שלא תעזו לומר מילה על להט"ב

הטרור המחשבתי והאלימות המילולית נגד כל דעה שסוטה מהבון־טון ה"ליברלי" מייצרים פחדנות אינטלקטואלית, שפוגעת בסופו של דבר בחברה כולה

ליברליזם מזוייף; מצעד גאווה בארה"ב. צילום: Steve Baker CC BY-ND 2.0 flickr

לפני למעלה משבעים שנה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתב ג'ורג' אורוול את ספרו "חוות החיות", המותח ביקורת חריפה על הקומוניזם. בהקדמה שחיבר לספר, שלא נכללה בו לבסוף ושנמצאה שנים רבות לאחר מכן, כתב אורוול, אז תושב לונדון, על הקשיים שעבר בניסיונו לפרסם את הספר בבריטניה, לנוכח העובדה שבאותו זמן הייתה ברית המועצות הסטליניסטית שותפה במאבק המלחמתי נגד היטלר. הספר נדחה על ידי הוצאות לאור רבות, והיו שאף אמרו לו ש"יהיה מאוד לא נבון להוציאו לאור בזמן הנוכחי". וכך כתב אורוול:

דבר כזה הוא לא סימפטום טוב. מובן מאליו שלא רצוי שלמשרד ממשלתי תהיה סמכות כלשהי לצנזורה (למעט צנזורה ביטחונית, שאף אחד לא מתנגד לה בזמן מלחמה) של ספרים שאינם ממומנים באופן רשמי. אבל הסכנה העיקרית כרגע לחופש המחשבה והדיבור אינה ההתערבות הישירה של מיניסטריון האינפורמציה או כל גוף רשמי. אם מו"לים ועורכים מתאמצים כדי למנוע מנושאים מסוימים להגיע לדפוס, זה לא מפני שהם מפחדים מהעמדה לדין אלא מפני שהם מפחדים מדעת הקהל. בארץ הזאת פחדנות אינטלקטואלית היא האויב הגרוע ביותר שסופר או עיתונאי צריכים להתמודד איתו, ולא נראה לי שהעובדה הזאת זכתה לדיון שהיא ראויה לו.

אורוול הוסיף וסיפר על ביוגרפיה של סטלין שחיבר טרוצקי, אויבו המר, שמו"ל אמריקני עמד להוציא כאשר ברית המועצות נכנסה למלחמה. "הספר נמשך מיד בחזרה. אף מילה על כך לא הופיעה מעולם בעיתונות הבריטית, אף שברור שקיומו של ספר כזה, והַעֲלָמתו, היה נושא חדשותי הראוי לכמה פסקאות".

טענתו של אורוול, אם כן, איננה מופנית כלפי הממשלה, שבמקרה הזה ידה דווקא לא הייתה קלה על הדק הצנזורה, כי אם כלפי האינטליגנציה הבריטית, שמנעה (בדרכים חברתיות) פרסומן של דעות שלא היה נעים לשומען, דוגמת ביקורת על רוסיה הסטליניסטית.

"קלסתר פנים חדש של עבדות"

מאה שנים לפני אורוול כתב אלקסיס דה־טוקוויל, הוגה הדעות הצרפתי המבריק, דברים דומים על הסכנות שנושאת עמה הדמוקרטיה, לאחר סיור שערך בארצות הברית ושבסופו כתב את ספרו רב־ההשפעה "הדמוקרטיה באמריקה":

"בעמים דמוקרטיים יש לו לציבור עוצמה מיוחדת במינה, שאומות שבהן האריסטוקרטיה שלטת אף לא יכלו לציירה לעצמן. אין הציבור משדל אחרים לקבל את אמונותיו אלא הוא כופה אותן הר כגיגית במין לחץ כביר של הכלל על בינתו של כל פרט ופרט.
"בארצות הברית, הרוב מציע ליחידים שפע של דעות מן המוכן וכך הוא פוטר אותם מן הצורך לגבש להם דעות משלהם… יודע אני שחוקי הפוליטיקה של האמריקנים מאפשרים לרוב שלטון ריבוני על החברה; דבר זה מגדיל מאוד את שליטתו הטבעית של הרוב על המחשבה. שהרי אין דבר טבעי יותר לאדם מלהכיר במותר חכמתו של המדכא אותו…
"בעקרון השוויון רואה אני בבירור שתי מגמות: אחת המוליכה את רוחו של כל אדם אל מחשבות חדשות, ואחת שתנסה לאסור עליו לחשוב בכלל. ורואה אני איך בהיותה נתונה לשלטונם של חוקים מסוימים תחניק הדמוקרטיה את חירות הרוח שמצב חברתי דמוקרטי מעודד, עד כדי כך שלאחר שתנתץ את כל הכבלים שכפו עליה פעם מעמדות או אנשים תרותק רוח האדם בחזקה לרצונו הכללי של הרוב.

להתנגד לעריצות; אלכסיס דה-טוקוויל

"אם יקומו העמים הדמוקרטיים ויחליפו את כל הכוחות השונים שהפריעו או עיכבו יתר על המידה את מעוף מחשבתו של הפרט בשלטונו המחולט של איזה רוב, רק ישתנה אופיו של הרע. בכך לא יימצאו לבני האדם האמצעים לחיים של עצמאות; הם פשוט יגלו (עניין קשה כשלעצמו) קלסתר פנים חדש של עבדות. ואני אחזור ואומר עד בלי די, יש כאן חומר המחייב מחשבה מעמיקה מצד כל הרואים בחופש המחשבה דבר של קדושה, והשונאים לא רק את העריץ אלא את העריצות. באשר לי עצמי, כשאני חש בכובד ידו של השלטון על מצחי איני מעוניין ביותר לדעת מיהו המדכא אותי, ואיני נוטה יותר לתת צווארי בעוּלם משום שמיליון זרועות מגישות לי אותו" (הדמוקרטיה באמריקה, הוצאת שלם, עמ' 449-448).

אין זה סוד שיש נושאים שאסור לפקפק בהם או להביע בפומבי דעה השונה מן הבון־טון. להביע דעות אתאיסטיות, למשל, זה סבבה לגמרי. לצאת נגד אשכנזים? מצווה למהדרין. אבל נסו לרמוז שאולי אין מקום להכרה בנישואי גאים, ושערי הגהינום ייפתחו. המקרה של מנכ"ל מוזילה, שנאלץ להתפטר לאחר שהתברר שהוא מתנגד להכרה בנישואי גאים, ממש איננו יחיד. גם מעצבי האופנה האיטלקים דולצ'ה וגבאנה (הומוסקסואלים בעצמם), שאמרו כי הם מתנגדים לאימוץ על ידי זוגות גאים ושהמשפחה היחידה היא המשפחה המסורתית, עמדו בלב סערה וקריאות להחרמה, ולבסוף נאלצו להתנצל. כל התבטאות המפקפקת בזכות ההגדרה העצמית המגדרית, תיתקל במתקפה עזה ביותר. שאלו את עירית לינור, שהפוסט היחיד שהסירה (ולדבריה היא מתחרטת על כך) בעקבות מתקפה קשה עליה, הביע כפירה בנושא הזהות הטרנסית החדשה.

ממשלה אינה הכול בחיים

הנה כי כן, דעות שעד לפני עשור היו מיינסטרים, נחשבות היום כדברי כפירה כה חמורים עד שאין מקום אפילו להעלותן על דל השפתיים. כך קרה גם לרב חיים נבון. שלשום פרסם הרב נבון פוסט ובו מתח ביקורת על הצגת שני גברים כ"משפחה" בדף הפייסבוק של חיל האוויר, וכתב ש"נישואין ומשפחה הם המוסדות האנושיים העתיקים ביותר, והם אינם מתייחסים לקשר של שני גברים כנישואין". מיד לאחר הפרסום החלה מתקפת־רשת רחבה נגדו, שכללה תגובות מנאצות ותלונות לפייסבוק, בין השאר בעקבות פרסום הפוסט בדף הפייסבוק של "ישראל חופשית". עקב כך, ולדבריו כדי להקדים תרופה למכה, הסיר הרב נבון זמנית את חשבונו מהרשת החברתית, כדי למנוע תלונות שיביאו לחסימתו.

