מקרון ניצח, אבל המספרים מקלקלים את החגיגה

מרין לה־פן אמנם לא תיכנס בקרוב לארמון האליזה, אבל הקולות הרבים שגרפה, לצד שיעור ההימנעות הגבוה, הופכים את התבוסה שלה להישג וממחישים שוב את עומק המשבר שאירופה שרויה בו

הנשיא הנבחר, עמנואל מקרון. צילום:CREATVIVE COMMONS (CC BY 2.0) via flickr

ניצחונו אמש של עמנואל מקרון בבחירות לנשיאות צרפת, מול מועמדת 'החזית הלאומית' מרין לה־פן, היה ניצחון מר. לפני 15 שנים, כאשר אביה של לה־פן, ז׳אן מרי, הצליח להפתיע ולהעפיל לסיבוב ההצבעה השני לנשיאות – הוא זכה רק ב־18% מקולות המצביעים. בין הסיבוב הראשון לסיבוב השני הגביר לה־פן האב את כוחו באחוז אחד בלבד. יריבו, מועמד מפלגת הימין הרפובליקנית ז׳אק שיראק, הצליח ליצור קונצנזוס לאומי נגד לה־פן ונבחר על ידי 82% מהמצביעים. מקרון, שהחל את הקריירה הפוליטית שלו כשר בממשלה הסוציאליסטית של הנשיא היוצא פרנסואה הולנד, קיבל אמש רק 65% מקולות הבוחרים. מנגד, מרין לה־פן כמעט הכפילה את התמיכה שקיבל בשעתו אביה, וחיזקה את כוחה מ־22% בסיבוב ההצבעה הראשון ל־34% בסיבוב השני. זו תבוסה שבהחלט ניתן לראות בה הישג.

יתרה מזו: הסיפור האמיתי של הבחירות לנשיאות צרפת הוא ההימנעות המסיבית של מצביעים מהשתתפות בבחירות. אחד מכל ארבעה בוחרים צרפתים העדיף אתמול שלא להגיע לקלפיות במקום לתת את קולו לאחד משני המועמדים. זהו שיעור ההימנעות הגבוה ביותר מאז 1969, כלומר מזה חמישה עשורים. לאלה יש להוסיף עוד מיליוני מצביעים שהטילו פתק הצבעה לבן או פסול. כלומר, כשליש מכלל בעלי זכות ההצבעה בחרו שלא לבחור, במעין אקט קולקטיבי של מחאה או יאוש. אם תוסיפו אליהם את בוחריה של לה־פן, הנחשבים כמצביעי מחאה נגד הממסד הפוליטי, הרי שבצרפת של היום פוטנציאל המחאה והאנטי־ממסדיות הוא משמעותי ורחב ביותר, כפי שהעידו באופן ברור גם תוצאות סיבוב ההצבעה הראשון.

לכן, תהיה זו טעות לנשום לרווחה בעקבות הצלחתו של מקרון לחסום את דרכה של לה־פן לארמון האליזה. תוצאות הבחירות בצרפת הן המחשה נוספת לתהליך משמעותי שעובר על אירופה כולה: היחלשות מפלגות המרכז הממסדיות, והתעצמות הזרמים הקיצוניים מימין ומשמאל. בבחירות לנשיאות אוסטריה, בבחירות לפרלמנט ההולנדי ובבחירות לנשיאות צרפת, הצליחו מועמדי 'הימין החדש' לשבור את תיוגם כנציגי 'ימין קיצוני' ומפלגות שוליים, ומיצבו עצמם כנציגי מפלגות לגיטימיות המייצגות חלקים נרחבים בזרם המרכזי של החברה. השנה האחרונה העניקה לגיטימציה פוליטית למפלגות 'הימין החדש', גם אם הן עדיין לא זכו באמון המצביעים באופן שיאפשר להן לכבוש את השלטון.

השאלה המתבקשת היא, האם מפלגות אלו מיצו את כוחן והשיגו את התוצאות הטובות ביותר שלהן יכלו לשאוף, ומכאן והלאה הן ייחלשו, או שמא נסיבות שונות – ביטחוניות, כלכליות וחברתיות – יאפשרו להן להמשיך ולהתחזק בשנים הקרובות ולממש את רצונן לשלוט?

