חאלב היא מה שנותר ממורשת אובמה

הרבה תירוצים סיפק אובמה לחוסר המעש שלו בסוריה, אך בשורה התחתונה הוא הפך את ארה"ב ללא רלוונטית. הממשל האמריקני היוצא פשוט סירב להבין מהו תפקידה של מעצמה עולמית

אזור הדמדומים בעיר חאלב. צילום מסך

נפילת חאלב שבועות ספורים לפני שברק אובמה עוזב את הבית הלבן, היא אקורד סיום הולם למדיניות ההתקפלות והנסיגה שלו מהמזרח התיכון. התמונות מכמירות הלב מהעיר החרבה הציגו את המחיר האמתי של התנערות נשיא ארה"ב מאחריות. אגב, לא נראה שהוא מתחרט על כך. במסיבת העיתונאים שקיים לרגל סוף השנה הגן אובמה על חוסר המעשׂ האמריקני, והשתמש בתירוץ כוזב ומוכר: הבחירה הייתה כביכול בין עמידה מן הצד ובין פלישה קרקעית מסיבית לסוריה, בסגנון המלחמה בעיראק.

זוהי פיקציה שקופה שנועדה להשתיק את הוויכוח. בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה הייתה ההתקוממות העממית במגמת עלייה. מה ששמר פחות או יותר על שוויון כוחות היה השמירה על "אמנת השמיים הפתוחים". באותו שלב הייתה ארה"ב יכולה, תוך סיכון מזערי ובעלות נמוכה, להכריז על סוריה כאזור אסור לטיסה, בדיוק כפי שעשתה בכורדיסטן העיראקית במשך תריסר שנים לאחר מלחמת המפרץ ב־1991.

ארה"ב הייתה מסוגלת בקלות רבה להרוס את חיל האוויר של אסד על הקרקע, ולכתוש את שדות התעופה שלו עד כדי הוצאתם מכלל שימוש. פעולה כזו הייתה משנה את המשוואה האסטרטגית במשך הזמן שנותר עד תום המלחמה, ומרתיעה את הרוסים לבל יכניסו את חיל האוויר שלהם לתמונה, שכן במקרה כזה היה עליהם להתמודד מולנו על השגת עליונות אווירית. אך בהיעדר הרתעה אמריקנית, רוסיה התערבה בלחימה, שינתה בנחישות את מאזן הכוחות וכתשה עד דק את המורדים בחאלב. הרוסים גילו מיומנות מיוחדת בהפצצת בתי חולים ומטרות אזרחיות אחרות, והותירו למורדים את הבחירה בין מוות לכניעה.

הם נכנעו.

אובמה מעולם לא הצליח להבין שתפקידה של מעצמה בסכסוך מקומי איננו בהכרח להתערב בנעשה על ידי הכנסת כוחות קרקעיים, אלא להרתיע מעצמה עולמית מתחרה מפני התערבות שתשנה את מהלך המלחמה. זה מה שעשינו ב־1973 במלחמת יום הכיפורים, כאשר מוסקבה איימה לשלוח כוחות כדי לתמוך במצרים, והנשיא ניקסון הגיב בהעלאת כוננות ההגנה הגרעינית של ארה"ב לדרגה 3. הרוסים התקפלו.

באופן פחות דרמטי אך יעיל באותה מידה, האיומים האמריקניים בפעולות תגמול הביאו לכך שמערב גרמניה, דרום קוריאה וטייוואן נותרו חופשיות ועצמאיות במשך חמישים שנות המלחמה הקרה.

קוראים לזה הרתעה. אבל לאובמה מעולם לא הייתה אמינות מספקת כדי להרתיע מישהו או משהו. בשורה התחתונה, המעצמה הגדולה בעולם התגמדה לממדי נאומים מרירים באו"ם. "אתם באמת לא מתביישים?", נזפה השגרירה האמריקנית לאו"ם, סמנתה פאואר, במבצעי הטבח בחלב, כאילו שאיננו יודעים בעצמנו את התשובה. ואכן הבושה נמצאת על ראשנו אנו, בגלל הנאיביות המטורללת שגורמת לנו לשגר את מזכיר המדינה לרדוף אחרי הרוסים במטרה לשאת ולתת על הפסקות אש ביזיוניות בזו אחר זו.

