כך נפרוק את עמותות השמאל מנשקן המשפטי

ניצול מערכת המשפט ככלי משחק פוליטי הוא בעיה אקוטית המצריכה פתרון. במקום פלסטרים נוסח חוק ההסדרה יש לגבש כלים עמוקים יותר, כמו צמצום "זכות העמידה" המופרזת מבית מדרשו של אהרן ברק

בית המשפט העליון. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

פינוי עמונה, העברת חוק ההסדרה והאפשרות שבג"ץ יתערב ויפסול את החוק, מעוררים שוב את הדיון על עודף המשפטיזציה המופרז במדינת ישראל. הציבור חש, במידה רבה של צדק, כי בתי המשפט מתערבים בקבלת ההחלטות השלטוניות באופן מוגזם וחריג. בעשורים האחרונים אין כמעט תחום בחיי המדינה שבית המשפט העליון לא מתערב בו: החל ממדיניות קבלה ליישובים קהילתיים, דרך החלטות כלכליות אסטרטגיות כמו מתווה הגז, וכלה בשאלות צבאיות מובהקות כמו הסיכולים הממוקדים או נוהל שכן. בכך חורג בית המשפט העליון מתפקידו במערכת האיזונים והבלמים השלטונית והופך עצמו לגורם הבכיר במדינה, זאת בזמן שהשופטים אינם נושאים באחריות לתוצאות פסיקותיהם ואינם נדרשים לתת דין וחשבון לציבור על החלטותיהם.

רבות נכתב על בעיית האקטיביזם השיפוטי בישראל, אך ישנו גורם קריטי אחד שעליו מבוססת השיטה כולה. כוונתנו לשאלה הראשונית והבסיסית מי רשאי בכלל לפנות לבג"ץ ולדרוש ממנו להתערב, ובשפה המשפטית: "זכות עמידה".

אין זה מובן מאליו שארגונים ועמותות יכולים לפנות לבג"ץ בכל נושא שעולה על רוחם ולדרוש שינוי במדיניות הממשלה. למעשה, עד שנות השמונים של המאה הקודמת, אחת מעילות הסף החשובות ביותר שנבחנו על ידי בג"ץ לפני שהוא החל בכלל לדון בעתירה, הייתה מעמדו של העותר ביחס למקרה הנדון והאם מתקיימים בו התנאים שמאפשרים לו את עצם הנגישות לבית המשפט. במילים אחרות: לא די בכך שהעותר הביא בפני בית המשפט שאלה חשובה ומשמעותית הראויה להידון, אלא היה עליו גם להראות "מדוע הוא ולא אחר זכאי לכך שבית המשפט ישמע את עתירתו". על פי תפיסה זו, זכות העתירה לבג"ץ מוקנית רק למי שזכות חוקית אישית שלו נפגעה על ידי רשות שלטונית כלשהי.

עילת הסף הקלאסית הזו מנעה את הצפת בתי המשפט בעתירות אידאולוגיות, ובלמה עמותות וארגונים מפנייה לבתי המשפט בנושאים שהם אינם מהווים צד להם באופן מעשי. רק אנשים פרטיים שנפגעו בעצמם מהחלטות שלטוניות זכו לאוזנו של בית המשפט, והפסיקה בדרך כלל הייתה מקומית ונקודתית, מבלי ניסיון לקבוע מדיניות כללית באצטלה משפטית.

המצאת "העותר הציבורי"

אלא שבמרוצת השנים חל פיחות זוחל במעמדה של "זכות העמידה", עד שלמעשה היא נזנחה כליל. מי שהוביל את התהליך הזה היה השופט אהרן ברק שכיהן שנות דור בבית המשפט העליון (1995-1978). בבג"ץ רסלר המפורסם בעניין גיוס בחורי ישיבות לצה"ל, הניח ברק את הקרקע לשינוי דרמטי בנושא. וכך כתב אז ברק:

לא פעם, לא הזכות היא היוצרת את הסכסוך, אלא הסכסוך הוא היוצר את הזכות. אם זכות היא רצון או אינטרס המוגנים על ידי המשפט, הרי בהכרעה השיפוטית, הנותנת את הגנת המשפט, נוצרת הזכות עצמה… גישתי הינה כי הדרישה לקיום זכות או אינטרס כתנאי למעמד בדין הינה דרישה מחוסרת יסוד פילוסופי, אינה מעוגנת בהפרדת רשויות, אינה נשענת על בסיס מוסרי, ופוגעת בשלטון החוק.

ברק איננו מנסה אפילו לעטוף את פסיקתו בהנמקה משפטית המצדיקה את שלילת תוקפה של זכות העמידה, אלא נשען על הנמקה פילוסופית־פוליטית מובהקת, המבקשת במודע להביא לפתחו של בית המשפט סוגיות עקרוניות העומדות בליבת "שלטון החוק", גם אם אין צד קונקרטי הטוען לפגיעה בו כמקובל בהליך המשפטי, וחשוב מכך – גם אם אין זכות חוקית שנפגעה.

במילים אחרות: ברק קורא ל"ציבור הנאור" לפנות לבית המשפט ולהציף בפניו סוגיות חוקתיות הנוגעות ל"זכויות אדם" – זאת כדי שבית המשפט ירים את הכפפה ויבצע חקיקה שיפוטית, ללא כל הסמכה בדין וללא שקיימת לאותם עותרים זכות חוקית כלשהי. נוכח מעמדו האקדמי והשיפוטי הרם של ברק והיותו אוטוריטה משפטית משמעותית ביותר, הפכה עמדתו של ברק לדעה מונוליטית בבחינת "הלכה למשה מסיני", הן בקרב שופטי בית המשפט העליון הן בקרב המלומדים.

