תעמולה לדורות: הקמפיין נגד מתווה הגז עדיין כאן

הכתבה ששודרה ב'מבט שני' על משק הגז היטיבה למחזר את הטיעונים הפופוליסטיים הרווחים בנושא. בניגוד לססמאות, אי אפשר גם למנוע ייצוא גז, גם לשלם עליו מחיר נמוך וגם לצפות שחברות ימשיכו לבוא

מבין בתחושות בטן. זליכה ב'מבט שני'

ביום רביעי האחרון שודרה במסגרת התוכנית 'מבט שני' בערוץ הראשון, כתבה שלישית בסדרה המכונה 'בכייה לדורות', העוסקת בנושא הגז בישראל (הפרק הראשון והשני שודרו לפני שנה, הפרק השלישי טרם עלה לרשת).

סדרת הכתבות ניסתה לחשוף איך קרה שההבטחה הגדולה — מעבר של המשק הישראלי למקור אנרגיה זול וזמין, לצד שפע הכנסות ממסים — עדיין לא התממשה. למען האמת, התוצאה הזו איננה צריכה להפתיע. כאשר האסטרטגיה הכללית שגויה, לא מפתיע שכל הגורמים הפועלים מתנהגים כמו עדר חתולים שיצא למרעה.

הכתבה ששודרה בשבוע שעבר התמקדה במדיניות הייצוא של הגז, ובמהלכה, כך נראה, נשמעו בו־זמנית הטענות הבאות: שלא נעשה מספיק כדי לייצא גז; שהוקדשה לכך תשומת לב רבה מדי; שצריך היה להלאים את חברות הפקת הגז; שצריך היה לסייע להם (תמורת שליטה מוחלטת של המדינה בגז); שצריך היה לאסור לחלוטין ייצוא גז (כך עלה מדקות קשות כעינויי שאול שהוקדשו לדרשה של אור־לי ברלב, מפעילות מחאת רוטשילד, בישיבת מדיניות מכרעת וחשובה מאוד בסלון ביתה של איזו גברת ברחוב בלפור, מול קהל דרוך של שני חברים נוספים); וכמובן, היה צריך לעשות כל מיני דברים שצריך לעשות ולהימנע מדברים אחרים שלא היה צריך לעשות בשום אופן. כלומר, זו הייתה המסקנה שלי משש שעות רצופות — לפי הערכת זמן חיים סובייקטיבית — שהוקדשו לנאום הרואי של ברנש בשם ירון בן־נון, במאי פרסומות ושותף בחברת הזנק.

בממשלת ישראל, עם זאת, הפציעה ההכרה שעשיית דבר והיפוכו לא עובדת. לא ניתן למנוע ייצוא גז, לדרוש ממפיקות הגז לספק אותו במחיר נמוך, וגם להביא להמשך פיתוח שדה 'לוויתן'; אי אפשר להלאים את הגז, וגם למשוך משקיעים זרים; אי אפשר להעלות את שיעור המס הנגבה ממפיקות הגז כל שני וחמישי, בלי שגם המפיקות הסבלניות ביותר יגידו תודה ושלום.

מתווה הגז שראש הממשלה נתניהו לחץ לאישורו רחוק מלהיות מושלם. למעשה, אם בוחנים אותו במנותק מההתרחשות שקדמה לו, הוא איום ונורא. עם זאת, בהקשר של הנזק שנגרם לפניו והנזק שהיה עלול להיגרם בלעדיו, מדובר בצעד ראשון הכרחי בשיקום הפגיעה החמורה במוניטין של ישראל כיעד להשקעות זרות. נתניהו זנח את הזירה האקוטית הזו זמן רב מדי. היא הופקרה בידי אנשים שמלכתחילה היה אסור שתופקר בידיהם כמו שר האוצר לשעבר שטייניץ, האחראי להקמת ועדות ששינסקי א' וב'; בידי ששינסקי עצמו; בידי דיוויד גילה, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, שחתם על הסדר עם מפיקות הגז ואחר כך התחרט; ובידי הברלבים, הזליכות, הבן־נונים והשלי יחימוביצ'ים של העולם.

אפשר למצוא סוג של צדק פואטי בכך ששטייניץ נאלץ עתה ללגום קנקן גדול ונאה של נפט גולמי: אחרי חמש שנים של הקפאה, הכריז שר האנרגיה שטייניץ על פתיחת המים הכלכליים של ישראל לחיפושי גז ונפט חדשים. מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור סובב בימים אלו בחוצות לונדון, סינגפור ויוסטון בניסיון לשכנע את שברון, אקסון מובייל, קונוקו־פיליפס ואחרות להתעניין בהשקעת כספן ב־24 "בלוקים" של חיפוש לחופי ישראל, שבהם יש לפי הערכת משרד האנרגיה כ-6.6 מיליון חביות נפט וכ-2,317 מיליארד מ"ק של גז טבעי — פי ארבע משדה לוויתן.

