ותודה לאהרן ברק שהכניס סייעני טרור לכנסת

הכתובת האמיתית להאשמות בפרשת גטאס היא בית המשפט העליון בראשות אהרן ברק, שאפשר לאויבי ישראל מוצהרים לשבת בכנסת בניגוד מפורש לחוק

לא העכבר גנב אלא החור. ברק. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

מה שקרה אתמול בכלא קציעות הוא חרפה שנולדה מאיוולת. על פי הפרסומים, חבר בבית המחוקקים הישראלי ניצל את חסינותו, נכנס לפגישה עם מחבלים ללא בידוק, והעביר להם 15 מכשירי טלפון סלולריים ומסרים מוצפנים. החרפה הזו לא נוצרה זה עתה, ולא מדובר במקרה נקודתי; היא נמשכת כבר 15 שנים. באסל גטאס איננו רשאי אפילו לרשום על שמו את הפטנט. הוא בסך הכול צועד בדרכו של מורו ורבו עזמי בשארה, שבמלחמת לבנון השנייה טיווח את טילי חיזבאללה לעבר אתרים אסטרטגיים ומסר למפעילו בחיזבאללה הערכות על הסיכויים להתנקשות ישראלית בנסראללה.

בין לבין הספיקו שני ח"כים נוספים בבל"ד לפעול בהתאם למורשת בשארה, למאבק בישראל מתוך הפרלמנט הישראלי. חנין זועבי השתתפה במשט האלים שבו ניסה ההמון לבצע לינץ' בלוחמי שייטת חמושים ברובי צבע, וסעיד נפאע נפגש בסוריה עם סגנו של מזכ"ל החזית העממית, הורשע במגע עם סוכן זר ונדון לשנת מאסר.

יש אדם אחד הנושא באחריות למה שראינו אתמול, ולאדם הזה לא קוראים באסל גטאס. במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, לא העכבר אשם בגנבה אלא החור. גטאס אמנם יישא באחריות הפלילית למעשיו לכאורה, אך אין כל טעם לבוא אליו בטענות או בהטפות מוסר צדקניות. גטאס תומך במאבק נגד ישראל, שולל את זכות קיומה ומכהן במפלגה שזו האג'נדה שלה. האשם איננו גטאס אלא מי שאפשר לתומכי טרור לכהן בבית המחוקקים הישראלי: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק.

ביוני 2000, שבועיים לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, נשא חבר הכנסת עזמי בשארה נאום באום־אל־פחם ובו אמר: "חיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של חיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל". אין שום דרך סבירה שלא לראות בדברים תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל. כדי להסיר כל ספק נשא בשארה נאום נוסף ביוני 2001 בעיר הסורית קרדאחה, ובו קרא לקדם את המאבק המזוין נגד ישראל. הדברים לא נזרקו סתם כך לחלל האוויר; במקום נכחו מזכ"ל החיזבאללה וסגן נשיא איראן.

חוק יסוד 'הכנסת' סעיף 7א קובע מפורשות: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם… במפורש או במשתמע, אחד מאלה: 1. שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; 2. הסתה לגזענות; 3. תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

ועדת הבחירות המרכזית נחשפה למידע והחליטה לפסול את תנועת בל"ד מלהתמודד בבחירת לכנסת ה־16, שנועדו להיערך בינואר 2003. כצפוי הנושא הגיע לפתחו של בית המשפט העליון, לדיון בהרכב של 11 שופטים. נאומיו של בשארה, לצד מידע נוסף על תמיכתו במאבק נגד ישראל, הוצגו בפני שופטי העליון, אך אלו החליטו לאשר את התמודדות בשארה בבחירות ברוב של שבעה מול ארבעה.

"מקובל עלינו", כתב אז ברק, "כי המעשים המיוחסים לחבר הכנסת בשארה לעניין שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולעניין תמיכה במאבק מזוין נגדה מונחים במרכז מטרותיו ופעולותיו, והם מהווים אצלו יעד שליט. זאת ועוד: מעשים אלו אינם רעיון תאורטי, אלא פוטנציאל פוליטי שחבר הכנסת בשארה הוציא אותו מהכוח אל הפועל, בפעילות חוזרת ונשנית, ומתוך עוצמה רבה".

