שלום כיתה א': הגיע הזמן לשיטת השוברים בחינוך

מחקרים מראים שהגדלת תקציב החינוך לא באמת משפרת את תוצאותיו. במקום להמשיך לשפוך כסף צריך לשנות את השיטה

הגיע הזמן לשנות את השיטה | פלאש90

מחקר אקדמי רחב וראשון מסוגו עתיד להתפרסם בקרוב בארה"ב ולשפוך אור על האפקטיביות של שיטת השוברים בחינוך. מסקנת המחקר היא שהשיטה הזו, שמשלבת מימון ציבורי וחינוך פרטי, אכן משפרת בצורה מובהקת את ההישגים במתמטיקה ובקריאה. לישראל, שבה מידרדרת מערכת החינוך מדחי אל דחי, יש בכך בשורה אמיתית.

הפתרונות שמוצעים בישראל בדרך כלל לשיפור רמת החינוך נועדו לכישלון. רוב הרעיונות מתמקדים בלשפוך עוד דליים של כסף לתוך המערכת הממשלתית מתוך תקווה שמה שהמיליארדים הקודמים לא עשו, המיליארדים הבאים כן יעשו. מה שנקרא, לשפוך כסף טוב אחרי כסף רע.

מחקרים בינלאומיים מעידים שזה לא הפתרון. המחקרים האלה מראים שמעל רמה מסוימת של עושר  – תוצר לאומי של 20,000 דולר לנפש – הישגי החינוך לא עולים ביחד עם ההוצאה הכספית. כלומר, מה שבאמת חשוב במדינות המפותחות הוא כבר לא כמה כסף מוציאים, אלא איך מוציאים אותו.

מדינת ישראל מוציאה על החינוך כבר עכשיו יותר מכמעט כל מדינה אחרת בעולם, ביחס לתוצר הלאומי. המשמעות היא שכל הגדלה נוספת של ההוצאה על החינוך תחייב הכבדת המסים או קיצוצים משמעותיים בסעיפים אחרים בתקציב.

אז מדוע בעצם החינוך בישראל כה ירוד, למרות הכסף הרב שמוזרם אליו?

מדובר, בסופו של דבר, במונופול ממשלתי, שלא מאפשר תחרות אמיתית בין בתי ספר ובין שיטות לימוד שונות. המונופול הזה נשלט ביד רמה ובצורה כמעט טוטליטרית על ידי משרד החינוך, הפוליטיקאים והפקידים שמנהלים אותו, ועל ידי רשת ביורוקרטים ענפה שמאכלסת אותו. וכמו בכל מונופול, המערכת משרתת לא את הלקוחות – כלומר הילדים והוריהם – אלא את ארגוני המורים ואת השדרה הביורוקרטית שניזונים ממנה.

שיטת השוברים מציעה פתרון מעשי ואלגנטי לבעיית המונופול. כאמור, בבסיס השיטה עומד שילוב בין מימון ציבורי לבין חינוך פרטי. תקציב החינוך מחולק בין מספר התלמידים במדינה כאשר כל תלמיד מקבל שובר, שאותו הוא יכול לממש בכל בית ספר פרטי שהוריו בוחרים. בתי הספר הפרטיים חייבים לשכנע הורים לממש את השובר דווקא אצלם, ולכן צריכים להעסיק מורים באיכות גבוהה ולהציע תכניות לימודים אטרקטיביות ומגוונות. במילים אחרות, נוצרת תחרות בין בתי הספר. את השוברים ניתן יהיה לממש רק בבית ספר שנכלל בשיטה. לא מדובר בסוג של תלוש שאפשר לסחור בו תמורת מזומן.

לבנות בלי להרוס

אחד היתרונות של השיטה שהיא אינה דורשת את פירוק השיטה הממשלתית הקיימת. שתי השיטות יכולות לדור בכפיפה אחת ותחת אותה מסגרת תקציב. השינוי היחידי שנדרש הוא נתינת רשות לפתיחת בתי ספר פרטיים ללא הגבלה, כדי שהורים יוכלו לדרוש שובר מהמדינה ולשלוח את ילדיהם לבית הספר הפרטי החדש שמוצא חן בעיניהם.