דו"ח ועדת ששינסקי, חשוב להזכיר, נימק את העלאת המיסוי הרטרואקטיבית על שדות הגז 'לוויתן' ו'תמר' בטענה שמדינת ישראל בטיפשותה כבר חילקה את כל הזיכיונות לכל שדות הגז האפשריים. לא זה המקום להכריע אם ועדת ששינסקי בדתה דברים מלבה אז, או שמשרד האנרגיה בודה דברים מלבו היום. נסתפק אפוא במילה אחת לשר שטייניץ: לחיים!

דחפור הקסמים

אותו כשל מדינתי – המחשבה שלפיה המדינה, ולא השוק, יכולה וצריכה לתת את המענה המדויק לכל בעיות משק הגז – אפיין גם את הפרקים הקודמים בסדרה. הכתבה הראשונה העלתה על הפרק את סוגיית חיבורם של מפעלים בישראל לאספקת גז. לפי הכתבה, רק 25 מאלפיים מפעלים שהיו שמחים להתחבר לגז אכן חוברו לגז. המרואיינים הצביעו על מכון התקנים כאחד הגורמים שעיכב מאוד את התהליך. כעת העיכוב הוסר ולפי שאול מרידור, מנכ"ל משרד האנרגיה, מחוברים בפועל לגז 53 מפעלים, כשהיעד הוא להגדיל את המספר פי כמה בשנים הקרובות. גם החזון האופטימי הזה הוא פסימי למדי, בהתחשב בתקווה למעבר של חלק ניכר מהמשק בישראל לשימוש בגז.

הפתרון העיקרי לבעיה זו היה כינון איזה דחפור קסום ופלאי (אחד המרואיינים, שהגדיר עצמו "קפיטליסט", קרא לכינון "סופר טנקר לביורוקרטיה"), שבאופן פלאי וקסום ידחפר את כל הבעיות ויעניק פתרון להליך האישור של העברת צינורות גז וחיבור לגז (ברמה המקומית והארצית).

אך זוהי כמובן התשובה השגויה לשאלה הלא נכונה. מפעלים רבים בישראל היו מוכנים להתחבר לגז במחיר הנכון, ואין שום צורך לשכנע בעל מפעל בנושא שיתרום באופן משמעותי לשורת הרווח שלו. אלא שהממשלה החליטה להשתלט על כל הסיפור למפרע, ולקבוע בעצמה את ההיצע (של הגז), את השיווק (הובלת הגז), את הביקוש (של המפעלים, חברת החשמל וכדומה) ואת המחיר. התוצאה הייתה שחברת החשמל הועברה בכפייה לשימוש בדלק יקר יותר, המפעלים לא התחברו כשהיה כדאי (כשמחיר המזוט היה גבוה), ולא רצו להתחבר כשמחיר המזוט ירד — והובלת הגז נתקעת משום שאף רשות אינה מוכנה לקלוט תשתית הובלת גז, משום שלאף רשות אין מוטיבציה כספית ממשית לעשות זאת.

הניסיונות לעקוף את הביורוקרטיה שהממשלה עצמה יצרה, יגרמו לבעיה חמורה עוד יותר. את אי־רצונם של רשויות ומפעלים להתחבר יפתרו באמצעות סבסוד מכיסו של האזרח (אם להקמת התשתית ואם לתפעולה השוטף), מה שרק יקטין את המניע של גורמים נוספים להתחבר ולפרוס תשתית בלי סבסוד דומה. זה כבר קורה. לפי שאול מרידור, "הקצינו תקציב של 300 מיליון שקל לפיתוח משק הגז הטבעי, כדי לשדרג את רשת החלוקה ולהכניס שחקנים נוספים כמו תחנות תדלוק".

אפשר היה לנקוט בגישה אסטרטגית שונה. ההיצע, השיווק והביקוש אינם עניין למדינה אלא לגורמים המעוניינים. מי שהיה צריך לממן את ההובלה או את תחנות הדלק היו המפעלים המעוניינים ומפיקי הגז, והם גם אלו שהיו צריכים לשכנע את הרשויות המקומיות. לדוגמה, במפעלים זוללי אנרגיה, הפחתה של כמה אחוזים הייתה יכולה לשמש סיבה טובה למעבר של המפעל מרשות סרבנית לרשות גמישה יותר. עבור הרשות המקומית, אובדן מפעל פירושו אובדן תשלומי ארנונה גבוהים (ומשתלמים: מפעלים והעסקים שבסביבתם משלמים ארנונה מפולפלת, אך אינם צורכים שירותים יקרים כמו בתי־ספר, גנים, מרפאות וכדומה) ואובדן מקומות עבודה לתושבי הרשות. אבל ברגע שניחוח תקצוב ממשלתי לכל הסיפור עולה באוויר, נעלם כל סיכוי לתפקוד תקין: כל הגורמים ממוקדים בעניין אחד בלבד — השגת התקצוב הממשלתי.

אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו

הכתבה השנייה בסדרה של 'מבט שני' על מתווה הגז עסקה בכיס שלנו — כלומר, בעובדה שחשבונות החשמל לא ירדו, ו"קרן העושר" שהוקמה כדי ללקט את המסים שייגבו מרווחי חברות הגז עדיין ריקה. מהתחקיר היה קשה לעמוד על שורש הבעיה והפתרון לה— מה שמן הסתם חשבו גם יוצרי הכתבה, שהעמיסו אותה בפעלולים דרמטיים (מקל של מטאטא חובט בפנסי תאורה; אור־לי ברלב, מפעילות מחאת רוטשילד, חובטת בלוח שעם חף מפשע על רקע היכל התרבות), ובכל מיני רמזים אפלים על איומים ולחצים מעורפלים.

פרופ' איתן ששינסקי, למשל, דיווח על איומים על חייו בזמן דיוני ועדת ששינסקי. מאוחר יותר, בין ביקורת על מצב המחזאות בישראל לעלעול בחוזים, הוא צולם כשהוא מקבל שיחת טלפון מיצחק תשובה. הצופה הסביר היה יכול להקיש מכך שהאיומים על חייו באו מאנשי תשובה. בפועל, כמובן, מקורם היה בעיקר משקיעים קטנים בחברות חיפושי הגז, שמסקנות ששינסקי גזלו מהם את עיקר כספי השקעתם.

פרופ' ירון זליכה, התרחשות בלתי־נמנעת בכל מה שקשור לגז, דיווח באריכות על תחושות הבטן שלו ביחס לתחושות הבטן של בנימין נתניהו. לפי זליכה, נתניהו הסיק מכישלון הליכוד בבחירות 2006 כי להיות צודק מבחינה כלכלית מביא עליו מתקפות חריפות מבעלי הון (לדוגמה, מ'ידיעות אחרונות') בלי תמורה בקלפי, ולכן שינה את גישתו כלפיהם. בהתחשב באהדה המלטפת שנתניהו זכה לה מ"ידיעות־רק־לא־ביבי" בבחירות 2015, ניתן להניח שזליכה מבין בתחושות הבטן של ראש הממשלה כמו שהוא מבין בכלכלה. כלומר, בערך כמו חמור במרק פירות.

המציאות הפרוזאית יותר היא שאי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו, וקיימת סתירה בין הרצון בחשמל זול לרצון ב"קרן עושר". אם מפיקות הגז יקבלו תשלום נמוך יותר על הגז רווחיהן יקטנו, ומכאן שגם תשלומי המס שלהם יקטנו ובעקבותיהם גם ההפרשה ל"קרן העושר" — ולהפך. אי אפשר להגדיל את האחד בלי להקטין את השני. במטבע דומה, אי אפשר לממן את המחר (כלשונה של ברלב: "אני אימא ויש לי ילדות… איזו מדינה אני משאירה להן?") בלי לצמצם את מימון ההווה (כל השירותים הנסמכים על הזרמת ההכנסות מגז לתקציב השוטף).

איזון דומה בין ההווה לעתיד קיים גם ברמה האסטרטגית. פרופ' איתן ששינסקי והוועדה שהוא עמד בראשה הכריעו לטובת שינוי רטרואקטיבי של הסכמות המיסוי שהיו לכל מחפשי הנפט והגז בחמישים השנים האחרונות, כדי להגדיל את ההכנסות ממסים בהווה. אפשר לנקוט דרך כזו ואפשר להפגין נגד "גזלני הגז", אך אי אפשר להתמרמר במקביל על כך שהתנהגות פורעת חוק כזו מעניקה לישראל מוניטין של מדינה שאי אפשר לעשות בה עסקים — מה שגורם לכך שאיש אינו מעוניין בחיפושי גז ונפט נוספים.

האקטיביזם הרדיקלי ושידורים מוטים כמו זה שב'מבט שני', לא מועילים למטרה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

21 תגובות למאמר

  1. אורי (ממכון אדלר?) – האם יש לך פיצול אישיות??

    אתה כותב מאמר שבו:
    העובדות אומרות שזה מתווה כושל ובכיה לדורות
    ("מתווה הגז שראש הממשלה נתניהו לחץ לאישורו רחוק מלהיות מושלם. למעשה, אם בוחנים אותו במנותק מההתרחשות שקדמה לו, הוא איום ונורא") וכל הציטוטים שאתה מצטט מהתחקיר של מבט שני

    לעומת זאת הטון מזלזל במתנגדי המתווה, ("כך עלה מדקות קשות כעינויי שאול שהוקדשו לדרשה של אור־לי ברלב").

    כך, האנשים הרציונליים מבינים כי המתווה הוא אכן בכייה לדורות ורוב הרווח יעבור למיעוט של משקיעים במקום לאזרחי המדינה.
    האנשים האמוציונליים יחשבו שמתנגדי המתווה טועים. הם לא חובבי עובדות אבל הם מבינים מהטונים למה אתה מתכוון (קריצה)

    אני, שהשקעתי שעות בקריאת הכתבות על מתווה הגז ומכיר את עבודת הקודש של הכתבים: ארז צדוק, אבי בר-אלי, זליכה וכמובן אור-לי ברלב – יודע את התשובה.

