מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

שובה של "הקולקטיביות הרעיונית"

האם הזיהוי הפוליטי כ"ימין" ו"שמאל" תובע בהכרח מחויבות בלתי מתפשרת למחשבה עדרית ושבלונית? ומה קורה למי שמעז לחשוב קצת אחרת? יהודה הראל מתמרד

מוכרחים לחשוב אותו דבר; צעדה במזרח גרמניה, 1951. צילום: Bundesarchiv, Bild 183-11500-0994 / Martin / CC-BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons

'השומר הצעיר'

פעם, לפני שנים רבות (רק עשרים וחמש), הייתה תנועה מפוארת של עשרות רבות של קיבוצים שנקראה 'הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר'. התנועה דגלה בקולקטיביות: קולקטיביות של המשק, החברה, העבודה, הצריכה, התרבות, וגם "קולקטיביות רעיונית". חברי הקיבוצים, בניהם ונכדיהם חייבים היו להצביע בעד אותה מפלגה, לקרוא את אותו העיתון, לשלוח את הילדים לאותה תנועת נוער, לשנוא את אותם האויבים הפוליטיים ולהעריץ את אותם המנהיגים בארץ ובעולם. אפילו בנושאי פילוסופיה, מדע, ביולוגיה ותרבות הייתה לחברי הקיבוצים, למורים, למדריכים, ולעיתון התנועה עמדה אחת ושפה אחת שעוצבו על ידי "ההנהגה ההיסטורית".

'הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר' מילא תפקיד משמעותי בתולדות הציונות, ההתיישבות והקמת המדינה והיום כבר אינו קיים. בימינו איש כבר אינו דוגל ב"קולקטיביות רעיונית" שנראית כאנכרוניזם בלתי־נתפס מהעבר הרחוק.

זה חוזר

למרות שמוסכם שכל אחד יכול, ואפילו חייב לקבוע את עמדתו בכל עניין בעצמו, אנו מוצאים עצמנו מדקלמים באופן קולקטיבי את העמדות בכל נושא, ואפילו מתבטאים בשפה המיוחדת של המחנה שלנו.

אם אתה שמאלן אתה מאמין בשתי מדינות, שונא את "אכיבוש", בטוח שצה"ל מבצע פשעי מלחמה, שעמוס עוז סופר גדול, שפרופסור ישעיהו ליבוביץ' הוא המצפון של המדינה, ש"יש גבול" צודקים, שישראל נמצאת על סף פאשיזם, ושתקציב המדינה זורם להתנחלויות הפרזיטיות. אתה מוכרח להאמין שהימין הם אורן חזן ומירי רגב, שהדתיים הם עובדי אלילים הנשמעים לרבנים קיצוניים, שיש סכנה של "איראניזציה" ו"דתיזציה" של המדינה ושל צה"ל, שאלאור אזריה פושע מלחמה, שהפלסטינים יהיו בקרוב רוב בארץ ישראל, וכן הלאה.

אם אתה בימין, לעומת זאת אתה נגד "האליטות" השולטות בתרבות באקדמיה, בתקשורת ובמערכת המשפטית. השמאל מבחינתך זה זהבה גלאון ואחמד טיבי. חובה עליך לחשוב שיש לקצץ בסמכויות בית המשפט העליון, שחתן פרס נובל ישראל אומן תמיד צודק, שאלאור אזריה גיבור, שבוגי יעלון שמאלן, שאפשר לחסל את הטרור, "תנו לצה"ל לנצח" כמובן, שהערבים אינם כה רבים כפי שמספרים לנו, שהקיבוצים ניצלו את המדינה וזכו לזכויות יתר. ובהמשך: התקשורת עוינת למדינה ולציונות וכו'…

לכל מחנה ישנה שפה משלו המחייבת את אנשיו. כולם יכירו מיד לאיזה מחנה אני שייך אם אשתמש בביטויים כמו "ארץ ישראל", "מפעל ההתיישבות ביש"ע", "מגורשים מגוש קטיף", "עם ישראל", "תגובה ציונית הולמת," "מתיישבים", "שמאלנים", "ארץ אבותינו"; או לחלופין – "שתי מדינות", "חשוכים", "פאשיזם", "מזכירים תקופות אפלות", "שלום", "פרופסורים, חתני פרס ישראל ואלופים במיל.", ו"אופק מדיני".

