הבחירות ברשות הפלסטינית נדחו, והמתח עולה

הבחירות המקומיות ברשות הפלסטינית מעוררות מתחים בין הפלגים, הסיעות והזרמים החברתיים השונים. האם חמאס יכולה לנצח? והאם הדבר יועיל לאינטרס הישראלי? ייתכן שאת התשובה כבר לא נדע

מפגן מרשים של אחדות...; עבאס והנייה. צילום: ויסאם נאצר, פלאש90

בעוד חודש בדיוק, ב־8 באוקטובר, היו אמורות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות הפלסטיניות, הן בשטחי הרשות ביהודה ושומרון הן ברצועת עזה. לכאורה מדובר בבחירות לגופי שלטון מקומיים, שתפקידם טכני ומצטמצם בהגשת שירותים מוניציפליים לתושבים. אלא שככל שהתקרב מועד הבחירות צפו אל פני השטח עניינים עקרוניים ומהותיים, החורגים מהמסגרת המוניציפלית ומשפיעים על האווירה הכללית ברשות הפלסטינית. המתח הגיע לשיאו הבוקר (חמישי), כאשר נודע כי בית המשפט העליון הפלסטיני הוציא צו ביניים והחליט לדחות את הבחירות למועד שטרם נקבע.

העתירה לעיכוב הבחירות הוגשה לפני כשבועיים על ידי איגוד עורכי הדין הפלסטיני, משתי סיבות. ראשית נטען כי ישראל אוסרת על קיום הבחירות הפלסטיניות בירושלים – ובצדק רב, כמובן. חשוב להבין כי קיום הבחירות במצב שכזה מעמיד את הרשות הפלסטינית כמי שנכנעת לישראל, ועלול להתפרש כוויתור פלסטיני על ירושלים. מצד שני, הרשות איננה יכולה למשכן את הבחירות הנחוצות ביהודה, שומרון ועזה בהתאם לשרירותיות ישראלית – כפי שהם רואים אותה – בירושלים. הסיבה השניה, טען האיגוד, שבעוד ביהודה ושומרון הבחירות מתבצעות תחת פיקוח של הרשות, ברצועת עזה אין לה שליטה ומנגנוני החמאס אינם מוכרים על ידה מבחינה חוקית.

בחמאס כבר מאשימים את אבו מאזן כמי שמשתמש בבית המשפט כדי 'לחתור תחת הדמוקרטיה הפלסטינית', כלשונם. כדי להבין מדוע הבחירות המקומיות הללו יצרו סערה כה גדולה, צריך להבין את מערכת הגומלין שבין הזרמים הפוליטיים והחברתיים שמרכיבים את החברה הפלסטינית.

פת"ח, חמאס ומה שביניהן

עם ההכרזה על קיום הבחירות התעוררה השאלה עד כמה יתאפשר לתנועת חמאס לקחת חלק מעשי בבחירות ביהודה ושומרון, שכן ברור כי לתנועה זו תומכים רבים בקרב האוכלוסייה באזורים אלה. כרגע חמאס היא חלק ממערכת הבחירות, והקמפיין שלה למען האנשים והרשימות שהיא מריצה נמצא בעיצומו, אך ודאי כבר הבנתם כי עד הרגע האחרון הכל פתוח. ראשי הרשות הפלסטינית שהם אנשי פת"ח אינם מעוניינים כמובן בהשתתפות יריביהם, אנשי חמאס. הם חוששים מהצלחתם, שתתורגם מיד – בתודעה ובשטח – להצלחה במישור הארצי. הם יודעים גם שחלק מהציבור יצביע עבור חמאס לא בגלל הזדהותו עם האידאולוגיה שלה, אלא כדי להעניש את הרשות המושחתת והמסואבת.

מנגד, בחירות שלא יאפשרו לציבור לתרגם את אהדתו לחמאס למונחים פוליטיים ייחשבו כלא לגיטימיות וככניעה של הרשות הפלסטינית לתכתיבי "הכיבוש", כלומר ישראל. בנוסף, בכירי הרשות הפלסטינית חוששים שאם יאסרו על חמאס להשתתף בבחירות ביהודה ושומרון, תגיב תנועת חמאס באיסור על השתתפות הפת"ח בבחירות ברצועת עזה. איסור הדדי כזה יעמיק וירחיב את הקרע הקיים ממילא בין שתי התנועות ובין "שני חלקי המולדת", ויוכיח לכל העולם ש"הפרויקט הלאומי הפלסטיני" – ליצור עם אחד מהחמולות והקבוצות הפוליטיות המרכיבות אותו – נכשל סופית, וישראל צודקת בטענתה ש"אין עם פלסטיני".

