מעלה טורים: הבלוג של הלל גרשוני

תשלום עבור כליה? זה לא פשע, זו מצווה

כשמקלפים את כל המילים הגבוהות מהנימוקים נגד מכירת איברים להשתלה, מגלים שורה של אמירות ריקות שבסופו של דבר מונעות הצלת חיים. האיסור החוקי הוא שיוצר "רפואה לאחוזון העליון בלבד"

כולם מרוויחים?; ניתוח השתלת כליה (אילוסטרציה). צילום: ויקיפדיה

"נחשפה רשת של סחר באיברים תמורת בצע כסף", זעקו השבוע כותרות העיתונים. שלושת החשודים, בהם רופא, "שכנעו עניים למכור כליה" ושילמו להם תמורתה עשרות אלפי שקלים, כאשר מן המושתלים האמידים הם גבו מאות אלפי שקלים. הפער בין הסכומים, כך דווח, הלך לארגון ההשתלה בטורקיה, להוצאות כמו שהייה במלון וכיוצא בזה, ולתשלום למעורבים – ראש הרשת, הרופא המלווה, עורך דין המספק תצהירים מזויפים וכן הלאה.

המשאבים הרבים שהשקיעה משטרת ישראל בסיפור והנימה המזועזעת של העיתונים מרמזים שמדובר בפרשה חמורה במיוחד. אבל האומנם כך הוא? הבה נחשוב מה התבצע כאן: אנשים נזקקו לכליה לצורך הצלת חייהם. רשימת ההמתנה בישראל לתרומת איברים עומדת על 1,153 חולים, בהם 843 הזקוקים להשתלת כליה; וזה עדיין לא המספר האמיתי של כל הזקוקים להשתלת כליה, משום שגם כדי להיכנס לרשימה צריך לעבור לא מעט משוכות, ואף להיכנס לטיפול דיאליזה משבית. עם כל הרצון בתרומות אלטרואיסטיות, מספר התורמים בישראל – אף שהוא גבוה מאוד – פשוט אינו מספיק. לשם השוואה, ארגון 'מתנת חיים' של הרב ישעיהו הבר חגג לא מזמן את התרומה ה־300 שלו בכל שנות קיומו.

מצד אחד, אם כן, נמצאים חייו של אדם שהשתלה תציל אותם. מן הצד השני עומד אדם הזקוק לכסף, בין אם זה כדי לכסות חובות כבדים ובין אם זה למימון ניתוח פלסטי. הרי לנו עסקה שבה כולם מרוויחים: חייו של האחד ניצלים, וחייו של האחר משתפרים. מדוע אנחנו רואים זאת כפשע איום ונורא לקשר בין שני האנשים הללו?

מה אומרים המושתלים

אם נשאל את מושתלי הכליה עצמם, נראה שלהם אין ספקות בעניין. בכתבה שהתפרסמה בעיתון 'גלובס' ב־2002 סיפר בני ויינר, קבלן בניין מרחובות שלקה במחלת כליות סופנית, שהוא שמח למצוא תורם חי תמורת תשלום. במענה לשאלה האם "לא עוברים לך בראש הרהורים על מוסריות העניין?", השיב ויינר:

הייתי חוזר על זה עוד מאה פעמים. אני לא מכיר מישהו שהתחרט על כך שהציל את חייו. אני אומר לכל החולים שייקחו משכנתא, שימכרו את הבית ויצילו את חייהם.

מושתל אחר שרואיין לכתבה תיאר בהרחבה תחושות דומות:

יש פה ים של צביעות מסריחה. לפעמים אני מתאר לעצמי את התורם שלי כבחור צעיר שמתגורר בחושה, בכפר קטן בטורקיה, בלי מים זורמים, בלי אוכל ובלי תרופות לילדים. בעבורו, תרומת הכליה היא הסיכוי היחיד לשיפור רמת החיים.

נשים במזרח אסיה עוזבות את ביתן ואת ילדיהן כדי לעבוד בבתי זרים, אנשים הולכים לעבוד במכרות פחם והורסים לעצמם את הריאות, ונשים מוכנות לעבור הריון כפונדקאיות בעבור אישה אחרת. מה בדיוק השוני בין המקרים? הריון ולידה הרבה יותר מסוכנים לאם הפונדקאית מאשר תרומת כליה לבחור צעיר.

מול כל אלה נמצא אדם שחייו בסכנה, שהוורידים שלו הרוסים, שכדי לעבור דיאליזה מחוררים לו את כל הגוף, איבר אחר איבר. חולה כזה מוכן לעשות הכול כדי שיוציאו אותו מהמעגל הנוראי הזה, שאין לו סוף.

לפעמים אני שומע כל מיני פרופסורים חסודים שמדברים על הדילמה המוסרית. אני רוצה לדעת האם אותו פרופסור היה מהסס לקנות כליה לעצמו או לאחד מילדיו. התשובה לכך ברורה לחלוטין. מזווית הראייה שלי מדובר בעסקה שנעשית בין קונה מרצון למוכר מרצון, בלי יותר מדי פילוסופיה.

מדוע, אם כן, בעקבות אותם "פרופסורים חסודים", אנחנו רואים פה לא רק דילמה מוסרית אלא גם איסור נפשע ומזעזע?

"תרום לקרובי ואתרום לקרובך"

הבה נבחן אחד לאחד את הנימוקים נגד מכירת כליה, כפי שפירטה אותם ד"ר חוה טבנקין במאמרה "סוגיות במכירת כליה מן החי להשתלה":

  1. מבחינה אתית נראית מכירת איברים כנוגדת תקנת ציבור ולא מוסרית. יש חשש מזילות גוף האדם וירידת ערכו.

