מחקר חדש: שוק חופשי עובד גם בחינוך

מחקר מקיף שבחן תכניות בחירה בחינוך בקולומביה, הודו וארה"ב, מוכיח כי תחרות בין בתי ספר משפרת משמעותית את הישגי התלמידים. מתברר שהשוק החופשי מחולל פלאים גם בחינוך

"לעודד בתי ספר חדשניים ושונים במיקודם"; אילוסטרציה. צילום: אורן נחשון, פלאש90

יש סיבות רבות לתמוך בחופש בחירה בתחום החינוך: הגברת החופשכיבוד הפלורליזם, הפחתת החיכוך החברתי, העצמת העניים, וכן הלאה. ויש עוד סיבה אחת פשוטה מאוד: זה עובד.

השבוע פרסמו פטריק ג'יי וולף, מ. דניאל שייקיל, וקייטלין פ. אנדרסון מאוניברסיטת ארקנסו את תוצאות המטא-מחקר הדקדקני והמקיף שלהם על תכניות בחירה בלימודים (School choice). מסקנת המחקר הייתה כי לתכניות בחירה הייתה השפעה משמעותית מבחינה סטטיסטית על ביצועיהם של התלמידים בתחום הקריאה והמתמטיקה. יתר על כן, עצמת ההשפעה החיובית גדלה ככל שהתארכה תקופת ההשתתפות של תלמידים בתכנית כזו.

כפי שוולף ציין ברשומה שבה הסביר את הממצאים, "הבהירות של התוצאות… מנוגדת לערפל המחלוקת האופף לעתים קרובות דיונים אודות יעילותן של תכניות בחירה פרטיות".

מהו מטא-מחקר?

אחד היתרונות העיקריים של מטא-מחקר הוא שבליקוט תוצאות מחקרים שונים הוא מסוגל להתגבר על מגבלות כמו גודל המדגם, אשר מפחיתות את האמינות של מחקרים יחידניים. (מטא-מחקר זה של וולף-שייקיל-אנדרסון הוא חשוב במיוחד, משום שהוא כולל את כל המחקרים על תכניות בחירה שדבקו בבחינה של הקצאה-אקראית בלבד (הקצאה אקראית למדגם היא תקן הזהב במחקר בתחום מדעי החברה), ומשמיט מחקרים שהשתמשו בשיטות חקר ריגורוזיות פחות).

הניתוח כלל 19 מחקרים, שהתמקדו ב-11 תכניות בחירה – בכללן תכניות וואוצ'רים במימון ממשלתי וכן תכניות מילגה במימון פרטי – בקולומביה, בהודו ובארצות־הברית. [הערת המערכת: תכנית וואוצ'רים, או "שוברים בחינוך", מעניקה להורים תקציב מוגדר לצורך רישום ילדיהם בבתי ספר לפי בחירתם. הדבר יוצר תחרות בין בתי ספר בניסיון לזכות בוואוצ'ר שמחזיקים ההורים].

כל אחד מהמחקרים השווה את ביצועי התלמידים שביקשו וזכו בהקצאה אקראית בוואוצ'ר, ל"קבוצת בקרה" של תלמידים שביקשו ואוצ'ר אך באופן אקראי לא זכו בו. וולף הסביר כי מטא-מחקרים וסקירות מחקרים קודמות השמיטו מצד אחד מספר מחקרי תקן-זהב, ומצד שני כללו מחקרים ריגורוזיים פחות:

סקירת המחקרים המצוטטת ביותר, שכתבו הכלכלנים ססיליה רוז וליסה בארו, טוענת כי בכוונתה להתמקד בממצאים ממחקרים ניסויים קיימים, אך זונחת ארבעה מחקרים כאלו (ששלושה מתוכם דיווחו על השפעה חיובית לבחירה) וכוללת מחקר אחד שלא היה ניסויי (ולא מצא השפעה משמעותית לבחירה). סיכום מחקרים עדכני יותר, של אפל, רומנו ואורקיולה, כלל באופן סלקטיבי רק 48 אחוז ממחקרי הבחירה הפרטית האמפיריים שיש בספרות המחקרית. דו"ח Win-Win של גרג פוסטר משנת 2013 היה היוצא מן הכלל המבורך לכלל זה, והוא זוכה התואר לסקירת מחקרי בחירה הקרובה ביותר לכיסוי מלא של כל המחקרים התואמים לקריטריון ההכללה שלו — 93.3 אחוז.