התוצאה הצפויה של ביטול זכות העמידה הייתה עליה מתמדת במספר העתירות שהוגשו לבג"ץ בעשורים שלאחר מכן, בעיקר על ידי שלל עמותות אשר היוו "עותר ציבורי" – מושג חדש שהומצא רק כדי להסביר כיצד אנשים מסוימים מתיימרים להביע דעה ולטעון לפגיעה בשם הציבור בכללותו.

המקבילה האזרחית של העתירה לבג"ץ היא התובענה הייצוגית, שבה תובע בודד טוען לעוול שנעשה כלפי קבוצה המונה אלפי ורבבות בני אדם. בעוד במשפט המנהלי "העותר הציבורי" אינו צריך להראות כי נגרם לו עוול כלשהו או כי זכות חוקית שלו נפגעה על ידי רשויות השלטון, במשפט האזרחי, נטול "זכות העמידה", התובע חייב להוכיח כי עומדת לו "עילת תביעה אישית". הטעם לכך פשוט: המשפט אינו עוסק בתיאוריות מופשטות ובטענות בעלמא, אלא בסכסוך בין פרטים ותאגידים או בין הפרט לשלטון. בית המשפט בתפקידו המקורי והקלאסי איננו מחוקק חוקים בדרך של "חקיקה שיפוטית" ואיננו מעניק או שולל זכויות יסוד, אלא מכריע בסכסוכים הבאים בשעריו.

כאשר בפני בית המשפט מונח סכסוך ממשי של בעלי דין אשר להם זכויות אמיתיות ומוחשיות שנפגעו, קיימים כלים שונים ליישוב הסכסוך – בין בדרך הדין ובין בדרך הפשרה. לעומת זאת, הליך משפטי שאינו סכסוך אמיתי ושהצדדים לו אינם מצביעים על פגיעה כלשהי, למעשה אינו הליך משפטי אמיתי אלא הליך שנועד למטרות אחרות לחלוטין הזרות לתפקידו של בית המשפט, כגון יצירת "חקיקה שיפוטית" והענקת זכויות יסוד שבדינה דמוקרטית מתוקנת הסמכות להענקתם נתונה בידי המחוקק לבדו.

אם לחדד את הדברים, הנקודה הקריטית בנוגע לזכות העמידה המסורתית איננה נעוצה בשאלת מעמדו של העותר (standing), אלא דווקא בשאלת הזכות החוקית הנפגעת. כך למשל, בעתירה לבג"ץ שעניינה פינוי יישובים, אין כיום – בעולם המשפטי הישראלי פוסט־ברק – כל דרישה כי העותר יוכיח זכות קניינית ברורה באותם מקרקעין המהווים נושא העתירה. די בכך שיטענו לפגיעה שנעשתה על ידי המדינה, גם אם אין תובע פרטי שזיקתו לסוגיה הוכחה בכלים עובדתיים.

בהינתן מציאות זו, לא בכדי עמותות דוגמת 'יש דין' בוחרות שלא לפנות לבית המשפט האזרחי כדי להוכיח בעלות פלסטינית במקרקעין, אלא מאמצות את אמירתו של בגין כי "יש שופטים בירושלים" – ומבצעות דילוג קליל מעל משוכת הטענות הקנייניות.

נדרש טיפול שורש

קיימת אפוא דחיפות וחיוניות לחקיקת חוק "זכות עמידה", אשר יבטיח כי לבית המשפט לא יגיעו עותרי דמה המבקשים להביא ליצירת חקיקה שיפוטית תיאורטית "יש מאין", אלא עותרים אמיתיים המצביעים על זכות חוקית קונקרטית שנפגעה, ועל סכסוך אמיתי הדורש הכרעה שיפוטית.

נגד חוק כזה תתייצב מן הסתם "מקהלת שלטון החוק", אשר תטען כי מדובר בחוק לא חוקתי (תוך התעלמות מכך שדווקא השופט ברק הוא שביטל את הדין שחל בישראל עד אמצע שנות השמונים). בעניין זה נציין כי במדינת שונות במערב זכות העמידה המסורתית והמקורית עומדת בעינה. בקנדה, למשל, נדרש העותר החפץ לטעון לאי־חוקתיות של חוק להוכיח כי נפגע אישית מהחקיקה וכי יש לו אינטרס ממשי בעניין, וכן שאין כל דרך אחרת להביא את העניין בפני בית המשפט. בבריטניה רק התובע הכללי רשאי לפנות לבית המשפט בתביעה הנוגעת ל"אינטרס ציבורי", כאשר לכלל זה ישנם חריגים בודדים כגון כאשר המהלך הפוגעני של הרשות פוגע בתובע באופן אישי, או כאשר לתובע נגרמת פגיעה מיוחדת מעבר לפגיעה בכלל הציבור. בנוסף, רשות מקומית רשאית להגיש תביעה בשמם של תושבי האזור.

ניצול מערכת המשפט ככלי משחק פוליטי הוא בעיה אקוטית המצריכה פתרון הולם ודחוף. ואולם נראה כי לא ניתן להתמודד עמה באמצעות סתימה מקומית "חוק ההסדרה" – שמן הסתם ייפסל אף הוא על ידי בג"ץ – כי אם בעזרת כלים חוקתיים מעמיקים יותר המטפלים בבעיה האמיתית.