את תוצאות ההשתקה החברתית ניתן לראות הרבה יותר במה שלא נאמר מאשר במה שנאמר. עיון בספרו של הרב חיים נבון "שיעורי בית", הדן במוסד המשפחה, ממחיש זאת בצורה לא רעה: אף שנושא הזוגיות ההומוסקסואלית עומד היום במרכז הדיון הציבורי (דיון חד־צדדי כמובן), אין בספר כמעט אף מילה בנושא (מלבד הערת שוליים אחת הנוגעת בנושא בעדינות). גם הפוסט האחרון של הרב נבון – שנוסח בצורה קורקטית מאוד – היה פוסט נדיר יחסית. גם כותב שורות אלה נמנע בדרך כלל מכתיבה העוסקת בלב הסוגיות הללו (להבדיל מסוגיות צדדיות הנוגעות בהן), משום שהמחיר החברתי, המגיע גם מעבר לנאצות אישיות כלפי הכותב עצמו, יכול להתברר כלא מבוטל.

לא, אין כאן שום כפייה ממשלתית, אבל ממשלה אינה הכול בחיים. "איני נוטה יותר לתת צווארי בעוּלם משום שמיליון זרועות מגישות לי אותו", כפי שכתב טוקוויל. אקלים שאינו מעודד דיון חופשי, שאינו מביע סובלנות לדעות שונות, שכל אמירה החורגת מהבון־טון תיתקל בו בכינויי גנאי כגון "הומופוביה" ו"טרנספוביה", אקלים שבו אנשים הנושאים משרות ציבוריות או חפצים במשרות כאלה אינם יכולים להביע דעה שקולה ולא מתלהמת, הוא אקלים רע מאוד לחופש הדעה והביטוי.

גם השתקה לא אלימה היא השתקה

טענה רווחת אל מול האמור לעיל היא כי "הלינץ' הלהט"בי" (כמו בן דודו "הג'יהאד הפמיניסטי") איננו אלא הבעת דעות של אנשים ואין בכך כל פסול. אם יש חופש הבעת דעה, מדוע שלא יהיה חופש להבעת דעה נגדית?

בעיניי זו היתממות. אין צורך לומר שאכן אין כאן לינץ' כפשוטו ולא ג'יהאד כפשוטו. ואולם אין בכך כדי למעט בחומרת חוסר הסובלנות. גם השתקה המתבצעת בדרכי שלום (אם אפשר לקרוא "דרכי שלום" לנאצות כלפיך וכלפי בני משפחתך, לניסיונות לסגור את חשבון הפייסבוק ולפעולה מול מעסיקים כדי שיפטרו אותך או לא יעסיקו אותך) היא השתקה, וגם היא חמורה ובעייתית. טענה כזו היה ניתן להפנות גם אל אורוול, שלא הצליח למצוא מו"ל ל"חוות החיות" כי הוא מרגיז את סטלין – הרי זכותם של מו"לים לא להוציא ספרים, וזכותם של עיתונאים לא לפרסם דעות שלא מוצאות חן בעיניהם. ועדיין התוצאה הכללית, שאינה מאפשרת הבעת דעות חורגות, היא רעה בלי ספק.

חוסר סובלנות לדעות אחרות איננו קיים כמובן רק בתחום הזה. אנשי שמאל רגילים לגידופים, נאצות וקריאות לפיטורים בעקבות פוסטים שהם מעלים ודעות שהם מביעים – וגם האקלים האלים והמשתיק הזה הוא רע מאוד. אך מאנשי הימין ה"פשיסטי" אינני מצפה למאומה; הם מעולם לא דגלו בסובלנות או בפתיחות לדעות אחרות. העובדה שההשתקה קיימת באותה מידה גם בקבוצות ה"פלורליסטיות" לכאורה, מעוררת מחשבות עגומות מאוד.

אכן, השתקת דעות היא פרקטיקה דתית מקובלת שמטרתה לשמור על האורתודוקסיה ולמנוע כפירה. בקהילות דתיות ההשתקה החברתית היא דבר שבשגרה. ואולם אימוץ הפרקטיקה הדתית על ידי אנשים המגדירים עצמם ליברלים הוא עניין משונה ביותר: כל גאוותה של ההשקפה הליברלית היא על חופש הדעות שהיא מעניקה. אם גם הליברליות כוללת השתקת דעות, הרי שהיא הופכת עצמה לעוד דת – ולא דת מוצלחת במיוחד.

האם זכותו של אדם לקרוא להחרמת עסקיו של מישהו כי הביע דעות שאינן מוצאות חן בעיניו? מבחינה חוקית לפחות, זוהי זכותו. האם זכותו של אדם לכתוב נאצות וקללות בפייסבוק? אפשר לטעון שכן. האם זכותו לחפש פוסטים מהעבר ולדווח לפייסבוק כדי להביא לסגירת החשבון של מי שאינו מוצא חן בעיניו? גם נגד פעולה כזו אין חוק. זכותו של אדם גם להתקשר לבוס של מישהו ולקרוא לפיטוריו. אבל כל הדברים האלה יחד, גם אם הם חוקיים, בוודאי אינם חיוביים אם אנחנו מעוניינים בחברה שבה אדם יכול להביע בחופשיות את דעותיו המנומקות. כי אם בחברה סגורה וקנאית אנחנו חפצים, אולי יש חלופות טובות יותר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

64 תגובות למאמר

  1. צריך לומר בבירור שיש מקרים שבהם חוסר הסובלנות המילולית גולשת לאלימות פיסית.
    הפרוגרסיבים מגדירים אמירות לא רצויות כ"מיקרו אגרסיה", ומבחינתם זה מכשיר את הקרקע לפעול נגדם במאקרו אגרסיה – כלומר באלימות פיסית.

  2. האובססיה שלכם נגד להט"ב טיפשית. דומה קצת לאובססיה ליהודים. יש דמיון גדול כמובן, שתי קבוצות קטנות שחיו בדיכוי אלים במשך מאות שנים בגלל מי שהם מלידתם (דת, גזע, נטייה מינית), ושפתאום בעולם המודרני תופסים עמדות כוח רבות יחסית לכמות שלהם. האמת, יש הרבה יותר להטבי"ם ושלושת רבעי וחצאי ורבעי להטבי"ם בעולם מאשר יהודים, אבל בכל זאת. אני מבין למה זה מעצבן. שמרנים לא יכולים לסבול "בני עניים" שעלו לגדולה. זה פשוט לא אמור להיות ככה נכון, צריך לשמור על הסדר. ועוד הם משתמשים בהשפעה שלהם נגד שונאיהם? לא עוד שתיקה והסתתרות עמוקה יותר ויותר בארון אלא גאווה ? יהודי גאה? הומו גאה? קשה קשה

    1. אובססיה נגד להט"ב? אולי אובססיה בעד חירות הביטוי וחירות המחשבה?

    2. תודה לך שהדגמת בדיוק, אבל בדיוק את מה שגרשוני דיבר עליו. הטיעון שלך הוא ניסיון השתקה פר אקסלנס. הרגע השוות את מי שמעז להגדיר משפחה כפי שהיא הוגדרה מאז ומעולם, לאנטישמים שדיכאו יהודים. אד הומינום מובהק.

      משפחה היא מושג מופשט, וזכותו של כל אדם להגדיר אותה כרצונו. איך אפשר לומר שמי שגורס משפחה לא כוללת X הוא "אדם מלא שנאה" כלפי X? מה הקשר בכלל? אם אני חושב שמשפחה לא כוללת כלבים, אני שונא כלבים? אם אני חושב שלא יתכן שנישואים יתקיימו עם יותר מ2 שותפים, אני שונא קבוצות הגדולות מ3?

      תפסיקו לבצע דה לגיטימציה למי שחושב אחרת מכם. אני יודע, אתם נמנעים מזה כי אז תצטרכו אשכרה להסביר למה לעזאזל צריך להכיר בסטייה מינית כנורמלית ולגיטימית. וכן, הימשכות חד מינית היא סטייה מינית. בדיוק כמו משיכה לחיות או לילדים או לנעליים. משיכה מינית קיימת כדי שנתרבה. משיכה לפרטנרים שלא יכולים להוביל לצאצאים מובילה להיכחדות אבולוציונית. אמנם משיכה חד מינית אינה עבירה פלילית ולא צריכה להיות כזו, אבל זו בהחלט סטייה מינית. בדיוק כמו פטיש לנעליים.

