השקר הגדול של שיטת הסניוריטי

מספרים לכם שהשופט הוותיק ביותר מתמנה לנשיא העליון. ובכן, זה פשוט לא נכון

מונתה ללא כל וותק. הנשיאה המיועדת אסתר חיות. צילום: יונתן זינדל /פלאש90

מסורת הסניוריטי לבחירת נשיא בית המשפט העליון מקפלת בתוכה הנחה שרמתם של שופטי העליון דומה, ולכן יש לתת יתרון לוותיק ביותר מבין השופטים, שהוא גם המנוסה ביותר, כדי למנוע פוליטיזציה של בחירת הנשיא.

המציאות שונה בתכלית. למעשה נשיאי העליון מתמנים לתפקידם ביום בחירתם לשופטי עליון, ללא כל ותק בעליון, על ידי הוועדה לבחירת שופטים, בדיל פוליטי ולא בשיטת הסניוריטי, מבלי שאף אחד ידע אם הם שופטים מוצלחים וראויים, שלא לדבר על נשיאים.

זה פשוט מאוד: מאחר שכהונת כל השופטים בעליון היא עד גיל 70, ללא הגבלת קדנציה וללא כל אפשרות להחליף שופט שלא הוכיח רמת שפיטה מתאימה, לא צריך להיות גאון מתמטי כדי לחשב בעת מינוי שופט חדש האם הוא ימונה לנשיא, מתי בדיוק זה יקרה, לכמה זמן יהיה המינוי ומי יחליף אותו. אף אחד לא ישכנע אותי שחברי הוועדה למינוי שופטים לא מפעילים מחשבון כזה בעת מינוי שופטים לעליון.

האם הגיוני למנות את נשיא העליון 15-20 שנה מראש, בטרם כיהן אפילו יום אחד כשופט עליון? האם אין בכך הימור מסוכן? ומה נעשה במקרה שיגיע תורו של "הימור לא נכון"? האם ימונה רק בשם המסורת שהפכה פתאום לערך מקודש? האם אפשר שחישובים מסוג זה מנעו מינוי של שופטים ראויים לעליון, רק כדי שלא ישמשו נשיאים ביום מן הימים? הפטנט ההזוי הזה קיים רק בישראל.

יחשוב לזכור ששיטת הסניוריטי המדוברת איננה חוק, אלא בסך הכל מנהג הסתדרותי שהתקבע. החלופה לדעתי פשוטה ביותר: ייקבע בחוק כי שר המשפטים ימליץ לממשלה על מינויו לנשיא של אחד מחמשת השופטים הוותיקים בעליון. כהונתו של נשיא זה תהיה קצובה לחמש שנים לכל היותר או עד גיל 70, הנמוך מבין שניהם. כך יבוא לידי ביטוי קריטריון של הצלחה בתפקיד, ולא רק של ותק. אותה ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי וממנה רמטכ"לים, ראשי מוסד ויועצים משפטיים, תדע למנות גם נשיא לעליון.

במקביל, יש לקצוב פרק זמן מרבי לכהונת כל השופטים בעליון. גם שופטים הם בני אדם, ואדם שעושה את אותו תפקיד במשך עשרים שנה, יש להניח שהוא לא מבצע את כל עשרים השנים באותה רמה. הגבלת כהונה של 14-12 שנים היא סבירה, והיא תבטיח שלא נקבל שופטים כמו גם נשיאים, שחוקים ועייפים.

אל תאמינו לטענה שנוהג הסניוריטי מונע פוליטיזציה, שהרי לשר המשפטים יש דה־פקטו זכות וטו בוועדה למינוי שופטים, והוא יכול לבחור שלא להביא להצבעה מינויים שאינו חפץ בהם. לכן, כל החלטה בוועדה זו מתקבלת בסוג של פשרה מפא"יניקית. כך שממילא פוליטיקאים בוחשים, בדיוק כמו שאר חברי הוועדה, במינוי הנשיא. אם הוועדה ממילא בוחרת את נשיא העליון, לא עדיף למנותו "בזמן אמת" ולא 15-20 שנה מראש?

בימים הקרובים אמורה להתקבל ההחלטה מי יחליף את הנשיאה נאור. אין שום חוק המחייב לבחור את השופטת אסתר חיות לתפקיד, אף שהכול מתנהגים כאילו בחירתה היא עובדה מוגמרת. עבור שרת המשפטים איילת שקד, אין הזדמנות טובה מזו להתחיל בשינוי המיוחל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. הערה קטנה:
    נדמה לי שבדרך כלל השופטים שמתמנים לבית המשפט העליון הם בני 50-60 כך שממילא תקופת כהונתם לא ארוכה מאוד.