בחירה משפרת את ביצועי התלמידים

ובכן, המטא-מחקר מצא כי ההשתתפות בתכנית בחירה שיפרה את ציוני המבחנים של תלמידים, בממוצע, בסטיית תקן של 0.27 בקריאה ו-0.15 במתמטיקה. ובמונחי הדיוטות, אלו תוצאות "משמעותיות מאוד מבחינה סטטיסטית, המצביעות על שיפור רב משמעות מבחינה חינוכית בהישגי התלמידים, המסתכם בכמה חודשים של למידה נוספת בזכות הבחירה".

מעניין לציין כי התוצאות החיוביות היו משמעותיות יותר בתכניות במדינות מתפתחות בהשוואה לארצות־הברית, ובמיוחד בקריאה. ייתכן כי הדבר נובע מפער האיכות הגדול יותר בין בתי ספר פרטיים וממשלתיים בעולם המתפתח. נוסף על־כך, תלמידים אמריקנים שמספרם לא עלה בגורל בהגרלות הוואוצ'רים "מצאו לעתים קרובות דרכים אחרות להגיע לבחירת בתי־ספר".

לדוגמא, בעיר וושינגטון (שבמחוז קולומביה בארצות־הברית) נמצא כי 12 אחוז מהתלמידים שהפסידו בהגרלת הוואוצ'רים נרשמו בכל זאת לבתי־ספר פרטיים, ו-35 אחוז נרשמו לבתי־ספר עצמאיים (Charter school). כלומר, רק קצת יותר ממחצית "קבוצת הבקרה" הרכינה ראשה בצייתנות ולמדה בבית־הספר שהוקצה לה.

המטא-מחקר מצא גם השפעה חיובית גדולה יותר בתכניות במימון ציבורי בהשוואה לתכניות במימון פרטי. הכותבים מציינים שמימון ציבורי "עשוי לשקף את גובה הוואוצ'ר" שכן תכניות ואוצ'ר במימון ציבורי היו שוות הרבה יותר, בממוצע, ממלגות במימון פרטי. הכותבים טוענים שהורים ש"מעל כתפם הוסר נטל כספי נוסף… עשויים להשקיע מאמצים רבים יותר בשמירת בניהם בבית־ספר פרטי לאורך זמן מספיק כדי להבין את היתרונות הלימודיים המשמעותיים הנגלים אחרי שלוש שנים או יותר של למידה בבית־ספר פרטי". יתר על־כן, ואוצ'רים בערך גבוה יותר עשויים "להביא אוכלוסיה באיכות גבוהה יותר של בתי־ספר פרטיים להשתתף בתכנית ואוצ'רים". הכותבים מציינים כי ייתכן שגם להבדלים בתקני המשמעת בין בתי־ספר יש תפקיד מסוים ביצירת ההבדלים.

יתרונות הבחירה והתחרות

יתרונות הבחירה אינם מתמצים בסטודנטים המשתתפים. בחודש האחרון פרסמו וולף ואנה ג'יי איגלייט (Egalite) מאוניברסיטת המדינה של צפון קרוליינה סקירת מחקר שבחנה את השפעת התחרות על בתי־ספר אזוריים. אמנם לא ניתן לנהל מחקר בהקצאה-אקראית על השפעת התחרות (חוקרים היו שמחים מן הסתם לאכוף על מדינות שונות לאמץ מדיניות שונה רק כדי למדוד את הפערים הנוצרים בשיטות השונות, אך המצביעים והפוליטיקאים במדינות האלו לא ממש מתלהבים מהרעיון), אך היו עשרות מחקרים איכותיים שעסקו בשאלה זו, ורוב מכריע ביניהם מצביע על כך שהגברת התחרות משפיעה לטובה על הביצועים בבתי־ספר אזוריים:

שלושים מבין 42 ההערכות של השפעת תחרות בבחירת בתי־ספר על ביצועי בתי־הספר הציבוריים, מצביעים על כך שתוצאות הבחינות משתפרות כאשר בתי הספר הציבוריים ניצבים מול תחרות. במקרים שהייתה תחרות גדולה הושג שיפור משמעותי, אבל במקרים שהמהלך לא הוביל להרבה תחרות השיפור היה צנוע יחסית.