    3. משיכה מינית קיימת כדי שנתרבה?

      זה כתוב בהוראות השימוש?

    4. מצד אחד אתה טוען שמנסים להשתיק אותך, ומצד שני אתה טוען שמשיכה מינית לאותו מין היא סטיה מינית.
      חמוד, זה שאתה מסרב לצאת מהמערה שלך, לא אומר שהעולם ימשיך לחיות בה אתך, טוב לך במערה שלך, סבבה, בכיף שלך.
      ההגדרה של "סטייה מינית" ומה לא סטייה מינית היא יצור של בני אדם כמוך שמסרבים לצאת מהמערה שלהם ולראות שיש עולם גדול.
      והטענה שלך לגבי "משיכה מינית היא כדי להתרבות בלבד", היא הגדרה של בהמת השדה, זה אתה?
      דויד המלך היו לו מאות ואלפי נשים מכל הסוגים, אז הוא חוטא לפי דבריך? הוא סוטה?
      שאול ושלמה גם היו להם נשים רבות מאד… ושיפחות ומה לא, ורק בשביל לספק את היצר המיני שלהם, אז גם הם היו סוטים?

      שבת שלום אמיר.

    5. "משיכה מינית קיימת כדי שנתרבה? זה כתוב בהוראות השימוש?"
      אכן כן. בהוראות הDNA של כל אחד מאיתנו באמצעות מנגנון האבולוציה. יצר המין נועד לשלב שני תרכובות DNA ובכך להגדיל את הסיכויים לשרוד. בלי מין דרך ההתרבות היחידה היא חלוקה של DNA יחיד – מה שמקטין את יכולת ההישרדות. ומחקרים הראו איך מינים א-מיניים, נהפכו למיניים כאשר התנאים נהפכו לקשים יותר. לך תשאל כל ביולוג שתרצה. או שאתה מהחשוכים האלה שכופרים באבולוציה?

      "מצד אחד אתה טוען שמנסים להשתיק אותך, ומצד שני אתה טוען שמשיכה מינית לאותו מין היא סטיה מינית."

      אתה אומר זאת כאילו יש כאן איזשהי סתירה בין שתי הטענות. היכן היא?

      "…[מלל מיותר על מערות]…"
      אתה זה שחי במערה יקירי. יש אמת בחוץ. זה לא מה שלימדו אותך. תלמד להיות ביקורתי ועצמאי במקום לחזור כמו תוכי על הבון טון החברתי. החיבוק לסטיות מיניות, זוהי אופנה חולפת. כמו הפוליטיקלי קורקט שהולך ונעלם. קשקושי השמאל על "safe space" ופוליטיקה של זהויות. אלה הם רעיונות הבל ורעות רוח שלא מחזיקים מים.

      "והטענה שלך לגבי "משיכה מינית היא כדי להתרבות בלבד", היא הגדרה של בהמת השדה, זה אתה?"
      אתה הוספת את המילה "בלבד". אני לא אמרתי את המילה הזאת. תהיה הגון ותתמודד עם הטיעונים שלי, ולא עם אנשי הקש שהמצאת. וכן, גם אני ואתה וגם בהמת השדה, יש לנו את אותו יצר מין בסיסי, שנוצר במטרה שנתרבה ונשרוד. במובן הזה, אנחנו בדיוק כמו בהמת השדה. זוהי מטרת היצר המיני. אז נכון שבעידן הפוסט אמת אסור לומר את האמת, אסור להגיד שיש מטרות, אלא ש"המטרה היא מה שאנחנו מחליטים שהיא". אבל זה משחק בקקי של גמדים אינטלקטואלים, לא דיון רציני.

      "דויד המלך היו לו מאות ואלפי נשים מכל הסוגים, אז הוא חוטא לפי דבריך? הוא סוטה?
      שאול ושלמה גם היו להם נשים רבות מאד… ושיפחות ומה לא, ורק בשביל לספק את היצר המיני שלהם, אז גם הם היו סוטים?"

      קודם כל, בוא נשמור על דיוק. לדויד המלך היו 19 נשים. לא מאות ואלפים. לשאול המלך היו 2 נשים – אחינועם ורצפה. אפילו לשלמה המלך לא היו "אלפי נשים" כדבריך, אלא פחות מאלף.

      ולעיקר טענתך – סיפוק היצר המיני אינו סטייה. הסטייה היא משיכה מינית שונה. כמו הומואים, או פדופילים או פטיש לנעליים. שבמקום להימשך לבני המין השני, נמשכים לעצמים או בני זוג שלכתחילה אינם פוריים (=קרי, הנורמה של משיכה מינית). למלכים של העבר היו המון נשים שונות. אם כבר, זה מחזק את העובדה שהם לא היו סוטי מין – הם נמשכו לנשים פוריות. אם הם היו מספקים את יצרם באמצעות חיות לדוגמא – אז אכן הייתי מסכים שהם היו סוטי מין.

      נתפסת לאמירה שלי על סטייה מינית, שאיני מבין למה היא מציקה לך כל כך. יש את מה שנורמלי, ויש את הסטיה ממה שנורמלי. לא כולם נורמלים, אחרת אין משמעות למילה "נורמלי" ולמילה "סטייה". "סטייה מינית" בעיני לפחות, אינה מילת גנאי. אלא ציון עובדה פשוטה, במובן שיש את מה שבנורמה, ומה שמחוץ לה. אבל האמירה הזו היא ממש לא העיקר. העיקר הוא שמותר לקחת צד בוויכוח על ההגדרה מהי משפחה. מותר לחשוב שמשפחה חייבת להכיל גבר ואישה, מותר גם לחשוב שלא. העיקר הוא לנהל את הדיון, ולא להשתיק צד אחד במילות גנאי ברגע שהוא מעז לקחת צד בוויכוח.

  3. רוצה להביע את דעתך? סבבה, אבל זה עובד לשני הצדדים.
    אתה ילד גדול. תתמודד.
    לא נעים לך שתוקפים אותך, אל תתקוף אחרים.
    בקשר לאוכלוסייה הלהט״בית, קל לתקוף אותה (אפילו אם במילים יפות, זה עדיין לתקוף), וקל לשכוח שזו אוכלוסייה מוחלשת עם אחוזי התאבדות גבוהים יותר מהאוכלוסיה הכללית.
    אתה לא אוהב משהו שקשור לקהילה? זכותך!
    אבל לתקוף אותם ולצאת נגד חיים אישיים של אנשים יביא לתגובה נגדית.
    תתמודד. יש להכל תוצאות.

    מעבר לכך, ברור שיש אובר פוליטיקלי קורקט בעולם המערבי, אבל חשבת שאולי יש סיכוי שזו ריאקציה לתוקפנות הרגילה כנגד אוכלוסיה חלשה?
    כמו שטראמפ הוא ריאקציה לאובר פוליטיקלי קורקט.

    1. "לא נעים לך שתוקפים אותך, אל תתקוף אחרים."

      חחח.
      חחח.
      חחח.
      חחח.

      חיית בארץ ב…30 שנים האחרונות?

      רוצה לדבר על תוקף ומותקף?

    2. האם היית רוצה לחיות בעולם שבו פרופסור יאלץ להתפטר, בגלל שהוא אמר שהוא אינו מאמין באלוהים? אם לא, האם מפריע לך העיקרון, או שמא שמפריע לך הוא שמשתיקים אדם עם דעה דומה לשלך? אם העיקרון מפריע לך, במה זה שונה מפרופסור שנאלץ להתפטר כי הוא אינו תומך בנישואים חד מיניים?

  4. הכל טוב ויפה הלל, פרט לשתי נקודות:

    1. כבוד הרב אמנם החזיר את החשבון אבל הסיר את הפוסט המדובר. באין צילומי מסך, אין אפשרות לדעת מה נכתב נגדו, והאם אכן היה מדובר ב"לינץ' אינטרנטי".

    2. כבוד הרב טוען שחשבון הפייסבוק שלו עמד להחסם עקב תלונות והוא "הקדים תרופה למכה" כדבריו. האם הוא מספק לכך אי אילו הוכחות? אם לאו הרי שטענתו די מגוכחת.

