הניצחון הגדול של רוג'ר פדרר

בגיל 35 וחצי, כשהוא הרבה מעבר לשיא, ומול הנמסיס והיריב המיתולוגי שלו – רשם אתמול רוג'ר פדרר את הניצחון הגדול והקסום בקריירה ואת אחד הרגעים המתוקים והגדולים בתולדות הטניס

הוכיח לכולם שהוא שחקן הטניס הטוב בכל הזמנים. פדרר אתמול.צילום מסך: יוטיוב

לפני שלוש וחצי שנים, יומיים אחרי חוויה בלתי נשכחת של צפייה ממטרים ספורים ברפאל נדאל מביס טניסאי קרואטי בסיבוב השלישי של אליפות ארה"ב, עשיתי את פעמיי למנה האמיתית מבחינתי: צפייה ברוג'ר פדרר בשמינית הגמר.

נדאל הוא טניסאי דגול, וכשהוא נכנס למצב הנכון הוא ההגדרה של בלתי מנוצח. אבל נדאל הוא שחקן הגנתי. הוא פשוט מחזיר הכל אל היריב. אפילו כשהוא נזרק אל הפינות עם כדורים שטוחים ומהירים, נדאל יצליח להחזיר 'ווינרים' באחוזים גבוהים, בזוויות ובעוצמות בלתי נתפסות. נדאל הוא אכן מדהים, אבל אין לו את הקסם של פדרר. קסם שלא ניתן להגדיר במילים, וגורם לך להתאהב בו כשחקן ובטניס כספורט. הקסם ההתקפי והאלגנטי של השחקן שהגדיר איך נראית טכניקה מושלמת ואיך נראה השחקן שבעבורו הומצא הטניס. הסופר דיוויד פוסטר ולאס טבע את המונח "רגע פדררי" עבור רגעי הקסם הללו, במאמר שנשא את הכותרת "פדרר כחוויה דתית". הרגעים הללו הם הרגעים המהפנטים שגורמים לך להיצמד למסך במשך שעות, בידיעה שבכל משחק יפיק פדרר כמה וכמה נקודות שיפילו לך את הלסת לרצפה. נקודות שהן הכי אסתטיות, הכי יעילות והכי עוצרות נשימה בתולדות הטניס.

את הכרטיסים למשחקים של נדאל ופדרר קיבלתי במתנה מחבר, איש עסקים שמקבל מדי שנה כרטיסים למושבים הכי טובים אבל כלל לא אוהב טניס. אכן, אלוהים מחלק אגוזים למי שאין לו שיניים. לרבע הגמר, שאמור היה להיערך בין נדאל לפדרר, כבר קניתי כרטיסים לכל המשפחה, ובבוקר ה־2 בספטמבר עשינו את פעמינו ברכבת התחתית למתחם הטניס ב'פלשינג מדו'.

"לך הביתה, איש זקן"

אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. קיץ בניו יורק הוא קיץ בניו יורק, ומעט לפני הגעתנו למתחם פרץ מבול שסירב להיפסק במשך שעות. משחקו של פדרר נדחה ונדחה, ובדיוק כשחשבנו שהוא יועבר כבר ליום המחרת, התבהרו השמיים והתבשרנו שהמשחק יתקיים במגרש השני בחשיבותו במתחם. מגרש קטן יותר משמעו פחות מקומות ביציעים, מה שאומר שאני ושרון היינו צריכים לפרוץ בספרינט שלוליות במרוץ נגד אלפי אוהדי טניס, כשעמנו שלושת ילדינו כולל הקטנה בעגלת תינוקות.

המוטיבציה של ישראלי שמצפה לחוויה חד־פעמית של צפייה בפדרר עשתה את שלה. רטובים אך מרוצים תפסנו מיקום לא רע, רק כדי לגלות שנאבקנו על מקומנו באחד ממשחקיו הגרועים אי־פעם של רוג'ר פדרר. זמן קצר לפני הטורניר העלה פדרר את קוטר המחבט, כדי לשפר את סיכוייו מול העוצמות של נדאל וג'וקוביץ'. פדרר אמנם הביא כמה הברקות, אבל לא הצליח לשמור על יציבות וחבט עוד ועוד נקודות חזק מדי מעבר לקו הבסיס. בגיל 32 היה הפנומן השווייצרי אחרי שורת הפסדים, ורבים מהאוהדים איבדו את אמונם באגדה שהעריצו. "לך הביתה זקן", "זמן לפרוש", צעקו מהקהל. באנגלית זה נשמע מעליב עוד יותר: Go Home Old Man.

