כך ניתן לצמצם את נזקי השידור הציבורי

לא ברור כמה מבוססת ההחלטה לסגור את הטלויזיה בתאגיד, אך כן ברור שבג"ץ לא ייתן לזה לקרות. מה בכל זאת אפשר לעשות?

לצמצם את הנזק. יו"ר התאגיד גיל עומר (מימין) עם מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ | פלאש90

השמועות שהתרוצצו אתמול על יוזמה חדשה לסגירת התאגיד הן חשובות מצד עצמן, ללא קשר לתוצאתן הסופית. כל אמירה כזו מערערת את המיתוס כאילו נחיצותו של שידור ציבורי בישראל נמצאת בקונצנזוס, מעוררת דיון בצורך בשידור הציבורי ובכך מקרבת את היום שבו יוכל הציבור בישראל להיפטר מהנגע. אם גם במערכה הזו תגובתם הפבלובית של אנשי התאגיד ועמיתיהם בכלי התקשורת האחרים תהיה זעקות שבר מתחסדות על סתימת פיות והתקפה משולחת רסן נגד נבחרי הציבור, התוצאה תהיה שחיקה נוספת באמון הציבורי הרעוע ממילא בממסד התקשורתי בכלל, ובשידור הציבורי בפרט. ועל כך יש לברך.

אולם באקלים המשילותי הנוכחי, סגירת התאגיד איננה יעד ריאלי. נזכיר כי בתחילת חודש מאי האחרון העבירה הכנסת בחקיקת בזק תיקון לחוק התאגיד, שאמור היה לפצל את תחום החדשות מכלל התאגיד. הסיבה לפיצול היתה, ככל הנראה, ההרכב הרעיוני ההומוגוני של העיתונאים הבכירים בתאגיד, הממוקם הרחק משמאל לקשת הדעות האופיינית לחברה הישראלית כפי שהשתקפה בבחירות: תועמלני שמאל ותיקים דוגמת אריה גולן וקרן נויבך שמרו על מעמדם המקורי מרשות השידור; ואליהם הצטרפו נביאי זעם נוספים כמו שאול אמסטרדמסקי ודורון צברי. צירופם של עלי תאנה כמו קלמן ליבסקינד לא מספיק כדי להקהות את התחושה שלפחות מבחינת קשת הדעות המובעות בו, התאגיד אינו שונה כלל מרשות השידור.

המהלך לפיצול התאגיד, שנועד לאפשר הקמתו של תאגיד חדשות נפרד ומייצג, נבלם בבג"ץ. גורל דומה צפוי למהלך לסגירה מוחלטת של התאגיד, או לפחות של הטלויזיה, כפי שדובר אתמול. המסקנה היא שעד שלא תוכרע המערכה שהכריזה מערכת המשפט נגד הדמוקרטיה הישראלית, לא יהיו חופשיים נבחרי הציבור לממש את מדיניותם – וסגירת או צמצום התאגיד בכלל זה.

אך העובדה שלא ניתן בינתיים לסגור את התאגיד, לא מונעת מהממשלה ומהכנסת לנקוט מהלכים אחרים, מדודים יותר, שיצמצמו את נזקי השידור הציבורי וסיכוייהם לעבור את משוכת בג"ץ גבוהה יותר.

הנחת העבודה היא ששידור ציבורי מזיק לחופש הביטוי. כמו כל התערבות ממשלתית בתחום שבו יש מודל עסקי תקף, השידור הציבורי פוגע בתחרותיות של גופים עסקיים הפועלים בענף. וכאשר נפגעת יכולתו של ענף התקשורת לתפקד באופן חופשי, התוצאה היא פגיעה בחופש הביטוי. המשמעות היא שאם ניתן היה להותיר את כל עובדי התאגיד במשרותיהם על משכורתיהם המופקעות, אך מבלי שיעשו דבר – האינטרס הציבורי היה יוצא נשכר יותר מהמצב הנוכחי. המשימה המונחת לפתחה של הממשלה היא אפוא צמצום נזקי השידור הציבורי. כיצד עושים זאת?

