מדוע לא צפיתי ב"סיפורה של שפחה"

"סיפורה של שפחה" מציג תרחיש מופרך וחסר קוהרנטיות, מתוך מטרה אחת: להשמיץ את הימין האמריקני ולהדהד את ההיסטריה של השמאל. יגאל ליברנט נשבר אחרי שלשה פרקים ושרד לספר את הסיפור

מתוך הסדרה. צילום מסך

אחרי ניסיון הוגן של שלושה פרקים, לא התחשק לי להמשיך ולצפות ב"סיפורה של שפחה". אין לי בעיה עם סדרות דיסטופיות, וגם לא מפריעה לי תעמולה פרוגרסיבית במסווה עלילתי, אבל למרות שמדובר בסדרה משוחקת היטב וכזו שיש לה מעלות בתחום הבימוי, הצילום והתסריט (אף שהוא החלש מכולם) – חשתי שאין סיבה מיוחדת להמשיך ולצפות.

אחרי הצפייה קראתי חלקים מספרה של מרגרט אטווד, שעליו מבוססת הסדרה. הבנתי שהספר מסביר כמה "חורים" בתסריט, ושהעולם המטורלל וחסר ההיגיון של הסדרה מבוסס קצת יותר במקור. אלא שגם הספר התחיל לעורר בי אותה סלידה, ושלא כהרגלי הנחתי אותו בצד.

הרעיון המוביל של הסדרה הוא: "מה היה קורה לו היו הגברים לוקחים מהנשים את כל הזכויות, ולא רוצים מהן כלום למעט ילדים?"

כדי לדון בשאלה הלא־ממש־תמימה הזו, הסדרה מציגה את העולם הבא: בעקבות שורת אירועים ובהם התנקשות בחייו של נשיא ארצות הברית ומגפת עקרות ולידות פגים, מוקמת בארה"ב רפובליקה דתית פונדמנטליסטית בשם "גלעד", המושתתת על קריאה סלקטיבית של המקרא בשעטנז תמוה עם "המדינה" מאת אפלטון.

ב"גלעד", המין מוקצה מחמת מיאוס; לנשים אין זכויות חוקיות; החברה מחולקת למעמדות מוגדרים; המיעוט הזעום של נקבות פוריות מחולקות בין זכרי האליטה לשם המשך הרבייה; בה בעת, זכרי האליטה נשואים לנקבות האליטה העקרות, שאין להן ממש זכויות משלהן אבל מותר להן לרדות בכל שוכני ביתן.

ככלל, הישגי הציביליזציה המערבית, למעט טכנולוגיה פרקטית (נשק, מכוניות וכדומה) מוכרזים כטריפה; כולם מחויבים לדבר במשפטים חסודים ומוסכמים מראש ולהתנהג ברוב טקס; כל הדיסידנטים ב"גלעד" מחוסלים או נשלחים למחנות כפייה, המכונים "הקולוניות".

ארה"ב הרגילה, שממנה נותרו שתי מדינות בלבד, מנהלת מלחמה אבודה מול הישות התיאוקרטית החדשה. לא ממש ברור מה קורה בשאר העולם, אך ידוע שקנדה שרדה, הכול שם נפלא, והבריחה לשם היא חלומם של "הטובים". מחברת הספר המקורי, מרגרט אטווד, מן הסתם לא מניחה שאסונות מסוג זה עלולים לפקוד את מולדתה האהובה. מידה זו של פטריוטיות מבורכת בעיני, אף שבעיני אטווד וקוראיה מדובר בסגולה חשודה במקצת.

מרייגן ועד טראמפ

העולם שהסדרה מציגה הוא משולל כל היגיון אנושי, חברתי והיסטורי. נתחיל מן העיקר: חברה אנושית שלמה שבה המין נחשב לתועבה היא דבר שטרם נודע כמותו בתולדות האנושות. בספר ובפרקי ההמשך של הסדרה זכרי האליטה לא ויתרו על תענוגות מן הסוג הזה, ויש להם אי־אלו מפלטים שנועדו לספק את היצר, אבל גם כך הקיום שלהם נראה עגום מאוד, ולא ברור בשביל מה הוכרז בכלל כל הג'יהאד הזה.

בספר, מן המעט שקראתי, נשות האליטה הן נשים עייפות בגיל העמידה, בעוד שבסדרה אלה דוגמניות אתלטיות ומושכות, הרבה יותר מן השפחות עצמן. לכן כאשר אדונה של גיבורת הספר והסדרה, "המפקד פרד", לא מתקרב לרעייתו שנגזר עליו בחוק להתגורר אתה תחת קורת גג אחת, ולעומת זאת יחסי המין שלו עם הגיבורה הראשית ("ג'וּן" בחייה הקודמים ו"אוֹפְרֶד" – "של פרד" בחייה הנוכחיים) הם עיסוק מלאכותי ועצוב למדי, לא ברור מה גורם לגברים לתחזק את העולם המדכדך הזה.

במציאות, העולם המוצג בסדרה היה מתפרק בתוך חודשיים. אין שום תמריץ, קל שבקלים, לתחזקו. כולם בו סובלים, אין שום מפלט בטוח להנאה, ואפילו דיכוי הנשים שבו לא מביא לגברים שום סיפוקים – מרביתם מנועים כלל מלגעת בהן או לדבר איתן, והמעטים שכן – עדיין נדרשים להגביל את הליבידו שלהם למשגל חודשי מכני, מושגח ומדכא.

הסוגיה הבעייתית השנייה בסדרה היא המעבר המהיר מאוד מאמריקה המוכרת שבה הגיבורה הראשית משכילה, נשואה לגבר שבבירור נושא גנים "שחורים", עובדת, מעשנת סמים קלים, נהנית מהחיים ומחברתה הטובה ביותר והלסבית, לעולם של "רפובליקת גלעד". זה פשוט מגוחך כיצד הדבר קורה ממש בן־רגע, עניין של ימים ספורים; הנה את עושה ג'וגינג, והנה לא מרשים לך יותר לקנות קפה ומכנים אותך ואת חברתך לריצה "שרמוטות". שנייה לפני זה חיית בבועה מאושרת, והנה משחררים צרורות ממקלעים על הצעדה שבה את משתתפת.

הערה נוספת: בעולם של הסדרה, חרף כל ההתמקדות האובססיבית בילודה, אין יותר רופאים, והנשים יולדות את צאצאיהן היקרים מפז בתנאים ביתיים, ללא סיוע רפואי. חלפו שנים ספורות מאז ההפיכה – לאן נעלם כל הידע הרפואי?! אני בהחלט יכול להבין את התשוקה לקשור תיאוקרטיה לאנטי־מדעיות, אבל זהו רעיון מופרך. לא חשוב כמה דתי הוא המשטר, הוא לעולם ינצל כל שביב מועיל של ידע מדעי.

שלישית, וזה אולי הקטע המרגיז באמת בכל הסיפור, הניסיון הפתטי להפוך את הסיפור משנת 1985 ל"אקטואלי כיום". כן, ברור שהפקת הסדרה החלה לפני הטרגדיה הגדולה של הליברלים האמריקנים – נשיאותו של טראמפ – אבל ברור לי גם שאטווד כתבה את הסיפור בזמן נשיאותו של רייגן, שנוא נפשם של הליברלים האמריקנים בזמנו, שציירו אותו כמי שהולך שבי אחרי נוצרים פונדמנטליסטים ; הפקת הסדרה התנהלה בתקופה שבה התחילו להיקשר למועמד הרפובליקני ההאשמות של שנאת זרים (בייחוד מוסלמים), מיעוטים ונשים, שאיפה להסתגרות כלכלית ותרבותית וכדומה. אותם האישומים בדיוק הומטרו על ראשיהם של כל המועמדים הרפובליקניים בבחירות הקודמות, ובשינוי קל – גם על רייגן בזמנו.

