הודעת האו"ם חשפה את בלוף "העליונות המוסרית" של צה"ל

ההודעה של מועצת זכויות האדם של האו"ם המגנה את גזר דינו של אלאור אזריה ומגדירה את העונש כ"קל באופן קיצוני", חושפת את חוסר התוחלת שבניסיון של צה"ל לזכות באהדת העולם

נאשם על סמך סרטון 'בצלם'? אלאור אזריה. צילום: פלאש90

ביום שישי האחרון פרסמה מועצת זכויות האדם של האו"ם הודעה השמה לאל את ניסיונותיו של צה"ל להצדיק עצמו בכלים מוסריים מול ביקורת מהעולם. "אנו מודאגים מאוד מהעונש הקל שניתן לחייל, על מה שנראה כהוצאה להורג של פלסטיני פצוע לא חמוש שלא היווה סכנה", נאמר בהודעה. "בעוד שתביעה והרשעה הם צעדים חשובים מאוד בדרך להשגת אמינות ואחריותיות, קשה להסביר את העונש הקל באופן קיצוני לעומת חומרת העבירה: הרג מכוון של אדם לא חמוש. גזר הדין הזה מערער את האמון במערכת המשפט, ומחזק את התרבות הישראלית של לפטור אחראים מעונש".

מועצת זכויות האדם של האו"ם מוכרת כגוף מוטה ואנטי־ישראלי, אך הודעה זו היא בעלת חשיבות מכיוון שאלו בדיוק המונחים שבהם השתמש צה"ל כדי להצדיק את המשפט וגזר הדין של אלאור אזריה. שעות ספורות לאחר האירוע בחברון כבר הסבירו ראשי הצבא ושר הביטחון דאז יעלון כי חשיבות האירוע חורגת הרבה מעבר למעשה עצמו, בשל האפקט שיש לה על תדמית הצבא.

כך  למשל אמר יעלון בהודעה שפורסמה בצהרי יום האירוע:

האירוע… הוא חמור ביותר ומנוגד באופן מוחלט לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו. אסור לנו לאפשר, גם בשעה שהדם רותח, אבדן עשתונות שכזה ואבדן שליטה שכזה… חובתנו המוסרית היא להקפיד קלה כחמורה. לשמור על צלם אנוש. לזכור את מגבלות הכוח גם אחרי שהאויב הוכה, ולמנוע מעצמנו התנהגות שאינה מוסרית. לזכור כי כוחנו אינו נובע רק מיכולתנו הצבאית, אלא קודם כל, מעוצמתנו המוסרית. זו חובתנו, לנצח ולהישאר בני אדם.

יעלון שב והדגיש מסר זה פעמים רבות, בתארו את משפט אזריה ככזה שמונע מצה"ל להפוך לצבא ברברי ומתבהם הדומה לדאעש. על פי יעלון וראשי הצבא, אזריה לא פגע רק בחייו של המחבל שבו ירה, אלא בדבר מה חשוב ומהותי בהרבה: התדמית המוסרית של צה"ל.

דבריו של יעלון ביטאו את השינוי העמוק שעבר על הצבא, שהחליף את האתוס הצבאי־מקצועי הקלאסי של חתירה למגע, ניצחון והשגת המטרה, באתוס חדש המדגיש את "העליונות המוסרית". אתוס זה הוא המניע למאמצים הרבים המושקעים בהגנה על אזרחי אויב חפים מפשע, גם במחיר סיכון חייהם של החיילים.

אתוס זה מלווה את הצבא תקופה ארוכה ועומד מאחורי צעדים רבים שספגו ביקורת ציבורית, אך הוא הגיע לביטוי בולט במשפט אזריה, שהפך לסמל במאבק על דמותו של הצבא. כפי שתיארתי בניתוח הכרעת הדין, אתוס חדש זה הניע את השופטים לפרש באופן מחמיר ביותר וחסר תקדים את הוראות הפתיחה באש, ולהרשיע את אזריה.

