הקוד האתי לאקדמיה: מסך עשן של צנזורה

מדעי הרוח והחברה בישראל סובלים מבעיות עמוקות. האם "הקוד האתי" החדש יכול לפתור אותן? האם מדובר בפתרון ראוי? או שמא זוהי דווקא בריחה מהבעיה?

בירור האמת דורש דיבור חופשי ולא מסויג. אפלטון ואריסטו ב"אסכולת אתונה", ציורו של אמן הרנסנס רפאל

פרידריך השני, הידוע גם כ"פרידריך הגדול", מלך בפרוסיה בין 1740 ל-1786. "פריץ הזקן" נודע בהיסטוריה לא רק כאחד המצביאים המוכשרים בזמן המודרני, אלא גם כ"פרידריך הנאור", בשל סובלנותו הרבה וחופש הביטוי שהנחיל בממלכתו. בתקופתו גם ידע עדנה גדול הוגי ההשכלה, הפילוסוף עמנואל קאנט.

יורשו של פרידריך הגדול, פרידריך וויליאם השני, היה פחות סובלני, בעיקר בכל הקשור לביקורת הדת. ב-18 בדצמבר 1788 הוא חוקק לנתיניו חוק צנזורה חדש, והציב את מקורבו הנאמן, הכומר האדוק יוהאן כריסטוף פון וולנר, כאוכפו הראשי. ב-1792 קיבלה הצנזורה לעיונה את חיבורו של עמנואל קאנט "דת בגבולות התבונה בלבד", והחליטה להתיר לפרסום רק את הפרק הראשון. בצר לו התחכם קאנט ופרסם את החיבור כולו דרך אוניברסיטת יֶנָה, שעליה לא חל החוק – ולא רק במהדורה אחת, אלא גם במהדורה שנייה שיצאה ב-1794. עונשו של הפילוסוף הסורר לא איחר להגיע: צו מלכותי שאסר עליו באופן מוחלט לכתוב ולהרצות על דת, איסור שקאנט קיים עד מותו של המלך ב-1797.

היסטוריה מאלפת? אירועים שעבר זמנם וטוב שכך? ימים שלא ישובו? רק החליפו דת בפוליטיקה, פרידריך וויליאם השני בנפתלי בנט, ויוהאן וולנר באסא כשר, והרי לכם "הקוד האתי" החדש לאקדמיה הישראלית.

אקדמיה שקורסת אל תוך עצמה

כדי שחלילה לא נטעה, מובן מאליו שיש כאן מידה רבה של צדק פואטי. האקדמיה – והכוונה כאן היא למדעי החברה והרוח – מקבלת את תרופת ההדרה והדיכוי שהיא עצמה פיתחה, עיצבה והשליטה ברחבי הקמפוס. למרבה האבסורד, אין כיום מקום שמדכא את חירות המחקר, ההבעה, וקריאת התיגר על הדוגמה השלטת כמו האקדמיה הפרוגרסיבית של המאה ה-21. המקום שהיה אמור להיות הכר הפורה ביותר של רעיונות ופולמוס, הפך למדבר אינטלקטואלי. בנט-כשר הם בסך הכל גרסה לייט של מה שהאקדמיה מעוללת לאחרים דרך קבע.

העובדות ברורות. המחקרים העדכניים ביותר ביחס לאקדמיה האמריקנית – שבה ההזדהות הפוליטית של מרצים היא הקלה ביותר לבירור – מראים שהמצב גרוע מאי-פעם. באקדמיה בארה"ב נתקלים יותר ויותר בסתימת פיות, כחלק גדל והולך של תרבות הפי-סי שהתגלגלה לתרבות של "קורבניות" לנוכח "רעיונות פוגעניים", ובהומוגניות פוליטית הולכת וגוברת של הסגל האקדמי. ההידרדרות במדרון הזה, אומרות התחזיות, רחוקה מלהתקרב לסיום.

אתן דוגמה אחת. שלושה חוקרים אמריקנים פרסמו בספטמבר 2016 מחקר שבדק את ההתפלגות הפוליטית של הסגל בחמישה תחומים, ב-40 האוניברסיטאות המובילות בארה"ב. למרות שההתפלגות באוכלוסיה היא בקירוב חצי-חצי, בכלכלה הם מצאו יחס של 4.5 דמוקרטים על כל רפובליקני; במשפטים 8.6 ל-1; בפסיכולוגיה 17.4 ל-1; בתקשורת 20 ל-1; ובהיסטוריה 33.5 ל-1; הממוצע הכללי הוא 11.5 דמוקרטים לכל רפובליקני, כלומר, יותר מ-91% של חברי הסגל הם דמוקרטים. בכמעט 40% מהמחלקות שנבדקו לא היה אפילו רפובליקני אחד. והגרוע מכל: כפי שניתן לראות בתרשים המצורף, ככל שהסגל צעיר יותר, ההטיה גדולה יותר. כך שהעתיד הנשקף גרוע עוד יותר.

ההתפלגות בין פרופסורים דמוקרטים לרפובליקנים בארה"ב על פי גיל

הנתונים הללו חוזרים על עצמם בהיבטים שונים במחקרים רבים. ג'ונתן הייט, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית ואתיקה באוניברסיטת ניו-יורק (ולא שמרן), סיכם זאת כך:

בתחילת שנות ה-90, היחס הכולל של שמאל-ימין באקדמיה, ביחס לכלל המחלקות, היה שניים לאחד… עד 2005 היחס השתנה לחמישה לאחד… אם מסתכלים על הליבה – מדעי הרוח והחברה, למעט כלכלה – זה קרוב יותר ל-10 ל-1 או 20 ל-1. במילים אחרות, הקול הימני, הליברטריאני, והשמרני-חברתי, נעלם באופן בסיסי בין 1995 ו-2005.

מרגע שזה מובן, הכל מובן. האקדמיה עברה את "נקודת המפנה" (tipping point), שממנה כל התופעות הסוציולוגיות שמיוחסות לכתות וחברות סגורות נכונות לגביה: שיח פנימי קבוצתי המאשש את עצמו ומלווה באווירת טהרנות, צדקנות ומוסרנות; רפיון-דעת אינטלקטואלי ואובדן קשר עם המציאות; חוסר פתיחות, צנזורה ודחיקה לשוליים של מה שאינו חלק מהדוגמה; פחד מדיון חופשי שבו הדעות והדוברים השונים הם שווי-מעמד; הבניה היררכית של ידע ופנייה לסמכות; תחושת נרדפות והתכנסות פנימה; מינויים של דומה-מביא-דומה ("נישואי קרובים"); וירידה ברמה, שהיא תוצאת כיווץ הגבולות האינטלקטואליים של השיח והיעדר הפריה רעיונית. ומעל הכל מתנשא עיוורון פנימי וחוסר-מודעות-עצמית לכל התהליכים הללו.

אקדמיה מקרבנת

הקורבנות האמיתיים של התהליכים הללו הם כמובן הסטודנטים. סטודנט שלמד באוניברסיטה סבור, בצדק מבחינתו, שהוא מומחה ברמת תואר ראשון בתחום הלימודים שלו. אבל זהו שקר מוסדי מובנה, שהסטודנט חסר-אונים מולו. למעשה, הסטודנטים שלנו הם מומחים ברמת תואר ראשון לחלק בלבד מהתחום שלהם, חלק שהמרצים בחרו עבורם מתוך רשימה ארוכה של חומרים שהם היו אמורים להיחשף אליהם בתנאי לימוד הוגנים.