פדרר עף הביתה בתבוסה בשלוש מערכות לטומי רוברדו. החלום לצפות מקרוב בקרב נדאל־פדרר התפוגג, וכעבור יומיים הסתפקנו בנדאל מפרק לרוברדו את הצורה. אכן חוויה, אבל עבור אוהד פדרר זה לא הדבר האמיתי. ההפסדים באליפות ארה"ב ובווימבלדון ב־2013 הובילו רבים מאוהדי הטניס למסקנה שפדרר גמר את הסוס, ושהטניסאי הגדול אי־פעם נמצא בצניחה חופשית. דבר טבעי בהתחשב בכך שהוא חצה את גיל שלושים, הנחשב לגיל מבוגר עבור טניסאים.

בין יוני 2003 לינואר 2010, בגיל 22 עד 28, זכה פדרר בלא פחות מ־16 טורנירי גרנד־סלאם מתוך 27 שבהם השתתף. בשישה טורנירים אחרים הגיע פדרר לגמר. רפאל נדאל היה היחיד שיכול לעצור את פדרר, כשניצח אותו שנה אחר שנה בגמר ה'רולאן גארוס' המשוחק על משטח חימר, וגם פעם אחת בווימבלדון ופעם אחת בגמר אליפות אוסטרליה. פדרר הוא טניסאי מוכשר וטוב יותר מנדאל, אבל נדאל פיצח את הדרך לנצח את פדרר. תחילה על מגרשי החימר הזוועתיים, ובהמשך גם במגרשים המהירים. ואם בשנות השיא שלו התקשה פדרר מול נדאל, הרי שכאשר הטבע והגיל עשו את שלהם, הפך פדרר מהפייבוריט המושלם לאנדרדוג מובהק.

בעוד פדרר שוקע, נדאל וג'וקוביץ הגיעו לשנות השיא של הקריירה. פדרר רשם הפסד כואב אחרי הפסד כואב. בשנת 2011 הוא לא זכה באף גרנד סלאם, ובשנת 2012, בגיל 31, הצליח להפתיע עם זכייה בודדת בווימבלדון. אולם הזכייה הזו הייתה היוצאת מהכלל המעידה על הכלל. משנת 2013 איבדו כמעט כולם את אמונתם ביכולתו של הפנומן השווייצרי ללכת עד הסוף.

כנגד כל הסיכויים

טניס הוא ספורט שמפרק לך את הגוף. מי שמשחק בצורה לא סדירה חוזר הביתה עם שרירים כואבים בגב, באגן, בפרק היד או ברגליים. טניסאים נדרשים להפעיל שרירים שאצל רוב בני האדם הם מנוונים לחלוטין. התנועות בטניס אינן טבעיות, והעומס על השרירים הוא החלק הקל. את הנזק האמתי חוטפים הטניסאים בברכיים ובמרפקים. הברקסים הפתאומיים, שינויי הכיוון והמהירות, החריקות והקרסולים המתעקמים מרסקים לטניסאים את הגוף. כשהם פורשים, בדרך כלל בגיל 34-30, צפויים רבים מהם לחיים של כאבי פרקים. טניסאי בגיל 33 מקביל לכדורגלן או כדורסלן בן 38-37.

יתרה מכך, טניס הוא ספורט אישי. בניגוד לג'ורדן, שבגיל 36 היה יכול להוריד מדי פעם להילוך שלישי או רביעי ולסמוך על פיפן, קוקוץ' ורודמן, כאשר פדרר משחק מול ג'וקוביץ' הצעיר ממנו בשש שנים הוא צריך לשמור על דריכות, דיוק ואינטנסיביות מקסימליים במשך ארבע שעות כשהוא לבד מול השחקן הטוב בעולם. מי שחי טניס מבין שמבחינה רציונלית סיכוייו של פדרר לנצח בהתמודדות כזו הם כמעט דמיוניים.