אם כן, ברק לא חלק על הקביעות העובדתיות ועל כך שבשארה פעל באופן "חוזר ונשנה" לשלילת זכות קיומה של ישראל ובתמיכה במאבק המזוין נגדה. אלא שלא אדם כאהרן ברק ייתן לעובדות הקשות ולחוק המפורש לבלבל אותו. ברק הכריע כי "לא הונחו בפנינו ראיות אשר במשקלן ובעוצמתן מקיימות את המבחן הנדרש" לפסילת בשארה, ואישר את התמודדותו בבחירות. ברק אף ישב בראש ההרכב שפסל בשנת 2005 את התביעה להעמיד את בשארה לדין באשמת תמיכה בארגון טרור.

רבו הנאמן של גטאס. בשארה בכנסת. צילום: פלאש 90

בולען בלב הדמוקרטיה

המקרה של בשארה, זועבי וגטאס הוא מקרה מבחן מדהים. כל הרשויות הנושאות באחריות מילאו את תפקידן היטב. גופי המודיעין סיפקו מידע בזמן אמת, חוקי הכנסת היו מדויקים וחד־משמעיים, וועדת הבחירות פעלה לאכיפתם. אך אהרן ברק ושופטי העליון החליטו לעקר את חוק יסוד 'הכנסת' מכל משמעות ולהפוך אותו לאות מתה. חבר כנסת ישראלי קיבל אישור רשמי מבית המשפט העליון לעבור על חוק יסוד שחוקקה הכנסת, ולקרוא למאבק מזוין נגד ישראל בנוכחות הגרועים שבאויביה.

יותר משזוהי חרפה, העובדה שאנשים התומכים במאבק מזוין ובטרור נגד ישראל מכהנים בכנסת היא איוולת שלא נוכל למצוא לה מקבילה באף מדינה דמוקרטית. פרשיות בשארה וגטאס מביאות לקצה גבול האבסורד את העובדה שמדינת ישראל נשלטת על ידי שופטים המחזיקים במאה אחוזי סמכות, אך נושאים באפס אחוזי אחריות. לא העכבר גנב אלא החור, ובמקרה זה לא מדובר בחור כי אם בבולען ענק שפער אהרן ברק בלבה של הדמוקרטיה הישראלית.

הדרך לתיקון החרפה איננה רק בשפיטת גטאס. יש להחזיר את בית המשפט העליון לגודלו הטבעי ולהבהיר לשופטיו כי חוקי המדינה מחייבים גם אותם, וכי אינם יכולים להפוך את חוקי המדינה לאות מתה ולפסוק בהתאם לדעתם השרירותית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

33 תגובות למאמר

  1. אני מציע לתקן את כותרת המאמר לכוון קצת שונה.
    הכותרת צריכה להיות:
    " שיתוף פעולה נדיר וייחודי: אהרון ברק איפשר להם להכנס לכנסת, ואביגדור ליברמן איחד אותם והגדיל את כוחם".
    הח"כים הערבים ברובם הם אמנם מנוולים, אבל טפשות וקוצר ראות בצד היהודי לא קיימים רק אצל אהרון ברק והצד השמאלי של המפה הפוליטית. אביגדור ליברמן, שהעלה את אחוז החסימה ואיחד את המפלגות הערביות, מוכיח לנו שיש כאלו גם בימין (ואולי זה רק מתחזה להיות ימין?).

    1. תודה למר מוקי המגיב על הערתו המחכימה.
      הודות לערנותו וברשותו אציע שיפור נוסף לכותרת:
      ״שיתוף פעולה נדיר וייחודי: אהרון ברק איפשר להם להיכנס לכנסת, מוטי המגיב פועל להקהיית ולדילול הרושם השלילי העלול להתקבל על האקטיביזם המשפטי במשנתו ובמעשיו של אהרון ברק וזאת על ידי ניסיון ערבוב מין בשאינו מינו״

    2. מה זה משנה שהוא "איחד אותם"?

      לא צריך להיות "מאוחדים" כדי להגניב פלאפונים לכלא, או לטווח מטרות אסטרטגיות.

    3. אני לא מצליח להבין למה אתה מכניס את ליברמן לימין. ראית לאחרונה שהוא עשה משהו לכיוון של ימין?
      במקרה שלו, אפילו נתניהו יותר טוב ממנו

    4. הניסיון לבצע הקבלה בין מה שליברמן עשה לבין אהרון ברק, הוא שגוי. בפני אהרון ברק היו מונחות עדויות ברורות לכוונתו ולדרך פעולתו של עזמי בשארה ולא היה צריך להיות נביא כדי לחזות מה יקרה. ליברמן לעומתו פשוט טעה – לא היו מונחות בפניו עדויות על שעתיד להתרחש.

