אירופה בלחץ: שלושת הענקים רוצים סדר עולמי חדש

אמריקה נכנסת לעידן טראמפ, האינטרסים מתחדדים ועכשיו כבר ברור: מכבש הלחצים המשולש של ארה"ב, סין ורוסיה יאלץ את אירופה לחשב מסלול מחדש

מימין: שי ג'ינפינג, טראמפ ופוטין. צילומים: Ana de Oliveira/AIG-MRE, Gage skidmore cc by sa 2.0, kremlin.ru cc by sa 4.0

שלושה מנהיגים חזקים עומדים כיום בראש מעצמות חזקות. דונלד טראמפ בארצות הברית, פוטין ברוסיה ושי ג'ינגפינג בסין. לשלושה אלו עניין אסטרטגי בהחלשתה של אירופה. הם אינם מעוניינים במעצמה אירופית. האומות האירופיות, ככלל, נהנות מרמת חיים ומסטנדרטים תרבותיים גבוהים, ומטכנולוגיה ומדע מתקדמים; אוכלוסייתן המצרפית של חברות האיחוד האירופי היא מעל חצי מיליארד נפש, וגם מבחינה גאו־פוליטית אירופה היא יבשת מרכזית הקרובה לאסיה ולאפריקה. בוושינגטון של טראמפ, במוסקבה ובבייג'ינג מבינים שמסגרת חזקה של איחוד מבחינה כלכלית, פוליטית וצבאית, משמעותה מעצמה בעלת השפעה אדירה על סדר היום הבינלאומי.

באופן מסורתי, והדבר משתקף גם במסמך אסטרטגי שפרסמה שרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני ביוני אשתקד, האיחוד האירופי חותר לסדר עולמי ליברלי המבוסס על חוק בינלאומי, הסכמים רב־צדדיים וזכויות אדם. על פי המסמך, גם מדיניות ההגנה האירופית חייבת להיצמד לחוק הבינלאומי. טראמפ, פוטין ושי אינם נלהבים לנהל מדיניות ליברלית מוכתבת על ידי משטרים בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית או מערכת חוק בינלאומי (למשל בעניין השימוש בסייבר, תחום שלגביו אין עדיין משטר בינלאומי ברור). הם מעדיפים זירת פעילות שאיננה כובלת את ידיהם מלנהל מדיניות המשרתת את האינטרסים הייחודיים שלהם. אירופה חזקה מבחינה פוליטית וכלכלית עלולה להפריע להם.

סין מאיימת על האיחוד האירופי

דוגמה טובה למתיחות הכלכלית בין סין לאירופה ולחולשתו הנוכחית של האיחוד היא כניעת הנציבות האירופית לדרישת סין ב־2013 לפטור אותה מהיטלים על משלוחים של פאנלים סולריים לאירופה. חומרת העניין מבחינת אירופה נעוצה בכך שכניעה זו הייתה תוצאה של היווצרות סדקים בסולידריות האירופית, משום שסין הצליחה לגרום לפיצול בסוגיה זו בין חברות האיחוד ולגייס לטובתה כמה ממדינות אירופה, כולל גרמניה, נגד עמדת הנציבות. יש לזכור כי הנציבות היא גוף על־לאומי והיא משמשת כרשות המבצעת של האיחוד האירופי, ועוצמת כוחה תלויה לפיכך ברמת הסולידריות האירופית.

סין הצליחה במשימתה זו תוך פרסום איומים בוטים כלפי האיחוד האירופי ב'יומון העם', עיתונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. "חילופי העתים והתמורות במאזן הכוחות העולמי עדיין אינם גורמים לאיחוד האירופי להבין כי כוחו בירידה, וכי הוא אינו יכול יותר להכתיב תנאים לשותפות הסחר שלו", הכריז היומון הסיני, והוסיף: "אם האיחוד האירופי עדיין סבור כי יש בכוחו להבטיח את האינטרסים שלו באמצעות סנקציות, הוא יצטרך להפנים את העובדה שאינו עומד עוד בפני סין של העבר".