אני לוקח סיכון שאשעמם חלק מהקוראים, ונותן דוגמה מהתחום שלי, שמלווה בניסיון של כ-10 שנות הוראה באוניברסיטה העברית וכ-5 שנים של מיון אלפי פניות, לצד ראיון אישי שערכתי למאות סטודנטים מכל האוניברסיטאות בארץ, לצרכי קבלה לתכניות הלימוד היקרות שהקמתי (בעזרת תורמים נדיבים), בדיוק לצרכי איזון והשלמת השכלה לסטודנטים מצטיינים.

ובכן, סטודנטים שלמדו לתואר ראשון בפילוסופיה, מדע המדינה ופכ"מ, יודעים בדרך כלל להגיד דברים אינטליגנטיים מאוד על קאנט, מרקס, רולס ואפילו פוקו (עם דגשים בהתאם לאוניברסיטה שבה למדו). אבל קשה מאוד למצוא סטודנט לתואר ראשון שלמד סמינר רציני על הפילוסופיה הפוליטית של אריסטו, על מונטסקייה, אדמונד ברק, אלכסיס דה-טוקוויל, פרידריך האייק, ארווינג קריסטול ועוד רבים וטובים.

אלו הן דוגמאות בולטות לפערי הידע של סטודנטים בנוגע להוגים בולטים שמתאפיינים בזיקה ל"תפיסת עולם ימנית". אותו אחוז קטן שכן נחשף לחומרים הנפלאים האלה, קיבל בדרך כלל רק הצצה מקרית, מרמת "ניים-דרופינג" ועד שיעור אחד, והסיכוי שהמורה שלימד אותו אוחז בתפיסות העולם הללו ומאמץ את ההגות הזו ברמה כלשהי – שואף לאפס.

את הטענה הזו אני יכול בקלות להוכיח ברוב תחומי הלימוד במדעי הרוח והחברה. הסטודנטים החביבים שלנו, שסיימו תואר שלם, בטוחים שיש להם השכלה רחבה. אבל לא. מבלי שירגישו, עשו עליהם סיבוב אידיאולוגי. במשך שלוש או ארבע שנים נתנו להם ללמוד, לדבר ולחשוב על הגות בטווח שבין ליברלי-פרוגרסיבי למרקסיזם ופוסט-מודרניזם, והציגו אותה באופן מוסדי כדומיננטית ומוכלת בתוך עצמה. הסטודנטים מחמיצים הוגים שאינם נופלים בדבר (בלשון המעטה) בתחכום, בידע, בעקביות ובלכידות של הגותם מאלו של השמאל. הוגים נפלאים, שרובץ על כתפיהם חטא אקדמי נורא: הם שמרנים חברתיים, או ליברלים כלכלית, או ריאליסטים, או גם וגם וגם. הם מחוץ לדוגמה של האוניברסיטה הפרוגרסיבית, ומחוץ לתחומי העניין האידיאולוגיים של הסגל.

חלק מתחושת הנחיתות המובנית של הימין בשיח הפוליטי-אינטלקטואלי, נובע בדיוק מזה. האקדמיה הישראלית לא מציידת את הסטודנטים שלה – ואנחנו מדברים על מאות ואלפים בכל שנה – בכלים המתאימים לנהל את הוויכוח הפוליטי-אידיאולוגי. האקדמיה לא רק שאיננה מציידת, היא גם לא נותנת לסטודנטים את הכלים האינטלקטואליים שיאפשרו להם להבין שהם חסרי ציוד. יש שם לשיטת חינוך כזו: אינדוקטרינציה.

מכאן עולה שהטענה כי הבעיה בקוד האתי היא הפגיעה בחופש האקדמי, היא גרוטסקית לנוכח העובדה שהאקדמיה עצמה לא רק רצחה אותו מזמן, אלא גם מתעללת בשיטתיות בגופה. המרצים והסטודנטים מלחכי הפנכה שנזכרו ליילל על הפגיעה בחירות ההבעה, אך מעולם לא נלחמו נגד ההדרה וההשתקה מצד האוניברסיטאות, לא שווים את הבל פיהם הבכייני. הם גרועים בהרבה מיוהאן וולנר, שהיה צנזור קשה, אבל לפחות פעל ביושר ועקביות.

שקרים אקדמיים והונאה עצמית אינטלקטואלית

אנו מתקרבים ללב העניין. מדעי הרוח והחברה עלו על מסלול רדיקלי. האקדמיה הפכה, בניסוחו של הייט, ממוסד של חיפוש אמת למוסד של צדק חברתי. בְּמקום שתכליתו צדק חברתי – סוציאליזציה ויישור קו הם ערכים מרכזיים, וההומוגניות של הסגל היא נכס. במקום שתכליתו חיפוש אמת – ויכוח ופולמוס הם ערכים מרכזיים, וההטרוגניות של הסגל היא נכס.

מדוע ההטרוגניות היא נכס? משום שאנשי אמת מודעים לחסרונותיהם, ויודעים שהסטודנט צריך, לטובתו, להיחשף לעמדות שונות – מאנשים בעלי עמדות שונות. יש לכך סיבות רבות. למשל, אחת ההטיות המפורסמות ביותר שלנו היא "הטיית האישוש" (confirmation bias). אנחנו נוטים לחפש, למצוא ולפרש עדויות שתומכות במה שאנו מאמינים בו. כך אנו הופכים יותר ויותר מוכשרים בהצגת התיאוריות שלנו, ופחות ופחות מוכשרים בהצגת התיאוריות המתנגדות.

אבל אם להיות עוד יותר ישרים, יש כאן הרבה יותר מזה. יש כאן עניין – תחזיקו חזק – של אהבה. אני, למשל, אוהב את ההגות הליברלית של פרידריך האייק, וחושב שהפרוגרסיביות של ג'ון רולס היא אחת ההונאות הפילוסופיות הגדולות ביותר בהיסטוריה. אני אוהב לקרוא את האייק ועל האייק, וחושב שחלק מהוויכוחים של ממשיכיו הם משמעותיים ביותר. לעומת זאת, כשאני צריך לקרוא את ממשיכי רולס מתווכחים זה עם זה על יישום המשנה המופרכת שלו בנושא עכשווי כלשהו, אני חווה סבל אינטלקטואלי. עבורי הדיונים הללו מזכירים ויכוחים תיאולוגיים מימי-הביניים על צבעי הנוצות של כנפי מלאכים. לדעתי מדובר באופנה אינטלקטואלית, שטויות יומרניות של השמאל, שממילא יחלפו מן העולם ככל שאנשים יתפכחו מאשליית הפרוגרס – פרויקט שאני גאה להיות חלק ממנו.

הדברים האלה, שאמרתי על עצמי, נכונים מבחינתי גם על הרולסיאנים שמתיימרים ללמד האייק. אבל אל דאגה, הם (הרולסיאנים שהיו אמורים ללמד האייק), מצאו פתרון נפלא לבעיה: הם פשוט לא מלמדים אותו. כי חבל להם לבזבז לסטודנטים את הזמן עם אופנה אינטלקטואלית, שטויות יומרניות של הימין, שממילא יחלפו מן העולם עם ניצחון הפרוגרס – פרויקט שהם גאים להיות חלק ממנו.