אין ספק שמציאות דומה – עליית תיאוקרטיה מיליטריסטית ודכאנית כלפי נשים – עלולה להתרחש בפועל. בעולם שבו אטווד כתבה את ספרה זה קרה – באיראן. בעולמנו זה קרה פעם נוספת – באפגניסטן. תהליכים דומים אפשר לזהות במקומות נוספים, אלא שהדת שם היא תמיד מאוד ספציפית, ולא, זה לא ניסיון נוצרי "פונדמנטליסטי" לשוב אל המקורות המקראיים.

כדי שתהליכים כאלה יתרחשו יש צורך בתרבות מאוד מסוימת, המקדשת ערכים מאוד מסוימים. הניסיון להלביש את הסיפור על תרבות בעלת היסטוריה, דת ומוסר שונים לחלוטין הוא מגוחך. לא יעזרו אפילו הציטוטים המקראיים והשביסים הפוריטניים; לנשים הפוריטניות בזמנן היה כוח גדול בהרבה מזה שיש לנשים אפגניות מודרניות, והווקטור ההתפתחותי ניצב לצדן – הן עמדו לקבל זכויות רבות יותר ויותר, לא לאבד מהן.

 

תחליטו, פנטזיה בדיונית או אלגוריה מטרידה?

המסנגרים על אמינותה של הסדרה בוחרים בעת ובעונה אחת בשני נתיבים קוטביים: מצד אחד, אומרים לנו, מדובר באלגוריה אקטואלית וטורדת מנוחה, באזהרה מפני מצב אפשרי ובהקצנה אד־אבסורדום של יחסי המינים בחברה המערבית המודרנית. מצד שני, מייעצים לנו להירגע ולהתייחס לסדרה בתור יצירה בדיונית, בעלת היגיון פנימי משלה, בדומה לכל יצירת פנטזיה, החל ב"מלחמת הכוכבים" וכלה ב"הארי פוטר".

ובכן, ברור שהטיעון השני לא מחזיק מים, משום שגם הספר וגם הסדרה יוצאים מגדרם כדי לבסס את עצמם כדיסטופיה וכאזהרה חמורה מפני תהליכים מודרניים שעלולים ליצור עתיד איום ונורא. לספר, כאמור, לא אוכל להתייחס כאן, אך בסדרה מדגישים חזור והדגש שהתיאוקרטיה השתלטה על ארה"ב תחת אצטלה של הגנה מפני טרור (ויש גם רמזים עבים מאוד לכך שאיום הטרור, רובו ככולו, היה מומצא).

בכלל, הסדרה משתמשת במלוא המכלול של הקלישאות הליברליות־אמריקניות כשהיא מתארת את חייה המאושרים של הגיבורה הראשית בטרם נחרבו בידי השמרנים האיומים: בחורה לבנה, משכילה ובעלת קריירת צווארון־לבן נעימה וכייפית; בן־זוגה הוא שחור, כמו גם חברתה הטובה ביותר, שהיא גם, איך לא, לסבית; כולם נאורים, אמידים ונהנים מן החיים בעיר הגדולה, עם תודעה פוליטית נהדרת, ששולחת אותם להפגנות, תהלוכות ומצעדים, אך מפספסת איכשהו את העובדה שגנבו להם את המדינה עד לרגע שזה כבר מאוחר מדי… נשמע מוכר?

וחשוב מכול: הסופרת עצמה, המשמשת כמפיקה מייעצת בסדרה, מתעקשת על כך שיצירתה שייכת לסוגה הדיסטופית כמו "1984" ולא למדע הבדיוני, במטרה להדגים כיצד ההפיכות הרדיקליות שהתרחשו במקומות אחרים עלולות לפרוץ בארה"ב:

"לו רצית להשתלט על ארה"ב, לבטל את הדמוקרטיה הליברלית ולייסד רודנות, כיצד היית עושה זאת? מה יהיה סיפור הכיסוי שלך? זה לא יזכיר שום צורה של סוציאליזם או קומוניזם: אלה יהיו מדי לא־פופולריים… אומות לעולם אינן בונות צורות קיצוניות ומופגנות של ממשל על בסיס שלא קיים שם ממילא. כך, סין החליפה את הפקידות הממלכתית בפקידות ממלכתית דומה, תחת שם שונה, ברית המועצות החליפה את הבולשת הממלכתית האיומה בבולשת ממלכתית איומה עוד יותר, וכך הלאה. השורשים העמוקים של ארה"ב – לפי קו המחשבה שלי – לא היו נטועים במבני הרפובליקה של הנאורות החדשה יחסית של המאה ה־18, עם הדיבורים על שוויון והפרדת הדת והמדינה, אלא בתיאוקרטיה הדכאנית של ניו־אינגלנד הפוריטנית במאה ה־17, עם אפליית הנשים הנודעת שלה. צריך רק הזדמנות בדמות תקופה של תוהו חברתי על מנת שהיא תקום לתחייה. כמו כל תיאוקרטיה, משטר זה ילקט לעצמו כמה פסוקים מתוך כתבי הקודש כדי להצדיק את פעולותיו".

אנכרוניזם בוטה

ופה אנחנו מגיעים לבעיה האמיתית עם הספר, ובעיקר עם הסדרה: האנכרוניזם הבוטה והשימוש הסלקטיבי במקורות. אטווד צודקת: נדרשים מוסדות חזקים בעלי היסטוריה ארוכה, כדי ליצור על בסיסם מוסדות איתנים לא פחות; אטווד טועה לחלוטין כשהיא טוענת שמה שחשוב בהיסטוריה האמריקנית הוא לא המוסדות הנאורים שאכן הוקמו בה וממשיכים להתקיים עד ימינו, אלא התיאוקרטיה הפוריטנית שעל בסיסה נוצרו.

קודם כל, לפי ההיגיון שלה עצמה, שהוא נכון במקרה הזה, המוסדות הנאורים לא יכלו לקום על בסיס שהיה כל־כך שונה מהם. העובדה שהם אכן קמו מוכיחה שהבסיס הזה לא היה שונה עד כדי כך אחרי הכול. גם בשיאה, החברה הפוריטנית של ניו־אינגלנד לא הייתה עגומה כפי שאטווד מדמיינת לעצמה, וביותר ממאה השנים שחלפו מאז ועד למהפכה האמריקנית – חלו בה תמורות מרחיקות לכת וחשובות מאוד. וזה אפילו בלי להזכיר את העובדה שניו־אינגלנד הייתה רק חלק מהפסיפס שהרכיב את המושבות האמריקניות, ובתודעה האמריקנית היו מרכיבים נוספים.

לעומת זאת, במדינות שבהן ההפיכות שאטווד מתארת לנו אכן התרחשו, המוסדות הבסיסיים היו שונים בתכלית, והציפוי הדקיק של הציביליזציה המערבית פשוט קרס ברגע שהתרבות הקמאית והבאמת־דכאנית הרימה שוב את ראשה. אפילו בדוגמות האירופאיות שהמסנגרים נוהגים להביא – רוסיה הקומוניסטית, גרמניה הנאצית וכדומה – לא התרחשו שינויים טקטוניים מרחיקי לכת: מעמדן של הנשים, למשל, לא הורע בברית המועצות או ברייך השלישי באופן משמעותי ביחס למעמדן של הנשים בקיסרות הרוסית, ברפובליקת ויימאר וברייך השני.

כפי שאנחנו רואים, ההיגיון ההיסטורי של אטווד פועל נגדה. אבל זו רק חצי הצרה, המחצית השנייה היא הסלקטיביות שבה היא מתייחסת להיסטוריה ולמציאות האמריקנית: ארה"ב היא לא מקום שבו ממשל תיאוקרטי־ריכוזי מסוגל לקום, לפחות לא בתנאים הנוכחיים. זו לא רוסיה הריכוזית ב־1917 או גרמניה הריכוזית כמעט כמותה ב־1933; זו מדינה שנבנתה, בכוונה רבה, כדמוקרטיה מבוזרת עם חלוקת רשויות תקיפה, שלטון מקומי תקיף לא פחות בכל הדרגות של המשילות, וכמובן – הפרדה קנאית מאוד של דת מן המדינה, שהראשונים להקפיד עליה הן דווקא הכנסיות השונות.

