.

    1. דורון !!!
      תגובה מעליבה אך לא מנומקת.
      מה זה אומר עליך

    2. צר לי אני לא הולך להסביר הבדלים תהומיים כאלו . אם אינל מסוגל להבין את החורים הגודלים שיש במאמר הזה אז אני רק יכול להגיד שתמשיך לחשוב שעצם ההשוואה הזו במקום.

    3. עדיף לשתוק ולהיראות אידיוט, מאשר לדבר ולהוכיח את זה.

    4. על כמוך נאמר כבר:" אוויל מחריש, חכם ייחשב"…..

    5. המאמר הזה נכנס בעובי הקורה כאשר עובדתית כלל לא ניתן לדעת אם הדברים נכונים היסטורית ושלא לדבר על הסיבתיות

      ועל זה אלברט אמר "כל טיפש יכול לדעת. הנקודה היא להבין"

  2. האמת היא שהמוסלמים הגרים בא"י (הנקראים בטעות, למעשה לא בטעות אלא בהטעיה – פלסטינאים) מנהלים מלחמת לוקסוס הממומנת בעיקר ע"י אנטישמיים מודרניים (קרי, השמאל העולמי) שהשטלטו על האיחוד האירופי ואפילו על ארה"ב (אובמה). שווה לקרוא את הספר הנהדר של טוביה טננבאום – Catch the Jew! (https://www.amazon.co.uk/Catch-Jew-Tuvia-Tenenbom/dp/9652297984?ie=UTF8&*Version*=1&*entries*=0)
    שבו הוא מספר (בין היתר) על המימון של האיחוד למוסלמי א"י.

    מעניין לנתח מה היה קורה אם מוסלמי א"י היו צריכים לפרנס את עצמם (אם אימי טועה, יותר מחצי הכנסות המוסלמים בא"י הם העברות מחו"ל – הם מקבלים פי 5 לנפש מכל "פליטים" אחרים בעולם) – מעניין אם גם אז יכלו איטבח-אל-יהוד ביום ובערב לחזור לפיתה והחומוס החינמיים של השמאל העולמי? מסופקני.

  3. אנחנו חיים במיזרח ומה שפרץ בו נגדנו קשור הרבה, לעוינות הבין שיבטית ולהיסטוריה של האזור.הסיבה לעוינות בינינו לבין הפלסטינים היא דתית לאומית היסטורית ועוד.חזרתנו ארצה היתה כמו סטירת לחי לכל מה שהערבים מאמינים.למשל היום.כמי שחיה את הערבים במובן מסוים ,יש לי הרגשה שפה בארץ יש גורמים זרים שעסוקים בהחרבתנו.מלא סוכנויות מודיעין פועלות פה בארץ להחרבתנו.מזרימות כסף לכיסים של בכירים בארץ כדי לשחד אותם.גם הערבים נימצאים בסיפור.ישראל יצאה מדעתה פתחה את שעריה לזרימת כספים אדירה מכל העולם לתוך כיסי אליטות בשילטון.אף אחד לא ידיד שלנו.מה שאנחנו קוראים ידידים הם הכי גרועים.הם לא רוצים את טובתנו.מדינת ישראל הולכת ונחרבת מבפנים.כסף ממדינות המיפרץ מסוכנות המודיעין של ארצות הברית מאירופה ויתכן גם מרוסיה סין ומיגורמי אופל וכו.הכסף הזה הוא רע רע מאוד. הפך את האליטות במדינה לאליטות בגידה.הם לא משרתות אותנו יותר.הכסף שבא מהעולם הערבי הוא למעשה המשך המילחמה נגדנו.הערבים הם מאוד פיקחים הבינו שאי אפשר לנצח אותנו במילחמות אז נכניס כסף לתוך המדינה ונחריב אותם מבפנים.ככה שהמילחמה הפלסטינית היא אחת מהטקטיקות של העולם הערבי.עד היום אנחנו במאבק.הכי מסוכנים לנו אלה ה"ידידים".ישראל נחרבת מבפנים.מבצע כסף.האליטות במדינה הפכו לאליטות פשע כבר לא משרתות אותנו.מכרו נישמתם לשטן.שטן הכסף הסטיות ההדוניזם ומה לא.העם במצב גרוע.נורא מבולבל.זה הפרעה של ימינו.המילחמה שלנו נגד הערבים שהאויב הפלסטיני הוא סך הכל ראי אספקלריה מאפיינת לא רק שלא ניגמרה אלא היתרחבה.כל העולם בוחש מבפנים להרע לישראל.כי אנחנו אשמים.יותר מדי אוהבים כסף.במיוחד אליטות הרשע שמנהיגות אותנו.ישראל מלאה זיוף שקועה בפרעוניות כולה פרע.אנחנו צריכים יציאת מיצרים חדשנית מהפכנית.

  4. חשוב לציין שגם אינתיפאדת 2000 פרצה בתקופת שיא של פריחה כלכלית.

