הראיון שפחדו לפרסם: "הגיע הזמן להתחשבן עם מוחמד"

אחרי שנאנס פעמיים, לקה בהתמוטטות עצבים והתפכח מאשליית האסלאם המתון, חאמד עבדל-סמד, בנו של אימאם מצרי, חוזר ליסודות האסלאם וקורא לשינוי מן השורש: "אסור שמוחמד יהיה היום סמל פוליטי או ערכי"

המערב מנסה להשתיק את הביקורת. צילום: Heinrich-Böll-Stiftung, CC BY-SA 2.0

את הראיון הבא לא יכולתי לפרסם בעבר בכלי תקשורת אחר, מחשש לזעמם של המוסלמים. כך עובדת הצנזורה העצמית. הפחד מכתיב מה יפורסם ומה לא. זהו ניצחונו הראשון של הטרור. אחרי הפיגוע הרצחני במנצ'סטר, ולאור הביקור המוצלח של הנשיא טראמפ במזרח התיכון, החלטתי לפרסם סוף סוף את הדברים שנעשו לצערי רלוונטיים שוב.

טראמפ שם על הכוונת את הטרור מתוצרת איראן השיעית, אך אסור למערב לשכוח שעיקר הבעיה העולמית מקורה דווקא בטרור הסוני. על כן, המשימה העיקרית צריכה להיות עקירת שורשיו באמצעות פגיעה בתמיכה החינוכית, הרעיונית, התקשורתית, הכספית והפוליטית שהוא מקבל בקרב מדינות האסלאם הסוני. מדובר במהפכה תודעתית עמוקה בקרב מי שהנשיא טראמפ הציג כשותפיו למאבק בטרור האסלאמי.

אחת הדרכים שבהן המערב יכול לסייע בהובלת שינוי כזה היא לתמוך בקולותיהם של מוסלמים הקוראים לשינוי בתוך האסלאם. אחד הקולות הללו הוא חאמד עבדל-סמד, בנו של אימאם מצרי, שגלה לגרמניה והפך לאחד ממבקרי האסלאם הקולניים ביותר. עבדל-סמד קושר את האלימות המוסלמית סביב הר הבית, כמו בכל רחבי המזרח התיכון, לבעיותיו הנפשיות של מייסד האסלאם הנביא מוחמד, ומציע לקיים דיון פתוח על הנושא כדי להצעיד את עמי האזור קדימה במקום להותירם בעבר.

עבדל-סמד בן ה־47, שנמלט ממצרים לפני 24 שנים, דן בנושאים אלו בספרו "מוחמד – התחשבנות", שיצא לאור לפני כשנתיים והפך מיד לרב מכר היסטרי בגרמניה. זאת אף שבחנויות ספרים רבות העדיפו שלא להציג את הספר על מדפיהם, לא כל שכן בחלונות הראווה, מחשש לתגובות אלימות של מוסלמים.

עבדל-סמד, שכבר הוצאו נגדו מספר פתוות בשל כתביו ועמדותיו, מעז לגעת בקודש הקודשים של האסלאם, הנביא מוחמד, ולפרק את דמותו לגורמים. רק בדרך זו, הוא טוען, ניתן להבין את ההתפתחויות העוברות על המוסלמים ועל העולם כולו. השתקת כל דיון על הנביא מביאה להחרפת הבעיות, מדגיש בן האימאם המצרי; רק שיח פתוח על מוחמד, חייו, מעשיו והשפעתו ישחררו את השדים.

״פרויד כבר התחשבן עם משה, וזה לא הביא למהפכה עולמית נגדו", אומר עבדל-סמד. ״היו התחשבנויות שונות עם ישו, חלקן סאטיריות כמו 'בריאן כוכב עליון' של מונטי פייטון. כל דמות היסטורית עברה כבר ביקורת כלשהי, חוץ ממוחמד. לכן, ההתחשבנות איתו נחוצה. אני נגד גישת 'איסור הנגיעה' במוחמד, כי היא לא מגיעה לו. מוחמד משמש מודל לחיקוי עבור אסלאמיסטים אלימים רבים, שמבצעים היום בדיוק מה שהוא עשה בזמנו: מלחמות כיבוש, עריפת ראשים של שבויי מלחמה, עמדה אגרסיבית כלפי מאמיני דתות אחרות ולא־מאמינים, ודיכוי כלפי נשים".

כאשר חאמד עבדל-סמד החל לחקור וללמד אסלאם באוניברסיטת ארפורט בגרמניה, הוא עדיין היה מוסלמי מאמין, זאת אף שסביבתו המוסלמית בפרברי קהיר שבה גדל גרמה לו סבל רב. הוא נאנס פעמיים, כילד וכנער, ולאחר שהגיע לגרמניה סבל מהתמוטטות עצבים. אך רק המהומות ברחבי העולם סביב "קריקטורות מוחמד" שפורסמו בעיתון דני לפני 12 שנה, הביאו אותו להתחיל להטיל ספק ביסודות האסלאם. "כבנו של אימאם גדלתי על הסיפורים על מוחמד", הוא מספר. "כשהייתי קטן למדתי כמעט את כולם – את הקוראן ואת החדית'ים. כשהתחלתי ללמד על אסלאם באוניברסיטה התחלתי לעבור על הטקסטים הללו כחוקר, בגישה ניטרלית. 'פרשיית הקריקטורות', שגרמה לעשרות הרוגים, הביאה אותי לקריאה ביקורתית של הקוראן".