בתנאים האלה, המוטו המוביל של הסדרה – "שתקנו כשבוטלה החוקה" – לא יעלה על הדעת. מי ישתוק בארה"ב על דבר שכזה? ראשי הרבעים בכל עיר? ראשי ערים? חברות קונגרס? מושלים? סנטורים? כל הסולם של המערכת המשפטית, החל בעירונית, המשך במדינתית, הפדרלית ובית המשפט העליון? התקשורת שהחופש שלה מובטח בידי החוקה? ראשי כנסיות מסוגים שונים ומגוונים? רבבות העמותות, האיגודים וההתאחדויות, שאלכסיס דה־טוקוויל הכריז לגביהן שהן הן רוחה של אמריקה? או שמא אלה השמרנים האמריקנים שמקדשים את החוקה ואת האיזונים והבלמים שהיא יוצרת?! מניין יבוא השלטון הגלעדי, אלא אם כן הוא הונחת בידי חייזרים בכל הדרגים והרבדים של החברה האמריקנית?

לסיכום, אני מציע למסנגרים שלא להיתמם. כאשר מספרים לנו שאלה הן הרגישויות השוביניסטיות שמונעות מאתנו ליהנות מן היצירה הזאת ולהעריך אותה כראוי, אני מסרב לקבל זאת: הן בשל העובדה שהעולם נטול הליבידו של "רפובליקת גלעד" לא משקף שום סוג של בעיות, הטרדות ופשעים שהנשים אכן עודן נתקלות בהם וסובלות מהם בעולמנו, והן בגלל שזהו פשוט כתב פלסתר ותו לא.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

53 תגובות למאמר

  1. "במציאות, העולם המוצג בסדרה היה מתפרק בתוך חודשיים. אין שום תמריץ, קל שבקלים, לתחזקו. כולם בו סובלים, אין שום מפלט בטוח להנאה" יש לך טעות רק דוגמה קטנה צפון קוראיה גם שם כולם סובלים.
    ולכן לא צריך להיבהל מהסדרה "הם באו להשתיק את השמרנים זהירות לאן זה יכול להגיע" ואנחנו צריכים לשאול למה אתם "הליברלים" תומכים במדינות שעושות בדיוק כך איך אתם קוראים לזה סובלנות לתרבות שונה, אי אפשר לדעת מה הרע ומה הטוב ! ועוד עשרות ססמאות כך שההפך צריך לאתגר אותם האם לאותן שליטים אין נרטיב ? וכו'

    1. בצפון קוריאה יש לפחות קבוצת אליטה שנהנית.
      שמה אפילו קבוצת האליטה סובלת מחוסר יכולת לקיים יחסי מין.

  2. מיזאנדריה שולטת בתרבות האמריקאית לא מהיום. זו כנראה סדרה בוטה מאד כדי להקפיץ אותך לפתע..

  3. הפמיניסטיות הרדיקליות בשנאה וההסתה שלהן נגד גברים ("תרבות האונס", ועכשיו גם התחיל קטע להאשים את כל הגברים בפדופיליה) תגרומנה בסופו של דבר לנזק בלתי הפיך לחברה החילונית בישראל (חוסר רצון להתחתן, שנאה וחשדנות בין המינים, כל פעולה היא הטרדה מינית וכדומה) ובכך באופן פרדוקסלי תגרומנה לעולם להתנהל באופן יותר שוביניסטי, היות והכל עיניין של דמוגרפיה – אני ממש סקרן לדעת עם מרצ שהיא מפלגת קצה שנהניית מהצבעה עיוורת וסקטוריאלית תעבור את אחוז החסימה.

    1. כמה שטויות כדי להצדיק הטרדות מיניות וניצול מיני של נשים. וגם להסביר מדוע הגברים המסכנים מסרבים לקחת אחריות ולהתנהג כמו שגבר אמור להתנהג: חזק, אוהב מכבד ונוכח. כל הקשקוש שכתבת רק כדי שוב להאשים את הנשים בתחלואים הגבריים. כן, תנו לנו לחזור להתנהגות של פעם, שם אשה היתה משולה לסמרטוט בעולם גברי. תנו לנו לשלוח ידיים, לנעוץ מבטים, לזרוק הערות מיניות ולספר בדיחות סקסיסטיות מול הפרצוף שלכן כי זה מה שהופך אותנו לגברים. אם לא, נענעש אתכן ולא נתחתן!!!
      המהפכה המינית בשיאה עכשיו, ותודה לאלה.

  4. הטענה שאף אדם לא נהנה בצורת שלטון זו, ולכן היא לעולם לא יכולה להתקיים, אינה מדוייקת. איני מבין גם איך חסידי גור ופלגים רבים אחרים נהנים מסגנון חייהם הנוקשה. גם בחסידות הזו, מין נתפס כדבר שאינו חיובי, וזה רק בא כתוספת על שלל האיסורים האחרים, שמונעים מהם דברים רבים אחרים. לא ברור לי מדוע הם מוכנים לחיות ככה, אבל עובדה שזה קיים!

    1. חסיד גור בן 19 נהנה ממין עם אשתו. ואשתו נהנית מבעל מסור.
      הרווק תל אביבי הממוצע – עסוק במרדף מתסכל – וחיזורים אינסופיים אחר בנות שלא מוכנות להתפשר על גבר ממוצע.
      הרווקה התל אביבית הממוצעת מתוסכלת מזה שאין בנמצא גברים רציניים שמוכנים להתחייב.

    2. ההבדל בין גור והזרמים הקיצוניים החרדים, הוא שעם כל ההחמרה וההקצנה שלהם, עדיין אינם מגיעים לעשירית מהמתואר בסדרה. להשליך מסדרת התועבה הזו על היהדות החרדית (ואפילו פלגיה היותר קיצוניים) הוא מעשה גזעני נורא.

      הגע עצמך – האלמנט הפרימיטיבי ביותר בתחום המיזוגניה, "רצח על כבוד המשפחה", שהיה נפוץ בצורה כזו או אחרת גם ביהדות (אפילו ביתר פומבי מאשר בתרבות האיסלאמית), האם כיום הוא קיים היום ביהדות? אפילו חכמי התלמוד מציינים כי כל המצוות הללו הן בבחינת אות מתה, שכמעט ולחלוטין לא שומשו, מחמת אלף ואחת סיבות (ולאו דווקא בגלל שלא קרו מקרים, אלא בשל שהחכמים עצמם "הגבילו" את כוח התורה ונמנעו מענישה זו, שייתכן והיתה מקובלת בתקופת המקרא, ואילו בזמנם וכ"ש בזמננו, אינה שייכת עוד).

      לאחר שיחות עם עשרות אנשי מקצוע בתחום, מכל גווני הקשת החרדית, מן החרדים החדשים ועד קיצוני מאה שערים וקהילות נדחות (שנדחו על ידי העדה החרדית בכבודה ובעצמה) פרשתי את מפת מעמד הנשים בחברה החרדית, בספר שעתיד בקרוב לצאת לאור.

      דבר שני, לגבי הסדרה הזו, היא פשוט סדרה מזעזעת באטימותה ובסטנדרטים הכפולים שעומדים מאחוריה, שכן דווקא הנצרות והיהדות התקדמו פלאים מאז הולדתן, מה שאין כן אותה דת שפמיניסטיות (????????) כמו לינדה סרסור ודומותיה מגינות עליה בחירוף נפש! כתבה מעולה, אובייקטיבית, ומצד שני בזבוז של מילים על סדרה שכל מה שצריך כדי לתאר אותה זה שתי מילים: פח אשפה.