לשחרר את הרדיו

האנומליה הבולטת ביותר בשוק התקשורת בישראל הוא ההעדר המוחלט של תחנת רדיו ארצית מחוץ לשידור הציבורי. רשת ב' וגלי צה"ל הן תחנות האקטואליה הארציות היחידות בישראל. מאחר ששתיהן ציבוריות, שתיהן לא כפופות כלל לדעת הקהל ולרחשי הציבור, והתוצאה היא ניתוק בולט בין סדר היום שלהן לבין זה של הציבור.

נראה כי בתחום הרדיו הנזק הנגרם לחופש הביטוי הוא הרב ביותר, והוא ניתן לפיתרון רק אם תיפתח האפשרות לשידור רדיו ארצי פרטי. אין צורך לפרסם מכרז לתחנת רדיו חדשה לשם כך. די בהסרת מגבלת האזוריוּת מתחנות הרדיו הפרטיות האזוריות. אם יוכלו תחנות כמו רדיו תל אביב, גלי ישראל או 103 לשדר בפריסה ארצית, תיפתח תחרות אפקטיבית מול השידור הציבורי, אשר ייאלץ להתאים את עצמו לדעת הקהל כדי להישאר רלוונטי.

אולם אין די בהסרת המגבלה האזורית, יש גם לאסור על שתי הרשתות הציבוריות למכור פרסומות. העובדה שהן מוכרות פרסומות היא אבן רחיים על ההתפתחות הטבעית וההגיונית של שוק הרדיו בישראל. מאחר ששתי הרשתות הללו ממילא אינן נדרשות לרווחיות כדי להתקיים, הן עולות עשרות מיליוני שקלים מכספי הציבור גם לאחר שמביאים בחשבון את הכנסותיהן מפרסומות. ביטול ההכנסות מפרסומות יגדיל את הנטל הכספי של השידור הציבורי ברדיו, ועל כך ניתן לפצות באמצעות הקטנת ההוצאות, הפרטת תחנות המוזיקה המיותרות וכיווץ שכרם של הטאלנטים. אלה האחרונים, או לפחות הטובים שבהם, בוודאי ימצאו בית חם ומכניס בתחנות הפרטיות, לאחר שכספי הפרסומות ינותבו אליהן ויחזקו את מצבן העסקי. אולם גם אם בסופו של דבר ביטול הפרסומות בתחנות הרדיו הציבוריות יגדיל את ההוצאה על שידור ציבורי, זה משתלם. חופש הביטוי עולה לפעמים ביוקר.

להרחיק את נשיא בית המשפט העליון

ניתוח מאוחר מדי של הוראות חוק השידור הציבורי גילה עובדה מטרידה ביותר: מי שעומד למעשה בראש התאגיד הוא נשיא בית המשפט העליון. ליתר דיוק: הוא עומד בראש פירמידת המינויים וההדחות של התאגיד, ועל פיו יישק דבר. בחינה משווה שערכה האגודה לזכות הציבור לדעת חשפה שאין שום דבר דומה לזה באף מדינה אחרת שמקיימת שידור ציבורי.

המשמעות של המבנה הזה היא שהתאגיד לעולם ישתייך למחנה האנטי דמוקרטי בישראל, מה שהוגדר בטעות בעבר על ידי אהרון ברק "הציבור הנאור". מעבר לגופו של עניין, יש במבנה הזה גם פגם חמור בהפרדת הרשויות, שכן לראש הרשות השופטת ניתנת דריסת רגל ברורה בתחום שהוא בליבת הפעילות של הרשות המבצעת: אין שום מקרה אחר שבו נשיא בית המשפט העליון מעורב מלכתחילה, ולא בדרך של עתירה, במינויים מחוץ לרשות השופטת. ניתן רק לשער מה ייעשה כאשר תוגש עתירה נגד מינוי שבוצע בהליך הזה.

נשיא בית המשפט העליון הועמד בראש התאגיד במחטף שביצעה ועדת אלהרר, שדנה בחוק התאגיד הרחק מהעין הציבורית בחסותו של מבצע צוק איתן שהתנהל באותה העת. כשניסתה האגודה לזכות הציבור לדעת לנצל את החוק לפיצול התאגיד כדי לתקן את העיוות החמור הזה, סימאה הלשכה המשפטית של הכנסת את חברי הכנסת.

