איוב קרא: ערוץ 20 לא ייסגר, אני לא אתן לזה לקרות

קרא צפוי להציג הצעת חוק שתצמצם משמעותית את ההתערבות הרגולטורית. הימין צריך למקד את המאבק בכחלון

נושא בשורה. קרא | פלאש90

"אני נמצא במשרד התקשורת כדי לשמור על חופש הביטוי, לא אאפשר לסגור את ערוץ 20". כך אמר הבוקר שר התקשורת, איוב קרא, בראיון שערכתי, יחד עם עו"ד מיכאל דבורין, בגלי ישראל. קרא הוסיף ובישר כי עם פתיחת מושב הכנסת הוא יציג הצעת חוק שתצמצם משמעותית את היקף ההתערבות הממשלתית בשוק התקשורת בישראל.

אם יעמוד קרא בדיבורו – כלומר, אם יצליח להשלים את החקיקה שתשחרר את שוק התקשורת מציפורני הרגולציה, תהיה זו בשורה של ממש. אחרי הכל, המאבק לפתיחת שוק התקשורת הוא המאבק החשוב ביותר עבור מחנה הימין. דמוקרטיה שבה שוק התקשורת מאופיין באחידות מחשבתית כמעט מוחלטת היא דמוקרטיה חולה ופגומה. כשמוסיפים לכך את הנטייה המובהקת של מערכת המשפט שמאלה, את ההגמוניה הכוחנית של השמאל באקדמיה ובממסד התרבותי ואת יתרונו של השמאל בזירה החוץ-פרלמנטרית (בזכות המימון המסיבי מצד ממשלות אירופיות), התוצאה היא שכלל הזירות המשפיעות על המערכת הפוליטית נשלטות על ידי השמאל ומכניעות את המערכת הפוליטית ואת הרוב הימני פעם אחר פעם. הימין צריך להתייחס למאבק לפתיחת שוק התקשורת כאל מלחמת שחרור של השיח הציבורי מלפיתת החנק של אליטות השמאל. כל עוד שוק התקשורת מאופיין בהגמוניה מובהקת של השמאל אין לימין סיכוי לחולל שינויים מהותיים ביחס לעוצמתה המופרזת של מערכת המשפט. כל עוד הימין לא ישכיל להקים מערך תקשורת אפקטיבי גבוהים סיכוייו של השמאל לגייס את הכחלון או הבני בגין התורן שיעמידו את הכוח הפוליטי שקיבלו מבוחרי ימין לשירות האינטרסים של אליטות השמאל.

בעשור האחרון הצליח הימין להקים שורה של כלי תקשורת וארגונים חוץ פרלמנטריים לצד עליית כוחן של הרשתות החברתיות. השפעתם של כלי התקשורת והארגונים הימניים עודנה קטנה בהרבה מזו של כלי התקשורת הוותיקים וארגוני השמאל, אבל השפעתם אינה מבוטלת כפי שהיה עד לפני שנים ספורות. המאבק להצלת ערוץ 20 ולפתיחת שוק התקשורת צריך להפוך למאבק הדגל של כלל מחנה הימין. ישראל היום, מידה, גלי ישראל, מקור ראשון, nrg וערוץ 20 עצמו, לצד אנשי תקשורת מהימין שהשתלבו בערוצים הגדולים דוגמת אראל סג"ל, קלמן ליבסקינד ועירית לינור, צריכים להתגייס למאבק נחוש ואסרטיבי בדיוק כפי שאלפי חברי הברנז'ה התל-אביבית התגייסו למאבק למען ערוץ 10. שילוב כוחות כזה, לצד פעולה נחושה של אם תרצו, האגודה לזכות הציבור לדעת, ישראל שלי והתנועה למשילות ודמוקרטיה בשיתוף עם אושיות הרשת, יכולים לדרבן ולכפות על המערכת הפוליטית לערוך שינוי משמעותי שיפתח את שוק התקשורת לתחרות חופשית למרות ההתנגדות הצפויה של ערוץ 2 ו-10.

