מלחמתה של גרמניה ה"דמוקרטית" בעיתונאי ביקורתי

נשיא גרמניה ביקר השבוע בישראל והטיף על כך שדמוקרטיה צריכה להכיל ביקורת. חבל ששטיינמאייר לא זכר את המסר הזה כאשר הממסד הגרמני, כולל הוא עצמו כשר חוץ, החרים אותי בעקבות דיווחים שלא מצאו חן בעיניו

עיתונות מטעם. שטיינמאייר בביקורו באזור. צילום: איאד טעייה, פלאש 90

הנאום שנשא בתחילת השבוע נשיא גרמניה הטרי פרנק וולטר שטיינמאייר באוניברסיטה העברית בירושלים והוקדש ברובו לנושא הדמוקרטיה יכול היה להיות נאום למופת, לו התרכז בסוגיה באופן כללי ולא הפך אותה לכלי ניגוח בישראל. נשיא גרמניה הדגיש שאירועי השבועיים האחרונים, קרי פרשת זיגמר גבריאל ופגישותיו עם נציגי ארגוני שמאל קיצוני בישראל, חיזקו את כוונתו לדבר בישראל על דמוקרטיה.

שטיינמאייר אמנם החליט מראש שלא להיפגש עם נציגי אותם ארגונים שהעלו את חמתה של ישראל, אך לא ויתר על זכותו ללמד את ישראל דמוקרטיה מהי. ״דמוקרטיה מעולם לא הייתה דבר מובן מאליו עבור שתי המדינות שלנו, והיא גם היום אינה דבר מוגמר ומובטח לנצח״, אמר.

"מאחר שאנו הגרמנים מכירים ומעריצים את המגוון של הדמוקרטיה הישראלית, אנחנו רוצים גם בעתיד להעלות את שאלותינו הקשות מול קבוצות רבות בארצכם, ולהכיר זוויות ראיה שונות כמידת האפשר, כפי שעשינו זאת במשך עשרות שנים באמון רב״, הצהיר שטיינמאייר, והוסיף: ״אני ממליץ לנו לדבר זה עם זה על הצבת הדמוקרטיה בסימן שאלה באופן כן וללא איסורים. הניסיון שלי הוא: איסורים לא עוזרים להבין ואינם יוצרים הבנה״.

 ״הדיווחים שלך יוצרים אווירה אנטי־גרמנית״

אם נשיא גרמניה מייעץ לנו לדבר בפתיחות ובכנות על דמוקרטיה, כלומר בין היתר על חופש הביטוי, הביקורת והעיתונות, הרשו לי להרים את הכפפה ולספר לכם, ללא מגבלות ואיסורים, על ניסיוני האישי כעיתונאי ישראלי בגרמניה.

כשהגעתי לגרמניה ככתב 'ידיעות אחרונות' ב־2002, הייתי הנציג היחיד במשרה מלאה של כלי תקשורת ישראלי במדינה זו. כמעט כל כלי התקשורת הישראליים סגרו מסיבות כלכליות את נציגויותיהם בגרמניה. בעבר היו הרשויות בגרמניה שותפות באופן חלקי להחזקתם של כמה עיתונאים ישראלים על אדמתם, כחלק מהמאמצים לבנות גשרים בין החברה הישראלית והגרמנית. מאוחר יותר חזרו הגרמנים לנוהל פסול זה של מימון עיתונאים ישראלים, בעיקר באמצעות מלגות שונות, כדי לחזק בישראל את שינוי תדמיתה של גרמניה.

לכאורה נועדו מלגות אלו לקדם את היחסים בין שתי המדינות. בפועל הן מנוצלות כדי למנוע כל דיון פתוח על הנעשה בגרמניה בקרב דעת הקהל הישראלית. עיתונאי ישראלי שתלוי בכספים גרמניים ומקווה מאוד לקבל מלגות נדיבות נוספות בעתיד, לא ידווח באופן ביקורתי על גרמניה. כשאתם קוראים, שומעים או רואים דיווח של עיתונאי ישראלי על גרמניה, כדאי לברר תחילה אם הוא מומן בדרך זו או אחרת על ידי הגרמנים, באמצעים ציבוריים או פרטיים.