אני זוכר שפעם, כשהייתי סטודנט לתואר שני, שאלתי פרופסור חשוב ונאור במיוחד מדוע לומדים באוניברסיטה העברית כל כך הרבה רולס, ולא לומדים בכלל האייק. הוא שיגר אליי מבט מופתע, על גבול המזועזע. "כי רולס הוא פילוסוף מאוד מאוד חשוב ומשפיע!", קרא. והוא צודק. בעולם ההגותי והפוליטי שלו, רולס באמת מאוד חשוב ומשפיע. הוא רואה את ההשפעה שלו בכל מדיניות ממשלתית, ומצטער מאוד שעוד לא הכירו בחשיבותו כמעט בכל מקום שבו אין תכנון מרכזי מושכל.

אבל בעולם האינטלקטואלי והפוליטי שלי, האייק הוא כזה. מבחינתי מדובר בזוכה פרס נובל בכלכלה, גאון שתפיסת עולמו עיצבה באופן ישיר את המהפכה של תאצ'ר ובאופן עקיף את זו של רייגן, אדם שהגותו שינתה לטובה את כלכלת העולם כולו בשנות ה-80, לכלכלה הרווחת בו עד היום. אני רואה את ההשפעה שלו בכל מקום שבו אין תכנון מרכזי, ומצטער שעוד לא הכירו בחשיבותו כמעט בכל מקום שבו יש תכנון מרכזי "מושכל".

בכל אופן, המרצה הנאור שלי מוכיח את הנקודה. החוקר הרולסיאני אוהב את רולס. מבחינתו זה עול להיות מעודכן בכתבי האייק הלא כל-כך חשוב, בפירוש המיותר שכותבים לו כל מיני שמרנים, ובהגות חסרת-הערך של ממשיכיו. הוא לא באמת יישאר מעודכן בחומר הזה לאורך זמן. הוא ילך וישתכלל בהבנת רולס, בעוד שהבנת האייק שלו תישאר ברמת תואר ראשון או שני. התוצאה צפויה מראש: נטייה לא ללמד חומרים שאתה לא ממש בקיא בהם, וממילא לא סבור שהם חשובים. בנטייה הזו, האקדמיה ההומוגנית שלנו מצטיינת להפליא.

המציאות חשובה יותר ממילים וקודים אתיים. אסא כשר. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הקוד האתי

כשחושבים על כל זה, מבינים עד כמה הקוד האתי של בנט-כשר הוא לא רק אנטי-אקדמי (במובן הליברלי המקורי של המילה), אלא גם לא יעיל. אתן לכך חמש סיבות.

ראשית, מבחינת האתוס והערכים של האקדמיה, המסורת הליברלית האקדמית דורשת שניתן למרצים את החופש להגיד מה שהם רוצים. הרעיון להקים לתחייה את פרידריך וויליאם השני ויוהאן כריסטוף פון וולנר הוא חזון בלהות. בירור האמת דורש דיבור חופשי ולא מסויג. כל דבר אחר, הוא הפיכת האקדמיה למוסד של דיכוי מחשבה בשם ערך שהוא חיצוני לאמת. כשר ניסח קוד אתי של אינקוויזיציה: יש לו תוקף אינטלקטואלי רק אם יש בנמצא דוקטרינה – שהיא עצמה מעבר לכל מחלוקת – שקובעת מה אסור שיהיה במחלוקת. מנקודת מבט ליברלית, זו טענה מפחידה – בדיוק כמו דיכוי הדיבור בשם הפוליטיקלי-קורקט.

שנית, הקוד האתי מופרך. בין השאר, הוא מגדיר "פוליטי" כך: "כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי" וכו' וכו'. טוב ויפה. אבל אמרו לי, האם אסא כשר עצמו לא מתבטא בנושאים כמו 'דמוקרטיה' ו'מעמד בית-המשפט העליון', נושאים שנויים במחלוקת פוליטית חריפה, כהגדרתה כאן? יתר-על-כן, האם לא נכון שבעולמו האתי של כשר יש בסוגיות האלה עמדה מוסרית "נכונה", ובהוראתו ודיבורו הוא שם דגש, מודע או לא, על צד אחד? קל לראות שמנקודת מבט אישית, פסיכולוגית ומעשית, הדרישה של כשר לא ריאלית. כולנו נוטים להאמין שהעמדות שלנו הן אינטלקטואליות, אמתיות, מנומקות ומוסריות, בוודאי לא סתם "פוליטיות". הפתרון פשוט: בעולם מדעי החברה והרוח, הכל פוליטי – או יכול להיות כזה. הכל נתון לוויכוח, הכל פתוח. נכון שהאקדמיה שלנו לא מקיימת את הכלל הזה, אבל זה לא אומר שגם משרד החינוך וקומיסרי הדיבור התורניים צריכים להשליך אותו לפח.

שלישית, כפי שאני מקווה שהדגמתי למעלה, לאקדמיה יש בעיות יסודיות וקשות הרבה יותר. אני מזהה כאן סכנה חמורה, שבמקום להתמודד איתן, שר החינוך יכסה אותן בשמיכת הקוד האתי, ויאמר שלום על ישראל. בנט-כשר יזכו בתהילת הכותרות, הימין יעלוז, אבל הפרוגרסיביות המדירה תמשיך לצעוד בסך, ורק תגדל עם עוד ועוד תקציבי עתק, שעכשיו "הוכשרו" בחסות "הקוד האתי". במילים אחרות, הקוד עלול להתגלות ככתב הכניעה של בנט; הוא הבין שהוא לא יכול לטפל בבעיות העומק באקדמיה, ולכן הוא מטפל במשהו קטן ובולט שמצוי על פני השטח. אם זה נכון (ואני מקווה שלא), זוהי הבשורה הרעה ביותר שנתן אי-פעם שר חינוך לסטודנט הישראלי.

רביעית, אמנם נכון שהסטודנטים עוברים תהליך פוליטיזציה עמוק באקדמיה, וברור שהוא משפיע על רבים מהם. אבל העניין רחוק מלעמוד על התבטאויות פוליטיות בכיתה. הבעיה הגדולה, כמו שכל סוציולוג מתחיל יספר לכם על כל כת, היא המסר המוסדי שמקיף את הסטודנטים מכל עבר. בקפיטריה, בסילבוסים, בטון, בהומוגניות של הסגל, במבטים, בכנסים, ביחס האישי, בהישגים, בקידום – כמעט הכל באוניברסיטאות היום משדר ליברליזם פרוגרסיבי מצמית. ההתבטאויות הפוליטיות שמטרידות את בנט-כשר הן הקטנה שבבעיותינו בסוגיה זו. הן נעות בין אתנחתא קומית להפסקה מתודולוגית בשיעור משעמם. האינדוקטרינציה הסמויה היא עניין מורכב וקשה לזיהוי מצד הסטודנט. ההתבטאויות הגלויות בעיקר עוזרות לסטודנטים להבין לאן הגיעו. עד היום אני זוכר את המרצה ללוגיקה בסמסטר הראשון שלי אומרת באולם ההרצאות שהיא יכולה להוכיח לוגית "שביבי לא יכול להיות ראש ממשלה". זה היה אותנטי ופוקח עיניים יותר מכל יום הכנה מלאכותי שעברתי לקראת הלימודים.