    מה ששרת המשפטים צריכה לעשות זה לקצץ עד מאוד בסמכויות הנשיא (כמו בשיבוץ השופטים) כך שהוא יהיה סמלי וייצוגי בלבד (כמו נשיא המדינה) ואז כל הויכוח יהיה מיותר.

  2. זה גם לא מנהג. כידוע המינוי של נילי ארד לנשיאת ביה"ד לעבודה נעשה למרות שלא הייתה הוותיקה ביותר.

  3. אני נגד שיטת הסניוריטי, שמקבעת את החונטה.

    אבל הערה: בארה"ב שבה שיטת בחירת השופטים טובה בהרבה מבישראל, הנשיא מתמנה לא פעם ללא כל ותק שיפוט בעליון. לדוגמה, הנשיא הנוכחי, רוברטס, התמנה לבית המשפט העליון של ארה"ב ומיד הפך לנשיא (זה התקן שהתפנה). אגב, שופטים מתמנים בארה"ב לכל ימי חייהם. היו כאלו שבגיל מופלג נתנו פסק דין, ואף על ערס דווי (דוגמה בולטת היא פסק מ-1895 המבטל את מס ההכנסה שהטיל הקונגרס. אחד השופטים נתן את החלטתו ימים לפני שהלך לעולמו. ההחלטה אילצה את הממשל להעביר את התיקון ה-16 לחוקה).
    ההבדל הגדול הוא ששופטים מתמנים לאור השמש, בהליך שבו הנשיא ממנה והקונגרס מאשר, וכך יש לרשות השופטת ולרשות המבצעת כוח מאזן על מערכת המשפט = איזונים ובלמים. בארץ האיזון הוא חד-כיווני.

    1. נכון, אבל לא מדוייק.
      השופט רוברטס לא "התמנה כשופט ומיד הפך לנשיא", אלא שהוא מונה ישר כנשיא.
      כל הוותק השיפוטי שלו היה שנתיים כשופט מחוזי.
      נשיא ארה"ב ממנה, אבל המינוי טעון אישור הסנאט, כך שיש פיקוח ציבורי מסויים, בעיקר כאשר יש סנאט לעומתי.
      עד כאן השיטה האמריקאית עדיפה על שלנו, כולל בכך שהציבור הוא הבוחר את שופטיו. מרים נאור וחבריה קוראים לזה "מינוי פוליטי", אבל פוליטיקה זה לא משהו גס.
      גם השאלה אם להשקיע את "הלירה השולית" בהרחבתה של מחלקת הילדים בביה"ח סורוקה, או בהרחבת הכבישים ביו"ש היא שאלה פוליטית
      הרע בשיטה האמריקאית הוא שהשופט מתמנה לכל חייו, וזה אומר שאם הציבור משנה את דעתו, או שהשתן עולה לשופט לראש, הציבור צריך לסבול אותו עד שימות, א ו עד שיתחשק לו לפרוש.
      השופט ניל גורסץ', שהתמנה עכשיו לביהמ"ש העליון בארה"ב, הוא בן 49, וזה אומר שהציבור האמריקאי נתקע איתו ל-30 – 40 שנה.
      בלתי נסבל.

  4. אם היית עושה שיעורי בית היית יודע שהשופטת חיות היתה במינוי זמני בעליון בטרם מינויה לשופטת קבועה. דווקא במקרה שלה כן ידעו להעריך בדיוק, בעת המינוי, את כישוריה.

    1. נכון, אבל בעייתי.
      במינויים לעליון האיכות משחקת מקום משני בלבד, כי האינטרסים של הקבוצות השונות בוולב"ש קובעים יותר, וכל פשרה כיום אנחנו תקועים איתה עד שהיא תגיע לצמרת.
      חוץ מזה, אהרן ברק אומר שכאשר בוחרים שופט לא מתייחסים לשאלה אם בעוד 20 שנה הוא יתאים להיות נשיא ביהמ"ש העליון. זה לא ש/אני מאמין לו, אבל אם הוא אומר …

  5. מינוי לפי ותק בלבד הוא פתח לניווןמערכת שאמורה להיות עירנית ועדכנית.

  6. רק אלוהים יכול להציל אותנו כי הימין ישן בעמידה וכחלון המנוול מלקק לסמאל לצורך אתרוג עצמו הגיב:

    האשה בתמונה נראית לי מפחידה

  7. זאת שיטה גאונית לסנן פרענקים, ואחרים שאין להם את "הקודים המתאימים ", ,והכנסת מקורבים ובני משפחה בדלת האחורית,