בנאומו בכנס הכלכלי בדאבוס בינואר האחרון דיבר המנהיג הסיני שי על "החלום הסיני", כפי שטראמפ מדבר על "להשיב את אמריקה לגדולתה". שי מתעב את הגלובליזציה, אף שאיננו מצהיר על כך בפומבי. מהצהרותיו עוד טרם היבחרו לנשיא סין עולה כי ארצו איננה משלימה עם השיטה של גלובליזציה ליברלית, כפי שאיננה משלימה עם שליטה מערבית במוסדות הבינלאומיים השונים כגון האו"ם, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. אכן, שיטת הקפיטליזם הממלכתי של סין איננה עולה בקנה אחד עם שוק גלובלי ליברלי. סין מעדיפה חברות ממשלתיות מאשר תאגידים רב־לאומיים שבהם אין לה שליטה, כפי שהיא אינה רוצה לוותר על שליטתה באינטרנט ובתחומים רבים אחרים. איחוד אירופי חזק יפריע להגשים את "החלום הסיני".

"עולם משוחרר מהגמוניה אמריקנית"

רוסיה של פוטין מעוניינת בפירוק האיחוד האירופי וברית נאט"ו. ברקע השאיפה הזו עומדים שיקולים כלכליים, מסורות גאו־פוליטיות והיסטוריות והתפתחויות פוליטיות במזרח התיכון, וכן הפסיכולוגיה האישית של פוטין. חוקי האנרגיה של האיחוד האירופי מערימים מכשולים על מכירת אנרגיה רוסית לאירופה בתנאים שהם לרצון הקרמלין. כמו כן, עצם קיומו של האיחוד ומגמות ההתרחבות שלו בשנים האחרונות מציבים בפני מדינות כמו אוקראינה, גיאורגיה וארמניה פיתוי להצטרף לאיחוד או לחתום על הסכמי סחר עמו, מה שהוא לצנינים בעיני הרוסים המעוניינים באזור כלכלי אירו־אסייתי בשליטתם. מבחינה היסטורית רוסיה לא ראתה עצמה כחלק מהתרבות האירופית הקלסית. על פי סקרים, רק רבע מהרוסים (האתניים) רואים עצמם אירופים, ורק 15% הכריזו כי הם מזדהים וקשורים לתרבות האירופית.

בספטמבר האחרון נערכה במוסקבה ועידה של "תנועת האנטי־גלובליזציה של רוסיה" בהשתתפות נציגים מארצות הברית, אירופה והמזרח התיכון. הוועידה נערכה תחת הכותרת "דיאלוג של אומות", ומטרתה המוצהרת הייתה "קידום תהליך ליצירת עולם רב־קוטבי משוחרר מהגמוניה אמריקנית". כותרת זו מקפלת בתוכה את תמצית השאיפה הגאו־פוליטית של ממשל פוטין, ובעצם של הרוח הרוסית מאז ימי הצארים פטר הגדול ויקתרינה – להבטיח את מקומה של רוסיה בעולם כמעצמת־על. אירופה מאוחדת וחזקה היא כעצם בגרון בדרך למימוש שאיפה זו.

פוטין, מנהיג לאומן שאישיותו הפוליטית עוצבה בעידן הסובייטי במסדרונות הקג"ב, ואשר הגדיר את נפילתה של ברית המועצות "הקטסטרופה הגאו־פוליטית הגדולה ביותר של המאה הנוכחית", מחויב למטרה זו. למענה הוא נוקט אמצעים שונים, מהם ישירים והרפתקניים כגון סיפוח קרים, המלחמה באוקראינה והמעורבות בסוריה, ומהם סמויים וסמויים למחצה כגון פעילות ריגול אינטנסיבית, ותמיכה במפלגות ותנועות פוליטיות קיצוניות באירופה על מנת להחליש את מסגרת האיחוד האירופי.

ועידת "דיאלוג של אומות" ביוזמת "תנועת האנטי־גלובליזציה הרוסית" נועדה לעודד ולקדם פעילות של תנועות אתניות בדלניות בעולם בכלל ובאירופה ובארה"ב בכלל, ובכך להחליש את הגוש המערבי, בתקווה כי רוסיה תיבנה מהתפוררות הסולידריות המערבית. לאחרונה פורסם במלטה (המדינה התורנית הנוכחית של האיחוד האירופי) כי רוסיה מעניקה תמיכה צבאית למיליציות בלוב הלוחמות בממשלה הנוכחית המוכרת על ידי האו"ם. על פי שר החוץ המלטזי, מטרת רוסיה היא להגביר את התנועת מהגרים הלא־חוקיים לאירופה, על רקע כוונת האיחוד האירופי להגיע להסכם עם ממשלת לוב על הפחתת זרם המהגרים, כמו גם לממש חלום של הבטחת בסיסים ימיים לצי הרוסי לאורך חופי הים התיכון.

טראמפ נגד הכלכלה הגרמנית

גם טראמפ רואה באיחוד האירופי מתחרה מסחרי, ובעיקר ב"קטר הכלכלי" שלו גרמניה, ועל כן יש לו אינטרס להחליש או אף להביא לידי פירוק האיחוד. באותו כנס בדאבוס אמר אנתוני סקרמוצ'י, יועץ בבית הלבן של טראמפ, כי הסדר העולמי שהתהווה אחרי מלחמת העולם השנייה איננו מתאים למאה ה־21. יש להניח כי הוא התכוון בעיקר לאיחוד האירופי, שהתקיים תחת מטריית ההגנה האמריקנית.

מבחינה כלכלית, טראמפ מבקש לשפר את המאזן המסחרי של ארצות הברית מול אירופה ובעיקר מול גרמניה. ב־2015 עברו סחורות מגרמניה לארצות הברית בערך כולל של 114 מיליארד אירו. בכיוון ההפוך, ערך הסחורות שעברו היה 60 מיליארד אירו. גרמניה מייבאת מהולנד, מצרפת ומסין יותר משהיא מייבאת מארצות הברית, ואת זה רוצה טראמפ לשנות. מי שרוצה למכור לאמריקה, חייב גם להשקיע ולייצר שם.

לפי חברת הייעוץ הוותיקה 'מקינזי', הייצוא הגרמני לעולם בשנת 2015 היה בסכום של 1.2 טריליון אירו, והייבוא בסכום של 949 מיליארד. רמת הייצוא הגרמני היא בראש וראשונה תוצאה של התרבות הטכנולוגית הגרמנית הגבוהה ומוסר העבודה המתבטא בפריון ייצור גבוה, אבל גם שוק עולמי ליברלי תורם לכך שעסקים גרמניים בינוניים וקטנים יוכלו לפרוס כנפיים למקומות רבים בעולם. חברת 'מקינזי' מפרסמת גם את מדד היקף הקשרים המסחריים של כל מדינה, ועל פיו גרמניה היא המעצמה הכלכלית המקושרת ביותר, ובהשוואה לארצות אחרות היא המרוויחה הגדולה ביותר מהגלובליזציה הליברלית. מחצית מהכלכלה הגרמנית מבוססת על קשרי מסחר עם מדינות אחרות, וביטוי חשוב לכך הוא עובדת קיומם של 227 משלחות דיפלומטיות ו־130 לשכות מסחר המפוזרות בעולם. גרמניה נוטלת חלק מרכזי בעיצוב הגלובליזציה, הן באמצעות ניסוח רגולציות בתחום הסחר הבינלאומי הן באמצעות קידום רגולציות בשוקי ההון. כישלון ועידות סחר בינלאומיות, כגון סבב דוחה, העניק הזדמנות לאיחוד האירופי בהנהגת גרמניה להביא לידי הסכמי סחר חופשי בילטרליים, ואלה לא היו תמיד לשביעות רצונן של ארצות הברית וסין. הסכם סחר חופשי אירופי עם דרום קוריאה, למשל, נכנס לתוקף ב־2011, ומאז הייצוא האירופי לשם גדל ב־10% בכל שנה.

האתגר של טראמפ; אנגלה מרקל. צילום: Αλέξης Τσίπρας Πρωθυπουργός της Ελλάδας CC BY-SA 2.0 via flickr