הדברים אינם מובנים. כיצד תרומת כליה תמורת תשלום "מוזילה את גוף האדם"? אם הסכמנו לרעיון של תרומת כליה שלא תמורת תשלום, לכאורה הוזלנו עוד יותר את גוף האדם, שבמקום לקבל על האיבר שלו תמורה כלשהי הוא מוסר אותו בחינם. היש לך הוזלה גדולה מזו?

יתרה מזו: כיום סחר באיברים אכן מותר, אך הוא מוגבל ל"בארטר של איברים", "תרום לקרובי ואתרום לקרובך"; לאחרונה השתכללה השיטה לכדי "שרשרת השתלות" – ראובן שתורם עבור שמעון שתורם עבור לוי שתורם עבור יהודה וכן הלאה, עד בנימין שתורם בחזרה לראובן (פרוצדורה מסובכת ומורכבת במיוחד, עם השתלות שצריכות להתבצע בו־זמנית כדי שמישהו באמצע לא יתחרט). אם יש בעיה כלשהי בסחר, מדוע סחר שכזה לא נאסר?

ובעיקר: כיצד ניתן לקחת תחושת בטן שכזו, "חשש מזילות גוף האדם", ולמנוע בשלה הצלת חיים של ממש? האם אנו יכולים לעמוד מול החולה העומד למות, ולומר לו שבשל "חשש מזילות גוף האדם" – מה שזה לא יהיה – אנו גוזרים את דינו למוות?

ולטיעון הבא:

  1. סלידה מעצם המחשבה שעשוי להתפתח שוק איברי אדם.

טוב, צריך לומר ש"סלידה" היא לא ממש טיעון. אם יש אנשים שזה יעזור להם להציל את חייהם, ומן הצד השני אנשים שזה יעזור לשפר את מצבם הכלכלי, מנין הסלידה? מכל מקום, האמירה "עשוי להתפתח" אינה נכונה; השוק (השחור) קיים ומפותח מעצם קיומה של אפשרות ההשתלה. אילו היינו סולדים באמת ממחשבה שכזו, הדבר שהיה צריך לעשות הוא למנוע מלכתחילה את אפשרות השתלת הכליה מן החי כליל, ימותו כמה אנשים שימותו. זו הדרך היחידה למנוע באמת שוק כזה. לפני מאה שנה לא היה שוק לסחר באיברים, פשוט כי לא יכלו להשתיל איברים. האם הייתם מוכנים להקרבה כזו?

הלאה:

  1. הסכמת אדם למתן איבר מגופו בתמורה, עקב אילוצים כלכליים, אינה הסכמה אמיתית. האילוצים הכלכליים מונעים את המסכים מלהעריך נכונה את ההשפעה השלילית האפשרית על בריאותו ואיכות חייו כתוצאה מסילוק איבר מגופו. לדעת ההסתדרות הרפואית, תורם כליה אינו מודע להשלכות של תרומתו ולסיכונים העתידיים, בניגוד למשל לאם פונדקאית.

הטיעון של "ההסכמה אינה אמיתית" רלוונטי באותה מידה גם לתרומה וולונטרית אלטרואיסטית, בלי כל תמורה. בדיוק כמו שאילוצים כלכליים "מונעים את המסכים מלהעריך נכונה את ההשפעה השלילית האפשרית על בריאותו ואיכות חייו", גם רצון אלטרואיסטי לתרומה יכול להוות מונע כזה. זה משונה, משום שכפי שאנשי 'מתנת חיים' חוזרים ומסבירים, הסיכון בתרומת כליה הוא מזערי ולכאורה קטן בהרבה מן הסיכונים שבפונדקאות, שמשום מה היא דווקא הליך מקובל יותר.

מכל מקום, טיעון "ההסכמה אינה אמיתית" אינו יכול להישאר רק במסגרת תרומות האיברים. גם אדם המוכן למכור את ביתו עקב אילוצים כלכליים עלול שלא להעריך נכונה את ההשפעה השלילית על איכות חייו עקב מכירת הבית. האם נמנע עכשיו גם מכירת בתים כתוצאה מן החשש הזה, או שמא ניתן לאדם הנזקק להחליט בעצמו מה ישפר את חייו?

האיסור יוצר את השוק השחור

נמשיך:

  1. רוב האתיקנים והמשתילים מתנגדים למסחור באיברים תמורת כסף, טובות הנאה או לחצים פוליטיים, וזו הדעה הרווחת בעולם הנאור. כמו כן יש טוענים שצריך לבחור את מקבל התרומה על פי קדימויות רפואיות בלבד. כמו כן יש פגם מוסרי בעובדה שעניים ישמשו חלקי חילוף לעשירים. יש בכך אי־שוויון חברתי, וחשש לקיטוב חברתי.

השאלה מה רוב האנשים ממקצוע מסוים חושבים אינה רלוונטית; רלוונטיים אך ורק הטיעונים. הטיעון שיש לבחור את מקבל התרומה על פי קדימויות רפואיות בלבד נשמע יפה מאוד, אבל איננו יכול לעמוד במבחן המציאות. לדוגמה קלה: אדם החי בזמביה יזכה, כמסתבר, לטיפול רפואי נחות יותר מאדם החי בישראל; האם הקדימות שאנחנו נותנים לאזרח הישראלי על פני הזימבבואי היא "רפואית בלבד"?

באשר לטיעון שישנו פגם מוסרי ב"עובדה שעניים ישמשו חלקי חילוף לעשירים" – כל מה שנעשה כאן הוא שימוש בטרמינולוגיה כדי לעורר דחייה (כפי שנוהג גארי יורופסקי בבואו לשכנע אנשים שלא לאכול ביצים, כי "הן וסת של תרנגול"). אם ניקח את הטרמינולוגיה הזו הלאה נוכל לאסור עבודה בכלל, כי אז יוצא שעניים – המשתמשים בדבר היחיד שיש להם, שהוא עמל כפיהם ותבונת מוחם – "משמשים עבדים של עשירים". יש להזכיר שוב ששוק של איברים קיים ושריר, אלא שהוא שחור. כך שכל הסלידה איננה מעלה ואיננה מורידה באשר למציאות בפועל.

