התובע היהודי האמיץ נגד הטיוח הארגנטינאי-איראני

על רקע ביקור נתניהו בארגנטינה, זה הזמן להיזכר בפועלו של אלברטו ניסמן ששילם בחייו על חשיפת האמת. פרשת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית לא מרפה מארגנטינה

אלברטו ניסמן ואנדרטה לזכר הנרצחים בפיגוע | ויקיפדיה, צילום מסך

בהחלט ייתכן שבמהלך ביקורו ההיסטורי של ראש הממשלה נתניהו בבירת ארגנטינה בואנוס איירס ניתקל במעשי אלימות. אבל אין צורך להתרגש – הסיבות לכך אינן קשורות לישראל, אלא לבחירות לפרלמנט הארגנטינאי שתתקיימנה בעוד חודש. אם מגמת הבוחר הנוכחית תתייצב, עשויות הבחירות ב-22 באוקטובר לבשר על מפלת התנועה של הנשיאה לשעבר כריסטינה קירשנר. לכן חותרים תומכיה נואשות לאנדרלמוסיה חברתית שתחליש את כוחו של הנשיא החדש מאוריסיו מאקרי, שמדיניותו הכלכלית השמרנית החלה להניב פירות לאחר מספר חודשי מיתון.

קירשנר עצמה מועמדת לסנאט, וייתכן שתבוסתה תבשר על סופה הפוליטי. אלא שקשייה של קירשנר הם הרבה יותר מפוליטיים. הנשיאה לשעבר מואשמת במספר מקרי שחיתות חמורים ביותר, שבולטים אפילו בדרום אמריקה – יבשת שמעולם לא בלטה בניקיון כפיים שלטוני.

יותר מכל תלויה מעל ראשה של קירשנר חרב דמוקלס כבדה ששמה פרשת אלברטו ניסמן. ניסמן הוא התובע היהודי הארגנטינאי שנרצח לפני שנתיים וחצי, מיד לאחר שהגיש כתב אישום נגד הנשיאה דאז ונגד שבעה בעלי משרות בסביבתה, באשמת קשירת קשר עם המשטר האיראני במטרה לטייח את פיגועי איראן בבואנוס איירס תמורת כסף והטבות. פרשת הרצח הזו ממשיכה להסעיר את ארגנטינה עד היום.

ניסמן, אדם ללא מורא

מעל למאה אנשים נרצחו ומאות נפצעו בפיגועים שאירעו בבואנוס איירס ב-1992 וב-1994, האחד נגד שגרירות ישראל והשני נגד בניין הקהילה היהודית. הפיגועים בישרו על פרוץ המלחמה שהאיסלאמיזם הכריז על המערב, מעין הקדמה לפיגועים בארצות-הברית ב-2001. מבחינת ארגנטינה מדובר במתקפת הטרור הגדולה בתולדותיה, כאשר המפגע הוא משטר האייתוללות שהשתלט על איראן שלוש שנים לפני כן, תיאוקרטיה שמוביליה לא הסתירו אף פעם את כוונתם לייצא את המהפכה האסלאמית לרחבי העולם.

את ארגנטינה ואת העולם הטרידה השאלה מדוע הפיגועים בוצעו דווקא בבואנוס איירס. מי שפתר את התעלומה היה התובע אלברטו ניסמן. ניסמן הראה שהתשובה טמונה בזעמה של ממשלת טהרן על כך שארגנטינה ביטלה הסכמים שנחתמו בין שתי המדינות להעברת טכנולוגיה גרעינית לאיראן. זאת בעקבות התקרבות ארגנטינה לארצות הברית באותה העת.

אכן, פיענוח המתקפה הוא תוצאה ישירה של עבודתו האמיצה והבלתי-נלאית של ידידי אלברטו ניסמן ז"ל, וארשה לעצמי לכתוב מספר שורות בנימה אישית. זכיתי להביא את ניסמן לביקור ראשון בארץ ב-2007, כאשר היה בשיא תהילתו. במשך ביקורו היה ניסמן בן בית במשפחתי. הוא הרצה רבות בישראל, קיבל בכנסת אות הוקרה, ונפגש עם נשיאת בית-המשפט העליון ושרים בממשלה. הביקור בישראל טבע חותם בניסמן, והוא חזר לארגנטינה כיהודי וציוני חם, שתמונת הכותל המערבי הפכה לשומר המסך במחשב שלו.