  2. כמובן שבאותה סוגיה עמד גם עניין פסילתו של ברוך מרזל לשעבר מכ"ך.
    זאת הסיבה שאהרון ברק הוא שופט ולא עיתונאי במידה. הוא צריך לראות את כל הצדדים ולגבש עקרונות מכילים התקפים לכולם.
    בשארה איים על אופיה היהודי של מדינת ישראל ומרזל איים על ערביי מדינת ישראל
    בסוף אהרון ברק בחר בגישה הדמוקרטית הליברלית ולא המתגוננת והשאיר את שניהם.

    אני מקווה שאינכם מאשימים את אהרון ברק גם בפשעיו של גונן שגב שניצל את חסינותו כחבר כנסת כדי להעביר סמים.
    אצלי בדירה יש הרבה חורים – אבל אין שם עכברים. יש בדירתי גם חתול. בכל מקרה אם אני אמצא עכבר- אני לא אאשים את הקבלן….

    1. השמאל תמיד מחפש סימטריה, אבל מרזל הוא לא תמונת הראי של בל"ד. גם כהנא שכן נפסל הוא לא.

    2. מר אופק, אני אסביר לאט וברור וגם אתה תוכל להבין:
      אהרון ברק הוא שופט.
      במדינה דמוקרטית שופט משתמש בחוקים שחוקק בית הנבחרים.
      הוא לא מחוקק חוקים בעצמו.
      כשהוא פוסק שלא על פי חוקים קיימים (חוק יסוד הכנסת במקרה זה), הוא חורג מסמכויותיו ומערער את האיזון בין שלוש הרשויות. למעשה הוא פוגע פגיעה של ממש בדמוקרטיה, שאתה חושב שהיא יקרה לך.
      הבנת?

    3. אז מה שאתה רוצה זה ששופטים יחליטו על פי צו מצפונם? אז אולי הכנסת מיותרת? ואולי גם הממשלה? אם יש לנו מגדלור נאור של מוסר, תבונה, אנושיות ושאר ירקות שאנשים מצד מסויים של המפה הפוליטית מתהדרים בהם – אז מי צריך רשות מחוקקת?
      אהרון ברק אמר פעם כי הוא מייצג את הציבור הנאור (והתנצל על כך). זה לא שונה בהרבה מכל דיקטטור העושה שימוש באידיאולוגיה אנושית על מנת לכפות את השקפת עולמו על הרוב. כך עשו (להבדיל) דיקטטורים נאלחים ברחבי העולם, וגם הכפייה הדתית היא "פרי" של פוליטיקאים המשתמשים ביהדות כקרדום לחפור בה.
      יש חוק ברור! על פיו השופט אמור לפסוק! התמיכה של מחנה השמאל בברק, מזכירה תמיכות של השמאל בעבר ברודנים.

    4. מאיר
      ראשך סחרחר מעולם השמאל-ימין שאתה חי בו. תסתכל ישר
      הקביעה של אהרון ברק לא היתה שמאלנית כי הוא לא פסל את ברוך מרזל
      זאת היתה קביעה לפי תפישת עולם ליברלית שלא קשורה לפוליטיקה
      הוא רצה שהבוחרים יקבעו. "חוכמת ההמונים" של הדמוקרטיה

      עוד על "מעלליו" של אהרון ברק תוכל לקרוא בהארץ על פרשת בר-און – חברון
      שם עצר אהרון ברק מינוי מושחת של בר-און להיות יועץ לממשלה בשביל דרעי
      קל להבין מזה למה ביבי וחברותיו הברציות לא אוהבות את אהרון ברק
      קשה יותר להבין איך אף אחד לא הועמד לדין על הפרשה הזו…

    5. למאיר – באמת יש לך ספק שמבחינת אל האופק ודומיו, הכנסת מיותרת, כל עוד אין בה רוב לשמאל? מי צריך בית מחוקקים וממשלה? בטח לא אנשי המחנה "הנאור". הם היו שמחים להסתפק בבג"ץ.