אפילו כעת, הוויכוח על סוריה איננו מעודד. הטון מיוסר ורגשי, ומצטייר אך ורק במונחים מוסריים. גם העלות האסטרטגית הקרה אינה מעודדת.

אסד מעולם לא היה ידידנו, אבל היום הוא אפילו כבר לא שחקן חופשי. הוא שמר על כיסאו, אבל הוא יישב עליו בתור הבובה של איראן ורוסיה. סוריה היא כעת פלטפורמה, ושני המשטרים הרוויזיוניסטיים הללו ישתמש בה כבסיס קדמי שממנו יוכלו להקרין עוצמה אל האזור כולו. איראן תשתמש בסוריה כדי לקדם את שאיפת ההשתלטות שלה על המזרח התיכון. רוסיה תשתמש בבסיסי הים והאוויר שלה כדי להלך אימים על מדינות ערב הסוניות ולחסום את ההשפעה האמריקנית.

וכל זה כבר קורה. שרי החוץ וההגנה של רוסיה, איראן וטורקיה התכנסו השבוע במוסקבה כדי להתחיל להכריע מה יעלה בגורלה של סוריה. שימו לב מי לא היה שם: בפעם הראשונה מזה ארבעה עשורים, ארצות הברית, בעבר הכוח הדומיננטי באזור, הפכה להיות גורם חסר חשיבות.

עם נפילת חאלב ופיזור המורדים, לפנינו עוד דרך ארוכה לבנות מחדש את ההשפעה האמריקנית שירדה לטמיון בשמונה השנים האחרונות. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ מדבר על יצירת אזורים בטוחים. הוא צריך לצעוד בזהירות. לא טוב לנסות לעשות עכשיו מה שהיינו צריכים לעשות לפני חמש שנים. התנאים כעת גרועים בהרבה. רוסיה ואיראן שולטות, והשמירה על אזורים בטוחים תהיה יקרה ומסוכנת. היא תצריך פריסה נרחבת של חיילים על הקרקע, ותסכן את ארה"ב בעימות צבאי עם רוסיה.

למה לנו כל זה? ייסורי מצפון אינם סיבה מספקת. התערבויות מטעמים הומניטריים טהורים – מסומליה עד לוב – נוטות להיגמר רע. אנו עשויים להצהיר על "התחייבות להגן", אך כאשר אין שום אינטרס אמריקני על הכף, אי אפשר יהיה לקיים לאורך זמן מעורבות כזאת. הפסד אחד שלנו ישלח אותנו הביתה.

הנזק בחאלב כבר נעשה. העיר נהרסה, תושביה עברו טיהור אתני. לנו, בדיעבד, אין שום אופציה. אם נרצה להחזיר לעצמנו את הכבוד שאבד לנו בחאלב, נצטרך לעשות זאת בשדה קרב שונה בתכלית.

______________________

המאמר פורסם ב'וושינגטון פוסט'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. דרוש פרק זמן ארוך למדי כדי להכריע אודות מורשתו של נשיא שכיהן שמונה שנים והיו לו הצלחות והישגים וגם טעויות וכישלונות.
    אין טעם להתייחס ברצינות לפרשנים שממהרים לפסוק כעת מהי מורשתו של אובמה.
    אגב, אם אובמה היה פועל צבאית בסוריה ומפיל את משטרו של אסד, יש סיכוי סביר שהכוחות על הקרקע (ערב רב של ארגונים וכנופיות) היו מבצעים טבח בתומכי אסד.
    במקרה כזה כל החכמים בדיעבד היו מאשימים את אובמה באחריות לטבח.

    1. אתה צודק – אבל ניתנה הוראה מלמעלה להיכנס בו כאילו הוא אחראי.
      צריך לעשות את זה מהר מהר כי הקוראים מחפשים אשמים. אז מראים תמונות של אובמה נזוף במקום להראות את האשם האמיתי – ביבי
      וגם שכחו להראות את המושבעים – כל המדינות הצביעו פה אחד נגדנו
      חוץ מארה"ב – שאותה אנחנו מאשימים

      גם במאמר הזה התצלום מטעה: שם את הקורבנות של חאלב על ארה"ב. אלא שרצח שגריר רוסיה בטורקיה ונאום הרוצח מראה מי האשמים ברצח: רוסיה וטורקיה
      ארה"ב אשמה רק במדיניות חוץ עלובה שפגע במוניטין שלה
      בדיוק כמו שביבי אשם במדיניות חוץ עלובה שפגעה במוניטין שלנו כצודקים במאבק

    2. "אל העוף" מאמין שהוושינגטון פוסט וצ'ארלס קראוטהאמר מקבלים הוראות מ"למעלה"- קרי, מנתניהו.
      השמאל מתחרפן והולך.

