הבגידה הכפולה של הח"כים הערבים

ההסתה הפרועה של חברי הכנסת הערבים וההקצנה הגוברת שלהם, גורמת נזק לבוחריהם שרובם מעוניינים ליהנות מהקדמה והשגשוג של מדינת ישראל

איימן עודה לא מתון יותר. עם זועבי (מימין), גטאס וזחאלקה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

עד בחירות 2015, השם איימן עודה כמעט לא היה ידוע לציבור הישראלי. עסקן חיפאי, בן שכונת כבאביר, שנבחר בגיל 40 בלבד לעמוד בראש 'הרשימה המשותפת' של ערביי ישראל לכנסת ה־20. כזכור, הרשימה הוקמה כדי לאחד את פלגי הרשימות הערביות ולגבור על מחסום 'אחוז החסימה'. בחירתו של עודה הייתה מפתיעה. מדוע שועלים מנוסים כמו אחמד טיבי וג'מאל זחאלקה ויתרו על המקום הראשון לטובת פוליטיקאי פחות מנוסה, שהצטייר כמתון יחסית, וכאישיות נעימה ומבטיחה המבקשת הבנה והשתלבות טובה יותר בחברה הישראלית? האם בחירתו – תמהו רבים לפני כשנתיים – מסמלת רצון להתמתנות של ההנהגה הערבית?

זו אכן הייתה התקווה, זה היה אולי האיתות, וכך נראו הדברים בחודשים הראשונים לכהונתו של עודה בכנסת. ואולם עד מהרה באה ההתפכחות. את הטון ברשימה המשותפת הכתיב יותר ויותר הקו הלוחמני של בל"ד הקיצונית, עם אישים כמו זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, כאשר גם אחמד טיבי ממפלגת תע"ל אינו טומן ידו בצלחת.

טון הדיבור השקט של עודה והעברית המשובחת שבפיו, הכובשת את לב מראייניו, אמנם נשארו כשהיו ומזכירים במידה מסוימת את סגנונו של מורו ורבו אחמד טיבי. אבל שלא תהיה טעות: עודה לא רק שלא הוביל את חבריו לקו מתון יחסית, אלא הפך להיות כאחד מהם – קיצוני, מיליטנטי ומוביל קו עוין, עד כדי דרישה לאוטונומיה לאומית לערביי ישראל. הופעותיו הטלוויזיוניות ה"רכות" בשבוע שבו בערה ישראל, ובמיוחד כשהשריפה הגדולה השתוללה ברחבי חיפה, וניסיונותיו להסיט את האש מגורמים מסיתים ומציתים מקרב הפלסטינים או ערביי ישראל (נכון לעת כתיבת שורות אלה הדברים טרם הובררו עד תומם) – לא היה בהן כדי לשפר את תדמיתו ולבדלו משותפיו ב'רשימה המשותפת'.

העובדה שהרשימה הערבית המשותפת הולכת ומקצינה מיום ליום; שדובריה משמיעים נאומי שטנה בכנסת ויוזמים פרובוקציות חדשות לבקרים; ושהם רואים עצמם כפלסטינים לכל דבר – בזה אין חדש. לא פעם הם מציבים עצמם בעמדותיהם ובנאומיהם על סף בגידה במדינה, תוך שהם מנצלים את חסינותם הפרלמנטרית. הח"כים הערבים של הרשימה המשותפת מתחרים ביניהם מי יותר קיצוני. הם מזדהים עם הרשות הפלסטינית וראשיה, ומוליכים הפגנות עוינות בעריהם ובכפריהם בכל הזדמנות שנקרית לידם, תוך הנפת הדגלים המתריסים של אש"ף. הם מסיתים בעולם נגד ישראל, קוראים בזירה הבינלאומית להחרימה, משתתפים בפעולות פרובוקטיביות כמו המשט לעזה, ומתעמתים בהן עם אנשי החוק והביטחון.