"הבעיה אינה בהכרח מה שמוחמד אמר או עשה בשעתו, אלא העובדה שהוא משמש גם היום סמל מוסרי ופוליטי מוחלט לרוב המוסלמים", מבהיר עבדל-סמד. "כמובן שמוסלמים שוחרי שלום מתייחסים לצדדים חיוביים של תורתו. אך קיצונים, סלפיסטים וטרוריסטים משתמשים במילותיו ובמעשיו כדי להצדיק את ראיית עולמם, ואף מנסים לחקות אותו. מטרות ההתחשבנות שלי עם מוחמד הן להציג אותו כבן-אדם, להראות מה היו החולשות והמחלות הנפשיות שעמדו מאחורי התנהלותו, ולעמוד על השפעות התנהגותו ופועלו על זמננו היום – טרור, היחס לנשים, למערב וליהודים. מזמן היה צריך להתחשבן עם הדמות הזו, שמתה לפני 1,400 שנה אך ממשיכה לשלוט עלינו מהקבר וקובעת איך ייראו היחסים בין מוסלמים ולא־מוסלמים. למה מגיעה לו כל כך הרבה עוצמה? מוסלמים פונדמנטליסטים, שמרנים וגם ליברלים רבים מתנגדים לכך שתובע ביקורת כלשהי עליו או שרק יציירו אותו, ואנחנו מקבלים את הגישה הזו. גם שמאלנים־ליברלים גרמנים שואלים: האם צריך להתחשבן עם מוחמד?  אבל ההתחשבנות הזו הכרחית, עד ליום שבו ביקורת כלפי מוחמד תהפוך לדבר מובן מאליו, וסופרים וקריקטוריסטים לא יצטרכו לחשוש לחייהם כי עסקו במוחמד".

לפרק את המיתוסים

כדי להתחשבן עם מוחמד, עבדל-סמד היה צריך תחילה להרכיב מחדש את סיפור חייו של הנביא – מלאכה קשה ביותר, לנוכח הר האגדות המקיף אותו. "אני מציע בספרי פרשנות לחיי מוחמד, וכל אחד יכול להתייחס אליה כרצונו", הוא אומר. "אני מעודד את חוקרי האסלאם ואת המוסלמים לבדוק טוב יותר את המקורות, ולמצוא את מוחמד שלהם. בדיקת המקורות ההיסטוריים היא קשה. הקוראן הוא הטקסט הישן ביותר של האסלאם המוכר לנו. אחר כך באה הביוגרפיה של מוחמד, שגובשה 130 שנה לאחר מותו, נעלמה, ו-70 שנה לאחר מכן קיבלה גרסה סופית. אני קורא את הטקסטים לפי שלושה קריטריונים: מי כתב אותם, מתי, ולמי הוא כיוון אותם. כך ניתן להפריד בין הטקסטים שהומצאו מסיבות תיאולוגיות ופוליטיות, מאלו שמתארים גרעין היסטורי אמיתי. כל הטקסטים שכוללים אגדות, כמו המסע שלו השמימה ונסים אחרים, הם לדעתי תוספות מאוחרות שנועדו להפוך את מוחמד משקל נגד לישו".

"המוסלמים כבשו אזורים נוצריים רבים, והתעמתו עם דמותו של ישו שעלה לשמים. לכן היה צריך להעלות גם את מוחמד לשם. סכסוכים ואינטריגות בחצרות הח'ליפים, מלחמות אזרחים ומרידות חייבו גם להמציא טקסטים שאוסרים מרי ומחייבים ציות מוחלט למנהיג ולקהילה המוסלמית, והיה צריך לקשור אותם למוחמד כדי להעניק להם לגיטימציה. לעומת זאת, הטקסטים שמתארים את חייו הפרטיים של מוחמד ואת עולם הערכים שלו, הם בעיניי אותנטיים. אי אפשר להמציא דמות כזו שבמשך 23 שנים פעלה בשתי ערים – מכה ומדינה – שחיו בהן עשרות שבטים, ושניהל מלחמות עם אלפי איש. אי אפשר לזייף את ההיסטוריה של כל כך הרבה שבטים ולחלק את המוסלמים לסונים ושיעים, מבלי שמישהו יבוא ויגיד: 'זה לא קרה, לא היה כלל מוחמד'".

על פי עבדל-סמד, מהמקורות עולה דמות של אדם החולה במחלת הנפילה, דחוי על ידי סביבתו, פגוע וזקוק מאוד להכרה. רוב חזיונותיו של מוחמד ולא מעט מפרקי הקוראן נוצרו לדעתו כתוצאה מהשפעת מחלת הנפילה, שממנה סבל הנביא מאז ילדותו. ההשפעות של המחלה היו רגישות יתר, תחושות אופוריה, פרצי זעם, דיכאונות, מחשבות אובדניות ויצר מיני קיצוני. עבדל-סמד מנתח את אופיו של מוחמד כנרקיסיסט, מגלומן, שלטן כפייתי על סביבתו, פרנואיד ומשולל יכולת לקבל ביקורת. האסלאם, מדגיש עבדל-סמד, נוצר מתסביך נחיתות ומדחייה. לכן, לדבריו, הדת הזו הייתה תחילה מזמינה ושוחרת שלום, אך כאשר הגיעה לשלטון הפכה ללא-סובלנית והשמדתית.