    3. היו לו הצלחות והישגים? כמו מה? הדפסת דולרים והקפאת הריבית, כדי ליצור מצג שווא של התאוששות כלכלית? או אולי שירותים נפרדים לטרסג'נדרים?

    4. איזה הישגים היו לו?

      בבקשה תציין הישג משמעותי אחד, אם אתה טוען שהיה כזה.

      אובמה היה נשיא של המעצמה החזקה והיחידה בעולם במשך שמונה שנים. מה שאפיין את נשיאותו, במשך כל אותן שנים, הוא מחדלים.

      בכל משבר מרכזי, עימות, או סתם סוגיה, אובמה בחר במחדל, כניעה, ולפעמים ממש נסיגה ונטישה של האינטרס האמריקאי: סוריה, אוקראינה, מצרים, איראן, שאיפות ההתפשטות של סין…

      בכל המקרים האלה, ועוד רבים, אובמה העדיף לסגת, תוך שימוש בתירוצים שונים. המאמר מזכיר זאת במפורש.

      לא ברור מדוע דווקא ישראלי ינסה להגן על "מורשת אובמה", שעמוד התווך שלה הוא רפורמת הבריאות ("אובמקייר") פנים-אמריקאית, שגם היא שנויה במחלוקת, בלשון המעטה, וככל הנראה תבוטל לחלוטין בידי הממשל הבא.

      זה בייחוד לא ברור ימים ספורים אחרי הצעד הפוזיטיבי היחיד שאובמה נקט במדיניות החוץ: קידום החלטה אנטי-ישראלית חריפה במועצת הביטחון.

      מורשת אובמה תהיה כזו של נסיגה וויתור על העוצמה האמריקאית ברחבי העולם, תוך כניעה וריצוי אויבי ארה"ב, והתקפה צדקנית על בעלות בריתה.

  2. המאמר הזה הוא חוליה נוספת בשרשרת מאמרים שמאשימים את אובמה על הטבח בסוריה.
    בכך הם מאשימים את ארה"ב והמערב בזוועות שדאע"ש וחיזבללה מבצעים זה בזה (ובנשים והילדים של תומכיהם).

    וזה כמובן אבסורד מוסרי.

    הכותבים הם לרוב ימניים ולכן אני משער שהמטרה האמיתית היא לתקוף את השמאל ולא הצעה ריאלית למעורבות אמריקאית במזרח התיכון בתקופת שלטונו של טרמפ. אבל כפי שלעיתים קורה בהיסטוריה אידיאולוגיים ומטיפים מאבדים שליטה על המסרים והאוהדים שלהם והתוצאות הם שונות ממה שהתכוונו אליו. וכך ייתכן שטרמפ יידחף למעורבות הרסנית במזה"ת לא בידי שמאלנים חסידי זכויות אדם אלא באופן אירוני דווקא בידי אנשי ימין שמתנגדים בליבם למעורבות זו, אבל תומכים בה כיביכול על מנת להשחיר את השמאל.

    ולכן אני מייעץ לאנשים להפעיל שיקול דעת. יש מספיק סיבות אמיתיות לתקוף את אובמה. אין צורך להמציא כאלו ולתקוף אותו דווקא על ההחלטות הטובות יותר שקיבל, ובראשן הוצאת ארה"ב ממלחמות מיותרות במזה"ת. המוסלמים ימשיכו לטבוח אלו באלו והמזה"ת ימשיך להיות המקום האלים בעולם בין אם ארה"ב תהיה מעורבת בו ובין אם לא.

    אבל הכלכלה והחוסן של ארה"ב עלולים להיפגע אנושות כתוצאה מבזבוז כוחה על ניסיון לסייע לאנשים שלא רוצים עזרה. ושגם ברגעי גסיסתם האחרונים הם מלאים בשנאה לארה"ב ישראל והכופרים בכלל.

    1. קראת בכלל את המאמר לפני שהגבת?

      הכותב מציין שכל מה שארה"ב היתה צריכה לעשות היה להכריז על סוריה כאיזור אסור בטיסה. היו לה שנים לעשות זאת, בתקופה שרק חיל האוויר הדל של אסד פעל בשמי סוריה, מטיל חביות נפץ ופה ושם נשק כימי על אזרחים.