את ארגוני השמאל דוגמת 'יש דין' ו'שלום עכשיו' הפועלים במימון אירופי בכסות של "ארגוני זכויות אדם" יש לפרוק מנשקם המרכזי – זכות העמידה בבית המשפט הגבוה לצדק – באמצעות חוק שישווה את הנוהג הישראלי לזה הקיים במדינות דמוקרטיות מתקדמות דוגמת קנדה ובריטניה.

______________________

עו"ד מיכאל דבורין ועו"ד מתן פריידין הם חברים בפורום המשפטנים של הליכוד, שמכין הצעת חוק בנושא

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

49 תגובות למאמר

  1. נחמד אבל לא מספיק!
    הצעד הראשון במהפיכה בנוסף ל"זכות העמידה" הוא להוריד את הסמכויות של בג"ץ ולחוקק את החוק הבא הכל כך מתבקש.
    אין בישראל חוקה וטוב שכך. לפיכך אין חוק לא חוקתי. והחוק יהיה כזה:
    בג"ץ אינו רשאי להתערב בתהליכי חקיקה באמצעות יועצים משפטיים. בג"ץ אינו רשאי לטרפד או לפסול חוקים. חוק שאושר בכנסת לא יוכל להיות מבוטל על ידי בג"ץ בשום תנאי. היחיד שקובע את החוקים הוא המחוקק, והיחיד שיוכל לבטל אותם הוא המחוקק – קרי הכנסת. זו המהות והלב של הדמוקרטיה. לא יכול להיות שהמילה האחרונה בקשר לחוק תהיה של שופטים, במקום נבחרי ציבור. כל הקווים האדומים נפרצו.
    אין דבר כזה חוק שלא עומד במבחן בג"ץ. אין דבר כזה חוק לא חוקתי. את הססמאות האלה נזרוק ישר לפח. החוק לא סטודנט, והבג"ץ לא המרצה.

    1. צודק לחלוטין אלא שבדרך ישנה בעיה נוספת והיא הטרור המשפטי ותפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט הפושע. על זאת יש להתגבר באמצעות מה שקיים בכל מדינה מתוקנת, הוא כחלק מהפרדת הרשויות – גם הפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר ברקיירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. זה גם מצוין להתמצאות השופטים לא כמרשיעים בלבד (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים).

    2. ולהעביר חוקים אנטי דמוקרטים אפשר ? שלטון הרוב בדמוקרטיה לא מבוסס על פגיעהבזכויות מיעוטים . דמוקרטיה אמורה להגן על כל אזרחי המדינה בלי קשר לדעות פוליטיות
      וחוקים למען מגזר מסויים או נגד אחר אנטי דמוקרטים זו ההתמחות של ממשלות הליכוד ושותפיהם הבוגדים …

  2. יפה אמרתם. צעד בכיוון הנכון, אבל חייבים להפעיל צעדים נוספים. הראשון והכי פשוט – הגדלה של מספר השופטים מ 15 ל 30. השני, הסדרת היכולת של בג"ץ לפסול חוק – מעתה פסילת חוק תדרוש הרכב מלא, ורוב של שני שליש שופטים. השלישי והכי חשוב – הוועדה לבחירת שופטים לבג"ץ חייבת להוציא מתוכה את השופטים ואת עורכי הדין. נבחרי ציבור בלבד צריכים למנות שופטי בג"ץ.

    במקביל חייבים לאפשר לממשלה לפטר את היועץ המשפטי לממשלה כרצונם ולשכור יועץ אחר – כל עוד זה לא מתבצע, השליט העליון של הממשלה הוא היועץ המשפטי שעל פיו ישק דבר.
    וכן לפצל את משרת היועץ לתובע הכללי וליועץ המשפטי לממשלה – אבל זה דווקא הצעד הכי פחות חשוב.

  3. מאמר נכון ומחכים שיכול לרפא אולי מעט משטיפת המוח שעובר הציבור בנושא קדושת בגץ.
    אולי תוכלו להרחיב בפעם הבאה בנוסף על העיוותים האחרים מבית מדרשו של ברק ״הפרשנות התכליתית״, ה-"מידתיות״ בעיני שופט ועל פי האג'נדה שלו ותפיסת ״הכל שפיט״ שזו למעשה הרחבה למאמר הנוכחי.

  4. במקום לדבר ולרשום מאמרים תתחילו לבצע !!! נראה אתכם מצליחים להחליש את עוצמתו של באבג"צ (בית אהרון ברק גבוה לצדק) !!!

    1. בסוף המאמר למטה מוזכרים עו"ד מיכאל דבורין ועו"ד מתן פריידין כמכינים הצעת חוק בנושא. בתקוה שיצליחו. זה חוק שיכול לקצץ לא מעט מכנפיו של מפלצת הבג"ץ.

  5. תודה על מאמר מאיר עיניים. עדיין יש לי שאלה: אם המשפטיזציה המוגזמת נובעת מזכות העמידה הפרוצה לרווחה, איך סוגרים את הפירצה הזאת? תכלס, מה הצעדים שצריך לעשות ומי צריך לעשות אותם?

  6. מעבר לכל, בנושא הנקודתי של עתירות סרק "יש דין" על קרקעות בפני הבג"ץ, אני תמהה כבר זמן רב איך יתכן ששופטים עליונים מקבלים את טענות הסרק האלו ביודעם שלא הוכחו משפטית בפני שום ערכאה תוך שהם מקבלים את עובדות שייכות הקרקע אלו כאילו ירדו כתורה מסיני שאין לערער עליהם. מדוע מעולם לא שלחו את העותרים קודם להתדיין בערכאה נמוכה? האם יש איזשהו צדק בהליך לפני הבג"ץ? או שמא מדובר בבג"ר?