עבדל-סמד ממקם את תחילת הבעייתיות של האסלאם בתנאי לידתו של מוחמד: אביו מת לפני לידתו, והוא נולד כיתום. כשהיה בן שלושה שבועות העבירה אותו אמו לטיפולה של משפחה מגדלת, שגרה רחוק ממכה. מוחמד גדל בידיעה שאמו חיה אבל לא רוצה בקשר איתו. אשתו הראשונה, ח'אדיג'ה, הייתה מבוגרת ממנו ב-15 שנים, ושימשה כתחליף אם. "היא דאגה לו, והיא זו שבאופן מעשי המציאה את האסלאם, כי הייתה משוכנעת שההזיות שתקפו את מוחמד במערה במדבר הן שליחות אלוהית", מסביר עבדל-סמד. "מוחמד עצמו חשב שהשטן השתלט עליו ורצה להתאבד. אלה הם סימנים למחלת נפש. אבל אשתו האוהבת שכנעה אותו שהוא נבחר על ידי אלוהים, שדיבר אליו. ח'אדיג'ה מילאה תפקיד מאוד חשוב בחייו, עד מותה. כשהיא הלכה לעולמה, משתנה לשון הקוראן והעמדה שלו כלפי הנשים. אז נפרץ סכר פסיכולוגי, מיני ופוליטי. מוחמד החל לשאת כל שישה חודשים אישה חדשה – בעיקר נשים צעירות ויפות. הוא רצה פיצוי על אובדן אמו ואשתו באמצעות נשים צעירות, שלא ימותו וישאירו אותו שוב לבד. כמו צייד או אספן בובות, או ילד שסובל מחרדת אובדן.

"הוא התקרב לגיל 60, ובשלב מסוים הפסיק לבטוח בנאמנותן של נשותיו הצעירות. שתיים מהן, עאישה ומאריה, הואשמו שבגדו בו, ואז החלו להופיע החוקים, שמגבילים את הנשים: מותר להן לדבר עם גברים רק מאחורי קיר, הן חייבות לשאת בגדים שמכסים את כל גופן ופניהן, אישה שבוגדת בבעלה נסקלת. אלה חוקים שנובעים מקנאה של גבר זקן ופגוע, ונחשבים עד היום לצווים קדושים שאנחנו צריכים לפעול לפיהם. אבל הם בכלל לא קשורים לאלוהים, אלא לגבר חסר ביטחון. רק אם נראה זאת כך, נוכל לשנות את החוקים שעדיין מקבעים את היחסים בין גברים ונשים".

ממוחמד למופתי

בדרך דומה מסביר עבדל-סמד את יחסו של מוחמד ליהודים. "היו למוחמד שתי בעיות עם היהודים. תחילה הוא רצה להשיג מהם הכרה שהשליחות שלו היא באמת נבואה אלוהית במסורת של משה, אבל הם לא העניקו לו את ההכרה הזו. אחר כך היו לו בעיות כלכליות עם היהודים,שהיו להם בתים ושדות במדינה. הקהילה שלו גדלה ולא היה לה מספיק מרחב מחיה. לכן הוא חיסל את הקהילות היהודיות בזו אחר זו, השתלט על הרכוש שלהם ומכר את הילדים והנשים כעבדים. זה היה עסק רווחי עבורו".

"בעיה נוספת שהייתה לו עם היהודים", ממשיך עבדל-סמד, "הייתה האיסור להרוג. 'לא תרצח'. למוחמד היו תוכניות גדולות. הוא רצה להנהיג מלחמות כיבוש, והרג הפך לחלק מהעסק שלו. למוסלמים במכה ובמדינה לא הייתה עבודה חוץ מתקיפת שיירות סוחרים ועולים לרגל, בזיזת שלל מלחמה, סחר עבדים וקבלת כופר. היהודים לא רצו ליטול חלק במלחמות שלו. הוא דרש מהם לממן את המלחמות שלו והם סירבו. אני משווה את הגישה שלו כלפי היהודים לזו של היטלר, וזו אחת הביקורות המרכזיות כלפי הספר שלי. גם בעיני היטלר, איסור הרצח, שאומץ גם בנצרות, היווה מכשול בפני מלחמותיו. נקודת ההשוואה נוספת היא ששניהם היו בעלי חזון פגועים עם תסביך נחיתות, נרקיסיסטים, שמי שלא היה בצדם הפך אוטומטית ליריב. שניהם קשרו בין רעיון השמדתם המוחלטת של היהודים, לחזון גאולה לחברה שלהם. בגרמניה אמרו כי לאחר שיושמד אחרון היהודים יתחיל העידן החדש. מוחמד אמר: יום הדין לא יבוא לפני שמוסלמים לא יילחמו ביהודים, ואבנים ועצים יסגירו בידיהם את אחרוני היהודים שמתחבאים מאחוריהם.