אפילו התמיכה במועמד בבחירות בארה"ב והזמר האהוב עלי נקבעים על ידי המחנה.

אני מתקומם

אני לא בעדר! אני רוצה לחשוב ולהחליט בעצמי. אף אחד לא יגיד לי בעד מה ונגד מה אני. אני אחליט בעצמי באיזה מילים להשתמש.

אני בעד קריית ארבע, ולא מזדהה עם ברוך מרזל. אינני מאמין באפשרות של שתי מדינות ממערב לירדן, ואני רוצה לחזק את בית המשפט העליון שתפקידו להגן על חירותו של האזרח מפני השלטון. אני בעד נישואים אזרחיים, ונגד מסחר בשבת. אינני סוציאליסט, ואני אוהב את הקיבוץ (המופרט). אני אתאיסט ורוצה את ישראל כמדינה יהודית המבוססת גם על הערכים, התרבות והמסורת היהודית כפי שעוצבו במהלך הדורות. ישראל היא מדינת העם היהודי, והמיעוט הערבי הוא שותף מלא ושווה במדינה. אני גאה בפסק הדין במשפט אזריה ואינני חושב ש"הכיבוש משחית". אני יודע שמעולם צה"ל לא היה כל כך מוסרי כפי שהוא היום, ומזדהה עם דברי הרמטכ"ל. אני בטוח שארץ ישראל השלמה שייכת לעם ישראל ומוסיף: תלוי בנחישותנו ובכוחנו הדמוגרפי, הפוליטי, ההתיישבותי והצבאי. אינני חושב שהדמוקרטיה בסכנה, אבל אני בטוח שצריך לטפח אותה ולשמור עליה.

השמאל והימין, 'גוש אמונים' ו'שלום עכשיו', תל־אביב, ירושלים ועופרה, גרוסמן ואורי צבי גרינברג, האוניברסיטה והישיבה, החילונים, הדתיים והחרדים כולם חלקים לגיטימיים וחשובים ביהדות, ואני מעוניין לדון, להתווכח וללמוד מכולם.

יש לי דעות ועמדות ברורות ואני מכבד גם את אלה שאינם מסכימים עם הדברים שכתבתי כאן, חלקם או כולם.

יותר מהכול אני עצמאי וחופשי ומזמין כל אחד לעצב בעצמו ובאורח אוטונומי את עמדתו. זמנה של "הקולקטיביות הרעיונית" חלף.

עוד משהו

"שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל" — התלמוד הירושלמי.

"איזו היא מחלוקת לשם שמיים? זו המחלוקת הלל ושמאי" — פרקי אבות.

אם אלה ואלה דברי אלוהים חיים, מדוע נקבעה ההלכה כבית הלל?

התלמוד משיב: "מפני שנוחים ועלובים [צנועים וסובלניים] היו ושונים [לומדים] דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. יהודה הראל,
    כדי להיות עצמאי בדעותיו אדם צריך קודם כל לרצות להיות עצמאי. לאחר מכן, האדם צריך להיות סקפטי. כלומר, לא לדבר בסיסמאות ולא להקשיב לסיסמאות. בקיצור, אדם עצמאי בדיעותיו חייב להפסיק להיות רדוד, ולהיכנס לעומק הפרטים. כדי לעשות זאת צריך לקרוא הרבה. ספרים, מאמרים, היסטוריה, תרבות וכו'. כאשר קוראים לעומק מגבשים לעצמיך תפיסת עולם מסויימת. ברגע שמגיעים לרמה הזאת, מפסיקים לייחס חשיבות לסיסמאות – כמו רעש רקע שסתם מפריע לחשוב. אדם שקרא הרבה ולעומק, ומכיר את הרובד הפחות נראה של הדברים, מסתכל על הכל אחרת. מחפש דברים אחרים.