כעת, משעולה שוב לדיון נחיצותו של התאגיד, ניתן אולי להביא את העיוות הזה לתיקון סוף סוף ולהרחיק את הרשות השופטת מתחום שאינו נוגע לה.

לסגור את הדיגיטל

המצדדים בשידור ציבורי טוענים שהוא נחוץ על מנת להביא לשיח רעיונות המודרים ממנו בדרך כלל. 50 שנות קיומה של רשות השידור, שבהן היא הודרו במוצהר ובמכוון רעיונות שלא התיישרו עם האליטה שהפעילה את הרשות, מוכיחות כמה צבוע הטיעון הזה. העובדה שגם התאגיד החדש לא באמת מתכוון להקדיש את עצמו למתן במה לדעות מודרות מזדקרת כשמבחינים במשאבים האדירים שמקדיש התאגיד לתחום ה"דיגיטל" – כלומר, סרטונים קצרים המופקים לשם הפצתן ברשתות החברתיות. גם אשד הפודקאסטים שהושקו חושף זאת.

הסיבה שעיסוק התאגיד בדיגיטל אינו מתיישב עם החזון לתת ביטוי לקולות מושתקים היא משום שעצם קיומן של הרשתות החברתיות והפודקאסטים מוכיחה שאין עוד צורך בשידור ציבורי: בעבר, מי שלא היו לו המשאבים האדירים הנחוצים כדי לקיים שידורי טלויזיה ורדיו, פשוט הושתק. בתנאים כאלה אולי ניתן היה להצדיק את השידור הציבורי. היום לכל אחד יש את כל מה שצריך כדי לשדר בשידור חי או בשידורים מוקלטים ולהגיע לכל מי שרוצה לשמוע מה שיש לו לומר.

דריסת הרגל שקנה לעצמו התאגיד בתחום הזה היא אחד הפשעים החמורים ביותר שלו נגד חופש הביטוי. ללא התאגיד, הסרטונים המתפרסמים בפייסבוק וביוטיוב הם זירה שוקקת של אנשים בעלי משאבים מוגבלים המתחרים זה בזה בתנאים הוגנים. גם סצינת הפודקאסטים בישראל, שטרם הבשילה לכדי כוח תקשורתי משמעותי, יכולה היתה לפתור את בעיית חוסר האיזון ברדיו בישראל אם היה מתאפשר לה לצמוח באופן טבעי, כפי שקרה במדינות אחרות. אך כניסת התאגיד לשני התחומים הללו משולה לתחרות ריצה בין גוליבר לבין יתר אזרחי ליליפוט. מלבד התאגיד, אין אף גורם שמפיק תכנים לרשת בלבד ועומדים לרשותו המשאבים שעומדים לרשות התאגיד. בתנאים האלה, התחרות על מקום של ממש בסדר היום – המכונה בעגה הרלוונטית "ויראליות", רחוקה מלהיות הוגנת. במקום לתת ביטוי לדעות מושתקות, התאגיד דורס אותם.

בתקופה שקדמה לתחילת שידורי התאגיד ברדיו ובטלויזיה, נחשף הציבור לתכני התאגיד רק דרך מחלקת הדיגיטל. אינדיקציה לחשיבות שמייחס התאגיד למחלקת הדיגיטל ניתן לראות במשכורתו של סמנכ"ל הדיגיטל, אלעד טנא: עלות שכרו היא כ-49 אלף שקל, מעט יותר מעלות שכרו של ראש מחלקת החדשות ברוך שי. צעד סביר ואפשרי הוא אפוא סגירת מחלקת הדיגיטל בתאגיד.

מגישה או דוברת?

גאולה אבן-סער היא הטאלנט הבולט ביותר של התאגיד, ומקבלת את השכר הגבוה ביותר בארגון מבין אנשי התוכן שבו. היא גם אשתו של גדעון סער, מי שרואה את עצמו מועמד בולט לראשות הממשלה בעתיד הלא רחוק.