  5. נו באמת. לפי ההיגיון של הכותב גם 1984 של אורוול אינו ראוי לקריאה, כי הסבירות שתוך 25 שנה (הספר נכתב ב 1948) העולם יעבור כזה מהפך הוא קטן, ובכלל – עברנו כבר את 1984 ואין אח גדול ואין שיחדש ואין טלסקרין. בעצם ליברנט מודה שאכן יש מדינות כאלה בעולם היום (אירן, סעודיה) ובעצם הטיעון היחיד שלו הוא שבארה"ב בעתיד הקרוב לא יתכן משטר כזה. אז מה ? זו סיבה א לראות את הסדרה ?

    מעבר לכך המאמר רצוף טעויות היסטוריות ועובדתיות. כך, למשל, הקביעה שבגרמניה לא התרחשו שינויים טקטוניים מרחקי לכת עם עליית הנאצים. נכון, חוץ, למשל, מ 600,000 יהודים שבן לילה הפכו מיצורי אנוש לתתי אדם שדמם מותר. חוץ מכך שתוך חודשים ספורים בוטלו כל זכויות האדם. שינוי קטן. לא טקטוני. עוד חוסר דיוק: ליברנט מהלל את החברה האמריקאית וקובע שבחברה כזו לא תיתכן אפליה כמו שמתואר בסדרה, אבל הוא שוכח שאותה חברה בדיוק, עם אותם מוסדות בדיוק, התירה משך כמעט 100 שנים עבדות דומה של אנשים שכל חטאם היה צבע עורם השחור.

    דיסוטופיות אינן מתעסקות בהסתברות. אם הסדרה היתה מתארת את ארה"ב בשנת 2,400 זה היה יותר טוב ? בעצם לליברנט אין בכלל מה לומר על הסדרה עצמה: על המסרים שלה, על העמדה שהיא מציגה (שלפיה נשים הן רכוש, תפיסה שגם ביהדות יש אלמנטים שמזכירים אותה), על מדינה תיאוקרטית שבה הדת היא החוק השולט, על היכולת של החברה להפשיט את היחיד מזכויותיו לטובת הכלל, לכאורה ועוד הרבה רבדים של הסדרה שכנראה נעלמו ממחשבתו הפשטנית של הכותב כי כל הזמן ניקר במוחו הרעיון ש"זה לא יתכן".

    ואולי זה ההישג הגדול של הסדרה המצוינת הזאת. שקשה לצפות בה. לא בגלל שרואים בה מעשי זוועה או סצינות אימים אלא להיפך – בגלל ההשלמה שבה הרוב מקבל את המוסכמות החברתיות המקוממות האלה שמאפשרות להפריד אם מביתה או לסקול נשים והכל בשם המוסר הדתי וטובת החברה.

    1. תגובה יפה.

      אפילו את ההקשר התנכ"י הוא פספס. הספר מספר את גרסא דמיונית של הסיפור של רחל, לאה, בלהה וזלפה מנקודת המבט של בלהה וזלפה.

    2. יש לכם טעות. כן יש טלסקרין ויש אח גדול. הסמארטפון שהכיס של כל אחד מאיתנו הוא מעקב אחר כל אחד. נסו לספור כמה שעות מהיום אתם מול מסך. רק הסיפור של ביבי מול התקשורת בעשר השנים האחרונות מוכיחה שיש האכלה של ההמונים ע״י פייק ניוז. זה הלקח הגדול שלו מהקדנציה הראשונה, שלוט בתקשורת- שלוט במדינה. והמצב כך בכל העולם.

    3. כל הכבוד זה בדיוק מה שרציתי לרשום
      ממליצה לאתר לא תפרסם חוות דעת שמתבססות על שלושה פרקים מתוך סדרה. זה לא מקצועי ועל חצי מהדברים שנכתבו היה אפשר לוותר אחרי צפייה בכל הפרקים.
      כתבה צרת עין ומתריסה בכוונה רק כשי להיות מתריסה. מיותר.

  6. לסימן השאלה של הכותרת הייתי אומר שמדובר בסרט גרוע!!!

  7. עם מעט זריזות מחשבתית יכול היה הצופה ליברנט לפרש את הסדרה כתמונה דיסטופית של אירן, הגיב:

    לפני ובעיקר אחרי המהפכה השיעית של חומייני

  8. ‏"ביקורת" מבאסת……‏
    ולו כי המבקר לא השכיל אפילו להשלים את הצפייה בסדרה או בספר. ‏

    המבקר טוען כי העולם המתואר בספר אינו הגיוני, אך הוא מתעלם מכך שאטווד תמיד מזכירה ‏שכל המאפיינים בסדרה הופיעו במאה ה-20 על פני כדור הארץ (ואמת, יש כאן איגוד מסויים של ‏ההיבטים הללו).

    מהפכות קורות, וכן לא תמיד ה"עמך" מתקומם כנגדם, כי לא תמיד מבינים ורואים כיצד ‏הצירוף של ההגבלות ה"קטנות" ופריצת הגבולות בסוף מוביל לדיכוי מוחלט. מעבר לכך, ‏המהפכה בסדרה ובספר לא מתרחשת ברגע, ארועי הסדרה מהבריחה של ג'ון ולוק ועד ‏להתרחשות בסדרה מתפרשות על פני שלוש שנים. מעבר לכך האנה, שנולדה כבר לתוך ‏המציאות של המהפכה לאחר המתקפות על הקונגרס היא בת שמונה בזמן הריחה, כך ששום ‏דבר חד ופתאומי לא קרה.

    האם נשים "מוותרות" על פריבילגיות במהפכה ללא מחאה? כן מאוד. כי מדובר בשילוב של ‏תהליך שלא צמיד מבינים, שלטון אלים שמשליט טרור וסיוע של נשים מאמינות ("דודות" או ‏‏"רעיות" בסדרה). רק ראה מה קרה באירן לפני כארבעים שנה וברוסיה עם הקהילה הלהט"בית ‏לפני פחות מעשור. המבקר רומז/ טוען שהמהפכות שהרעו את מעמדן של נשים יכולות להתרחש ‏רק בעולם המוסלמי, אך הרעת מעמדן של נשים ולהט"בים מתרחשת כעת חיה ברוסיה, תחת ‏ניצוחה של כנסייה נוצרית למהדרין, חקיקה מחמירה ביחס להפלות מתרחשת כיום בארה"ב ‏האוונגליסטית-שמרנית וקמפיינים נגד אמצעי מניעה ובעד "מוסד המשפחה" יוצאים מהותיקן ‏הקתולי חדשות לבקרים.

    המבקר טוען כי העולם הדתי הקיצוני היה משמר את הטכנולוגיה וההתקדמות הרפואית, אבל ‏ממשל בוש פעל להגבלה של מחקר בעוברים אנושיים ובכנסייה הקתולית לא מתלהבים ‏מהפריות מבחנה, כך שגם אל מול צוק העתים של מגפת העקרות, לא בטוח שהטכנולוגיה תנצח ‏את השמרנות.‏

    המבקר פספס את המסרים של הסדרה. לא מדובר רק בשעבוד הנשי למטרות פריון, אלא בדיון ‏מרתק על המחיר אותו משלמות ומשלמים הגורמים החלשים בחברה ב"מצב חירום" ועד כמה, ‏גם בעולנו שלנו, זכויות הם דבר שיש להילחם עליו באופן תמידי אל מול הנסיון הכי קלוש לפגוע ‏שאותן זכויות. המסר השני נוגע לפער בין השפה הדתית והמטרות המוצהרות של "חברת-מופת" ‏לבין הניצול הציני של העצמה בידי האליטה החדשה (טענה ניאו-קונית רווחת כנגד ה"ממסד ‏הסמולני")


    מהעורכים באתר ביקורת וניתוח ניאו-קוני הייתי מצפה לקצת יותר רצינות מ"לא קראתי, אבל ‏אני נגד".