אבל פדרר סירב לוותר. הוא צירף את טניסאי העבר הגדול סטפן אדברג לצוות האימון, שיפר את משחק הרשת שלו והחל לשחק יותר ויותר נקודות קצרות. בשנים 2015-2014 הצליח פדרר לעשות את הבלתי ייאמן, והגיע שלוש פעמים לגמרים בווימבלדון ובאליפות ארה"ב, רק כדי להפסיד שוב ושוב לנובאק ג'וקוביץ' שהשתלט על הטניס העולמי.

את התארים המעטים ששמט ג'וקוביץ' החלו לקטוף אנדי מארי וסטן וואוורינקה. לפדרר היה חסר תמיד הגרוש ללירה. גם כשג'וקוביץ' ונדאל הודחו במפתיע מהטורנירים הגדולים, תמיד הגיע איזה ראוניץ' או צ'יליץ' שניצחו אותו בחצי הגמר בעזרת עוצמה טהורה. מאזניו במפגשים מול יריביו הגדולים נדאל וג'וקוביץ' הלכו והידרדרו. רבים השתכנעו שהדבר היחיד שפדרר משיג הוא הרס המורשת המפוארת שרשם בעשור הראשון של שנות האלפיים. בכל הפסד זכה פדרר לשמוע קריאות מהיציעים ללכת הביתה. גם מכיוון הפרשנים, המומחים ושחקני העבר התרבו הקולות המפקפקים.

בשנה שעברה רשם פדרר שורת פציעות שגרמו לו להיעדרויות ממושכות מהמגרשים. ובכל זאת, הוא הצליח להגיע לחצאי הגמר באליפות אוסטרליה ובווימבלדון. לאחר ההפסד לראוניץ' בווימבלדון נאלץ פדרר להודיע על פסק זמן של חצי שנה, במטרה לאפשר לגוף שלו להחלים כהלכה. אוהדי פדרר הלכו והשלימו עם העובדה שלא רק שפדרר לא יזכה בגרנד סלאם ה־18, אלא שסביר מאוד שהגמרים של 2015 היו האחרונים של האגדה השווייצרית. איש לא האמין שבגיל 35, ואחרי חצי שנה מחוץ למגרשים, פדרר יוכל לחזור לטופ.

גדולתו של טניסאי: עוצמה מנטלית

יותר מכישרון, דיוק, עוצמה, פיזיות או עבודה קשה, הגדולה האמיתית של טניסאים גדולים היא עוצמה מנטלית. טניסאי משחק קודם כול כנגד עצמו. בכל משחק הוא נדרש לקבל אלפי החלטות באלפיות שנייה, ולשמור על רמת אינטנסיביות, ריכוז ודריכות במשך שלוש, ארבע ולפעמים חמש שעות. במשחקים הגדולים ניצבים פדרר, נדאל או ג'וקוביץ' בפני עשרות נקודות מכריעות שבהן עליהן להתעלות מבחינה פיזית ומנטלית מול שחקנים שאינם נופלים מהם ביכולתם. נקודה כזו יכולה לעתים להימשך 20 או 25 חבטות, ובכל חבטה צריכים המתמודדים לקבל שורת החלטות ולחבוט ברמת דיוק מקסימלית. בשלב הראשון צריך שחקן להחליט היכן לעמוד לקראת החבטה של היריב, ולאחר מכן לקבל חמש החלטות ביחס לחבטה עצמה: איזה סוג סיבוב להעניק לכדור, באיזו עוצמה, באיזה גובה, לאיזה כיוון ולאיזה עומק במגרש.

ברמה הטקטית הוא צריך לבחור האם ללכת על חבטה הגנתית, על חבטת בנייה שמטרתה לשפר את מצבו לקראת החבטה הבאה, או על חבטה התקפית. עליו להחליט האם ללכת על הבקהנד או על הפורהנד של יריבו. לאחר החבטה עליו להחליט האם לרוץ לרשת, או כיצד לשפר מיקום בקו האחורי לקראת החבטה שתגיע בעוד שברירי שניות. פורהנד של 145 קמ"ש 30 ס"מ מהקו, שיספיק מול כל שחקן אחר, לא יספיק לפדרר מול ג'וקוביץ' ונדאל. מולם חייב פדרר להחליט מתי הוא תוקף, ולנסות ללכת על ווינר עמוק של 165-155 קמ"ש ממש על הקו או בחבטות אלכסוניות בזוויות מסוכנות יותר. התוצאה היא כמובן יותר החטאות וטעויות. אבל פדרר המשיך להאמין, והמשיך ללכת על ווינרים.