עוד לפני עליית טראמפ הבינה גרמניה את הביקורת שהושמעה על מאזן הסחר החיובי הגדול שלה. כמה מהתעשיות הגרמניות, ובעיקר תעשיות הרכב, נענו לביקורת זו והחלו להקים מפעלים בארצות אחרות. מאז 2010 תעשיית הרכב הגרמנית מייצרת יותר מכוניות בארצות אחרות מאשר בגרמניה, בעיקר באותן ארצות שבהן יש שוק למכוניות אלה (תעשיות אלו גם מפיקות מכך תועלת עסקית, בעקיפת מחסומי מכס וביורוקרטיה). ב־מ־וו ו'מרצדס בנץ' פתחו מפעלים בדרום־קרוליינה ובאזורים אחרים בדרום־מזרח ארה"ב, וזכו לתשבחות מפוליטיקאים אמריקנים על תרומתן ליצירת מקומות תעסוקה. אלא שבשלב מסוים התפתו תעשיות אלו לעבור למקסיקו, תוך ידיעה שהמכוניות המיוצרות שם יגיעו לארצות הברית ללא מחסומי מכס וביורוקרטיה הודות להסכם נפט"א היוצר אזור סחר חופשי בין ארה"ב, קנדה ומקסיקו. ב־2014 ייצרה פולקסווגן במקסיקו כ־475 אלף מכוניות, והחברה ממשיכה להשקיע הון עצום במקסיקו. גם לחברת פורד מפעלי הרכבה במקסיקו, ובמסע הבחירות שלו הודיע טראמפ כי בכוונתו להטיל מס בשיעור 35% על ייבוא מכוניות 'פורד' ממקסיקו. סביר להניח שגם פולקסווגן לא תוכל להתחמק מהיטל כזה, וגם הוא יהווה פגיעה ב"מודל הכלכלי" של גרמניה.

האיחוד במסגרתו הנוכחית סיים את דרכו

קברניטי אירופה ערים לסכנה הנשקפת למבנה הפוליטי הייחודי של האיחוד הקיים כבר שישים שנה. הם גם חוששים שה'ברקזיט' ימוטט את הארכיטקטורה הביטחונית של האיחוד, שבלאו הכי היא רופפת ביותר, שהרי נטישת בריטניה את המסגרת הביטחונית המשותפת פירושה ירידה של 25% בהוצאות האיחוד על הגנה. תבהלת טראמפ מחריפה את המצב באופן מהותי.

ב־2 בפברואר שלחו ראשי הגושים הגדולים בפרלמנט האירופי מכתב לנשיא האיחוד דונלד טוסק ולנשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר, ובו הם מבקשים לדחות את כתב האמנתו של השגריר האמריקני המיועד לאיחוד טד מאלוץ', ודורשים להכריז עליו כאישיות בלתי רצויה. חטאו של מאלוץ' הוא יחסו המזלזל באיחוד האירופי. הוא צוטט באומרו כי יש לרסן ולהחליש את האיחוד האירופי כפי שברית המועצות רוסנה עד להתמוטטותה, והוסיף כי יש סיכוי שההתמוטטות תתרחש בתוך פרק זמן של 18 חודשים. הקברניטים יודעים שמאלוץ' הוא קול אדוניו, ודונלד טוסק עצמו תיאר את טראמפ כאיום על האיחוד.

אז מה עושים? בוועידת האיחוד במאלטה ניסתה הקנצלרית מרקל לנחם את עמיתיה באומרה כי מדיניות טראמפ מהווה הזדמנות לאירופה להגדיר עצמה מחדש, להיות תלויה פחות בארצות הברית ולסמוך יותר על עצמה. על פי מרקל, הדבר חייב לבוא לידי ביטוי גם בהשקעות רבות יותר בתחום ההגנה.

האם אירופה תוכל להגדיר עצמה מחדש? התשובה חיובית, אך לא במובן זה שמרקל הייתה רוצה. האיחוד במסגרתו הנוכחית נדון למיתה, וגסיסתו נמשכת כבר כמה שנים. במקומו יעלו הסכמים אזוריים ובריתות חדשות. זו דרכה של ההיסטוריה המדינית. הבחירות הכלליות שייערכו בצרפת, בגרמניה, בהולנד וייתכן שגם באיטליה עלולות ליצור מציאות פוליטית כזו שתרופף את יתרת הסולידריות שעדיין קיימת באיחוד.

ללא כל קשר לתוצאות הבחירות בצרפת, ברור שהממשלה החדשה שם תדרוש רפורמות כלכליות כאלה שירחיבו עוד את סדקי האיחוד. מרין לה־פן כבר הכריזה כי אם תיבחר היא "תשחרר את צרפת מכבלי הגלובליזציה". הפתולוגיה של הבנקים באיטליה והסטגנציה הכלכלית שם מהוות סכנה לכל גוש האירו יותר מהמצב ביוון. גרמניה עצמה נמצאת בעימות עם הבנק האירופי המרכזי בשל מדיניות ההרחבה המוניטרית שלו, וממילא תמשיך את העימות בנושא זה עם מדינות האיחוד הדרומיות. קטלוניה תמשיך ללחוץ לקבלת עצמאות, מה שיפגע ביציבות הרופפת ממילא של הפוליטיקה בספרד; ובפולין וברומניה תמשכנה הסערות הפוליטיות. המעורבות החתרנית של רוסיה באירופה תמשיך, ופוטין יצליח לסדוק את חזית הסנקציות נגדו, כפי שחוזה מכון המחקר האמריקני 'טרטפורד' בתחזיתו ל־2017.

בעקבות התבטאותו של טראמפ בסוגיית נאט"ו (התבטאות שעוותה בתקשורת) הכריזה ראשת האופוזיציה בפרלמנט הגרמני, שרה וואגנקנכט, כי יש לפרק את נאט"ו ולהקים מסגרת הגנה אירופית חדשה בהשתתפות רוסיה(!). יצוין כי המסורת התרבותית והפוליטית הגרמנית לא בהכרח ראתה עצמה כמערבית ואנטי־רוסית. במקביל, במאמר שפרסם בינואר יושקה פישר, לשעבר שר החוץ וסגן הקנצלר של גרמניה, הוא הזהיר באופן חד מפני אגרסיביות רוסית באירופה, המחייבת ברית הגנה בין גרמניה לצרפת. בפולין מאמינים, בחרדה גדולה, להערכתו של פישר יותר מלגברת וואגנקנכט. מנגד כותב ז'ק אטאלי, מהאינטלקטואלים הבולטים של ימינו, כי אם אירופה לא תונהג בידי מנהיגים חזקים בעלי מודעות היסטורית, קיימת סכנת מלחמה בין גרמניה לצרפת תוך שלושים שנה.

השנים הקרובות יהיו גורליות עבור היבשת הוותיקה. הסדר העולמי שנוצר בעקבות מלחמת העולם השנייה מתעצב מחדש, ובמוקדי כוח רבים ייאלצו להסתגל למציאות אחרת.

___________

ד"ר שלמה פרלה הוא מומחה לאירופה וליחסים בינלאומיים

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 תגובות למאמר

  1. מאמר מרתק ומעשיר ותודה על הבאת הדברים.
    הערה קטנה, ברשותכם.
    אם מביאים דעה של ״ז'ק אטאלי, מהאינטלקטואלים הבולטים של ימינו״ (ציטוט מסוף המאמר) דרוש גם גילוי נאות במי מדובר. בתור שרות לקוראים, להלן ציטוט מהוויקיפידה על האיש ושיחו.

    Jacques Attali advocates the establishment of a global rule of law, which will condition the survival of democracy through the creation of a new global order. He thinks the regulation of the economy by a global financial supervisory institution may be a solution to the financial crisis which started 2008. The financial institution is a first step towards the establishment of a democratic world government, of which the EU can be a laboratory.
    ייתכן שיש מקום להתייחס ל״תחזיותיו״ על מלחמה גרמנית צרפתית בעוד כשלושים שנה אם לא יוקם ממשלת על עולמית כאל תעמולה למען קידום האג׳נדה שלו. לפי המובא בוויקיפדיה בערכו הוא הרוויח סכומים מפוקפקים לא רעים מעיסוקו בהקמת מוסדות פיננסיים על עולמיים. משהו כמו השמעון פרס שלנו עם המרכז פרס לשלום שלו. ז׳אק עצמו הוא מהגר יהודי מאלג׳יר לצרפת. ייתכן שיש לבדוק האם ומה היו קשריו עם שמעון פרס שלנו.