    1. המדינה בתשובתה לבגץ לא אמרה שתפצה את הבעלים אלא שהיא תפנה ובכך גרמה בעצמה להרס המיותר. את זה החוק החדש לא יפתור.

    2. למשתמש האנונימי,
      גם את זה החוק החדש די יפתור, כי ברוב העתירות של "יש דין" לא משתתף אף אדם בעל זכות עמידה. בדרך כלל הם מסתפקים בציון העובדה כי יש איזשהו פלסטינאי הטוען לבעלות על הקרקע.
      דרישת זכות העמידה תחייב את הפלסטינאי הזה: 1. להיות שותף בעתירה. 2. להוכיח בעלות על הקרקע.
      וגם אז – הוא יוכל לכאורה לכל היותר לעתור לגבי השמוש בקרקע שלו, ולא להפוך את העתירה הזו לקרדום לחפור בו את כל ההר.

  7. מסכים עם הניתוח לעיל..
    הערה לענין הצפת המערכת המשפטית בעתירות שונות ומשונות ,ללא זכות עמידה וללא כל אינטרס מוחשי ספציפי שנפגע ,זו אחת המטרות של ארגוני השמאל הקיצוני וארגונים של ערביי יהודה שומרון , והם מקבלים סיוע כספי מממשלות האיחוד האירופי ו/או ארגונים אנטי ישראליים אנטישמיים בדיוק לשם כלי לתקוע את המערכת המשפטית עם אינספור עתירות אמיתיות או מומצאות(רובם הגדול) והם לא מסתירים זאת..
    זכות עמידה תצמצם באופן ממשי את ריבוי ההליכים המיוצר שפוגע גם בהליכים בסכסוכים אמיתיים שמתמחים בבתי המשפט..

  8. כן. אחלה מטרה. לסתום פיות ליריבים פוליטיים. בסוף זה יגיע גם אליכם חכמולוגים.

    1. מה הקשר ליריבים פוליטיים?
      בג"צ אינו יריב פוליטי. הוא גוף מרכזי מאד במערכת המשפט שלנו, שהיא כידוע אחת משלוש הרשויות שאמורות לקיים ביניהן איזון.
      בג"צ מפר את האיזון ובכך מסכן את הדמוקרטיה וחורג מסמכותו.
      כל הדיון הוא על הגבלת סמכויות היתר שבג"צ נטל. זה מאד פשוט.
      הבנת?

    2. זה כבר הגיע אלינו. זה מצבנו כבר עשרות שנים. על זה בדיוק אנחנו מתלוננים, חכמולוג.

    3. זה בדיוק מה שקורה עכשיו-סתימת פיות לצד אחד.

  9. רעיון לא רע, חקיקת חוק "זכות העמידה". אלא שגם הוא ייפסל ע"י בג"ץ.

    אני הקטן הגיתי רעיון, מטורף אומנם, אבל הוא עוד עלול להיות יעיל.

    מה יקרה אם הכנסת, שכנראה תלך ותימין מקדנציה לקדנציה, תחליט יום אחד להכניס את בג"ץ לסחרור עד להתשתו או אף עד לבזיונו, כן, לבזיונו לעיני כול? איך? ובכן כך:

    נניח שהכנסת חוקקה את "חוק ההסדרה" וזה נפסל, כמצופה, ע"י בג"ץ. תואיל הכנסת למחורת לחוקק חוק המבטל את החלטת בג"ץ. יפסול אותו הבג"ץ? תחוקק הכנסת למחורת עוד חוק המבטל את פסילתו. וחוזר חלילה עד אין סוף.

    בג"ץ הוא גוף דיקטטורי הכופה עלינו את עמדותיו השמאלניות מבלי שנבחר דמוקרטית לכך, ולכן, בהיעדר אפשרות לפטר את שופטיו כפי שבצדק מפטרים פקידי ממשל שאינם נוחים לנבחרי העם, לא תעזור שום חקיקה ימנית, שקולה או רצינית ככל שתהיה, כי הוא יפסול אותה. לכן, יש לתעתע בו בחקיקות נגדיות חוזרות ונשנות ולהגחיך אותו לעיני כל עד לשיתוקו.

    עדיף מדינה עם בג"ץ נלעג ומשותק על מדינה עם בג"ץ רודני ולעומתי לציבור הבוחרים.
    וכך משתקים אותו: על כל פסיקה פוליטית, חקיקה נגדית. זכותנו! ממילא בג"ץ איבד מזמן את אמון הציבור.

    1. מה שאני לא מבין. אם לבג"ץ אין שום סמכות לבטל שום חוק. למה מקשיבים לו?
      יש מספיק אנשים חזקים במדינה שיכולים להגיד: את ההחלטה הזו אנחנו לא מיישמים.