    מפתיע שאתה מתעלם מן הצד השני של המטבע, תופעת הפי.סי., "המרחבים הבטוחים" והרצון לא להעליב אף אחד. כי הרושם שמתקבל מכל הסיפור הוא שהרב נבון פשוט נבהל מזה שהוא מקבל ביקורת (לא דבר רגיל אצל רב), נעלב עקב כך ופשוט רץ לבכות על איזה "לינץ' אינטרנטי" מדומיין

    1. "אי אילו הוכחות?"

      אני מניח שבשנה האחרונה היית עסוק בטיול מסביב לעולם?

      עזוב שנה אחרונה (עם החסימות המרובות שפייסבוק עשו למי שרשם 'מילים אסורות')- בעשור האחרון עם מחיקת החשבונות המרובה שלהם לדעות מצד אחד (עם מוסלמים אנטישמים והסתות לטרור נגד יהודים דוווקא אין להם בעיה).

  5. אתה צודק. אני חושב למשל, שאלוהים הוא המצאה שלך ושבזכותה אתה מרשה לעצמך להתבטא ככה. לדעתי, אנשים המאמינים באלוהים הם אנשים טיפשים שמסתמכים על מישהו אחר שיפתור להם את הבעיות ומסירים מעצמם אחריות מעשית ומוסרית מכל דבר שקורה, כי היי, הרי אלוהים אחראי, וזה לא אנחנו.
    אני גם חושב שראוי שבמקביל ללימודי התורה בבתי ספר דתיים ילמדו גם את הגישה הזאת, ויספרו לכולם בדיוק מה עשתה רחב הזונה ועל כך שדוד ויהונתן היו נאהבים.
    אני מבקש ממך לקבל את דעתי באופן גורף ולא למחות כלפיה, גם כשאני אכריח אותך ואת ילדיך ללמוד את זה.
    אנחנו הרי פלורליסטים פה, לא?

    1. חחח.
      הכי מצחיק ואירוני בפוסט שלך הוא שבנסיונך להציג "הקצנה אסורה" ו"דעה פוגענית" אתה ביטאת פחות או יותר את המאמרים הסטנדרטיים בתקשורת מאז שנות ה90 (אין לי מושג מה הלך בתקשורת לפני), מאז שנות ה2000 והפייסבוק הדברים שלך כבר הפכו לגירסא ההומאופטית והמרוככת של הפוסטים הסטנדרטיים נגד חרדים.

    2. תודה רבה לך על שסיפקת דוגמה מושלמת לנכונות המאמר. הרי לנו ההוכחה שגם לאתיסטים יש אייטולות משלהם. למי שחשב שיש הבדל כלשהו בין הדתות והאמונות השונות לבין חוסר האמונה, יכול לראות שהבדל כזה פשוט לא קיים.
      ואולי זה יפתיע אותך, אבל גם אני לא ממש דתי. הפעם האחרונה בה הייתי בבית כנסת הייתה בבר מצווה שלי. אבל בניגוד לדתיים פנטיים ולאתאיסטים פנטיים, אני יכול להקשיב גם לדעות שלא מוצאות חן בעייני מבלי לפצוח במסע של טרור חברתי.
      ולא, מחאה זה לא דבר רע בכלל. לפעמים זה אפילו מועיל ומפרה את המחשבה. אבל מחאה וגל השמצות ורדיפה חברתית הן לא אותו הדבר.

    3. "בזכותה אתה מרשה לעצמך להתבטא ככה"
      לאיזו התבטאות אתה מתייחס? חיפשתי במאמר את הביטוי המעליב שאתה מוחה נגדו ולא מצאתי. תוכל להאיר את עיני?

    4. ביום שפרופסור יאלץ להתפטר בגלל שהוא העז לומר שאלוהים הוא המצאה, תוכל להשתמש בטיעון הזה. עד אז, קשוט עצמך תחילה

    5. אדם שרוצה להכריח את הילדים של הורים אחרים מה ללמוד בבית הספר שלהם הוא לא ליברל ולא נעליים. העקרון הליברלי הבסיסי הוא חירות הפרט – זכותך לחשוב ולעשות מה שאתה רוצה כדי לרדוף אחרי האושר האישי שלך כל עוד אתה לא פוגע באחרים.

      מערכת שבה יש כפייה של תכנים חינוכיים היא לא ליברלית בהגדרה כי היא מונעת מהורים לבחור מה לעשות עם הכסף שלהם כדי למקסם את האושר שלהם. מי שלימוד תורה ואמונה באלוהים הם מה שגורמים לו לאושר יכול להוציא את כספו על חינוך ילדים בקו הזה. מי שלא – יכול לשלוח את הילדים שלו למוסד שבו מלמדים שאלוהים הוא לא יותר מחבר דמיוני.

      ליברליזם תמיד יתמוך בחירויות (כמו חופש הביטוי, העיסוק, הדת) ויתנגד לשיח הזכויות (כמו לבריאות וחינוך ציבוריים שבהם המדינה כופה תכנים או רמת שירות, לדירה שכורה במרכז תל-אביב, ולהגנה ממיקרו-אגרסיות).

    6. "האם היית רוצה לחיות בעולם שבו פרופסור יאלץ להתפטר, בגלל שהוא אמר שהוא אינו מאמין באלוהים? אם לא, האם מפריע לך העיקרון, או שמא [מה] שמפריע לך הוא שמשתיקים אדם עם דעה דומה לשלך? אם העיקרון מפריע לך, במה זה שונה מפרופסור שנאלץ להתפטר כי הוא אינו תומך בנישואים חד מיניים?”

      לא. ברור שלא הייתי רוצה לחיות בעולם כזה, וברור שלא הייתי רוצה שפרופסור יפוטר מיידית רק משום שהוא מתנגד לנישואים חד-מיניים. כמו כן, אני לא חושב שדעתו אסורה או שאסור לו לפרסם אותה ברבים. אבל אני חושב שיש סיבה לכך שלא נוגעת רק לחופש הביטוי.

      זה ההבדל בין הטענות של הפרופסורים (שאינו קשור לחופש הביטוי):

      פרופ' א' אינו מאמין באל. כלומר, שהוא אינו מאמין בקיומה של ישות שבמהותה (ובזאת יודו גם המאמינים בה) אי-אפשר להשתכנע מעבר לצל של ספק באמצעים שגרתיים כגון תפיסה חושית, עדות של אדם אחר, וכו', ושאמונה בה מניחה שאנו מתייחסים לרצונותיה כקובעים לגבי חיינו. אלוהים, שקיומו מוטל בספק מעצם הצורך להאמין או לא להאמין בו (שכן מדובר בשאלה), אינו נמצא במובן הרלוונטי על מנת להגיב רגשית או אחרת לטענה שאנחנו לא מאמינים בו.

      לעומת זאת, פרופ' ב' מתנגד לנישואים חד-מיניים. הטענה לגבי נישואים חד-מיניים היא טענה לגבי מה ראוי, ולא לגבי מה קיים. פרופ' ב' אינו מפקפק (אני מאמין) בקיום רצונם של שני אנשים מאותו המין להיות מוכרים בציבור תחת מסגרת של מחויבות שמשווה אותם לאחרים, ולא בקיום שלהם כבני אדם. אלא, הוא מפקפק בכך שנתונים אילו מספיקים על מנת לאפשר להם לקבל את מה שהם רוצים, אל מול נימוקים נגדיים כגון קדושת המסורת, הנכשלות המהותית של חד-מיניות, או משהו אפילו יותר רופף כמו הגדרה לשונית (יש מאמר אחר של אותו מחבר שדן בכך).

      הפואנטה: אין אנלוגיה בין סוגי הטענות משום שבמקרה הראשון מדובר בחוסר האמנה על סמך קריטריונים מספיקים להאמנה. במקרה השני, מדובר בחוסר אמפתיה ו/או לצרכיהם של אנשים.

      במילים פשוטות, במקרה הראשון, אלוהים לא פה כדי להתבאס. במקרה השני, אנחנו כן.

  6. אנחנו חיים בדיקטטורה "נאורה".
    או בלשון אחר: חזרנו למאה ה- 18.
    "והמשכיל בעת ההיא ידום".

  7. תודה לכם "מידה" שאתם מפיחים רוח חיים בכל פעם מחדש במאבק הגאה. כל פעם שהנושא יורד מהכותרות אתם באים עם טור דעה ותמונות ונותנים תחושה של נראות בקהילה, הרבה יותר מיחס ההומוסקסואלים בחברה.