"אפשר לטעון שצריך לראות את זה בהקשר של אותם ימים, אבל מוחמד לא ביטא את עוינותו רק כלפי שניים-שלושה שבטים יהודיים שחיו במדינה, אלא הנחיל למוסלמים חזון של מלחמה סופית, ניצחון סופי. רק אחרי שאחרון היהודים יירצח, יבואו הגאולה והצדק. המחשבה הזו היא הגרעין של האנטישמיות הערבית, שקיימת עד היום. מומחים משתיקים אותה לחלוטין, ומאשימים את ישראל בקיומה של אנטישמיות בקרב המוסלמים. זה כלל לא נכון. זו הרוח הנושבת מימי מוחמד. העובדה שסיפור העצים והאבנים המסגירים יהודים מופיע באמנת חמאס, מראה עד כמה הגישה הזו עדיין חיה. אני למדתי את זה בבית ספר במצרים, ושמעתי את זה במסגדים בגרמניה. אי אפשר לומר שלאנטישמיות המוסלמית יש סיבות חברתיות ופוליטיות. איזו סיבה פוליטית יש לפקיסטני בלונדון או למרוקני בפריז לשנוא את כל היהודים? אני יכול להבין פלסטיני שמרגיש פגוע בגלל המצב הפוליטי בירושלים, או לבנוני שאיבד את אביו באחד העימותים עם ישראל. אבל איך המוסלמים האחרים קשורים לעימות? הם מלאים בשנאה, וזה בא ממוחמד".

כלומר, הקרבה בין האסלאם והנאציזם אינה מקרית?

"לא. היטלר והמופתי של ירושלים, חאג' אמין אלחוסייני, הבינו זה את זה היטב על בסיס פנטזיית ההשמדה שהייתה קיימת אצל שניהם, ומשכה אחד לשני כמו מגנט. השואה הייתה אמנם ייחודית בממדיה, אבל היו לה תקדימים היסטוריים, ואחד מהם הוא מה שמוחמד עשה ליהודי מדינה וערב. העובדה שבקוראן כתוב שהיהודים הם קופים וחזירים היא דה-הומניזציה מוחלטת של היריב, המעניקה הכשר להשמדה טוטלית. ומוחמד עשה זאת בעצמו. הוא ערף את ראשיהם של מאות בני שבט יהודי אחד שנכנע לו, באותו היום. זה לא היה מצב מלחמה. הם היו בידיו, הם גוועו ברעב כי הוא הטיל עליהם מצור, ואז הוא ערף את ראשיהם. על אדם כזה אסור היום להביע ביקורת, ודורשים שנכבד אותו ואת מאמיניו. אנשים שעורפים היום את ראשי שבוייהם, לוקחים את מוחמד כדוגמה. לכן חשובה ההתחשבנות איתו, וצריך לומר שאסור שהוא יהיה סמל פוליטי או ערכי, בטח שלא בימינו״.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

50 תגובות למאמר

  1. מעניין ביותר כולל החיבור ביו מוחמד והיטלר ימ"ש
    אבל יש אי דיוק אחד:
    הדיבר שאומר 'לא תרצח' מפרש לא נכון, זה לא 'לא תהרוג' הרי מותר ביהדות להרוג (מחה את עמלק, מלחמות ההתנחלות, עונשים כולל עין תחת עין (לפחות בימים הקדומים לני שהפסיקו לפרש זאת מלולית) ועונש כרת
    אסור לרצוח אבל מותר להרוד כשזה מותר כמו בזמן מלחמה.
    הערה: אני לא דתי (חילוני-מסורתי עם הרבה כבוד למסורת ולדת כמשמרת הלאום גם בתנאים קשים)

    1. עונשי המות שצויינו בתורה כמעט לא באו לידי שימוש וב"ד שהיה הורג פעם ב70 שנה היה נחשב קטלני מידי
      ועין תחת עין מעולם לא נהג כפשוטו

    2. רמב"ם ספר שופטים פרק שישי הלכה ה':
      שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ. הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח. וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים. וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה.

  2. האנטיתזה המובהקת לציויליזציה המערבית, היא דמותו של מוחמד – שני קוים שלא יפגשו לעולם.

    ה"נביא" ניבא את קריסתו והתנונותו של המערב המתיפיף והרחמן.

    ה"נביא" הוא פרה ציויליזציה – מגלם את "עליונות" הפרימיטיביות, הרשע, והאכזריות הצרופה!

    1. .Exactly. Timely and necessary understanding, the only way to affect changes from within and liberation for the captive Muslim civilization.

