אובמה אחראי לקיטוב אמריקה – לא טראמפ

אובמה שם סוף לשורה ארוכה של נשיאים שעבדו היטב עם המפלגה היריבה. התוצאה: טראמפ וסנדרס

משמאל: הסיבה. מימין: התוצאה | צילום: ויקיפדיה

המחאה של כוכבי הפוטבול והכדורסל האמריקאי נגד דונלד טראמפ והאירועים הגזעניים בשרלוטסוויל הינם תוצאה של קיטוב פוליטי שלא היה קיים מאז מלחמת האזרחים, לפני כ-150 שנה. מחאת הספורטאים התבטאה בין היתר בכריעת ברך בזמן ההמנון והיעדרות מכוונת ופומבית מהמפגש המסורתי של הנשיא והאלופה בבית הלבן. שני צדדים מרכזיים נמצאים בשני צידי המתרס בקיטוב הגואה: מן העבר האחד הקואליציה הדמוקרטית שמהווה את רוב המיעוטים שבארה”ב – שחורים, לטינים, יהודים ומוסלמים, יחד עם אליטות שמאל לבנות. אותן אליטות מתרכזות בעיקר במדינות הפרוגרסיביות, בצמוד לאוקיינוסים ממערב וממזרח. הצד השני הוא קואליציית טראמפ, שמתרכזת בעיקר במרכז ארצות־הברית במדינות כמו אוקלהומה, ויומינג, מיזורי וכמובן טקסס. קואליציה זו היא לבנה בעיקרה, ושמרנית. מטרתה היא להחזיר לארצות-הברית את צביונה הישן שהשתנה, “להפוך את אמריקה שוב לגדולה/נהדרת”, כלשון סיסמת הבחירות של טראמפ.

דריסת הרפובליקנים הולידה את טראמפ

הסיבות לחוסר הלכידות ההולך וגובר במעצמה החזקה בעולם מתגלמות לנגד עינינו בשתי תופעות: האחת היא מיאוס כללי מהממסדים המפלגתיים ומהפוליטיקאים שנתפסים כמנותקים מרצון האזרחים. התופעה השניה היא השינוי בתרבות הפוליטית האמריקנית – השיח הפוליטי מתמקד בעיקר במפריד בין שני המחנות. רבים מהמאשימים את נשיא ארצות־הברית במצב ולא בלי צדק, אלא שהנשיא שניתן לתלות בו את האשם איננו הנשיא הנוכחי. טראמפ לא מפלג את העם האמריקני. הוא תוצר של התופעות המדוברות, והוא פשוט ממשיך לנסוע על המסילה שהניח קודמו בתפקיד. ברק אובמה הוא האיש שאחראי על הקיטוב וההקצנה בראש ובראשונה.

בעבר, היכולת של מועמד לעבוד עם המפלגה היריבה איפיינה נשיאים יעילים. ג’ורג’ בוש הבן בכהנו כמושל טקסס, ידע לעבוד גם עם המפלגה הדמוקרטית. ביל קלינטון הגיע ביחד עם הרפובליקנים לתקציב מאוזן לראשונה מזה עשורים, ורונלד רייגן אף היה אהוד גם על דמוקרטים: בתקופתו פעלה קבוצה בשם “הדמוקרטים של רייגן” שתמכו בו באופן עקבי, למרות שהיה רפובליקני. עצם העובדה שקיימות בארצות־הברית שתי מפלגות עצומות בגודלן הביאה את הנשיאים למסקנה שכדי להגיע להישגים מוטב לעבוד יחד.

אך האידיליה הזו הסתיימה עם השבעתו של אובמה ב-2009. אובמה העביר את הרפורמה שלו בביטוח הבריאות ללא שיח עם המפלגה הרפובליקנית ובלי התחשבות בתומכיה. תהליך החקיקה היה ברוטאלי ונשען על תמיכת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים. בסנאט החזיק אובמה ברוב הנדרש לאישור “אובמה-קר” באופן גבולי ולתקופה קצרה ביותר של ארבעה חודשים. התנהלותו קוממה את הרפובליקנים ואף חלק מהדמוקרטים. כוחניותו של אובמה הביאה להקצנת הרפובליקנים ולהולדתה של תנועת ‘מסיבת התה’ הליברטריאנית, שהתנגדה לכל צעדיו. אולם אובמה לא הסתפק בכך ונראה שבמהלכיו האגרסיביים, השתדל שלא לפסוח על שום נושא שנוי במחלוקת מבחינה חברתית. בתקופתו שונתה מדיניות ה”אל תשאל, אל תספר” המפורסמת המתייחסת לשירות הומוסקסואלים בצבא האמריקני לטובת מתן היתר שירות כולל. המהלך בוצע בצו נשיאותי וללא שיח עם השמרנים. בתקופת כהונתו מאות אלפי מהגרים קיבלו מעמד חוקי, ואושרו באופן גורף נישואין חד מיניים ללא דיון אמיתי. בשמונה שנות כהונתו היה אובמה הנשיא של הפרוגרסיבים בלבד.