    אדם שלא מספיק מתעניין, לא מספיק סקרן, ולא מברר לעצמו דברים, ילך אחרי העדר, או פשוט לא יתעניין בכלל בכל המלחמות הפולטיות אידיאולוגיות האלה. הדיעות שלנו, כאנשים עם חשיבה עצמאית, חייבות להיות מושתתות על תפיסת עולם שמקורה בלימוד הנושאים לעומק.

  2. מקומה של מדינת היהודים הוא ממערב לירדן כולו, בינתיים, השאר בבל״ת.

  3. ליהודה. אתה מחזיק במקבץ דעות מעניין. כלל הדעות הללו מונעות פתרון אפשרי לסכסוך. על פי עמדותיך צריך להישאר במצב הנוכחי. האם דעתך היא שהמצב הנוכחי הוא טוב?

  4. אתה צודק

    אבל תדע לך שבארה"ב המצב גרוע בהרבה.
    בישראל יש דמוקרטיה מרובת מפלגות, ומפלגות חדשות מצטרפות ונעלמות כל בחירות.
    ולכן אנשים יכולים לנוע בין מפלגות ולשנות דעות בהתאם (או להפך…). וכך אדם שהוא שמאל מדיני אבל ימין כלכלי יכול למצוא מפלגה שמייצגת את ערכיו ולהזדהות איתה. לעומת זאת בארה"ב יש רק 2 מפלגות (עקב שיטת הבחירות הגרוע שלהם, שתודה לאל טרם אימצנו כאן) ולכן יש רק שתי זהויות, שמאל וימין.

    סאם הריס, נוירולוג שהתפרסם עקב ביקורתו על האיסלם, פרסם לאחרונה סרטון שמתמצת את זה יפה:
    אם תשאל אדם מה דעתו על אחד מהנושאים הבאים: נשק, הפלות, נישואי גייז, הפליה מתקנת, מדינת רווחה, התחממות גלובלית, מדיניות חוץ וכו' תוכל לנחש בהסתברות גבוה (90%) את דעתו גם על שאר הנושאים.

    אבל למה בעצם? אין שום עיקרון שמקשר ביניהן. להפך רובם שאלות שתלויות בעובדות אובייקטיביות בלתי תלויות (במובן הזה שאין שום עיקרון יחיד המקשר ביניהם אבל שיש להן תשובה אובייקטיבית, ושמסובך מאוד להגיע אליה וכחברה אנחנו עדיין מתלבטים): האם כדו"א מתחמם עקב פעילות האדם או לא, האם פיקוח על נשק יפחית או יגדיל את מספר קורבנות הפשיעה\טרור, האם הורדת מיסים תגדיל את הצמיחה, באיזה שלב של ההיריון העובר מפתח תודעה ונחשב לאדם וכו',

    ולכן העובדה שרוב האנשים נותנים אותה תשובה לכל השאלות הללו מראה שהם לא באמת הגיעו למסקנה תוך כדי חשיבה ומחקר עצמאי. אלא הם פשוט כבשים שמדקלמים את סיסמאות התנועה. זוהי פוליטיקה של זהות. וזה רע.
    כי זה לא מאפשר למחקרים ומידע אובייקטיבי להשפיע על דעות של אנשים. שהרי אם ישנו את דעתם על נושא אחד הם יאלצו, או לפחות כך הם חוששים, לשנות את דעתם על כל שאר הנושאים.

    ראה Sam Harris – The Religion of Identity Politics ב youtube.

    1. אני לא אוהבת את סאם האריס בגלל יחסו ליהודים, לדת היהודית ולישראל.

