זהירות: הכניעה לסחטנות הבדואים מתדלקת את האלימות

לדורס באום אל־חיראן היה בית בנוי וחוקי בתוך העיירה חורה. את הבית הלא חוקי בפזורה הוא החזיק למטרה אחת: קבלת פיצויים מהמדינה. הבדואים בנגב יודעים שהסחטנות משתלמת. הגיע הזמן לשינוי

כניעה תתדלק אלימות. ממראות הפינוי אתמול. צילום: הדס פרוש /פלאש90

בניגוד למה שמצטייר בחלק מכלי התקשורת, המאבק של הבדואים בהתיישבות הבלתי־חוקית אום אל־חיראן איננו מאבק על הבית "שלהם" או על הקרקע "שלהם". שלא כמו במקרים אחרים, כאן מדובר בפולשים היושבים על אדמות מדינה מובהקות, שאין להם כל טענה משפטית לבעלות על הקרקע. מעבר לכך, לכל תושבי אום אל־חיראן יש פתרונות מידיים וטובים בתוך חורה – בדמות מגרשים מפותחים העומדים לרשותם, ופיצויים כספיים על הבית הלא־חוקי שהם מותירים מאחור.

על פי מקורות, מתברר כי המצב חמור עוד יותר: לרבים מאוד מתושבי המקום יש כבר בית בנוי בתוך העיירה חורה שבו הם מתגוררים עם חלק ממשפחתם. גם הדורס, יעקוב מוסא אבו־אלקיעאן, החזיק בבית כזה. אבו־אלקיעאן היה נשוי לשלוש נשים, שאחת מהן מתגוררת בבית על הבנוי על מגרש בתוך העיירה חורה. הוא היה יכול בכל שלב לפנות את ביתו הלא חוקי ולעבור לגור בבית־האבן החוקי שבבעלותו.

מנהיג נוסף של המאבק, עלי אבו־אלקיעאן, הוא איש אמיד שקנה מגרש באזור התעשייה 'עמק שרה' בבאר שבע, בשווי כמה מיליוני שקלים. למוביל אחר של המאבק, אטו אבו־אלקיעאן, יש בית בתוך חורה ובמשך השבוע הוא מתגורר בכלל באזור ירושלים, שבה הוא מחזיק נכסים באזור התעשייה עטרות ומקומות אחרים.

כפי שחשף עמיחי יוגב במאמר שפורסם כאן אתמול, במשא ומתן לילי שהתקיים עד הרגע האחרון הוצעו למשפחתו של אבו־אלקיעאן פיצויים מוגדלים וזכויות על מגרשים נוספים. רק כאשר נתקלו רשויות החוק בחומה בצורה של סרבנות וסחטנות, הן נאלצו להורות לבסוף על הפינוי הכפוי.

זה רחוק מלהיות מקרה יחיד. כפי שפרסמנו בעבר, גם ראשי המאבק הבדואי באל־ערקיב מתגוררים בבתי מידות בעיירה רהט, ומגיעים להפגנות בכפר הלא חוקי ברכבי יוקרה מפוארים (תמונות ברורות מופיעות בכתבה ההיא). גם שם התקשורת נמנעת מלהציג בפני הציבור את העובדות המלאות, בניסיון למסגר את המאבקים הללו כעקרוניים וכאידאולוגיים.

מי שעוקב אחר ההתפתחויות בנגב יודע שמדובר בתופעה: ממקרה למקרה, רף הסחטנות הבדואי עולה. במשך 15 השנים שבהן עוסקת המדינה בהסדרת הכפר ביר־הדאג', למשל, חלה נסיגה מתמשכת ועקבית של המדינה מדרישותיה, ועלייה בסכומי הפיצויים שהיא מציעה. תהליך דומה אירע במהלך פינוי בני שבט טראבין שהתגוררו סמוך ליישוב עומר; ראשוני המתפנים, מי ששיתפו פעולה עם המדינה והיו מוכנים להיענות להצעות, קיבלו בסופו של דבר הרבה פחות (כשליש וכרבע) ממי שהתעמת עם המדינה והיה מוכן לנקוט באלימות.