נימוקים אלה נוסחו בצורה מפורשת יותר בגזר הדין, כאשר השופטים ביקשו להמחיש את חומרת העבירה וקביעת "מתחם הענישה" שלה. כך למשל, הובא בגזר הדין באריכות הציטוט הבא, מתוך פסיקה אחרת של בית הדין הצבאי:

ללחימה הנוכחית בשטחים יש שני מרכיבים – רכיב ממשי־פיזי ורכיב תודעתי. בעימות מוגבל – שהוא סכסוך מזוין שאינו עולה כדי מלחמה כוללת – דווקא האחרון הוא שעשוי להכריע את המערכה. לפיכך, למעשים שיש בהם כדי להחליש את מלחמתו של צה"ל מן ההיבט התודעתי, יש השלכה מכרעת…
התקשורת איננה ערכאה שיפוטית; ברם, בלחימה הנוכחית, היא מהווה זירת לחימה מרכזית ב'קרב על התודעה'. כישלון בזירה זו נזקו רב. במקרים רבים השפעתו האסטרטגית של כישלון בקרב על התודעה מאפילה על כל הישג טקטי המושג בעמל רב, ותוך כדי סיכון חיי לוחמים, בזירת הלחימה.

הווי אומר: לא רק [הנאשם שם] נשפט בתקשורת עקב מעשיו, אלא גם צה"ל כולו. מעשיו וכישלונותיו עולים, אפוא, גם כדי כשלון – של צה"ל, מפקדיו וחייליו – בזירת לחימה עיקרית, במרחב התודעה.

הווי אומר, כשחייל נוהג שלא כשורה, ובפרט כאשר מעשיו נחשפים בתקשורת, הוא נשפט כאמור לא רק על המעשה עצמו, אלא גם על המשמעויות שיש לו ביחס לתדמית הכוללת של הצבא. בשל כך, החייל שסרח לא פגע רק בקרבן שבו ירה אלא למעשה בצה"ל כולו, והוא צריך להיענש גם על כך:

בבוא בית הדין לבחון את חומרת מעשיו של חייל, לצורך שקילת עונשו, יש להתחשב, בין היתר, בפגיעתו "באתוס הלחימה –  במוסר ובערכי הלחימה – כפי שהתגבשו בצה"ל".

אלה דברים חמורים שהופכים על פיה את התפיסה הבסיסית של הצדק והמשפט הפלילי, שלפיה אדם נענש על פגיעה בחוק או באדם אחר ולא על הפרת אתוסים מופשטים. אך מעבר לכך, הם גם מבטאים גם את עומק השינוי שעבר על הצבא – מצבא לוחם וחותר למגע, לגוף העוסק בתדמית ובנרטיבים של מוסר.

בהרשעתו של אזריה ביקש צה"ל להשיב לעצמו את הדימוי המוסרי שהוא כה כמה לו; "הצבא הכי מוסרי בעולם" –   צבא שמצמיד יועץ משפטי לכל מג"ד וחוקר כל אירוע שנהרג בו פלסטיני, צבא שיודע להעמיד לדין את לוחמיו ש"סרחו" ולעמוד בפרץ מול החברה הישראלית כולה; אותה חברה שעל פי התפיסה השלטת בצה"ל עומדת על סף התבהמות וזליגה לכיוונים פשיסטיים, כפי שחשף נאומו של סגן הרמטכ"ל גולן ביום השואה האחרון.

צה"ל ניסה ללכת בין הטיפות; מצד אחד להרשיע את החייל ולהעביר מסר ברור לעולם ולחברה הישראלית, אך מנגד לא להחמיר בעונשו כדי להימנע מביקורת ציבורית פנימית חזקה מדי. אבל הבלוף לא עבד. הראשון לזהות היה עיתון 'הארץ', שפרסם מאמרים מאת גדעון לוי ועמירה הס שבהם נטען כי גזר הדין "מוכיח שחיי פלסטינים לא נחשבים"; וכי נגזר על אזריה עונש ההולם שודד אופניים רק משום שהקרבן פלסטיני.