שנה לאחר מכן, כאשר יצא לאור ספרי 'להרוג ללא עקבות' שעסק בחקירתו של ניסמן, איש לא חשב שהחלק החשוב ביותר במפעלו כתובע טרם ראה אור. אך ב-2013 ניסמן הפגין שוב את אומץ ליבו, והוכיח בכתב אישום ארוך ומפורט שאיראן עומדת בראש רשת טרור הפועלת במספר מדינות. בכך הפך ניסמן לאויב המושבע של האייתוללות בזירת המשפט הבינלאומי, ותגובתם לא איחרה לבוא – נגד ניסמן הוצאה פתווה ולא פעם איימו מפורשות על חייו. האינטרפול הבינלאומי, מנגד, גיבה את הישגיו והוציא צווי מאסר נגד הטרוריסטים האיראנים.

צעדה בבואנוס איירס במלאת שנה למות ניסמן | ויקיפדיה

מעמדה של ארגנטינה במערכות המשפט בעולם עלה בזכות עבודתו של ניסמן, שהייתה מקור לגאווה לאומית אצל רבים. אבל גורם אחד לא אהב את חתירתו המתמדת של ניסמן לאמת: ממשלת קירשנר, שהתייחסה אליו ולממצאיו בקרירות מפתיעה ומעוררת חשד. כך אנו מגיעים אל השלב השלישי בעבודתו של ניסמן, שבו שינה את מוקד החקירה מהמחבלים האיראנים אל התפקיד המושחת שמילאה בפרשה ממשלת קירשנר.

ניסמן השתמש בסמכויותיו כתובע כדי לבדוק את החשדות שהצטברו אצלו וציווה לצותת לשיחות טלפון רבות (שמאז הועלו למרשתת) של אנשי קירשנר עם איראנים מבוקשים, לרבות לא פחות ממר מוחסן רבאני, שהיה המוח מאחורי הפיגועים בארגנטינה. מהחקירה עלה כי מטרת הקשר בין קירשנר לאיראן הייתה לסגור את החקירה נגדם בתמורת להון עתק שיועבר לארגנטינה, ועל הדרך גם לשליטיה.

למכירה, מדינה דרום-אמריקנית מבטיחה

משטרהּ של קירשנר דירדר את ארגנטינה בכלל, ובפרט, כל הקשור לחקר הפיגועים נגד הקהילה היהודית. ארגנטינה של קירשנר התמסרה לאיראנים, והחלה לשלול את עבודתו החשובה של ניסמן. ממשלת קירשנר הכפישה את התובע היהודי, והחלה בשיכתוב היסטורי של מה שהתרחש בפיגועים, כולל האשמת היהודים עצמם.

ממשלת קירשנר חתמה עם המשטר באיראן על שני הסכמים. הראשון היה הסכם חשאי שנחתם בחַלַבּ שבסוריה ב-2011, והשני היה הסכם פומבי שנחתם באתיופיה ב-2013. לפי ההסכם הפומבי ארגנטינה ואיראן היו אמורות להקים "ועדת אמת" כדי לחקור – ביחד! – מי היו האחראים על הפיגועים. ההסכם הסודי עשה לאשמים חיים קלים בכך שנתן מראש את התשובה לשאלה הזו.

כך ויתרה ארגנטינה מראש על שאיפתה לצדק לגבי הפיגועים, ותיאמה עם משטר הטרור גירסה שפוטרת את שתי הממשלות מאחריות. כדאי לדעת גם שהמתווך בין שתי הממשלות היה שליט ונצואלה (עד מותו ב-2013) הוגו צ'אבס – נציגם היעיל של האיראנים באמריקה הלטינית, ומי שדחף את חדירת איראן ליבשת כדי "להיאבק ביחד נגד האימפריאליזם של ארצות הברית".

אבל אלברטו ניסמן, שידע היטב על הקשר עם איראן, לא נרתע מהסכנה, לא ויתר ולא עזב את הנושא. בכתב אישום מצמרר בן 289 דפים, הוא פירט את הסיפור כולו, וב-14 בינואר 2015 הוא הגיש כתב אישום נגד הנשיאה קירשנר ושותפיה. חמישה ימים לאחר מכן היה אמור התובע היהודי להציג את ממצאיו מול הקונגרס הארגנטיני, אבל אויביו לא יכלו להרשות זאת: ניסמן נרצח בדירתו בלילה, יומיים לפני שעמד להעיד. בשערורייה מדהימה ממש, הנשיאה הגדירה את האירוע כהתאבדות, ובכך התחילה רצח אופי נגד התובע, ושיבוש גס של חקירת מותו.