  2. "יצוין כי המסורת התרבותית והפוליטית הגרמנית לא בהכרח ראתה עצמה כמערבית ואנטי־רוסית."
    אכן הייתה תקופה בשנות השלושים של המאה ה 20 שבה גרמניה לא ראתה עצמה חלק מהברית המערבית.
    בתקופה הטובה הזאת ארה"ב לא ביזבזה כסף על הגנת גרמניה יפן ואיטליה אלא הן מימנו את הצבאות שלהן בעצמן.
    בנוסף גם במקום המנהיגים "הפוליטקילי קורקט" הרכרוכיים שיש שם היום היו אז מנהיגים לאומיים חזקים.
    ובמקום הגלובליזציה והשוק החופשי הייתה שם מדיניות מרקנטיליזם ופרוטקציוניזם (ראה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%9D ו https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%A7%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D)

    זה כנראה העולם אליו טרמפ שואף לחזור. אני יכול להבין מדוע האוליגרכים שבראש סין ורוסיה רוצים להרוס את הדמוקרטיה המערבית שמסכנת את שלטונם הרודני בבית. אבל מדוע לכל הרוחות טרמפ והציבור האמריקאי רוצים לסכן את הסדר העולמי הקיים, שמוטה באופן ברור לטובת האינטרסים והערכים האמריקאים, ולהחליף אותו בחוסר יציבות ועליית כוחות איזורים שיתחרו בארה"ב על שליטה גלובלית ויצמצמו את מרחב ההשפעה שלה ואף עשויים לסחוף אותה למלחמה נוספת או לשפל כלכלי חדש עקב הרס השוק החופשי. מקווה שהרוב הרפובליקני בסנאט יחסום את טרמפ מביצוע מדיניות מזיקה. אבל על סמך ההסיטוריה, הקצרה והרחוקה, אין על מי לסמוך החורף קרב.

    ראה גם מילטון פרידמן: https://www.youtube.com/watch?v=6qqG6OurHaM. כשהימין היה ימין אמיתי.

    1. אור (ק?),

      ההיסטוריה חוזרת על עצמה, וחשוב ללמוד ממנה, אך השחקנים שעל הבמה משתנים

      מי שלא מסתירה כיום את כוונותיה לשלוט בעולם ופועלת נמרצות כדי להשיג את מטרתה – זו איראן.
      בדומה להיטלר של שנות ה-30.
      מנהיגי הפוליטקלי קורקט משתפים איתה פעולה ומריעים לה כי לא מנומס להודות באמת.
      אובמה הוא צמברלין המודרני (http://www.inn.co.il/News/News.aspx/266234)
      וטראמפ הוא צ'רצ'יל שבא לנסות לתקן את שקולקל.
      לשם אנו שואפים להגיע

    2. "מי שלא מסתירה כיום את כוונותיה לשלוט בעולם ופועלת נמרצות כדי להשיג את מטרתה – זו איראן."

      כן איראן מרושעת והיא שואפת להשתלט על העולם, אבל אין לה שום סיכוי.
      אפילו עם נשק גרעיני איראן היא בסה"כ מדינה ענייה מפגרת וחלשה (כלכלית וצבאית) שאין לה כמעט בעלי ברית בעולם והיא מנודה כמעט כמו צפון קוריאה. היא מייצגת את השיעים שהם מיעוט בעולם המוסלמי.

      לצורך השוואה תקציב הביטחון של סעודיה הוא בערך פי 10 מאשר איראן ויש לה הרבה יותר בעלי ברית והשפעה בעולם. ופקיסטן, המדינה המוסלמית היחידה עם נשק גרעיני, יש קשרים עם הטליבן ויש בה תומכים לאל קאידה (שם בחר בין לאדן להסתתר במשך שנים).

      כרגע איראן עסוקה במלחמה עם דאע"ש באופן ישיר, ועם סעודיה בעקיפין, והיא נלחמת על הישרדותה.

      ולכן נראה לי פשוט מגוחך להשוות בין איראן היום לגרמניה של שנות ה 30.
      אגב שר הביטחון החדש של טרמפ דווקא מתגלה כמבוגר האחראי בחבורה.
      הוא אמר שאם ברית נאט"ו לא הייתה קיימת היה צריך להמציא אותה, ושרוסיה היא האיום מספר אחד על ארה"ב. לטענתו ארה"ב ניסתה שנים רבות להתקרב לרוסיה ללא הצלחה. פוטין הסית את העם הרוסי כל כך נגד ארה"ב שאפילו הוא יתקשה להחזיר את שד השנאה לבקבוק ולכן גם החלפתו במנהיג אחר לא תעזור. כבדהו וחשדהו.