  5. נראה שכמעט כל יהודי בוגר בארץ יסכים אתך בעקרון, וגם מעריך את עצמו בדיוק כמוך – לא כפוף ל"קו מפלגתי", חולק על אנשי "המחנה שלו" בעניינים מסוימים ומזדהה אתם בעניינים אחרים. וצריך, לפיכך, בכל שלב בחייו, להחליט לאיזו מפלגה הוא נותן את קולו כ"רע במעוטו", ומתי הוא מצטרף למסע פוליטי צבורי כלשהו למרות שאינו מייצג את ערכיו במלואם. על מה להתפשר ועל מה להאבק עד הסוף.
    בקיצור, לא חדשת הרבה. וזה לא נורא. כמו שאמר פעם ראש הישיבה שלי, הרב עמיטל ז"ל, כשנשאל למה הוא חוזר על דבריו כל שנה מחדש: כי אלה דברים נכונים…

    רק לא ברור לי איך אדם שמכנה את עצמו "אתאיסט" יכול גם לטעון בו זמנית שהוא "חושב"…
    אשמח לקבל הסבר על איך אפשר להיות אתאיסט שאיננו מטריאליסט, או לחלופין מטריאליסט חושב.

    1. אבנר –
      הטוען טענה – עליו חובת ההוכחה.
      מה כוונתך בכך שאתאיסט ו-"חושב" אינם דרים בכפיפה אחת? (אם הבנתי נכון את כוונתך). אם כבר אטען כי ההיפך ממה שאתה טוען הוא הנכון – אתאיזם מתבסס רק על המחשבה ולא על האמונה, כלומר על עובדות וראיות (או היעדרן) ולא תחושות פנימיות לגבי אמת נשגבת. הסבר את עצמך במטותא.
      מעבר לזה, לא מובן לי הקשר שאתה יוצר בין אתאיזם לבין מטריאליזם. אולי כדאי שתסביר למה כוונתך בכל אחד מהמושגים קודם לכן, כי מקריאת דבריך אני כמעט בטוח שאתה מתכוון למשהו אחר לחלוטין.

    2. אוריאל,
      אינני בטוח שכאן המקום לפתיחת דיון מעמיק בנושא.
      בכל אפן, ההבנה שלי את המושג "אתאיסט" כוללת שלילת האמונה בגורם "מחוץ למכונה", שהוא מכתיב (בצורה עקיפה כלשהי) את מושגי ה"טוב" וה"רע".
      לאחר עיון בדבריך, אני מסכים שכדי להיות אתאיסט אין צרך לכפור בקיום עולם הרוח, ולכן אין צרך להיות מטריאליסט במובן הצר. לכן יש מקום לדבר על "מחשבה" גם במובן שאיננו רק תגובות בין מולקולות, אלא ממש תגובות עם החלק הפחות חמרי של העולם.
      סבבה.

      עדיין, מושגים של טוב ורע, שנזכרו במאמר, אינם ברורים לי כשאין מקבלים את קיום הגורם החיצוני הנ"ל. אלא אם כן מדברים על מוסר אישי בלבד, שאין בו שום דבר מוחלט או מחייב, מלבד אולי הרגשת הנוחות של זה שקובע אותו, הרגשה שנתמכת בנתונים סטטיסטיים כלשהם.
      אינני מבין מה מקור המוסר בשיטה האתאיסטית. מה הסיבה להיותו מחייב, מעבר לנוחות הנ"ל – שאינה שונה מהותית מחוק הג'ונגל.

      רק כדי להקדים תרופה למכה, שים לב: אני לא חושב שיש אדם שחף מנגיעות אישיות כשהוא בא להחליט מה מוסרי. אבל תפיסת המאמינים באל גורסת שיש קנה מדה מוסרי אובייקטיבי ונכון, ואנחנו מנסים ללמוד ולהבין אותו (באמצעות דרכי ההתגלות של האל הזה. למשל, המצפון שהוא טבע בנו, או דברים שאמר לנו בדרכים אחרות). השאלה שלי איננה מתיחסת לתהליך ההבנה הזה, שבהכרח יכיל טעויות, כי אנחנו מוגבלים ולא מושלמים.
      השאלה מתיחסת למטרות, לעקרון הבסיס של מערכת המוסר: האם יש משהו אובייקטיבי מחייב מצד עצמו ("טוב"), או שהאתאיסט רק מנסה לגבש מערכת חוקים שתכריח את כולם להתנהג בהתאם למה שנראה לו נחמד היום ("נח")?

      (אני יודע שיש כאלה שחושבים שבכלל אסור לחוקק חוקים כי הכל יחסי ואי אפשר להכריח אף אחד וכו'. בפעל, גם אלה – אם הם פעילים – מנסים לכפות את דעתם על האחרים שכן מחוקקים, או לפחות לשכנע את האחרים בצדקת דרכם. וטוענים בדרך כלל לא רק לאי-נוחות אישית שלהם, אלא לעקרון מוסרי עליון כלשהו שבשמו הם מתנגדים לחקיקה. יהודה הראל, בכל אפן, אינו מתנגד לחקיקה באפן גורף ועקרוני כזה).

      סליחה על האריכות, ואני מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק טוב הפעם.

    3. אבנר –
      משמעות המושג אתאיסט אחת היא – אי קבלתה של טענה לקיומו של אל. מעבר לזה זוהי אינה עמדה, ובטח שלא סט של ערכים ואפילו לא עמדה הפוכה לאמונה, אלא פשוט שלילה מאוד בסיסית של טענה אחת בלבד; אם אתה אומר שיש אל, יענה לך האתאיסט – עד שלא תוכיח, אני לא מאמין לך. זה הכל. כל דבר מעבר לזה כבר הולך לתחומים אחרים (כמו אנטי-תאיזם, שהיא טענה שיש להוכיח בפני עצמה, או אגנוסטיות) ומנסה ליצוק תוכן שאין זה מקומו.
      מכך נגזר כמובן, שאם אינני מאמין בקיומו של אל, בוודאי ובוודאי שאיני מאמין בצורך לעקוב אחר חוקים כלשהם שמאמיניו טוענים שהוא מקורם. אם אינני מאמין בקיומו של דבר, אין רלוונטיות לדברים שלכאורה נובעים ממנו.
      כהמשך לכ, ובתשובה לשאלת מקור המוסר, אפשר לענות לזה בכמה דרכים. ראשית, באופן הפשוט ביותר, אם רצוני לחיות בחברה ובאופן מהותי אינני שונה מאף אחד מחבריה (כולנו בני אותו מין ביולוגי, אותם הדברים באופן בסיסי עושים לנו טוב או רע), הרי שאני מבין מהם הדברים שעלי לעשות כדי לשמר את אותה החברה. אינני זקוק לגורם חיצוני לחברה, בוודאי שלא לגורם חיצוני לטבע כולו, כדי להגדיר עבורי מה נכון או לא נכון. כמו כן, לא מובנים לי עקרונות הפעולה של גורם חוץ טבעי או על טבעי אשר פועל כלפי הטבע – קו ההפרדה מטושטש מדי. כמובן שבמידה מסוימת המוסר הוא סובייקטיבי, אבל לא צריך לקחת את זה למחוזות הפוסט-מודרנה או הניהיליזם (כפי שאתה רומז, גם אם לא השתמשת במושגים עצמם). אין מדובר בחוק הג'ונגל או במצב בו כל אחד מחליט עבור עצמו, ואתה תמצא כי אפילו בטבע, בקרב אורגניזמים מפותחים פחות מהאדם, קיימות נורמות שצמחו באופן טבעי ושמטרתן חיזוק הקשר בין חברי הקבוצה, שמירה על המשכיותה ואפילו ענישה של סוטים מהנורמות.
      נקודת מבט נוספת מדברת באופן ביקורתי על אותו מוסר שנמסר לכאורה מבחוץ על ידי האל. גם קריאה ברפרוף של כתבי הקודש (שלנו ושל אחרים, זה כמעט ולא משנה), מגלה כי עולמו המוסרי של האל לוקה בחסר בלשון המעטה; תמיכה בעבדות, עקרונות של נקם, קורבן אדם ועוד ועוד דוגמאות מצביעות באופן די ברור על אחד משני דברים: 1. כנראה שאנחנו מוסריים יותר מאותו האל ואם הוא דורש מאיתנו שנרד בדרגתנו המוסרית (למשל על ידי החזקת עבדים), הרי שאין הוא ראוי שנעבוד אותו, או 2. הדברים נכתבו על ידי בני תקופה מוקדמת ופרימיטיבית יותר ובעלי תפיסה מוסרית מורכבת פחות ומתקדמת פחות משלנו, ועל כן דברים שנראים לנו היום בלתי מוסריים בעליל, נראו עבורם כנורמטיביים. בכל אופן, ההסתמכות על כתבי קודש עתיקים לצורך מציאה של ערכים מוסריים מוחלטים (אובייקטיביים כפי שאתה מגדיר אותם) היא מסע שנידון לכשלון, ורבות הדומאות לכך. הראה לי דוגמא אחת של דבר טוב שנעשה בשם דת אשר לא ניתן היה לעשותו ללא הדת? אני לא מכיר כזו.
      הטענה הבסיסית כאן היא שאם המוסר נובע מהאל, הרי שכל מה שהאל מורה – בהגדרתו מוסרי בהכרח (כי הוא מושלם). במקרה כזה, אנו נתקלים בסתירות פשוטות אל מול המציאות, כפי שהדגמתי. ולעומת זאת, אם זה לא המקרה, כלומר לא כל מה שהאל הוא נכון ומוסרי, הרי שאיננו אל.
      בנקודה הזו יעלה האפולוגטיקן התורן ויאמר שדרכי האל נסתרות, או שאינני מבין את הכתבים והפרשנויות (בנוסח כזה או אחר) והמוח האנושי אינו מסוגל להבין את תכניתו של האל עד הסוף. זו התחמקות ידועה ואינה מספקת תשובה לשאלה – מהו המוסר ומהו מקורו. אם כל אחד מאיתנו מפרש ובוחר מתוך כתבי הקודש את מה שמתאים לו, ובפועל זה בדיוק מה שאנחנו עושים (לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי ילד סורר נסקל בשולי העיר, כפי שאנו מצווים לעשות), אזי אנחנו כבר גם כך מבצעים את הבחירה באופן עצמאי וללא האל. ובכן, אם זה המקרה, מדוע שלא נשליך את כל הטקסט (בהקשרו המוסרי) וננסה להבין את המציאות באופן עצמאי לגמרי?
      נקודה אחרונה ברשותך – אם אנקוט בשיטה המדעית, הרי שהעובדה שאינני יודע משהו (למשל, אינני יודע וכנראה שאינני יכול לדעת אם יש או אין אל) אינה נותנת לי את הרשות לקפוץ למסקנה על סמך המידע הזמין היחיד שלי כמו כתבי הקודש. במקום זאת, חובתי במקרה הזה היא פשוט לומר – אני לא יודע. זה פשוט יותר, וצנוע יותר, ובוודאי שלא כופה על אחרים סטנדרטים בלתי הגיוניים או בלתי אפשריים של התנהגות.
      שבת שלום.