הנקודה החמישית והאחרונה היא מעשית. מי שמאמינים בקוד אתי כנראה שייכים בעצמם לעולם הפרוגרסיבי, שבו "קודים אתיים" כפויים מלמעלה חשובים יותר מהמציאות ומהבחירה החופשית. גם הקוד האתי עצמו הוא הגבלת דיבור פרוגרסיבית-צדקנית-דכאנית, שהיא דבר שגרה בשמאל, רק בנושאים אחרים. אבל תגידו לי, איך בדיוק יעבוד "קוד אתי" באקדמיה? מצד אחד, הקביעות מנצחת הכל. מה האיום הגדול? שהצנזורים של כשר יעשו למרצה הסורר נו-נו-נו? הדמוקרטיה שלנו לא באמת מזכירה את פרוסיה המלוכנית מבחינת האיומים שהיא יכולה לנפנף בהם. מצד שני, אף מרצה לא מכיר בסמכות האינטלקטואלית של פרופ' כשר והשר בנט להגיד לו מה מותר ומה אסור. כך יוצא שלקוד אין כוח אכיפה או סמכות אינטלקטואלית.

מכאן אנו למדים מה יהיה פועלו האמתי של הקוד: בחסותו תולבן הקריסה לתוך עצמה של האקדמיה שלנו, שיוצרת חור שחור תקציבי, שימשיך לשאוב את משאבינו תוך כדי שהוא מונע מהסטודנטים שלנו את ההשכלה שמגיעה להם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

55 תגובות למאמר

  1. אתר ימני? הצחקתם אותי. מדובר בעוד אתר ביביסטי קלאסי. אם נפתלי בנט מעלה הצעה ברוח ימנית- שמרנית מיד כל כתבי החצר של ביבי ימצאו דרך להציג את חסרונתיה (בהמון לוליניות)- מי שלא מבין מדוע ישראל היום אינו עיתון ימני אלא עיתון מפלגתי ואף משפחתי- יכול להתחיל להבין את הדברין מקריאת המאמר הזה.
    חבל שהימין עוקף את השמאל ביישום השגיאות התקשורתיות שלו.

    1. המאמר תואם את הקו הקלאסי של האתר, מינימום התערבות ממשלתית, ומקסימום "שוק חופשי".
      הוא מתנגד לפיקוח על ההתבטאויות, ותומך במצב שתהיה תחרות חופשית בין הגישות השונות באונברסיטאות, לעומת מונופול של השקפות שמאל.

    2. בנט הסרמטוט ה"ימני" שעושה עסקאות עם הרפורמים?
      זה שהבטיח שיטת ואוצ'רים בחינוך ובתור שר חינוך שם את המקבילה הנשית של סטאלין להמשיך להרעיל אותנו עם חינוך "ציבורי"?
      זה שכל הזמן מקשקש על האוסלו שלו במקום האוסלו של השמאל ומציג את זה כרעיון מהפכני?

      לא אמיר, אתה פה המצחיק.

    3. אני ביביסט (וקפיטליסט שתומך במינימום ממשלה וסטודנט לשעבר) ותומך במהלך, מהלך מצויין. אפשר לחשוב מכל הטענות האלו שלאנשי צבא אין את אותה הגבלה בדיוק. ובצבא זה עובד מצויין. אין שום סיבה שזה לא יעבוד באקדמיה באותה מידה. ואני ממש לא מודאג ל-"חופש המרצים" מפני שאם יש חומר אוניברסיטאי שהוא פוליטי מאוד אז כנראה שמקומו לא באולם ההרצאה (ואם הוא מהותי אני בטוח שהמרצה הנכבד יוכל לארגן הרצאת תרבות באופן פרטי שאליה יגיעו כל האנשים שמעוניינים לשמוע).

  2. אוסיף שישנה סבירות גבוהה שה"קוד" ישומש דווקא כדי להצר את צעדיהם של מרצי הימין הבודדים שנשארו בטוענה שהם מכניסים פוליטיקה לשיעוריהם. הרי כידוע לא חשוב מי כותב את החוק, חשוב מי אמון על פרשנותו…

  3. תודה. מאמר חשוב.

    אני מקווה שאתה חבר ב HxAcademy של הייט, זו יוזמה שצוברת פופולריות ומשפיעה.

    הערה קטנה – הייט מצהיר שהוא התחיל את המחקר שלו (בנושא מוסר) כדמוקרט וסיום אותו שמרן, כך שהיום למעשה הוא כן מגדיר את עצמו כשמרן, באחת ההרצאות שלו הוא אומר ״בפקולטות למדעי הרוח יש שמרן אחד על כל 14 פרוגרסיבים, ואני מכיר אותו״ (ורומז אליו עצמו).

    אולי יש מקום למאמר המשך על ה telus שמזכיר הייט ומבהיר את הבעייה שאתה דן בה. חשוב שאנשים יכירו את המושג הזה.

    1. ג'ונתן הייט מגדיר את עצמו כיום כ-Centrist או כ-Moderate, ובתרגום לעברית – כאיש מרכז – לא ליברל ולא שמרן.

    2. היי,
      תוכל/י להרחיב על HxAcademy, ואם את/ה מכיר/ה קבוצות מעניינות נוספות שנוכל ללמוד מהם? תודה:).

  4. מאמר פוקח עיניים. מי שמכיר קצת את המצב באוניברסיטאות בארצות הברית – שם המצב מוקצן עד לאבסורד – מבין עד כמה עמוקים החוליים במערכת האקדמית, וכמה עמוקה צריכה להיות עקירת השורשים הרקובים הללו, אם יש לה בכלל סיכוי. דווקא סיום המאמר מצביע על פתרון שהוא אולי היחיד היעיל: לתת לאוניברסיטאות לקרוס לתוך עצמן, להביא בעצמן את התמוטטות ההשכלה הגבוהה, ולהתחיל מחדש מאפס.

    1. זאת חשיבה קומוניסטית טיפוסית – לתת להם להיהרס. במקום לחשוב איך לתקן, להביא להרס מוחלט. איך לתקן? כמו טראמפ. איך טראמפ משנה מדיניות. הוא מחליף אנשים. הוא ממנה לתפקידים אנשים שמשנים מדיניות. ניקי היילי, דייויד פרידמן.
      המדינה צריכה לראות כיצד באמצעות המל"ג היא ממנה או מפטרת אנשי מפתח שמקבלים החלטות בקשר למינויים של אנשים תחתם. ברגע שהאנשים ישתנו, המדיניות תשתנה בהתאם.

    2. מסכים עם עובד, לא מסכים עם מירית.
      כפי שלתת למפעל כושל לפשוט רגל זו לא חשיבה קומוניסטית, כך הדבר עם מוסד אקדמי.
      מעבר לכך, המדינה לא צריכה למנות אף אחד באוניברסיטה, לא לפטר אף אחד, ובעיקר לא לתת תקציב לאף אחד מחוץ לפקולטות להנדסה ולמדעי הטבע.

  5. מרענן לקרוא את ד"ר רן ברץ כותב על שדה שבו הוא מבין. רק חבל שהוא שכח את הטיעון המנצח שלו:
    "אין התחממות גלובלית,
    יש התחממות גלובלית אבל זה טוב,
    התחממות גלובלית היא קונספירציה של הסמול להשמיד את הכלכלה,
    ביבי צודק,
    תצביעו ביבי."