העובדה הזו לבדה כה אבסורדית שהיא מכניסה את המערכת לסחרור:

הרי גאולה אבן כה מוכשרת, האם היא צריכה לשלם בקריירה שלה על השאיפות הפוליטיות של בעלה? תשובה: אם לא היה שידור ציבורי, השאלה הזו לא היתה עולה בכלל. ואם תיפגע גאולה אבן בגין ניגוד העניינים שהיא מצויה בו, זה ייתפס כנקמנות קטנה ותככנית של נתניהו ביריבו הפוליטי. תשובה: בלי שידור ציבורי, גם השאלה הזו לא היתה עולה.

אין מנוס מהמסקנה שהצבתה של גאולה אבן בראש מהדורת החדשות של התאגיד היא מוקש שהוצב בכוונה, קשר גורדי שהדרך היחידה להתירו היא הרסנית.

אבל ככל שהפיצוץ המבוקר של הפרשה הזו ייעשה מוקדם יותר, כך יהיו נזקיו קטנים יותר. השעה הזו, שבה סער טרם הכריז רשמית על חזרתו לפוליטיקה, היא השעה המתאימה להרחיק את גאולה אבן מהמסך. אם הדבר ייעשה לאחר הכרזת סער, המהלך ייתפס כפוליטי. והוא אכן כזה, אבל בו זמנית הוא גם הגשמה של טוהר כפיים והעדר ניגוד עניינים. אך הממסד התקשורתי כבר הוכיח שנורמות של מינהל תקין חלות מבחינתו רק כלפי נתניהו, ולכן הסערה שתתעורר אם תודח גאולה אבן כשגדעון סער כבר תהיה בפוליטיקה, תפיל קרבנות רבים.

הפיתרון טמון בהצעת חוק שיזמה האגודה לזכות הציבור לדעת, וצפויה להיות מונחת במהלך מושב הכנסת שייפתח בשבוע הבא: בחוק התאגיד מפורטים ארבעה תפקידים סטטוטוריים – ועדת האיתור, מועצת מנהלים, מנכ"ל ומנהל החדשות. לגבי ארבעת התפקידים הללו נקבע בחוק הסדר ניגוד עניינים, הקובע בין השאר כי לא יכהן בהם מי שיש קרבה משפחתית בינו לבין חבר בממשלה.

לפי הצעת החוק, מועצת המנהלתים תקבע רשימה של בעלי תפקידים נוספים שהסדר ניגוד העניינים הזה יחול גם עליהם. מובן שמצב שבו מגיש מהדורת החדשות המרכזית נמצא בקשרי משפחה קרובים עם שר בממשלה הוא בלתי סביר, ולכן עם תיקון שכזה ניתן להניח שהמועצה תכלול את התפקיד הזה ברשימה.

התוצאה של מהלך כזה תהיה היפרדות של גאולה אבן מתפקידה, אם וכאשר יקבל  סער תפקיד בממשלה. הזמן הראוי לקבוע את העיקרון הזה הוא כעת, בטרם הכריז סער רשמית על מועמדותו.

מאסטרטגיה לטקטיקה

אחרי ההכרזה אתמול על מערכה נוספת נגד השידור הציבורי, ראוי לאמץ צעדים טקטיים ישימים: פתיחת שוק הרדיו הארצי, הרחקת נשיא בית המשפט העליון מהתאגיד, סגירת מחלקת הדיגיטל והרחקתה של גאולה אבן מהמסך – לפחות בכפוף לכניסת בעלה שוב לזירה הפוליטית.

אם לא ניתן בעת הזאת לסגור את התאגיד, לכל הפחות אחריות הממשלה היא לצמצם את נזקיו.

