ג'ון בולטון: איראן מפרה את הסכם הגרעין

מי שכיהן כשגריר ארה"ב באו"ם וכיועץ לביטחון לאומי, קורא לטראמפ להדיח את שרידי ממשל אובמה במזכירות המדינה

גורמים בממשל אובמה צריכים להיחקר. ג'ון בולטון | צילום: ויקיפדיה

לפני כשלושה שבועות אישר ממשל טראמפ לקונגרס בפעם השנייה כי איראן עמדה בתנאי הסכם הגרעין, שאותו כינה טראמפ במהלך קמפיין הבחירות שלו כ"עסקה הגרועה ביותר אי פעם". שבעה חודשים לאחר שהושבע, ותוך שקיעה בזרם בלתי פוסק של בעיות, טראמפ טרם הצליח לממש את הבטחתו לבטל את העסקה או לפתוח אותה למו"מ מחודש כאשר יגיע לבית הלבן.

עם זאת, לפי כמה דיווחים טראמפ עיקם את האף כשאישר את העסקה, והורה לעוזריו להיערך לאופציות אחרות לקראת האישור הבא שיועבר לקונגרס בעניין זה, בעוד שלושה חודשים. שמועות בחוגי הממשל הצביעו על כך שטראמפ הושפע לפחות חלקית ממאמר דעה שכתב ג'ון בולטון, השגריר האמריקני באו"ם בתקופת ג'ורג' בוש הבן, ששירת נשיאים רפובליקנים במשך כמה קדנציות והיה מועמד לתפקיד מזכיר המדינה גם בממשל טראמפ. נראה שטראמפ עדיין מייחס משקל רב לדעתו של בולטון.

לאחרונה שוחחתי עם בולטון על העסקה עם איראן, על המצב מול צפון קוריאה, ועל סוגיות נוספות הקשורות במדיניות חוץ ובענייני ביטחון לאומי שהממשל החדש, ועמו ארצות הברית כולה, צריכים להתמודד איתן.

"איום ברור על ארה"ב ועל בנות בריתה"

מוקדם יותר השבוע הגיעה תוכנית הגרעין עם איראן לשלב המצריך את אשרורה מחדש, אותו תהליך שבו הרשות המבצעת צריכה לשגר לקונגרס מכתב הקובע אם איראן ממלאת את חלקה בהסכם. נוסח המכתב הקודם היה זהיר מאוד, והוא נמנע במתכוון משימוש במילה 'ציות'. במקום זאת נכתב כי "התנאים… מתקיימים". מהדו"חות עולה כי בממשל התקיים ויכוח גדול בסוגיית האשרור, ואולי גם באשר לעסקה עצמה. האם תוכל להסביר מה קרה כאן?

"זו הייתה הפעם השנייה שממשל טראמפ היה צריך לעמוד בדרישות הדיווח של אשרור ההסכם. אינני מכיר את כל הפרטים, אבל די ברור שהנשיא לא אהב את העובדה שהוא הופתע בעניין זה כבר בפעם השנייה. בפעם הראשונה זה קרה עם האשרור בחודש מאי. טראמפ עמד על כך שהפקידים יכניסו שינויים במכתב האשרור, ולמחרת יצא המזכיר טילרסון בהצהרה תקיפה ביחס לאיראן.

"הפעם ההנחה הייתה שהנשיא פשוט יסכים לאשרור, ולכן הפקידים ביצעו את עבודת ההכנה כאילו על השולחן מונחת רק אופציה אחת. התקיימה שיחת ועידה עם שר האוצר מנוחין ועם היועץ לביטחון לאומי מקמסטר כדי לתדרך את מומחי המדיניות, ונשלחו נקודות לדיון. איכשהו בזמן שכל זה קרה, יתר אנשי הצוות בבית הלבן הבינו שדעתו של טראמפ אינה נוחה מכך. זה היה כמו סיר שהתפוצץ. הנקודות שהוצאו לדיון נמשכו חזרה, והתקיימה ישיבת מנהלים במועצה לביטחון לאומי. הנוסח הסופי של המכתב – שקבע כי איראן מפרה את רוח ההסכם – מעיד על פשרה ובלבול בנושא. אבל כך פועלת מחלקת המדינה; ראיתי את זה המון בתחום של פיקוח על נשק גרעיני. הם שונאים להשתמש במילה "הפרה", ולא רוצים לומר שאיראן מפירה את הסכם הגרעין. אבל זוהי בדיוק האמת; איראן איננה עומדת בדרישות שהיא מחויבת אליהן".

השמועות מדברות על כך שמאמר שכתבת באחרונה ובו טענת שארה"ב צריכה לסגת מהסכם הגרעין, היה חלק מהגורמים שעוררו את טראמפ לפעול.