בצרפת תינתן לכך תשובה חלקית בבחירות ל'אסיפה הלאומית', בית הנבחרים התחתון, שייערכו ביוני. לפי התחזיות העכשוויות, מפלגת השמרנים הרפובליקנית היא שתנצח בהן, ומועמד משורותיה יתבקש על ידי הנשיא החדש, מקרון, להרכיב ממשלה. בהקשר זה, מרתק היה לראות כמה מבכירי מפלגת השמרנים משבחים אמש את ניצחונו של מקרון, אף שבעיני צרפתים רבים הוא נתפס כיורשו הרעיוני של הנשיא הכושל היוצא, הסוציאליסט פרנסואה הולנד.

בנאום התבוסה שלה הכריזה לה־פן על 'החזית הלאומית' כעל מפלגת האופוזיציה היחידה בצרפת, לנוכח תמיכתן של רוב המפלגות האחרות (למעט השמאל הרדיקלי) במועמדותו של מקרון. לה־פן התחייבה להנהיג את מפלגתה במאבק הפוליטי הבא, שאותו הגדירה ״בחירה בין הפטריוטים למונדיאליסטים״, בהתייחסות ישירה לעברו הבנקאי של הנשיא הנבחר. לה־פן קראה לאימוץ אסטרטגיה חדשה של כריתת בריתות עם כוחות פוליטיים פטריוטיים אחרים, שיאפשרו ל'חזית הלאומית' לנצל את ״ההזדמנות ההיסטורית״ להמשיך את המהפכה הפטריוטית. עם זאת, קשה לראות אלו כוחות מקרב השמרנים יסכימו לשתף פעולה עם 'החזית' או לערוק לשורותיה.

ההימור של מרקל

בניגוד ללה־פן שהופיעה אמש מול תומכיה, בחר מקרון במפתיע לשאת את נאום הניצחון, נאומו הראשון לאומה, שלא בפני מעריציו שהתאספו מול מוזיאון הלובר כדי לחגוג את ניצחונו של הנשיא הצעיר ביותר בתולדות צרפת. התלמיד המצטיין שהתחתן עם מורתו בנה את התמיכה הציבורית בו בהופעות המוניות, שבהן חישמל בעיקר צעירים וצעירות בנאומים משלהבים, אך את נאום הניצחון הראשוני אמש הוא נשא באולם סגור ללא קהל. הנאום אף לווה בכמה תקלות טכניות, כך שבכמה ערוצי טלוויזיה ניתן היה לראות אותו מתאפר לפני שהחל לדבר.

מקרון העדיף להיראות מיד ממלכתי, ולהצדיק את טענותיה של לה־פן כי הצרפתים לא בחרו בשינוי אלא ב״המשכיות״. הוא התייחס בדבריו ל״כעס״ ול״ספק״ שצרפתים רבים ביטאו במהלך מערכת הבחירות, והבטיח לפעול למען ארגון טוב יותר של הסולידריות החברתית, הביטחון ואחדות האומה. הוא הדגיש מספר פעמים את מחויבותו למאבק נגד הטרור, ״ככל  שהנסיבות ידרשו זאת״.

האם עמנואל מקרון, שמעולם לא נבחר לתפקיד ציבורי כלשהו, שמאחוריו אין מפלגה מאורגנת ושמעטים יודעים מה הן תוכניותיו, יצליח להתמודד עם האתגרים העצומים הניצבים בפני צרפת – בראש ובראשונה יציאה מהמשבר הכלכלי העמוק וייצוב ביטחון הפנים? Cohabitation, כלומר דו־קיום פוליטי עם ממשלת ימין שמרנית, יאפשר למקרון – הנחשב ליציר כפיו של הסוציאליסט הולנד – לאמץ מדיניות רפורמות שלא הייתה יכולה להתקבל על ממשלת שמאל, במיוחד לנוכח התחזקותו של השמאל הרדיקלי. עם זאת, היעדר תוצאות ממשיות לניהול של אחדות לאומית רק יחזק את כוח המשיכה של הזרמים הפוליטיים הקיצוניים, מימין ומשמאל.