הגינוי ביום שישי – אף שהוא מגיע מגוף מוטה ואנטי־ישראלי כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם – מראה עד כמה אתוס העליונות המוסרית של הצבא לא משיג את מטרתו. צה"ל מרשיע לוחם מצטיין במחיר משבר חמור בחברה הישראלית כדי לשמור על תדמיתו בעיני העולם, אך הוא נותר ללא כלום. הזעם הציבורי כלפי ראשי הצבא עז מאי־ פעם, והדימוי שלו בעולם כגוף שמוציא "רוצחים" בעונשים קלים ניזוק רק יותר.

במשפט אזריה הגיע אתוס העליונות המוסרית של צה"ל לסוף דרכו. היחידים שעוד מאמינים בו נמצאים בקריה בצה"ל ובכמה מוסדות שמאל כמו 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'. הגיע הזמן להכיר במציאות ולחשב מסלול מחדש.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 תגובות למאמר

  1. חשיבה והצגת דעה בינרית מתאימה לרובוט המתבסס על טכנולוגיה משנות השישים …תתקדם

    1. לזה קוראים "הפוסל במומו פוסל". או, "הגמל לא רואה הדבשת של עצמו".

  2. הכותב לא מבחין בין שני דברים שונים לגמרי וחבל. להיות מוסרי ולהיות מוסרי בעיני האו'ם הם שני דברים שונים לגמרי. צה'ל אכן הצבא הכי מוסרי uחשוב שצה'ל יהיה מוסרי/ חשוב מאוד להבין שמוסרי בעיני האו'ם אינו דוקא מוסרי ולפעמים להפך. הריגת מחבלים הוא מעשה מוסרי גם אם האו'ם מחשיב אותו כלא מוסרי. מילוי היעד העיקרי של ניצחון על האויב הוא מעשה מוסרי – הזנחת היעוד הוא מעשה לא מוסרי. סיכון חיי חיילינו על מנת לא לסכן אזרחי אויב הוא מעשה לא מוסרי. אכן חשוב שהצבא יקפיד לא להרוג חפים מפשע כל עוד זה לא פוגע בחיי חיילינו.

    1. חבל שאין כפתור לייקים באתר.
      היה חוסך לי כתיבת תגובה.

    2. דודו, אתה לא מבחין בין שני דברים, וחבל.
      להיות מוסרי ולהיות רחמן זה לא אותו דבר, ולעתים זה אפילו להיפך.

    3. הכותב מצטט מתוך הכרעת הדין. ל- להיות מוסרי בעיני העולם יש משקל חשוב בעיניה. על ביזוי אתוס ומוסר הלחימה היה צריך להעמיד לדין לפחות את המ"פ.

  3. איזה מוסר רוצים מחבל שבא לרצוח
    תפסיקו לרצות גופים שלעולם לא יהיו מרוצים מישראל.

  4. מעניין אם יש עוד פסקי דין צבאיים בעולם, שהאו"ם גינה…..

  5. "הגוף הולך אחרי הראש".: שר ביטחון ורמטכ"ל פחדנים (בסוגריים, בעלי עיניים כחולות נוטים לפחדנות, בעלי עיניים חומות נוטים למזג חם (תבדקו בעצמכם) ומינוי רמטכ"ל שכזה, גישתו הייתה צפויה.) היה צפוי שייכנעו למצלמות, ל"דעת הקהל העולמי", לנשים פמיניסטיות קיצוניות וכו'. אכזבה צפויה.
    האם ליברמן ואייזנקוט מסוגלים לשנות כיוון?