    תמיד טענו שהכלי החזק ביותר של המאבק הגאה הוא ה"נראות" ולכן יצאה הקהילה הגאה במצעדים כדי להפגין נוכחות במרחב הציבור. אבל המצעד נשאר ברחובות תל אביב, או ברחובות צדדיים של ירושלים וערים נוספות, ואתם בטובכם, מביאים בכל פעם מחדש את המאבק הגאה לקידמת הבמה!

    כל הכבוד לכם ותודה.

  8. אני חושב שלכל אחד יש חופש ביטוי.
    כל עוד זה במסגרת הבעת דעה.
    ולא ביטוי מסית ופוגעני.
    ויש שלל דעות ונושאים השנויים במחלוקת.
    וזה העולם וזו טיבה של הדמוקרטיה.
    חבל שחופש הביטוי חד צדדי.

  9. א. ישנן משפחות שונות. גברים הנשואים עם הרבה נשים. גברים שמכוח הנסיבות נותרו לבד ומגדלים ילדים- כנ"ל נשים.
    לסביות שהולידו ילדים. הורים מאמצים. וכו'
    ב. מותר להשמיע דעות שונות. אם כך האם בשם הסובלנות הכותב מוכן לקבל את הדעות הבאות: המזרחיים נחותים ביחס לאשכנזים. כנ"ל הערבים.
    היהודים רוצים להשתלט על העולם (זקני ציון). מוצאם של היהודים מהקופים והחזירים. (איסלם קיצוני). היהודים כקבוצה אחראים למות ישו. הגזע הארי נעלה על הגזע הסלבי. (גרמניה הנאצית). וכו'.

    אני מניח שלא כול דעה מקובלת.

    1. "כל", לא "כול".
      ולא, לא כל דעה מקובלת. אבל כל דעה מותר לבטא (אפילו דעה שנכון לכתוב "כול") בלי שזה יגרור חרם ולחץ להתפטר.

  10. אז הליברלים בעיני עצמם כמו נבון וגרשוני טוענים שיש להם חופש דעה לומר שיש לשלול מחלקים מסויימים באוכלוסייה זכות בסיסית כמו נישואים והקמת משפחה כי זה לא מסתדר עם המודל הדתי של המשפחה (שהוא כידוע גבר, אשה, עוד אשה, ושפחה או שתיים), ואז מתבכיינים שאנשים אחרים לא אוהבים את הדעה שלהם, ועוד נתלים בג'ור'ג אורוול???
    אתה אמיתי?

    1. הבדואים בדרום רוצים להינשא לארבע נשים. איך אתה יכול לקרוא לעצמך ליברל אם אתה לא תומך ברצון שלהם להינשא ליותר מאשה אחת? ויש גם אחים ואחיות שרוצים להינשא, איך אתה מונע מאח ואחות להינשא? אין לך לב? ככה אתה שולל מחלקים באוכלוסיה זכות בסיסית כמו נישואין והקמת משפחה? איזה חשוך אתה.

  11. הבעיה עם להט"ב משתקפת היטב במילה הזאת – הם לא רוצים שיקראו להם בשמות האמיתיים שלהם: לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, כי השמות האלה טעונים בקונוטציות הטבעיות שמפתחים בני אדם נורמליים כלפי בני אדם מתוסבכים מינית, ולכן יצרו לכבודם מילה סינתטית וניטרלית, שנשמעת כמו להד"ם (לא היו דברים מעולם) או כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש). רק בשביל זה היה כדאי להקים את אורוול לחיים: שישמע איזו דוגמה מאלפת יש כיום למה שהוא מכנה "שיחדש" (Newspeak).

  12. כל מילה בסלע.
    הלל, למרות שברוב הדברים לפעמים קשה להסכים איתך, הפעם הגדרת כל כך יפה את המהות של המצב היום "משטרת המחשבות 2017"
    נמאס כבר.

  13. אני חולק עליך מכל וכל. דומה שדבריך נובעים מתפיסה נאיבית את החברה כאיזו חברת מופת פוטוריסטית אוטופית, ואין לכך כמובן שחר.

    אנחנו חיים בחברה שבה קיים הסדר בסיסי למניעת אלימות שנאכף ע"י השלטונות, לכן אסור להרביץ לך על דברים מקוממים שאתה אומר. אבל בוודאי שאי אפשר לצפות שאנשים לא ישנאו אותך על דברים שאתה אומר ולא יביעו בכנות את שנאתם ויעשו כל מה שהם יכולים כדי לפגוע בך במסגרת החוק, לרבות הטלת חרם חברתי וכלכלי ואף גרימת אי נוחות ישירה במסגרת החוק (כמו לנזוף בך בפומבי במפגש אקראי).

    אני מתקומם נגד הרמיזה שלך כאילו אם אני אפגוש ברחוב את חנין זועבי אני צריך להתנהג אליה בחביבות ובנימוס, ממש לא. אם אני אפגוש אותה אני אומר לה כל מה שאני חושב עליה וכמובן אקרא לכל מי שיכול להחרים אותה חברתית וכלכלית. זאת העמדה השפויה היחידה, למיטב הבנתי.

    אחת ההגנות החשובות שיש לנו כיום היא האנונימיות באינטרנט. אם אתה מפחד לכתוב דברים מסוימים תחת שמך המלא, אז תתכבד ותכתוב אותם באופן אנונימי בשלל במות שמאפשרות זאת, ולא חסרות כאלה.

  14. ויש עוד אפשרות, שמישהו היה צריך לתת את הדעת עליה ברצינות. והיא האפשרות, ההיפותטית כמובן, שההומוסקסואליות היא הפרעה התנהגותית או אישיותית או פסיכולוגית או פיזיולוגית או פסיכופתולוגית.
    יש אפשרות כזו. על כל פנים, מדעית, אסור לפסול אותה. עצם העובדה שהתופעה חלה על מיעוט ולא על רוב מספקת כדי להצדיק מחקר כזה. כי אז, לכשיהיה מחקר כזה, ייתכן שיוכח מדעית שאכן ההומוסקסואליות היא תסמין פתולוגי כמו שייתכן גם, כמובן, שיוכח שהיא לא. אבל אם חלילה יוכח שכן, היה מאוד כדאי אילו נרתמו התעשייה הפרמצבטית והמחקר הקליני, הרפואי והאקדמי לחיפוש אחר טיפול ותרופה לתסמין כפי שהם נרתמים למציאת פתרון ומרפא לכל תסמין פיזי ונפשי אחר. וייתכן, שבעולם מדעי מתקדם כפי שהוא היום, ועוד יותר מתקדם יהיה מחר, משתימצא הארוכה, יהיה חופשי ההומוסקסואל ליטול אותה או לא, כפי שחופשי כל סובל לטפל או לא בסבלו.
    ושוב, ייתכן שכל האמור לעיל הוא הבל הבלים, כי ייתכן שההומוסקסואליות היא כלל לא הפרעה, אלא סוג שונה של נורמליות, אחת מהסתעפויותיה האפשריות של ההוויה האנושית.
    אלא מאי, שבגלל התקינות הפוליטית, אין מוסד אקדמי בעולם שיעז להעלות היפותזה כזו, ואין צוות מחקר בעולם שיעז לחקור אותה, ואין תעשייה פרמצבטית בעולם שיעז לממן פיתוח של תרופה להומוסקסואליות, ואין קרן מחקר בעולם שיעיז להשקיע בו,ואין דוקטורנט בעולם שיכתוב תזה ברוח זו. ואז נמצאנו מול עולם מדעי שמאז המאה השמונה עשרה פשט מעליו את שלשלאות הכנסייה ומאז, שואל שאלות על כל נושא אפשרי ועל כל תופעה בחלד וביקום ופורץ דרך בכל תחום שנעלה על דעתנו, אך שם לפיו מחסום אוטו-מצנזר בכל הנוגע להומוסקסואליות ומשתק את עצמו לדעת מולה.
    בינתיים, העולם המדעי העצום הזה מחק מחלות מהעולם שאין להן יותר זכר, כדבר וכצרעת, מחלות אחרות הן בדרך להיעלם כמו האסכרה והשחפת, ועוד היד נטויה אל מול מגפות כשרטן והמיחוש הלבבי למינהו. אך בהומוסקסואליות הוא אינו נוגע. לא מפני שהגיע למסקנה שאין היא מחלה, וייתכן מאוד שהיא לא, אלא מפני שאין מי שיעז לשאול את השאלה, לא כל שכן לענות לה בחיוב.
    ואז, אם חלילה ההומוסקסואליות היא מחלה, היא נדונה להיות המחלה היחידה בעולם שתישאר בלא טיפול. וזאת, בגלל המורא שההומוסקסואלים וה"פוליטיקי-קורקטנס" מטילים על כולנו. מורא שעלולים הם להיות קרבנותיו העיקריים. לכן, הבה נקווה שהיא לא מחלה.