      האם זה כיוון שלפרקליטות יש תיקים מוכנים כנגד כל מי שיעז להרים ראש? (כמו שאף קרה, והודה בזה בשידור דניאל פרידמן)

    2. יש לחסל את בגצ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם. רק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים כמו בכל העולם המערבי ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו תובררנה כל עמדות המועמדים שהם בסך הכל עורכי דין וממש לא מלאכי שרת. יש לבטל את חוק כבוד האדם המחורר כגבינה שוויצרית שחוקק עי דן מרידור השמאלן כנראה לבקשת אהרון ברק. החוק הזה מכניס לנו חוקן וכל שופט יכול להכניס לחורים מה שבא לו עפי עמדתו הפוליטית. בכל המצב אשם כחלון המונע בכוחנות ובעליבותו חקיקה מתקנת בכל הנוגע למערכת המשפט הרקובה הדיקטטורית וגונבת השלטון במירמה כדברי פרופ מאוטנר שאמר: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו הפוליטית לבגצ ומנהל משם את הפוליטיקה שלו. יש לחוקק שאת היועץ המשפטי תבחר לעצמה כל ממשלה בעצמה ולא בגצ ינחית רשימה וירשה לממשלה לבחור. בישראל מתקיים המצב המעוות בעולם בו שולטת חונטה שמאלנית על מהלכי המדינה למורת רוחו הקיצונית של העם.

  10. נשיאת בית המשפט התחתון , הודיעה כי יש לה אקדח טעון על השלחן, ומי שלא רוצה לחטוף כדור, שלא יתחכם איתה,

  11. גם בארה"ב יש דרישה לזכות עמידה. רק מי שנפגע באופן ישיר וספציפי מפעולה שלטונית בלתי חוקית. כמו כן, יש להבהיר לבג"ץ שאין לו סמכות לפסול חוקים. לא הגיוני ששופטים שאינם נבחרים ע"י הציבור או ע"י הדרג הנבחר יפסלו חוקים. זה לא קיים בשום מדינה מערבית. באנגליה ובהולנד שיטת המינויים מעניקה מעורבות גבוהה מאוד למערכת המשפט בבחירת השופטים כמו אצלנו אבל אין לבית המשפט סמכות לבטל חוקים.

  12. כל שורה כאן מוכיחה כמה הבג"צ, כמה שאינו מושלם (בעיקר בנושא הכיבוש, שמרבית פסיקותיו מישת"פו איתו והוסיפו לבנים חיוניות בבניית החומה שלו) נחוץ ועומד כמחסום אחרון מול החומייניזם שלכם והקואליציה שלכם עם השודדים והמושחתים של הליכוד והוא מגן על השפיות ההולכת ונעלמת מהמדינה, וכמשתמע מכך גם על המדינה, שאתם מהרסיה ומחריביה המודרניים

    1. חמודי זה רק מראה כמה הוא נחוץ לך ולמיעוט השלום הקנאי חומייניסטי שכופה על רוב הציבור את דעותיו בגלימות שחורות כמו האייתולות באיראן, לנו הוא ממש לא נחוץ למעשה הוא משתלט עלינו ללא הצדקה דמוקרטית או מוסרית או חוקית ודי נמאס לנו מזה למרות שלך ולחבריך המעטים והבלתי משפיעים בכנסת זה מאד נוח. מצאתם לכם מסלול עוקף ציבור.

  13. "שופטים ושוטרים תתן לך" דברים טז, יח. העם, המנהיג, הנבחרים, מצווים להעמיד שופטים. בדמוקרטיה מעמידים נבחרים בבחירות ע"י הרוב. מדוע שבדמוקרטיה הישראלית עפ"י צו התורה לא יבחרו השופטים ע"י הרוב כפי שנבחרים יתר נבחריו לכנסת ישראל ולרשות המדינה? שופטי בג"צ הפוסקים בשאלות פוליטיות צריכים להבחר בבחירות ע"י רוב העם.

  14. בג"ץ מסתמך על חוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו' לבטל חוקים. על הכנסת לבטל את החוק הזה ובכלל את המושג של חוק יסוד. בטול כזה יכול לבוא בהצבעה רגילה, ביתרון פשוט של מצביעים בעד הבטול. יתרון למצביעי בעד, ולא רוב חכרי הכנסת. זאת הדרך שהכנסת עובדת בהצבעה. אין לנו חוקה כתובה כמו באמריקה.
    כותבי המאמר הזה יוכלו אולי להשתמש במאמרי
    "בג"ץ והדמוקרטיה" באתר חדשות מחלקה ראשונה
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-117969-00.htm

  15. פקידונים של השמאל ממשיכים לשלוט גם בפרקליטות משרד-המשפטים ,גם במינהל האזרחי באיו"ש , גם באוניברסיטאות , גם בזכייני אמצעי התקשורת (ערוצים 2, 10) , גם בתביעה הצבאית , וכמובן בבג"ץ. הם מ-ש-ב-ט-י-ם את עצמם ומכניסים לעבודה רק את המסכימי לדעות השמאל לתפקידים חדשים. הבחירות לכנסת לא משפיעים על פקידוני השמאל והם ממשיכים לנהל את המדינה.

  16. בכל מדינה מתוקנת בעולם הגדול, בית המשפט העליון הוא הגורם הבכיר במדינה, כשמו כן הוא- גוף עליון האמון על שמירת החוק וכמובן הצדק שהוא כבר אינדיבידואלי. מה מצפים דתיים,חרדים וציבור הזוי אחר, שקומץ פוליטיקאים שיעודם של הרוב הוא שימוש בחוק כמנוף פוליטי שיקדם אותם וטובת המדינה כן לנגד עיניהם, אך אינם מבינים מהי הטובה.מצפים שהם יהיו המחליטים, אם כן אז אבדנו.

    1. תחזור ללמוד כי אין לך מושג קלוש ואם כבר אתה משווה בארה״ב בית המשפט מייצג את הציבור לא מורכב מכת שמאלנים משובטים.

    2. בוא נתחיל בזה שבג"ץ עצמו לא שומר על החוק.
      הוא פוסק לא פעם בניגוד ללשון הברורה והחד משמשעית של החוק.
      לדוגמה, אישור תנועת בל"ד, בניגוד ברור לראיות ולחוק מפורש.
      עצם פסילת החוקים היא חריגה מהסמכות החוקית של בג"ץ.