  1. מכר וסחר באיברים עלול לגרום לביצוע פשעים על מנת לספק את הביקוש.

למעשה זהו אחד הטיעונים הטובים לביטול האיסור על תשלום עבור איברים. במציאות הנוכחית, שבה התשלום אינו חוקי, משגשגים בשוק השחור עבריינים שיכולים גם לבצע פשעים כדי לספק את הביקוש הגדול (הביקוש גדול בגלל הקשיים שהרשויות מערימות על הסחר). ככל שהשוק אינו מפוקח כך גדל החשש מביצוע פשעים של ממש בדרך, ובכלל זה גם התחייבויות שאינן ממומשות (לאיזה בית משפט תפנה כדי לדרוש מה שהבטיחו לך?). ניתן לראות זאת גם בתחומים אחרים שבהם השוק נאסר בחוק אך משגשג במציאות, דוגמת סמים וזנות. מי שנכנס לתחום הוא גורמי הפשע, שהאיסור על סחר חוקי גורם לשגשוגם.

  1. פתיחת שוק איברים תגרום לכך שיימכרו איברים פגומים על ידי אנשים שבריאותם לקויה. לדוגמה, נמצא כי איכות דם שנקנה נמוכה מאיכות דם שנתרם "בהתנדבות".

זוהי טענה תמוהה. פתיחה של השוק תגדיל את ההיצע, ובהכרח תשפר את המצב הכללי של הנתרמים ותציל יותר חיים. ייתכן שיהיו גם איברים מאיכות "נמוכה", אבל האם המצב הזה איננו עדיף על מציאות שבה אין איברים בכלל?

  1. איברים שיגיעו לאלה המסוגלים לשלם עבורם את המחיר הגבוה ביותר לא יגיעו דווקא לידי אלה שיש להם התאמת רקמות טובה יותר לקליטת האיבר. דבר זה יפחית את ההצלחה בקליטת האיבר, וימנע הארכת חיי המושתל.

וכיצד זה עדיף על המצב הנוכחי, שבו מספר האיברים הנתרמים זעום? מכל מקום, גם כאן מדובר בטיעון תמוה. אם יהיו הרבה יותר איברים זמינים, הפוטנציאל להתאמה לכל מושתל יגדל ולא להפך.

  1. מבחינה מוסרית וחברתית אין לקבל שיטה שבה היכולת הכלכלית היא המכריעה בשאלה מי זוכה בקבלת איבר להשתלה.

שוב מדובר במילים יפות מאוד, אבל בפועל האיסור על תשלום עבור איברים והאמצעים שננקטים למניעת סחר בהם, רק מעלים את מחירם בשוק השחור. ומי הוא שמצליח כעת להציל את חייו? נכון, רק העשירים ביותר. באופן פרדוקסלי, דווקא האיסור יוצר שיטה שבה רק העשירים מצילים את חייהם, וכל השאר נידונים לדיאליזה ולמוות. לשם המחשה, עלות כליה באיראן, שבה הסחר חוקי, נעה בין 2,000 ל־4,000 דולר. בשוק השחור, לעומת זאת, המחיר מגיע ל־160 אלף דולר. אז איזו שיטה עוזרת רק לעשירים ואיזו עוזרת לכולם?

  1. תרומת איברים אינה יכולה להיות עיסוק. זהו אקט חד־פעמי, שצריך לנבוע ממניעים רגשיים וגמילות חסדים ולא בצע כסף.

עוד מילים יפות ואציליות, המכסות על מניעת הצלת חיים. נכון, יש אנשים המוכנים לתרום איברים ממניעים רגשיים ומטעמי גמילות חסדים, אבל אין מספיק כאלה. הדבר שקול לכך שהיינו נסמכים על אלטרואיזם כדי לשפר את חייהם של העניים, אבל אוסרים עליהם לעבוד לפרנסתם. האם הדבר מוסרי?

פחד לא רציונלי

מעבר לכל האמור, האיסור על סחר באיברים ודחיקתו לשוק השחור יוצר בעיות רבות. במקרים רבים הניתוחים מבוצעים במדינות עולם שלישי, באיכות טיפול גרועה ובפיקוח רפואי מינימלי. וכך, מה שהיה יכול להתבצע באופן נאות, תוך שמירה מרבית על חייהם של התורמים ושל המושתלים ובמחיר נמוך השווה לכל נפש, ולהציל מאות אנשים בשנה – הופך להרפתקה לעשירים מופלגים, "מאכערים" ממולחים ועניים נואשים.

ד"ר סאלי סייטל, רופאה אמריקנית, תיארה את תלאותיה בדרכה להשגת תורמים שייאותו לתת לה כליה בלא כל תמורה, כפי שהחוק בארה"ב מחייב. כדי להיכנס לרשימת התורמים יש צורך להיכנס לדיאליזה ולחכות זמן רב, מעבר לכך שכליה המושתלת לאחר דיאליזה איננה שורדת זמן רב. היא מצאה את עצמה מנסה לרמוז לחבריה שתשמח אם יתרמו לה כליה, ונדרשת להתמודד רגשית עם הסירוב של כל אחד ואחד מהם. אלטרואיזם, אומרת ד"ר סייטל, פשוט איננו מספיק כדי לעזור ל־100 אלף האנשים הממתינים להשתלת כליה בארה"ב. על אף מאמצים רבים לעודד תרומות, מן החיים ומן המתים – שיעור התרומות נותר זהה בכל שנה. ברור שיש צורך ברוויזיה משמעותית כדי להציל את כל האנשים הנואשים הללו, הזקוקים בדחיפות לכליה.