  3. אבחון מעניין ודומה, נותן הרב יהודא לאון אשכנזי, המכונה מניטו, על תסביך בן השפכה שעבר ישמעאל ביחסו אל יצחק. ישמעאל נולד כבן בכור שעתיד לירש את כל האדמות המובטחות, בפרספקטיבה תנכי״ת, ביחס לברית אלהים ואברהם על הארץ, מדובר על א״י כולה. שלא לדבר על רכוש, מעמד, המשך האידיאולוגיה האברהמית להיות לגוי גדול שנברכות בו כל משפחות האדמה. כל זאת עד שנולד בן לגבירה, לשרה- יצחק. מזמן זה, מאבד ישמעאל את בכורתו כבן לשפכה (חוקים אלה, שבן הגבירה, גם אם נולד אחר בן השפכה, הוא היורש החוקי, מופיעים בחוקים כדומים, כמדומני בחוקי חמורבי). מדרש רבה מתאר שישמעאל ויצחק רבו על נחלת הארץ, ישמעאל אומר- ׳אני בכור ויורש פי שניים׳. כלומר, המאבק בין ישמעאל, המייצג הארכיטיפי של האסלם, או לכל הפחות של ערביי ישראל, לבין יצחק, הארכיטיפ הישראלי, הוא מאבק על הארץ, הירושה מאת אברהם, האב המשותף. כלומר, גם באבחון של מניטו, השנאה הישמעאלית אל יצחק, או לחלופין- אל ישראל, היא על רקע תחושת קיפוח ונחיתות, פטרונות מצד היהודים ורצון לשלוט ולחלוש על הארץ.

    1. הגר אמו של ישמעאל היתה שפחה, לא "שפכה"

  4. מעניין שגם קלוזנר מנתח את אישיותו של פאולוס (המייסד האמיתי של הנצרות) כחולה במחלת הנפילה

    1. האקדמיה מייצגת את הדת הסוציאליסטית ה 3,הליברליזם.
      האקדמיה היא בעלת ענין,רחוקה מלהיות אוביקטיבית.
      צריך לקחת את כל ה"מחקרים" שלה בערבון
      מאד מאד מוגבל.
      המחלות שיש התיאוקרטיה הליברלית,גרועות פי אלף מאלה של כל אחד אחר.
      האמונה המגוחכת,אותה סייעה האקדמיה להפיץ,כי "כל האנשים נולדו שווים" (מגוחך לחלוטין,וגם אם זה היה נכון,לא נובע מזה שכולם צריכים לחיות ביחד) תעשה למערב
      בדיוק את מה שהאמונה הדתית של אצולת
      טרויה עשתה לעיר ( הסוס הוא מתנה מהאלים ואי הכנסתו לעיר תעורר את חמתם)

    2. הנבואה מתוארת ברמבם ואף בתנך עם מאפיינים של התקף אפילפטי, כך שסביר שאנשים שטוענים לחזיונות ונבואה חולים במחלת הנפילה שהיא ה-אפילפסיה.

  5. ענק, חאמד עבדול סאמד, איש ענק החושף את האמת האיסלאמית עד תום, מוחמד נרקיסיסט מגלומן, אנטישמי ורצחני, הוא האתוס המכונן של האיסלאם עד ימינו אלה.

  6. איש אמיץ ביותר שחושף את האמת הכואבת של האיסלאם. שונאים אותנו כי מוחמד ימח שמו וזכרו שנא אותנו וקרא לרצוח אותנו כי לא קיבלנו את השקר שלו.

  7. השאלה ? איך נשנה את דעתם של דת האסלם בעקבות המאמר, וכמה זמן יחיה כותב המאמר המצויין הזה.

  8. השאלה ? איך נוכל לשנות את קיצוני האסלם ? בכוח או במוח, וכמה זמן יחיה כותב המאמר מאיר העיניים המצויין הזה.

  9. הדברים האלה דוברים לחלוטין כל יוזמת שלום/נורמליזציה עם הערבים סביבנו…
    זה מדכא!

    1. אתה יכול להמשיך להאמין בהזיות השלום ובזה שהוא לא מגיע בגללנו.
      זו דרך התמודדות עם המציאות. מסוכנת , דורשת טיפול פסיכולוגי ואיומה, אבל גם זו דרך.

  10. אין צדדים חיוביים ל"תורתו".
    אנחנו מדברים כאן על אדם שכל חייו הוקדשו לרצח,אונס,ביזה ומכירת אנשים לעבדות.
    האיש הזה המציא אידיאולוגיה (לדעתי האיסלם בכלל
    איננה דת) שכל המהות שלה היא התפשטות וביזה.
    לדבר על מוסלמי שוחר שלום זה פשוט מגוחך.

    פשוט תסתכלו על כל המדינות שכבש האיסלם.
    האוכלוסיה המקורית הוכחדה או גורשה לטובת מתנחלים ערבים.
    האנשים שחיו במצרים,עיראק,סוריה,ירדן,מרוקו,טוהיס,ארץ ישראל,אלג'יר לא היו ערבים בשום אופן.
    הם גורשו או נטבחו לטובת פולשים ערבים.
    אין תקדים בהיסטוריה האנושית לגנוציד שיטתי בהקפים כאלה של עשרות רבים של עמים.
    גם בטורכיה,בירת האימפריה הביזנטית,חיו יוונים.
    היום,יש הרבה יותר אינדיאנים בצפון אמריקה
    מאשר יוונים בטורקיה.