      בקשר לטענתך על שלטון בית המשפט בכל מדינה מתוקנת. לא יכול להיות שבמדינה דמוקרטית השופטים נעלים יותר על הנבחרים. המצב כיום הוא אוליגרכיה עם מראית של דמוקרטיה.

  17. אני חוש ששבירתו היא תקנתו. הבגץ הוא מוסד כל כל מעוות – שלא נראה לי שניתן בכלל לתקן אותו

    אפשר עוד דבר קטן – שהשופטים אשר ידונו בכל עתירה לא ייקבעו ע"י הנשיאה – אשר בכך היא מבטיחה כל פעם פסיקה על פי רצונה, אלא על פי הגרלה.
    כך לא נראה בכל פעם את אותם שופטים באותן עתירות אשר תוצאותיהן נקבעות מראש בשל הרכב השופטים.

    1. במדינות מתוקנות כאשר משהו מגיע לבית המשפט העליון (אף פעם לא בג"ץ כי במדינות מתוקנות אין בג"ץ – זה היה רק הסדר בריטי קלוניאלי) כל השופטים של בית המשפט העליון דנים כך לא קובעים את התוצאה.

  18. לאילן שהגיב למגיב ולכל השאר. קיים טרור משפטי נגד כל מי שאינו מוצא חן בעיני אותם רודנים בזויים המהללים את ה"דמוקרטיה". כאשר שופטי בית המשפט העליון או מבין בכירי רשויות האכיפה אינם שבעי רצון ממי בקרב המדינאים, אי שביעות רצון זו מוצאת דרכה אל כור מחצבתם של רוב השופטים – הפרקליטות. זו המורה למשטרה לפתוח בחקירה סמויה נגד פוליטיקאים. תיקים אלו נערמים בפרקליטות כשגורלם עדיין אינו ברור. שביעות או אי שבעות הרצון של שופטי בית המשפט העליון שוב מוצאת דרכה אל הפרקליטות שבידה ההחלטה על הכנת כתבי אישום כנגד אותם פוליטיקאים. אלו נסחטים לפעול בדרך שתשביעה רצון. היועץ המשפטי יכול להחליט אם להעמיד מי מהפוליטיקאים לדין או לא. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא בא לעולם כדי לקבוע אם להעמיד אדם לדין אלא כדי ליעץ תוך מסירת חוות דעתו המשפטית. הממשלה מצדה יכולה לקבל את לדחותה ולו מותר להביע השגותיו בפניה בלבד ולא בפני בג"ץ. עובד מדינה הפונה לבג"ץ מפר אמונים בהתאם לסעיף המשמעת של חוק שירות המדינה. בין קורבנות אותה השיטה היו האישים הבאים:

    *רפאל איתן ז"ל היה רמטכ"ל ונלחם בכל מלחמות ישראל. הוא היה מועמד להיות השר לבטחון פנים. אלא שבעיני המשטרה היה דעתן מידי בעל דעות עצמאיות משלו בכל הקשור לאופן התנהלותה הרצוי של המשטרה. ניצב אסף חפץ הטיל עליו האשמות שוא של הוצאת חומר מהמשטרה לצרכים מפלגתיים. רצונו היה לנקום על שסולק מתפקידו כמג"ד על ידי אלוף פיקוד צפון של אז רפאל איתן. ניצב חפץ היה חלק מהתרבות האירגונית אותה רצה רפאל איתן לשנות. הלה היה רגיל באי עשיה משטרתית ובמקומה מילוי ניירת בסטטיסטיקות על עשיה. לכן לא היה מעונין לעבוד תחת מרותו של רפאל איתן. כך מהר מאוד צץ לו כתב אישום. בית המשפט ביטל את כתב האישום, כי הבינו שם שכל המטרה היתה למנוע ממנו לשמש כשר לביטחון הפנים. רפאל איתן זוכה אך ויתר על התפקיד.

    *חיים רמון היה שר משפטים אשר החליט והודיע שכך החליט, לבצע רפורמה מרחיקת לכת במערכת אכיפת החוק. הוא עמד לטפל בעניין התיקים הפתוחים נגד אישי ציבור וגם למנות נציב קבילות ותלונות על הפרקליטות. הפרקליטות מצדה התנגדה וממשיכה בהתנגדותה. היועץ המשפטי לממשלה בן יאיר גמר אומר למנוע ישומן של אפילו במקצת ממטרות אלו. סמוך לאחר הודעתו של חיים רמון הכריז היועץ בן יאיר שהתיק החקירה נגדו בעקבות מתלוננת, מתאים להגשת כתב אישום. זאת לפני שנעשה עימות בין חיים רמון למתלוננת. לחיים רמון גם שונאים רבים מהפלג הסוציאליסטי על כך שהעז לפרק את חברת העובדים המפסידנית שהמדינה היתה צריכה לשלם את הפסדיה. גם אם ההאשמות המתלוננת נגדו נכונות, הרי שהעיתוי בעיתי מאוד. ———-