    4. תודה אוריאל.
      קצת מאוחר, אבל להלן תגובתי:

      1. אתה מגדיר "מוסר" כמה שמשמר את ה"חברה" (או ה"מין"). אני השתמשתי במלה "מוסר" במשמעות של מה ש"טוב". זה כמובן לא בהכרח אותו הדבר.
      גם הניסוח שלך, על "מטרות" של נורמות מסוימות באורגניזמים – מאד מאד בלתי מדעי לענ"ד. אין מה לדבר על "מטרות" בטבע, רק על עובדות וקשרים ביניהן. אבל זה באמת שולי.

      2. המוסר של תורת משה לוקה בחסר? אני מבין מאיפה באה לך הטעות הזו, אבל כמובן שהבעיה היא במוסר שלך. אבל כאן אנחנו חוזרים לנושא של דרך למוד המוסר, שהדגשתי כבר שאינני רוצה לדון בה. בקצרה רק אציין, שאין לך שום הוכחה – ולענ"ד גם לא הבנה של המציאות – שעבדות או נקם, למשל, פסולים באפן קטגורי.

      3. הטענה ההסטוריוסופית שלך, שכל מעשה טוב היה יכול להעשות גם ללא ה"דת", היא הנחת המבוקש. אני טוען שרוב מוחלט של המעשים ה"טובים" שנעשו על ידי אנשים בהסטוריה – מעשים שנשפטים כך על ידינו כי אנחנו מחוייבים למערכת ערכים מסוימת – נובעים ישירות מאותה מערכת.
      מקור הערכים הללו הוא קדם כל במצפון שלנו, אבל זה רק רגש. המצפון משתכלל וסדרי עדיפויות נקבעים בעקבות למוד מושכל של המוסר. הלמוד הזה מבוסס מאד על חינוך ומסורת, והערכים שלך – כמו של האנשים שעשו את אותם מעשים – נובעים במדה רבה מאד, מבחינה הסטורית, משלוב כלשהו של יהדות ונצרות.