כמו בסוגיית התאגיד, החוליה החלשה צפויה להיות משה כחלון ועשרת המנדטים של סיעת כולנו. אולם בניגוד לסוגיית התאגיד בה יכול היה כחלון להציג עצמו כמי שנלחם למען חופש הביטוי, במקרה הזה יתקשה כחלון להסביר לבוחריו, המגיעים ברובם המכריע מהימין, מדוע הוא מתגייס להשתקת כלי תקשורת ימני. הימין צריך לשפד את כחלון על קרני הדילמה: האם להתייצב שוב לשירות ההגמוניה של השמאל בתקשורת במטרה לקנות שקט תקשורתי משמאל, או לחטוף קמפיין מרוכז, מצד כלל השחקנים הימנים בתקשורת ובשיח הציבורי, שיציגו את כחלון כמי שהתייצב להשתקת ערוץ הטלוויזיה הימני היחיד.

דורסנות אנטי דמוקרטית

הטענה כאילו ערוץ 20 לא עומד בהתחייבויותיו לשידורי מורשת בלפחות 75% מלוח השידורים אולי נכונה עובדתית, אבל היא לא רלוונטית. תפקיד הרגולטור – אפילו לשיטת אלו שמצדדים בשיטת הרגולציות הארכאית – אינו להקשות על הערוצים הייעודיים כך שיעמדו בקריטריונים שרירותיים שהגו פקידים, אלא לקדם את האינטרס הציבורי תוך התחשבות בתנאי השוק. אם ערוץ 20 משדר שידורי מורשת רק ב-60% או 70% אחוזים מזמן השידור, הרי שהפתרון אינו סתימת פיותיהם של אראל סג"ל, עירית לינור, אמיר איבגי וליטל שמש, אלא תיקון הרגולציה. המהלך הזה הוא בסמכותה המלאה של מועצת הכבלים והלוויין.

אבל במקום לפעול בצורה הראויה מבחינה דמוקרטית, בחרה יו"ר המועצה, ד"ר יפעת בן-חי שגב להמליץ לחלט 4 מיליון שקלים מערבויות הערוץ, כצעד מקדים אפשרי לביטול מוחלט של הרישיון שלו. זהו מהלך דורסני ואנטי-דמוקרטי הנוגד את חופש הביטוי ואת האינטרס הציבורי לשוק תקשורת מגוון. מישהו שכח כנראה לעדכן את ד"ר בן-חי שגב כי ישראל שואפת להיות דמוקרטיה ליברלית של שנות ה-2000, ולא דמוקרטיה עממית מזרח-אירופית של שנות ה-70 במאה הקודמת.

כמו באינספור מקרים בעבר, לעיתים קרובות משברים נושאים עימם הזדמנויות לקידום שינויים משמעותיים שהיו צריכים להתבצע מזמן. סכנת הסגירה בפניה ניצב ערוץ 20 מחייבת את המערכת הפוליטית לאחוז את השור בקרניו ולפתוח את שוק התקשורת לתחרות חופשית ככל הניתן. מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר הגיש לפני למעלה משנה המלצות לצמצום משמעותי של הרגולציה בשוק הטלוויזיה. על פי ההמלצות שחקנים חדשים בשוק הטלוויזיה לא יחויבו בהשקעה בחדשות או בהפקות מקור עד שיתפסו נתח שוק משמעותי של 15%–20% מסך ההכנסות מפרסום. עוד המליץ הדו"ח על הורדת חובת הפקות המקור מ–8% מההכנסות של גופי השידור ל–6% בלבד.

אתמול הודיעה גם חברת הכנסת שרן השכל כי בכוונתה לקדם במושב הקרוב הצעת חוק המתבססת על המלצות דו"ח פילבר. מדובר בצעד משמעותי, אך לא מספק, בכיוון הנכון. עידן הרגולציה, הרישיונות והזיכיונות חייב לעבור מהעולם. משרד התקשורת צריך להסיר את ידיו מהתקשורת האלקטרונית והמשודרת ולאפשר לכל משקיע להקים ערוצים שישדרו בפריסה ארצית או אזורית כמיטב הבנתם ותכניתם העסקית, ומבלי להתערב בתכנים או בלוח השידורים. במקום לכפות על משקיעים להקים ערוצי נישה בעלי קהל מוגבל מראש, מוטב לתת לשוק החופשי לעשות את שלו. אם יש קהל המעוניין בשידורי מורשת, בידור, ספורט או פנאי, יימצאו המשקיעים שיקימו ערוץ העונה על הדרישה.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. ארז תדמור כרגיל אתה מדהים ועושה עבודה מדהימה עבור הימין כולו!תודה רבה!!!

  2. במקרה וייסגר ערוץ 20 , יש עובדה אחד שאולי סוף סוף תיווכח: הימין בשלטון והשמאל שולט!