    בנוסף, מי שמכיר את סיפור המפעל פניציה שכבר התחבר לגז וראה שלא השתלם לו והתחרט – יודע למה לא התחברו (ולא רצו שיתחברו) מפעלים מקומיים לגז

    עכשיו עם סיפור הצוללות והמשחתות – התרמית הענקית הזאת, על חשבון אזרחי ישראל, נחשפת

    והיא גדולה מכל לוויתן…

    1. לא ברור האם אתה שמאלן או פארודיה על שמאלנים, אבל אתה בטוח מצחיק.

    2. אני עוף מוזר
      אני בעד מתנחלים אבל נגד שחיתות, אז איך היית קורא לי?
      אין מה לעשות – מתווה הגז הוא מושחת
      אני רואה את זה עכשיו. אתה תראה את זה אחר-כך.
      אני פשוט לא חושב עם פיני

    3. אתה לא עוף מוזר אלא עוף חולה. ואתה בעד מתנחלים, כמו שג'ק המרטש היה בעד נשים.

    4. לי תמים
      היה לך נוח שאני אהיה שמאלני כמו שלדתיים היה נוח שלא יהיו הומואים.

      אבל זה בגלל חשיבה צרה שקורית לאנשים ששומעים רק אנשים עם אותה דעה
      אני קורא כאן ובהארץ ובעיתונים דתיים. אני לא רוצה לפספס או לטעות
      דעותי מגובשות וגם פשוטות

      אני כחלוניסט, וכמוהו אני נגד שחיתות ונגד פגיעה בבית המשפט שמשמעותה פגיעה בדמוקרטיה
      אני נגד פגיעה בעיתונות ובחופש הדיבור שפגיעה בהם היא גם פגיעה בדמוקרטיה

      דעתי היא שמחירי הדיור ביחד עם מתווה הגז אלו ממש פשעים שרשומים על ביבי.
      הרבה משפחות שמשלמות עכשיו מליון שקל יותר מאשר לפני 10 שנים
      והמשכורת של המשפחות האלה לא השתנתה

      זה מה שמדאיג אותי

      לגבי מה שפחות מעניין אותי:
      לגבי הערבים – אני מיואש מהם. אני לא חושב שהם יכולים להרים מדינה מתוקנת. הם הוכיחו שהם לא מסוגלים.
      הערבים זאת אוכלוסיה שמתאימה לה שלטון ימין. ולכן יש להם שלטון מושחת, מסית ומנותק מהעם (מאוד דומה למה שקורה אצלנו, ולכן צריך להיזהר. להיות דומים לאוייבנו זה הסכנה הכי גדולה שלנו)
      בגלל זה צעדי הממשלה מאוד יעילים כנגדם.
      לא נעים להישמע פשטני אבל הערבים לא מבינים צדק. הם מבינים כוח. כשיראו שהזמן גורם להם להפסיד – אולי ישנו גישה.
      ניסינו בטוב, וטוב שניסינו. לא עבד.
      אבל הממשלה צריכה להיות הוגנת, שמאלנית? לאזרחי המדינה ולמדינות המערב ולא להיכנע לתהליכים שקורים עם ממשלות ימין בעולם – הידרדרות לשחיתות, סתימת פיות המתנגדים והתרחקות מממשל דמוקרטי כי ראש הממשלה לא מוותר על כסאו

    5. אל האופק- טוב לקרוא אותך. אתה כותב מתוך ידע וזה נדיר במרחב האינטרנטי.
      מה שאתה יודע תשתף כדי שגם אחרים ידעו.

    6. מכון אדלר לא מוכר לי, וחבל — נשמע כמו שם של מקום שמקבלים בו משכורת נהדרת.
      אני לא לגמרי מבין את הקישור שבין נושא מאמרי לסיפור הצוללות והמשחתות, ולכן לא אגיב לכך, אך אני חייב לעמוד על דעתי שההאזנה לגב׳ בר לב היא אכן עינוי קשה במובן השב״כי של המילה.

  2. הדבר העצוב באמת הוא שאתר שמתיימר לייצג את הימין הכלכלי מביא כאן להג רב בלי להתייחס למספרים הכלכליים. איפה בדיוק מסתתר הניתוח הכלכלי? מה חישוב עלות תועלת? מה משתלם לעשות מבחינה מדינית?