איחוי הקרעים לא נראה באופק

המיאוס מהממסד הפוליטי הותיק שנאמר עליו שהוא מתנהל מוושינגטון מבלי להתייחס לציבור הבוחרים, היה נחלת שני צידי המתרס הפוליטיים: במפלגה הדמוקרטית התמודד ברני סנדרס, סנאטור עצמאי וסוציאל דמוקרט, שטען שהאליטות הדמוקרטיות בדמותה של הילרי קלינטון לא באמת שונות מאלו הרפובליקניות. סנדרס הפסיד בפריימריז בפריימריז אך תומכיו הצביעו ברגליים ומנעו מהילרי קלינטון את הנשיאות. בצד הרפובליקני הופיע טראמפ, שידע לזהות היטב את כאבם של השמרנים האמריקנים, שחשו כי מדינתם נטשה אותם. הוא הבטיח לתקן בדיוק את זה. טראמפ זכה במועמדות הרפובליקנית לנשיאות בפער משמעותי מיריביו האליטיסטים והמעונבים, דוגמת טד קרוז ומרקו רוביו. בבחירות הכלליות לנשיאות, תומכיו הגיעו בהמוניהם והגישו לו על מגש של כסף כמעט את כל המדינות המתנדנדות. טארמפ איננו קוריוז כפי שיש שנוהגים לחשוב. די להביט אל הפריימריז הרפובליקני באלבאמה משבוע שעבר בו ניצח רוי מור, איש הימין הקיצוני, את לות’ר סטריינג’ המתון, כדי להבין שהרצון לשינוי כאן כדי להישאר.

טראמפ הוא ביטוי של רצון הרפובליקנים לעמוד איתן מול המתקפה הפרוגרסיביות של אובמה, תוך השבת מלחמה שערה. כל הפרשנים הטוענים שטראמפ מפלג את העם האמריקני טועים ומטעים. העם האמריקני מפולג מזה שנים, ואותם פרוגרסיביים בראשות אובמה שהתעלמו מהשמרנים הם שהביאו לעלייתו של טראמפ. המדיניות שהחזיקה מהשמרנים למיושנים ולא רלוונטיים הביאה עליה את יום הנקם והשילם.

אם באמת רוצים להפוך את ארה”ב לגדולה שוב, יש לנסות לאחות את הקרעים ולהגיע להבנה משותפת. אלא שצעדים בכיוון הזה לא נראים לא נראים באופק. בקליפורניה מאיימים להוציא לפועל משאל עם על פרישה מארצות־הברית, שכבר קיבל את הכינוי הלא ממש מקורי ‘קלקזיט’, שילוב של קליפורניה ואקזיט; ובמדינות הדרום לשעבר תולים על הבניינים את דגלי הפדרציה שייצגה אותן במלחמת האזרחים. אם כדור השלג לא ייעצר, הפילוג האמריקאי צפוי להקצין.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

30 תגובות למאמר

  1. שני נשיאים דמוקרטים אווילים,ביל קלינטון וברק חוסיין אובמה,הביאו אסון גדול על העולם. קלינטון אפשר לצפון קוריאה להיות מעצמה גרעינית והמוסלמי המוסווה אפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני בהסכמה. שתי מדינות מטורפות יוכלו לאיים על שלום העולם ללא חשש בגלל נשיאי ה PC הדמוקרטים העלובים.

    1. שכחת את קרטר הטיפש שהגיש את איראן לחומייני וגרם עוד הרבה נזק לארה”ב

  2. קליפורניה מאיימת? תנו להם להתנתק מארה”ב, כל מדינה המשתייכת למפלגה הדמוקרטית תקרוס כלכלית וחברתית תוך זמן קצר.

    1. התוצר של קליפורניה ב-2016 היה 2.6 טריליון דולר, מה שהפך אותה לכלכלה ה-11 בגודלה בעולם. קטנה רק במקצת מהכלכלות של צרפת ואנגליה. תחשוב מה שאתה רוצה על הדמוקרטים בארה”ב ועל פשיטת הרגל המוסרית שלהם, אבל בגדול ריכוזי האוכלוסייה הדמוקרטים מממנים במיסים שלהם את הפזורה הרפובליקאית, לא להיפך.