"דיברתי איתו כמה פעמים בעבר על איראן ועל הנושא הגרעיני. הוא רואה בכך איום ברור על ארה"ב ועל בנות בריתנו. הוא אולי האדם היחיד בממשל שרואה בכך עניין דחוף, כפי שהוא תופס גם את המשבר עם צפון קוריאה. אינני חושב שזה עומד לחזור על עצמו כאשר יצטרכו להעביר שוב את מכתב האשרור הבא לקונגרס, בעוד 90 יום. טראמפ היה חד-משמעי בקמפיין שלו ביחס לכך שהעסקה רעה מאוד, אז איך אתה יכול להמשיך להתנהל כאילו היא לא? השאלה היא מהי האסטרטגיה באשר להמשך. אחת הבעיות היא שהפקידוּת הביורוקרטית נמצאת בשמונה השנים האחרונות במצב של טייס אוטומטי".

הזכרת שטראמפ לוקח גם את צפון קוריאה ברצינות רבה. אילו אפשרויות יש לממשל בנושא זה?

"במשך שמונה שנים של מדיניות הסובלנות האסטרטגית של אובמה, צפון קוריאה עשתה גם היא כברת דרך של שמונה שנות התקדמות טכנולוגית. האפשרות שהיא תוכל להגיע ליכולת שיגור היא איום אמיתי. כמובן, כל מיני גנרלים בכירים אומרים דברים שונים. בתחילה איש לא האמין שהקוריאנים יוכלו לבנות מתקן גרעיני. אבל זה מה שהם עשו. בשנה שעברה, מפקד כוחות ארה"ב בקוריאה אמר כי יש לצפון קוריאה יכולת להגיע לארה"ב, אך לא היה משוכנע שיש להם גם פתרונות בתחום המזעור. רק לפני כמה שבועות אמר קצין בכיר אחר שלקוריאנים יש יכולת להגיע לטווח השיגור, אבל אין להם מערכת נחייה. כל זה הוא סוג של הכחשה – לתהות אם אכן יש להם פצצה גרעינית, עד הרגע שהם יפוצצו אחת כזו על מטרה זרה.

"איך שלא מסתכלים על זה, אין אדם רציני שיכול לטעון שהאיום הזה איננו רציני הרבה יותר מכפי שהיה לפני שמונה שנים. האופציות המדיניות מוגבלות ביותר. 25 שנים של דיפלומטיה וסנקציות לא הפיקו דבר, וזה לא ישתנה גם בשנה ה-26. ייתכן שזה יסתכם בכך שינסו לשכנע את סין להסכים לאיחוד בין שתי הקוריאות. יש אנשים רבים בסין המכירים בכך שאין צורך במדינת חיץ כמו צפון קוריאה. עבור סין, זה יהיה כאב ראש הרבה יותר גדול אם יפן תתגרען כדי להתמודד עם צפון קוריאה".

"טראמפ היה צריך לפטר את אנשי אובמה"

האם צפון קוריאה ואיראן משתפות פעולה בתוכניות הגרעין שלהן?

"ידוע לנו על שיתוף פעולה ביניהן בתחום הטילים הבליסטיים. ב-1998 צפון-קוריאה הודיעה על הקפאת ניסויי השיגורים בחצי האי, וההקפאה נמשכה עד 2006. במהלך אותה תקופה האיראנים ערכו את הניסויים עבורם. שתי המדינות עושות שימוש באותה טכנולוגיית סקאדים מהעידן הסובייטי, לשתיהן יש אותה מטרה – להשתמש בטילים אלה כאמצעי שיגור לנשק גרעיני – ושתיהן מדינות שהולכות על הסף. אז אתה שואל אם הן עובדות יחד על התחום הגרעיני? יש עדויות נסיבתיות לכך, כמו הכור במדבר הסורי שישראל הרסה ב-2007; הוא נבנה בדמותו של הכור הצפון-קוריאני 'יוֹנגבּיון', ועבדו בו מדענים מצפון-קוריאה. היכן טוב יותר עבור האיראנים והצפון קוריאנים לעסוק בפעילויות לא חוקיות, אם לא במקום שבו לא יחפשו אחריהן? איראן וצפון-קוריאה לא יכלו לקוות ליותר מזה, אלא שהישראלים הצליחו לעלות על כך. ומה אם קיים בצפון-קוריאה מתקן תת-קרקעי להעשרת אורניום במימון איראני? מבחינת היגיון עסקי, לא קשה לדמיין זאת. צפון קוריאה זקוקה לכסף, ואיראן יכולה להרשות זאת לעצמה. גרועה מכך היא האפשרות שביום שבו תהיה לצפון קוריאה יכולת להגיע עם נשק גרעיני לארה"ב, למחרת תהיה יכולת כזו גם לאיראן, היא צריכה רק לשלוף פנקס צ'קים".

האם ממשל טראמפ מוותר על סוריה לטובת איראן?

"לא ברור לי. אני לא חושב שלמישהו יש אסטרטגיה אזורית לעידן שאחרי דאעש. קריסת המדינה האסלאמית כבר באופק, ייתכן שזה יקרה כבר עד סוף השנה. אבל נראה שאין לממשל הבנה מלאה באשר למה שיקרה לאחר מכן, או לדברים האחרים שמתרחשים בינתיים. למשל, מה יקרה כשאיראן תשתלט על האזור כולו, כולל על ממשלת עיראק בבגדד ומשטר אסד בסוריה, מזרח הים התיכון וחיזבאללה. לא נראה גם שיש הבנה של העובדה שרוסיה נמצאת בצד הלא נכון של המפה. אינני מייחס זאת לנשיאותו של טראמפ. זו הביורוקרטיה של שמונה שנות אובמה – שום דבר חדש לא מגיע ממשרדי החוץ והביטחון.