אם נחזור לאותה "רשת להשתלת איברים" שנעצרה פה אצלנו, הרי שחבריה לא ביצעו שום דבר פסול או לא מוסרי. ההפך הגמור: הם אכן פעלו מתוך תאוות בצע, אבל הצילו חיים מצד אחד ושיפרו את חייהם של התורמים מן הצד השני. היכן הגנאי כאן?

נכון הוא שבעצם הפעולה בשוק השחור קיימים סיכונים רבים, אך זו בדיוק הנקודה: המפתח למניעת הסכנות והעיוותים שבשוק השחור איננו העלאת מחיר ההשתלות על ידי מלחמה נואשת בסוחרים והשארת הצלת החיים רק לאחוזון העליון. להפך: יש להפסיק את הפחד האי־רציונלי מתשלום הוגן עבור הסכמתו של אדם לתרום חלק מגופו, ולהפוך את התשלום עבור איברים לחוקי ומקובל. חבר כנסת שייזום ויעביר חוק שכזה, יזכה בלי ספק להציל יותר חיי אדם מהרב ישעיהו הבר. האם נצליח לצאת מהמוסכמות שאנו שבויים בהן ולעשות את הדבר הנכון?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

63 תגובות למאמר

  1. הבעיה נוצרה עקב שמרנות הלכתית שמונעת תרומות איברים.

    סחר באיברים לעצמו הוא מושחת ומסוכן ותמיד על חשבון החלשים.

    שוב סיסמה לא תכסה על הדבר.

    המשך המדרון מצוי בסין, הריגת אנשים לשם סחר באיבריהם.

    אה, מי שנזקק לתרומת איברים פסול לעדות, הוא מאד נוגע בדבר.

    הסיכון תמיד קיים גם בניתוח גם לאחריו.

    למשל, כימותרפיה לאדם עם כליה אחת מסובכת ומסוכנת הרבה יותר.

    הטרמינולוגיה המטעה והדמגוגית היא שלך, הלל, במחילה.

    1. א. העמדה ההלכתית הנפוצה מאפשרת תרומת כליה ממתים.
      הוויכוח ההלכתי הגדול בנושא ההשתלות, הוא לגבי לקיחת איבר במצב של מוות מוחי כשהלב עוד פועם.
      בניגוד להשתלת לב, כליה ניתן לקחת גם אחרי מוות לבבי.

    2. הבעיה העיקרית היא שהרבנים לא סומכים על הרופאים, עיתים בצדק.

  2. גרשוני אוהב לבעוט במוסכמות, מה שמרגיז הרבה מאוד אנשים. לזכותו יאמר שהוא גם מספק טיעונים מאוד טובים. אנשים מעקמים את האף כי הם רוצים אידיליה שבה יש מספיק תורמים אלטרואיסיטים ולהימנע מעידוד בצע כסף. אבל המציאות היא שהטוב והמושלם קיים רק בגן עדן. כאן בחיים האמיתיים צריך תמיד לבחור בין רע, לרע פחות. אני מעדיף יותר אנשים חיים, גם אם זה אומר שחלק מהאנשים שתרמו כליה, עלולים בדיעבד להתחרט על כך.

  3. אמיר, אלה לא טיעונים טובים אלא בריחה מהפיל שבחדר, תרומות איברים ממתים שהיו מצמצמות מאד את הבעיה.

    1. לא ברור לי למה אתה מאשים את ההלכה. היא לא קשורה – בארה"ב יש 100,000 איש שמחכים לתרומת כליה, למרות שאין הגבלות הלכתיות. התשובה לתרומת איברים נמצאת בחיים, לא במתים.

    2. אמיר, 100,000 מאוכלוסיה של למעלה מכשלוש מאות מיליוני אנשים, זה לא הרבה, אך מסקרנות, מהיכן הנתון שלך?

    3. נתונים על כמות ההשתלות והמחכים להשתלה, בארה"ב, ישראל ואיראן.
      ארה"ב וישראל (מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית)-
      "בשנת 1999 בארה"ב המתינו 41,350 חולים להשתלת כליה, אך בוצעו רק 12,530 השתלות. בישראל באותה שנה המתינו להשתלת כליות כ-700 חולים, ובוצעו רק 30 השתלות כליה מתורם מת. בשנת 2002 המתינו בישראל כ-550 חולי כליה לתרומת כליה, אך היו רק 104 השתלות מן המת ו-68 השתלות מתורמים חיים."
      ישראל (נתונים מהשנה הקודמת, מהערך השתלת כליה בויקיפדיה)-
      843 ממתינים להשתלה, 105 השתלות מתורמים חיים, 174 השתלות מתורמים מתים.
      איראן (מתוך ויקיפדיה, בערך סחר באיברים)-
      "ההיתר למכירת איברים הביא בשנת 1999 לכך שלא קיימת עוד רשימת המתנה להשתלת כליות. מאז תחילת התוכנית ועד לסוף שנת 2005 בוצעו באיראן 19,609 השתלות כליה, כמעט 80% מן האיברים להשתלה (15,356 מקרים) באו כתוצאה ממכירת כליה"
      "בשנת 2011 בוצעו באיראן 2,285 ניתוחי השתלות כליה"

    4. https://www.kidney.org/news/newsroom/factsheets/Organ-Donation-and-Transplantation-Stats

      נכון לראשון לנובמבר 2016 מחכים בארה"ב 100,791 איש להשתלת כליה. זמן ההמתנה הממוצע הוא 3.6 שנים. אם זמן ההמתנה היה ימים או שבועות, ניחא. מאחר שמדובר בשנים, מדובר בפיקוח נפש ממש. ובניגוד לטענתך, רואים שהבעיה קיימת ללא קשר למגבלות ההלכתיות.

  4. יש כאן דמגוגיה שלמה –
    בהתחשב בזה שהרשת נחשפה כי בעצם התורמים לא קיבלו את הכסף.

