דוקטרינת טראמפ טובה לישראל

הממשל האמריקני הנוכחי רואה עם ישראל עין בעין את כל הסוגיות האזוריות. היעד החשוב ביותר הוא המאבק באסלאם הקיצוני ובאיראן, והוא מעצב את האסטרטגיה המדינית של טראמפ

טראמפ נואם היום במוזיאון ישראל. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

נאומו של הנשיא טראמפ היום במוזיאון ישראל מסיים את מסעו המדיני במזרח התיכון, ומאפשר לקבל תמונה רחבה ומקיפה של האסטרטגיה האזורית שלו. הנאומים בריאד, בירושלים ובבית לחם ביטאו את השקפתו של נשיא ארה"ב בנוגע לבעיות המזרח התיכון, והציגו את חזונו המדיני.

ניתן כבר לסכם כי שני יעדים בסיסיים עומדים בבסיס מדיניותו של טראמפ: ביטחון ויציבות.

טראמפ מוטרד מאוד מהטרור העולמי, ופועל לגייס קואליציה רחבה של מדינות במזרח התיכון למיגור הטרור וההקצנה האסלאמית. הוא לא חושש לקרוא לבעיה בשמה, ולא מהסס להפנות אצבע מאשימה למנהיגי ערב ולרשות הפלסטינית. על פי חזונו, בעלות הברית הערביות יפעלו נגד ארגוני הטרור הפועלים בתחומם, ויתגייסו יחדיו למאבק נגד ההגמוניה האיראנית.

אמריקה של טראמפ רוצה להוביל את המהלך הזה, והיא תוביל אותו מאחור, מלפנים, מבחוץ ומבפנים, כיעד ראשון במעלה וכחלק מההגנה על האינטרסים של ארה"ב עצמה.

אבל בהיותו ריאליסט, טראמפ מודע גם לסכנות של מעורבות יתר. לכן הוא לא מתכוון להילחם במקום אחרים, ואת הנטל העיקרי הוא ישאיר למדינות האזור שיצטרכו לפעול בעצמן לפתור את בעיותיהן. הוא מודע לכך שמעורבות חיצונית עלולה לסכן את היציבות האזורית ולערער את משטרי המדינות. ניסיונם של אובמה ובוש עדיין טרי בזיכרונו. לכן הוא ישאף לפעול בזהירות ובשום שכל, ויתרחק מרעיונות גדולים שמתנפצים במהירות.

הוא לא מתכוון לומר לעמים אחרים כיצד לחיות את חייהם ובאילו ערכים להאמין או לקדם, אבל הוא כן הולך לדרוש מהם להפסיק את האלימות ולשמר את הביטחון.

בתוך המארג הזה יש לראות גם את הסוגיה הפלסטינית. בתמונה הרחבה, הנושא הפלסטיני לא ממש חשוב. כאשר מדינות ערב מתמודדות עם דאעש ועם התמנון האיראני, שאלת גורלם של שניים־שלושה מיליוני בני אדם החיים בתנאים טובים יותר מרוב מדינות האזור, אינה עומדת בראש מעייניהם של מנהיגי המזרח התיכון.

עם זאת, לכל הצדדים ברור כי לא ניתן לדבר על קואליציה אזורית מבלי לתת מענה לסוגיה הזו. זהו צורך פנימי של מדינות ערב, ולמעשה גם חלק מהתנאים לשמירת היציבות: ויתור ערבי על השאיפות הפלסטיניות עלול לתדלק את ארגוני הטרור, ולסכן את מעט המשטרים היציבים שעוד נותרו באזור.

טראמפ מבין את זה, ולצד הצהרות חוזרות ונשנות על רצונו להגיע ל"דיל" עם הפלסטינים ולסיים את הסכסוך, הוא מייחס לכך חשיבות מועטה יחסית בנאומיו. בניגוד לנשיאים קודמים הוא נמנע מהתחייבויות כלשהן בנושא. הוא לא מציג פרמטרים להסכם, לא קובע לוח זמנים קשוח, ולא מביע עמדה באף אחד מנושאי הליבה שעומדים על הפרק. כדי להצליח להניע את המהלך האזורי, טראמפ רוצה שישראל והפלסטינים יצליחו להסתדר. לא ממש חשוב לו איך.

זו הסיבה שאנחנו שומעים כל כך הרבה על ה"דיל האולטימטיבי", אבל כמעט לא שומעים דבר על הסכסוך עצמו. כבר הספקנו לשכוח, אבל מנהיגי ארה"ב עד לא מזמן היו מכורים לדיבור על הסבל הפלסטיני, על הצדק ההיסטורי, על עתידה של ישראל היהודית והדמוקרטית ועל מה לא. את טראמפ כל זה פשוט לא מעניין.

מעולם לא הייתה מפת האינטרסים של ארה"ב וישראל חופפות כל כך. שתי המדינות רואות עין בעין בכל סוגיות המפתח, והן יעבדו יחדיו בשיתוף פעולה מלא. נכון, ישראל תצטרך לשלם מחיר בזירה הפלסטינית, אך כל עוד ההגה נותר בידיים הנכונות, לא צפויים שם מהלכים בלתי הפיכים או חסרי אחריות.

טראמפ מסיים היום את המסע לחיזוק בעלות הברית שלו באזור, וזה המסר העיקרי שהוא רוצה שיישאר ממנו. אמריקה חזרה להיות חזקה, חזרה לעמוד מאחורי בעלות בריתה וחזרה לתמוך בטובים במאבקם נגד הרעים.

ובתוך ההגדרות החדשות שלו למערכה העולמית, לישראל יש תפקיד מפתח: היא מאה אחוז בצד של הטובים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. "נכון, ישראל תצטרך לשלם מחיר בזירה הפלסטינית" – למה המנטרה הטיפשית הזאת? איפה זה כתוב? למה אנחנו צריכים לרצות את ירדן ומצרים? כל מדינות ערב הן הרבה יותר גדולות בשטח מאיתנו ובכל זאת הן חייבות לראות שאנחנו מוותרים על השטח הקטן שיש לנו לטובת הפלשתינים. ובכן, לא ולא. מדינת ישראל מספיק קטנה. אין שום סיבה בעולם להתכנס לגבולות אושוויץ לטובת "שלום עם הפלשתינים".

  2. מה שאני שובר את הראש הוא, מה יהיה הויתור? מה נתניהו וטראמפ כבר סגרו?
    אני מחפש שבבי מידע, אבל לא מצליח להבין מה מתבשל….

    1. שילוב של מפת הדרכים ומתווה קלינטון:

      נורמליזציה בין ישראל ומדינות ערב.
      הסכם זמני והקמת מדינה פלשתינאית בגבולות זמניים.
      התחלת מו"מ להסכם שלום כולל.

  3. טראמפ סבור… המדיניות של טראמפ… גישה ריאליסטית… לא מפחד להכיר במציאות… ד-וק-ט-ר-י-נ-ה של טראמפ, לא פחות!

    טראמפ אפילו לא יודע לקרוא מפה!

  4. פעם ראשונה שהשם של טראמפ והמילה דוקטורינה מופיעות באותו המשפט.