איימן עודה וחבריו החרימו את הלווייתו של הנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל, מי שהשתעשע ברעיון "המזרח התיכון החדש", אך נסעו לרמאללה להשתתף בעצרת לזכרו של הארכי־טרוריסט יאסר ערפאת. הם הולכים לנחם משפחות של טרוריסטים רוצחים, ו"מבינים" את הטרור המופעל נגד אזרחי ישראל. הם ממלאים פיהם מים באשר לשפיכות הדמים המתמשכת בעולם הערבי־מוסלמי הסובב אותנו.

תוקעים מקלות בגלגלי ההשתלבות

האם תמונה זו של הנהגת ערביי ישראל משקפת לאשורה את תמונת המצב בקרב שולחיה, ערביי ישראל עצמם?

13 חברי 'הרשימה המשותפת' על מפלגותיהם אמנם נבחרו בבחירות דמוקרטיות, אך ספק אם הם אכן מייצגים נכוחה את ציבור האזרחים בגליל, במשולש ובנגב. אנחנו משערים שאין זה כך. אנחנו סבורים כי רוב ערביי ישראל אינם קיצוניים, ואינם מבקשים להתבדל לחלוטין מהרוב היהודי. אנחנו אומרים זאת על סמך המצב הנראה לעין בשטח, כאשר יהודים מתארחים ביישוב ערבי כלשהו ופוקדים אותו, לשם תיירות או קניות. אנו רואים את השתוקקות הסוחרים בכפרים הערביים למבקרים היהודים, ולעשיית עסקים מכל סוג.

אנחנו רואים צעירים ערבים (אמנם באחוזים קטנים) מתגייסים לצה"ל ולשירות הלאומי, מתוך הזדהות עם המדינה ובעיקר מטעמי תועלת כלכלית. אנחנו רואים את הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הישראליות (אפילו באוניברסיטת אריאל בשומרון!). אנחנו פוגשים רופאים, רוקחים, אחים ואחיות ערביים בבתי החולים ובבתי המרקחת. אנחנו רואים את השתלבותם בכל ענפי הספורט – ובראשם בקבוצות הכדורגל. הידעתם למשל שבמגזר הערבי ישנן למעלה מעשר קבוצות הנושאות את שם בית"ר?…

רוצים לחיות בכבוד; מספרה בנצרת. צילום: אלנה פרינו, פלאש90

רובם המכריע של ערביי ישראל – גם אם לא יביעו זאת בפומבי – מרוצים מחייהם במדינה, ובוודאי אינם חולמים לעבור ל"מדינת פלסטין"; גם הם חוששים, כמו שאר הישראלים, מחמאס, חיזבאללה ודאעש. נכון, יש הזדהות עם המאבק הפלסטיני, יש הסתה גוברת להקצנה לאומנית, ויש תמיכה גורפת ברעיון "המדינה הפלסטינית" ולנסיגת ישראל לקווי 67'; מפעם לפעם נערכות עצרות־עם ותהלוכות אסלאמיסיטיות מתריסות. אבל לא הנושא הלאומני־פלסטיני הוא המרכזי בסדר יומם של רוב ערביי ישראל. יש תחושה אופטימית שיותר ויותר מערביי ישראל גאים אפילו על היותם ישראלים, מאמצים את הקדמה שמאפשרים להם החיים כאזרחי המדינה ונהנים ממנה, תוך שהם שומרים כמובן על צביונם העדתי והדתי, תרבותם ואורח חייהם.

מכאן עולה התמיהה: כיצד זה הציבור הערבי הגדול בישראל, שברובו מתון יחסית ונהנה מחופש ומרווחה כלכלית, מקים מתוכו את ההנהגה הקיצונית ביותר שאפשר להעלות על הדעת? הנהגה שאיננה דואגת באמת לצרכיו ולפתרון בעיותיהם הקיומיות והיומיומיות של בוחריה, אלא עסוקה כל כולה בקעקוע אושיות המדינה ובהפעלת לחץ מבחוץ ומבפנים על עצם קיומה, תוך העלאת תכניות פלגניות המסכנות את הדו־קיום? אם זוהי הנבחרת של ערביי ישראל, כלום אין היא בהכרח משקפת את הלכי הרוח האמיתיים השוררים בקרב המיעוט הערבי הגדול במדינת היהודים?