  6. ההודעה של נציבות האו"ם לזכיות אדם, הגיונית וסבירה.
    אחרי הכרעת הדין שלא קבלה ולו טענה אחת מצד הסנגוריה (והיה גם ניתן על פיה להרשיע את אלאור עזריה ברצח), נראית הענישה קלילה.
    נראה שבית הדין החליט ללכת לקראת כל צד במשפט: לתביעה (לפיקוד הצבא) את ההרשעה המוחלטת ולדעת הקהל את הענישה המקלה .

  7. משפט אזריה
    גם אכלנו את הדגים המקולקלים גם חטפנו מכות נבוט מהפריץ. וגם כמעט גורשנו בחרפה ובגינוי מהעיר (האו"מ).
    משפט אזריה… אכן בדרך נפלאה הוליכה מערכת הביטחון את כולנו. החל מ"חייל שסרח", ועד ההרשעה במשפט. הרשעה מקלה זו לטענת מועצת זכויות האדם של האו"מ, כפי שמסתבר עכשיו לא נחתה רק על אלאור אלא נחתה גם על מדינת ישראל בכבודה ובעצמה…
    כמה טפשות וחלמאות יכולות להיות משולבות בהתנהלות היומיומית של מערכת הביטחון, ככל שזה נוגע ל"פוליטיקלי קורקט המקולל, וככול שזה נוגע לפוליטיקאים שלא יודעים לנצור את לשונם?

  8. לא מעמידים על הדין בשביל מועצת זכויות הדיקטטרות של האום שמום, עושים את בשביל שלא נידרדר להפקרות. חוץ מזה מועצת זכויות הדיקטטורות היא בדיחה והעולם לא מתמצא בא, כל סנטור דמוקרט שיקבל את הרושם שאנחנו מאפשרים הוצאה להורג ללא משפט חשוב יותר פי כמה וכמה.

  9. לאידיאלוגיה המוסרית החלולה הזו יש שני רמות: רמה ראשית הם אבי אבות המוסר החלול הזה שלא באמת המוסר מטריד אותם אלא החלשת צה"ל כדי לשרת את ה"נרטיב הפלשתיני", (והריסת המדינה היהודית) לצורך כך הם משתמשים בהפחדות של "העולם". הרמה השניה היא אלו שקונים זאת ומשמשים אידיוטים שימושיים (הצבא והפוליטיקאים). אשר על כן, אין כאן שום עניין של מוסר כביכול לשום צד. לא לעולם ולא לאבי אבות ה"מוסר" הזה. (חוץ מהאידיוטים השימושיים) רק שימוש במושג לצורך פוליטי נגד מדינת ישראל.

  10. להפך, לא רק שלא ניתן לרצות את ועדת אי-זכויות האדם של האו"ם ואת התקשורת. אלא ככל שנתאמץ לרצות אותן יותר, כך יבוזו לנו ויתעבו אותנו יותר. וגם יבזו וישפילו אותנו יותר.
    האם צמרת צה"ל תלמד את הלקח? למרבה הצער דומני שלא.

  11. מה לנו כי נלין על האו"ם? הרי אנחנו קבענו שהחייל אשם בהריגת המחבל, אז אם הוא אשם בהריגת המחבל, הרי ששנה וחצי זה מעט ואם הוא לא אשם, אז למה שנה וחצי?

    חכמי חלם כבר אמרנו???

  12. כמו שאמר/ה מאן דאמר/ה;כשאתה מנסה לעשות רושם~ זה בדיוק הרושם שאתה יוצר.

    הנקודה הנכונה, שעליה המאמר עומד ואותה הוא חשף: שהאשמה כלפי החייל היא הפגיעה בערכים של המוסר, אבל למעשה האשמה כלפי החייל היא על על הפגיעה בתדמית הצבא. כמוסרי.

    ברגע שבו בחרו להתייחס להתייחס לחייל כך, פגעו במוסר. ובסופו של דבר, נעיצת הסכין בגב החייל לא הוציאה אותנו מוסריים, בעיניי העולם. אם כי שלא מהסיבות הנכונות.