השיטה הזו חיה וקיימת בגרסאות שונות בארה"ב, הולנד, בלגיה, קולומביה, שבדיה, צ'ילה, הודו, דנמרק, צרפת ועוד. בין חוקרים ניטש כבר זמן רב ויכוח על מידת ההצלחה שלה. המחקר הרחב, שעתיד להתפרסם בקרוב בארה"ב (נייר העבודה זמין באינטרנט), הוא מטא-אנליזה ראשונה מסוגה. כלומר, המחקר הזה מבצע ניתוח סטטיסטי של מגוון רחב של מחקרים שנעשו עד היום. כאמור, המסקנה היא ששיטת השוברים אכן משפרת בצורה מובהקת את הישגיהם של התלמידים. קשה לומר שזו מסקנה מפתיעה במיוחד. תחרות תמיד מניבה איכות, ומונופול ממשלתי תמיד מספק מוצר גרוע.

צעד חברתי

סנגוריה של מערכת החינוך הממלכתית מרבים לשווק אותה כמפעל חברתי-שוויוני, המבטיח שכל התלמידים יקבלו חינוך ברמה זהה, ללא קשר לרמה הסוציו-אקונומית בבית ממנו באו. הפסאדה הזו מתפוררת כשמשווים את ההזדמנויות שמחמיצים תלמידים מהשכבות החלשות כל עוד לא מיושמת שיטת השוברים: מערכת חינוך פרטית תיטיב בעיקר עם הורים מהשכבות החלשות יותר, כאלה שלא יכולים להרשות לשלם עבור מורים פרטיים. השובר שבידיהם יהיה תקף בכל בית ספר ולא תינתן כל העדפה לעשירים. החינוך שניתן יהיה לרכוש בעזרתו, לעומת זאת, יהיה איכותי הרבה יותר. מבחינה זו, שיטת השוברים היא הצעד החברתי ביותר שאפשר לדמיין ודווקא החינוך הממלכתי הכושל הוא היצרן הגדול ביותר של פערים חברתיים.

נסיים מילה של אזהרה: ארגון ה-OECD, בחכמה רבה, ממליץ ששיטת השוברים תספק להורים יכולת בחירה משמעותית, והכוונה היא לכך שכדי שהתכנית תעבוד חייב ליצור בידול אמיתי בין בתי הספר. מתן אפשרות לבתי הספר להתחרות על סגל מורים איכותי – זה חשוב אך לא מספיק. על מנת ששיטת השוברים תספק את התוצאות הרצויות משרד החינוך חייב להרפות ולאפשר לבתי הספר לפתח תכניות לימודים חדשות ולהתחרות באמצעותן. במילים אחרות, יש להשתחרר מהפוליטיקאים והפקידים של משרד החינוך, שנכשל לחלוטין במשימתו. למען עתידם של אזרחי ישראל, הגיע הזמן לשינוי מהותי במערכת החינוך: תחרות, חירות וגיוון במקום מונופול, כפייה ואחדות מחשבתית.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

26 תגובות למאמר

  1. שאלה כאשר אתה מתכוון לבתי ספר פרטיים עם שוברים האם כוונתך שהם לא יגבו עוד כסף אלא רק השוברים?

    1. שאלה טובה. ראשית, בתי ספר שיפעלו רק בעזרת שוברים יקבלו הכנסה כל כך גבוהה (תקציב החינוך רק לכתה א-י"ב הוא שני רק לתקציב הביטחון) שלא תהיה בעיה לשלם משכורות גבוהות במיוחד למורים מעולים.

      אבל זו שאלה עקרונית – האם מותר להורים להוסיף מרצונם החופשי לתקציב של בית הספר הפרטי המסוים שאליו הם שולחים את הילד שלהם? לא נראה לי סביר לאסור את זה.