    1. התגובה שלך היא מופת ספרותי! קריאתה תענוג צרוף. אם זה לא היה עצוב, זה היה מעט מצחיק

      תודה!
      שווה העמקה

    2. אולי כדאי שתכניסו לראש שלכם ״שהפוליטיקלי קורקט״ מגן גם עליכם?
      מה עם זה פוגע בי שאתם מסתובבים עם כיפה ברחוב בפרהסייה ופוגעים ככה ברגשות הציבור החילוני?
      האם חופש המחשב והדעה שלכם נוגע גם לזכותי להגיד שאתם מאמינים בקשקוש בלבוש? האם חופש הדעה שלי מתיר לי לפגוע בכם ולהגיד שאין לכם זכות להיות דתיים ושאתם תובעה? כנראה שלא.

      די לצביעות.

    3. ניסו וחקרו ביולוגים וחוקרי גנטיקה ומה לא בניסיון למצוא את 'הגן' ההומוסקסאלי, או את הנסיבות הפסיכואנליטיות של הנטיה ומה לא. אבל מה לעשות שלא מצאו כלום. רק כמה מתאמים לא ברורים וחסרי משמעות. לא אבא תוקפן לא אמא דומיננטית לא הורמונים לא גן לא התעללות לא כלום. אז כנראה שזו לא פתולוגיה אלא עוד זהות אנושית. בערך כמו למצוא גן לעוני, יהדות, שמאלנות, נדיבות או קמצנות

    4. על אף שאני מסכים איתך שפחד משתק מחקר הוא לא דבר טוב, ושיש לחקור גם את הנושא הזה, המחקר לדעתי צריך לסבוב סביב דרכים לשפר את חייהם של הומוסקסואלים ולא לרפא אותם. עכשיו אסביר מדוע.

      נדמה לי שההירואיות של תמת המדען האמיץ (העיוור לסוגיות רכות של מדעי הרוח והחברה) מעלימה מהעין שתי תקלות תיאורטיות רלוונטיות לסוגיה שקשורות לשימוש שלך במושג 'מחלה'.

      1) אין הגדרה ממצה למושג 'מחלה', כך שתהליך הגילוי של הומוסקסואליות לא צפוי להיות תהליך פשוט של השוואת ממצאים אמפיריים לשבלונה תיאורטית מוכנה מראש (משל איך שאנחנו מלמדים ילדים לזהות כיסאות ושולחנות), אלא שאנחנו נצטרך להחליט מה יכול, באופן עקרוני, לענות על ההגדרה.
      2) יש דבר אחד לגבי ההגדרה של 'מחלה' שאנחנו יכולים להסכים לגביו: מחלות גורמות לסבל פיזי ו/או פסיכולוגי מעצם הימצאותם. אל מול הגדרה בסיסית זו, נדמה לי מובן מאליו שרשימת המחלות שהצגת (שהמדע מיגר ובתקווה ימגר) מציגות תכונה זו, בעוד הומוסקסואליות לא עושה זאת. התלונה של חולה סרטן היא (לדוגמה) כאבים, חולשה, וכו'. התלונה של אדם מופרע נפשית היא (לדוגמה) חששות או פחדים שאינם מבוססים בעובדות, או שאחרים לא מכירים כעובדות.
      לעומת זאת, התלונה של ההומוסקסואל היא לא מהתסמינים של משיכתו המינית, אלא מההשלכות שיש לכך התוך הקשר חברתי-תרבותי מסוים שהוא עצמו אינו עובדה לגביו. במקרה ההומוסקסואלי, זה מקור הסבל הראשון והעיקרי, והסיבה שהומואים "רגישים" לגבי הקישור של נטייתם למילה מחלה (עוד טרם ממצאים אמפיריים ומחקר מסוג זה) היא שעצם השיוך של נטייתם המינית לגורם סבל (ראה הגדרה התחלתית).

      נכון שהמדע השתחרר מכבליה הדוגמטיים של הדת, אבל מטרתנו כבני אדם (אני רוצה להאמין) היא לא רק לשעוט לעבר השלמתו העתידית של המדע האמפירי (באם הרעיון קוהרנטי בכלל מבחינה מושגית) אלא לוודא שחיינו בהווה נאים וראויים לחיינו.לכן, זו לא רק דוגמטיקה או פחד אי-רציונלי שמובילה

  15. תודה על המאמר האמיץ.

    מי שרוצה להגדיר מחדש את מושג המשפחה, צריך תחילה להגדיר מחדש את מושגי גבר ואשה, ילד וילדה.
    הוא גם צריך להגדיר מחדש: בן- אנוש, בעל-חי, אנדרוגינוס, נורמה, וכו.

    אנרכיה ומהפכה קוסמות לאנשים משועממים ומנוונים,וקל מאד ל"החטיף" למשפחה המסורתית.

    הדת, והדת היהודית בפרט, שנואה על אנשים פרוגרסיבים, ועומדת בדרכה של הקידמה המזויפת והפולשנית.

    האנושות כבר חוותה פרוגרסיביות… ויהיה עצוב אם המדינה היהודית החדשה תתהדר ותתקשט בה.

    1. מושג המשפחה כבר הוגדר פעם אחת מחדש ע"י רבנו גרשום שהטיל חרם על מרבי נשים. ליעקב אבינו למשל הייתה משפחה של אבא אחד וארבע אמהות. בא רבנו גרשום ופסל את זה, ובצדק. מושג המשפחה השתנה (צומצם) ע"י החלטה של איש רוח פרוגרסיבי (רבנו גרשום).

    2. מושג המשפחה לא הוגדר מחדש, הוא צומצם, ורק מעשית לחלק מהיהודים. כלומר, האופציה החדשה נשארה בתחום ההגדרה הישנה, לא יצאה ממנה. היא רק הקטינה את האפשרויות עבור יהודי אשכנז בלבד, ואפילו להם יש היתר מאה רבנים למקרים יוצאי דופן, וגם זה רק באופן מעשי. גם רבנו גרשום מודה שאם יהודי אשכנזי יתחתן עם שתי נשים, זו עדיין נקראת משפחה, אם כי באיסור (כמו למשל כהן עם גרושה, שזה כמובן איסור הרבה יותר גדול, ועדיין זו משפחה).
      לעומת זאת, אם אתה מדבר על זוג חד מיני בתור משפחה, אתה מרחיב את הגבולות, שזה דבר שונה לחלוטין. כמו להחליט שאדם וכלב הם משפחה. או אבא ובת. וכן הלאה.
      אז רבנו גרשום אכן היה רב ענק, שראה (מניסיון אישי, אגב) שהאפשרות של שתי נשים גורמת כבר לתקלות, ולכן החליט, והוא היה מספיק גדול בשביל זה (רמז: רב של רש"י), להוריד מאותו זמן והלאה את האפשרות הזו לבני אשכנז. אבל גם רב גדול כמוהו לא יכול היה להוסיף אפשרויות. הבנו? שלא לדבר על כך שהיום אנחנו המוני עולמות מתחת בגדלות בתורה, ואין מצב שמישהו יכול לעשות אפילו חרם כזה.

  16. מאמר מדויק וכמעט וריוויאלי. אבך זה לא באמת מפליא.
    כלל האוכלוסייה וגם – ואולי בעיקר – הלהטבים, יודעים מרגישים ומבינים היטב שיחסים חד מיניים הם דבר פסול ועצוב ושהלגיטימיות שלהם מעודד אנשים בעלי נטיות פלואידיות למדי לוותר על הבסיס האנושי בעולמנו הקט – להוליד ילדים עם בן הזוג.