    6. לי. תמיר
      יש יותר חברי כנסת שמנסים למנות שופטים מאשר שופטים שמנסים למנות חברי כנסת
      והמבין יבין
      פשוט תאמר – אני תומך בשחיתות. אל תתחבא מאחורי שמאל וימין

    7. אל האופק
      כתבת: "הוא צריך לראות את כל הצדדים ולגבש עקרונות מכילים התקפים לכולם." אהרון ברק לא צריך לגבש שום עיקרון הוא צריך לפסוק לפי החוק. גיבוש עקרונות זה התפקיד של הרשות המחוקקת והעקרונות מבוטאים בחוקים. הכתבה מראה שלפי החוק יש לפסול את החבר כנסת הנ'ל ואהרון ברק באופן מושחת עבר על החוק. מרזל לא קשור לעניין אם אכן תראה (ולא הראת את זה) שהחוק אומר שיש גם לפסול את מרזל אז זה שאהרון ברק לא פסל את מרזל זו שחיתות נוספת של אהרון ברק.

    8. לאל האופק:
      אתה צריך להחליט, אנחנו מדינת חוק או לא! בלי פלפולים. אם כן, אז אהרון ברק שפט על פי ערכיו ולא על פי חוק מפורש, שלא ניתן לפרשנות. זה לא משנה מרזל או בל"ד. קשה לך להבין שכל שופט – גם נשיא בית המשפט העליון – שופט על פי חוק?

    9. לחוק יש פרשנות
      למשל – האם להדיח את סלומיאנסקי? בשלב העדויות הוא בחזקת חף מפשע. מה אמורים לעשות? בשארה היה בחזקת חף מפשע – הוא לא הורשע אז נדמה לי.
      מה שיפה כאן שאם ברק היה פוסל אותו ובטח גם את מרזל – גם אז הייתם תוקפים אותו
      ויש מצב שהייתם צודקים יותר אז – כי זאת היתה התערבות בדמוקרטיה

      יש כאן התקרבות לגישה הערבית שכשמודיעים לאב שבנו נהרג אז הוא קודם כל שואל מי עשה את זה.

    10. חברי הכנסת נבחרים ע"י הציבור אז מאוד הגיוני שהם יבחרו את השופטים בעליון (כמו בארה"ב). ההפך לא הגיוני בכלל כי שופטים לא נבחרים ע"י העם ולא חייבים לו דין וחשבון.

    11. לאל האופק.
      אתה ממש לא מבין את העיקרון. בשארה או מפלגתו היו צריכים להיפסק לא כתוצאה של עבירה שהוא עשה. פסיקתו של ברק באה הרבה לפני שבשארה נחשד בריגול לחיזבאללה. הוא היה צריך להיפסק מלאות לכנסת בשל קריאתו למאבק מזויין נגד המדינה כשנאם במלחמת נאסראללה ואסד. החוק אומר בפירוש שמי שקורא למאבק של אויבי המדינה – לא יורשה להתמודד בבחירות.
      זה בדיוק כמו שהשופט מרשיע אדם השוד בנק שהעונש המינימלי עליו הקבוע בחוק הוא, נניח חמש שנות מאסר, אבל, לא יתן לו בכלל עונש.
      זה צפצוף על החוק. אצל השמאל, חוק חייבים למלא, אלא אם כן הוא מנוגד לאג'נדה.

    12. כי מרזל מסייע למחבלים? חותר תחת קיומה של המדינה? הגיע הזמן לאפשר הצבעה על תגובות באתר כדי להוריד את המספימים לסוף התגובות

    13. אל האופק
      יש חוקים שמשאירים מקום לפרשנות ויש חוקים מוגדרים היטב שלא משאירים פתח לפרשנות. למשל בסעיף של 'יהודית דמוקרטית' אין הגדרה ברורה מה לעשות במקרה שיש סתירה בין יהדות לדמוקרטיה ושם יש מקום לטענת הפרשנות (ועדיין יש לדון מה רוחב הפרשנות הלגיטימית). כותב המאמר הראה את לשון החוק על תמיכה באויב והביא ציטוטים מהחבר כנסת הערבי על תמיכה באויב. אין כאן שום מקום לפרשנות.
      לאדם יש חזקת חפות עד שהגורם המוסמך יקבע שהוא אשם על סמך הוראות החוק. הגורם שאותו הסמיך החוק לקבוע אם אדם רשאי לרוץ לכנסת הוא וועדת הבחירות. וועדת הבחירות קבעה שאותו חבר כנסת ערבי אשם. אכן אם וועדת הבחירות קבעה זאת בצורה שלא כפי שהחוק הסמיך אותה כגון על סמך עילות שאינם בחוק (כגון האדם שמן מידי) יש מקום שבג'ץ יתערב בהחלטתם. כאן הראה כותב המאמר שאהרון ברק פעל בניגוד לחוק. הוא לא סתר שום ממצא של וועדת הבחירות פשוט החוק לא התאים לו.