    2. ואם יהיו כאלה שיחליטו לגבות עוד כסף? זה כל כך נוראי?

    3. בטח שזה נוראי. הרי כל הרעיון הוא לאפשר גם לעניים להינות מאותו חינוך איכותי. ברגע שבית ספר יוכל לגבות עוד כסף, הוא הופך לעשירים בלבד.

    4. נדב – מה שהבעת בכתב הוא בעצם מה שעומד מאחורי הרעיון של החינוך הממלכתי, ראינו לאן זה הוביל אותנו.

      יש פירות לאנשים בלבד, לחם לעשירים בלבד, מכוניות, בגדים, ביטוח רפואי וכל דבר בעצם… אז מה?
      אתה תרסק את העניים והסיכוי שלהם לחינוך נורמלי רק בגלל שאתה לא רוצה שלאיזה בן עשירים יהיה חינוך טוב יותר?

      די עם המרקסיזם הזה.

  2. נעשו כל כך הרבה מחקרים בתחום החינוך עם תוצאות סותרות,מכיוון שהמחקרים מתעלמים מה"פיל שבחדר" – רמת ההורים והערכים שהם מקנים והנכונות שלהם להשקיע בילדים היא זו שקובעת, יותר מכל היתר. כשההורים לא קוראים ספרים – גם הילדים לא יקראו.
    שיטת השוברים עובדת בגלל מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם (הורים שמוכנים לשלוח ילדיהם למקום מרוחק, עם כל הבעיות הכרוכות בכך הם מראש הורים משקיענים)
    שיטת השוברים קיימת מזמן בישראל – בחלק מהרשתות החרדיות ובתי הספר הפרטיים של הערבים הנוצרים, שלא מלמדים לפי תוכניות משרד החינוך – משרד החינוך והראשות המקומית משלמים לבתי ספר אלו לפי גולגולת,אחוז מסויים 50-75% מהתקציב לתלמיד בחינוך הרגיל.

    הבזבוז התקציבי הגדול במשרד החינוך אינו בבתי הספר, ועובדיהם (מנהלים ומורים) אלא באגפי המטה, אותם פקידים ומנהלים ויועצים ומפקחים שיושבים במשרד החינוך ובראשויות המקומיות, משכורותיהם גבוהות, ותרומתם אפסית. שיטת השוברים לא תפטור בעיה זו.

    1. בוודאי שתפטור. הרי חלק מהותי ברעיון של שיטת השוברים היא עצמאות מפיקוח משרד החינוך – תכניות לימוד מקוריות, מגוונות ועצמאיות. מה תפקידו של משרד החינוך בכל זה? צריך להעסיק שם איזה בחור עם מחשבון שיחלק את תקציב החינוך במספר התלמידים ויכתוב את המספר שייצא על שובר.

      עם הזמן משרד החינוך ינוון, הסמכויות שלו יילקחו ממנו וחלק יותר ויותר גדול מהתקציב שלו ילך על…חינוך.

  3. ההסתדרות לא תיתן לממשלה לעשות את זה כי זה ישבור את העבודה המאורגנת באחד האירגונים הגדולים במדינה.
    וגם אף שר חינוך לא יירצה לאבד את השליטה על התכנים.
    הוואצ'רים היחידים שיאפשרו את השיטה זה הצ'קים של ההורים לגנים פרטיים, לחוגים, למורים פרטיים ומי שיש לו גם לבתי ספר פרטיים.

    1. אין ספק שללא שר חינוך מסוג מאוד מסוים, אין לזה סיכוי.

  4. ואז יהיו בתי ספר שמלמדים טרור, ובתי ספר שמלמדי רק לימודי קודש.
    שוברים זה נחמד, אבל עדיין המדינה צריכה להתוות כיוון – לימודי ליבה, בתי ספר טכניים, מחוננים ודומיהם.
    בשוברים הרדקור נקבל בתי ספר של איראן ובשוברים לייט לא נרוויח את הורדת הכמות במשרד החינוך.