    1. זה שאתה מנסה להגחיך את המאמר היה צפוי. אבל טיפ קטן – כשמנסים להגחיך משהו, הטיעון שלך אמור להיות מצחיק, לא מגוחך בעצמו. ניסיון קלוש וחסר כישרון כמו שלך להפוך מישהו לבדיחה, רק הופך אותך עצמך לבדיחה די פטטית.

    2. התחממות גלובלית יתכן שהיא מעשה ידי אדם ויתכן שלא. אבל מה שבטוח שמגפת האוטיזם שכיום הופך אחד מכל שבעים תינוקות לנטל נורא על משפחתו והחברה קשורה היטב לשריפת פחמימנים במנועי בעיקרה פנימית. מי מכל השמאלנים ויתר על האוטו שלו והשקיע כסף במכונית חשמלית? אלף אנשים בכל הארץ שהם ברובם דווקא ימנים.

  6. באתר "מוניטור האקדמיה הישראלית" אפשר לראות שהמצב בישראל מבחינת ההטיה הפוליטית באקדמיה דומה לזה שבארה"ב:

    http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?new_lang=he

    וזה לא מקרי – הקרן החדשה לישראל (באמצעות זרועות הביצוע שלה, כמו שתי"ל או ארגון "קולך") חדרה עמוק לתוך האקדמיה והיא מממנת מחלקות ופרויקטים כמו למשל הקליניקות המשפטיות במחלקות ללימודי משפט באוניברסיטאות השונות:

    https://imti.org.il/wp-content/uploads/2015/06/קליניקות-חיפה.pdf

    או התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן:

    http://www.gendersite.org.il/2010/05/10/1152/

  7. וואו מזל שאין לי תואר. ברוך השם עובד ומשתכר יפה מאוד ולא צריך להכנס למוסדות הכפירה הללו. ותודה לרבי נחמן

  8. באמת שהכל נכון, כיף לקרא ונעים להסכים. אבל האם אי-פעם תהיה ביקורת באתר הזה על משהו שביבי עשה ופרגון למשהו שבנט-שקד-כץ עשו?? כנראה שלא.

  9. זה רק מוכיח עד כמה רחוקה האידאולוגיה הימינית/ שמרנית ממימוש.
    אין לאידיאולוגיה השמרנית בארץ בסיס עמוק. אין בית אקדמי, אין בית תרבותי ואין בית משפטי ואין בית תקשורתי שיצור מגן כנגד האידאולוגיה השמאלית.
    המשאל פועל כמקשה אחת כצבא אחד והימין פועל כלוחם בודד.
    70 שנה לקום המדינה ולצערי אין פה עדין מרכז אקדמי/תיאטרון/עיתון וכו… בעלי נטיה ימינית מובהקת ומשפיעה

    1. ממש לא נכון. האידיאולוגיה הימנית מצוייה בפיסיקה מתמטיקה כימיה ביולוגיה מדעי המחשב רפואה הנדסה ואסטרונומיה. כל מה שמעוגן במציאות וניתן לחיזוי על פי היסק לוגי של עובדות הוא ימין.

  10. לכן מי שרוצה ללמוד פילוסופיה ולוגיקה ומדיניות וחברה והסיטוריה, קודם כל שיעשה תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה רפואה, הנדסה, כל מיני תחומי מחשבה מוזרים שבהם לשקר אין רגליים. תרמה את החישובים, הגשר יקרוס. תרמה את הבדיקה הפיזיקלית והמעמבדה, החולה ימות. תרמה את המתמטיקה, הכל ייצא הפוך. וכולי. רק אחרי שלמדת לוגיקה של המציאות אז אפשר ללמוד פילוסופיה ומדיניות וחברה, ולדון לא רק במה שרצויף אלא גם במה שעולה בקנה אחד עם המציאות.

    1. לצערי, הנטיה לצדק חברתי נכנסה גם לתחומים "פיזיים".
      נסה לחקור את המגבלות הפיזיולוגיות על שירות נשים בצבא,
      או את מאפייני המוח של גזעים ומינים שונים.

      למשל-
      https://mida.org.il/2017/03/30/%D7%91%D7%A9%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8/

  11. אז תן לי להבין רגע. המערכת האקדמית שכולה באה מרגולציה (הרי כל התקציב הוא ציבורי), זו המערכת שצריך לשמר אותה חפה מרגולציה?

    בדיחה די מצחיקה, חייב להודות. לא רוצה רגולציה? בבקשה, לך תשיג מימון פרטי, שם תוכל להשמיע כמה פוליטיקה שאתה רוצה בשיעור.

    1. האקדמיה בארץ היא ציבורית מסיבות היסטוריות. בארהב יש הרבה מוסדות פרטיים. עיסוק במדע כיום יכול להיות ריווחי – אם בגלל הוראה או אם בזכות מחקר.

  12. אחת הבעיות הגדולות בלימודי החברה והתרבות בישראל זו האירופוצנריות שלהם, שתורמת להתעלמות מהמתרחש באיזור. תופעה זו קשורה להנטיה לסמול.

  13. הכל נראה נכון, וכתוב נהדר
    חסר רק דבר אחד – מה ההצעה האלטרנטיבית שלך לעצור את הסחף?

  14. אני רק שאלה – למה מרצה בארכיאולוגיה, היסטוריה או מדעי המדינה צריך מלכתחילה להביע את עמדתו הפוליטית? מה משרתת הבעת העמדה הפוליטית? התשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שהמרצה מבקש להשפיע על הסטודנטים, ומכאן שמדובר בניצול הבמה והמרות.
    אפשר לשאול אותה שאלה גם לגבי אנשי התקשורת בתכניות האקטואליה ולגבי נהגי המוניות. אין כאן סתימת פיות אלא הגדרת תפקיד, וכך כתב גם כשר בהצעה שלו: אתה מרצה? תלמד לפי הסילבוס. אל תדבר על פוליטיקה.

    עם זאת, כשר לא התייחס להטיית הסילבוס ולרעות חולות אחרות, וכאן, לדעתי, הבעיה הרצינית יותר.

    1. אי אפשר להפריד בין ארכיאולוגיה, היסטוריה או מדעי המדינה לבין פוליטיקה.

      בארכיאולוגיה, אם תקבל את התנ"ך כמקור היסטורי אמין, עם כל ההסתייגויות שיש כלפי כל מקור עתיק – הרי אתה לאומן קנאי וחשוך. ואם תטען שהתנ"ך הוא פיקציה שאין בה שורה אחת של אמת – הרי שאתה שמאלן קיצוני שונא ישראל.

      בהיסטוריה – אם תנסה להתרחק מפוליטיקה ותלמד, נניח, על מלחמת האזרחים האמריקנית – מיד אפשר יהיה לדעת מהיכן אתה בא ולאן אתה חותר. האם לינקולן היה נשיא דיקטטור שדיכא את זכות מדינות הדרום להגדרה עצמית – או שמא נביא החירות והצדק ששיחרר את העבדים?

      במדע המדינה – האם הדמוקרטיה הישראלית דומה לדמוקרטיה הבריטית? או הסרי-לנקית? אם רוצים – אפשר להדגיש קווי דימיון לכאן או לכאן, והרי לך אינדיקציה ברורה כשמש מהי האידיאולוגיה של המרצה.