בעמדותיהם הקיצוניות, המקצינות מיום ליום, עודה וחבריו לרשימה המשותפת אכן תוקעים מקלות בעגלת ההשתלבות של הערבים הישראלים במדינתם. בהסתה הפרועה שלהם הם רק גורמים נזק לציבור שלהם, שאמנם בחר בהם אבל ספק אם פילל לסוג כזה של מנהיגות הרסנית.

דווקא הימין יכול

אין ספק כי על הממשלה לעשות יותר למען רווחת המיעוט הערבי –  להזרים יותר תקציבים, לעשות יותר למען שוויון מלא ואמתי, להשליט יותר חוק וסדר ולצמצם את שיעורי הפשיעה. אין זה בלתי מתקבל על הדעת שממשלה ימנית היא שתלך לקראת ערביי ישראל, ויש להודות כי נעשים דברים חשובים בכיוון זה. הנה בימים אלה מלאו 50 שנה לביטול הממשל הצבאי על היישובים הערביים בישראל ששרר מאז קום המדינה. צעד זה בוצע בלחצו של ראש האופוזיציה דאז מנחם בגין וברוח זאב ז'בוטינסקי להענקת שוויון מלא, ללא פשרות, לערבים שירצו לחיות בישראל, להכיר בה כמדינת העם היהודי ולהיות אזרחיה הנאמנים.

אבל לפני שהממשלה תעשה מה שמוטל עליה, מן הראוי לדרוש מהציבור הערבי שיעשה מצדו את המוטל עליו כאזרחי המדינה. על ערביי ישראל להוכיח כי הם רוצים בדו־קיום אמיתי, בהכרה מלאה במדינה וסמליה, שהיא יהודית אבל אין בה אפליה של בני מיעוטים. אין לגיטימי יותר מלדרוש את מלוא הזכויות, אבל יש גם למלא את החובות.

חובת ההוכחה חלה על הציבור הערבי בכללותו. עליו למַתֵן את אותם אלמנטים פונדמנטליסטים קיצוניים בקרבו, אם על ידי החלפת הנהגתו הנוכחית בבוא העת בהנהגה מתונה יותר, ואם באמצעות הפעלת לחץ על ההנהגה הקיימת, שתחדול מלחתור תחת אושיות המדינה שבה האזרחים הערבים נהנים מאיכות חיים שבמדינות ערב הסובבות אותנו יכולים רק לחלום עליה.

לבטח הם יודעים בסתר לבם, גם אם אינם נותנים לכך ביטוי פומבי, כי כאן בישראל שהם אזרחיה כבר רווה לו משפע ומאושר – בן ערב, בן נצרת ובני.

_____

מאמר זה פותח את גיליון 204 של רבעון 'האומה', שראה אור השבוע. 'האומה' מופיע ברציפות מאז שנת 1962, והנו הבמה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות של המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי. 

יוסי אחימאיר הוא מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי ועורך 'האומה'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. אני סבור שהירח עשוי מגבינה ושכדור הארץ משושה.

    למה אתם סבורים שהערבים הם מה שאתם חושבים שהם?

    יש תוצאות לבחירות לכנסת – מעלליהם של חברי הרשימה המשותפת ידועים לכל ומפורסמים ביוטיוב ובכל זאת הם נבחרים פעם אחר פעם.

    הם הנציגים האותנטים של המגזר.

    אם המן הרשע ודארת' ויידר היו מתמודדים הם גם היו נבחרים.

    זה האויב – הוא מרושע אך למזלנו הוא חלש. בואו נלחם בו ונמגר אותו.

    1. אכן מסתמן כי מחבר הכתבה כותב ממשאלות ליבו.

      בהשאלה, אני לא מכיר אף אחד שהצביע לביבי, אז כנראה שביבי אינו מייצג באמת את תושבי ישראל, ובחירתו היא סוג של תאונה משונה ומצערת.

      כמה מוזר שאזרחי ישראל הערבים מצביעים שוב, ושוב, (ושוב) לאותם ח"כים קיצוניים ש"אינם מייצגים את דיעותיהם האמיתיות". הרי חנין זועבי, אחמד טיבי וחבריהם נבחרו כאן שוב ושוב בבחירות דמוקרטיות.