    הסדרה יכולה להוות פתח לדיון בזכויות (כולל של לבנים פריוולגים כמו שאוהבים כאן) אל מול ‏חובה חברתית ומוסרית שדורשת השעייה של מימוש אישי. כמו למשל בפרק 8 שסרינה-ג'וי ‏מדברת על כתיבת ספר כנגד הנשים הפוריות אשר בוחרות לא להרות. או דיון במהותו של סדר ‏שמרני בו לכולם (כל עוד הם הולכים בתלם) יש קורת גג ואוכל (אורגני!) למכביר. ‏

    1. חסרים עוד ניתוחים של הסדרה:
      הייתי מצפה לניתוח האפשרות המעשית לביטול החוקה במדינה בה "אגודת הרובאים הלאומית" מייצגת מאות מיליוני אנשים האוחזים במאות מיליוני רובים.
      רובאים אלו, כולל אפילו צ'רלטון הסטון שיקום מקברו, לא יסכימו לביטול "התיקון השני" לחוקה ולהעברת הבלעדיות על נשק חם לשלטון אוטוריטארי, או כל שלטון אחר.

      אלא אם הפסאודו "ליברלים" כאטווד וממשיכי דרכם יוציאו את הרובה מידם הקרה והמתה…(ציטוט מהסטון). רק אז דיקטטורה תהיה אפשרית בארה"ב.

    2. כן, כן, כולם אשמים. המשטר ברוסיה, הנאו-קונס, ה"לבנים הפריווילגים",האוונגליסטים, ממשל בוש, וכו' וכו' וכו'. כולם מדכאי נשים, חיות אדם אלימות, מתעבי מדע וקדמה, חסרי הגינות ומצפון מינימליים וקנאי דת משתוללים. משום מה, רק המוסלמים החביבים נשכחו להם בכל החגיגה הזאת. את בקושי מזכירה אותם, והסדרה המגונה הזו, עוד מרחיקה לכת וטוענת שהם בכלל שעירים לעזאזל וחפים מכל פשע. זאת למרות שבכל מדינה מוסלמית מתרחשות כל יום כדרך שיגרה, זוועות חמורות פי מאה מכפי שקורות ביום הגרוע ביותר בכל מדינה מערבית, כמו גם במרבית שאר המדינות הלא מוסלמיות. צורת ההתנהגות שלכם דומה לשוטר שרואה המוני רוצחים ואנסים (איסלמיסטיים) משתוללים סביבו, אבל אותו זה בכלל לא מעניין. השוטר החרוץ עסוק רק במרדף אחרי כייסים וציירי גרפיטי. (הימין השמרני-נוצרי.) ומה שהכי מגוחך, הוא שיוצרי ומעריצי הסדרה אפילו לא מבינים עד כמה הם בעצם מגוחכים.
      למעשה, הסדרה העלובה הזאת, על העולם המופרך שהיא מתארת, ועל דמויות הנבלים המתוארים בהגזמה כזאת עד שהם מזכירים רשעים מסרט מצוייר יותר מאשר בני אדם אמיתיים, מעידה בעיקר על אנשי השמאל הקיצוני שיצרו אותה. כל מי שיצפה בסדרה יבין כיצד איש שמאל מדמיין לעצמו, בחלומותיו הפרועים, את אנשי הימין ואת שאיפותיהם. רק כך ניתן להבין את הפאניקה בה נתון השמאל בארה"ב מאז בחירת טראמפ, ואת ההיסטריה שאנשי השמאל בארץ מפגינים, לאחר כל ניצחון של נתניהו. הם לא באמת מפחדים מהימין, הם מפחדים ממה שהם מדמיינים לעצמם על הימין. זה כנראה הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על סרדת הטלוויזיה האומללה הזו. היא מהווה תיאור מדוייק של הפרנויות של השמאל הכביכול פרוגרסיבי. ככזו, כדאי לכל איש מחנה הימין החפץ לדעת מה הצד השני חושב עליו, לצפות בפרק אחד בסדרה. אין צורך ביותר מכך, וגם לא ממש חשוב באיזה פרק תצפו. אם ראיתם פרק אחד ב"יצירת המופת" הנ"ל, הרי זה כאילו ראיתם את כולם.

  9. צריך פשוט לשאול את אותם "ליברלים" שחרדים כביכול ממה שהרפובליקנים כביכול יכולים להוליך אליו
    מדוע הם הם אלה שמנסים להוליך אותנו למציאות דכאנית כזו? הם ורק הם מוליכים את העולם למציאות"נאורה" משלהם

  10. זו נטייה מוכרת של כל מיני כתבנים חלושי נפש לכתוב דיסטופיות משעממות המדהדות את חולשת הנפש שלהם. גם אצלנו היו ויש כל מיני כתבנים שמנסים לשכנע אותנו שמדינת ישראל בשלטון הליכוד היא אוטוטו גולאג אחד גדול להתעללות בערבים ובשמאלנים. היה לנו את עמוס קינן ו"הדרך לעין-חרוד", היה לנו את אסי דיין ו"העולם על פי אגפא", היה לנו "מלאכים באים" של יצחק בן-נר ו"2023" של יגאל סרנה. כולם מרירים, כולם משעממים.

  11. מרגרט אטווד כתבה את הספר בהשראת המהפכה החומניסטית באיראן ושם קרה בדיוק מה שמתואר בספר. תוך יום נשים שהתגלו לחיים ליברלים ולחפש הפכו לשפחות ולרכוש של בעליהן. מבגדים מערביים הם הצטוו ללבוש בורקות ולכסות את כל גופן. אז כן, זה יכול לקרות וגם קורה בלא מעט מדינות בעולם.

    1. אני לא יודע מה הייתה ההשראה של הסופרת.
      גם על פי הציטוט שמובא במאמר , אירן לא מוזכרת.
      אבל גם באירן – נשים לא נאנסות באופן קבוע (או סתם במקרה) על ידי האייטולות.
      לא ראיתי את הסדרה – מכיוון שעל פי כל הפרומואים
      מדובר בתעמולה פרופר של כת ה PC שמשתלטת על חיינו
      באופן דורסני ושלילי.

  12. אטווד סופרת ברמה נמוכה מאד.
    הספרים שלה עמוסים בפרדוכסים,חסרי הגיון
    מינימלי ומעידים על העדר מינימלי של הבנה
    בתחומים שעליהם היא כותבת.
    קראתי את "בז וניאלה" שלה ואת בהמשכים.

    בדיוק כמו בכל תיאוקרטיה מרקסיסטית,האפסים
    שמפיצים את האידיאולוגיה של התיאוקרטיה
    מקבלים פרסים למרות העדר מוחלט של כישרון או
    יכולת (מי אמר גרוסמן ולא קיבל ?)

    הרודנות שיש ב 50 השנים האחרונות במה שהיה מערב
    גרועה בהרבה ממה שמתואר בספר.
    תמיד יותר הגיוני לדכא נשים מאשר לבצע טבח
    של תינוקות.

  13. תודה.

    הורדתי את הפרקים אבל טרם צפיתי וחזקה עלי שגם לא אשחית זמני על הסידרה הדפוקה הזו.

  14. לי הסדרה פקחה את העינים ועזרה לי להבין איך העולם כיום נראה בעניים פמניסטיות
    הדכדוך, היחס למין, חוסר מוחלט בהומור, האשה כרכוש וכו'
    אם קודם היתי עוד מנסה להתווכח עם חלק מהעמדות שלהן – היום אני בעיקר מרחם עליהם
    גם אם חלק מהטענות שלהן נכונות

    מחכה לדיסטופיה על איך יראה העולם לאחר השתלטות הפמיניזם-
    רפובליקת גלעד תראה כגן עדן

  15. אוטווד עצמה אמרה מספר פעמים שההשראה לכתיבת הספר באה מההפיכה באירן ולא מרייגן…

    זה שהסדרה לא עשויה טוב, מוסכם בידי צופים ומבקרים מכל קצוות הקשת. אך לקשר בין ההפקה הבעייתית לכל שאר הגיבובים האנרכוניסטים המופיעים במאמר בעייתי עוד יותר.