זמן קצר אחרי שהגעתי לגרמניה הרגשתי שמשהו רע מאוד מתרחש ביחסים בין שתי המדינות, בעיקר מהצד הגרמני. התחלתי לכתוב על כך. מאחר שלא הייתי תלוי במימון גרמני כלשהו, נהניתי מחופש ביטוי מוחלט. ממשלת גרמניה עוקבת מקרוב אחר כל פרסום הנוגע לגרמניה מחוץ לגבולותיה. מהר מאוד הגיעו למשרד החוץ וללשכת הקנצלר בברלין דיווחים של שגרירות גרמניה בתל אביב על מה שכתבתי ב'ידיעות אחרונות'. באחת מפגישותיי עם בכיר במשרד החוץ בברלין אמר לי אותו בכיר, שבינתיים עלה וטיפס לצמרת המשרד: ״הדיווחים שלך יוצרים אווירה אנטי־גרמנית״. לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, שכן בניגוד לדיווחים האנטי־ישראליים בתקשורת הגרמנית, השתדלתי להציג תמונה כוללת על המתרחש בגרמניה, והקפדתי לגבות את הביקורת שלי בעובדות ולא באידאולוגיה. הייתי צריך להבין את שנאמר לי על ידי הדיפלומט הגרמני כאזהרה, אך לא תיארתי לעצמי שבגרמניה הדמוקרטית חל איסור מוחלט לדבר על המתרחש בגרמניה.

מי שכיהן באותם ימים כדובר משרד החוץ מונה כמה שנים מאוחר יותר לשגריר גרמניה לישראל. במשרתו זו הוא לימד אותי פרק נוסף בתולדות הדמוקרטיה הגרמנית, ומעשה שהיה כך היה: ב־2009 מונה מנהיג המפלגה הליברלית לשעבר, גידו ווסטרוולה, לשר החוץ. הוא אמנם העניק לי, ככתב העיתונות הישראלי היחיד בברלין, ריאיון בכתב עם כניסתו לתפקיד, אך במהלך אחד מביקוריו הראשונים בארץ ארגן לו שגריר ארצו בישראל ביקור במערכת 'מעריב' וריאיון אישי עם הכתב המדיני של אותו עיתון. כשאנשי 'ידיעות אחרונות' ביקשו לברר מדוע העדיפה השגרירות את העיתון המתחרה והלא מאוד נפוץ, על פני העיתון שהיה אז הנפוץ ביותר במדינה, הרשה לעצמו השגריר הגרמני לומר שהוא מאוד לא מרוצה מהאופי שבו שניים מכותבי 'ידיעות' – נח קליגר ואנוכי – כותבים על גרמניה. מילא אני, אבל נח קליגר? ניצול שואה?

התעקשותי להמשיך ולדווח על גרמניה ביושר, כולל הזוויות הבעייתיות בעיניי, עלתה לי במחיר גבוה. כאשר הממסד הגרמני הבין שאיני מוותר על עצמאות הכתיבה שלי, הוחל בעבודת איגוף. גופים שונים – ממשלתיים ופרטיים – שפועלים בתיאום עם ממשלת גרמניה, החלו שוב לממן את הבאתם של עיתונאים ישראלים לגרמניה, כדי לייצר דיווח תקשורתי אחר. בעוד דובר משרד החוץ מסרב לאפשר לי להיפגש עם אנשי המשרד, קיבלו עיתונאים אורחים מישראל יחס של 'שטיח אדום'. התוצאה, כמובן, הייתה בהתאם. עד מהרה הודבקו לי הכינויים ״אנטי־גרמני״ ו״שונא גרמניה״, והחלה מלאכת השחרה מקצועית מאחורי גבי. מעולם לא זומנתי לשיחת הבהרה על ידי גורם גרמני כלשהו, שהציג בפניי עובדות ונתונים שגויים או לא נכונים שכללתי בכתיבתי. הבעיה הייתה שהעזתי בכלל להביע ביקורת על גרמניה.

לזכותה של הקנצלרית, אנגלה מרקל, ייאמר שהיא לא קיבלה את גישת החרם שהממסד הגרמני הפעיל ומפעיל נגדי.

גם בתקשורת הגרמנית לא זכיתי ליחס שונה. מהרגע שבו תכניות טלוויזיה ורדיו ומערכות עיתונים, בהם ״ידידותיים״ לישראל, הבינו שאין להם עסק עם עיתונאי ישראלי שתוקף את ארצו, חדלו להגיע פניות לראיונות ולמאמרים. הקו המערכתי השולט בתקשורת הגרמנית הוא חד־משמעי: חייבים למתוח ביקורת חריפה ככל האפשר על ישראל. מי שאינו משתף פעולה עם הגישה הזו, מחוק. זו הדמוקרטיה הגרמנית במיטבה.