    1. ממש "סטרטאפ =======> רעיון השוברים זה בדיוק הרעיון של פייגלין ב"זהות" בבחירות הבאות.

      תקראו את המצע.

  5. הכותב לא לוקח בחשבון את ההון האנושי ואת השלכותיו. בתי הספר הפרטיים לא רק יתחרו על גולגלותיהם של התלמידים, אלא גם יתחילו להפעיל סלקציה כאשר יתברר כי חלק מאותם התלמידים עשויים לפגוע בצביונו ובאיכותו של המוסד.

    אם להתגזען עד הסוף, מה יעשה בי"ס יוקרתי בקיסריה במידה שמאות הורים לערסים מאור עקיבא יצבאו על פתחיו? מן הסתם, ינהיג מבחני כניסה נוקשים. ואז עם כל השוברים וחופש הבחירה נחזור למצב הישן: ילדים מבתים טובים ילמדו בבתי ספר טובים, ילדים מבתים פחות טובים ילמדו בבתי ספר בהתאם לרמתם.

    1. האם לחסידי השוברים יש תשובה לבעיית הסלקציה שתיווצר ?

    2. א. גם במיקרה כזה, אם מבחני הכניסה הוגנים- תלמיד מצוין מאור-עקיבא יילמד היטב ויכיר חברין מבוססים. שני יתרונות שאין לו כעת.

      ב. היות וזה שוק חופשי- לאורך זמן, בית הספר היוקרתי יירצה בשוברים של בני אור-עקיבא, וייגדל: יישכור מבנים ויעסיק מורים נוספים.

      ג. שתי בעיות אפשריות מבחינת קוראי "מידה":
      – כיום "שובר" ממלכתי-דתי שווה יותר מ-"שובר" ממלכתי. מה לעשות?
      – מה לעשות אם תלמידים ערבים "יגיעו באוטובוסים" לבתי ספר מבוססים בערים שכנות. האם הקוראים יסכימו שבניהם יילמדו בכיתה עם 8-10 תלמידים ערבים מצויינים? אני- בהחלט כן.

    3. ככה זה כשאין חזון וראייה לרחוק. כנראה ככה זה אצל מתגזענים..

      בימי קדם היתה הנהגה שהמקוקלים היו עוברים לגור עם המשפחות הטובות ביותר .
      אומנם המשפחות הטובות היו צריכות לספוג את הגרעונות באותם תפוחים מקולקלים. מצד שני אלו המקולקלים קיבלו את החינוך הטוב ביותר באותם משפחות ו… יצאו מזה
      ככה כל האוכלוסיה התעלתה מעלה מעלה.

      אתה כלכך מפחד על הפינה הטובה שלך, אך הפחד שלך ושל אחרים מונע מכל האוכלוסיה להתעלות תוך דור או שניים.

      אז יכנסו מאות "ערסים" (אתה באמת גזען קטן) יקבלו חינוך איכותי, רק נקווה שאם זה החינוך שאתה קיבלת לא יתגזענו אלו עליך

    4. א. אם מבחני הקבלה הנוקשים הוגנים, הרי שתלמיד מצטיין מאור עקיבא יקבל הזדמנות ללמוד היטב ולהתחבר לתלמידים מבוססים. זה משמעותי, ושונה מאוד מהמצב כיום (בו תושב אור-עקיבא צריך לשכור דירה בקיסריה כדי שביתו תלמד שם).