  16. סיפור לא חייב להיות מציאותי כדי שיהיה מהנה.
    לפעמים ספר הוא לא מציאותי לחלוטין – כמו התנ"ך, ויש בו הטפה לכללים חברתיים הזויים, ועדיין הדמויות בסיפור צריכות להתמודד עם הדמיון המופרך של הכותב, וזה מעניין לקרוא.

    לפעמים בסיפור יש רוחות, חייזרים, לפעמים זו שנת 3000, לא מציאותי, אבל נושק למציאות.
    לפעמים נושק הרבה למציאות, לפעמים קצת.

    בספר הדמויות נמצאות במצב חברתי קשה והן צריכות להתמודד איתו, וההתמודדות מאוד מעניינת, גם אם הדרך בה הסיפור התחיל לא נראית סבירה. זה בכלל לא משנה. הספר לא מתחיל מהסבר מפורט על איך הכל התחיל, אלא בספר מסופר על נקודת המבט של השפחה בחיי היום יום שלה, עם פלאשבקים לעבר.
    ההתמודדות היא מה שמעניין, יכלו למעשה לא לספר רקע בכלל, הרקע הוא סיפור משנה.

    1. בארה"ב הדמוקרטית היתה עבדות במשך כ100 שנה והפרדה באוטובוסים ובמערכות החינוך במשך 100 שנים נוספות.

      גרמניה הווימארית היתה מתקדמת מכל הבחינות (אתאיזם, ליברליזם, שיוויון ליהודים לנשים אוכלוסיה משכילה…) ובכל זאת הנאציזם עלה ומחק את כל ההישגים תוך 5 שנים.

      העולם בו אנחנו חיים אינו יציב – 10 מיליון רוסים מצאו עצמם בעשורים האחרונים תחת משטרים איסלמיים מוטרפים במרכז אסיה ובקווקז. 5 מיליון אנגלו סקסים מצאו עצמם תחת שלטון רודני שחור בדרא"פ ובזימבאבווה.
      סורים שחיו במשטר חילוני מובהק (אסד אינו מוסלמי) מצאו עצמם בשליטת דאע"ש. לבנונים נוצרים שנולדו בקולוניה צרפתית מצאו עצמם תחת שלטון חיזבאללה.
      רומנים, הונגרים, פולנים… מצאו את עצמם תחת שלטון נאצי ואז תחת שלטון קומוניסטי.
      קוריאנים שנולדו בקולוניה יפנית אומנם לא דמוקרטית אבל די מתקדמת מצאו עצמם בשלטון אימים טוטליטארי.
      קמבודים שנולדו בקולוניה צרפתית מצאו עצמם תחת משטר מטורף.

      אם הסדרה אכן טוענת שמקור הסכנות לדמוקרטיה בימין הנוצרי שמרני שבמערב אז היא טועה ומטעה.

      אבל העולם הוא מקום אכזר ומוזר ומדובר בדברים שיכולים לקרות ואף קורים.

      לפי דעתי יש גאונות בסדרה – כיון שיוצריה זיהו נישת שוק שעד היום התעלמו ממנו – הסדרה היא סדרת סרטי האימה הראשונה שאני מכיר שמיועדת לנשים ושמנגנת על הפחדים של נשים ובזה גאונותה.

      לז'אנר סרטי האימה נתח נכבד בתעשיית הקולנוע… ראיתי הרבה סרטי אימה ונהניתי. רק שתמיד הסרטים הופנו לקהל גברי/כללי.

  17. איזה קשקוש
    ליברנט סותר עצמו בביקורת מבולבלת וחסרת בסיס בהרבה מהסדרה עצמה
    האמת שהתסריט מהודק למדי, אין בו הרבה חורים והאחרון בו מנומקים ביותר. כפי שהזכרנו פה לפני, משטרים אפלים שהפקיעו זכויות אדם , שעבדו ואף רצחו בדם קר מגזרים, גזעים לקהילות לא חסרים בהיסטוריה .המעבר בין דמוקרטיה ונאורות לאפלה יכול לקרות תוך זמן קצר למדי.לעומת מה שליברנט כתב אטווד דווקא מבססת זאת בתקופה של כמה שנים. כל זה נאמר כאן כבר אבל מה שלא, זה שקיים אירוע מכונן עצום מימדים ממנו ליברנט מתעלם- המגיפה שגורמת לחוסר פוריות. סיבה שכזאת גדולה יותר מהסיבות לעליית הנאצים לשלטון(כשלון מלה"ע ה1, משבר כלכלי ותעמולה) בנוסף אי אפשר להתעלם מכוחו של הממסד הדתי. ההיסטוריה הוכיחה שדת היא כלי שיכול להוביל לאחדות וחיים קהילה אבל יכול גם להטביל לדיכוי ואמצעי לשליטה בהמונים. אם ליברנט היה מסתכל בפרקים האחרונים הוא היה מגלה שהרעיונות לשעבד נשים פוריות צץ במוחם של הבכירים החילונים ולא אנשי הדת. האספקטים הזה הדת היא כלי והיא יכולה להפוך לפונדמנטליסטית, לא משנה אם מדובר האיסלם, נצרות קתולית או פרוטסטנטית. הקו קלאס קלאן הוא ארגון פרוטסטנטי לצורך העניין. גם לרקע ההיסטורי החברתי והפוליטי אין חשיבות כשסכנה גדולה כל כך מאיימת על ראשנו, והוזכרו כבר משטרים כמו גרמניה וצפון קוריאה שהיסודות הנאורים בהם לא מנעו התדרדרות למשטרים האפלים ביותר.
    סדרת דרמה, כמו כל יצירה אחרת, איננה חייבת לדייק בתיאור המציאות או לשמש מסמך היסטורי.מדובר במוצר תרבות שבמקרה הזה מטרתו לטלטל , לעכור שלווה, לגרות את הנפש והמחשבה. אני לא מאמין ביצירה או סאטירה ימנית או שמאלית. יצירה טובה היא כמו השופטים במשחק כדורגל תמיד באמצע , מתריעים כנגד העוולות. כמו שצמחו משטרי ימין נוראים , דיקטטורות השמאל היו נוראיות לא פחות. המסר חייב להקרא המסר אוניברסלי ולא בכפוף למשטר , תקופה או חברה כזאת או אחרת.

  18. איףףף איזה מעייף אתה מר ליברנט…תנוחי חמודה. בשביל לבקר סדרה או ספר רצוי לסיים לצפות בה או לקרוא את הספר מעל ל2-3 פרקים מתוקה.

    גבר לבן ומעפן…

  19. משעשע איך הימין הדתי עוצם עיניים כששמים לו מראה (שחורה) מול הפרצוף.

  20. למה לבזבז זמן על הזבל השמאלני הזה? אמין בערך כמו "אידיוקרטיה".

  21. הכל נכון, אבל מעניין לראות שהימין הפופוליסטי תוקף בדיוק את המוסדות שציינת שלא ישתקו אם ינסו לבטל את החוקה: התקשורת, בתי המשפט והעמותות. מדוע?

    1. מעודף הנדסה חברתית, ניסויים בסמים, בגלולות להמתת הרחם, ושאר מריעין בישין- פלא שהחברה הופכת למסוממת והזויה. החברה כבר חיה בעולם וירטואלי מקביל- ורואה צל הרים כהרים. הזיה בשירות האמנות.

  22. חוץ מעובדות הפשוטות שהספר \על בסיסו הסדרה נכתב לא אחרי בחירת טראמפ, ואפילו לא במהלך תקופת הבחירות אלא לפני 30 שנה. אחרי ביקור באיראן.
    אבk הי, אל תתנו לעובדות להפריע לכם באמצע שנאה טובה.