      אם ארה"ב היתה מכריזה על איזור אסור בטיסה, המשטר הסורי כנראה היה מתמוטט, בין היתר כי רוסיה לא היתה מתערבת ישירות לטובתו, כפי שהיא לא עשתה בדרום קוריאה, מערב גרמניה, ואפילו כאן בישראל בתקופת המלחמה הקרה.

      אובמה התמקד בנאומים מאיימים על קווים אדומים לגבי שימוש בנשק כימי, שכולם התבררו כאיומי סרק.

      מנהיג המעצמה היחידה בעולם התנהל כאחרון הברברנים, עם איומים והבטחות שכולם נזנחו, וכל זה כשהוא מגובה בצבא החזק בעולם.

      לגבי הימין בארה"ב, אפשר להאשים אותו בהרבה דברים, אבל גישה רופסת ומרצה מול אויביה של ארה"ב אינה אחד מהם. אני לא זוכר נשיא ימני (או בכלל) ששלח כופר של מאות מיליוני דולרים למדינת אויב כדי לשחרר אזרחים אמריקאים שהיא חטפה.

    2. בחודש אוגוסט האחרון הנשיא אובמה אישית דחף לקיום הפסקת אש בחאלב בשיתוף פעולה עם רוסיה. למרות התנגדות נרחבת של אנשי הצבא ומשרד החוץ האמריקאי, הודלף והובהר שאובמה אישית דחף לחתימה על הסכם הפסקת אש בהתאם לתנאים של הרוסים. הפסקת האש גם יצאה לדרך ובמשך שבוע אחד היתה אמורה לחול על כל אזורי הקרבות בחאלב, אחרי השבוע הזה, לפי ההסכם שנחתם בין ארה"ב לרוסיה (!!) היו האמריקאים אמורים להצטרף להפצצות מהאויר על המורדים בחאלב!. בסופו של דבר ג םהפסקת האש הזו של שבוע אחד בלבד לא החזיקה מעמד והאמריקאים לא יכלו להצטרף להפצצות הרוסיות כשאלה הקפידו לתקוף קודם כל .. את שיירות הסיוע של האו"ם. כל האמור לעיל הופיע ודווח במהדורות החדשות בזמן התרחשות הדברים, ובכל זאת כולם שוכחים במהירות את החתימה הפושעת של ארה"ב על ההסכם עם הרוסים ומדלגים הלאה כאילו כלום. אובמה פושע מלחמה!

  3. דונאלד טראמפ הבטיח, במערכת הבחירות, לנהל את ארצות הברית "כמו ביזנס", וחוששני שזו תהייה הבטחת-הבחירות היחידה שהוא יקיים.
    אין לו אלוהים, אין לו ערכים. רק ביזנס.
    לחאלב הוא לא היה נכנס, גם אם הוא היה בנעליו של אובמה, שלא לדבר על היום, כשהוא יהיה כאסקופה הנרמסת לגליו של פוטין.

    1. מדהים שמי שאוהד בבירור את אובמה, מכנה את טראמפ, או כל אדם אחר, בשם "אסקופא נדרסת." הכינוי הזה ורבים כמותו, רשומים בטאבו על שם אובמה וקרי. אבל כנראה שלהיות הכלבה הקטנה של איראן, זה הרבה יותר טוב ויותר חשוב מאשר להגיע להבנות עם רוסיה, כדי למנוע מלחמה גרעינית.

    2. ולפני אובמה, הגישה האמריקאית היתה מבוססת על ערכים בלבד?

      בגלל זה למשל הפלישה הראשונה לעיראק, או השנייה?

      או ההתערבות בדרום קוריאה, או בויאטנם, או אפילו אם נחזור אחורה עד למלחמת העולם השנייה?

      להזכירך, החיה הנאצית השתוללה באירופה במשך כמעט שלוש שנים לפני שהאמריקאים החליטו להתערב, עד שההתקפה על פרל הארבור הכריחה אותם.

      מדיניות החוץ האמריקאית תמיד היתה ביזנס, מה שטוב לאמריקה, כל עוד זה תואם פחות או יותר את ערכי היסוד האמריקאים. זאת גישה בריאה שהאמריקאים נוקטים כמעט בכל עניין, לא רק במדיניות חוץ.