    14. מאיר – עד כה לא הבעתי את דעתי האישית
      רק הראתי שאהרון ברק שפט ללא נשוא פנים
      גישתו היתה בלתי תלוייה לימין ולשמאל
      גישתו היתה פשוט ליברלית מאוד.
      אני אישית הייתי מעדיף שיפסול את שניהם.

      אינני חושב שקביעתו פגעה במדינה
      כי סך הכל אם לערבים לא היה "נציג כלבבם" בכנסת ולא היו מצביעים לכנסת בגלל זה
      היית יושב על חבית אבק שריפה מבלי לדעת את זה.
      כמו באינתיפאדה הראשונה שפרצה בהפתעה.
      כך שזה באמת עניין של גישה ולא של בטחון ישראל

      הדמוקרטיה נשענת חזק על "חוכמת ההמונים", גם כשכיום רואים שזאת נקודת החולשה שלה.
      אני אישית חושב שמפלגה שבאה בלי מצע – אסור לבחור בה, שמי שעושה תעמולת בחירות ביום הבחירות – צריך לקנוס אותו במנדטים. אבל היי, אני גם מקבל את הגישה הליברלית של ברק שזורקת הכל אל ההמונים – שיחליטו בעצמם.

    15. אל האופק
      דבריך שוב רצופים בטעויות
      א. " רק הראתי שאהרון ברק שפט ללא נשוא פנים" – לא נכון העובדה שהוא לא פסל את מרזל אינה בהכרח נובעת מאי משוא פנים. יתכנו סיבות אחרות כגון: באותו הזמן הרבה מהימין קראו למרזל לא לרוץ כי הוא ישרוף קולות לימין (לא זכור לי קריאות כאלו מהצד הערבי כלפי החבר כנסת הערבי) ואם אן יתכן שלהפך אי פסילת מרזל היה אצל אהרון ברק עוד דרך לפגוע בימין ולקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. איני בוחן כליות ולב ואיני יודע אם הוא אכן פעל ללא משוא פנים אבל בכל אופן לא הוכחת זאת.
      ב. העיקר הוא שגם אם נניח שהוא אכן פעל ללא משוא פנים הוא פעל בניגוד לחוק. מי שפועל בניגוד לחוק גם אם הוא עושה זאת ללא משוא פנים לשני הצדדים זה לא ראוי לא הגון ולא ישר.
      ג. "אינני חושב שקביעתו פגעה במדינה" זוהי דעה לגיטמית – זו דעתך הפוליטית. אהרון ברק חשב כמוך וזה לגיטימי שהוא יחשוב כך. מנגנון ההכרעה בין הדעות הפוליטיות הוא הבחירות.. השימוש במערכת המשפט כקידום לדעות פוליטיות הוא פסול בתכלית את דעתו שהיא כדעתך אהרון ברק צריך להביע בקלפי כמו כל אזרח. במסגרת תפקידו כשופט עליו להיות כפוף לחלוטין לחוק כמו כל אזרח.

    16. לאל האופק

      אתה שוב מתחמק מהשאלה האם שופט חייב לשפוט על פי חוק או שהוא מחוקק חוקים על פי השקפת עולמו ופוסק על פיהם – ובכך משתין מהמקפצה על הרשות המחוקקת!

      פרשנות ליברלית או שמרנית היא במקום שאין שום חוק מפורש עונה על המקרה הנדון. ובמקרה של בל"ד/בשארה יש חוק מפורש שלשונו הובאה במאמר.

      כל מה שכתבת אינו רלוונטי לשאלה הזאת!