לפני שנתיים, במלאת חמישים שנה לכינון היחסים בין גרמניה וישראל ולנוכח ההידרדרות החמורה ביחסים בין המדינות שכבר אז היה ניתן לחוש בה היטב, החלטתי להוציא ספר – "גרמניה, אחרת", שבו התרעתי על בסיס חוויותיי האישיות והמקצועיות על 'תכנית ההתנתקות' של גרמניה מישראל. שלא תבינו אותי לא נכון: אני מאמין בחשיבות היחסים בין שתי המדינות. יש לנו הרבה מה לעשות יחד, ויש לנו הרבה מאוד דברים לזכור. אך משוואת היחסים הנוכחית, שבה גרמניה מרשה לעצמה לבקר את ישראל, להתערב בענייניה הפנימיים ולומר לה מה לעשות, ובמקביל משתיקה כל ביקורת נגדית עליה מצד ישראל, רחוקה מלהיות בריאה.

עם צאתו של ״גרמניה, אחרת״ הכריזה עליו שגרירות גרמניה בישראל, גם בעזרת שלוחותיה הרבות – קרנות פוליטיות, קרנות פרטיות ואנשים ממומנים באקדמיה – מלחמת חורמה. ההנחיה הייתה ברורה: להשתיק בכל האמצעים כל דיון על הספר ותוכנו. אסור היה שעבודת יחסי הציבור הענפה והמשומנת היטב בכסף, שגרמניה השקיעה במשך עשרות שנים בייצור תדמית חיובית בישראל, תרד לטמיון.

כן, אדוני, נשיא גרמניה, כך נראה חופש הביטוי בארצך. ואתה הלוא יודע על מה אני מדבר, שכן אתה עצמך נמנעת בכל השנים שבהן כיהנת כשר חוץ מלהעניק לי ראיונות אישיים, מחשש שאעלה שאלות בעייתיות. במקום זאת, שלחת טורי דעה חסרי כל תוכן ממשי. העיקר שלא נדבר על הבעיות. רוצה לדבר על איסורים? בבקשה. תתחיל את שבירת השתיקה בארצך, לא אצלנו, כדי שנוכל לבנות בעתיד יחסים בריאים בין גרמניה וישראל.

בחרו צד בסכסוך

ומכיוון שהדיווח על גרמניה בתקשורת הישראלית לוקה בחסר מהסיבות שמניתי, הרשו לי להשלים לכם מעט רקע על הנשיא הנוכחי שטיינמאייר ויחסו לישראל.

שטיינמאייר מכיר היטב את הרגישות הרבה ביחסי גרמניה־ישראל. הוא גם מכיר לעומקה את ההוויה הישראלית, בעיקר זו השמאלית, הקרובה ללבו. את התעסקותו בישראל החל בשנים שבהן שימש מתאם פעולות שירותי המודיעין בלשכתו של הקנצלר לשעבר, גרהרד שרדר. שרדר לא נחשב לידיד ישראל. עורך הדין לשעבר של טרוריסטים מכנופיית 'באדר מיינהוף' השמאלית־קיצונית, ומי שטיפח חברויות הדוקות עם שליטים ערביים כקדאפי, אסאד ואמירי נסיכויות המפרץ – הקפיד לעשות את המינימום הנדרש בכל הקשור ליחסים עם מדינת היהודים. הוא הפקיד את הנושא הישראלי בידי שר החוץ שלו, מנהיג 'הירוקים' לשעבר יושקה פישר, והעביר נושאים רגישים במיוחד כמו מו״מ על עסקאות חילופי שבויים או קידום מכירות נשק לישראל (בכלל זה צוללות), בידי נאמנו שטיינמאייר.

שטיינמאייר, איש יסודי מאוד, למד להכיר את מורכבות המצב במזרח התיכון, וכשמונה לשר חוץ בממשלת האחדות הלאומית הראשונה של הקנצלרית אנגלה מרקל, ידעו בישראל שאפשר לסמוך עליו. הוא אמנם ניסה לקדם כמה יוזמות מדיניות אבודות מראש, אך כשהבין את המגבלות שניצבו בפניו מיהר לוותר מבלי להתבוסס בבוץ שיצר במו ידיו. באותן שנים גם קל היה לעמוד לצד ישראל – לאחר ההתנתקות מחבל עזה, ונוכח התוקפנות של חמאס וחיזבאללה, האיומים של אחמדינג׳אד מטהרן ונכונותו של רה"מ דאז אהוד אולמרט לקדם הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית של מחמוד עבאס.