    3. יכול להיות שאיראן חלשה מכדי לשלוט על העולם, אבל היא פנאטית מספיק בשביל לגרום לו נזק אדיר.
      שטראמפ מפסיק לכרוע ברך ולהעצים אותה, זה בשום אופן לא חזרה לשנות ה-30.

  3. לא צריך דולרים. לא צריך יתרות מט"ח. ישראל צריכה להוריד מכסים בצורה מדורגת אחראית שמתחשבת ביכולות של המשק להתחרות ושבסופו של דבר תגרום לחיסול יתרות המט"ח (אפשר לשמור 10 מליארד דולר בצד). יש ליצור הסכמי סחר של סחורה כנגד סחורה, המדינה שמייצאת מקבלת נקודות שייאפשרו לה להשתמש בהם כדי לייבא. כאשר למדינה בהסכם יש יותר מדי נקודות בלי יכולת או רצון לנצל אותן יש פשוט לצמצם או לחדול את הסחר בהדרגתיות.

  4. אירופה קרסה בגלל השתלטות האיסלם על היבשת. סין גדלה בגלל מדיניות אובמה לפטר עובדים בארה"ב ולהעביר את הייצור לסין. רוסיה היא מדינה קטנה וחלשה עם מנהיג שיושב את עצמו יותר מדיי. טראמפ? נראה מה השמאלנים יתנו לו לעשות. השמאלנים אוהבים מוסלמים יותר מדיי

  5. תודה על המאמר המעשיר והמחדש חידושים לרוב.
    יורשה נא לי, בכל זאת, להעיר הערה בתחום הלשון שהיא הערה לא רק למאמר זה אלא לכלל הכתיבה הנוהגת היום בעברית.
    את המספר 1,000,000,000 אנו מכנים היום "מיליארד".
    בעוד שאת המספר 1,000,000,000,000 אנו מכנים היום "טריליון".

    באירופה, המספר הראשון מכונה אכן "מיליארד", אך השני מכונה "ביליון". "טריליון" שמור ל-1,000,000,000,000,000,000.
    באמריקה לעומת זאת, המספר השני מכונה אומנם "טריליון", אך הראשון מכונה "ביליון". אין "מיליארד".

    אנו המדינה היחידה המערבבת בין שתי השיטות, האירופית והאמריקאית, ומכנה את המספרים הנ"ל, הראשון כאירופים והשני כאמריקנים.

    אציין שזכורני שעוד בשנות השבעים ואף השמונים הקפדנו הישראלים ללכת נאמנים אחר האירופים וקראנו ל"מיליארד" "מיליארד" ול"ביליון" "ביליון". אך בצוק העתים, שימרנו את הראשון והמרנו את השני.

    אני בעד שנחזור לכינויים האירופיים בעקביות המתבקשת מעם נבון ומשכיל, ולו רק כדי שלא נבלוט במוזרותנו בין האומות, ונכנה את המספר 1,000,000,000 "מיליארד" ואת המספר 1,000,000,000,000 "ביליון".

    1. תודה. הערה חשובה מעין כמותה.
      במיוחד כשמדברים על גרעונות של ממשלות או העלויות של תוכניות ממשלתיות שונות.
      לכאורה הבדל קטן, אבל בעצם הבדל בסדרי גודל של פי 1000. זה כמו ההבדל בין מיליון למיליארד.

    2. אכן הערה חשובה.
      ואני מציע, כדי למנוע את הבלבול, פשוט לכתוב ולומר: עשר בתשע, עשר בשתים-עשרה. זה קצר, זה מצייר לך מייד את המספר בראש, ולא מסבך אותך בשמות כפולי משמעות.

  6. גרמניה לבדה שקולה לרוסיה במדדים בסיסיים (כלכלה גדולה יותר, אוכלוסיה קטנה יותר אך משכילה והומוגנית יותר).
    הפיגור הגרמני בסייבר, כוח גרעיני, טכנולוגיה צבאית מסויימת, היקף צבא, אקטיביות מדינית הוא בעיקר עיניין של בחירה.
    לדעתי גרמניה בחרה לפעול במסגרת האיחוד, אף שמעשית זה מקטין את השפעתה העולמית ביחס למה שיכלה להשיג לבדה, מסיבות היסטוריות מובנות.
    בטווח ארוך, היא בהחלט יכולה להחליט לפעול לבדה; ואולי אפילו לגבש קואליציה אירופאית חדשה וחזקה יותר מרוסיה.