  3. Cicero summed it up nicely here:-
    "A nation can survive its fools, and even the ambitious. But it cannot
    survive treason from within. An enemy at the gates is less formidable, for he
    is known and carries his banner openly. But the traitor moves amongst those
    within the gate freely, his sly whispers rustling through all the alleys, heard
    in the very halls of government itself. For the traitor appears not a traitor;
    he speaks in accents familiar to his victims, and he wears their face and their
    arguments, he appeals to the baseness that lies deep in the hearts of all men.
    He rots the soul of a nation, he works secretly and unknown in the night to
    undermine the pillars of the city, he infects the body politic so that it can
    no longer resist. A murderer is less to fear. The traitor is the plague"

  4. לשון החוק מעולם לא עניינה את ברק וחבריו.
    מה שאני לא מצליח להבין הוא איך נתנו לו לעשות זאת כ"כ הרבה זמן?

  5. ואחר כך מלגלים עיניים בבג"ץ ושואלים למה האמון במערכת המשפט נמצאת בשפל המדרגה!

  6. מרדכי ליפמן
    צולל האמון בביהמ"ש העליון

    בית המשפט העליון הוא מיצירותיה המופלאות ביותר של מדינת ישראל הצעירה. במהלך שנות קיומו הוא סימל את חתירת מדינת ישראל לצדק. צדק שכל אזרח במדינת ישראל יזכה לו בשעת מבחן. שוויון מוחלט בפני החוק. קו זה היה הליבה, מוח העצם של המוסד הנערך, במשך שנים רבות. אלא שברבות השנים חלחל שינוי גדול. חולי תקף את לשד עצמותיו של המוסד החשוב הזה. כאשר הוא מונהג על ידי משפטן, קנאי יתר על המידה, למוטת שליטתו של העליון. הלוא הוא מי שהיה נשיאו – אהרון ברק. ברק קבע כלל האומר כי "הכל שפיט". ומאז פוקדת מעידה אחר מעידה את ביהמ"ש. מעידות אלה מצא את ביטויים בתקשורת החברתית, ושם, בביקורת העזה שזו מטיחה בפסיקותיו של ביהמ"ש. אחד הביטויים לכך, נמצא עכשיו, בסקר שערך פרופ' אבי דגני, נשיא מכון גיאוקרטוגרפיה.
    הסקר מלמד כי רק ל – 22%, מהיהודים יש אמון מוחלט בבית המשפט העליון. לעומת 41% בסקר הקודם, שנערך לפני 25 שנה. סקר זה מלמד עוד כי אז, 80% מכלל הנשאלים נתנו אימון רב או מוחלט בביהמ"ש העליון. לעומת 56% כיום.
    מעניין לציין כי גם מוסד מבקר המדינה זוכה לפיחות חמור במעמדו. מ – 80% ל 55% כיום. עובדה זו מחייבת מסקנות לגבי גורלם של גופים המתמכרים בהנאה, שיש בה קורטוב של אנרכיזם, אולי, לביקורת יתר על גופים שלטוניים. מסתבר, שעתידם של גופים המאיימים על המשילות בישראל, הופך להיות נתון, יותר ויותר, בסימן שאלה.
    אחד מציוני הדרך בנפילה המתמשכת של בית המשפט העליון, ולא נפרט כאן את כולם, היו החלטותיו, בנושא מסתנני העבודה בדרום תל אביב. ככל שהתברר כי מדובר במהגרי עבודה נטו, ולא בפליטים אומללים שנסו על נפשם, רחמנא ליצלן, מפני רדיפות בארצות מולדתם, התברר גם גודל האסון שהמיטו על תושבי דרום תל אביב, ה"שקופים", מקמפיין הבחירות של אריה דרעי. כאשר התברר עוד, כי הבג"צ עשה עצמו, הלכה למעשה, שותף לביזה, שבזזו ארגוני "זכויות אדם" את זכויותיהם של תושבי דרום תל אביב, כך הלכה וגברה סלידתו של הציבור מפסיקותיו.
    פעמיים זרק ביהמ"ש, את הממשלה מכל המדרגות, כאשר הוא מתמסר לחלוטין להשפעת הארגונים האמורים, הנקהלים וצובאים על ביהמ"ש. פעמיים הביאה הממשלה הצעות שקולות לפתרון בעיית ההתנחלות הבלתי חוקית בדרום ת"א. אך לשווא. בו בזמן הוכיחו הארגונים עצמם כגורמים אנרכיסטיים, שאין להם ולא כלום עם זכויות האדם החוקיות של תושביהן הוותיקים של שכונות אלו. את המצב החמירה הנשיאה מרים נאור שדיברה על "חמלה" סלקטיבית… לא אל תטעו. לא מדובר על חמלה לוותיקים בת"א, שמצאו עצמם בגיהינום מתמשך. לא. היא דיברה על חמלה כלפי הפולשים. "פליטי" התעסוקה. הם ורק הם ראויים לחמלה מהזן החדש, פרי המצאת הנשיאה. גם הכלל שהיא עצמה טבעה: "עוול לא מתקנים בעוול" הופר כאן ברגל גסה, על ידי הפסיקה האמורה. ואין פוצה פה ומצפצף…
    צומת נוסף שגם אותו לא צלח ביהמ"ש נכונה, הוא סיפור מתווה הגז. תכנית שכל הכתבים הכלכליים הבכירים בישראל טענו כי היא גובשה נכונה על ידי הממשלה. הבג"צ צפצף, ושלח את הממשלה תוך התערבות בוטה, בתהליך משילותי מובהק, לערוך תיקונים במתווה, בעוד אוזני הציבור צוללות מעוצמת זעקות האופוזיציה וארגוני השמאל.
    לאן הולך מכאן ביהמ"ש העליון? בינתיים הוא עושה את דרכו בדרך חתחתים. מבולען לבולען וממהמורה למהמורה. ממסלול זה הוא יוצא חבול. הסקר הנ"ל מוכיח.
    את התוצאות, למפח נפשו הגדול של הציבור בישראל, אנו נראה בסקרים הבאים… וחבל.