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. מה שצרייך וחובה לעשות, הוא להעביר לדיגיטל את כל העושר של הערוץ הראשון, מיום השידורים הראשון.
    לרבות מהדורות החדשות והיומנים.
    כל תכניות המקור, ילדים ומבוגרים.
    אקטואליה וראיונות, ערבי שירה, וחידונים.
    זהו נכס לאומי, גם לחוקרים, שלא לדבר על רמת התכנים.
    כל החומר צרייך להיות זמין באתר דמוי נטפליקס, הוא יכול להיות מוצע כחלק מערוצי הבסיס של הכבלים או בתשלום סמלי כאפליקציה.
    יש מגזרים רבים בחברה שישמחו לחנך את הילדים בתכני עבר ולהיפרד מהכלום העכשווי.
    להחליף, התכנית הוולגרית ״היהודים באים״ לטובת שידור חוזר של סיפורי שלום עליכם.
    שזו תהיה המשימה האחת של התאגיד, כל השאר, הרבה יותר ממיותר.

  2. תבוסתנים.
    אתם בעצם במאמר הזה מכשירים את השרץ של אי קיום ההבטחה לסגור את התאגיד. כמה טמטום..

  3. הבעיה היא שיש כל-כך מעט תקשורת בארץ ובמיוחד תקשורת איכותית עד שאם יסגרו את התאגיד על הערוץ הראשון וחמשת ערוצי הרדיו שלו יווצר פשוט ריק ותהיה התרחקות של העם מהשפה העברית על הדלות שבה.

  4. אגב גדעון סער, האיש הוא ההילרי קלינטון של הימין הישראלי. פוליטיקאי מקצועי, מקושר לאליטות שמחזיק באמונה שראשות הממשלה "שייכת" לו. אם הוא יבחר לראשות הליכוד יש סכנה ממשית שהימין יפסיד בבחירות.

  5. אני רק רוצה להבין מישהו ואולי מבין בדבר יוכל לעזור לי: תדרים אלקטרומגנטיים אינם תשתית ציבורית בבעלות המדינה שתאפשר דרכה להקצות תדר לכל בעל ממון הרוצה לפתוח תחנת רדיו ולהפיק בתמורה רווחים למרבה במחיר ???

  6. זיו תודה. מאמר מצוין!!!
    יש להכחיד את כחלון בבחירות הבאות ולהחזיר את הבית היהודי לגודלו הטבעי (בנט ושקד מחוברים חזק לתקשורת) ואז הכל יסתדר

  7. מה זה הקשקוש הזה "משוכת בגצ" ?

    גוף שאף אחד לא בחר,שלא ניתן להחליף בבחירות,
    שסמכויותיו לא נובעות משום חוק אלא מתוך בריונות
    כמו אסד בסוריה או סיסי במצרים,שמתנהל בשקיפות
    של ארגון ביון במדינה טוטאליטארית – לגוף הזה
    יש כביכול זכות וטו על כל מה שעושים גופים שהעם
    בוחר ויכול להחליף.

    זה הרבה הרבה יותר טוטאליטארי ממה שיש במצרים
    או בצפון קוריאה,מפני ששם העריץ הוא גם זה
    שנושא באחריות וצריך להתמודד עם הבעיות.
    אצלנו,בארהב ואירופה יש את העריצות הכי טוטאליטארית שהאנושות ראתה כי יש בה שילוב חריג
    שלא נראה קודם לכן של כוח מוחלט ללא שום מגבלה
    עם אפס אחריות.
    לראשונה בתולדות האנושות העריצות הטהורה והמוחלטת.שילוב של מערכת משפט ותקשורת.

    אין שום דבר ציבורי פה מלבד הכסף שנלקח בכוח הזרוע מהציבור.גם את בגצ צריך לסגור.
    מה בדיוק עושה גדעון סער בליכוד ?
    נשמע לי כמו שתול מהסוג של יעלון.

    1. חכה שלא תבוא טוב בעין לאיזה שר, אז תרוץ לבג"צ כמו ילד טוב שישמור על זכויותיך.

    2. כח הוא דבר משחית גם אם הוא נמצא אצל זקנות נרגנות המכונות בטעות "שופטות עליון". כי מי יגן על תושב דרום תל אביב מפני בג"ץ, או מי יחזיר את נרצחי מעבר רפיח מהצריפים שבג"ץ אסר להרוס!