כמעט בכל אחד מהמפגשים מול הגדולים, גם בהפסדים, היה פדרר השחקן ההתקפי שרשם יותר חבטות מנצחות. אבל המשחק ההתקפי עלה לו בהרבה יותר טעויות בלתי מחויבות מאשר ליריביו. נדאל היה זה שפיצח את השיטה. הוא פשוט החזיר לפדרר את הכל וגרם לו לתת את האקסטרה הנוספת, וכתוצאה מכך לפספס רבות מהנקודות המכריעות ולרשום עוד הפסד כואב. אבל פדרר לא הפסיק להאמין.

 

התאים את עצמו ליריב

בשבוע האחרון נדאל חזר להיראות כמו נדאל האגדי מלפני ארבע וחמש שנים. מעטים מאוד האמינו שבשלב הזה של הקריירה יוכל פדרר לנצח את יריבו המיתולוגי, שמולו התקשה אפילו בשנות השיא. אבל פדרר המשיך להאמין, וביצע את ההתאמות הנכונות. במשך שנים שיחק נדאל על הבקהנד הגבוה של פדרר, עם חבטות טופ ספין עם מהירות סיבוב עצומה שגרמו לפדרר להחטיא באחוזים גבוהים. ההתאמה שביצע פדרר בחודשים האחרונים הייתה פשוטה מבחינה תיאורטית, אבל רק יחיד סגולה כמו פדרר יכול לבצעה בשלב כזה של הקריירה. פדרר קיצר את ההנפה בבקהנד, ונקודה אחר נקודה ענה לחבטות הטופ ספין של נדאל לפני שהספיקו לעלות. התוצאה הייתה שפדרר חבט פחות כדורים בבקהנד הגבוה שהיה נקודת התורפה שלו, ומנגד נותר לנדאל פחות זמן להגיב לחבטות של פדרר שחזרו אליו מהר יותר ושטוח יותר מאשר במפגשי העבר. לכך הוסיף פדרר קשיחות מנטלית בלתי נתפסת, כשהציל 76 אחוזים מאפשרויות השבירה של נדאל.

פדרר כבר הוביל 1:2 במערכות, כולל ניצחון 1:6 במערכה השלישית שבה הצליח לשבור את נדאל פעמיים, עם שורת חבטות אלכסוניות שטוחות שלא הותירו לנדאל סיכוי. אבל כמו תמיד במפגשים בין השניים, במערכה הרביעית התעלה נדאל והשווה את מאזן המערכות ל־2:2.

במשחקון הראשון של המערכה החמישית שבר נדאל את פדרר, והכול היה נראה בדרך לפרק זהה נוסף בסדרת המפגשים האפיים בין השניים. אבל משהו בפדרר הקשיש סירב לוותר. בכל אחד ממשחקוני ההגשה של נדאל השיג פדרר הזדמנויות שבירה, אבל נדאל גילה קשיחות מנטלית והצליח להציל את נקודות השבירה אחת אחרי השנייה. נדאל עלה ל־0:2 ול־1:3, אבל משהו בפניו של פדרר – שבדרך כלל נראה אבוד מול יכולתו של נדאל – שידר עוצמה של מי שיודע שבסוף ישבור את הגשות היריב. במשחקון השישי, ובפיגור 3:2, פדרר העלה את הרמה עוד יותר. הוא השיג שתי נקודות שבירה, עם נקודות שנבנו באמנות והסתיימו בווינרים שרק הוא מסוגל לספק. את נקודת השבירה השנייה לקח פדרר לאחר החטאה של נדאל, שניסה ללכת על ווינר עם חבטת ה'אינסייד אאוט' האהובה על פדרר. פדרר סירב להרפות. הוא לקח את משחקון ההגשה על האפס, והתייצב מול חבטות ההגשה של נדאל עם רוח גבית וביטחון עצמי.