    כלומר, יש כאן שוק שעצם הסיכון בהשתתפות בו יכול להיות גבוה מאוד,
    מכיוון שרמאות או חלמאות יגרמו לנזק בריאותי ואובדן חיים.

    זהו טיעון יותר מוצלח על איסור חברתי ליצור שוק כזה,
    כמו שניתן לאסור השתתפות בספורט מסוכן.

    1. כל ניתוח רפואי שיבוצע בחלמאות או ברמאות יוביל לנזק בריאותי ואף אובדן חיים. אז נאסור ליצור שוק כזה?

    2. תשובה דמגוגית לא פחות.
      לכל דבר יש סיכונים. זה לא אומר שאי אפשר לנהל או ליצור הבדלה מוסרית ביניהם.

      כאשר מישהו נמצא בבעייה רפואית הוא זקוק לטיפול רפואי,
      עם הסכנות הכרוכות בכך.

    3. אין הבנת הנקרא. המאמר עונה על הבעיה הזו, אם יהיה מיסוד של תופעת סחר באיברים, תופעות של רמאות וחלמאות ייעלמו כמעט לחלוטין עקב יכולת לפנות לבית המשפט ולהתמודד עם הסוגיה מול הרשויות, שכן הסחר יהיה ממוסד ומאורגן, למעשה זה יכול להיעשות תחת עין רגולטורית מלכתחילה, חברה פרטית עם וועדה ממשלתית מפקחת שיש לה סמכויות שיפוט ופיצויים. יש כאן גם היבט חשוב של החזרת אוכלוסיה גדולה לשוק העבודה.

  5. סייג אחד שבכל זאת כדאי להזכיר הוא נושא ההפיכות – כמעט כל סחר ומכר ניתן להפוך (מוצרים לא מתכלים, דירות, ובהקשר ניתוחים פלאסטיים), וכאלו שלא ניתן להפוך הם בד"כ עם השפעה ארוכת טווח נמוכה: מזון, פעילויות פנאי ובהקשר פונדקאות (לא דוגמא מדהימה כי יש השפעה ניכרת לחודשי הלידה ומספר חודשים אחרי, מצד שני פונדקאות גם לא בדיוק במיינסטרים של סחר ומכר חוקי).

    כליה לא ניתן להחזיר, אין חרטות, שופט לא יכול לכפות על הצדדים ביטול עסקה וכו'.
    זה לא סיבה מספיק טובה נגד סחר באיברים, אבל אולי כן סיבה ליצור איזה חסם רגולטורי (חוזי, ביטוחי, כפוף לאישור אנשי מקצוע וכו'), בדומה להפלות.

  6. האולטרא-ליברטריאניזם החדש בעולם הדתי זו תופעה תמוהה ביותר, במיוחד הדרך שבה היא מעבירה ומשבשת לאנשים את דעתם.

    שוק איברים? סחר? מה עובר על הלל גרשוני? מה קרה למושגים כמו כבוד האדם?
    אכן, ישנה בעיה קשה של מחסור בתרומות איברים, ויש לכך שתי פתרונות. האחד גרוע, נוראי, שידרדר אותנו לתהום מוסרית עמוקה ביותר(פלא שסחר באיברים חוקי אך ורק באיראן), ממש מיסוד הזנות(שרובם של השיקולים הנלהבים שהובאו במאמר חלים גם בנושא זה אליו כמובן יתנגד הלל גרשוני משום מה). פתרון שני הינו תרומה מן המת, מה שכמובן לא יפגע באף אחד, לא יגרום סיכון לאף תורם ויפתור לחלוטין את בעיית ההשתלות בישראל.

    אני הייתי בוחר בפתרון השני.

    1. תרומת איברים מהמת לא יכולה לפתור כעת את כל הבעיה.
      להשתלה מהמת יש חסרונות מבחינה רפואית, ובכל מקרה איננה יכולה לספק את כל הצורך.
      המחסור בכליות להשתלה איננו רק בישראל, אלא גם בארה"ב. רוב המשפחות בישראל שפנו אליהן בבקשה לתרומת איברים הסכימו, ובכל זאת, זה מכסה חלק קטן מהצורך.

    2. במקומך, לא הייתי בטוח שהלל מתנגד למיסוד הזנות…

    3. תרומה ממת כרוכה גם בתנאים מסוימים וברצון המת כשהיה חי וחילול כבוד המת הינו בבחינת טובל ושרץ בידו

    4. תרומה מהמת לא פותר את הבעיה נקודה. התרמת איברים שאתה מתכוון זה רק דרך מוות מוחי שזה מספר מועט של אנשים ולכן בכל העולם ישנו מחסור.

    5. והפתרון השני עונה לכל המקרים? אתה יודע שלא. כפי שכבר נאמר מעלי, בארה"ב מותרת השתלה ממתים, אך הבעייה עודנה קיימת. אבל זה הרי בעצם לא משנה. כפי שניכר ממה שכותבים מרבית המגיבים כאן, הצלת החיים איננה העיקר בעיניהם – העיקרון הוא מה שבאמת חשוב. והאנשים? אם לא יתרמו להם, אז שימותו. למה, מה קרה? בסך הכל חיים של בני אדם. מה זה לעומת העקרונות המוסריים הנעלים.

    6. אולי, רק אולי, גרשוני חושב שחיי אדם, חשובים טיפ-טיפונת יותר אפילו מכבוד האדם. קצת קשה לשמור על הכבוד כשאתה מת. כנ"ל נכון גם בנוגע לנושא הזנות. למנוע זנות חוקית זה מאוד יפה ונעים ונחמד לכולם – חוץ מאשר לזונות האומללות עצמן, כמובן. רוב הזונות, כפי שמתגלה שוב ושוב בראיונות וסקרים שנערכים ביניהן, תומכות במיסוד הזנות. אבל מה הן כבר מבינות?