הבדואים בנגב לומדים כי העקשנות משתלמת והסחטנות מניבה פירות, וכי מי שמתעמת ונאבק מול המדינה בסופו של דבר מרוויח יותר.

האירוע החמור השבוע מציב את המדינה בשעת מבחן. המשך כניעה לסחטנות, וּויתור למי שנהג בסרבנות ובאלימות, יעבירו ממסר שהמדינה ממשיכה להתקפל, ושהאלימות והפשע משתלמים. מי שרוצה להרגיע את השטח ולמנוע הסלמה לעתיד חייב לנקוט היום יד חזקה ולעמוד על העקרונות הבסיסיים של שלטון החוק בנגב. למי שמרים ידו על שוטרי ישראל ולמשפחתו לא מגיעים פיצויים, ואין לבוא עמם במגעים "לפנים משורת הדין" ו"למען הרצון הטוב".

למען הריבונות ולמען הביטחון ידעו כל תושבי הנגב: יש מחיר לסרבנות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. לפני שאתם צועקים "גזענות, פשיזם, אפליה, אפרטהייד וכו'" העובדות מוכיחות דבר פשוט : הערבים מבינים רק כוח.
    כל הוויתורים הובילו את המדינה למצב הנוכחי.

  2. אם הנתונים נכונים, מדובר בטרוף מוחלט. פשע ממשלתי שלא מציפים את הנתונים לציבור, ופשע עיתונאי שלא חושפים את האמת.

  3. מדינה מטומטמת אמרנו? כאשר המדינה נמנעת מהפגנת ריבונות. ומושכת ומושכת את הזמן זה מה שקורה. המדינה חייבת להיות נחרצת. בנית בניה לא חוקית? ביתך יהרס מיד.כאשר מחכים הסחיטה עולה. אולי תלמד המדינה ממיקרה זה ולהרוס מיד ובנחרצות

  4. מדינת חלם לבנה.
    שכונת הארגזים,כפר שלם וכו…
    אין בעיה לפנות מזרחים בשם טוהר
    הגזע האשכנזי.
    כרגיל מי שמשלם את המחיר הוא המזרחי
    עבור עוד ישובים אשכנזים שספק אם יתקבל
    אליהם.
    לא לעולם חוסן.בקרוב הכל יתפוצץ.
    רפיסות כלפי הערבי ורמיסות כלפי המזרחי.

    1. מתי היית בכפר שלם? אתה בכלל יודע איפה הייתה שכונת הארגזים?
      איזה שטויות אתה כותב?
      רוב תושבי שתי השכונות האלה היו אשכנזים (טהורים כדעתך המעוותת) שנכנסו לבתים אחרי מלחמת השחרור בעידוד המדינה. בתחילה בכלל לא היו שם מזרחיים.
      הבניה באיזור יד אליהו, התקווה, דרך הטייסים, רמת עמידר, התחילה עם סיום המלחמה.
      כל מי שרצה עבר, בעידוד המדינה, לשכונות החדשות והמשיך את חייו ללא דרישות ובקשות מהמדינה.
      התושבים שפלשו לכפר שלם שהחל להתרוקן היו עולים חדשים, רובם מזרחיים ממרוקו, שניצלו את ההזדמנות, על חשבון המדינה. אגב, אותו מקרה היה לא מזמן בגבעת עמל בתל אביב.
      כשרצו לפנות אותם ולפתח את האיזור הם נלחמו כדי לסחוט כמה שיותר כספים מהמדינה. (מזכיר בדיוק את שיטת הבדואים בנגב).
      אלה העובדות. אני יודע כי אני גרתי שם.
      היתר זה סיפורים, שקרים, תחושות "מגיע לי" , הלבנים דפקו אותי ועוד.

  5. דיווח שמעלה ריח רע. הכל רומז על שיטה לא הגיונית ומוערר מחשבות על רמאות, שחיתות על חשבון שומרי החוק שעובדים ומשלמים מיסים. יש ריח רע של שחיתות עם כל החוסר היגיון ותשלומים מוזרים ונדיבים במתנה. חייל קרבי שסיכן את חייו בשדה הקרב הוא היחיד שמגיע לו כאלה הטבות ולא פולשים תחמנים ורמאים. מחדל ששילטון החוק חייב לחסל ללא פשרות.