  7. הבעיה של האיחוד האירופאי העיקרי זה האיחוד אירופי. מנהיג הברקזיט של בריטניה בעוד 10 שנים יצטרך לענות לנכדיו על אחת משתי השאלות או למה עזבנו את האיחוד והסבא לא יוכל לענות בקלות כי הוא יצטרך להסביר שפעם האיחוד האירופאי היה משהו אחר לגמרי מנכון לאותו יום , או שישאל מה זה איחוד אירופאי והוא יצטרך לספר לו היסטוריה על האיחוד. במילים אחרות האיחוד מוכרח להשתנות ולהפוך לאיחוד כלכלי חזק וללא התערבות במדיני פוליטי ועוד כך שבעתיד לא יובן למה בריטניה עזבה ואם לא תעשה כך היא תקרוס בתוך עצמה.

  8. מעניין שכל ההתאגדויות הבינלאומיות הליברליות מבוססות על חוק בינלאומי הסכמים רב צדדים וזכויות אדם, הדמוקרטיה הלכה לאיבוד. עובדה שכך החלו להרגיש חלק ממדינות האיחוד. אגודות בינלאומיות ישלטו ולא ברור מי יבחר אותם (ברור "החזקים" למיניהם). אירופאים רבים החלו להרגיש שהם מאבדים את השליטה על עניניהם. לא ברור איך זכויות אדם ישמרו בסביבה כזאת.
    אצל רוסיה וסין אין לחפש כלל דמוקרטיה ושני אלו הם ישויות שיהיה צורך ללשמור מרוסנים.
    טראמפ נראה כרגע נשאר בתוך האינטרסים של ארה"ב (בנאום ההכתרה הבטיח שיכבד כל מדינה שתשמור על האינטרסים שלה. מעין חיה ותן לחיות. ימים יגידו.

  9. לפי הסקת מסקנות מאיזו ועידה איזוטורית ברוסיה נגד גלובליזציה. ניתן גם לומר שעם ישראל שמאלני אם מסתכלים על איזו ועידת שמאל איזוטורית ולהסיק שביבי (חייב להופיע בכל אזכור פוליטי) שמאלן בעד מדינה פלסטינית בגבולות 48

  10. אם לאיחוד האירופאי יש כל כך הרבה מתנגדים מבחוץ אז כנראה שהם עושים משהו טוב…

    1. הבריונים כדרכם מנסים להטיל אימה. אין להם אלטרנטיבה. זו אישיותם. זה עולמם. הפעם הקורבן היא אירופה. אולי יצליחו. אולי לא. אם לא יצליחו הם יהיו למייסדיה האמיתיים של המדינה האירופית החדשה. אמריקה של טרמפ ורוסיה של פוטין דוחפים את האירופים האחד לזרועות השני. מארי לה פן אומנם עושה כותרות. אבל זרמי העומק אחרים לגמרי.

  11. אובמה עשה אולי דבר אחד נכון במדניות החוץ. פעל לקבץ את רוסיה למימדיה האמתיים. בתגובה רוסיה שלחה כוחות לסוריה במטרה להפגין כוח והשפעה, אבל, אם התכנית של אובמה תמשיך יהיה זה כמו פרץ כוח אחרון לפני הסוף. רוסיה כמובן תמשיך להיות גורם משפיע, אבל לא במעמד ארה"ב ואף לא סין.

  12. כל פעם שהאויב מפרסם פירסום שיקרי. יש להטיל מייד עשרות אלפיי דפי הסבר לגביי השקרים ! והוכחה של המצב ! כמו כן לפרסם מיידית בכל הרשתות החברתיות את המצב ששילטון החמאס הוא הבעייה. והוא הגורם השלילי ביותר לחייהם ומצבם של האזרחים !!! לפרסם את רמת החיים של המנהיגים באופן שוטף … שיראו את השקרים ….

  13. כתבה יפה.
    טראמפ לא מנסה להחליש את אירופה אסטרטגית. הוא מנסה להגן על ארה"ב מתרבות השמאל הפרוגרסיבי, ומהתמיכה האין סופית שאירופה רוצה, וממלחמת האזרחים שבפתח. רק רוסיה וסין רוצות אירופה מוחלשת אסטרטגית.