במלים אחרות, מן הממצאים עולה כי כאשר בתי־הספר האזוריים ידעו שלתלמידיהם יש אפשרויות חלופיות, הם נקטו צעדים כדי לשפר את עצמם. זה בדיוק מה שהתיאוריה הכלכלית חוזה. בעלי מונופול משתנים בקושי, שעה שארגונים הפועלים בסביבה תחרותית חייבים ללמוד להתאים את עצמם למציאות כדי לא להיעלם.

תכנון מדיניות בחירה בבתי־ספר

לא כל תכניות הבחירה שוות זו לזו. וולף ואיגאלייט מעלים בהתבסס על מחקרם כמה הצעות נבונות לקובעי מדיניות. הללו צריכים, "לעודד בתי ספר חדשניים ושונים במיקודם" באמצעות חקיקה "גמישה ומחושבת דיה לאפשר דגמים חדשים של לימוד שלא יושמו עד היום בהיקף רחב". אין לנו מושג איך יראה החינוך בעתיד, ולכן החוקים שלנו צריכים לשמש מצע לחדשנות ולא לנסות להגביל את בתי־הספר לתבניות המערכת הקיימת.

משמעות הדבר היא שקובעי המדיניות צריכים להתמודד עם הפיתוי לרגולציית יתר. הכותבים גורסים שבתי־ספר פרטיים "צריכים להחזיק ביכולת לשמר מידה סבירה של אוטונומיה בשיטות הוראה, בפדגוגיה ובפעולות היומיום", וכי למעט בדיקות רקע "על ראשי בית־הספר להחזיק ביכולת לקבוע האם כישוריו של המורה עומדים בדרישות התפקיד. אנחנו לא מכירים ב'דרך בלעדית אחת' ללמד תלמידים, וסביר להניח שאין בכלל 'דרך בלעדית אחת'. לעצם העניין, עדיין לא גילינו דרך לקבוע מראש אם מורה לעתיד יהיה מורה טוב או לא. למעשה, כפי שהתרשים הבא ממוסד ברוקינגס מראה (ראו עמ' 8), אין שום הבדל ביעילות בין מורים שהוכשרו בשיטות מסורתיות למורים שהוכשרו בשיטות אחרות או אפילו למורים נטולי תעודות:

GRAPH

במלים אחרות, אם בשמה של "בקרת איכות" תקבע הממשלה כי בתי־ספר המקבלים ואוצ'רים יוכלו לשכור רק את שירותיהם של מורים שהוכשרו בשיטה מסורתית, הדבר יגרור נזק כפול: הוא גם לא ימנע את שכירתם של מורים גרועים, וגם ימנע מבתי־ספר פרטיים שכירת מורים טובים אחרים. לרוע המזל, יש לא מעט קובעי מדיניות שאינם חדלים מתכנון דרכים חדשות "להבטחת איכות" שכושלות לחלוטין בהשגת שינוי חיובי, ולעתים אף מרעות את המצב.

מדיניות בחירה בבתי־ספר מתגמלת את אלו השותפים לה וגם את אלו שאינם שותפים לה. תלמידים המשתמשים בוואוצ'רים או בתלושי החזר מס למילגות כדי ללכת לבית־ספר לפי בחירתם, נהנים מגישה למוסדות המתאימים טוב יותר לצורכיהם. אפילו סטודנטים שאינם ניגשים לבתי ספר כאלו נהנים בכל זאת, משום שהגישה לחלופות מדרבנת את כלל בתי־הספר לשפר את עצמם. אלו סיבות טובות מאוד להרחיב את אפשרויות הבחירה בחינוך, אך על קובעי המדיניות להיזהר שלא לפגוע במנגנוני שוק המעודדים תחרות וחדשנות.

_______

מאמר זה פורסם לראשונה באנגלית באתר מכון 'קאטו'. אנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו. מאנגלית: אורי רדלר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. בתור התחלה שיבטלו את החופש הגגול שזה בזבוז זמן משווע חודשיים במשך 12 שנות לימוד זה שנתיים במצטבר מה שאומר שהיה אפשר לסיים את התיכון בגיל 16 במקום 18 וזה באותה מתכונת טיפשית של החינוך היום
    שנית איך אפשר לרחת מליון ילדיםולומר להם כולכם לומדים אותו דבר, לא כולם מתאימים ללימודים יש כאלה שבגיל 15 כבר לא ילמדו כלום עדיף שילמדו מקצוע ויעשו עם עצמם משהו במקום להסתובב ברחובות או להבריז משיעורים.

    1. זה קשקוש של מי שלא מבין בלמידה. שהיא תהליך מורכב. יש בזמן אלמנט מובהק של בניית גשרים במוח לחומר שנלמד ושוקע. כמו גם בשלות קוגניטיבית שדורשת זמן. ילדים כמו מבוגרים הם לא מכונות שאפשר לדחוף לתוכם חומר.

    2. כמו שנאמר הילדים הם אינם מכונות והם צריכים את החופש, לכולם היה חופש גדול וברוך אשם המדינה שלנו בסדר גמור. אז מספיק עם השטויות לקצר להוריד וכל השטויות האלה.

  2. זה קצת בעייתי כי אם כל הכבוד לא כל הורה יכול להרשות לעצמו להוציא כסף על חינוך . ברוך השם , בזכות החינוך הזה הרבה אנשים יוצאים מהפשע והסמים וכו ומתחילים דרך חדשה .

  3. תחרות חופשית בין בתי הספר תחייב את בתי הספר לבחור להם את התלמידים הטובים ולהזניח אתת הפחות טובים.ובכל מקרה להסתפק בבתי ספר הרבה פחות טובים. הפערים כמובן יגדלו מאד. דבר שני: תחרות בין בתי הספר גורמת למתח בלימודים ואבוד כל התענוג וההנאה שבלימוד. זאת למרות אלמנט הבחירה. נקבל אולי תלמידים גאונים יותר אך אומללים יותר. תבחרו.

    1. לא בהכרח, יש כל מיני גישות לחינוך. ברגע שתהיה שיטת שוברים הורים ומורים שלא מגדירים הצטיינות בדרך קלאסית יוכלו לבנות בתי ספר שמחנכים גם בצורות לא קונפורמיסטיות ולהתאים טוב יותר לילדים שמוגדרים כתלמידים "גרועים" בבית ספר רגיל.

  4. עוד מאמר מגוכך של מידה.שוק חופשי לא קשור לחינוך כלל כי העניין הוא פשוט בתי ספר יצאו שיטות כפי שכולכם מכירים שאלו שיבחנו אלה יהיו התלמידים המצטינים לאילו התלמידים הפחות הטובים יהיו בשולים ץ היינו בספיור הזה וזה לא עבד אדון ג'ייסון בדריק . רמת הבתי ספר נקבע בתלמיד הכי פחות טוב נקודה. ולמידה צריך לבוא מרצון ומוטיבציה לא מתחרות . מאמר הזוי.

  5. לא מבין את רמת התגובות פה!
    הרי יותר ניהול של חופש ואפשרויות עדיפות על ניהול אנכרוניסטי ממלכתי בידי המדינה!
    אם יעברו את רוב בתי ספר הממלכתים לידי עמותות ניהול זה יהיה עדיף!
    את הטובים המצטיינים ביותר המדינה צריכה לשמור ולהשקיע בתור ההון אנושי לפיתוח תעשיות מדע!

  6. 1. מצטער אבל רמת התרגום לא משהו…
    2. כמה מה תגובות כאן שכנעו אותי שהפרטה כזו היא בעייתית ועלולה לגרום לאפקט הפוך. השר"פ כמשל. מצד שני, חישוב פשוט מראה שהתקורה בחינוך גבוהה בצורה מגוחכת, כלומר כמות הכסף שמושקעת ע"י המדינה במע' החינוך, פר כיתה, גבוהה (ביותר מסדר גודל!) של מורה פלוס ציוד ועזרים. אם זה נכון (ראו מאמר של משה פייגלין: http://m.maariv.co.il/journalists/Article-544239 ), אז מערכת החינוך כל-כך לא יעילה, שאולי בכל זאת עדיף שוברי חינוך, כאשר השוברים יכולים להיות מנוצלים אך ורק במסגרות מוכרות (אם כי פרטיות).