    הבעיה המוסלמית יכולה להפתר בדרך ויחידה :
    מאות פצצות מימן על כל המדינות שלהם.
    מיד לאחר מחיקת האצולה הפיאודלית האקדמאית במה שהיה פעם מערב,שאחראית לכל זה,זה בדיוק מה שיקרה.

  11. שינאת יהודים היא הנחיתות של כל אומות העולם נגד היהדות והיהודים. הנצרות והאיסלם הם חיקוי עלוב ושקרי ליהדות והמטרה שלהם שלטון ההמונים על ידי נוכלים.

  12. לא חידוש. זה פשוט שכתוב מדוייק של ההרצאות של ד"ר מרדכי קידר.

    1. כפי שגם אתה ודאי מבין, זה ממש לא שכתוב. מדובר כאן פשוט בשני אנשים שונים, שחוקרים את הטקסטים האיסלמיים המקוריים (בניגוד למה שנציגים "מתונים" של האיסלם מאכילים אותך) ומגיעים בנפרד בדיוק לאותן המסקנות. כנראה משום שאלו המסקנות ההגיוניות היחידות אליהן ניתן להגיע – אלא אם אתה טומן את הראש עמוק בחולות הפוליטקלי קורקט.

    2. י. תמיר, בדיוק לזה התכוונתי, ששני האנשים השונים הגיעו לאותן מסקנות פשוטות ומדוייקות שאין עליהן עוררין. רק כתבתי בלשון סרקסטית קמעה.

  13. אתם יודעים מה הכוונה מאחורי הכתבה הזו שהוא מכחיש את כל הדתות וכך הוא בטח מכחיש גם אלוהים כי כל הדתות דומות ונבנו באותו צורה כי גם הנוצרים והיהודים לא היה להם עבר פחות דמי דווקא היהי הרבה יותר אז בואו נדבר פתוח שיחזור להסטוריה ויבדוק מי הדת והעם הכי צמא לרצח ולדם תכלס אם הולכים אחרי המאמר הזה זה אומר שכל הנביאים שנבראו בעולם חיו בהזיות והיה להם מחלה נפשית נראה לכם ?????????

    1. לא, הוא ממש לא מכחיש את כל הדתות. הוא רק מציג את אפסותו ורשעותו של האיסלם.
      אבל למרבה הצער, נראה שאתה מכחיש את קיומם של סימני הפיסוק.

  14. אלדד בק מציג את הדיעות של המרואיין כבקורתיות ונועזות הגיב:

    ובגוף הכתבה מסתבר שמדובר ברידוד הדיון לדיבה הרפואית של מחלה פסיכיאטרית זו או אחרת.
    וכי על איזה מנהיג (-ובעיקר כזה שדיבר עם אלוהיו) לא ניתן ליישם את התובנות הרדודות האלו?
    קשה לבוא בטענות למרואיין בשל נסיבות חייו הקשות המפורטות בכתבה אבל המראיין איכזב, ובגדול.

    1. הכתבה לא מתמקדת במחלות הפסיכיאטריות אלא באיסור (המוסלמי) לדון במוחמד ובאלוהים ובניסיון לפרק את הדמות האנושית מהסמל הדתי.

      הקוראן כהלכה מציג סתירות ביחס ליהודים ואפשר להתווכח על משמעות הכתוב. העובדות שלאחר מות מוחמד, האורתודוקסיה המוסלמית גיבשה קו ברור ועקבי שהשפיע רבות על שנאת ותפיסת היהודים האירופאית ומהווה עד היום בסיס לתעמולה אנטישמית שמתעלה על תעמולת הנאצים בחומרתה.

      הקריאה חייבר חייבר יא יהוד שאימצו הפלסטינים בחום היא תולדה של מורשת מוחמד:
      1. קבלת הסכם כניעה והתכחשות להסכם
      2. רציחת הגברים
      3. אונס ומכירת הנשים והילדים כעבדים

      סעיפים 2,3 לא היו מקובלים או שכיחים בתקופת מוחמד ולכן המעשה הותיר רושם עז שנשמר עד היום. סעיף 1 עומד בניגוד לכללי הכבוד והצדק במזרח התיכון מאז ומעולם. בדואים היו מעדיפים למות מאשר להמרות את הבטחתם, במיוחד לאור עדות הנוכחים. את המעשה הזה, מצד מנהיג רוחני ניתן להסביר בתחלואי נפש, גאוותנות, שנאה ונקמנות. אני שותף להערכת המחבר שמוחמד נפגע מהיהודים שלא קיבלו את תורתו. במיוחד לאחר שלימדו את התלמיד הגרוע פרקים והלכות מתורתם.