ג'יבריל רג'וב, ממנהיגי אש"ף והרשות הפלסטינית, הצהיר השבוע ש"לא נאפשר לאף אחד לאסלם את החברה שלנו". הצהרה זו היא רמז עבה לחמאס. כלומר, גם אם נציגי חמאס יזכו בבחירות, אש"ף לא יאפשר לנאמני האסלאם להשליט את האג'נדה התרבותית שלהם על הציבור. רבים רואים בדברים אלה הכרזת מלחמה נגד חמאס, בעיקר אם תשתלט על הנכס החשוב ביותר של אש"ף – השלטון ביהודה ושומרון – אחרי שהשתלטה על הנכס שהיה לאש"ף ברצועת עזה.

במלחמת הדיסאינפורמציה המתקיימת סביב הבחירות, תיאוריות הקונספירציה מופרחות לחלל האוויר בקצב מהיר מבשגרה. על פי כמה דוברים פלסטינים, ישראל דווקא מעוניינת בהשתתפות תנועת חמאס בבחירות ואפילו רוצה שחמאס תשתלט על כמה רשויות מקומיות. לדבריהם, במצב כזה תוכל ישראל לרוץ למדינות העולם ולומר: "אתם רואים? מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תהפוך למדינת חמאס, כמו בעזה, ולכן אסור לאפשר למדינה כזו לקום!". לכן, וכדי לשלול מישראל את התירוץ הזה, אסור לאפשר לתנועת חמאס להשתתף בבחירות ביהודה ושומרון.

אך כנראה שהחלטה כה בוטה לא תתקבל, ולו בשל העובדה כי הרוח השוררת באירופה ובארה"ב אינה מוכנה לקבל הדרה של אף קבוצה, אפילו אסלאמיסטית. הדעה הרווחת במערב כיום היא שיש לאפשר לתנועות אסלאמיסטיות להשתתף בפעילות הציבורית, כדי שהן לא יידחקו לשוליים ויפנו לטרור ואלימות. לכן, אם הרשות תאסור על חמאס להשתתף בבחירות, הדבר עלול להשפיע לרעה על המענקים הכספיים שהיא מקבלת מהמדינות התורמות; מענקים שחלק גדול מהם זורם אל כיסיהם העמוקים של ראשי הרשות ובני משפחותיהם.

במקום, אפשר לדאוג לדחייה ארוכה של הבחירות מסיבות טכניות. למשל.

מנהרות ביוב במקום מנהרות תקיפה: האם חמאס תתמסד?; פועלים ברצועת עזה. צילום: עבד רחים חטיב, פלאש90
מנהרות ביוב במקום מנהרות תקיפה: האם חמאס תתמסד?; פועלים ברצועת עזה. צילום: עבד רחים חטיב, פלאש90

השבט אומר את דברו

שאלה אחרת הקשורה לבחירות המקומיות היא סוגיית מעמד החמולות וראשיהן. כולם יודעים ששם המשחק ברוב הכפרים והערים ביהודה ושומרון הוא השבטיות: האינטרסים של החמולה חשובים יותר מכל אידיאולוגיה, לאומית נוסח אש"ף או דתית מבית המדרש של חמאס. השייח'ים של החמולה משפיעים על חיי היומיום של החברה ועל שיקולי הציבור הרבה יותר מהמושחתים של רמאללה או "הג'יהאדיסטים בפנסיה" של עזה. אי אפשר לקיים בחירות מקומיות בלי לאפשר למנהיגות המשפחתית להגיע לעמדות מפתח, שכן אם הבחירות לא יעניקו לשייח'ים מעמד ומקום ראוי הם לא יאפשרו את קיום הבחירות במקומותיהם.

החמולות המקומיות נעות בין שאיפה לאוטונומיה בחלקה הקטנה שלהן, ובין הזיקה לגופים הגדולים וה"לאומיים" כמו אש"ף וחמאס. מצד אחד השייח'ים רוצים לקבל החלטות באופן עצמאי המעניק להם כבוד וסמכות, אך מצד שני הם זקוקים לרשות כדי לקבל משרות ברשות הכללית ותקציבי פיתוח לרשות המקומית. אם השייח' של החמולה המקומית רוצה שתהיה לו השפעה ברמאללה כדי שיוכל לקבל תקציב למערכת ביוב חדשה, הוא חייב לשחק את המשחק הפוליטי הכללי ולהכניס את עצמו ואת החמולה תחת כנפי המסגרת הרחבה והמנוכרת, ולקבל במידה רבה את תכתיביה ואת האג'נדה שלה.