    2. ליותם –
      קליפורניה גם שקועה בחובות ענק ומצוייה תדיר על סף פשיטת רגל. מרבית המדינות הנשלטות בידי הרפובליקנים, הן ממש לא במצב כזה. אבל כנראה שגם זה באשמת טראמפ האיום והנורא.
      ובכלל, משעשע לחשוב על המוני האפרו-אמריקנים והמהגרים ממכסיקו, שמהווים כיום חלק ניכר מן המצביעים הדמוקרטים, כעל משלמי מיסים שתורמים לכלכלת ארה”ב. מרבית משלמי המיסים באמריקה הם לבנים בני המעמד הבינוני והבינוני-נמוך; רובם ככולם הצביעו לטראמפ, ומרביתם גם מצביעים כדרך שיגרה לכל מועמד רפובליקני. עיקר “תרומתם” למשק של המיעוטים תומכי המפלגה הדמוקרטית היא בצריכת בולי מזון. וכמובן, אסור לשכוח את תרומתם המכרעת לפשע, לאלימות ולאיכלוס בתי הכלא. באמת מה אמריקה הייתה עושה בלעדיהם?

  3. השמאל באמריקה ובארץ, ובעצם בכל מקום, הוא תנועה טוטאליטארית. עבורם הברירה היחידה היא הם ורעיונותיהם הרדיקליים, או כלום. הדמוקרטיה טובה כל עוד היא משרתת אותם. כאשר אינה משרתת אותם – כשהרוב מצביע נגדם – פתאום נדמוקרטיה ״בסכנה״, פתאום יש צורך ב״בית משפט אקטיביסטי״, כלומר בהפיכת הרשות השופטת לדיקטטורה ששולטת על שתי הרשויות האחרות שלטון אבסולוטי.

    כל האמצעים כשרים בעיני אלו שהאמת שלהם היא היחידה, שמבחינתם כל מי שחושב אחרת שייך לכוחות השחור. כך בישראל, כך באירופה וכך באמריקה. אנחנו רואים באמריקה את מה שאנחנו רואים בארץ כבר שנים לא מעטות: מתקפה חסרת מעצורים, פאשיסטית באופייה וטוטאליטרית בכוונותיה נגד הדמוקרטיה, כל עוד זו מפיקה את התוצאה הרצויה: שלטון שמאלני טהור.

    השמאל, שמקורו ברדיקליות הרצחנית של המרכסיזם, מסוכן לציוויליזציה המערבית אף יותר מן האיסלם, למרות שהוא חובר לו משום שהוא מזהה את כוחות ההרס הרדיקליים של האחרון ומשתמש בהם לצורך ההרס של הקיים.

  4. מאמר נחמד, עם תזה לא שגויה בהכרח, אבל הדוגמאות שהובאו פשוט אינן מדויקות מבחינה היסטורית

  5. יהודה צר לי לנפץ את תיאורית הקשר המדומיינת שלך
    הרעיון של הפרדת רשויות הינו רעיון של מונסטקיה מהמאה ה18. ויושם לראשונה בארה״ב שם יושם לראשונה הרעיון של בית משפט אקטיבי הבוחן חוקים ופוסלם אם מתגלה סתירה ערכית. וזה קיים מראשית המאה ה19

    1. מונטסקיה הצרפתי ביקר באנגליה והתפעל מהשלטון שם לעמת השלטון האבסולוטי של המלוכה הצרפתית באותו זמן. אבל מונטסקיה לא הבין לחלוטין את צורת השלטון בבריטניה וכתב על הפרדת רשויות שם. במציאות הלורד צ’נסלור בבריטניה היה גם חבר הקבינט, גם חבר הפרלמנט -בית הלורדים – וגם שופט בכיר. כך היה אזון בין הפרלמנט ובין הרשות השופטת, כי הוא מינה את השופטים.
      בארצות הברית הנשיא והקונגרס ממנים את השופטים וכך בוחנים את עמדותיהם. לארצות הברית יש חוקה שבאה במקורה לשמור על זכויות ה’ארצות’ המדינות של הפדרציה – שהתאגדו – גם לאחר ההתאגדות. בית המשפט מתערב בהחלטות הקונגרס אבל כפוף לחוקה. בית המשפט אינו בודק אם קימת ‘סתירה ערכית’ כפי שאתה כותב אלא אם יש סתירה לחוקה הכתובה. איש לא הסמיך את בית המשפט בישראל לקבוע מה הם הערכים שהמדינה דוגלת בהם, ואהרן ברק בוחר אותם ופוסל חוקים של הכנסת.