  15. מזכיר לי כתבה שהופיעה ב"הארץ" לא מזמן, על טענה של חוקר מקרא שסבר שספר ויקרא ודיני הכשרות שבו נועדו במקור רק ללווים. הכותרת שאלה "האם בקרוב נוכל לאכול בייקון?". בקרוב נאכל בייקון? ממש לא. בכלל. אני מרגיש טיפש שאני כותב את זה. הדת, שום דת, לא מדברת בשפה הביקורתית של האקדמיה, ודאי שלא כשזה מגיע ליסודות הקדושים שלה. המחשבה שבעזרת ניתוחים פסיכולוגיים בשקל של מוחמד נילחם בקיצוניות היא טיפשות יוצאת דופן ממש. הוא ממש לא "מוסלמי שמשנה מבפנים את האסלאם לטובה", הוא סתם שובר מיתוסים (שזה, אם נודה על האמת, פאסה כבר המון זמן) מהסוג הפשטני שבא להחריב ולא יצליח, משכנע משוכנעים. הראיון הזה הוא עוד דוגמה לפשטנות הטרחנית של הימין המרובע, שעושה השטחה ופסאודו-רציונליזציה להכל בלי לעשות חשבון עם עצמו ועם נקודת המבט המצומצמת שלו ובלי להבין שלא ככה העולם עובד.

    1. נראה לי שהפסקנות שבה אתה קובע שאין ערך לעבודה הנ״ל טועה, ואולי גם מנסה להטעות. אם ממבונן בהיסטוריה לא תוכל להמנע מהמסקנה ששינוי עשוי להגיע מכיוונים רבים שונים ואף לא צפויים. במקרה זה, לי אישית נראה שההבנה לגבי האיסלם וההבנות והערכים של מוסלמים לגווניהם הם נושאים מאוד לא מובנים במקומותינו. הדיון הטיפוסי הוא שיטחי ופוליטי. מחקר שחוזר למקורות באופן ישיר ודן בטקסטים המקוריים הוא חשוב מאוד בקונטקס של הבורות הכללית בנושא.

    2. הכתבה היא סימפטום של שינוי הזמנים ואיננה דרך להלחם בקיצוניים. עד השנים האחרונות הושמעה מעט מאוד ביקורת פומבית על האסלאם (it has nothing to do with Islam) ועל מוחמד בפרט. כשמוסלמי מדבר על הדת שלו הדבר מעיד שהטאבו, שאימץ השמאל המטורלל כופה ה -PC, שאוסר לנקוב בשם מוצאם של פושעים הולך ונחלש. כוחה של התבונה האנושית עולה מחדש ובקרוב, אני מקווה שבעזרת ה"ברית הסעודית" גל של ביקורת פנימית יופנה כלפי מנהיגי דת שמדברים חושבים ומשכנעים אנשים לחזור לעבר הבור הפגני והאלים שממנו צמח האסלאם.

    3. התגובה היחידה החכמה פה. ממש מילים כדורבנות.
      אז מוחמד היה חולה נפש, יופי. מה עכשיו? הבה נודיע למאות מיליוני מוסלמים שהם בחרו בדת הלא נכונה? "תשמעו, עבדו עליכם".

      לא מזמן טענו מדענים שישוע, בניגוד לדימוי, כנראה לא היה לבן עור בעל חזות לבנבנה ו"מלאכית", אלה בעל חזות מזרח תיכונית. האם זה מעניין מאמינים קתוליים מרומא?
      אפשר גם להעלות טיעונים לגמריי לוגיים כנגד הנצרות שהיא למעשה בלוף אחד גדול.

      טיעונים כפי שמובאים בכתבה זו ודומיהם, לא שווים את הנייר שהם כתובים עליהם. ביקורת אקדמית על דת היא אף פעם לא רלוונטית. השיח לשינוי מתחיל תמיד בתוך הדת. כאשר חכמי דת מוסלמים מתונים יאתגרו את הקיצוניים שהם. בדיוק כפי שקורה ביהדות.

  16. זה לא לחזור ליסודות האסלאם, זה לשחוט לו את הפרות הקדושות. לא מקורי בעליל וממש לא עוזר בקידום אסלאם מתון, שינוי באסלאם או מה שזה לא יהיה שלא מתפוצץ בתחנות רכבת.

    1. "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?"

      איסלם הוא איסלם, הוא איסלם – הוא גדל וצמח פרא במדבריות ערב הצחיחות, ומוכן עכשיו לצאת לקרב האחרון.

  17. Islam is not a religion but political idea just like Nazism . the terrorists are sex meniaks that kills men's and raping their wife's . just like Mohamed did . he even raped 9 years old girl as Isis do now in his name . and as sex meniaks they promise more sex in the next world with 72 virgins …. the next world for them is one big orgy

  18. הטרור השיעי מסוכן לא פחות. ההבדל בין הטרור הסוני לשיעי הוא ברעש. הטרור הסוני עושה הרבה רעש ומהומה. הטרור השיעי חכם ממנו ולכן מסוכן ממנו.

  19. אמנת הדתות. צריך להציע בנימוס לכל מנהיגי הדתות לחתום על אמנה נגד אלימות. זה יזעזע את העולם ויעיר אותו מתרדמתו. אין צורך להודות.

  20. כדי להקים חברה (או מדינה) זקוקים לדת, אבל מדינה (או חברה) הנשלטת ע"י דת גורמת להרסיתה.