      ב. מה יקרה אם בתי הספר היוקרתיים יהפכו למועדונים לעשירים בלבד, בלי חשיבות ללימודים? זה קורה בהשכלה הגבוהה: יש את אוניברסיטאות המחקר למי שרוצה להבין לעומק נושא, ואת הבינתחומי למי שמוכן לשלם הון תמורת נטוורקינג ודפילומה. מן הסתם, זה יקרה גם בתיכונים- יהיו כאלו שיצטיינו בהוראה (ויירצו גם עניים מצטיינים), וכאלו שיהיו חממה לבני העשירים (ומן הסתם, לעניים יהיה קשה להיכנס לשם- ואולי הם פחות יחפשו את זה).
      ובכל מיקרה, זה לא פגם של שיטת השוברים- זה המצב גם כיום.

      ג. הבעיות האמיתיות של שיטת השוברים היא עם:
      – דתיים-לאומיים שכיום ה-"שובר" שלהם גדול מזה של תלמידי החינוך הממלכתי. בשיטת השוברים קשה יותר להסתיר זאת.
      – ישובים באזורים מעורבים, שפתאום ייגלו בכיתות 4-10 תלמידים ערבים מצטיינים

    5. תהיה סלקציה ? אז שלא יצבאו על פתחיו, וזה מה שיפה בשיטה הזאת, מותר לאנשים לרצות להתחבר למי שהם מוצאים לנכון, אני חייב להידחף להיכן שלא רוצים אותי?

      אז במקום להתבכיין, שההורים מאור עקיבא ייקחו את הכסף שלהם ויקימו בית ספר אחר עם אותו התקציב בדיוק לכל תלמיד, מי שלא מתחבר מנטאלית, אותו לא חייבים לחבר בכוח אם זה לא קורה באופן נינוח וטבעי.

      אז שיהיה בית ספר לערסים מאור עקיבא עם תקציב גבוה בהרבה מהיום, שיפעיל שיטות חינוך מתקדמות עם מורים טובים יותר, להם יהיה אתגר גדול ואכפתיות אמתית כלפי התלמידים שלהם כי עכשיו הם ממנים אותם, ההנהלה והמורים יתאמצו וישקיעו באמת בחינוך ולא בלסמן וי ולהמשיך הלאה כמו שקורה עכשיו.

      בית הספר יהיה שייך לתלמידים ולא להיפך.

      איכות המורים תעלה, מורה לא טוב יפלט מהמערכת כי בעקבות עלית השכר לכל מורה, אנשים חדשים איכותיים ימשכו ויכנסו אליה.

      ברור שאף שיטה אינה מושלמת במיוחד בתחילת הדרך אבל יש פתרונות יצירתיים כדי לתקן תוך כדי תנועה, לאזן את מה שצריך ולהגיע לשיטה אופטימלית וטובה הרבה יותר מהקיימת.

    6. אני רואה כאן בעיקר את התמימות הליברטריאנית. כן, בואו נחלק שוברים להורי הערסים, והם יקימו לעצמם בתי ספר איכותיים. לא ולא. מה שיקרה הוא מה שקורה היום: בקיץ תיערך עצרת מטעם "מעיין החינוך התורני" וכד', המטיף בשער ישכנע את ההורים למסור את השוברים אל ההנהלה הקדושה ו.. זהו.

      אגב, המחקר שעליו מדבר כותב הטור, מצביע על יתרון קל ביותר לבתי ספר פרטיים מחוץ לארה"ב. בתוך ארה"ב ההבדל שבין "מוסדות השוברים" לבתי ספר רגילים כמעט ואינו מורגש.

  6. להפריד את בתי ספר מהמדינה לאחריות האזרחים (עם כל הסכמה שזה יהיה מהלך יעיל, זה לא מספיק) זה רק חלק אחד משורה של צעדים ליעילות של שיטת ניהול החינוך בישראל. חסר לי הרבה פרטים במאמר כגון השקעה בתשתיות פיזיות ואנושיות(של בתי ספר), הקמתם קרנות חיסכון למטרת השקעות טווח ארוך בחינוך, חשיבות השקעה בפר תלמיד בתחומי יצריתיות (כגון אומנות מדעים וטכנולוגיה), ניהול עצמי וכלכלי יעיל של בתי ספר, וכניסה של יזמים ואנשי תעשייה לתוך מערכת החינוך!