  3. ואיך זה שלעדה הדרוזית הנפלאה, ששומרת על התחת של כולנו עם תמורה מועטה, אין אפיק שידור משלה? יכול גם לקרב דרוזים החיים במדינות סמוכות ועוינות (בהנחה שהדרוזים היו מעוניינים בכך)

  4. ערוץ 20 לא צריך להיות במוקד העניין. יש לנצל את הסיטואציה ולצאת למאבק למען פתיחת שוק התקשורת לתחרות חופשית. בדמוקרטיה חופשית באמת, כל מי שחפץ בכך יכול להקים ערוץ תקשורת (שיהיה כפוף למגבלות החוק אך לא להכתבת תכנים) ושהצופים יצביעו באמצעות השלט. לתשומת לבכם, להלן כמה מקבילות לתנאי הרישיון שמכתיב הרגולטור ב 2017: המחיקון בשנות ה-70, סגירת שערי הארץ בפני הופעה של הביטלס, ואפילו סירובו של בן-גוריון להכנסת טלוויזיה לישראל. אזרחי ישראל צריכים לומר די לבולשביזם. הפיקוח צריך להיות נחלתו הבלעדית של תאגיד השידור הציבורי. המדינה צריכה לצאת לאזרחים מהווריד. מה יותר פשוט וטבעי מזה?

  5. כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית,ומה עושים? / ד"ר גיא בכור הגיב:

    התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם,התאשרו בחודשים האחרונים,אך עם העלמותו הכמעט מוחלטת של השמאל בישראל,לאחר הבחירות האחרונות,צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד קדימה.

    כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל,שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל.כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.

    כיצד זה נעשה?

    בדרך מתוחכמת,מקצועית כביכול,ללא הרבה טביעות אצבעות,אך כשמחברים עריכה לעריכה,ידיעה לידיעה,כותרת לכותרת,מרואיין למרואיין,התמונה מתבהרת.

    כאשר אנו מדברים על "התקשורת",מדובר על קבוצה סגורה של כחמישים איש,"גורואים" בעיני עצמם,השולטים בתעשייה של עבדים בלירה ושכירי עט.רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים,הציבוריים,וה"ממלכתיים",אך גם בעיתונות היומית כולה.טלביזיה "חינוכית" ?הם שם.גלי צה"ל? קול ישראל?ערוץ 2? ערוץ 10?כולם מוברגים שם היטב,במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם.

    לא לחינם נקראת אחת מתוכניות הדגל הללו :"סדר יום".לצערי התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי.אין מפלט.

    לאחר הבחירות האחרונות,ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו,החלה התקשורת להשתמש בכלי שבידה,והוא העברת המידע,כדי להעניש את הציבור החוטא,הפרימיטיבי,שבחר בימין הנורא.לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליו להיענש,עד שיחזור בתשובה ויבחר "נכון".

    ואיך עושים זאת?

    בהמאסת החיים על הציבור,בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל,שהכל גרוע,שהכל קורס,ומרגע הבחירות אין תקוות זולת אחת:לחזור אל האור,ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.

    יום יום שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים.כולם כמובן קיומיים,חרדתיים,קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו,והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין.מראיין ידוע מגלי צה"ל,שאל היום בעל דוכן בשוק על המע"מ לירקות,וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו:אתה הצבעת ביבי, נכון?תרגום שלי:טיפש שכמוך,הבאת את זה על עצמך,ועלינו.וזה ברדיו הא-פוליטי של "החיילים".

    אני מבקש אתכם מעכשיו לקרוא בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה.שימו לב לזה בעצמכם.תמיד רק איומים,רק אסונות מתרגשים(שאף פעם לא מתממשים,אבל זה לא חשוב)תמיד אותה שיטה:"חשש בישראל".חשש של מי?

    אובמה? מוצג כאיום קיומי למדינה.

    האו"ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב,אז לא).

    ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מבוקר עד ערב)יחריבו אותנו.

    אירן ? שואה.

    פקיסטאן? שואה מחר.

    הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה,אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם,והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?

    צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו.

    סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים,בסוף ממילא ישמיד אותנו.

    חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו.

    החינוך? כבר מת.

    הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים,זבל של בני אדם.

    המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם,נגד כל שינוי.ואם צריך להיות שינוי,הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי.בואו נהרוג את העשירים,הבה נגרש את היזמים.הבה נגילה.

    החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך,עדיף לחתוך וגמרנו.מדובר במדינה שכולה "אקספרס של חצות"!