    ישראל היא אי אנרגטי – יקר לייבא הנה גז ויקר לייצא אותו מכאן. ככל שהמרחק שצריך להעביר גז גדל כך גדל המחיר שלו. לכן אם נניח שהמחירים הם כמו שהיו בזמן וועדת צמח – בשנת 2012, אזי אפשר לייצא לאירופה במחיר של 10 דולר בערך . מזה הממשלה מקבלת מיסים. מס חברות (אולי – שכן זה מס שקל להעביר למקלטי מס) , תמלוגים בגובה 12% ומס ששינסקי שהוא מס רווחים. היות וכך מגיעים בערך ל 30% מס. לא 60% כמו שפורסם בתקשורת ואפילו לא 47% כמו שמפרסם בנק ישראל לגבי המס המקסימלי שאליו נגיע (היות והמס עולה במשך השנים ובשנים הראשונות הוא נמוך). כלומר בסביבות 3 דולר. נלך עם בנק ישראל ונגיד 5 דולר. את הכסף הזה יש להשקיע עם סיכון מסויים בחו"ל כדי להמנע ממחלה הולנדית. ורק אחר כך לקבל את הקרן ממנו. לכאורה בוננזה.

    אבל יש קאצ' בכל תחשיב כלכלי יש את המחיר האלרטיבי – לדוגמה להקים תעשיית מוצרים מהגז או פשוט לשמור את הגז בישראל ולהרחיב את השימוש בו. מה העלות האלטריטבית של גז שייצאנו החוצה ? בערך 30 דולר לתחליף של הגז לטורבינות חשמל – סולר . או יבוא של גז נוזלי באוניות – זה דורש הקמת מסופי גיזוז לגז הנוזלי – ולא ברור בכלל איפה יקימו מספיק מסופים כאלה וכמה הם יעלו וגם אז לא יורדים מ-30 דולר.

    את הכסף מהגז אחרי כל ההחזרים של החברות ואחרי החזר קרן ששינסקי מתחילים לקבל בערך 10 שנים מהקידוח בקצב איטי של החזרי הקרן. צריך איכשהו לקבל מספיק ריבית כדי שזה יהיה משתלם – אפשר כמובן להשקיע במיזם כלשהו עם 10% ריבית – אבל זה אומר שגם הסיכון בהתאם. לא מדובר ב1000 ש"ח אלא במאות מיליארדי שקלים. אם מישהו רוצה להשקיע כסף כזה בריבית כזו – לא צריך לחכות לכספי הגז – אפשר לעשות זאת כבר היום. הבעיה היא שהריבית גבוה בשוק ההשקעות פרושה גם סיכוי מוגבר שכל הכסף הזה יתאדה.

    גופים שונים ומשונים בחנו עם מודל כלכלי מה כדאי לעשות עם הגז – חברת חשמל, המכון לתכנון כלכלי, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, העמותה לכלכלה בת קיימא, ד"ר מיכאל שראל הכלכלן הראשי של האוצר – כולם בחנו את הנושא וכולם הגיעו למסקנה – בלי לדעת בכלל על קיומם של התחשיבים האחרים (לדגומה התחשיב של חברת החשמל התגלה רק לאחר פרסום הפרוטוקולים של וועדת צמח) – שלמעט מקרי קיצון או שיקול מדיני חשוב מאד – לא משתלם לייצא את הגז. רוב הערך הכלכלי של הגז למדינת ישראל לא נובע מהמיסוי שלו , כמו שחשבו מי שהפגינו בעד העלאת התמלוגים (שהיו בעבר קרובים לאפס בגלל ניכוי עזילה שקיזז את התמלוגים) , אלא מהשימוש שלו בארץ שהוא זול לעומת החלופות.

    מה עשתה וועדת צמח – ובכן היא כלל לא ביצעה תחשיב כלכלי. היא התחשבה רק בחלק אחד של המשוואה – כמה מיסים הממשלה תקבל- ובצד השני של המשוואה היא ביצע תעלול של "כמה שנות בטחון אנרגטי נקבל" – ומכאן גם די ברור מה המסקנה שהיא הגיע עליה – כמו שיודעים מי שמשלמים מיסים גבוהים לסיגריות (שלא מושקעים במניעת מכירת סיגריות לקטינים) ומי שמלמים מיסי רכב גבוהים (שלא מושקעים בפיתוח תחבורה ציבורית) – הממשלה ביעצה שיקול של "בואו ננסה לקבל כמה שיותר כסף כמה שיותר מהר".

    נכון , הגבלות ייצוא בהחלט יכולות להבריח מכאן משקיעים. אבל אם המשקיעים באים כדי למצוא עוד גז , לייצא אותו כמה שיותר מהר ולגזור קופון – לא ברור אם זה בכלל משתלם לנו. אם יש בישראל עוד המון גז זה יכול להשתלם , אם יש עוד כמות קטנה הנזק גדול מהתועלת – עדיף לנו (בהנחה שאנחנו אוהבים את ילדנו) לשמור קצת גז בשבילם. כסף בהשקעות בגז לא חסר- כל עוד יש קונים. אם יש השקעות יש גם גורמי מקצוע (כמו נובל או חברות אחרות ) שישמחו לבצע קידוחים.