      המצב הוא שאזרחי ישראל הערבים, בפגישות אישיות עם הכותב ויהודים אחרים, מציגים פנים ידידותיות. הם רוצים להתחבר עם היהודים, ובהחלט מעוניינים שלקוחות יהודים יפקדו את בתי העסק שלהם. אבל בכך מסתיימת חיבת ציון שלהם. מתחת לשכבה החיצונית הדקיקה הזאת, ערביי ישראל שוטמים את המדינה ואת רוב היהודים בכל מאודם, בדיוק כמו אחיהם הפלשטינים שאיתם הם מזדהים.

      זה נוח לשגות במשאלות לב כאילו בחירתם של שונאי ישראל כמו זחאלקה לכנסת, שוב ושוב במשך עשרות שנים, היא מין תקלה שתתוקן במאמר חוצב להבות לציבור הערבי. חברים, מדובר בעצימת עיניים.

  2. היות וה-PC מת, סופסוף אפשר לומר מדוע החכי"ם הערבים מתנהגים כך.
    הם, מאופיים, בודקים את גבולות היריב. אפילו שהם תושבי המדינה, עדיין ישראל והיהודים הם היריבים.
    כך המצב לא רק אצלנו אלא בכל העולם הערבי ובטח במזרח התיכון הקרוב שמסביבנו.
    נאמנותם היא, בסדר יורד, למשפחתם, לחמולה, לשבט, לכפר לטריטוריית המגורים ולבסוף למדינה. אם במקרה הם גרים בישראל אז אין נאמנות למדינה.
    הנאמנות תמיד תהיה אינטרסנטית. מה אני יכול לקבל, בכח, ברמייה או בזכות מהריבון. האינטרס גם מכתיב מינימום, או בכלל לא, תרומה וחובות למדינה שבה אתה גר.
    במקום שהחכי"ם הערבים ישמשו גורם ממתן, תומך וכו', הם מהווים דוגמא מזוקקת לאופיו של עמם.
    מדינת ישראל היא מדינה מערבית, דמוקרטית, מתקדמת, עשירה.
    מה יותר פשוט מלצעוק "גזענות" "פאשיסטים" "אפליה" וכו' ולהמשיך להינות ממנעמי החיים?

  3. ומדוע אתה סבור כי רוב ערביי ישראל הם מתונים? על סמך מה אתה קובע כי רובם של ערביי ישראל אמנם בחרו בהנהגה הערבית הנוכחית אך אינם מסכימים איתה? מניין ההתנשאות הזאת שלך לדעת יותר טוב מהערבים עצמם מהן דעותיהם כאשר הם הביעו אותן בעצמם בקלפי?
    כל התאוריה שלך מתבססת על כך שערביי ישראל לא מבלים את רוב זמנם בהפגנות נגד ישראל, על כך ש"אנחנו פוגשים רופאים, רוקחים, אחים ואחיות ערביים בבתי החולים ובבתי המרקחת". על כך שיש קבוצות כדורגל ערביות. וכי מה ציפית? שכל ערבי יקום כל בוקר, יצא לרחובות ויזרוק אבנים? או שיצא להפגין בכל ערב נגד ישראל?
    ובכן, יש לי חדשות בשבילך. גם אדם בעל הדעות הקיצוניות ביותר יכול ללמוד מקצוע, לשבת בבית קפה, לעזור לזקנה לחצות את הכביש ולהראות כאחד האדם.
    אם לשיטתך הערבים הם מתונים אולם "בטעות" בחרו בהנהגה קיצונית מדוע אותה הנהגה נבחרת שוב ושוב? מדוע לא משמיעים הערבים את קולם נגד נציגיהם בכנסת?
    אין זאת, אלא שהמסקנה המתבקשת היא שהבוחרים הערבים הם אנשים בוגרים ועושים את הבחירות שלהם בעצמם. הם אלה שבחרו בהנהגה קיצונית משום שדעותיהם שלהם קיצוניות. תן להם את הקרדיט שהם לא מטומטמים ויודעים במה הם בוחרים.