עם זאת, בחירתו של בנימין נתניהו לראש ממשלת ישראל ב־2009, שאירעה סמוך להתמודדותו של שטיינמאייר מול מרקל על משרת הקנצלר, הביא לשינוי בעמדתו של הנשיא הגרמני הנוכחי. אנשים שהיו בקרבתו ידעו לספר שעוד לפני הבחירות בישראל קבע שטיינמאייר שהקמת ממשלה בראשות נתניהו תהווה מהלומה קשה למאמצי השלום, והביע ביקורת נוקבת ביותר על מנהיג הליכוד. שטיינמאייר לא נבחר ומפלגתו מצאה עצמה באופוזיציה, אך עמדותיו ביחס לממשלת הימין הישראלית שיקפו היטב את הלך הרוח במסדרונות הממשל הגרמני, הלך רוח שהשפיע גם על הקנצלרית מרקל להיכנס לעימות מתוקשר עם נתניהו.

כאשר חזר שטיינמאייר ללשכת שר החוץ, לאחר הקמתה של ממשלת האחדות השנייה בראשות מרקל ב־2013, אחד הצעדים הראשונים שלו היה בעל סמליות רבה ביותר: הוא מינה לסגנית דובר משרד החוץ פעילה פוליטית גרמנית ממוצא פלסטיני, חסרת כל ניסיון דיפלומטי. היא הוצנחה למשרה שהעניקה לה נגישות לענייני המדינה החשובים, ויכולת השפעה על קביעת מדיניות החוץ הגרמנית בנוגע למזרח התיכון. היה זה מינוי שביטא בחירת צד בסכסוך הישראלי־ערבי. זמן קצר לאחר מכן, באירוע שפתח את אירועי שנת החמישים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה וישראל ושנערך במשרד החוץ בברלין, הרשה לעצמו שטיינמאייר לחרוג מכללי הדיפלומטיה ומתח ביקורת פומבית על אמירות של נתניהו שעודדו את יהודי צרפת לעלות לישראל ועל ״חוק השקיפות״. הוא לא נזף במשתתפי האירוע שהפכו את המעמד למופע התנגחות בנתניהו, לקול צחוקו של הקהל. כך חנכה גרמניה את אירועי החמישים לכינון היחסים עם ישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

23 תגובות למאמר

  1. אתה מדבר לקיר של השמאל ולא רק זאת הרי הם אפילו יתמכו שצריך להחרים אותך כי אתה בוגד במחנה השלום וימיני הזוי וקיצוני. זכור לי כתבה (של שמאלני) שהסבירה לנו ימים אחרי הפיגועים בטבח שבו נהרגו למעלה ממאה שלושים בפריז כמה זה שונה ששם אין מפגינים "מוות למחבלים" וכו' ואיך שהם ממשיכים בחיים (הכוונה כליברלים ). ואתה רואה איך שבנאדם מוציא את השקפתו בראיית העולם המדומיין אך שוכח להזכיר שישה התקפות על מסגדים כולל חזיר שנזרק למסגד וכל זה היה בתגובה על הפיגוע במערכת העיתון בשארלי באדו שנהרגו 13 בני-אדם מה לעשות ששם התקשורת לא הפכה את הצרפתים לגזענים ולנאציים בעקבות המקרים. אבל אותו עיתוני יסתובב ברחוב X וכמובן יטען שאנחנו הפושעים (רק להזכיר שזכור לי מקרה אחת של חזיר שנזרק למסגד וזה לאחר מאות פיגועים ואלפי ניסיונות של פיגועים ). חגיגה בתשקורת העם בצרפת בחר בליברלי (מרכז) אבל שוכחים שזה אך ורק כי בצד השני נעמד לה-פאן ועדיין ברוך מרזל הצרפתי קיבל 35% מקולות הצרפתיים .

  2. אלדד בק,
    האם יש תקווה?

    האם יש מפלגה גרמנית כלשהיא שיש לה סיכוי לעלות לשלטון, והיא בעד ישראל?

    אודה לך על תשובתך.