    *יעקוב נאמן היה מועמד להיות שר המשפטים אך לרעתו זכרו לו את עמדותיו שהביע בנושאים שלבית המשפט רגישות להם. במשרד המשפטים לא היו מעונינים בו בשל כונותיו לבצע שינויים שלא מצאו חן בעני היושבים שם. לפני השבעת הממשלה ותחילת כהונתו של יעקב נאמן כשר המשפטים. נודע על רצונו להחליף את היועץ המשפטי בן-יאיר מהממשלה הקודמת. יעקב נאמן אישר בפני בן יאיר את הכונה להחליפו. כעבור יומיים שעות ספורות לפני הצגת הממשלה הודיע בן יאיר לנתניהו שאסור לו למנות את נאמן לשר המשפטים, מהסיבה שהחליט על חקירה נגדו. ראש הממשלה הודיעו כי בכוונתו למנותו ואם יש חשד פלילי – שיעמידו לדין. עוד הודיע לו שאין בידו סמכות החלטה על מינוי שרים. נתניהו פעל באומץ ולפי כללי המינהל התקין. כתב אישום לא אחר לבא. באפלת הפרקליטות היה במשך שנים תיק חקירה נגדו. מייד הוא הוסב לכתב אישום בו שני סעיפי האישום העיקריים – בתצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועדות שקר במשטרה. אישום כזה על ידי מי שאמונים על תצהירים כוזבים הינה עזות מצח בפני עצמה. התצהיר שהיה חתום עליו נוסח על ידי אחד מעורכי הדין המועסקים במשרד הוא ביקש להיחקר, במשרד המשפטים הוחלט לא לחקרו. עדותו הראשונה היתה בבית המשפט, לתמיהתו של השופט על שלא זומן לחקירה. נאמן זוכה לאחר שנה של דיונים תוך ביקורת קשה על המשטרה והבכירי התביעה. פרקליטת המדינה היתה עדנה ארבל והיועץ המשפטי היה מיכאל בן יאיר.

    *צחי הנגבי בהיותו שר משפטים נפתח נגדו תיק חקירה. ההאשמות: מירמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. טענה מגוחכת נוכח שכיחותה של תופעת המינויים בשירות המדינה ומה גם שהיא אינה נחשבת תופעה פלילית. גם לדברי השופט יואל צור: 'החלטתו של היועמ"ש הקודם לפתוח בחקירה פלילית ולאחר מכן להגיש כתב אישום איננה שוויונית, ויש בה משום 'יצירת עבירה פלילית'. השופטים שחם ורומנוב דוקא קיבלו העקרונית את טענת הפרקליטות, כי מינויים פוליטיים הינה עבירת מירמה והפרת אמונים. עבירת הפרת האמונים לא יוחסה מעולם בהקשר למינויים פוליטיים. כמה מוסר כפול וצביעות יש בכך נוכח העובדה שפרקליטים ושופטים נבחרים על ידי עצמם על בסיס התאמתם הפוליטית. צחי הנגבי הורשע בעבירה אחת – עדות שקר וגם בכך מוסר כפול היות ואלו התובעים והמרשיעים עוסקים בכך בעצמם. הוא לא הסכים להתפטר מתפקידו כשר משפטים ותיק החקירה נגדו במשך כל זמן כהונתו נשאר פתוח. כך נעשה השר כנוע ונענה לרצון בית המשפט. תיק החקירה נסגר עם סיומו את תפקידו.

    *ראובן ריבלין היה מועמד להיות שר המשפטים אלא שדעתו עד אז היתה שבית המשפט העליון נוטל סמכויות יתר ובניגוד לעמדת הכנסת. מייד נפתח נגדו תיק חקירה. ריבלין, נחשד כי בשל קשריו עם הקבלן דודי אפל – כיון שאפל מימן עבורו אירוע פוליטי וארוחה במסעדה בעלות של 800 שקל. חשד נוסף שסייע להסדרת ויזות לארצות-הברית לילדיו של אפל. כמו כן בסיוע לגיוס תרומות לארגון 'שמע', פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים. מעתה לצורך הענין מעשים אלו נעשו פליליים. הוא גם נחשד מסירת מידע לדוד אפל מתוך ישיבת של הוועדה לבחירת שופטים, גם בשיבוש הליכי חקירה נגד יצחק מרדכי. ריבלין נחקר במשטרה במשך אחת עשרה שעות רצופות. נפתחו נגדו שבעה תיקים רק משויתר על משרתו זו באפריל 2004 היועץ מזוז סגר ששה תיקים מחוסר אשמה ותיק אחד מחוסר ראיות. ——–

    *אביגדור ליברמן היה מועמד להיות השר לבטחון פנים, אלא שגם הוא לדעת המשטרה והפרקליטות דעתן ובעל עמדות עצמאיות מדי, כך התגלה מידע ש"חייב" חקירה. התיק נסב על חשד שהחל משנת 2001 בעת שליברמן כיהן כחבר כנסת ושר, אנשי עסקים העבירו מיליוני דולרים לחברות בשליטתו. סעיפי האישום: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. התיק נסגר משזה ויתר על תפקידו ונפתח מחדש שמונה שנים מאוחר יותר בדיוק לפני חתימת הסכם קואליציוני. התיק העיקרי נסגר מחוסר תשתית. במקומו נפתח תיק "קטן" על מירמה והפרת אמונים במינוי יועץ במטה החוץ שהפך שגריר כתגמול על שהדליף לליברמן פרטים אודות החקירה הסמויה נגדו בפרשת חברות הקש.

    *דרור חוטר ישי יושב ראש לשכת עורכי הדין: הוא מתח ביקורת נוקבת על רודנות ועריצות בג"ץ. הוא התנגד לאקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק וביקר חריפות את השופטים כולל שכרם והכנסותיו של אהרון ברק מספריו. בתמורה זכה לפי רצון אהרון ברק לכתבי אישום כביכול בעבירות מס חסרות כל בסיס. העונשים המצטברים על העבירות בהן הואשם היו שבעים שנה. סופו של דבר זוכה מאלו.