    זהו תהליך מסוכן,שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה ב"ציבור" כביכול.כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.

    **************

    Depressing Midnight Express Music

    http://www.youtube.com/watch?v=S2517KS4HY8&feature=player_embedded

    אז מי ישמור עלינו? איך נימלט אל החופש? מתוך הסרט "אקספרס של חצות"
    1978 ,בילי הייז,גיבור הסרט הנכלא – אלה אנחנו.

    **************

    מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם,שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם,במהדורת חדשות שלמה.רק אסונות,מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו,אז יגיעו מחר.מישהו הרי עורך את העיתונים הללו,את מהדורות החדשות,את היומנים.כך הוא רצה שהדברים יופיעו.

    כאילו לא מדובר בפלא עולמי,מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם,נס טכנולוגי מדהים,שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד,שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה"ב והמערב,שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים,במידה מרשימה של הצלחה.מדינה נעימה מאד לחיים,מלאה תרבות,יצירה ושמחה.

    כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר יום",שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים,אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.מערכות קורסות,ביורוקרטיה נוראה,שחיתות בכל מקום,מה אתם יודעים.יש רק מערכת אחת בריאה,אין בה טיפת שחיתות,ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה,התקשורת עצמה.

    אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה,אין אמפטיה,אין אהבה.התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה,מענישה אותם,מצליפה בהם יום יום,כמה מצבם גרוע,ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.

    היא תמיד תדבר בשם העשוקים,המסכנים וה"פריפריה",אך היא עצמה אליטה חזקה,מקושרת,שקשה לפגוע בה;היא הון וגם שלטון.אז מה אם הטלביזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת.העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל"טאלנטים" מהשמאל,שנמצאים במעבר בין כלי תקשורת לכלי תקשורת,ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה.אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל ?

    האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את הפריפריה לבחינות הבגרות באמצעות השידורים?

    אה,זה לא.

    אז מה אם גלי צה"ל הפכה לתחנת מעבר ל"טאלנטים" במעבר,כולם מאותה גישה פוליטית,מאותו צבע,מאותו זן,מאותו מוצא.אך מה לזה ולחיילים?

    כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו מורכב כבר מה"פריפריה".אנחנו נלמד אותם מה טוב,ונייסר אותם אם צריך,כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.

    אלו תהליכים הרסניים לחברה שלנו,שיקריים ובלתי דמוקרטיים.

    ברגע שאני פותח עיתון,לוחץ על כפתור הרדיו,מיד מזנקת עלי האג'נדה המייסרת,הנושכת,הממיתה,המחריבה כל פטריוטיות ושמחת חיים.כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו,תחת הממשלה הזו,כשפרשנים לעינייני "בטחון" מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן,וכמות הנפגעים מהם,כמו שהתפייטו על "פצצות המימן" של סדאם חוסיין.

    בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים,וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו,בזכות המאבק הקדוש.

    ***

    אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית,ואת פרשנויות ההבל.אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי,ואני לא מזוכיסט.

    מה לעשות.אני לא שונא את עצמי,לא את המדינה שלי,ולא את הממשלה שלי,כל ממשלה שתהיה.

    אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו,שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית,גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית,מסקרת ולא יוצרת,תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי.תקשורת.

    ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית,אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו,משתדל לא להאזין לה,או לצפות בה.המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי,וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי.במכונית אני שומע מוזיקה בלבד.אבל לפעמים אין ברירה.

    אם נעשה כך כולנו היא תבין,ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית:תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל,ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.

    לא תבין-תישא במחיר מעשיה.

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998

  6. מועצת העיתונאים שבה יושבים שופטי בג''ץ בדימוס ועיתונאים הגיב:

    בכל הערוצים תמצא את אותם אנשים וכשמישהו מנסה להקים תחנת רדיו או טלוויזיה עצמאית הוא נחסם מיד ע"י שורה של חוקים דרקוניים, וע"י מועצת העיתונאים, שבה יושבים שופטי בג"ץ בדימוס ועיתונאים מהשמאל הקיצוני בהווה.

    כל המצב הזה שונה לחלוטין ממצב התקשורת בכל דמוקרטיה.

    זה לא אקראי שהתקשורת שמאלנית.

    ביום שבו תהיה תקשורת חופשית אף אחד לא יתלונן על תכנים, פשוט כי כל אחד יוכל לשדר.