      4. כפי שרמזתי כבר, הידע שלי על רצון הא-ל, כלומר על המוסר, אינו נובע מכתבי קדש עתיקים. להיפך – האמונה שלי בכתבי הקדש הללו התפתחה כתוצאה מלמוד מעמיק שלהם שבא בעצמו בעקבות מסורת וחינוך.
      אני מאמין שנפוליאון בונפרטה היה אדם אמתי שחי בעולם הזה – לא ראיתי אותו מעולם ולא אף איש שראה מישהו שראה אותו. אבל יש אמון בטקסטים מסוימים שמתעדים אותו. אני מאמין שגופים תחת השפעת כח המשיכה ינועו במסלולים שהם חתכי חרוט, למרות שלא התפניתי מעולם לקרוא את ההוכחה לכך, אבל אנשים שאני סומך עליהם בענין הזה ספרו לי שהיא קיימת. אין תרבות בלי מסורת כלשהי.
      לפני חמש מאות שנה אתאיסטים היו "פורצי דרך" ונגד כל המקובל. היום אתה יכול ליהנות ממסורת שלמה שהם יסדו. אבל אין בה שום מרכיב מוצלח יותר מהתרבות העתיקה, המאמינה באל.

      5. ברור שכל הדיון במוסר ובמערכת חוקים איננו מדעי. בעיקר לא הטענה שלך שאתה יודע די טוב מה מזיק לחברה ומה מועיל. ולכן לשיטתך אין שום הצדקה למערכת אכיפה וענישה (אלא חוק הג'ונגל, כנ"ל – אנחנו הרוב, אנחנו חזקים יותר, ולכן נעניש מי שלא מיישר אתנו קו).

      בסופו של דבר ענית לי מהו המוסר לדעתך, וזו פשוט לא המשמעות שאני מעניק לו. אתה מסכים שאין מה לדבר על "טוב" מוחלט בעולם אתאיסטי, ורק חושב שאפשר בכל זאת לאכוף נורמות בין בעלי חיים. אני חושב שיש לחיי האדם משמעות מעבר להיותו אורגניזם – ושרוב המעשים ה"טובים" שדברת עליהם ממחישים את המשמעות הזו. ובשביל משמעות כזו אתה חייב להניח משהו מחוץ לעולם.

  6. במחילה קשקוש
    יש הבדל בין קולקטביזם לבין מסכת ערכים מסויימת
    הסיבה בגללה העמדות בימין ובשמאל דומות בהרבה מקרים היא לא כפייה אלא מסכת ערכים בסיסית משותפת, הפערים כ"כ גדולים שזה גוזר התייחסות להרבה דברים והיכולת לקחת מפה ומפה כמעט לא קיימת.
    טשטוש מחלוקות הוא לא חירות אלא כניעה לנח (הכי טוב לאהוב את כולם ולחפש מכנים משותפים)

    1. רועי,
      אתה צודק בעקרון.
      אבל קצת מצחיק להאשים את הראל בטשטוש מחלוקות. מספיק להסתכל בדוגמאות שהביא…
      האמת היא, שיחד עם קיומן של מסכות ערכים שונות, עדיין כל מקרה פרטי מורכב בהרבה ממה שנהוג לצייר בעיתון, ויש לו צדדים שונים והיבטים מגוונים, ואלה מזמינים מחלוקות פרטניות.
      נכון, כדבריך, שגם אם במקרה מסוים אני מסכים עם ציפי לבני למשל, זה לא מטעמה, אלא מנתוח לגופו שהביא אותי לשורה תחתונה שונה משל אנשי ערכים הקרובים אלי יותר. עדיין באמת אסכים אתם ביותר מקרים מאשר איתה.