המשחקון השמיני היה משחקון מעולם אחר מבחינת העוצמות המנטליות שפדרר ונדאל הפגינו. פדרר כבר עלה ליתרון 0:40 עם שלוש אפשרויות שבירה. אבל נדאל הוא שחקן שאיננו ממצמץ, בטח שלא בגמר 'גרנד סלאם' מול פדרר. יומיים בלבד אחרי ששיחק חמש שעות בחצי הגמר, כשהוא תשוש פיזית ומנטלית, ולאחר קרב של שלוש שעות וחצי, נדאל הצליח לצאת מהקבר ולחזור לשוויון 40. ההיסטוריה חוזרת על עצמה? ההזדמנות שוב תחמוק לפדרר? כך כנראה חשבו כמעט כולם. אבל הפעם פדרר הוא שהיה קשוח יותר. בנקודה השביעית, דווקא ברגע שבו היה נראה שנדאל לוקח מחדש את השליטה על המשחקון, סיפק הפנומן השוויצרי קסם פדררי נוסף ולקח את הראלי הארוך במשחק שנמשך 26 חבטות. נדאל שוב לא מצמץ, והציל את המשחקון עם הגשה מושלמת. ארבע אפשרויות שבירה של פדרר הלכו, אבל פדרר לא מרפה. שתי חבטות שבהן הלך על כל הקופה העניקו לו את המשחקון, והעלו אותו ליתרון 3:5 לאחר שכבר פיגר 3:1.

ניצחון אפי כזה לא יכול ללכת בקלות. נדאל התעלה והשיג שתי אפשרויות שבירה. פדרר מצדו המשיך ללכת על כל הקופה, ועם אייס וחבטת אינסייד אאוט קלאסית השווה ל־40:40. צ'לנגים, עין נץ, הגשות לא מדויקות, הגשות שניות, נקודה לפדרר, נקודה לנדאל ואז זה מגיע. פדרר משיג נקודת משחק שנייה עם אייס, מספק הגשה מושלמת נוספת שנדאל מצליח בקושי להחזיר עם כדור קצר, ופדרר הולך עם פורהנד מלא על כל הקופה ממש על הקו. נדאל מערער, עין הנץ מופעלת, ולשם שינוי ואחרי אינספור מפגשים, המזל הולך עם פדרר. 80 אחוזים מהכדור נחתו מחוץ לקו, אך סנטימטר ורבע עשו את ההבדל. רוג'ר פדרר זוכה בגרנד סלאם ה־18 שלו, והראשון מאז ווימבלדון 2012.

פדרר של פעם

הרבה רגעי ספורט גדולים ראיתי בחיי: מונדיאלים, גמרים של ליגת האלופות, משחקי 7 של גמר הפלייאוף.  אבל זה היה הדבר האמיתי. בשביל המשחק של אתמול המציאו את הספורט. בגיל 35 וחצי, כשהוא הרבה מעבר לשיא, מול הנמסיס, הקריפטונייט, עקב האכילס, היריב המיתולוגי – רשם פדרר את הניצחון הגדול והקסום ביותר בקריירה ואת אחד הרגעים המתוקים והגדולים בתולדות הטניס ואולי הספורט בכלל.

רוג'ר פדרר ניצל במשחק 6 מתוך 20 נקודות שבירה (30 אחוזים). נדאל ניצל 4 מתוך 17 (24 אחוזים). אלו הם הנתונים הקריטיים. כדי להבין כמה עוצמה מנטלית דרש המשחק משני השחקנים, צריך להבין שנקודת שבירה היא רק הקצה של הקצה של המתח המנטלי. הנקודות שמאפשרות לך להשיג נקודת שבירה הן בעלות רמת דריכות וחשיבות כמעט זהה. המשמעות: פדרר ונדאל שיחקו כ־70 נקודות ברמת אינטנסיביות ומתח מקסימליים, שבהן עליהם לקבל החלטות ולבצען ברמה הגבוהה ביותר. אחת הנקודות נמשכה 26 חבטות, שבכל אחת מהן צריכים היו שניהם לקבל שורת החלטות. פדרר חבט במשחק 73 ווינרים מול 35 בלבד של נדאל, יותר מכפול. הוא רשם גם 57 טעויות בלתי מחויבות, לעומת 28 בלבד של נדאל. שוב, יותר מכפול. נדאל שיחק כדי לגרום לפדרר לטעות. פדרר שיחק כדי לנצח בעצמו כל נקודה.