    1. לאלדד בק – ברצוני "לתפוס טרמפ" על שאלתה של מירית, ולהפנות אליך שאלה נוספת, מקווה שאין בכך כדי להטריח ו/או להעיק עליך מדי. ראשית עליי להודות לך על מאמריך המצוינים והמחכימים, ועל כי אתה חושף בפנינו, הישראלים, את המידע הדרוש לשם יצירת תמונה מאוזנת. אני מניח שככל שהדבר נוגע לישראל, רוב הציבור יודע לסנן ולקרוא בין שורות המסרים הסמויים של התקשורת הליברלית, אולם אין כן הדבר בנוגע לאירופה, ותרומתך משמעותית וחשובה.
      ולשאלתי – האם מתקיים בגרמניה שיח אחר, האם ישנם קולות שמפרשים את היחס הביקורתי כלפי ישראל בהקשר של ניסיון גרמני למזער את חומרת השואה ע"י דמוניזציה של ישראל. האם יש מי שחושף בפני הציבור הגרמני את השקרים, המבוססים על שכתוב של ההיסטוריה ושל המציאות העכשווית בהתאם לנרטיב מעוות? ואם כן, עד כמה הקול הזה נשמע והאם אתה סבור שיש מה לעשות בנדון, האם יש דרך להשפיע ולעורר שיח ביקורתי על יצירתה המכוונת של התדמית השלילית לישראל?
      אודה מאוד על תשובתך.

  3. אלדד כל הכבוד ששיתפת את קוראים רבים שלא מכירים את גרמניה האחרת שמעיזה להתערב בכל מה שקורה בישראל ולהתנער מאחריות לעברה. אלדד, מדוע אתה לא כותב גם בגרמנית בפייסבוק ועוד שגרמנים אוהבי ישראל יעבירו הלאה? אוהבי ישראל בגרמניה יעבירו את המסר שלך לרבים אחרים גם שם.

  4. גרמניה האחרת ונציג גרמניה האחרת בארץ (השגריר), אינם מתעניינים בניצולי השואה,
    אף פעם לא שמעתי שהשגריר בארץ פנה לרשויות בישראל בבקשה לבדוק כיצד מופנים כספי השילומים לניצולים, מדוע יש ניצולי שואה שאין להם כסף לאוכל, לתרופות, לחימום בחורף.
    פוליטיקאים רבים בגרמניה טוענים שגרמניה שילמה מספיק, אבל בלי בושה מעבירים תקציבים במאות מליוני אירו לטרוריסטים, לארגונים לא ממשלתיים הפועלים בישראל ובעולם כנגד מדינת ישראל ועוד.
    גרמניה אינה אחרת, ההכאה על חטא היא של מעטים בלבד.

  5. וואללה, ממשלת גרמניה ממינה עיתונאים שדווחו משטחה? אין זאת כי אם בגידת העיתונאים והעיתןנים שהדפיסו אותם באמון הצבור. ראוי היה להזכירם בשמם. גם כוכבת האיחוד האירופי אינה ראויה לתואר דמוקרטיה ואולי כך כל האיחוד כולו שהיא מיצגת

  6. רכשתי את הספר מיד עם צאתו לאור בישראל. הסםר מרתק, ומומלץ בחום לכל מי שסוגית היחסים עם גרמניה מסקרנת אותו.

  7. דברים מעניינים כאלה אני לא יכול לקרוא בעיתון הארץ, שם יש קיבעון שמאלני מחליא.

  8. דברים מעניינים כאלה כמו חשיפת הצביעות הגרמנית אני לא יכול לקרוא בעיתון הארץ שם יש קיבעון שמאלני מחליא

  9. אלדד בק תודה על הכתבה המחכימה.לתייג את עיתונאי הספורט הנפלא והאדם המקסים נח קליגר כאנטי גרמני, פשוט נגמרו לי כבר המילים לתיאור הצלופחיות הגרמנית.
    ואגב בעיר העתיקה בירושלים הכנסייה הלותרנית הגרמנית עם הצריח המחודד ליד כנסיית הקבר היא הכנסייה הכי אנטי-ישראלית אנטישמית פרו-פלסטינית מבין הכנסיות והמסגדים בעיר העתיקה ובסביבה הקרובה לה. לעיתים נדמה שכל נשימה כל תזוזה של מי מאנשיה מכילה שנאה ליהודים. פעם הבאה שיהיה לישראל מנהיג בעל שיעור קומה שיחליט שהגיע הזמן לגירוש של הטמפלרים הגרמנים פעם נוספת, הכנסייה הזאת שמטמאת את העיר העתיקה ופוגעת בקו הרקיע של ירושלים בניסיונה להשתלט עליו צריכה להיות מטופלת בחומרי נפץ. לא צריך לרחם עליהם יותר מדי כי הם, הגרמנים הלותרנים ימ"ש, מטיפים להחרבת בית הכנסת החורבה ולגירוש היהודים מהעיר העתיקה.