  7. באיזה מדינה אנחנו חיים, באיזה???
    דבר כזה היה קורה באמריקה? או ברוסיה? הלא בשתיהן אותו החבר סנאט\דומה ושאר ירקות, באותו יום שהעז להזיז את דל שפתיו, הוא מוצא את עצמו מריח את הפרחים מלמטה!!!!

    מי יקום לי עם מרעים, מי יתייצב לי עם פועלי און!!!!!!!!!!!
    אוי לו לדור שכך עלתה בימיו, אמר הנביא ישעיה, נביא לשעה ולדורות: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (ישעיה א, כא)

    ואחריו (או בזמנו) הושע, קרא לפעולה:
    רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיה (הושע ב, ד)

    בית משפט זה אינו מייצג מאום מהלך הרוח הישראלי, כולו רשע ופשע, והוא עונה במדוייק על ההגדרה הכתובה בתלמוד "ערכאות של גויים", אוי נא לנו!!!!!!!!!

  8. פצע נאצה ומרור
    בזמן שבית המשפח עוד קיים
    יש לכורכן ולהשליכן בבת אחת
    לפח הזבל של ההיסטוריה

  9. ישר כח.
    צריך להגביל את תקופת השירות של שופט בבית המשפט העליון ל 6 שנים.
    כמו כן, יש להקים מאגר גדול של שופטים ראויים לבית המשפט העליון. באחריות שר המשפטים , בשקיפות מלאה ובביקורת מבקר המדינה.
    בחירת השפטים לשירות תהיה א ק רא י ת. ללא דילים והסכמות.

  10. כששופט בבית המשפט העליון שופט בניגוד מפורש לחוק, הוא אינו מוציא מתחת ידיו פסק דין אלא קיראה למרד נגד שלטון החוק. באותו רגע הוא הופך למאפיונר שחותר תחת המדינה ושלטון החוק שלה, משום שבשיטת הממשל הקלוקלת שלנו, בית המשפט העליון הפך לסמכות עליונה, וכך יוצא שכל פושע שמגיע להיות שופט בבית המשפט העליון יכול להפוך את המדינה כולה למאפיה הפרטית שלו שחייבת להתנהל על פי גחמותיו וסטיותיו הפוליטיות.

    ולשופטי בית המשפט העליון יש הרבה מאד סטיות פוליטיות, רובן מסוכנות וכבר עלו לנו בחיי יהודים רבים.

    שופטי בית המשפט העליון עם דם על הידיים, וחובה ראשונה במעלה היא לעצור אותם מלהמשיך ולפשוע.

    אנחנו חייבים לתת בידי הכנסת את הסמכות העליונה לבטל ״פסק דין״, כלומר קריאה למרד שמנוגד לחוק מפורש, וכן להעמיד את השופט לדין בפני חבר מושבעים שנקבע על ידי הכנסת.