      הציווי "אל תדבר על פוליטיקה" איננו מעשי וגם חסר ערך. אפשר – איכשהו – להתאפק ולא להוציא מהפה את המילים "בנט", "ביבי" או "הרצוג". אבל אפילו נגר חירש יוכל לראות מיד מהו הכיוון האידיאולוגי של המרצה.

  15. חזרתי היום מהאוניברסיטה. בחמש שנים שאני שם, עברתי ממצביעת מרצ תמידית – לימנית קולנית מאד ומאז, בחדווה לא קטנה, נהניתי לומר למרצים בחוג שלי , שהם מועלים בתפקידם האקדמי לייצר רעיונות חדשים, שהם מתבוססים כבר עשרות שנים באותה סטגנציה של אותה ביצה, באותם רעיונות מעופשים, פרי נישואי קרובים בלבד. היום בפעם הראשונה הרגשתי, שאיבדתי את הייחוד שלי בגילמן. אנשים התאפקו מאד ולא הקיאו יותר למשמע הדעות שלי אלא יצאו מגדרם להראות לי ש'מה פתאום'?! הם מדירים?!
    עצם הרעיון שהיה נחוץ קוד אתי – כבר עשה את העבודה. (קצת למורת רוחי המרדנית, האמת)
    ואני שואלת – למה רק עכשיו נזכרו להגיד שקיימת בעיה במדעי הרוח?!

    בכל מקרה, אני כמעט סולחת עכשיו לבנט על כך שבעוורונו הבלתי ייאמן התיר להכניס את המושג הכוזב "דמוקרטיה מהותית" לתוכנית הלימודים לבגרות ובכך לייצר מצב שבו המפלגה שלו נחשבת לאנטי-דמוקרטית
    בכל מקרה, רן – מאמר משובח, ומאחר שאין לי דרך אחרת לעשות זאת – אני מבקשת פה פגישה עמך. המייל שלי במערכת. תודה

    1. בתור אקטיביסטית במפלגת "זהות" כדאי לך לעשות חושבים לגבי קרבת האינטרסים בין מרצ לבין "זהות" – שניהם רוצים להחליש את הזרם המרכזי בציונות ולדחוף לאנרכיה:

      http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/815/148.html

  16. זה באמת מאוד אנטי ליברלי להגביל את החופש של המרצים. בתור ליברל אי אפשר להצדיק כזה דבר, גם אם חושבים שזה דווקא ישפר את החופש (כי סוף סוף ימניים יוכלו לנשום באקדמיה) – הרי אנו מכירים בעיקרון הכשל התכנוני.
    אז מה עושים? המצב כפי שהוא די מזעזע באקדמיה!
    התשובה מייאשת: אין מה לעשות!

  17. כפרופסור בטכניון.
    יש רוב מובהק לשמאל גם במדעים מדויקים ובהנדסה. רוב זה ברור יותר ויותר ככל שעולה רמת ההשכלה. יתכן שהימין צריך לבדוק מה פגום בדעותיו שהן נדחות ככל שההשכלה עולה.

    גם אנחנו מתנגדים לפגיעה בחופש האקדמי. האתיקה של הנדסה מודרנית מכבדת שונות, שוויון, חופש הבעת דעה, העצמת עובדים ומגזרים מוחלשים ובחירה אוביקטיבית נטולת דעות קדומות של הפתרונות הטובים ביותר. אין לה שום קשר להבלים של פרופסור כשר. יותר מכך שום אוניברסיטה ראויה בעולם לא תקבל תכתיבי אתיקה מבחוץ. פריחת האוניברסיטות והמדע של העידן המודרני קשורה ישירות לעצמאות האינטלקטואלית של חברי הסגל.

    1. קשקוש מוחלט, אומר את זה כימני בעל תואר שני במדמ"ח, עם חברים ימנים דוקטורים במדמ"ח, והמון חברים ימנים בעלי תואר ראשון, שני ושלישי במתמטיקה ומדמ"ח.

      אתה אידיוט שמבסס את הטיעון שלו על דברים לא נכונים, ולכן אין מה להתייחס אליהם בכלל.

      אני אגב לא מתנגד לחוק אז תפסיק להתיימר לייצג אותי.

  18. בתור סטונדט לתואר שני בתכנית מצטיינים במדעי המדינה, אני יכול להגיד בסמכות שהדברים שנכתבו במאמר זה, בכל הנוגע ללימודי הגות "פרוגרסיביים" לעומת "שמרניים" הם הגזמה במקרה הטוב. במהלך התואר הראשון, שכלל 140 נ"ז, למדתי שלושה מאמרים של האייק (כ-50 עמ'), שני מאמרים של ברק (כ-35 עמ'), את כל "פוליטיקה" של אריסטו (נטו כ-50 עמ') וה-מ-ו-ן מאבות השמרנות האמריקאית הפוליטית. לגבי טוקוויל ומונטסקייה, הם בכלל לחם וחמאה של הפילוסופיה הפוליטית, ומטפטפים (בקטע טוב) את התאוריות שלהם כמעט בכל קורס עם נגיעה היסטורית. הדברים של הכותב לא מבוססים על כלום, ובמקרה הרע מדובר בשטויות של מפסידן, שמייחס ליריביו את נפסדותו שלו. הרי הוא היה מעוניין להעלים את רואלס מהאקדמיה, כדי שלא יאלץ להתמודד עם הצורך האינטלקטואלי להתווכח על רעיונות של "צדק חלוקתי". בתואר הראשון למדתי כ-70 עמודים על הוויכוח שהתנהל בינו לבין הליברטריאן האדוק (והיהודי) רוברט נוזיק, בנוגע לצורה הכלכלית הראויה לפרש את "הציווי הקטגורי של קאנט". ומה לעשות, שרעיון "צדק כהוגנות" של רולס, המבוסס על הסכמות לאומיות ג'נטלמניות פרוגרסיביות בקושי, פשוט עדיף בהגנה על החופש הכלכלי יותר מרעיונותיו הרזים של האייק, שהמתינות שלו הייתה רלוונטית רק בצל הסכנה האדומה. אולי הכותב עוד חי בחשש מהטרויקה של סטאלין, אבל זה כבר לא קשור לפילוסופיה או לפוליטיקה, אלא לפסיכולוגיה. שילך אפוא לבדיקה אצל פסיכיאטר שמאלני, שיבחן אותו בצורה אנליטית לפי גישתו של עוד שמרן יהודי מפוכח הנלמד באוניברסטאות ארצנו: ז. פרויד.

    1. פוליטיקה של אריסטו 50 עמ'? הצחקת אותי. אין לך מושג על מה אתה מדבר. גם אין לברק "מאמרים" שלמדת, אולי קראת מובאות מתוך 'מחשבות על המהפכה בצרפת' באיזו מקראה? כנ"ל לא יודע מה למדת מהאייק, אבל רוב החיבורים החשובים שלו הם ספרים, לא מאמרים, ואצלו 50 עמ' הם אולי ההקדמה, כך שאני מניח ששוב מדובר במובאה בתוך ספר מקורות. מכיוון שאתה סבור שהאייק כתב בעיקר על "הסכנה האדומה" כנראה שהמובאה היא מתוך 'הדרך לשעבוד' – אבל האייק המשיך ליצור עוד עשרות שנים אחר כך וכתב על מדינת הרווחה בלי קשר לקומוניזם.