    החישובים שמופיעים למעלה הם בעצם אופטימיים היות והם לא מתחשבים בכמה גורמים
    – כאשר מייצאים גז לא מפתחים את המשק המקומי . לחברת הגז הרבה יותר משלם למכור מהר את חלק גדול מהגז ללקוח באירופה מאשר לפתח לאט לאט את משק הגז המקומי ולחבר מפעלים בדימונה או בקריית שמונה.
    – החישוב כלל לא מתחשב שהמשך השימוש בסולר בנזין ופחם במקום גז מייצר לנו כ 2500 הרוגים בשנה ונזק של כ 27 מיליארד ש"ח בגלל זיהום אויר
    – החישוב לא מתחשב בכך שיש מחלה הולנדית. לפי התחשיב של בנק ישראל (שהתגלה באיחור של כמעט שנתיים על ידי הפעילים – הממשלה לא התחשבה בכך במיוחד) – כסף שמגיע מהגז יוצר נזק של 60-80% ביצוא , ובעיה נוספת היא קללת המשאבים – שימוש לא טוב בכסף על ידי הממשלה והשחתת מידות הממשלה בגלל שהיא מסונוורת על ידי כסף קל – כמו שהיה בקמרון וכמו מדינה אחת במזרח התיכון שהשתמשה בתחשיבים על רווחי גז עתידיים כדי לקחת הלוואה כדי לקנות 4 קורבטות שנדרשות.. ובכן הן לא ממש נדרשות.. חשבו מתישהו שהן ידרשו כדי לאבטח אסדות הפקת גז אבל זה היה לפני שהבינו שיותר כדאי להשאיר את הבארות תת מימיות בעומק קילומטר בים ואת ההפקה לבצע קרוב לחוף . את הספינות קנו בכל מקרה – כך רצה השליט או עורך הדין שלו או החבר הטוב של אותו עורך דין – לא ברור בדיוק.

    כמובן שאתם לא חייבים להאמין לי -כל מה שאתם צריכים לעשות זה ללכת לממשלה , משרד האוצר ובנק ישראל ולבדש מהם לראות את התחשיב הכלכלי לגבי עלות תועלת למשק (לא לממשלה) מייצוא הגז. הם בטוח הכינו כזה – מכספי המיסים שלנו – ולכן לא יתביישו להראות לכם . בהצלחה עם זה.

    1. בקיצור או שיש כאן שלטון מושחת שבראשו עומד אדם רקוב, או אפשרות אחרת של קונספירציה וישראל נסחטת על ידי לוביסטים מאמריקה שלא אכפת להם מהציבור בישראל שהוא כחגבים בעיניהם, או אפשרות שלישית שיש כאן ריסוק מבפנים ופרופוגנדה של שמאל אנטי ציוני ואידיוטים שימושיים.

      שלוש האפשרויות הן סבירות, ועל כל פנים, ההוזלה ביוקר המחייה שהובטחה לפני מספר שנים בזכות הגז וחיזוק הסקטור התעשייתי לא התממשו.

  3. "במטבע דומה, אי אפשר לממן את המחר (כלשונה של ברלב: "אני אימא ויש לי ילדות… איזו מדינה אני משאירה להן?") בלי לצמצם את מימון ההווה (כל השירותים הנסמכים על הזרמת ההכנסות מגז לתקציב השוטף)."

    אורי רדלר חי בסרט לפי אנחנו מקבלים מיסים היום מהגז. עלות קורבטות הגז היא 1.3 מיליארד דולר קנייה, ועוד ריבית על הלוואה (דרך בנק דיסקונט – זה איזה חוכמה עילאית חדשה) ועוד עלות תחזוקה שנתית ועוד השתתפות של המדינה בהוצאות שונות ומשונות – פיתוח, הבטחה ועוד – לא ברור בכלל אם אחרי קיזוז כל הסכומים האלה כספי הגז בכלל משלמים איזשהו משהו – מה גם שלממשלה הנוכחית יש מנהג מגונה להזרים מיסים למיזמים כמו בניית מעון ראש הממשלה ולא דווקא לשירותים לאזרח.

    רוב המיסים בגלל מבנה תשלומי הגז יגידו בעתיד.

    לעומת זאת אנחנו משלמים ביוקר בהווה על תכנית הממשלה לייצא את הגז- רוב המפעלים לא מחוברים ומשלמים כסף רב בהווה על סולר או חשמל. רוב התחבורה משלמת ביוקר על נפט . כולם משלמים ביוקר על המשך זיהום האוויר. זה לא אשמת המאבק בגז שאין חיבור אלא לדוגמה בגלל ריב מתמשך בין משרד הכלכלה לבין משרד האנרגיה על רגולציית הגז ובגלל חוסר אכפתיות של שרי האנרגיה שמתמקדים במטרות אחרות.

    1. אמרת הרבה ולא אמרת כלום. הוצאת הרבה קיטור על הממשלה, אני בטוח שאורי חותם לך על זה. לשימוש חיצוני או פנימי, לשימוש איטי או מהיר (אני מניח ששמעת פעם על המחלה הולנדית, אבל אתה לא באמת מבין את משמעותה ואת גורמיה), לא חשוב וזו לא הנקודה. העיקר הוא שניים – שהמדינה (לא הממשלה – כל המדינה) מרוב חמדנותה עומדת כמו החמור של בורידן ופוסחת על שני הסעיפים, ושהמדינה ברוב חמדנותה חתמה חוזה עם משקיעים ואחר כך הפרה אותו בגסות רוח ובצדקנות. סדום ועמורה – זה כאן.