  5. קראתי את המאמר מה שהדברים כאן הזויים לדעתי היות ואי אפשר להשוות בין שני תקופות כלכך שונות וזה עוד בלי להתייחס אם הדברים גם אכן הסיטורית מדוייקים. צר לי עקיבא אבל הפעם לקחת את הדברים רחוק מדי .
    עקיבא כמו שאתה יודע אתה לא יכול לקחת את הדברים בתנ"ך כתורה מסיני, קודם תוכיח את נכונותם ואחרי זה תנסה לעשות השוואה (שזה לא ניתן להשוואה כמו שאמרתי)

    וסבון כמו שישנם אנשים שחושבים שהמאמרים כאן מצויינים ישנם אנשים שחושבים הפוך אין מה לעשות עליך לקבל את זה . ולא צריך להיות כזה גאון להבין למה המאמר לא במקום . המשפט שהבאת מראה על טיפשות ועל חוסר כבוד ,ודבר בשם עצמך במקום להלהיט את הרוחות

  6. השוואה מעניינת, אבל העובדות העדכניות מספיקות כדי להבין את האמת הפשוטה שבכותרת המשנה.
    האינטיפדה של אוסלו פרצה בתקופת שגשוג כלכלי חזק אצל האויב, מה שהביא אותו להעדיף מלחמה.
    רגע, מה?

    אבל אין לי ספק שהטיעון ימשיך לעלות, והידיעה שהדובר יודע את זה, לא תנחם אותי.

  7. זה האיסלאם – טמבל.
    לא יכול להיות מאמר שלם שמדבר על מניעי הטרור של הפלשתינים בלי לציין אפילו פעם אחת את המילה ג'יהאד איסלאמי. זה מה שיש לנו פה. זה מה שתמיד היה. מה שאנחנו קוראים לו הסתה 24/7 זה הקיצוניות האיסלאמית שפשטה כאן גם בעקבות "האביב הערבי" במזרח התיכון. מי שלא מבין עד כמה הקוראן, המסגדים, אובססיית אלאקצא ותעמולת השקרים האנטישמית היא המניע המרכזי וכמעט הבלעדי לטרור שיקרא בבקשה את הספרים "כופרת" ו"נוודת".
    הספרים האלה מלמדים מה זה תרבות מוסלמית, מה זה שבטיות, מה זה השפלת האשה בחברה המוסלמית. מהו שורש האלימות במשפחה ובחמולה המוסלמית. האלימות המוסלמית מתחילה במשפחה, בחמולה ועוברת לעויינות כלפי שבטים אחרים. אנחנו היהודים נמצאים בתחתית הסולם. יש להם שנאה מיוחדת בשבילנו. בכל תפילה הם מתפללים להשמדת מדינת ישראל.

    זה שורש הסכסוך – לא עוני, לא דיכוי, לא כיבוש, לא ייאוש – אלה תירוצים שמאלניים. חפשו את הסיבות בתעמולת השקרים הבלתי פוסקת של הערבים במסגדים ובמדיה החברתית ותבינו הכל.

  8. גם בלי האנלוגיה לפרעה, המימצאים המחקריים והעובדות הגלויות מצביעים על כך שלא מצוקה כלכלית היא המניע לטרור. זה לא חידוש.
    ההיצמדות של השמאל והפרשנים לזיקה זו, היא פרי השקפת העולם המטריאליסטית של מרקס וממשיכיו, אשר סבורים שרק מלחמת המעמדות והשליטה באמצעי הייצור היא כח מניע ל המוטיווציות האנושיות.

  9. למי שלא הבין, האנלוגיה לפרעה היא סה"כ לשם חיבור המאמר אל החג. כמובן שאין נתונים ועובדות לגבי התקופה ההיא. מה שכן, ראוי להתייחס לנתונים שהכותב נותן ביחס לתקופתנו, ולחתך הסוציו-אקונומי ממנו מגיעים מפגעים.

  10. ההשוואה עם פרעה המקראי מעוררת חלחלה וגועל. העריץ שציווה להשליך תינוקות למי היאור אבל לעצמו נהג לחגוג יום הולדת. אין זה מפתיע שמכת מצרים הראשונה הייתה הפיכת היאור לדם.

  11. גם משה וגם גנדי הגיעו מהאליטה של עמם. שניהם למדו עם האליטה של הכובש (משה בארמון וגנדי באנגליה). שניהם ארגנו את עמם למהלך של התקוממות כל אחד לפי חזונו. לא צריך נס צריך אדם אחד משכיל ומאורגן. לנו אין בינתיים כזה, לפלסטינאים אין וכמובן שכשיגיע המשה שלהם אנחנו נעוף לשמיים.
    האנלוגיה שלך מתנפצת על סלע ההיסטוריה

    1. איך יהודים יכולים להיות כובש ביהודה? הפלס-ינים הם בסך הכל כלי לשימושם של שונאינו שהומצא על ידם.