    טומי לפיד הוא מאבות השליטה הדיקטטורית של השמאל בתקשורת, ואפילו חוקק חוק כשר משפטים, המונע מבעל תחנת טלוויזיה להתערב בתכניה.

    החוק חוקק לאחר שהתברר שמיליארדר דתי מעוניין לקנות חלק מערוץ 10.

    בושה וחרפה.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3829413,00.html

    תגובית 129

  7. אנשי השמאל בתקשורת טוענים בפאטתיות: אנחנו לא שמאל ולא ימין הגיב:

    לאנשים מיתממים/ מגוחכים/ שקרנים / שפלים/ רמאים אלה הכין חגי סגל שאלון רטורי, באמצעותו הם יוכלו לבדוק לאיזה מחנה פוליטי הם שייכים, ולהבין מדוע הציבור טוען שהתקשורת שמאלנית.

    בשאלון רטורי לשדרי רדיו וטלוויזיה שאינם מבינים מדוע הימין והדתיים תמיד מקטרים נגדם:

    השאלון:

    – שדר מקצועי יקר, מראיין ניטרלי חביב, נניח שהממשלה מחליטה מחר לבנות 750 דירות בשכונת גילה בירושלים ובהר חומה. שר הבינוי והשיכון מתייצב אצלך עם שחר לראיון בנדון. האם אתה שואל אותו למה דווקא בעיתוי הזה או למה כל-כך מעט דירות?

    האם הצגת אי פעם למרואיין כלשהו שאלות בנוסח "מתי תופשר סוף סוף הבנייה באזור 1E במעלה אדומים"?

    – האם יהיה נכון לקבוע שבתקופת ההתנתקות התרכזת בעיקר בשאלות של איך ומתי, וכמעט אף פעם לא שאלת למה?

    – כשמשפחה יהודית מורחקת לצמיתות מביתה בגוש קטיף זה מתואר ברדיו כ'פינוי', אבל כשמשפחת עובדים זרים מורחקת לצמיתות מהארץ מדובר תמיד ב'גירוש'. יש לך אישור לאפליה הבלשנית הזו מאבשלום קור? מרות אלמגור-רמון?

    – איך זה שמנקודת מבט עיתונאית אין בנגב אפילו "מאחז לא חוקי" אחד, רק "כפרים בלתי מוכרים"? מדוע ביהודה ובשומרון המצב תמיד הפוך?

    – אתה מדווח על עצומת בכירי שמאל בעד עקירת התנחלויות, ולמחרת על עצומת רבנים נגד מכירת דירות לערבים. למי תצמיד את הביטוי "אנשי רוח" – לעצומה של השמאלנים או לעצומה של הרבנים?

    – הגזענות היא רעה חולה במחוזותינו, אבל בתקשורת אנחנו נתקלים בה רק בהקשרים של גילויי עוינות יהודיים לערבים. האמנם אין כאן תופעות הפוכות מעת לעת?

    – נערי גבעות זורקים אבנים על פלשתינים, ונערים פלשתינים שזורקים אבנים על יהודים – איזו תופעה שכיחה יותר לדעתך בשטח? איזו תופעה מסוקרת יותר בתקשורת?

    – ארגון 'שוברים שתיקה' מפרסם דו"ח חדש על סבלותיהם של ערביי חברון תחת שלטון הכיבוש. במקביל מתפרסם דו"ח של ארגון זכויות האדם היהודי ביו"ש (אורית סטרוק) על השפלות משטרתיות שחווים יהודים דתיים בשערי הר הבית. לאיזה דו"ח צפויה חשיפה גדולה יותר במהדורות החדשות וביומני האקטואליה? מי מהשניים יזכה לתיוג אידיאולוגי? מדוע צירוף המלים "ארגון השמאל שוברים שתיקה" קשה כל-כך להגייה רדיופונית?

    – אגב, מתי השתמשת לאחרונה בביטוי "שמאל קיצוני"? האם יתכן שבמדינת ישראל או באיזשהו מקום אחר על פני האדמה יש רק "ימין קיצוני"?

    – דוקטור אחמד טיבי או דוקטור מיכאל בן ארי – מי זוכה ליחס מנומס יותר אצלך בראיונות?