    7. אתה צודק, צריך למסד את הזנות.
      אני מבין שאתה האחראי על הבריאות? כל בן אדם שאינו בלתי שפוי רשאי לקבוע מה לעשות עם גופו. עובדה שמעודדים תרומות – איפה כבוד האדם כאן? זה שהוא תרם ללא תמורה? הייתי מבין את טיעוניך אילו היית אוסר עידוד תרומות איברים, אבל מסתבר שאתה צבוע (טיפוסי לטיפוסים שיודעים מה טוב לאנשים אחרים).
      תרומות מן המת מתקיימות היום כשניתן – בדרך כלל לא ניתן, מה שמוביל למחסור. בדרך כלל משפחות מסכימות (אני מנחש שאתה בעד לכפות עליהן את התרומה), כך שזה לא מה שיפתור את הבעיה בעתיד הנראה לעין.

  7. יש להעיר שתרומת כליה מן המת אינה תשובה טובה מספיק, כי כליה מן המת היא פחות טובה, ושורדת פחות זמן, מכליה מן החי. כך שהדיבורים על תרומות מן המת פשוט אינם רלוונטיים לענייננו.

    1. מקור מובא כבר במה שקישרתי אליו של הרופאה האמריקאית. אבל זה דבר ידוע ומפורסם. לא חידוש מסעיר.

    2. לאיציק-
      מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית, בערך השתלת איברים-
      "במחקרים מבוקרים התברר כי תוחלת החיים במושתלי כליה ארוך יותר בהשוואה למטופלים בדיאליזה – הישרדות שנה לאחר תחילת טיפול בדיאליזה הוא 78.3% בעוד שלאחר השתלת כליה מן המת הוא 94.4% ולאחר השתלת כליה מן החי הוא 98.1%; ולאחר 10 שנים ההישרדות של מטופלי דיאליזה הוא 8.9% בעוד שמושתלי כליה מן המת שורדים ב-59.1%, ובמושתלים מן החי שורדים ב-78.2%"
      http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D#cite_ref-85

  8. לכשהשיטה הקפיטליסטית תנצח את השיטה הסוציאלית נוכל לגדל אנשים כדי למכור את איבריהם.

    אני לא מתכוון בצורה לא הומנית כמובן. אנשים אלו יהיו יתומים או פליטים. הם יגדלו בתנאים טובים. אחרי שהם ימכרו את אחד מאיבריהם הם יקבלו נתח יפה מהכסף ויוכלו לעזוב ולהתחיל חיים חדשים.

    הידד לניאו קפיטליזם ולמגוון הרעיונות והיוזמות שהוא חובן בתוכו!!

    1. לטיעון הזה קוראים אד אבסורדום. להגחיך טענה, כשאין מה לענות עליה. למרבה הצער, זה עובד לעיתים קרובות. בעיקר על רפי השכל.

    2. לי. תמיר:
      אם אתה רוכב על אריה – צריך שתדע שאתה רוכב על אריה פראי ולא סוס מאולף
      הקפיטליזם זה אריה פראי
      גבולות הקפיטליזם זה הסוציאליזם כמו שגבולות הסוציאליזם זה הקפיטליזם
      כיום העולם הוא קפיטליסטי וצפוף לו (לכוח המניע שלו – הצמיחה) – הקפיטליזם נלחם בגבולות הסוציאלים – לכשיצליח לפרוץ – כל מה שכתבתי למעלה יקרה
      שוב, אתה חושב שתוכל לעצור את זה מתי שתרצה, אבל אתה לא רוכב על סוס מאולף. גם אתה תיטרף.

  9. אם המדד הוא רק רצון הפרטים, הקונה והמוכר, בלי שיש לחברה אמירה בעניין, אז ההיגיון יחול גם במקרה שאדם מוכן למכור את ליבו או את מוחו לצרכי השתלה/מחקר. האם גם אז נאפשר את הדבר?

  10. תרומת כליה כרוכה במשוכות רכות ביניהן משקל התורם, והעובדה שמשקל האנשים בעלי משקל עודף עולה משנה לשנה מקטין אולי תורמים פוטנציאלים ובכללם אני שגרה מחוץ לגבולות ישראל

  11. 1) סוף כל סוף נשמע צד שני למטבע. אני אפילו טוען לפחות שיעשו למשל באופן חוקי שבה יהיה אפשר אך ורק מאותו מדינה , והמדינה שישלם בעצמה כך שהכסף יעבור דרך המדינה באופן מפוקח וגם קריטריונים דרך המדינה. 2) אני גם טוען שאפשר להכריח אסירים שנדנו למוות לקחת איבריהם בכדי להציל חיים אם הם רצחו והמדינה מסיימת את חייו של האסיר הרוצח אז למה לא לקחת עוד דבר קטן איברים ?

  12. יפה! גרשוני מאתגר תפיסות מוסרניות שאין מאחוריהן כלום מלבד מוסרנות. ועכשיו – לטפל גם בנושא הסמים, קלים כקשים, ולעבור ללגליזציה מלאה ומפוקחת ע"י רופאים. מצע רעיוני רלוונטי מופיע בסרט "טראפיק" ועיקרו :אין אפשרות תקציבית אמיתית להלחם בייצור והברחת סמים, כי מתח הרווחים העצום משאיר גם תקציבי עתק של ממשלת ארה"ב הרחק מאחור , מי שרוצה להשיג סמים – יכול. והפשיעה העצומה המתלווה לשוק הסמים תעלם מאליה עם הלגליזציה שתגרור הורדת מחירים של עשרות אחוזים.

  13. שנים אני מחכה להבעת נייר עמדה חיובית בכל סוגיית עמדת לגליזציה בכל מה קשור להיבט האיברים ותמורה כלכלית עבורה!
    במשך שנים ניסו לקעקע את כל התומכים בדבר כמו הסתדרות הרפואית בבלי לשמוע עמדות שמנגד!