  7. מס' הערות לאור ניסיוני כמהנדס בתעשייה בעבר ומורה בהווה:
    1) האם בתי הספר יוכלו לגבות כספים בנוסף לשובר? ומה ההשלכות לכך ?
    2) בבתי ספר תיכון יש מגמות שונות. מס' התלמידים בכיתה תלוי במגמה ובאוכלוסיית התלמידים שפונה אליה. לפיכך בחלק מהמגמות נהוג היום מס' נמוך של תלמידים. לכן הנטייה תהיה לסגור מגמות אלה. וייקח זמן רב עד שהשוק ייצב את עצמו.
    3) המקצועות הטכנולוגיים והמדעיים צורכות משאבים למעבדות. הנטייה תהיה לסגור אותן, וייקח זמן עד שהשוק יתייצב ויספק מענה לתלמידים שיחפצו ללמוד טכנולוגיה ומדעים.
    4) בהנחה שלא יבוטלו מבחני הבגרות. האם בתי ספר יוכלו להגיש תלמידים ולהכין אותם לאוניברסיטה או לימודי מקצוע עד סוף י"א ? איך שיטת השוברים תתמוך בהתייעלות תהליך לימודים, שמאפשר סיום מהיר יותר. האם המסגרת של 6 שנות יסודי + 3 חט"ב + 3 שנים תיכון תהיה קשיחה כמו היום?
    5) תחרות חופשית – כיצד זה יתנהל מול חוקי העבודה וההסכמים ? האם בג"ץ לא יתערב ויקרע את השוברים?
    האם מי מתומכי השוברים מומחה ובעל ניסיון בחינוך ??

    1. אהבתי את שכתבת,
      אבל התמקדת רק בתמקצעות…. מה עם חינוך? כלומר חינוך אמיתי – לא לבגרות

    2. לגבי מקצועות טכנולוגיים ומדעיים יקרים: קח בחשבון שבחלק מהמיקרים, אלו גם מקצועות מבוקשים ביותר (מחשבים, פיזיקה). וחלק מהמקצועות גם נדרשים בצה"ל ובמשק. כך שיווצר מודל משולב- הממשלה/ארגון מעסיקים מקימים את התשתיות, התלמידים מתקבלים תמורת התחייבות לעבוד במקצוע, ומשלמים בשובר.

      מה לעשות במקצועות יקרים אך דלי ביקוש כמו עיצוב, אמנות, לימודי קודש? האפשרות היחידה שאני רואה היא תרומות.

  8. הדבר הכי חשוב לא הוזכר: הקביעות, הוועדים והחוסר בכלי הניהול של המנהלים (לתגמל ולפטר מורים).
    ולכן זה לא יקרה לעולם, כי זה ידרוש מלחמת עולם עם הוועדים ועם ההסתדרות שרמת החינוך מעניינת אותם ככליפת השום.

  9. האם כותב הטור קרא את מטא-המרחב לעומק? המסקנות שלו (פרק ה-Conclusions) צנועות למדי. מחוץ לארה"ב יש הבדל מסוים בין בתי ספר ציבוריים לאלה הפרטיים העובדים לפי שיטת השוברים, זאת מסיבה מאוד פשוטה: במדינה סוג ג' כל דבר שאינו ממשלתי, טוב עשרות מונים מזה הממשלתי, בין אם מדובר בבית חולים או במוסך. בתוך ארה"ב או שאין הבדל, או שקיים יתרון קל ביותר.

    יש לזכור, שבניגוד לנותני השירות האחרים, מורים ומחנכים תלויים בתלמידים עצמם. אפשר לחלק אקמול לכל אחד הסובל מכאב ראש וב-85% להשיג תוצאות מקוות. אי אפשר לקחת כל תלמיד נתון ולהפוך אותו לאיינשטיין. החינוך מתחיל בבית וגם בתורשה (מנת משכל וכל זה).