  23. חוץ מהכל הסדרה הזו היא יצירה אמנותית מרהיבה וסוחפת עם שחקנים נפלאים. זה שווה הרבה.

  24. הנשים מוצגות בסידרה בצורה ממש לא טובה
    מוצגות כחלשות, תלושות מהמציאות, צייתניות וחסרות דעה
    עושות כל מה שהמפקד אומר להן.

  25. אתה לא יכול להתלונן על חוסר במידע על איך הדברים התפתחו אם אפילו לא ראית את כל הסדרה
    לא,זה די מביך לכתוב את זה למישהו שמתיימר להיות מבקר, אבל 3 פרקים מסדרה לא אמורים להסביר לך את הכל בבת אחת.. והרבה מאוד מהחורים בהיגיון שדיברת עליהם מוסברים בהמשך.
    מעבר לזה שלדעתי האישית, מה שבאמת מעלה שאלות מעניינות על החיים נמצא בפרקים המתקדמים יותר

    דבר ראשון, כבר יש תרבויות שמין שלא לצורך ילודה לא נחשב כמקובל. גם יש אנשים שמתנזרים ממין בגלל דת.באמת לא חסרות תרבויות ודתות שנכנסות לחדר המיטות.. ויש המשך לאיך אנשים מתייחסים לזה בפועל גם בסדרה עצמה, אם רק היית טורח לצפות….ונו באמת, חסרות דתות או פלחים בדתות שהוציאו דברים מהקשרם בכתובים? יש לי כ״כ הרבה דוגמאות שכנראה פשוט לא התאמצת לחשוב על זה יותר מייד

    כנראה שהסיכויים שממלכה ספציפית כזאת עם מנהגים כאלה וחוקים כאלה באמת נמוכים
    (כי בכל זאת לפי הפרשנות שלי זו לא סדרה שמתיימרת לנבא התפתחות של דת מסוימת או להזהיר מפני תרבות ספציפית)
    אבל על הרבה מאוד סצנות שנראו בסדרה, חשבתי בהתחלה ״אין סיכוי שמישהו יסכים לדבר כזה״ או ״אין סיכוי שזה יכול לקרות במציאות״, ואז פתאום הבנתי שדברים כאלה קרו כבר במציאות.וזו כוחה של העלילה לדעתי. זה אף פעם לא קרה בידיוק בצורה הזו, לא תמיד דווקא נגד נשים (מי שהזכיר בפניך את גרמניה הנאצית כרפרנס כנראה לא דיבר על יחס אל נשים, אלא על יחס לבני אדם אחרים שקרו בשם האידיאלוגיה (שגבלה בדת) ובשם מסמכים קיימים שהוצאו מהקשרם על ידי השלטון. כמעט מרגיש כאילו אתה בכוח מתעלם ממסרים של הסופרת או הספר ומפרש אותם איך שבא לך, כדי שתהיה לזה את המשמעות הפוליטית שאתה רוצה ויכול לקטול או כי אלמנטים בסדרה הזאת באמת מזכירים לך דברים, ואתה פשוט מנסה להתרחק מזה.

    יש לי עוד כ״כ הרבה מה להגיב, אבל אני לא אלאה בעוד פרשנויות שלי, אלא אציע למי שקרא את הביקורת להתעלם ממנה ופשוט לצפות בסדרה בעצמו, וכמו שצריך.. בכל הפרקים. הוא כנראה יראה שהרבה ממה שלא הסתדר למבקר כן יסתדר לו, ושבאמת לרוב הדברים יש דוגמאות מתרבויות דתות ומהפכות אחרות.

    ולמבקר, נשמע שגם ככה התחלת מלראות את הסדרה משוחד.. הביקורת על דברים שלא נשמעים לך הגיוניים היא מגוחכת בהינתן שלא ראית את כל הסדרה, ובעצם די מביך שבכלל כתבת את הדברים הללו בלי לחשוב שאולי כן נוגעים בנושאים האלה בהמשך..

  26. התשובה לשאלה שבכותרת היא פשוטה: כי קשה לך לקבל ביקורת. זה חטא שרבים חוטאים בו, לפעמים גם אני. כפי שכתבו פה לפני, הסדרה הזאת לא מתיימרת לחזות את העתיד, אלא לרכז ולהקצין חוליים שקיימים בחברות שונות, ואולי גם להזהיר מפניהם. לך קשה לקבל שחוליים כאלה קיימים, גם בחברה המערבית, ובפרט האמריקאית.

  27. כמה בורות.. היום ישנה קבוצה הנקראת חסידות גור בה יחסי מין מוצרים אל ורק לצרכי רבייה, הרב קובע לזוג הנשוי שעות וימים לקיום יחסים וכל חריגה מכך היא חילול חמור. נראה לי שאין צורך להרחיב על מעמד האישה בחסידות שכזו.. זה לא בעתיד. זה כאן והיום…

    1. אף אשה בחסידות גור מוחזקת שם בכח בניגוד
      לרצונה . אם לא מתאים לה היא יכולה ללכת .