    1. יוסי אתה צודק במאה אחוז. כתבת באריכות בדיוק את מה שרציתי לכתוב. זו לא טעות רק של אחימאיר, אלא זו טעות נפוצה ברבים, כאילו אדם בעל דעות קיצוניות חייב להיות פרא אדם ומתלהם בחייו האישיים. יישר כח!

  4. Maybe the arabs are enjoying life in Israel but the wet dream turing Israel to "Palestine " will never go away…For the Arabs living in Israel Israel is just a phase that eventually will disappear and we the jews drown in the sea or die Isis style depends on the circumstance

    1. אינדיקציה מסוימת לכך שיש מסה לא מבוטלת של הציבור הערבי שמסתייגת מהעמדות הקיצוניות של נציגיהם היא באחוזי ההשתתפות הלא גבוהים בבחירות. אחוזי השתתפות גבוחים היו מכניסים לכנסת לפחות 15 חברי מפלגות ערביות וזה לא קרוב למה שקורה. מה שכן, לא קם עדיין ערבי ישראלי שיעיז ללכת לבחירות עם מצע מתון שמחפש התקרבות ודו קיום עם הרוב היהודי. זה מדאיג. בהנחה שיש ציבור לא מבוטל שירצה לתמוך בקו כזה העובדה שזה לא קורה אומרת דרשני.

    2. תגובה לסם:

      אכן לרשימה המשותפת יש רק 11% מהמושבים בכנסת בעוד להערבים מונים 20% מהאוכלוסיה.
      לכאורה יש פער של 9% של ערבים שלא מצביעים לרשימה המשותפת.
      הפער הזה נובע מהסיבות הבאות.

      3% מהערבים נושאי התעודות הכחולות הם ירושלמים – הם תושבים אבל לא אזרחים ומנועים מלהצביע.
      3% הם תומכי התנועה האיסלמית הפלג הצפוני שמחרימה את הבחירות.
      כ2% הם דרוזים.
      כ1% בישובים קטנים ובדואים מצביעים עבור קבלני קולות (ישוב קטן שמחצית מתושביו מצביעים כחלון/ ש"ס/ ליכוד/ יש עתיד).

      בנוסף שיעור הילדים גבוה ולכן שיעור המצביעים נמוך מ20%

  5. תשובה לתמיהה של יוסי אחימאיר: אנשים ירוקים מן המאדים נחתו בערב יום הבחירות סמוך לישובי הערבים במדינת ישראל. הם הצטיידו חיש-קל בתעודות זהות כחולות ובחרו מה שבחרו.

  6. אני מבקש להזכיר לכל מי ששכח למי עוד צריך להודות על כך שיש לנו כיום מפלגה ערבית אחת גדולה מאוחדת ומסוכנת במקום שברי מפלגות יריבות ומסוכסכות:
    האיש הוא שר הבטחון שלנו אביגדור ליברמן כמובן.
    הוא שהגה את הרעיון האוילי להעלות את אחוז החסימה, מתוך כוונה אוילית לא פחות להראות לבוחריו שהוא " דופק את הערבים". אנשים מנוסים הזהירו שזה מה שיקרה, אבל אביגדור ליברמן הרי לא יכול לעמוד בפיתוי לחלוב עוד עמה קולות לפני הבחירות.
    בזכותו הגענו למצב הנוכחי. כעת זה כבר חלב שנשפך, אבל ראוי שכל מי שישראל יקרה לו ורואה עצמו ימני ייקח בחשבון את העובדות האלו לפני שיכניס פתק לקלפי בבחירות הבאות.

    1. הוא חשף את פרצופם, והראה שהמכנה המשותף היחיד בניהם הוא שנאה לישראל.

  7. אתה טועה ובגדול. רק היום פורסם סקר -באתר 360.
    ומסתבר כי 52% מערביי ישראל טוענים כי הרשימה המשותפת מייצגת אותם.
    מספיק כבר להפיץ את האגדה כי חברי הכנסת הערביים אינם מייצגים את ערביי ישראל.
    הם כן !!! רק תמימים כמוך וכמו בני בגין עוד מאמינים בשטות הזו.