אם בעבר שיחק פדרר עם ביטחון עצמי והיה מוציא מעצמו את המיטב ברגעים הקריטיים, הרי שהירידה הפיזית גרמה לו לאבד מביטחונו העצמי ולמצמץ ברגעים הקריטיים ביותר של המשחק. אחרי תקופה ארוכה שפדרר היה נראה מהוסס, אתמול ראינו את פדרר של פעם. פדרר שיודע שהוא השחקן הטוב יותר. הביטחון העצמי הזה אפשר לפדרר לדבוק באסטרטגיה ההתקפית לאורך כל המשחק, וללכת על כל הקופה בנקודות הקריטיות פעם אחר פעם. ההתאמות הטכניות שביצע והחוסן המנטלי שגילה, אפשרו לרוג'ר פדרר להתגבר על יריבו המיתולוגי ולהוכיח סופית למי שעוד פקפק בכך, שהוא שחקן הטניס הגדול בכל הזמנים. פנומן אמיתי.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

21 תגובות למאמר

  1. כתבה נהדרת. חולק את התחושות לגבי זכייתו המרגשת של פדרר. שחקן הטניס הגדול בכל הזמנים לטעמי, לא רק מבחינת הישגים, אלא גם מבחינת האסתטיות והאלגנטיות.

  2. כתבה מדהימה. לא זוכר מתי קראתי משהו כזה על ספורט. יותר טוב מלראות את השידור החי

  3. השוויצרים זבל של עם. אני דווקא אוהד בלב של דג'וקוביץ, שאגב אם הוא משחק נגד פדרר ששניהם בשיאם אז דג'וקוביץ לוקח.

  4. פעם ראשונה שממש נהניתי מכתבת ספורט בעברית, כתובה בטוב טעם וברמה גבוהה מבחינה מילולית וגם מבחינת התוכן. מקווה שתמשיך לפרסם עוד כתבות ספורט מפעם לפעם.

  5. ישנם ספורטאים מכל הסוגים וישנם את אלה שנגע בהם אלוהים ,אלה הם המיוחדים הבטהובן של הספורט,זכינו לראות אחד כזה ,פדררררר

  6. מעל שלוש שעות של חוויה בלתי ניתנת לתאור.
    כל הכבוד ארז, כל מילה בסלע. ממש גנבת את המילים ממני.

  7. אני עוקב אחרי פדרר במשך שנים, ראיתי את המשחק, והכתבה מצליחה לתאר במדויק את הדרמה שלא תיאמן.
    קראתי גם הרבה כתבות באינטרנט על המשחק, גם בעברית וגם באנגלית, וזאת ללא ספק הטובה והמרגשת ביותר.

  8. כתבה נפלאה. ארז, רואים שאתה אוהב טניס, שזה משהו שאתה מחובר אליו. אני מבין אותך, כילד הייתי מאוהב בטניס.

    תודה מעומק הלב על הכתבה.

  9. כתבת נהדר וגרמת לי להתרגש שוב , כשעברו 4 חודשים מאותו יום קסום .

    אני אוהב ספורט מכל הסוגים , כמעט בכל ספורט יש לי קבוצה אהודה אבל אין דבר שנוגע בי יותר מעוד קסם של פדרר .

    הוא אכן המהות של הספורט , הקסם שגורם לך להתאהב .

  10. כתבת נהדר וגרמת לי להתרגש שוב , כשעברו 4 חודשים מאותו יום קסום .

    אני אוהב ספורט מכל הסוגים , כמעט בכל ספורט יש לי קבוצה אהודה אבל אין דבר שנוגע בי יותר מעוד קסם של פדרר .

    הוא אכן המהות של הספורט , הקסם שגורם לך להתאהב .

  11. יופי של כתבה!! נהנתי לקרוא!!!
    פדרר השחקן הכי טוב שהיה איי פעם על מגרשי הטניס.!
    יחיד בדורו!!!!