    2. אתה מדבר שטויות.
      תקרא את הספר של מונטסקייה, שהיה בעצמו
      שופט דרך אגב.
      מונטסקייה חושש מאד מעריצות משפטית.
      הוא מחייב למשל תקופת כהונה של שופטים
      בת שנה אחת,מחייב שלא תהיה גילדה ששולטת במערכת (עורכי דין למשל) ומחייב שלא יהיה
      מעמד חברתי ששולט במערכת.

      אקטיביזם משפטי,שפירושו הפיכת מערכת המשפט לרשות מחוקקת ( חקיקה באמצעות פסיקה) היא משהו שמונטסקייה לא מסכים
      בחיים.אקטיביזם פרושט ביטול הפרדת הרשויות
      כי הפיכת הרשות המשפטית לרשות שופטת + מחוקקת.
      מונטסקייה לא תמך בבחירת השופטים כי
      העם,כמו שנעשה באתונה.
      מונטסקייה היה אקדמאי ששאף שהוא ושכמותו
      ישעבדו את האוכלוסיה במקום האצולה הישנה.
      מאיר והוא חי בחצי הראשון של המאה העשרים 18,לפני המהפכה,הוא נזהר בדבריו.

  6. העובדות נכונות, הפרשנות מוטעיית
    נכון שהיה נתק בין אובמה לרפובליקאים.
    הסיבה היא בשנאתם אליו, ורצונם להכשילו בכל מחיר.
    אובמה ניסה ליצור יאלוג ונדחה עי הימניים בבוז.

    1. כן, אובמה באמת קרא מספר פעמים לרפובליקנים לבוא לדו-שיח איתו. דו-שיח שבו יבררו איך ניתן לעשות כל מה שהוא רוצה, ולא לעשות שום דבר ממה שהם רוצים. משום מה, הם לא היו מעוניינים בדו-שיח כזה. מעניין למה…

    2. אבל זה לא מתאים לנרטיב – בחייאת, בונים פה סיפור אל תהרוס.

    3. לאבנר –
      מצחיק מי מדבר על נרטיב ועל בניית סיפורים…

    4. ליברלים הם כמו מוסלמים ובולשביקים.
      שואפים לשליטה עולמית ולהמרת דת בכפייה של כל האנושות.
      הדיאלוג היחידי שניתן לקיים עם היצורים האלה
      הוא באמצעות פצצות מימן.

  7. רעיון מעניין, אבל המאמר מלא בטעויות. קודם כל, לותר סטריינג’ שהפסיד, היה המועמד של טראמפ.
    דבר שני, ג’ורג’ בוש? נשיא יעיל? הבנאדם היה הנשיא הגרוע ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארהב, שהכניס אותה למלחמה מיותרת ששרפה את המזרח התיכון, שהביא את משבר 2008, ובנה את הבסיס לחוב הענק של ממשל אובמה.

    1. בוש בנה את הבסיס לחוב הענק של ממשל אובמה.
      ולאובמה כנראה פשוט לא הייתה ברירה אלא להגדיל את החוב הזה פי 2-3. מה לעשות, המסכן פשוט אולץ לעשות זאת, על ידי כוח עליון כלשהו.

  8. אברהם שלום
    בית המשפט העליון בארה״ב פוסל כאשר הוא בוחן את החוקה הכתובה אולם פרשנות היא רוחבית לא נצמדת למה שכתוב בחוק היבש אלא לערכי או רוח החוק לפי פרשנותו של השופטים . כדומה לישראל בה יש מערכת של חוקי יסוד בניגוד . לידיעתך בית המשפט העליון הישראלי מרוסן בשפיטתו ולמעשה ביטל שני חוקים מאז 1992.
    עוד דבר שהעלת היא המינוי בידי הנשיא של שופטים בארה״ב יש ביקורת חזקה על כך .

  9. שפוי, אני דווקא חושב הפוך ממך. רוב העובדות במאמר שגויות, אבל התזה הבסיסית נכונה במידה רבה

  10. איחוי הקרעים לא נראה באופק מפני שעל המפלגה הדמוקרטית השתלט השמאל הרדיקלי (כמו בארץ על מפלגת העבודה), השתלט הפוליטיקלי קורקט שחשוב יותר מהצדק והאמת.
    והשמאל הרדיקלי לט מוכן לוותר -בארה”ב כמו בארץ. כל שלטון שאיננו שלטון לטעמם, אינו רלוונטי גם אם נבחר באמצעים דמוקרטיים. יחד עם זאת, כל שלטון עריץ ומדכא זכויות אדם ככל שיהיה, הוא רלוונטי בעיני השמאל אם זה מתאים לדעותיהם.