    2. פיני. על איזה חוזה הממשלה חתמה בדיוק..אשמח לראות אותו..ואני מניח שגם אתה תשמח. איך תשובה קיבל את הזכיון ללוויתן? האם הצדדים עמדו במסגרת החוק כאשר חולקו הזכיונות ? שאלה. באיזה מערכת. חוזה עומד מעל לחוק ? חוק הנפט קיים משנת 1952. חוק הגבלים עסקיים קיים משנות התשעים.

      עוד משהו. ממתי ימין כלכלי בעד זה שכספי המיסים שלנו ילכו לפקידים שונים ומשונים. אבל את תוצאות העבודה שלהם אנחנו לא נראה..אם כבר שילמנו מיסים למומחים. אני רוצה לראות את הנתונים והמחקרים. בלי זה גם הכסף הלך וגם אין בקרה על האיכות.

    3. אזרח דרור יקר,

      ראשית, אינך יכול לתבוע גם לחסוך את הכסף בצד (כדי להימנע מ"המחלה ההולנדית") וגם לא לייצא את הגז — המחלה ההולנדית מתבטאת בייסוף בשער המטבע שלכאורה דוחק את רגלי היצואנים האחרים. אבל אם הגז אינו מיוצא, אין לו השפעה על שער החליפין ולכן אין צורך לחסוך בצד.

      שנית, ספק אם "המחלה ההולנדית" בכלל קיימת. למעשה, לא נמצא קשר ברור בין שער החליפין, מחירי סחורות וייצוא משאבי טבע. למעשה, הדרך היחידה שבה אתה יכול לייצר "מחלה הולנדית" באופן עקבי היא באמצעות הוצאות ניכרות שגורמות להטיית מבנה התעסוקה בשוק באופן עקבי — כלומר, באמצעות שפיכת הכסף מההכנסות במסים לטובת עוד משרות שירותים ממשלתיות בחינוך, בריאות, וכדומה — משרות הנוצרות בנדיבות, בלי קשר לתוצאות, ונותרות ככלות הגז כריחיים על צוואר המשק.

      שלישית, אם אני מבין נכון את הנקודה שאתה מנסה להעלות, אתה טוען שמשתלם למדינת ישראל למנוע את ייצוא הגז, לוותר על חלק ניכר מהרווחים ממנו (גז זול=פחות מס) ולוותר על השקעות עתידיות בפיתוח גז כדי להגשים את היעד של העברת המשק לשימוש בגז זול. אתה פוסל את השימוש בפחם (שהוא זול בהרבה מגז) בטענה שהוא גורם נזק בגלל זיהום אוויר.

      על כך ניתן לומר:
      א. לא ברור כיצד העמדה הזו עולה בקנה אחד עם תמיכתך (דומני) במעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת, האמורה לייתר את עיקר מאגרי הגז שיצטברו.
      ב. אין שום תסריט ריאלי בו המשק הישראלי (או כל משק) יכול לאגור לאורך עשרות שנים עתודות מונזלות בהיקפים של עשר או עשרים שנות שימוש עתידי (בהנחה שיופק הגז גם מלוויתן).
      ג. התסריט בב' גם לא מתחשב במעבר ההדרגתי בעולם לתיעוש ולייצור הרבה פחות אינטנסיביים מבחינה אנרגטית.

      כל זה מוביל למסקנה שהתוצאה האפשרית היחידה ממה שאתה מקווה להשיג היא חנק הפקת הגז ומפיקות הגז. וזה, דומני, היעד האמיתי שלך.

  4. לא כדאי לזלזל בירון זליכה. האיש חכם ומדבר מתוך ידע.
    השאלה שלי היא האם המדינה לא יכולה להלאים את כל הפרויקט ולתת למדינה עצמה להיות אחראית על הפקת ושיווק הגז? ועם כל זאת צריך לזכור ואסור לשכוח שבקרב מתנגדי המתווה ישנם הרבה שרוצים שהגז ישאר בקרקעית הים מסיבות של ריסוק מבפנים- כמו יחמוביץ והקומוניסטים.

    1. בינגו, שתי השורות האחרונות שכתבת, ממצות את כל העניין. כל שאר הדיבורים והטיעונים, הם לא יותר מהעלאת גירה.