בחירתו של מקרון מחזקת את מעמדה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הנערכת לבחירות כלליות בארצה. מרקל הימרה על מקרון, והזמינה אותו לברלין בראשיתה של מערכת הבחירות לנשיאות צרפת. היא ראתה בו שותף עתידי להגנה על האיחוד האירופי, גם מפני שאיפות ההשפעה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מרקל גם רשמה אתמול הישג אלקטורלי שני תוך חודשיים בבחירות המחוזיות שנערכו במדינת שלזוויג־הולשטיין, שבהן מפלגתה ניצחה באופן ברור, בניגוד לכל התחזיות. נראה כי ההתלהבות הראשונית סביב מועמדותו של מנהיגה החדש של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, נשיא הפרלמנט האירופי לשעבר מרטין שולץ, שחיזקה באופן משמעותי את כוחה של מפלגתו בסקרים, אינה באה לידי ביטוי בקלפיות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. רק שמקרון לא ישגה באשליות על ועידה למזרח התיכון, כפי שפרנסואה הולנד, ש"המציא" את מקרון, תיכנן. ליהודים ולישראלים בעלי זכות הצבעה בצרפת כדאי מאוד לבחור בימין המתון, ולא במקרון, בבחירות לפרלמנט בעוד כחודש.

  2. מקרון לא יכול להצליח. אין מאחוריו מפלגה שתגבה אותו. גם המצב בצרפת הוא כזה שתרופות פשוטות כבר אינן יכולות לרפא. אין משהו שמקרון יכול לעשות כדי להעמיד את צרפת על הרגליים. את הדברים שהוא צריך לעשות הוא לא יעשה כי זה מנוגד לאופיו ולהשקפותיו.
    התוצאה הסבירה , המצב בצרפת רק יחמיר ובבחירות הבאות עליית מועמד של הימין הקיצוני (לה פן או מישהו אחר) היא בלתי נמנעת.

    1. נכון מאוד. יש רק להוסיף שיהודי צרפת קיבלו הארכת זמן.
      זמן מספיק לארוז ולעלות לארץ .כמה שיותר מהר

  3. קשקוש. מקרון ניצח ביחס של 2/3, נצחון מוחץ וחד-משמעי.
    בתור תומך לה-פן, בפעם האחרונה שבדקתי סקרים (לפני כשבוע) הם ניבעו לה כ41% מקהל המצביעים, ואפילו את זה לא השיגה. על אף אחוז ההימנעות הגבוה שמחזק לעניות דעתי בעיקר את לה-פן (שכן מצביעי הימין באירופה בד״כ יותר חדורי מוטיבציה).

    1. הכותב הוא תומך לה-פן כמו שאני תומך קים ג'ונג-און. אבל השיטה שלו משותפת להרבה מגיבים מטעם הקרן החדשה לישראל: להתחזות לתומך המפלגה שפועלים למען כשלונה, בחסות המפלגה היריבה.

  4. אין ספק שמקרון קרוב יותר לערכים שעליהם נמנים אתר "מידה" מאשר מאדם לה פן!

  5. אני לא מבין למה חושבים שהניצחון של מקרון הוא נסיגה של 'אפקט טראמפ'. אף אחד לא הבטיח שה'טראמפים' יהיו ימניים. ברור בלי שום ספק שהניצחון של מקרון- אאוטסיידר פוליטי שהגיע מהמגזר העסקי הוא ביטוי צרפתי של אפקט טראמפ. במיוחד כשמרי לה פן היא היא הפוליטיקה המוכרת והישנה למרות דעותיה הקיצוניות.

    1. מקרון אאוטסיידר פוליטי או בן הטיפוחים של הגלובליסטים? "הגיע מהמגזר העסקי" או יותר נכון היה סגן מזכיר בארמון האליזה, יועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד, שר הכלכלה והתעשייה בממשלה הסוציאליסטית של מנואל ואלס? האם שוב הצליחו הגלובליסטים המתחזים לסוציאליסטים לשטוף לנו את המוח על "איש מרכז" ש"אף אחד לא הכיר אותו" לפני "הניצחון המוחץ"?