  28. צפיתי בסדרה עם בת זוגתי רק שבוע שעבר והטענה המרכזית שלי נגד הסדרה דומה מאוד לטענה שלך. אומנם הפוסט הזה פורסם לפני חמישה חודשים אך דווקא עתה שגל ה #metoo גורם להרבה מאוד נשים להוציא מהחשיכה את סיפורי ההטרדות המיניות על גווניהם השונים, עושים את הצפייה בסדרה לטעונה יותר.
    אני אמרתי לבת זוגתי שקשה לי מאוד להתחבר לסדרה מכוון שמרחב הזמן/היקום שבו מתקיימת הסדרה הוא לא הגיוני. היא ענתה לי חזרה "כן אבל גם סרט X Y Z מתקיימים במרחב זמן/יקום חסרי כל הגיון או חוקיות שנכונים למציאות שלנו ואתה כן מצליח להתחבר לסיפור ולהנות מהסרט/סדרה".
    "נכון עניתי, אבל כאן הסדרה מתיימרת לייצג מציאות, להבדיל מסרטים דיסאוטופים אחרים שמציגים את העתיד הקרוב בנימה סאטירית (ע"ע סרטיו של פול וורהובן). ודווקא בגלל שהמשחק, הצילום, העיצוב והרג בסדרה הם כל כל טובים, זה מפריע לי עוד יותר כי אני לא מצליח להתנתק מהיקום חסר ההיגיון שעומד ומניע את הדמויות.
    במלחמת הכוכבים, ה setup מתחיל בכך שמסופר לנו ש "long long time ago in a galaxy far away קרה כך וכך". הסרט שהוא סה"כ פיוז'ן של כמה סיפורי עם שקוראים בחלל מסביר את עצמו שהכל קרה לפני זמן רב, אך העבר של הסרט הוא העתיד שלנו וקונספט העבר-עתיד שעליו מתבסס הסרט משחרר את הדימיון ונותן לנו לשקוע בתוך עולם של תחפושת סוג ב' וסיפורים סמוראים עם חרבות אור ולהנות מכך.
    בסיפורה של שפחה, אני לא מצליח להנות מכוון שמדובר על עולם שיווצר מחר בבוקר, ללא שום קושי למסד את עצמו, ללא זמן הסתגלות וחבלי לידה, ללא הצורך למרוד או לחנך דור שלם שיהפוך את המציאות הזו לסבירה יותר.
    קל מאוד להשוות את הסדרה ל 1984 אבל יהיה מעניין יותר להשוות אותו ליצירה אחרת של אורוול – חוות החיות. שם מתואר בצורה איטית וכואבת איך החווה הרצון ליוצר חברה שיוויונית ואוטופית הפך לסיוט כואב ומדכא שבו העבר הפך לזיכרון רחוק ומשוכתב ובמקום שהזמן ישחרר את שאר החיות מכבלי האוטו-דיקטטורה שנוצרה בחווה, הוא מסיים בכך שהוא מהווה השראה לשאר החוואים שכנראה יעתיקו את המודל הסיוטי שיושם בחווה.
    ברור שלי שסיפורה של שפחה שם את הדגש על סיפורה של June אבל רצף האירועם שהובילו אותה מהחיים הקודמים שלה להווה כל כך פשוט לא מסתדר.
    באחת התגובות מישהו/י רשמו "גרמניה הנאצית וההפיכה הקומניסטית" מה שהם לא רשמו זה שגרמניה הייתה מדינה עם מסורת אוטוקרטית והדמוקרטיה הייתה זרה לה, השפלות מלחמת העולם הראשונה צרמו להם עוד יותר מכוון שזיכרון הרייך השני היה טרי במוחם. גל האולטרה לאומנות וצייתנות היתר היו חלק אינטגרלי מהתרבות הגרמנית. כמו שהמפכה של 1917 קרתה אחרי למעלה מ 60 שנה שבהם קבוצות פוליטיות חילחלו לתוך הקמפוסים והאיגודים המקצועיים של האימפריה הרוסית רעיונות סוציאליסטים ואת המשנה של קארל מארקס. ובכלל רוסיה הקומוניסטית של שנות הארבעים שעל בסיסם נכתב 1984, ניזנו מאותו תהליך רקבון המוסר של ברית המועצות, שבו חזה אורוול בין 1917 ועד כתיבת הספר. החופש האומנותי והפילוסופי שהוא לקח התבסס על תהליך אורגני קיים ובהשראותו הוא צייר עתיד אפשרי שאיננו רחוק כל כך מהמציאות.
    במציאות שלנו היום, קשה לנו להבין ולהקל את החיים במדינה קומוניסיטית שמשקיעה משאבים עצומים במעקב אחר האזרחים שלה. מציאות בה בדיחה יכולה להתפרש כבגידה שתהרוס לך את החיים (ע"ע חיים של אחרים).
    בסיפורה של שפחה פסחו על התהליך הזה ולכן קשה לי להתחבר לכך.
    הזכרתי את ה #metoo, מאחר שהנשים והקורבנות שמקבלות רוח גבית על מנת להוציא לאור את שקרה להן עברו בעצמן תהליך ארוך שבו ניסו להשכיח ולנרמל את שקרה להן ולהמשיך הלאה אך 10 ו 20 שנה מאוחר יותר האירועים עדיין רודפים אותן והן במידה כזו או אחרת עיצבו אותן כבני אדם.
    איפה התהליך הזה בסיפורה של שפחה? כן נראה שהמציאות נוראית ועצובה, מלאה בייאוש וסיכונים אבל סלחו לי זה לא עובד.
    היוצרים השקיעו יותר על עיצוב ההפקה מאשר פיתוח העלילה ופיתוח הדמויות. בפרקים מסויימים, דמויות אשר ביססו לנו אותן כ"רעות" פתאום מצטיירות כאנושיות יותר ואפילו ניתן להבין את התסכול שלהן אבל בשני הפרקים האחרונים נראה שהעניינים חזרו לסדרם וכל מי שבוסס כטוב ורע ימשיכו להיות כאלו כי היוצרים מפחדים לקחת חופש אומנותי כפי שהם מפחדים לפתח את היקום שהם יצרו ולגלות את כל הפגמים שבו.
    הם ישתמשו בטיעונים כגון שנאת נשים או שמרנות כדי להגן על ההחלטות שלהם וחבל כי הסדרה עומדת בפני עצמה ויש לה מספיק עומק כדי להמנע משימוש בסיסמאות.

  29. 1. שליטה מינית היא התשתית של כל חברה ושלטון שהתקיימו בהיסטוריה. גם בחברה שלנו המיניות היא תוצר של החלטה ופיקוח שלטוני. פוליאמוריה, הומוסקסואליות, א-מיניות, וכולי מחוץ לחוק. זה כמובן מתהפך ב-180 מעלות אחת לכמה זמן בכפוף לאינטרסים שלטוניים.

    2. הסדרה לא מציגה אזהרה מהעתיד וגם לא פנטזיה בדיונית, כי אם תמונת ראי של מעמד האישה היום. לדוגמא בישראל, מדינה מפותחת החברה ב-OECD, רוב המגזרים מצרים את תפקידיהן המיניים והאינטלקטואלים של הנשים להעמדת צאצאים על פי חוקי בתי דין נוקשים. גם ביתר המגזרים, נניח בהיי טק, אחוזן של הנשים נמוך, ותפקידיהן מוגדרים ומגודרים.

    3. הכוח של הסדרה הוא בכך שרפובליקת גלעד מושתתת הן על יסודות של הימין הפוליטי (דת) והן של השמאל הפוליטי (אקולוגיה – גם כן סוג של דת). חשיפת היסוד הנטורליסטי המדכא, המשותף לשני המחנות, היא לא פחות מהברקה בתחום הפילוסופיה הפוליטית.

  30. הסדרה מבוססת על ספר שנכתב כבר בשנות השמונים ולא קשור בכלל לטראמפ ורפובליקאים.
    אבל זה לא מפריע לכתב הדביל לכתוב שטויות בקצב.
    הסדרה שואבת השראה ממשטרים אפלים כמו בצפון קוריאה, סעודיה (סקילות, כריתת איברים, החפצת נשים), מילת נשים (אפריקה), הוצאות להורג פומביות (אירן) וכו'.
    וכמובן שמשטר "גלעד" הוא פשיסטי ותאוקרטי קיצוני ועלייתו בדרך דמוקרטית מזכירה את עליית הנאצים.

    1. הסדרה דורשת ניתוח של פסיכיאטר ולא של מבקר סרטים. כל התסביכים/הפחדים/הדעות הקדומות שמקורם בפסיכוזה של השמאל כלפי הימין הפטריוטי בארה"ב, צפים ועולים בסדרה. המפקד הצבאי, הוא גבר לבן, אימפוטנט ועקר. אישתו היפה שהיתה פמיניסטית פעילה הפכה ל"עציץ" בבית גם היא עקרה. המופעים ה"סימבוליים" של כלי נשק בסדרה וההתייחסות אליהם מעלים גיחוך רב בשל הכירכור סביבם. כמובן שהגיבורה ובן זוגה השחור מיצגים את כל הטוב, הנעלה והנכון מבחינת "הליברלים הפרוגרסיביים".

  31. אני סירבתי לראות את הסדרה כי אני בדרך כלל לא מתחברת לז'אנר – אבל בהפוך על הפוך התחלתי לצפות בה בגלל מחאת הלהט"בים על חוק הפונדקאות והרעש שהקימו, והנה, אני מוצאת שאם אכן יאפשרו בחקיקה פונדקאות מסחרית עבור גברים, נקבל מציאות די דומה למה שרואים בסדרה הזו. הלהט"בים הם הקהילה הכי כוחנית, דורסנית ואגואיסטית בעולם, בדיוק כמו האליטה בסדרה הזו. מושלם.

  32. נשות הטאליבן, או סתם חרדיות שנאלצות לעשות המון ילדים ולפרנס משפחה, בדואיות, הודיות ועוד המון נשים שסובלות בעולם. אתה לא רואה קשר בין כל זה לבין מה שקורה בגלעד? מנותק לגמרי מההקשר?
    אני תוהה מה הייתי עושה במקומן. מה הייתי מעדיפה, לחיות כאלה חיים או לברוח ולהיות נתונה כל חיי להיות ללא משפחה ותמיכה, שלא לדבר על תסריטים יותר גרועים. אני מאמינה שאין להן הרבה אופציות.
    להגיד שאין קשר בין דת לפטריארכיה זה פשוט מגוחך.

  33. איזה מצחיק לקרוא את הכתבה הזו עכשיו שנגמרה העונה הרביעית. כ"כ הרבה שטויות נכתבו פה בניסיון נפוח של צדקנות ושמרנות. העיקר אתם ימין ימין ימין, כמה שטויות.