      על כל פנים, מובאות בספרי מקורות הן לרמת תיכון, לא יאות ל"סטודנט בתואר שני למצטיינים". הוכחת שלימדו אותך את הדברים הללו ברישול וללא הקשר ועומק, ברמת מבוא מקרי במקרה הטוב. כך שהניסיון שלך להתחכם ולהתנשא לא עולה יפה. חוץ מאשר לחשוף את הצורך שלך בפיצוי על תחושת נחיתות (כפי שלימדנו רבך פרויד – ותרשה לי להמליץ לך לקרוא ספרים ממש ולא מובאות, השכלה אמתית עושה פלאים לתחושה הזו), הפגנת את האירוניה הקבועה של הבורות הבלתי-מודעת לעצמה.

      תודה שהוכחת את המאמר שלי, לא יכולתי לקוות ליותר. אם לא הייתי מכיר היטב את האקדמיה הישראלית ותוצריה, הייתי חושב שאתה סטודנט מוכשר שכתב עליה פארודיה די מוצלחת.

    2. אם נראה לך שהשחקן המוכשר מבצע כאן פארודיה, זה רק כיוון שהבימה עליה הוא עומד היא האבסורד בהתגלמותו. תחליט אם אתה רוצה איזון, או פונדמנטליזם שמרני. בכתבה שלך אתה מתבכיין "אבל לא מלמדים את האייק שלי!" ואז כשמוכיחים אותך אתה קורא "אבל לא מלמדים אותו כמו שאני רוצה!". מופת של טרוניה שאינה קשורה לעובדות. אולי אתה דוגל בפילוסופיית המיתוס? וודאי היית מבייש את ברק. כמובן שהכוונה ב"מאמרים" שלו היא בקטעים המובאים במקראה. ככה לומדים גם באוניברסטאות הבכירות בעולם ותאמין לי שבדקתי את הסילבוס שלהן. אבל אני מוכרח לומר, מר ברץ, שמבעד לפאסיב אגרסיב הפולני אני כן מזהה ממך רצון אמיתי להידברות. אתה בוודאי יודע שההמלצה שלך לקרוא ספרים שמלים פשוט בלתי סבירה. אף אחד לא מלמד ספרים מלאים של רוסו, מיל, רואלס או הוגים נאורים אחרים אליהם אתה "מתנגד" – בעירוב משונה של שמרנות ילדותית. ההגות הפוליטית מתפרסת על פני 2500 שנה ולסטודנט יש 3 שנים (5 עם תואר שני). גם תולעי ספרים לא יוכלו לעבד בצורה איכותית ספרים שלמים. מקראה טובה בתואר הראשון מעניקה לסטודנט טעימה מורחבת מעשרות הוגים והוא בוחר במה להעמיק בזמנו החופשי. ממליץ לך על "אידאולוגיות פוליטיות מודרניות", בבוצאת האוניברסיטה הפתוחה ובעריכת זיסר מאוניברסיטת בר אילן. יש שם גם פרק על שמרנות וגם פרק על הגות קפיטליסטית (מה שנקרא "ליברליזם קלאסי"). היא סופר מאוזנת, אבל אתה כיוון שהיא מציגה גם דברים שלא מוצאים חן בעינייך (למשל הגות סוציאליסטית או פמיניסטית) בוודאי תכנה אותה בשמות. אם כך, ברור שאתה מעוניין לשלוט ולא לשוחח. תוקפנות שכזו אינה ג'נטלמנית, אינה כשרה (תרתי משמע) ואין מקומה באקדמיה.

    3. תגובת השנה! ד״ר ברץ מתלונן על המצב באוניברסיטה אבל בעצם לא מביא אף סילבוס או דוגמה קונקרטית. ואני מודה לע.מ.ב שהאיר את העובדה הזו והעשיר את הדיון מניסונו האישי. התגובה הארסית של ברץ אליך מעידה כאלף עדים על זכותך. אף על פי כן אני חייב להודות מנסיוני האישי שיש התרכזות בהוגים מהשמאל במחלקות הומניות (שאינן מתמחות בהגות פוליטית, וכאן ע.מ.ב יש פגם בתגובתך שמרכזת את הדיון בלימודים התמחות למדע המדינה). בכל אופן אני כאיש שמאל מצאתי הד בליבי לדבריו של ברץ. מצאתי בלימודיי כי חסר וויכוח בקורסים במדעי הרוח ואומנויות. מדוע לא לומדים הוגים שהשראו את הימין (מלבד הגל ניטשה וקאנט)? לא לומדים את אנשי הימין האמיתיים כמו פיכטה או אבולה. וחבל. אין לנו ממה לפחד, והאתגר רק יחזק את האקדמיה והמחשבה הישראלית. לא לתקנון של כשר-בנט, כן לפילוספיה ימנית, פולקיסטית ולאומנית.

  19. הדרך היא – להשקיע בלימודים ברצינות, להתנהג יפה עם עמיתיך, להתמיד ולא להתייאש בקלות.
    ולא לחשוב שאתה ממציא את הגלגל. דורות לפניך עשו עבודה, תכבד אותם.
    ולכם הקהל הדתי, אולי קשה לכם לכבד מסורות חילוניות כפי שאתם מכבדים מסורות רבניות, אבל אולי כאן מונחת הבעיה שמפריעה לכם להתחבר באמת לאקדמיה. אין לכם כבוד להשכלה. לחשיבה חופשית. אבל לנו החילונים יש, ולא תיקחו אותה מאיתנו גם אם תעשו שמיניות וסלטות ותעשו רעש ותנסו להפחיד. לא תצליחו.

    1. אל תהיה כל כך נדיב ואל תפגין את ההתנשאות של המחנה שלך בצורה כזו ברורה. המסורות ה-״חילוניות״ הטכניות וחסרות המהות נולדו בדיוק מזלזול במסורות דתיות כך שההטפה הזו צבועה וסותרת את עצמה.
      יש לנו הרבה כבוד לחשיבה חופשית רק שהאקדמיה במדעי הרוח היא לא חשיבה חופשית אלא מחזור דל ומשעמם של קקופוניה צורמת של הנחת המבוקש. האקדמיה בתחום מדעי הרוח כל כך רדודה שטחית ואנמית לעומת לימוד תורה שאנו מרחמים עליכם מעצם העובדה שאתם רואים בדשדוש בשלולית הזו משהו עמוק או מכובד.
      לא ניקח ממכם את כלא הפלסטיק המתרחב שבניתם לכם במדעי הרוח. אתם תפרצו ממנו בעצמכם בסופו של דבר. למרות שהקושי מובן התרגלתם לאכול חסה ולספר לכולם עד כמה זה מדהים ונאור אז אתם לא מבינים מה זה משהו שיש בו גם טעם. עוד תבינו.

  20. זה התחיל הרבה קודם.
    אני חושב שכבר בתחילת שנות ה 70 נעשו טיהורים
    באקדמיה כמו בברהמ.
    בשנות ה 90 זה כבר היה 20 ל 1 כשהאחד הזה הוא
    רחוק מלהיות ימין באמת.

    האקדמיה היא כמו מתקני החינוך מחדש של מאו.
    מכניסים אדם נורמטיבי מצד אחד ויוצא ליברל משובט
    מוח מהצד השני.
    ה"מחקר" שהאקדמיה מייצרת לא ראוי להקרא מחקר
    אלא עלה תאנה "מדעי" לפרדיגמה הליברלית-מרקסיסטית של המיעוט המשעבד.