העניין הוא שאם שייח' החמולה ייכנס לברית הדוקה מדי עם מושחתי רמאללה בשביל הג'ובים והתקציבים, הוא עלול לעורר עליו את זעמם של נאמני חמאס, אלה שבחמולה שלו ואלה שבחמולות אחרות. רבים משוכנעים שבעתיד תשתלט חמאס על השטח, וכל מי שיזדהה היום עם אש"ף והרשות בשביל טובות הנאה מיידיות, עלול לשלם – הוא והחמולה שלו – בעתיד מחיר גבוה על הזדהותו זו. חמאס כבר הוכיחו בעזה שהם לא שוכחים ולא סולחים לכל מי שמזדהה עם אש"ף.

בהקשר הזה יש להזכיר את התכנית שהציג לפני מספר שבועות שר הביטחון, אביגדור ליברמן, תחת הכינוי 'המקלות, המכות והגזרים'. על פי התכנית, מערכת הביטחון תבצע הערכה נפרדת לכל כפר ועיר ביהודה ושומרון; מקום יישוב שיוצאים ממנו פיגועים, יקבל יחס תקיף ונוקשה: סגר, מניעת יציאות וכניסות, הרס בתים, מניעת רישיונות עבודה בישראל וצעדים דומים. לעומת זאת, יישוב – כלומר חמולה – שלא יאפשר למפגעים לפעול מתחומו יזכה בהטבות כלכליות. התכנית הזו נועדה לחזק את המנהיגות המקומית על חשבון הפוליטיקאים ברמה הארצית, של הרשות ושל חמאס כאחד. לא במקרה התבטאו רבים מפקידי הרשות כי תכנית ליברמן היא ניסיון לקעקע את הרשות וליצור מנהיגות אלטרנטיבית, מקומית. הבחירות המקומיות ושאלת סמכות השייח'ים של החמולות מחדדות את הדיון הציבורי בתכנית ליברמן.

חמאס תתמסד?

אבל הסוגיה החשובה ביותר בבחירות הללו היא האם תנועת חמאס הפכה מתנועת ג'יהאד דתי מקודש נגד ישראל, למועצה מקומית המטפלת במים ובביוב. לשאלה הזו התייחס בעקיפין חאלד משעל בנאום שנשא השבוע בירדן, בתום ימי האבל על אמו. הוא הדגיש את הנקודות העקרוניות של חמאס, שעליהן היא לא תוותר לעולם: שיבת הפליטים, שחרור האסירים, ו"השחרור", במרומז; כלומר שחרור פלסטין כולה, כולל תל אביב וחיפה, מהכיבוש היהודי. נראה שהוא הרגיש חובה להדגיש את הנקודות הללו, משום שבשטח הוא נכנס למערכת בחירות שתציב את אנשיו לא בחזית הג'יהאד נגד ישראל אלא בחפירת מערכות ביוב בכפרי יהודה ושומרון.

הפער הזה בין האספירציה והסיטואציה מביא את משעל להפריח סיסמאות מפוצצות וגדולות, כי הוא יודע שמאחורי הסיבוב אורבים לו הסלפים הג'יהאדיסטים, אלה שמכנים אותו ואת תנועתו בכינוי המשפיל "מישמאר הגפול" ("משמר הגבול"…) של ישראל כמובן, רק משום שהוא לא מאפשר להם להמשיך ולירות טילים על ישראל ככל אוות נפשם הג'יהאדיסטית. כוחות הביטחון של חמאס בעזה צדים את הג'יהאדיסטים, כולאים אותם ובחלק מהמקרים מחסלים אותם בתוך מרתפי העינויים.

אז תנועת חמאס טובה לישראל או לא? משרתת את האינטרס הישראלי או לא? טוב שהיא משתתפת בבחירות המקומיות ביהודה ושומרון או לא? בינתיים, כאמור, הבחירות נדחו ויתכן שלעולם לא נדע את התשובות במלואן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. מצד שני, הרשות איננה יכולה למשכן את הבחירות הנחוצות ביהודה, שומרון ועזה בהתאם לשרירותיות ישראלית – כפי שהם רואים אותה – בירושלים.

    מה זאת אומרת?

  2. מישמאר הגפול זה מעולה. רצוי שחמאס ישתתף בבחירות רצוי גם שינצח. השקט הוא שקט מדומה. מלחמה בוא תבוא.עדיף שפני הנהגת אוייבנו יהיו ברורים.אנשי אשף צבועים.