      אגב, אחת ההאשמות הכי קשות כלפי אובמה היא שהוא פעל (ובעיקר, לא פעל) בדרכים שתואמים כביכול את האינטרס (העסקי) האמריקאי, אבל מתנגשות חזיתית בערכים האמריקאיים, כמו למשל לא להתערב בסוריה אפילו כשהמשטר שם השתמש בנשק כימי נגד אזרחים.

    3. רמי כהן, אני לא דיברתי על אובמה, בין השאר משום שהוא, ככל הנראה, לא יהיה הנשיא הבא של ארה"ב.
      גם לא דיברתי על איראן, על זרנוגה גימ"ל ועל חאלב, על ג'ון קרי, על שרה פיילין, על הילארי סנדרס ועל ברני קלינטון.
      אני דיברתי על טראמפ והתבססתי בעיקר על מה שהוא אמר על עצמו.
      מדבריך אני מבין שכדי להימנע ממלחמה גרעינית צריך להגיע להבנות עם פוטין, וכדי להגיע להבנות איתו צריך לשתוק על מה שהוא עשה ועושה בקרים, בסוריה, ואיכן לא.
      יכול להיות שאתה צודק, ויכול להיות שלא, וגם לזה לא התייחסתי.
      המאמר ייחס לאובמה את האחריות לטבח בחאלב, ואני התייחסתי רק לכך, ואמרתי שבנקודה הזאת טראמפ, לו היה במקומו, לא היה עושה יותר – וכנראה הרבה פחות.
      לטראמפ אישית יש אינטרסים כלכליים ברוסיה, וזה מוכרח להשפיע על היחסים שלו עם פוטין. אולי זו הדרך היחיד למנוע מלחמה גרעינית (כאשר שניהם חותרים במוצהר להגברת מירוץ החימוש הגרעיני, מיינד יו), אבל זה רחוק מלהיות MAKE AMERICA GREAT AGAIN, וגם לא AMERICA FIRST.
      תקן אותי אם אני טועה, אבל מדבריך אני מבין שבניגוד לאיראן, להיות אסקופה הנרמסת לרגליו של פוטין זה בסדר.
      עכשיו נראה את טראמפ מבטל את ההסכם עם איראן, כאשר לכל השותפות לו יש אינטרס לקיימו.
      ונראה אותו מעביר את השגרירות לי-ם, כאשר יש לו אינטרסים כלכליים גם בעולם הערבי.
      טראמפ הוא האדם הכי שנוא ולא אמין בארה"ב – גם על בכירי מפלגתו-הוא, והמזל שלו הוא שהילארי קרובה אליו מאוד בעניין הזה, ושיטת האלקטורים נתנה לו את היתרון, למרות שהילארי קיבלה 2.9 מיליון קולות יותר ממנו.
      מה שקרה בבחירות האלה הוא העתק מדוייק מהמהפך של 1977 אצלנו: המוני הפרולטאריון שמאסו במימסד המפא"י המסואב נהו אחרי מנהיג דמגוגי של מפלגה קפיטליסטית, שהבטיח להם לחם, ואולי גם שעשועים.

    4. לו המאבק היה בין ברני סאנדרס לבין טראמפ, אני לא יודע מי היה מנצח, אבל ההכרעה הייתה ברורה בהרבה, ולא מותנית בהשפעה הגבולית של הרטוריקה והדמגוגיה.

  4. יש לו הצלחות והישגים? אילו בדיוק? הדפסת דולרים והקפאת הריבית, כדי ליצור מצג שווא של שיפור הכלכלה? או אולי שירותים לטרנסג'נדרים?

  5. התפקיד של אובמבה לכתחילה היה לגרום נזקים בעולם
    משהו בסגנון האנטי כריסטו של הנוצרים
    והוא ביצע אותו בצורה הכי טובה שהוא יכול
    מה שנותר לנו הוא לחכות ולראות איזה הפתעות הוא מכין לנו ולעולם לפני שהוא עוזב את עמדת הכח
    לפי אמונת הנוצרים האנטי כריסטו יגיע על גלי הערצה של ההמונים כמי שמביא את השלום העולמי ולבסוף יגרום למלחמת גוג ומגוג

  6. אובמה ניצל את זה שהוא בראש המעצמה העולמית לעניינים שלו.
    הכול מתוכנן ומאז הבחירות רואים בדיוק מה הוא רצה לעשות.