    – שלוש-ארבע תוכניות אקטואליה יומיות ברדיו ובטלוויזיה נחתמות באזכור הימים שגלעד שליט מוחזק בשבי. בעצם, מדוע רק שליט ולא יונתן פולארד? יכול להיות שזה קשור לוויכוח בין ימין לשמאל על המחיר שצריך לשלם – או לא לשלם – תמורת שחרור שליט?

    – כמה פרשנים מ'הארץ' התארחו השבוע בתוכניתך? כמה מ'מקור ראשון' ומ'ישראל היום'?

    – אין ספק ששמעון פרס הוא הנשיא הפוליטי ביותר בתולדות מוסד הנשיאות בישראל. מתי הקדשת לזה אייטם? יש סיכוי שתקדיש בקרוב?

    – אם צברת מספיק שעות מיקרופון ומצלמה ודאי יצא לך לעסוק יותר מפעמיים-שלוש ב"בעיית ההתחרדות של ירושלים". נסה להיזכר בבקשה מתי עסקת גם ב"בעיית החילון של תל אביב"? קשה לך? זאת לא בעיה?

    – שחקן תיאטרון ותיק הולך לעולמו בשיבה טובה. ראש ישיבה חרדית גדולה מתבקש לישיבה של מעלה. למי מהשניים יש סיכוי גדול יותר לקבל אזכור שלאחר המוות במהדורת החדשות ובהספד קצר ביומן?

    – ושאלה אחרונה: לא מכבר דווח כאן בהרחבה על העלאת שכרם של רבני הערים (אגב, רק חלק זעום מהרבנים). מתי תשודר אצלכם, ברצינות גמורה ולא בציניות, כתבה העוסקת בקיפוח תקציבי של רבנים או ישיבות? רק כשהמשיח יבוא או טיפה קודם?

    http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5341

    הטור הופיע לראשונה במוסף דיוקן של עיתון מקור ראשון

    1. חגי סגל הוא חייל נאמן של השמאל: משחק בתפקיד איש המחנה הלאומי כדי לתקוף ללא הרף את נתניהו ואת הליכוד. התדמית שלו כמי שדואג לחיזוק ההתנחלויות נועדה לבלבל מתנחלים תמימים ולהאכיל אותם בדברי הַשְׂנָאָה של הליכוד ושל מנהיגו, וכך לערער את כוחם של המפלגה העיקרית ושל המנהיג העיקרי שיכולים להנהיג ממשלה לאומית:

      http://www.inn.co.il/News/News.aspx/284277

      http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/1473

  8. נשאלת השאלה איך כל מה שכתבת יכול להתבצע תחת שלטון הליכוד/כולנו/בית יהודי?!?!
    הבעיה נמצאת במחוקקים ולא באלא שאוכפים את החוקים.
    ברגע שעיתונאים מהימין יפסיקו לאתרג את ביבי בכל נושא ויבקרו אותו בחריפות בשלל נושאים אולי אז משהו יתחיל לזוז

    1. יש לשים קץ לשלטון המשפטפטנים והרגולציות וועדות הבחירה הערמומיות עליהן השתלט השמאל. השמאל הוא המיעוט שכופה עצמו בכוח על הרוב הלאומי הגיב:

      תגיד קראת מה שכתב תדמור? השינוי יגיע כאשר הרגולציה החולנית בישראל תבוטל והדרישות המופרכות מכלי תקשורת תבוטלנה וכל מי שרוצה ויכול יוכל לשדר לציבור כרצונו וללא הגבלות למעט הסתה ובטחון המדינה. או אז יבחר הציבור בעצמו מה לראות ואת איזה ערוץ טלביזיה להעדיף. הרגולציה זה כמו בג״צ. השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו לא רק לבג״צ אלא לכל מוסדות המדינה כולל הרגולציות המנופחות השמאלניות ההרסניות המגבילות והמתחמנות את הציבור הרחב היהודי הלאומי הציוני בשיטות מלוכלכות שנמאסו על כולנו בדיוק כמו שנמאס לכולנו לקבל פסיקות ממערכת משפט מוטה ולא ציונית הגורמת נזקים בלתי הפיכים לעתיד המדינה ולעם היהודי. כי כפי שאומר פרופ מאוטנר: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג״צ ומנהל משם ולא רק משם – את הפוליטיקה שלו.

      לשים לכך קץ.

      העם רוצה תקשורת פרו ישראלית חופשית!!!

    2. מהנחיות הקרן החדשה לישראל לטוקבקיסטים שלה: הכו בנתניהו והחלישו את מדינת היהודים. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם עושים את זה (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם פועלים מטעם יריבי נתניהו).