"תמצית האסטרטגיה של משרד הביטחון היא לסייע לכורדים בעיראק ובסוריה, ולהעניק מימון כלשהו גם לכוחות האופוזיציה בסוריה. אבל סיוע לממשלת בגדד הוא בבחינת סיוע לאיראן. בששת החודשים הראשונים של ממשל טראמפ עדיין קיוויתי שמשרד הביטחון ייסוג מהגישה הזאת, כך שלא נצטרך להסתמך על מיליציות שיעיות בעיראק. אבל זה לא קרה. אנו רואים כעת דיווחים על כך שהממשלה בבגדד מתנכרת לסונים במערב עיראק, שזה עתה נכבשה שוב מידי דאעש. סונים רבים תמכו במדינה האסלאמית לא מאהבת מרדכי, אלא משום שאינם רוצים להיות תחת שליטת בגדד או אסד. אם אין אלטרנטיבה, מה הם יעשו כשדאעש יובס – מלבד מציאת ערוץ אחר להילחם בו נגד בנות בריתה של איראן?"

איך קורה שנשיא רפובליקני ממשיך לנהל מדיניות חוץ שהתווה אובמה, ולהעסיק את אותם אנשים שהעבירו במטוס לטהרן מיליוני דולרים במזומן?

"יש לי רשימה ארוכה של אנשים שאני חושב שהיה צריך לפטר מיד כשממשל טראמפ החל לעבוד, ב-20 בינואר; למשל ג'יימס קומי. לא רק שהם מיישמים את מדיניותו של אובמה, הם גם היו אדריכליה. הם לא ישנו את דעתם. טראמפ יכול להסתפק בקיצוץ כנפיהם, אבל אם לא יכניס פנימה אנשים חדשים, לא יהיו רעיונות חדשים".

גורמים רשמיים בצוות הביטחון הלאומי של אובמה  ובהם יועצי ביטחון לאומי (כולל סוזן רייס), סגן היועץ לביטחון לאומי בנג'מין רודס והשגרירה באו"ם סמנתה פאוור, נקלעו לשערורייה מתגלגלת בקשר לשימוש ביירוט מודיעין זר כדי לאסוף מידע על אזרחים אמריקנים – כולל כאלה שסובבים את טראמפ – לצורכי פוליטיקה פנימית. ייתכן שזה החל כבר סביב ההסכם עם איראן, ואולי עוד קודם לכן. אם זו האמת, האם לדעתך מדובר בפשע?

"יש כאן פוטנציאל פלילי. הייתי מעורב בחשיפת פרטים שהוסתרו בתשדורות המיורטות. זה היה סיפור גדול בשימוע שלי לקראת המינוי לשגריר באו"ם. הגשתי עשרות פעמים בקשות כאלה במשך ארבע שנות שירותי בתפקיד. ג'ון נגרופונטה, שהיה אז ראש המודיעין הלאומי, אמר שבדק את בקשותיי ולא מצא בהן בעיות כלשהן. ריצ'רד ארמיטג' (תת-מזכיר המדינה בתקופת בוש הבן), שלא חשוד כמי שעשה לי הנחות, אמר לדמוקרטים – 'אתם צריכים לרדת מזה'. לגיטימי לחלוטין לומר למועצה לביטחון לאומי: 'הנה הסיבה שעלי לדעת את שמו של אמריקני פלוני ששמו הוסתר בתשדורות'. אם אתה נותן סיבה לגיטימית, המידע הזה יימסר לך.

"מה שאני שומע הוא שמספר הבקשות, הנפח העצום שלהן, מזעזע. וזה כשלעצמו חייב לעורר שאלות במועצה לביטחון לאומי. האחריות המשפטית הפוטנציאלית היא אם אדם אומר 'אני רוצה לדעת את זהותו של פלוני מפני שיש לי סיבות לגיטימיות הקשורות לביטחון לאומי', ואחר כך מתברר שזה נעשה לשם מטרות פוליטיות. אז הוא עלול להיות בצרות. זוהי הפרה של 'חוק תצהירי רישומים כלליים'. אדם עלול להיענש במאסר על מסירת תצהיר כוזב אפילו בעניין הקשור להחזרי מס. אדם יכול להיכלא בגלל תצהיר כוזב אפילו אם לא ניתן בשבועה. אותם אנשים שהגישו למועצה לביטחון לאומי בקשות חשיפה שמאחוריהן מסתתרים מניעים פסולים – ואם לשפוט לפי מספר הבקשות, ברור שרבים מהם שיקרו באשר למניעיהן – עלולים להיות בסכנה".

_______________

הראיון פורסם במגזין 'טאבלט'. תרגום: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר