באקדמיה האמריקנית מאשימים את המערב בטרור

בעקבות הטבח שביצע עומר מטין ב־49 בני אדם במועדון לילה הומוסקסואלי באורלנדו שבפלורידה, פרופסורים ללימודי המזרח התיכון הגיבו כצפוי והפנו אצבע מאשימה לתפוצת כלי הנשק, להומופוביה אמריקנית, לנוצרים, לקנאות עמוקה בדרום ארה"ב – הכול, פרט לטרור אסלאמי. לא משנה שמטין נשבע אמונים לדאע"ש, שהוא הציג עצמו כחייל אסלאמי בעת הפיגוע, שהוא טס פעמיים לערב הסעודית ושהוא נחקר שלוש פעמים בידי ה־FBI בחשד להשתייכות לארגון טרור. חייבים למצוא תירוצים, ובדרך להמשיך לטמון את הראש בחול ולרמות את הציבור האמריקני.

מיד לאחר המתקפה הכריז חואן קול, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת מישיגן: “אני לא חושב שזה היה טרור בשום מובן של המילה". מדוע? משום שמטין "לא הציב תביעות שנוגעות למדיניות הממשלה האמריקנית", וכן בשל העובדה שהוא פגע ב"מטרות רכות", וזה "אינו נחשב לסוג של טרוריזם אסטרטגי קלאסי". על ההגדרה המשונה הזו יחלקו בוודאי קרבנות רבים של מעשי טרור רבים מספור שנעשו בבתי קפה, בקניונים, במסעדות, במקומות נופש, בבתי ספר, בשירותים חברתיים ועוד, שגם למבצעיהם לא היו כל דרישות מיוחדות.

קול הטיל ספק בהצהרת הנאמנות לדאע"ש של מטין, בעקבות הדיווחים על כך שהרוצח נהג לפקוד בקביעות את מועדון 'הפולס' הגאה, והיה שתיין כבד של משקאות אלכוהוליים. "מוסלמים פונדמנטליסטים פוריטניים מהסוג של דאע"ש אינם מתנהגים כך", טען. למעשה, אורח החיים המשוחרר של מטין הוא דווקא סימן ההיכר המובהק של טרוריסטים אסלאמיים במערב, שמקבלים הנחיה להתמזג בסביבתם. ייתכן שהיו עוד מניעים שדחפו אותו לצאת למסע ההרג, אבל המסקנה של קול הייתה אחת ויחידה: "בכנות, להפיל את כל זה על מוסלמים ועל האסלאם – זה אבסורד".

נאדר האשמי, מנהל המרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת דנוור, שם את הדגש על הציבור האמריקני וצפה עתיד קודר במיוחד – אבל למי? "ישנה סכנה גדולה שבימים הקרובים יהפכו מוסלמים אמריקנים למטרה קולקטיבית של האשמות בגלל הרצח היום בפלורידה. אין כמעט קשר בין התנועה הג'יהאדיסטית המודרנית לבין הדת המוסלמית עצמה, שהיא בת 1,400 שנה", טען האשמי.

ובינתיים, אומיד סאפי, מנהל המרכז ללימודים אסלאמיים באוניברסיטת דיוק, שחרר הצהרת גינוי. נגד מי? נגד "האלימות, ההומופוביה וקלות הגישה לכלי נשק שהביאו להתקפה הטרוריסטית הנתעבת הזו". הוא צפה כי 'הפתרון' יגיע רק כאשר הציבור האמריקני "יתעמת עם שנאת הזרים והאלימות הזו שקיימות בחברה שלנו".

סאפי התגלה כקנאי וקרתני בעצמו, כשזקף את הפיגוע לקנאות מדומיינת של 'הדרום': "בואו לא נשכח את העובדה שההתקפה הנוראית הזאת אירעה בדרום ארה"ב, במדינה שכבר שנים יש בה רדיפות נגד הומואים ולסביות". מעבר לכך שאורלנדו איננה באמת מבצר של תרבות דרומית, אין שום מקום להשוואה ערכית בין ויכוחים לגיטימיים על נישואים חד־מיניים ותאי שירותים לטרנסג'נדרים – נושאים שסאפי ציטט כתימוכין לדבריו – ובין רצח המוני של הומוסקסואלים. סאפי, שדבק בשיטה של להאשים את כולם חוץ מאת התוקפן עצמו, ציין כי "הרוצח עבד בחברת האבטחה הגדולה בארה"ב, G4S, שיש לה היסטוריה של מעשי התעללות בבתי כלא אמריקניים ובשטחים הכבושים בישראל".

לבסוף הפציר סאפי בארגונים מוסלמיים, באופן ציני ביותר, "להדגים כיצד המאבק המוסלמי והלהט"בי מצטלבים" ואת "הקשר שבין אסלאמופוביה להומופוביה", באמצעות פנייה לתקשורת "כמוסלמי/ת המזדהה כהומו/לסבית/טרנסג'נדר". ההכרה שלו בכך שזה יכלול רק את מי ש"מרגישים בטוחים להזדהות בפומבי", מסבירה מדוע יש מעט מאוד קונים להצעה.

חרפה למקצוע

בניסיון להסיט את האשמה מהמפגע המוסלמי לעבר האמריקנים כולם, חמיד דבאשי מאוניברסיטת קולומביה התפייט על "שני עמים, אמריקני ומוסלמי, המתכנסים על שפת גורלם המשותף (…) ונאלצים עתה להתמודד זה לצד זה עם שתי חוויות טראומטיות – אסלאמופוביה והומופוביה".

דבאשי עודד מוסלמים לפתוח ב"חשבון נפש דחוף באשר להומופוביה", אבל אז לא התאפק והפנה את האשמה אל "גורמים אחרים שמעורבים כאן", כולל הפלישה לעיראק בראשות ארה"ב,"הפנאטיות בעולם הערבי והמוסלמי שמתודלקת בידי הממשלות שהן בעלות בריתה של ארה"ב", וכמובן "החרפה שבקלות השגתם של כלי נשק בארה"ב".

בעוד הוא מכיר בקיומם של "מוסלמים הומופוביים", דבאשי נמנע מלרדת לפרטים כשהזכיר "הומופובים יהודים, הומופובים נוצרים, הומופובים הינדואים והומופובים אתאיסטים", לפני שסיכם: "קיימת אלימות הומופובית בכל הקהילות ובכל הדתות".

פרופ' אסעד אבו־חליל מהמרכז הפוליטי על שם סטניסלב באוניברסיטת קליפורניה, הצהיר כי "ההומופוביה המטורפת של היורה באורלנדו היא 'הומופוביה מתוצרת בית'". הוא האשים את "הכנסייה המערבית" בכך שהיא מלבה דעות קדומות נגד הומוסקסואלים במזרח התיכון, וסיכם בקביעה כי "מי שמטפטפים הומופוביה באוזני ערבים או מוסלמים, בסך הכול משכפלים הצהרות או טענות הומופוביות מן המערב". הוא לא הסתפק בכך והרחיב עוד יותר את הטיעון המגוחך באמירה ש"האסלאמיוּת בחברות המערביות הייתה נתונה להשפעה של הטון והמוזיקה של הפונדמנטליזם הנוצרי בנושא ההומופוביה".

מוקתדר חאן, מנהל התכנית ללימודי אסלאם באוניברסיטת דלוור, הודה כי "רפורמות היו צריכות להיעשות כבר מזמן" בכל הקשור להשקפות האסלאם על הומוסקסואליות, וכי "יש להביא בחשבון את האפשרות שהוא [מטין] עבר תהליך הקצנה". אבל פטור בלא כלום אי אפשר: "המקרה באורלנדו נוגע יותר לזמינות השגתם של כלי נשק וכוחם להרע, מאשר לאסלאם ולמוסלמים".

כך גם סטפן זונס, מנהל התוכנית ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת סן־פרנסיסקו, הזורה חול בעיני קוראיו כשהוא כותב ש"החלק הארי של מקרי רצח של להט"ב כאן בארצות הברית בוצעו בידי נוצרים ממוצא אירופי". בראיון מתרפס לערוץ Press TV הנשלט בידי המשטר באיראן, הוא העביר נושא למקרי הרג המוניים: "בעצם, כל אחד מהם נעשה בידי אנשים מרקע אירופי ונוצרי". כשתיאר את התקפת הטרור האסלאמית בסן־ברנרדינו מוקדם יותר השנה כ"אחד המקרים יוצאי הדופן", הוא התלונן על "פוליטיקאים שקופצים על המציאה מכל עבר כדי להצדיק אג'נדות אסלאמופוביות".

כאוכב סידיק, פרופסור לאנגלית מאוניברסיטת לינקולן, מכחיש שואה הידוע לשמצה בהצהרותיו האנטישמיות ותומך מוצהר בדאעש, נתפס גם הוא באמירות קנאיות. לאחר שהנשיא אובמה מצא לנכון להתייחס סוף־סוף להתקפה באופן פומבי, התלונן סידיק בדף הפייסבוק שלו: "הומוסקסואלים הם האנשים הכי חשובים באמריקה", ואז הוסיף: "האם שמעתם אותו אי־פעם מדבר על 1,200 הילדים שהיהודים הרגו בעזה?" במקום אחר הוא הביע חוסר שביעות רצון מכך שהמתקפה "זכתה לחשיפה מרבית באמצעי התקשורת הציוניים".

יותר מדי פרופסורים ללימודי המזרח התיכון מגיבים בהטמנת הראש בחול, בקנאות מרושעת ובשקרים מוחלטים כאשר הם נחשפים לאידאולוגיה המחויבת לרצח המונים בשם האסלאם. בנסותם להסיט את האשמה מהאסלאמיסטים האחראים למעשים נתעבים אלה, ה'מומחים' לכאורה לאסלאם ולמזרח התיכון מחפים על רוצחים, ומהווים חרפה למקצוע.

_____

קינמון סטילוול היא פובליציסטית, בלוגרית ופעילה בארגון 'קמפוס ווטש'. המאמר פורסם לראשונה באתר 'אמריקן ת'ינקר' וב'פורום המזרח התיכון', ואנו מודים על הרשות לתרגמו. מאנגלית: שאול לילוב