  10. מעניין לקרוא באותו נושא בבלוג של ענת פרי:
    "מכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, בכל פעם שאני קוראת נזיפה גרמנית לדמוקרטיה הישראלית, אני נזכרת במכתבו של דובר שגרירות גרמניה, שדרש מעיתון "הארץ" שלא לפרסם את מאמריי על האנטישמיות הגרמנית, שבעקבות זאת חדל העיתון לפרסם את מאמריי, וגם בנציגה של קרן מינרווה של משרד החינוך הגרמני, שדרשה מפרופסור באוניברסיטת תל-אביב שלא לפרסם את המחקר שהזמין ממני על הימין הקיצוני באוסטריה, כי כתבתי בו על קשרי הימין הקיצוני באוסטריה עם אנשי ימין גרמנים ועל ההשפעה העמוקה שנודעת לימין הגרמני על הימין הקיצוני באוסטריה, והנציגה של קרן מינרווה של משרד החינוך הגרמני כתבה בראש המחקר שלי "מה הקשר בין גרמניה לאוסטריה?", ובכך שלחה את מחקרי לפח (זה לא היה נורא, הוא התפרסם במקום אחר). על כל מיני דברים כאלה אני חושבת, ויש עוד ועוד, אבל לא אפרט את כל תולדות המאמץ הגרמני להשתיק אותי, שחלק מהקוראים מודעים לו, רק אציין עוד שהגרמנים דאגו לסלק את אחי המנוח, הפרופסור גלעד מרגלית ז"ל, מהמכון לתולדות גרמניה באוניברסיטת חיפה שהוא היה ממקימיו וממנהליו והחליפו אותו בפרופסור נוח יותר לגרמנים, וזה היה כעונש על ספרו של אחי על תרבות הזיכרון המפוקפקת בגרמניה, שמנסה ליצור הקבלה בין סבלם של הגרמנים במלחמת העולם השנייה לסבלם של היהודים מידי הגרמנים."

    http://anatperi.blogspot.co.il/2017/05/blog-post_8.html

    1. תודה על השיתוף. חשוב לשתף וליידע כל מה שיודעים. הגיע הזמן להתחיל לפתוח את הפה.

  11. התרשמתי מאד ממה שכתבת אלדד בק ואני מעריכה אותך ומחזקת אותך בדרכך העיתונאית. אתה לא לבד. יש עוד כמה כמוך ששומרים על איזון ומשלמים על כך מחירים ובתור אחת שכזו, אני רק יכולה לעודד אותך ולהגיד לך: "המשך. העולם זקוק לאשים כמוך. גם אם היית עיתונאי שמאלי או אני ישראלי והיית שומר על אישזון הייתי אומרת את אותו הדבר. תודה רבה על חשיפת האמת במאמר המסקרן הזה. אני משוכנעת שדווקא מתוך הלחימה שלך לשמור על איזון עיתונאי תצליח ותגיע עוד יותר רחוק. חזק ואמץ ואל תיפול רוחך!!!

  12. תודה על כתבה מעניינת ומקצועית. האם בידיעות אחרונות לא קראו אותך עדיין לסדר בגין הכתבה הזו?

  13. אלדד
    קריאה בעיון של מאמרך גרמה לי להתפכך מהאשליה שגרמניה של היום שונה מהותית מגרמנהי הנאצית..
    עד כמה שזה מפחיד…זה כנראה יכול לקרות שניתתתתתתת…..האנטישמיות היום חבויה בתוך בניהם ונכדיהם של אנשי הגסטאפו….שום דבר לא השתנה…
    לרוע מזלם יש לנו היום מדינה-מעצמה חזקה שהוקמה מעפר שבעת מיליוני היהודים שנרצחו ונשרפו על ידם המגואלות בדםםםםםםםםםםםםם רבבבבבבבבבבבב

    אממה הם תומכים היום בכסף בכל ארגוני הטרור שמנסים להשמידנו

    בקיצור הם ממשיכים בהשמדה דרך צד ג' שהיו בזמנו הפולנים והיום האיסלאמיסטיםםםםםםםםםםםםםם

    לעניים האיסלאמיסטים אין לי שום אשליות הם לעולם לא יקבלו את קיומינו הואיל וזה ציווי דתי וטבוע ב-DNA שלהם.

  14. יש אצלנו גם סופרים נודעים החיים ממלגות ופרסים ספרותיים של גרמניה
    והיא גם מעודדת את השופטים בנובל להעניק לו פרס.