  21. מעניין ויחד עם זאת יש לשים לב לאמינות האיש ומחקרו דבר אחד בטוח וטוב למוסלמים ולאסלאם שיצא מהספר להרגיל את ההמונים לקבל ביקורת גם כשהיא אינטי תזה להבנה ה"רגילה" והרווחת באסלאם כדאי שיתאמנו ויתרגלו להפעיל את הראש במקום את הלב בלבד זו שיטה שככל שתתרבה עשויה "לחסן" את מאמיני האסלאם מפני נבערים מטופשים ואכזרים המטיפים לפשט הקוראן ולבעלות על האסלאם ופרשנותו תוך מחשבה שטחית שאינה עומדת במבחן המציאות מעבר לכך יש לזכור כי מדובר באדם מריר שעבר טראומה בחברה המצרית שאינה מבורכת בפתיחות בלשון המעטה שגם בסופו של דבר מנסה לרצות את מטיביו הגרמנים הליברלים ועל הדרך לעשות גם קופה לא קטנה מהוצאת הספר לאור ועד שלא יבחנו דבריו באמות מידה מחקריות אובייקטיביות ע"י חוקרים ידועים מהאקדמיה הבינ"ל יש לחשוש מהרבה קביעות ומסקנות של האיש ומהיסחפות רגשית המהולה בתבלין מחקרי עכ"פ זהו סמן חיובי ובתולי לעצם הוצאת הספר

  22. ממליץ לקרוא את הספר האם מחמד היב קיים, כי הם התחילו להזכיר אותו רק כשישים שנה לאחר מותו , וכל החליפים כמעט עד 200 שנה עד ממותו קראו לעצמם ואף במטבעות שיצרו קראו לעצמם סגני אללה ולא סגני שליח האל. ועוד הרבה ראיות שסותרות את קיומו .

  23. יש את זה ביותר קל, בואו נודיע שעם כל הכבוד אלוהים סיים את תפקידו עלי אדמה
    והוא יכול להתפנות לטפל בכמה כוכבי לכת פנויים אחרים שמחכים למי שיוציא אותם מתוהו ובוהו.
    אחלה המצאה זה עניין העולם הבא אבל חיינו הם פה בעולם הזה ואין מי שדן אתכם מלבד עצמכם פנימה.
    אלוהי ריב ומדון, אלוהי מלחמה וכל שאר שוחרי האלימות מוזמנים ללכת לשיעורי קיק בוקסינג
    לשחרור והרפיה. שחררו אותנו מהסטרס הזה בבקשה.
    כן מסורת זה חשוב , זה השורשים והזהות. זה מה שמלכד אותנו בזמני משבר
    אבל יאללה בואו נתקדם.

  24. הנה עוד מוסלמי מלידה שהתפכח ומראה לנו שהאיסלאם היא דת השנאה, הדיכוי, החולי הנפשי, הברבריזם ותרבות המוות.

  25. מאמר חשוב.

    שיפור במצב, עם זאת, יוכל לבוא רק מרפורמציה פנים-איסלמית.

    הנצרות היא דת איומה ונוראה, רצחנית, לוחמנית, דוגמאטית, אכזרית, חסרת-הגיון ומדכאת לא פחות מן האיסלם.
    מה שקרה בעולם הנוצרי הוא רפורמציה. פרשנות מחודשת, שינוי דגשים, גידור הדת למרחב ספיריטואלי והפרדתה מן המרחב הפוליטי והמדיני.

    הרפורמציה בעולם הנוצרי התחוללה בד בבד עם ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית.

    האסון של העולם המוסלמי הוא קיבעון מוחלט בתחום הדתי, כאשר מבחינה טכנולוגית הוא נסחף לקידמה המודרנית של המאות ה20 וה21. קידמה ללא רפורמה.
    כך, המוסלמי בימינו מחזיק מטוסי קרב, תותחים, טילים, אמצעי תקשורת המונים, אך שבוי במחשבה פרימיטיבית מפגרת ורצחנית של ערביי המאה השביעית.

  26. כתבה הזויה ופטרונית.
    הדרך היחידה להתמודד עם הטרור האיסלאמי היא להכפיש את מחולל האיסלם, בצורה משפילה כזו שהמוסלמים יבינו שדתם היא שקר ויחדלו להיות מוסלמים?
    ואנחנו בתפקיד האתאיסט הליברל (או המסיונר של ימי הביניים- תבחרו) שמסביר איפה הם טועים. למה לא לקבל את העובדה שיש אנשים שמאמינים במשהו, ומוכנים למסור גוף ונפש בשבילו? חוסר כבוד לדת אחרת הוא מתכון לחורבן ולמלחמת דת בהשתתפות כל המוסלמים כולל המתונים, נגד העולם המערבי. הזה המערב? עדיין פטרון על העולם, על המוסר, המדע והצדק, מחנך את כולנו איפה אנחנו טועים.
    כיהודי וכימני אני מכבד את המוסלמי כאדם המאמין באל אחד ובעקרונות של צדק, אבל מלחמת דת זה בדיוק מה שהקיצוניים רוצים ומטיפים לו: המערב הכופר נגד אללה ושליחו.

  27. חייבים לערוך תקצירים מחקריים בנושא
    להפיץ אותם לקהל הרחב וללמד את בניי הנוער

    בכל בתיי הספר
    כי לצערנו רבים רבים מהיהודים לא למדו
    ואינם מודעים להיסטוריה ולמקור החולני
    שממנו נולד האיסלם האכזרי והחולני