  14. במקום ליצור שוק איברים ולהפוך בני אדם לסחורה, יכולת לדבוק במודל הספרדי: כל אזרח הוא תורם איברים אלא אם ניגש במיוחד לשנות את הסטטוס. צריך להפקיע את ההחלטה האוטומטית נגד מידיהם של רבנים, ושל בני משפחה הפועלים בניגוד לדעתו של הנפטר בעל כרטיס האד"י.
    הדת היא הסיבה שאין מספיק תורמים בישראל.

    1. עיוות.
      כפי שכבר נכתב תרומות מהמת פחות רלבנטיות.
      ואיזה עיוות זה להפקיע מידי האדם ומשפחתו את הזכות על ההחלטה לתרום איברים.

  15. מאמר מצוין!
    אני חושב שאתה לא מעריך מספיק את הכתיבה שלך פה באתר, הלל.
    תהיה פתוח איתי עכשיו- ממש אבל- ממש ממש אבל- איזה כיף שאפשר להישאר אנונימי-אני חושב שהתלמוד הבבלי הוא ביטול תורה יחסי לעומת המאמר הזה.
    במסל"ש:
    "הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם, ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצוות אנשים מלומדה?! "
    בגמרא הרלוונטיות של ההלכות רחוקה או לא מספיק משמעותית הלכה למעשה כמו אצלך כאן
    לכן הגמרא באופן יחסי למאמר הזה היא בכלל "פלפולים אשר לא ייצא לנו שום פרי מהם"
    לעומת זאת ההכרעה המוסרית בעד סחר איברים היא בכלל החובה הרבה שאנחנו חייבים לבוראנו, סיבה ראשונה ופשוטה- הצלת חיים בפועל, לא תעמוד על דם רעיך. סיבה עיקרית היא "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כאן ביררת שסחר באיברים זה מצווה ולכן זה חייב להיות חלק אינטגרלי מממלכת כהנים- שזה המטרה של היהדות. לכן הבירור שלך כאן הוא בכלל "חובה רבה שאנחנו חייבים לבוראנו" ותלמוד בבלי זה יחסית לזה "חקירות אשר לא נתחייבנו בהם".

    מה דעתך?

    1. מת על הציניות שלך.

      יש כאן ממש מאמרים לטובת הקפיטליזם וגם לטובת הסוציאליזם (אם תצליח למצוא)
      יש כאן מאמרים לזכות הימין ומאמרים לזכות השמאל (עזור לי גם כאן)

      כמובן שאי אפשר להיות איכותי מבלי להציג בצורה מכובדת את שלל הדעות, זה נקרא פסבדו איכותי, כלומר – אסור להשאיר שום דבר לשיקולו של הקורא

      בכל מקרה ישראל – יופי של חוש הומור. המשך כך!

    2. אלה אופק:
      לא נראה לי שהבנתי איך אתה רוצה שינהלו את האתר הזה.
      אם נשתמש בנושא הכתבה כאן בתור דוגמא, אז לא יכול להיות שסחר באיברים הוא גם מוסרי וגם לא מוסרי. יכול להיות שיש שיקולים לכאן ולכאן, אך בסופו של דבר אחרי שמשקללים את הכל, התוצאה יכולה להיות רק אחת מבין שתי האפשרויות.
      לכן הייתי רוצה לדעת איך אתה היית מציג את הנושא בצורה אובייקטיבית. האם היית אומר שסחר באיברים הוא גם מוסרי וגם לא?
      בדרך כלל כשאומרים שרוצים עיתונות אובייקטיבית, מתכוונים לכך שרוצים שהכותבים לא ישקרו לגבי העובדות ויביאו את כל הנתונים הרלוונטיים ולא רק אלה שמתאימים להם.
      אני קורא באתר הזה הרבה מאמרים (ומגיב לך לא פחות) ומשתדל לבדוק נתונים שנראים חשודים. למרות זאת לא נתקלתי בנתונים שקריים ובקושי נתקלתי במקרים בהם "מחליקים" את הנתונים כדי שיתאימו לטענה.

    3. ללא בטוח שהבנתי:
      הנושא הנ"ל של תרומת/סחר איברים הוא נושא מורכב מאוד
      אני רוצה שתרומת איבר תתבצע באחת מן המקרים:
      1. תרומה אלטרואיסטית ללא תמורה
      2. תרומה אלטרואיסטית עם תמורה
      אני לא רוצה שזה יתבצע במקרים האלו:
      3. למטרת בצע כסף
      4. בכפיה
      הבעיה העיקרית היא איך לחוקק חוק שיבדיל בין 2. ל- 3.
      אני לא רואה דרך כזו.
      כיום מותר רק 1. וכך אנו מפסידים את 2.
      הכותב מציע להתיר את 2. וכך נקבל גם את 3.
      אני חושב שלאור הכוח הכלכלי-קפיטליסטי החזק היום לעומת הכוח המוסרי – נראה גם זליגה של 4. למערכת.
      מה שלדעתי יהפוך את כל השוק הזה למקור פשע בינלאומי ולקצירת איברים ולגרום ליותר מוות מאשר להציל חיים

    4. עדיין לא הבנתי. איך אתה רוצה שינהלו את האתר הזה בצורה אובייקטיבית?
      לא שאלתי את דעתך לגבי סחר באיברים. כל מה שרציתי להבין זה למה אתה חושב שהעיתונות כאן לא אובייקטיבית ואיכותית.