    1. פרט קטן – מיכאל בן יאיר כבר לא היה יועמ"ש כשחיים רמון הועמד לדין. אני חושב שהיועמ"ש היב מני מזוז. הוא יוצא דופן גם בכך שהוא הורשע, שלא כשאר המקרים שסקרת.

  19. הרשות השופטת לא נבחרת על ידי העם הריבון הכנסת הפרלמנט ולכן אין דמוקרטיה. בגצ לא מייצג איש.

  20. עם כל הכבוד לכותבים ,עליהם להצטייד במחקר אקדמי רציני שמגובה ע"י משפטנים בכירים מהאקדמיה ומהמעשה .שנית לא ברור כיצד הם מתגברים על כחלון שיש לו באמתחתו סעיף מתאים בהסכם הקואוליציוני שאינו מחוייב להצביע עם הקואליציה בעניין חקיקה המתייחסת לבג"ץ וכך לא יהיה רוב להצעה זו.אם יהיה לימין רוב מסיבי בבחירות הבאות ולביתת היהודי יהיו לפחות 15 מנדטים שזה כוחו האמיתי ולליכוד יישארו לפחות 30 אפשר יהיה להתקדם.בכותבים משיגים פרסום לעצמם כך בליכוד יזכו לתמיכה בעתיד.

  21. ביטול זכות העמידה, שעליו מצביע מאמר מצויין זה, אינה רק צו השעה וצורך הכרחי, היא בבחינת תיקון עיוות היסטורי שמשמעו שבג"ץ ביצע הפיכה בלתי חוקית ושבה תפס את השלטון ונכס את המשילות מהממשלה ואת הריבונות מהכנסת הניבחרת. אכן, דבר ראשון לבטל את כוח הרס והזדון של עמותות הבגידה בהן דן המאמר הוא ביטול זכות העמידה המופקרת, שלקח לו ברק מבלי דין ובמלי חוק.

  22. רעיון טוב.
    אם העליון לא יסכים לדון בבעיות מוסריות (שמכונות פוליטיות בחוגים מסוימים, תוגש עתירה להאג
    ואז תתחיל השמחה האמיתית

  23. כל מילה בסלע.
    אפשר וצריך להוסיף עוד נקודה באשר לזכות העמידה
    האוטומטית בבג"ץ הניתנת לרשויות מקומיות שאינן
    רשויות ישראליות (כגון רשויות מקומיות "פלסטניות"
    שעתרו בעניין חוק ההסדרה) וכן לאזרחים שאינם אזרחי
    ישראל.
    (ניתן ורצוי כמובן להבדיל בין אזרחי חוץ תמימים לבין
    אנשים איתם יש לנו מאבק על הריבונות בארץ ישראל…).

    מדוע כה ברור שסעד בבית משפט ישראלי ועוד בהליך של
    בג"ץ הוא בכלל אפשרי בשבילם??

    הרי לכך בדיוק נועדו מנגנוני התיאום ויחסים בין עמים ומדינות
    וניסיונות כושלים שלנו להגיע איתם להסדר כלשהוא.

  24. מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. רוציל להרוס את הבית השלישי. אין חדש תחת השמש.

  25. שלום רב
    אולי במקום לנסות לחוקים שוניים ומשונים. כדי לרבע את המעגל ולעבור 7 מדורי גהינום בשיבלהם.
    פשוט יותר לבטל חוק. את חוק אשר עליו מסתמך הבג"ץ "חוק האדם וחרותו".

    יותר מהר ! יותר זול ! יותר יעיל !

    יעקב

  26. זה פשוט מדהים, במדור ממשל ופוליטיקה שבעמוד הראשי מופיעות ארבע כותרות לכתבות ובכולן מופיעה המילה 'שמאל'. זה כבר מתחיל להראות ממש כמו סאטירה.

  27. בג"ץ = קליקה עויינת להתנחלויות, לציונות לכל מה שיהודי
    לאסור על התערבות בג"ץ לטובת מחבלים
    לאסור התערבות בג"ץ לטובת מסתננים

  28. למה לא לעלות על בג"ץ עם D9 ולגמור כבר עם המוסד המיותר הזה ? מדוע נחוץ בכלל בג"ץ ? למי זה טוב וכיצד זה עוזר לעם היהודי היושב בציון ? מדוע בכלל צריך הפרדת רשויות ? למה שראש הממשלה לא יהיה גם השופט העליון או בכלל שימונה למלך ישראל ? אנא עזרתכם לפתור את השאלות המעיקות הללו.

  29. קח לאבסורד ותראה אם אתה צודק: אם אין זכות עמידה לקרוב של נפטר אז לאח שלך (שנשאר אחרון ממשפחתך שנרצחה בשוד בנק) אין זכות לתבוע נזיקין מהשודד. ועכשיו נחזור לתביעתך. אתה טוען שאם אחר זיהה בעיה מוסרית בעמדת המדינה אין לו זכות לעטור ולעצור את המדינה מקיום פגיעה מוסרית בחוק של המדינה.

  30. האירגונים שחותרים תחת מדינת ישראל הם פונים לבגץ בשביל עצמם ולא בשביל הפלאסטינים. הפלאסטינים היו מסתדרים טוב מאוד בלעדיהם אלא שהם כופים את עצמם על הפלאסטינים ולפלסטינים אין ברירה אלא להשמע להם ולהפסיד במשפט וכל הרווח רק של האירגונים.