    2. אריה – אף אחד לא רוצה שהגז יישאר באדמה
      הלאמה כמו שהצעת זה הכי קיצוני ששמעתי

      אבל מהגז נהנית חברה אמריקאית, נובל אנרג'י, שהשמועות אומרות שהריווחיות החריגה שלהם כאן מחזיקה אותם כנגד הפסדים בגלל מחיר גז נמוך ב(יתר ה)עולם, ביל קלינטון ואחרים
      נהנים כל מי שהשקיע בפרוייקט הזה
      נהנים כל מי שתיווך בעסקאות המשחתות והצוללות שמדינת ישראל קונה על חשבונה בשביל להגן על אסדות הגז

      ומה עם אזרחי ישראל – הם יקבלו הבטחה שמחיר החשמל לא יעלה אבל שלא יבנו על תקבולים מהגז או שיחשבו חלילה שהגז שלהם

    3. לאיים עלינו שהגז ישאר באדמה זה כמו לאיים על מישהו שהכסף שלו ישאר בבנק , אוי ואבוי! איך קניתם איומים שכאלה ועל מה הם בדיוק מסתמכים? נובל ודלק אמרו שוב ושוב שאם לא יעשו בדיוק מה שהם רוצות הן יעזבו אותנו לאנחות. אם יהיה מס ששינסקי הן יעזבו, אם יגיבלו את הייצוא הן יעזבו, אם לא יהיה סעיף יציבות במתווה הן יעזבו. והפלא ופלא הן נשארות – אולי בגלל הרווח הפנטנסטי שיש להן כאן.

      מה קורה לגז שנשאר באדמה? שואבים אותו אחר כך- כשיש מספיק ביקוש במשק.

    4. אל האופק- ממה שהבנתי לחברת החשמל משתלם כבר לייבא גז נוזלי במיכליות ממרכז אמריקה מרוב שבעלי ההון עושקים במחיר. לא סתם ביל קלינטון המושחת הגיע לישראל לביקור עסקי מטעם ואיים מה יקרה אם לא יחתמו עם נובל אנרג'י- יש כאן שחיתות גדולה והעם מסכן.
      ועדיין צריך להיות זהירים ןלהקשיב גם לאלו שבעד המתווה. הרי חברות לקידוח והפקת גז בינלאומיות שניגשות כאן למכרזים מסתכנות בחרם ערבי. זה לא פשוט לגייס משקיעים.

    5. אריה, כאילו המטרה היא להלאים ולהקים כאן חברת גז ( חברת חשמל מספר 2??!!), כאילו הגשמת את הפנטזיות של שלי יחימוביץ וניסנקורן, עוד לובי למפלגת העבודה , שחיתות נפוטיזם, סחטנות צביעות והיעדר תחרות, גז בחינם כבר אמרנו????

      **נ.ב – חברת הגז תהיה שוות ערך כספי ל 100 פעמים חברת החשמל **

      הדברים די ברורים – או שהגז יהיה שייך למפלגה או שיישאר באדמה, מתפלא עליך שלא הבנת זאת מלכתחילה!!!

    6. אם חברת הגז היתה מולאמת אני מניח שהיה לנו מחיר גז נמוך יותר בהרבה, כי מזה היינו מתחילים
      אבל, מבחינה כלכלית היו קורים כמה דברים:
      1. חוסר יעילות של עובדי מדינה שאי אפשר לפטר
      2. מנגנון של ג'ובים פוליטיים
      3. חוסר מקצועיות
      4. בזבזנות
      בגלל המחיר הנמוך – זה עדיין יותר משתלם כי כל התעשיה היתה מרוויחה ממחירי אנרגיה זולים

      תבין – השוק הפרטי הוא טוב יותר מהניהול הממשלתי. הרבה יותר טוב
      זה הוכח בסוף מאה שעברה.

      אלא שהתהפך הגלגל. הקפיטליסטים נהיו חזיריים. חזיריים בצורה שלא תאמן
      והיום לא כדאי לתת לחברה פרטית לנהל את זה.

      כמובן שאם הממשלה היתה דואגת לאזרחים ולא היתה חלק מהקפיטליזם החזירי בעצמה – היינו יכולים להשיג לאזרחים את רוב הרווחים.

      אני חושב שביבי רואה בהעברת מתווה הגז (מי כתב אותו בכלל? ביבי? שטייניץ? חברות הגז בעצמן?) ובנספחים של זה כמו עסקת הצוללות – את פרוייקט חייו (אבל לא למען אזרחי ישראל, למען יהודים בודדים וטייקונים. הם ידאגו שהוא יהיה בשלטון עם עיתונים וגיוס אנשי מפתח. היה יותר זול עם ביבי היה שם בכיס ישירות – אבל זאת שחיתות). שוב, זה מה שאני חושב
      אני בספק אם נראה מליארדים בודדים מכל אותם מאות מליארדים ששטייניץ הבטיח ושיקר כמו קפיטליסט חזירי אמיתי.
      האם קפיטליסט חזירי זה סתם המצאה כמו שמאלני קיצוני עם מחלת נפש? לא
      תראה את תשובה למשל: להערכתי תשובה לבדו יקבל יותר מכל אזרחי המדינה יחד.
      עדיין תשובה לא יחזיר את תספורת המיליארד וחצי שהוא עשה לנו כבר.
      לאריה:
      הנה לינק טוב ומסכם של ארז צדוק בנושא מתווה הגז:
      http://www.themarker.com/blogs/erezzadok/1.3136681