    ולכן אזכור של הנושא מטריף אותם.
    דווקא כי הם יודעים שחיים נבון ושות' צודקים.

    (אגב, לכן הקללה הכי נוראית שלהם ל'הומופובים' היא שהם הומואים בעצמם. זו סובלימציה של הבוז שהם רוחשים כלפי התופעה הזו. "אתה הומו בעצמך יא מגעיל!")

  17. עיין בדברי הגאון מאיר אריאל,
    שמחתרת הגייז קברו לו את הקריירה

  18. אולי יש לך אינטרס להגיד שלהביע דעות אתאיסטיות נחשב "סבבה לגמרי", אך זה לא נכון

  19. איך היטיב לכתוב ניר מנוסי? "קשת הצבעים של התנועה הלהט"בית מסתירה את האמת השחורה-לבנה הפשוטה של הטבע והגוף, המושתתת על ההבחנה הבינארית בין זכר לנקבה — שרק איחודם מחולל את הפלאית שביצירות. כשהקשת העליזה הופכת לשיח הכופה עלינו לגדל את ילדינו על תודעה כוזבת, חיוני לפזר את מסך הערפל ולשרטט מענה ראוי, מכבד ומעמיק לתפיסות היסוד שלו":

    https://nirmenussi.files.wordpress.com/2016/09/nir-menussi-loving-the-other-hashiloach-1.pdf

  20. נזכרתי בסיינפלד בפרק שקרמר נתקל בהומואים מיליטנטים. לא ענד סרט הזדהות עם המאבק באיידס ונאלץ לברוח מהמון זועם. סתם נזכרתי.

  21. בראשית היה LGBT. LGB קיימים משחק ההסטוריה וT מאז שנות ה50.
    אחר כך הוסיפו Q – Queer
    ואחר כך הוסיפו I – Intersex
    הביטוי המקובל בתקשורת הליברלית היום הוא LGBTQI.

    מישהו רוצה להמר מה האות הבאה שיהגו בחוגים ללימודי מגדר, ואוי למי שיעז להחסיר אותה?

  22. זכותך להחזיק בכל דיעה, עלובה ככל שתהיה, אבל אף אחד לא הסמיך אותך למנוע מבני זוג, לא משנה הקונסטלציה, אז הזכות לזוגיות ורישומה כחוק גם בעיני המדינה.

    אין לך את הזכות לכפות את הדיעה האישית שלך על אחרים.

    לא ביקשו שתקבל, לא ביקשו שתכבד או תבין, פשוט תן לכל אחד לבחור את דרכו.

    מאמר בושה! לא מאמין שפירסמו את זה.
    גם אנטישמים בטוחים שהם מחזיקים בדיעה לגיטימית, וגם הם מתלוננים ש״המאפייה היהודית בהוליווד״ הורסת להם את הקריירה.

    1. אח ואחות הולך? אמא ובן הולך? איש וכלבו הולך? בדואי ושבע נשותיו הולך?
      לא מאמין שפרסמת את השטויות שלך.

  23. חסך לי המון מילים, ההילל גרשוני הזה.
    הפייסבוק חשף תופעה, שקודם הייתי בטוחה שנעלמת באופן טבעי אחרי גיל 17 בערך:
    מינימום פעמיים בשבוע אנשים (בעיקר נשים) כותבות לי ש"אין להן אומץ" לכתוב את מה שאני כתבתי, אבל הן חושבות בדיוק כמוני. אני תמיד חושבת לעצמי איזה אפסים וסמרטוטים הם אותם אנשים בוגרים שלא מעזים להביע דעות שלא מתיישבות עם מה שבאופנה היום.
    בגיל 15 אפשר לסלוח על זה, בגיל 40 זה נלעג.

  24. אולי כדאי שתכניסו לראש שלכם ״שהפוליטיקלי קורקט״ מגן גם עליכם?
    מה עם זה פוגע בי שאתם מסתובבים עם כיפה ברחוב בפרהסייה ופוגעים ככה ברגשות הציבור החילוני?
    האם חופש המחשב והדעה שלכם נוגע גם לזכותי להגיד שאתם מאמינים בקשקוש בלבוש? האם חופש הדעה שלי מתיר לי לפגוע בכם ולהגיד שאין לכם זכות להיות דתיים ושאתם תובעה? כנראה שלא.

    די לצביעות.

    1. חה. אני מנחש שלא פתחת עיתון בעשורים האחרונים?

  25. יום אחד נעביר חוק כמו בצרפת – אסור ללכת עם כיפה או סממנים דתיים במקומות ציבוריים כי זה פוגע ברגשות הציבור.

    1. ולמחרת נעביר חוק שאם הולכים עם כיפה או סממנים דתיים במקומות ציבוריים – חייבים להוכיח השתייכות לקהילה הלהט"בית. האקרובטיקה הלוגית של הליברליזם המְתקֵן-פוליטית את ה"בלתי מתוקנים" אינה יודעת גבולות.

  26. ואולי אנחנו עם כובש ומקומינו באירופה..?

  27. טוב, כבר מתחילה להימאס עליי כל ההתמסכנות הזאת! לא, להיות הומופוב זה לא "להחזיק בדעה שונה", בדיוק כמו להיות גזען או אנטישמי. להגיד שיהודים הם לא בני אדם זה בדיוק אותו הדבר כמו להגיד שלהט"בים הם סוטים- זו לא עובדה, ואפילו לא דעה, כי כבר מוכח בדיוק אחרת. אם אני אגיד עכשיו, שהדתיים הם אנשים טיפשים שלא תורמים לאנושות, שתקועים בימי התנ"ך ובכלל אין להם מקום בעולם- איך הייתם מגיבים? האם זה אומר שזה נכון? הנה, זו דעתי ומותר לי להביע אותה, ואם אתם אומרים אחרת, אז אתם צבועים!

    1. ומי שלא אומר שלהט"בים הם סוטים, אלא שהוא לא מכיר בזוג להט"בים כמשפחה, כי משפחה מוגדרת, לפחות מבחינתו, ע"י אבא ואמא, ולא אמא ואמא, או אמא ואבא ואמא או אמא שהיא גם אחות של אבא? מותר להגיד את זה, או שכבר "הוכח בדיוק אחרת" ע"י הנאורים החכמים הצדיקים שלעולם אינם טועים?

  28. אם אתה באמת רוצה לחוש כמו קורבן….. בוא תהיה ילד בן 14 הומו מפוחד ששומע את החברים הסטרייטים שלו מקללים הומואים ושונאים אותם בגלל שהם הומואים. כילד בן 14 הומו עמוק בארון, אני מבטיח לך שאתה שאתה תרגיש כל כך מאוים. במיוחד אם יש לך גם מחנך כמו הרב לוינשטיין שקורא להומואים סוטים. אני מבטיח לך שאתה היית מחביא את עצמך טוב טוב. ולא, לא היית חושב לרגע שהגינויים שלהם מבוססים על עצם המעשה שבמשכב הזכר, אלא היית מרגיש שהם היו צדים אותך אם אתה היית מעז לצאת מהארון. אבל בחיים האמיתיים, אתה בסך הכל איש עם מלא פריבילגיות ואתה לעולם לא תוכל להבין איך זה מרגיש. חוסר ההבנה הרגשית שלך באה לידי ביטוי גם בכך שאינך מבין את המשמעות של המילה משפחה (זאת משום שאתה מדגיש את החשיבות של צורתה מאשר את המהות של הקשר בין האנשים שמרכיבים אותה). אבל אם יש לך משפחה אז אני מפרגן לך. ואפילו מאושר בשבילך. כי מי שאין לו משפחה, נגזר עליו לחיות חיים של בדידות (חוץ מאולי כמה הומואים בארון שהתחתנו עם נשים שהם ונשותיהם ממש ממש בודדים, אבל קולם לא נשמע אז אתה בטח חושב שהם לא קיימים). טיעון המדיר הומואים מההגדרה של משפחה הוא אינו טיעון תמים. זה טיעון שמטרתו היא שלילת הלגיטימיות של הומואים וזה מאוד ברור. אני לא חושב שצריך לעשות עליהום על מי שאומר כזה דבר אבל אני כן חושב שזה לגיטימי למחות נגד הטיעון הדורסני הזה. בכל אופן הומו בארון בן 14 המוקף בטורפים הומופובים יותר מזכיר לי את 1984 מאשר סטרייט שאומר בריש גלי שהומואים לא יכולים להקים משפחה. שבת שלום ומבורך.