רצח שזעזע את העולם

רצח של תובע במילוי תפקידו מהווה נקודת שפל בתולדות הדמוקרטיות. ואמנם, התהודה בתקשורת העולמית הייתה גדולה בהרבה מהצפוי. מאות אמצעי תקשורת הקדישו ל"חידת ניסמן" אלפי דפים ותוכניות רבות, כאשר אני עצמי התראיינתי בעשרות מהן, כולל תוכנית הטלוויזיה 60 Minutes וב-CNN, בכתבי עת כגון The New Yorker , בעיתונות האירופאית המרכזית, ובעשרות ערוצי רדיו וטלוויזיה של ארגנטינה. גם התקשורת הישראלית הרבתה לפרסם כתבות בנושא.

פרשת ניסמן היא למעשה שם צופן לחמש פרשות נפרדות לפחות, המשתלבות זו בתוך זו: הפיגוע בבניין הקהילה, הטיוח בחקירת אותו פיגוע, כתב האישום נגד קירשנר, רצח ניסמן, ושיבוש החקירה בשתי הנקודות האחרונות. על כל אחת מאלה ניתן לכתוב בנפרד, ועצם ריבוי הנושאים מבלבל את המתעניין הממוצע ומחדיר בלבו את התחושה שלעולם לא נדע מה באמת קרה.

אלא שהתחושה הזו איננה מוצדקת, מכיוון שהודות לעמלו של ניסמן אנו יודעים בפרוטרוט את כל ההתרחשות סביב הפיגוע האיראני. בזכות ניסמן אשמתה של איראן בפיגוע איננה עניין של "חוות דעת" אלא עובדה מוכחת. למרות מאמציו הנמרצים של מחנה קירשנר להכפיש את ניסמן ואת עבודתו ולהסתיר את האמת, העובדה הזו חדרה לתודעת הכלל בארגנטינה. בקרב על התודעה ועל האמת, ניסמן ניצח.

ארגנטינה משתקמת

מאז הפסידה קירשנר בבחירות, וארגנטינה עולה על מסלול שיקום. בחירתו של מאוריסיו מאקרי לנשיאות בסוף 2015 שם סוף להידרדרות השלטון הפופוליסטי והמושחת של הזוג קירשנר, שארך תריסר שנים וששינע את ארגנטינה למסלול דומה לזה של ונצואלה המתמוטטת.

מאקרי הוא בן למשפחה של יזמים מצליחים ודעותיו הכלכליות-חברתיות קרובות לאלה של נתניהו. שני האישים נפגשו בירושלים לפני שנה וחצי כאשר מאקרי היה ראש עיריית בואנוס איירס וראש האופוזיציה לקירשנר. כבר אז הצהירו שניהם על רצון להדק קשרים בתחום הטכנולוגיה והשקעות ההון. מאקרי אף פועל כידיד של היהודים ושל ישראל, וממשלתו כוללת שרים יהודים, לרבות רב רפורמי מוכר. בנאומו בפתיחת דיוני הפרלמנט בתחילת 2016, נקב הנשיא בשמות שש מדינות (מלבד השכנות) שאיתן הוא מתכוון לכונן חברות: ארה"ב, צרפת, איטליה, אנגליה, גרמניה וישראל.

מאקרי מודע למה שהתרחש עם איראן בתקופת קירשנר. ייתכן שהגיע הזמן שארגנטינה תתבע אזרחית את איראן בסכומים אסטרונומים, בדרישה שהמשטר האסלאמי ישלם ביוקר, תרתי משמע, עבור תוקפנותו ואכזריותו. בתקשורת הארגנטינית פרשת ניסמן מסרבת לדעוך, וכמעט בכל יום מתפרסמות חדשות על התהליך המשפטי. רק ב-7 בספטמבר האחרון הכריז התובע חררדו פוליצ'יטה על הצורך בתשאול קירשנר ועוד כמה מאנשיה, על בסיס כתב האישום של ניסמן.