    אותו דבר כמו התקשורת או מערכת המשפט.

  21. האם חשבת פעם מדוע האקדמיה ברובה מורכבת אנשי מרכז ושמאל? (לא כל מי שאינו ימני הוא שמאל. רובם מרכז). אולי כי התפישה המרכזית של השמאל-מרכז היא הומניסטית בעיקרה, והשכלה רחבה וכללית היא חלק בלתי נפרד מתפישה הומניסטית? אתה באמת חושב שהאקדמיה חסרה אנשי ימין כי הדירו אותם משם? אני מוכן לשבת אתך על כוס קפה ונעבור על שמות כל אנשי האקדמיה הבולטים בארץ ובעולם ונראה מה דעתם, כולל חתני פרס נובל, וולף, פילדס וכן הלאה. אני לא חושב שהעולם האוניברסיטאי הוא נופת צופים, אבל אולי הוא מגן על עצמו מפני תפישות לא הומניסטיות? אגב, בדקת מה קורה בפקולטות לכלכלה? גם שם השמאל משפיע? אם ההגינות חשובה לך, צא בקול קורא ללמד שם תפישות כלכליות של השמאל. ולא כניים דרופינג.

    1. התפיסה הכלכלית של השמאל היא קח מהמצליחים וחלק לנכשלים.
      עד ש…. יגמר כספם של אחרים וכולם יהיו שווים בעוני!

  22. את אבא של בנימין נתנייהו הדירו מכול מוסד אקדמי בגלל הדעות הפוליטיות וזאת למרות העובדה שהיה היסטוריון בעל שם עולמי (נתנו לו עבודה כספרן). את אצ"ג החרימו כיוון שהיה ימני ורק לפני כ 30 שנה התברר שהוא ענק בשירה. אלו רק כמה דוגמאות שנזכרתי בהם אבל יש עוד.

  23. כמו באמריקה, גם בישראל, וספק רב אם לא כך הדבר בעולם כולו: לימנים אין מה לתרום לדיונים על אמת אקדמית כי אין להם שום מחשבה רעננה ומקורית לתרום לעולם הזה. ימין הוא אידיאולוגיה של ריאקציה – תגובה ליוזמתם של אחרים ותו לא. שמרנות ודת זה המצע שלהם. אפילו נס הנאורות עבורם – הקפיטליזם – הוא מנגנון עייף שרעיונותיו בני כמעט 300 שנה ומוכיח עצמו פעם אחרי פעם כרעל קטלני בצורתו הטהורה. הממשלות הנאורות בעולם כבר החלו לחלק כסף ללא תנאי לתושביהן (קנדה, פינלנד, הולנד) והימין בשלו בשאגות ה"בולשביזם, קומוניזם" הישנות והמעיקות. אף אחד לא מדיר אתכם מהאוניברסיטאות חבר'ה, פשוט מקומכם הטבעי אינו שם. עמוק בלבכם אתם גם יודעים זאת, אבל לצערנו הדבר החשוב יותר מכל לימנים הוא לנצח בויכוחים. לא ידע, לא חכמה, לא צדק, רק הנצחון, ולכן הם גם לעולם לא יודו בזאת בקול רם.

  24. אבל חייבים לעשות משהו , אולי כורח להכניס ולבחון על כל שאר הוגי הדיעות ומי שלא למד יכשל בבחינה שתהיה של משרד החינוך .

  25. קוד אתי מיותר לאקדמיה מיותרת. מחקר אקדמי במדעי הרוח משתנה כמו גרביים. היום חוקרים מגדר של נשות כפר קאסם ערב הטבח, ומחר יחקרו ריח גרביים של חסידי גור לאחר הצ'ולנט. שיהיו בריאים, לכבוד, גרעפס ולישון!

  26. א. לא הצלחתי למצוא את הקוד האתי כדי לקרוא אותו בעצמי. רק מאמרים עליו. קישור?
    ב. המאמר דן רק במדעי הדשא. מה קורה בפקולטות שמלמדות מקצועות אמיתיים, כמו הנדסה, מחשבים, רפואה, וכדומה?

  27. הרעיון של קוד אתי למרצים ולאוניברסיטאות אולי לא כול כך פגום אבל הצורה שבו הוא ניתן ותוכנו פגומים.
    כשיש צורך בקוד אתי לא נכון " להוריד אותו מלמעלה " אלא לבקש מאלה שאמורים להחזיק בקוד להציע אותו בעצמם.
    ניתן לבקש מהמוסדות האקדמים המובילם ליצור וועדה משלהם שתשב על המדוכה ותציע קוד אתי
    " מבפנים ". הצורה הפטריארכלית שבה פוליטיקאים באמצעות שליח מנסים להוריד קוד אתי על מוסדות ההשכלה הגבוהה מבטאת התנשאות ורצון לפוליטיזציה של הנושא.
    הפגם הגדול השני הוא בזה שפוליטיקאים שבעצמם חסרים קוד אתי , חלק גדול מהם נתפס בחוסר יושר
    ובאינטרסנטיות שמקדימה אינטרס אישי לפני אינטרס לאומי הם אלה שמנסים ללמד אתיקה לאלה שבעצם לא צריכים אותה כתובה.
    מן הראוי שהפוליטיקאים קודם כול יבקשו מפרופ' אסא כשר שיחבר קוד אתי לעצמם ורק אח"כ ימשיכו לאוניברסיטאות.

  28. אני סטודנטית לביולוגיה ואני מכירה לפחות עשרות סטודנטים שלא מבינים על מה המהומה , הקוד מצויין ובא למנוע ממרצים לשטוף לנו תמוח בדעות הפוליטיות שלהם. שילמדו מה שהם באו ללמד. האם ראשי ועד האוניברסיטאות שאלו את הסטודנטים מה דעתם בנוגע לקוד? קדחת. סביר שגם שיחדו באיזשהו אופן את ראש אגודת הסטודנטים שנדמה לי הגיב באחת הכתבות נגד "כליאת חופש הביטוי של המרצים". תראו לי סטודנט אחד שמתנגד לקוד הזה (והוא לא קיצוני שטוף מוח בעצמו ורוצה לכפות את דעותיו הפוליטיות על השאר).
    באנו לאוניברסיטה ללמוד ביולוגיה, מחשבים, פסיכולוגיה, לא לשמוע הטפות. לא להנהן ולהצטרך להתחנף ליצורים שרוצים לקבל תשלושים אלף שקל ולעשות מה שבת שלהם. פשוט חוצפה. הסטודנטים לא מתנגדים לקוד. מי שמתנגד זה שטופי מוח מקצוות המפה הפוליטית שקשה להם להפסיק לשטוף לכיתה שלהם תמוח.

  29. מסכימה מאוד. הצעד הבא לכוון פיתרון הבעיה הקיימת הוא לא לכונן קוד אתי אלא לראות איך מאזנים את המציאות באקדמיה. נראה לי שכל ההתיימרות לאובייקטיביות כבר מזמן הוכיחה את עצמה כלא מעשית. אפשר לנסות לחתור לנייטרליות. למשל, לוודא שיש יותר אנשי סגל שמרניים ו/או דתיים ו/או ימנים, לתת לכל המרצים להביע את דעותיהם בגלוי ולאפשר שיח פתוח עם הסטודנטים.