    5. ללא בטוח שהבנתי הגיב:
      פשוט תסתכל על הכותרת.
      במאמרים אחרים רואים:
      הצגה מגחכת של דעות אחרות
      חוסר בלינקים לנתונים
      המנעות מהצעות ללימוד נוסף והרחבת הידע בנושא

      ובהרחבה:
      אם אתה מכיר איך משפיעים על קורא אמוציונלי – פשוט צריכים כל משפט מדעי "לצבוע" בצבע של טוב ורע כרצונך.
      זה לא חדש, זאת מחלה בעיתונאות – עיתונאות מגוייסת.
      זאת גם השיטה ה"ביבאית" – לקחת מדו"חות ה-OECD את מדד האושר (בו ישראל ממוקמת גבוה) ולא לדבר כלל על מדד העוני, בו ישראל ממוקמתת בתחתית. לפי ביבי דוח ה- OECD מראה שאין לו עבודה.
      עכשיו איך זה קשור לביבי – הוא מסמל הצלחה בהשפעה על דעת הקהל וכולם רוצים לחקות אותו. קשה למצוא עיתונאות חוקרת ואובייקטיבית כבר

  16. מאוד מעניין. חשיבה מרעננת וניעור של נושא שחשבתי שהוא מובן מאליו. כל הכבוד ותמשיך כך. תודה

  17. יש להוסיף שגם לתורמים אלטרואיסטים הוועדה של משרד הבריאות מתייחסת כאל ילדים קטנים שלא יכולים להחליט בעבור עצמם מה נכון.
    בהתאם לזה היא מטילה בהם שוב ושוב את החשד שמשהו אחר מסתתר מאחורי התרומה או שדעתם משובשת עליהם. כנראה בגלל שחברי הוועדה לא תרמו בעצמם, וממילא הם לא מסוגלים להבין את אלו שכן רוצים לתרום (ושבאופן לא מפתיע מגיעים ממגזרים מאוד מסוימים. והמבין יבין).
    בנוסף, במקרים שהסיכון הוא מעט יותר גבוה הוועדה לא מאפשרת לתורם להחליט שהוא מוכן לקחת את הסיכון ולתרום.

  18. מעניין ומאתגר . אך לוקה בהצגה פשטנית של נושא מורכב . התעלמות מדיון רציני בצדדים הבעייתיים.
    האם גרשוני במדרון חלקלק של ניאו קפיטליזם קיצוני?

    1. אני מסכים, זה מעניין ומאתגר, וכמו תמיד אצל גרשוני, למרות שאני לא מסכים איתו, הוא בהחלט מצליח לעורר מחשבה.
      אני, בניגוד לך, סבור שהוא בתהליך מהיר של התדרדרות לליברטריאניות קיצונית. קיצוניות, כמעט בכל תחום, היא מידה מגונה וגם קצת מגוחכת, וכך גם בתחום הזה.

  19. לשיטתך, צריך גם למסד את הזנות. דבר זה יוריד את המחירים, והרי יש לאותן נשים זכויות מלאות על הגוף שלהן.

    1. י.ש
      המאמר מרתק וממצה. יישר כוח גדול על הכתיבה. אך לצערי הדברים נשארים רק בתיאוריה גם אצל רופאים שעסקו בנושא זה קודם לכן כמו ד"ר חוה טבנקין אין בדבריה אלא הצעה לפיתרון באופן תיאורטי ולא מציאותי. המציאות מוכיחה שיישנם רבים המתחסדים על חשבון חיי חבריהם דבר הגורם לעליית מחיר הכליה ולסחר פרוץ בתחום.
      אני אישית תרמתי כליה בצורה אלטרואיסטית ללא מטרת רווח אך זכיתי בשמחה ואושר השווים הרבה יותר מכסף ובכל זאת כאשר עמדתי מול הועדה של משרד הבריאות ניסיתי להסביר להם שאין שום הגיון בחוק אשר גורם שתורם כליה נאלץ לא רק לתרום איבר מגופו אלא אף כסף וזמן והכל ללא שום התחשבות.
      לכן ניסיתי ובע"ה אמשיך לנסות לדחוף את ראשי המדינה לשלם לתורם כליה סחום כספי אשר מחסה את הוצאותיו ברווח ואף קצת יותר מכך וזאת כדי שלא יעלה במחשבות אדם אשר מעוניין לתרום איבר מגופו חשש להוצאות והפסד כספי.

  20. זה שכתבת שבאיראן ישנה אפשרות לתורם להיות פטור משירות צבאי
    גרמה לי כחרדי להגיד הלוואי גם כאן היה כך. יצאתי לעבוד כדי לפרנס את משפחתי ובכך התחייבתי לשירות צבאי אבל מתכוון להשתמט כי זה נוגד את הדת שלי (דת העדה החרדית/סאטמאר) והרבנים שלי אסרו זאת מכל וכל.

    אבל בנוסף עןלה תהיה רבתית

    למה שירות צבאי חובה זה חוקי במדינה "נאורה" שכזאת?
    למה זה לא סחר ועבדות בבני אדם?

  21. מסכימה ומקבלת כל אשר כתבת נכון ומפורש.

    גם אני זקוקה להשתלת כליה כאדר אני טרום

    דיאליזה לא יודעת לאן לפנות יש בארץ רק
    חברה אחת שמטפלת תמורת תשלום גבוה
    מאד.
    האם למישהו/הי יש הצעות או מידע אשמח לדעת

  22. כליה למכירה..אני בעד להציל חיים בעד משלום הוגן. אני בן 60 בריא ללא עבר רפואי לעולם לא ביקרתי בבית חולים רוב חיי עסקתי בספורט. אם יש אדם חולה שזקוק לכליה אין לי בעיה עם לאום או גזע .מצב הכלכלי שלי רע מאוד אני מתבייש לפנות לעמותות או מוסדות . הגעתי למצב שאין אוכל בבית והכי קשה לי שאין לי לתת לחתולים שלי לאכול אז אם יש משהו שזקוק לכליה אני מוכן לתרום בעד תשלום סביר טל 0527337635 אברהם