מבחינה זאת, יש סיכוי שביקורו של נתניהו יחפוף עוד התפתחות מעניינת בפרשה, שכמובן תלווה בהפגנות אלימות. כבר הושמעו קולות רעשניים נגד ביקורו של "ראש ממשלה של מדינת טרור". כרגיל חוברים כאן השמאל הקיצוני, האסלאמיסטים השיעים, ועוד יודופובים למיניהם, שחלקם הם בעלי בריתה של קירשנר. למען האמת יש להודות שבחבורת אנטי-נתניהו נמצאים גם כמה יהודים תומכי קירשנר, שבראשם עומד מי שהיה בעבר מנכ"ל ה-DAIA (הארגון המייצג את הקהילה היהודית מול הממשלה). אכן, לדאבון הלב גם בארגנטינה נכבשו חלק מהמוסדות היהודים על-ידי אליטה שמאלנית עוינת לציונות ולישראל. כל אלו יפגינו נגד נתניהו, אבל מטרתם האמתית היא לעשות הכל כדי להסיט את דעת הקהל מפשעיה של הנשיאה לשעבר.

למרות המכשולים הללו, ביקורו של נתניהו צריך לעורר גאווה ותקווה. גאווה על רמת החיזור של מדינות העולם לישראל, ותקווה מהתחזקות שיתוף הפעולה בין שתי מדינות מערביות ודמוקרטיות שבמידה רבה סובלות מאויב משותף. העתיד של ארגנטינה נראה היום בהיר הרבה יותר, והתחממות היחסים עם ישראל היא אינטרס משותף מובהק. לשמחת רבים, אין כמו נתניהו ומאקרי להבין זאת.


ד"ר גוסטבו פרדניק היה ראש המכינה לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית והמכון למדריכי חו"ל בירושלים. הוא כתב 15 ספרים שזכו לפרסים ולתרגומים והוזמן כמרצה אורח למאה ערים בחמישים ארצות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. ניסמן. השם שצריך להיות חרוט בלב כולנו.
    אמנם עןד לא הספקתי לקרוא את הכתבה במלואה, אבל אני שמחה מאוד שמדברים עליו.

  2. קודם כל – מאוד נהניתי לקרוא, מעניין, וכתוב בצורה ברורה וקולחת.

    דבר שני – הגיע הזמן להפנים, שהיהודים התפצלו הלכה למעשה לשני עמים שונים – הציונים, והאנטי ציונים.

    ולהפנים – וזה חשוב מאוד – שדרוזי, רוסי נוצרי אזרח ישראל, ערבי נוצרי, או ערבי מוסלמי (כן כן, מעט מאוד, אך יש כאלה) שמשרתים בצה"ל ונאמנים למדינת ישראל, הם אחים שלנו, ולא יהודים אנטי ציונים מארגנטינה, ארה"ב, או כל מקום אחר בעולם.

    לאחר השואה אפשר להגיד שהעם היהודי פשוט התחלק לשניים – אלה ש'הבינו את המסר' – שהעולם עובד בשיטת אם אין אני לי מי לי, ושיש להם בית אחד, לעם היהודי, והוא ארץ ישראל – ואלה שהבינו בדיוק את ההיפך מהלקח העיקרי שניתן ללמוד מהשואה – שצריך לנפץ את התפיסה העולמית של עמים ולאומים, דתות ושבטים, וליצור עולם 'אוניברסלי' שבמרכזו הפרט, ולעזאזל הלאום, השבטיות, השייכות.

    הררי מלים כבר נשפכו על הנושא, אבל חשוב לחדד – יהודי ארצות הברית, החלק בהם שתורם כסף כדי להחליש את מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית דמוקרטית, הם מזמן לא אחים שלנו, ולא חברים שלנו.

    והיהודים שתומכים בקירשנר שמוזכרים בכתבה – הם דוגמא מצוינת לכך.

    בעיניי משפחה – היא קבוצת אנשים שרוצים בטובתי, שנמצאים בצד שלי, וגם כשיש להם מחלוקת איתי – הם ילבנו אותה איתי, ולא עם העולם.

    היהודים שמוזכרים בכתבה? הכי רחוק ממשפחה שיכול להיות…. אויבים. לא פחות.

    וכדאי שהעם היהודי ציוני יפנים את זה בהקדם.

  3. המאמר נשמע כמו סקיצה לספר של ג'ון גרישם
    מזעזע שדברים כאלה מתרחשים במציאות.

  4. ממש כמו לקרוא תסריט של מותחן הוליוודי. נקווה שאכן יהיה לסרט הזה סוף טוב.

  5. הלוואי ונזכה לראות על שמו רחוב בישראל, דמות אמיצה ביותר.