  11. מאמר טועה ומטעה. אם נוצר נתק בתקופת אובמה זה לא היה בגלל ההתנהלות שלו אלא בגלל בחירה ברורה של הצד הרפובליקני לא לעבוד איתו ויותר מזה לנסות להכשיל אותו. יש אינספור ראיות לזה. הם פשוט לא יכלו לשאת את העובדה שהפסידו את הבחירות למועמד שחור. מבחינתם באותו רגע נלקחה מהם המדינה. אל תשלו את עצמכם לרגע שהבחירה שלהם היתה נקיה משיקולים גזעניים. זה עמוק ב-DNA שלהם. אגב בנושא ביטוח הבריאות הם שותפו בתהליך אבל החליטו בשלב מוקדם שהם לא רוצים שום חלק בזה והדמוקרטים סיימו את החקיקה לבד. לגבי הביזיון המכונה טראמפ יש יותר מדי ישראלים שבגלל אמונת השוא שלהם שהוא טוב ליהודים ינסו להגן עליו בהפוך על הפוך. ראיתי השבוע טוקבקיסטים ישראלים מלכלכים על תושבי פורטו ריקו מוכת אסון הטבע רק כדי להצדיק את טראמפ אחרי ההתנהלות המביכה שלו בנושא. לא יאומן!

    1. נכון, ישראלים מוזרים. תומכים בטראמפ “הביזיוני” שעומד לצידם, ולא באובמה המופלא, שחיזק את אויביהם. באמת, לא יאומן!

    2. הטועה והמטעה הוא אתה. הרפובליקנים סירבו לשתף פעולה עם אובמה מפני שכל אחד מצעדיו היה הרסני ומזיק בכוונת מכוון, והם הבינו זאת היטב. אם כבר, הגזענות הייתה מצד השחורים שבחרו בו שוב ב – 2012, למרות שלא שיפר בכלום את מצבם בכהונתו הראשונה, רק מפני שהוא שחור. אבל כמובן שהכי קל להתעלם מכשלונותיו של המשיח המדומה הזה, ולהאשים את כל מי שמתנגד לו בגזענות. מעניין מדוע מתנגדי אובמה התנגדו גם לג’ימי קרטר ולקלינטונים? בטח לא בגלל מדיניותם הכושלת. אולי זה בגלל שהמתנגדים הם גזענים ומפלים גם כנגד בלונדינים?

    3. הרסני ומזיק? להזכירך אובמה ירש מהנשיא בוש את המשבר הכלכלי החמור ביותר מזה 50 שנה כאשר הבנקים קורסים בזה אחר זה. הוא הוציא את ארה״ב מהבוץ והביא את הכלכלה למה שהיא היום. למעשה טראמפ עדיין נהנה מתוצאות כלכלת אובמה וכמובן מתהדר במצב הכלכלי כאילו עשה איזשהו צעד כלכלי בעצמו. מה שאתה אומר הוא גיבוב השטויות האופייני שמחזיקים בדעתם רוב הישראלים כלפי אובמה. אין בינו ובין המציאות שום קשר.

  12. לא היתה שום אידיליה.הנשיאים הרפובליקנים יישמו
    מדיניות ליברלית כמו הליכוד אצלנו או מרקל בגרמניה
    או השמרנים באנגליה.
    אם ה”ימין” מיישם אידיאולוגיה ליברלית,אז לא תהיה
    מחלוקת.
    המחלוקת קיימת כי הליברלים כוננו עריצות גרועה
    פי אלף ממה שהיה בברהמ,ללא קשר לבחירות.
    הכושים,המוסלמים וההיספנים שמרנים בדעותיהם
    ובאורח חייהם יותר מהמצביעים של טראמפ.
    הליברלים שולטים בכל,ללא קשר לבחירות,הם לכל
    היותר 10 אחוזים מהאוכלוסיה הכללית.
    מבנה מאד דומה לארהב.
    עיראק,סוריה וספרד בדרך להתפרק.
    ארהב וגרמניה הן הבאות בתור.

    ארהב לא תהיה גדולה שוב.
    קליפורניה רוצה להתפצל ? האמריקאים ישמחו.
    רק שקליפורניה איננה מקשה אחת.
    לוס אנג’לס היא עולם 3 עם מיעוט לבן.
    הפרברים והשטח החקלאי ממש לא ירצו לגור
    במדינת עולם 3 ויצטרפו לחלק הנוצרי-לבן.

  13. התחזית שמובאת כאן במאמר מדוייקת(לטעמי)
    מה שקורה ויקרה בארה’ב נכתב ונחזה עם עלייתו של טראמפ באתר של גיא בכור, הקרוי “gplanet”