  8. בכל פעם שתפגוש ערבי הוא יגיד לך בדיוק מה שאתה רוצה לשמוע.
    ההנחה של הכותב היא מוטעית לא בגלל שהוא לא פגש ערבים אלא בגלל שהם לא אמרו לו את האמת.
    יש לי חבר ערבי שאני אוהב מאוד ששאל אותי פעם בגילוי לב אם אני חושב שהיהודים יחזיקו מעמד בארץ ישראל.
    הוא שאל אותי מתוך דאגה לי ולבני משפחתי, שהערבים לעולם לא יוותרו ליהודים על הארץ.
    אני הבנתי טוב מאוד למה הוא התכוון כל פעולה של ערבי בארץ ישראל ובעולם כולו, בהכללה גסה, מוכוונת לסילוק הציונים מארץ ישראל ולא משנה מה יהיו ההצהרות שלהם.
    הם נחמדים כי הם צריכים פרנסה לא יותר…..

  9. סיפורים. הציבור הערבי ברובו שונא ישראל, ובחר בדיוק את מה שרצה. לא היתה הפגנה אחת בעד 3 הנערים שנחטפו, אבל ימי אדמה וימי זעם הם עושים בלי סוף. ראה סקר מהשבוע במעריב.

    ברור שיש מתונים, אוהבי קדמה, אבל הם לא רלוונטיים. אם יהיה לערבים בארץ כוח, הם ישחטו את כולנו, וזה לא ממש חשוב עם 80% יתנגדו בבית ו 20% ישחטו ברחובות, או ההפך. הקיצוניים שולטים אצלם, ומושכים את כולם אחריהם. אצלנו, מעמידים לדין על דקירת תמונה.

  10. לצערי קשה לקבל את טענות הכותב. אם הציבור הערבי מתון באמת, אז למה שיבחר בהנהגה כל-כך קיצונית? הרי הבחירות הן אישיות וחסויות, כך שהבוחר הערבי יכול להצביע גם למפלגות אחרות. והוא לא עושה זאת.
    אחימאיר מעלה את הטענה שייתכן והבוחר הערבי הוטעה. טיעון זה נשמע קלוש לאור העובדה שזה קורה שוב ושוב, בכל מערכת בחירות. אחמד טיבי וחנין זועבי וזחאלקה. כולם תמיד נבחרים.

    מה שכן, צריך לזכור שהבחירות במגזר אינן באמת "אישיות וסודיות". יש זיופים רבים בקלפיות וראשי החמולות מרכזים אצלם את כל תעודות הזהות וסוגרים דילים עם עסקני מפלגות. אני לא יודע עד כמה זה משפיע על התוצאה, אבל חייבים לדעתי, לפחות בשם הצדק והמוסר כלפי הערבים עצמם, לאכוף את האישיות והסודיות באופן קפדני, בכל המגזרים (אולי גם אצל החרדים יש תופעות). זוהי חובה ראשונה במעלה בדמוקרטיה. אחרת, הדמוקרטיה מאבדת את אבן היסוד הכי חשובה שלה – היכולת של האזרח להשפיע על השלטון, באופן שיוויוני – קול אחד לכל אזרח.

    1. כתבת : אולי גם אצל חרדים יש תופעות
      קודם כל זה לא תופעה אלא קונצנזוס חרדי שמקיף 70% מהחרדים (מקרב מי שמצביע) שיצביעו למפלגות החרדיות – בגלל קריאת גדולי הדור. אבל אצל הפלסטינים תושבי המדינה הסיפור דומה אבל שונה, ואין לי כח להסביר1

  11. 90% מהערבים הצביעו למאוחדת למרות ואולי בזכות שידעו מהעבר שחברי המאוחדת הם ערבונאצים אנטישמים. מדובר בגיס חמישי ויש לעשות הכל על מנת להפחית את מספרם. עם או בלי הסכם שלום כמו שטרנספרו את היהודים תושבי עוטף עזה כך יש גם לטרנספיר את הערבים. טראנס פייר לערבים.

  12. דווקא אתמול יצא סקר שאומר כי 51 אחוז מערבי ישראל רואים ברשימה המשותפת כנציגים וכמשקפים את דעותיהם.