    1. "טורפים הומופובים". אני נאלץ להזכיר שמעולם לא בוצע בישראל רצח הומופובי (הרצח בבר נוער התברר כנקמה על אונס בן משפחה במקום ע"י בכיר בקהילה הגאה), ולמעשה לא ידוע לי על שום מקרה של אלימות פיזית הומופובית בישראל בעשור האחרון שדווח בכלי תקשורת רציני (אני לא מתייחס לשמועות אנונימיות בעלונים של הקהילה הגאה) או שנפתחו בגינו הליכים פליליים.

      בקיצור, אין שום "טורפים הומופובים" ברחוב, זה פשוט שקר. הציבור הישראלי ברובו אמנם אינו מחבב את הקהילה הגאה עפ"י הסקרים, אך הוא בפירוש לא נוקט כלפיה באלימות בניגוד להכפשות המרושעות שאתה מנסה לשווק כאן.

      וזה אחד הדברים שמפריך את ההשוואה המטורפת לאנטישמיות, שכידוע באה לידי ביטוי במעשי רצח ואלימות רבים ואף ממוסדים.

  29. ממה אתם כל הזמן מפחדים? מי משתיק אתכם? אתם בשלטון. תרגעו ושתו מים קרים.

    יא אובססיבים רודפי נשים, הומאים, חופש, שוויון.

  30. מאמר מביך. אתה טוען שהדיון הוא חד צדדי, ומסרב לנסות להבין מדוע הוא חד צדדי. כל טיעון נגד זכותם של להט״בים לחיות כרצונם הוא אינו דעה מנומקת שיש לשקול ברצינות אלא סך הכל הטחת עמדות מיושנות בקבוצת מיעוט.
    הדיון הוא חד צדדי כי אין ראיות שהומוסקסואלים הם סוטי מין מטורפים שפוגעים בסביבתם, והקונצנזוס בעדם מסיבות הגיוניות לחלוטין – לאנשים יש את החירות להגדיר את עצמם כבני זוג או כמשפחה ואפילו לערער על מוסד הנישואין המסורתי, גם אם זה מפריע לחיים נבון בעין.
    הפוסט הוסר מיוזמתו של הרב נבון עצמו, לאחר שראה כי התגובה הציבורית שהוא מקבל היא שלילית. האם על האזרח הפשוט להבליג ולא לכעוס על אנשים שטוענים בפומבי להגדרה מסוימת שבבירור אינה תואמת את המציאות, רק משום שאבוי, תגובה ציבורית שכזו עלולה לגרום לו לא להביע דעות כאלו?
    התגובה הציבורית היא חלק חשוב ואינהרנטי מיצירת שינוי, כל שינוי שהוא בעולם. אם הפוסט של נבון הכעיס כל כך הרבה אנשים, שינסה לחשוב מדוע לפני שיפרסם מודעת אבל על מותו של חופש הביטוי.
    חשבתי שהיה צד אחד במפה שדרש סייף ספייס ושלא יגידו דברים שלא נעימים לו, ומתברר שיש שניים.

    1. להטבית – אין קשר בין זכותם של הלהטבים לחיות כרצונם לבין הדרישה שלהם לכפות על אחרים להכיר בהם. לכל להטב יש זכות לחיות כרצונו אם איזה בן זוג שבא לו. כמו שלכל שחקן שחמט יש זכות לשחק שח עם עם מי שבא לו ולחובב שש בש למצוא לו בן זוג לשש בש מי שבא לו. ובדיוק כמו ששנים מחליטים להיות בני זוג למשחק שש בש זוהי זכותם המלאה אבל אין להם שום זכות לכפות על אף אחד להכיר בזה כך גם מי שמחליט לחיות חיי אישית עם בן מינו זו זכותו המלאה המדינה לא צריכה להתערב בזה אסור לה להפריעה והיא לא אמורה להכיר בזה זה פשוט לא עסק שלה. הזוג הלהטב יכול לשכור אולם ולעשות טקס חתונה כרצונו בדיוק כמו שמי שמחליט לעשות טקס חתונה לכבוד בן זוגו למשחק שש בש. אין לו שום זכות לכפות על אף אחד ולא על המדינה להכיר בזה.

    2. להטבית – אין קשר בין זכותם של הלהטבים לחיות כרצונם לבין הדרישה שלהם לכפות על אחרים להכיר בהם. לכל להטב יש זכות לחיות כרצונו אם איזה בן זוג שבא לו. כמו שלכל שחקן שחמט יש זכות לשחק שח עם עם מי שבא לו ולחובב שש בש למצוא לו בן זוג לשש בש מי שבא לו. ובדיוק כמו ששנים מחליטים להיות בני זוג למשחק שש בש זוהי זכותם המלאה אבל אין להם שום זכות לכפות על אף אחד להכיר בזה כך גם מי שמחליט לחיות חיי אישית עם בן מינו זו זכותו המלאה המדינה לא צריכה להתערב בזה אסור לה להפריעה והיא לא אמורה להכיר בזה זה פשוט לא עסק שלה. הזוג הלהטב יכול לשכור אולם ולעשות טקס חתונה כרצונו בדיוק כמו שמי שמחליט לעשות טקס חתונה לכבוד בן זוגו למשחק שש בש. אין לו שום זכות לכפות על אף אחד ולא על המדינה להכיר בזה.

    3. דודו, אתה מבזבז את זמנך. במשפט הראשון שלה "להטבית" הבהירה שהיא אינה פתוחה לדיון בנושא ומבחינתה היא קובעת מראש שכל טיעון של הצד השני הוא לא לגיטימי. נדמה לרגע אפילו שזוהי תגובה מזויפת שכן במשפט אחד היא מדגימה טוב יותר מכל המאמר של גרשוני את הבעיה שעמה אנו מתמודדים.

  31. האימוץ של אורוול כנימוק הוא לא פחות מאורווליאני. איש לא מונע מכם לדבר. להיפך. אתם מדברים כל הזמן. כשאתם שוללים בדבריכם את זכויות האדם הבסיסיות שלנו – כמו הזכות להקים משפחה, אנחנו מגיבים ונמשיך להגיב כדי למצות ולהרחיב את זכויותינו. וכן, אל תופתע שניבולי פה כלפי התא הבסיסי ביותר של האדם, משפחתו, מעורר תגובה רגשית עמוקה. אם אתה בוחר לפגוע במשפחה שלי, בתא המשפחתי שבו גדלים הילדים שלי, הדיון מפסיק להיות אקדמי. שווה בנפשך שהיית חי במשטר שאוסר על נישואים בין יהודים. או אוסר עליהם לפתוח עסקים.ונניח שהיית מוחה על כך ותובע להשוות את זכויותיך. ונניח שהייתי בא ואומר שכל נסיון להאבק למען אותן זכויות הוא השתקת התומכים באידאולוגיה שיהודים לא צריכים להתרבות. איך היית מרגיש?

  32. אינני מבין מדוע לא עורכים בעניין הזה הפרדה ברורה בין האישי לפוליטי. האישי של האדם הוא מול עצמו, בוראו (אם הוא מאמין באחד), גופו, וסביבתו. הפוליטי הוא כל מה שמקבל זכות בחקיקה. אפשר לתמוך בהומו כאישיות פרטית, ולהתנגד להומוסקסואליות כתנועה פוליטית. המחשבה לפיה כל יציאה כנגד תנועה פוליטית כמוה כגזענות\שנאת האחר וכו' היא טעות.
    לכן ההקבלה לאנטישמיות לא עולה יפה. אנטישמי לא שונא את היהדות כי הוא לא יודע מהי, אלא שונא יהודים. הנוסחה היא אם אתה יהודי – אני שונא אותך. מי שמכיר את היהדות ומתנגד לה איננו אנטישמי אלא כופר, מומר וכו'.
    לעומת זאת ההתנגדות להומוסקסואליות היא בראש ובראשונה התנגדות לניסיונות חקיקה ולקידום מעמד פוליטי חקוק, ואילו עם ההומו עצמו אפשר להריץ דאחקות, ולפצח פיצוחים בשבת.