    3. נכון והראיה הוא התנגד לשינוי שיטת בחירת השופטים אפילו הוא זה זקבע את הרכב הועדה לבחירת שופטים כך שמי שלא בודק והוא קצת עיוור נדמה לו שהועדה מאוזנת ולא שם לב שתוספת השניים מלשכת עורכי הדין + שלושה שופטים מהעליון המצביעים פה אחד הם חמישה כנגד ארבעה מדינאים כל אחד שר המשפטים המצביע ביחד עם המשפטנים ועוד שלושה מצביעים כל אחד לפי רצונו וצריך רוב של שבעה מתוך התשעה. המשפטנים תמיד מנצחים.

  8. בזכות הכתבות שלכם לאורך השנים, שמתי לב שאף חכ/שר מהמפלגות הימניות לא מסוגל לעשות שום דבר.
    שר התקשורת וראש הממשלה לא מסוגלים לפתוח את שוק התקשורת לתחרות.
    שרת המשפטים לא מסוגלת לשנות את הרכב השופטים
    שר הכלכלה לא מסוגל להסיר חסמים
    שר הפנים לא מסוגל לשלול אזרחות מטרוריסטים
    שר התחבורה לא מסוגל לבנות תחבורה ציבורית ראויה
    שר הבריאות לא מסוגל לבנות ביח אחד מאז שנות ה60
    שר האוצר לא מסוגל לפתוח את השוק לתחרות (כל שוק)
    וכל זה לאחר שנים על גבי שנים של שלטון ימיני.
    אם האשמים הם התקשורת,המשפט,האקדמיה וכל הועדות והתת ועדות והעסקנים וכולם פרט לנבחרי הציבור אז למה בכלל לקיים בחירות?!!
    המלך עירום

    1. עד המהפך ב 77' הרגישו בשמאל הישראלי שהשלטון בידיהם לנצח. עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, הבינו בשמאל שהרעיון הדמוקרטי מאיים עליהם ולכן בנו לעצמם שלוש רשויות שליטה, שאינן נבחרות ונשלטות לחלוטין על ידי השמאל: הרשות המחוקקת – "אנשי הרוח", הקובעים נורמות חברתיות ומדיניות וקובעים מה ראוי ומה לא; הרשות השופטת – התקשורת, החורצת גורלות ופוסקת מי מהאזרחים אשם ומי זכאי. הרשות המבצעת – בג"ץ, הקובעת בפועל מה ייעשה במדינה, מבלי להתייחס לעמדת הכנסת והממשלה, ובגיבוי אנשי הרוח והתקשורת המאתרגים אותה. את שלוש הרשויות האוליגרכיות הללו מכנים בשמאל "דמוקרטיה". מנהיגי ימין שאינם פועלים לפי ההנחיות של שלוש הרשויות האלה – השמאל ידאג להכניס אותם לכלא (בגין עבירות קלות), ואם הם צדיקים – השמאל ידאג ליצור דמוניזציה של אישיותם כדי להפילם או לגרום מראש לאי היבחרותם.

  9. המשך בג"ץ עיוות המשפט
    בג"ץ הינו ערכאה ראשונה ואחרונה ועותרים אך ורק לערכאה העליונה הם יכולים לדרוש צווים ללא דיון משפטי בערכאות נמוכות וללא חקירת עדים, ללא כל אפשרות לחקר העובדות כל הדיונים מסתמכים על תצהירים, וכערכאה עליונה אין זכות ערעור. כך בג"ץ מחליט על צווים כמעט מידי יום ביומו. למשל שעל הממשלה לנמק תוך חמישה עשר ימים ועל היועץ המשפטי לנמק תוך חמישה ימים לגבי סוגיות שונות ומשונות. לפי הדגם המנדטורי שמו ששה עשר שופטים מהמשפחה כפי שהתבטא אהרון ברק וליתר דיוק מהמשפחה הסודית אלה השייכים ומזדהים עם הקרן לישראל חדשה. תוך גישה פוליטית מובהקת בג"ץ גם עוסק בנושאים מדיניים ואף אישיים שיש להם היבט מדיני כמו קנין אישי ביהודה ושומרון. כך מיעוט ההולך עם אויב מדיני בעזרת בית המשפט העריץ רומס את זכויות רוב העם.

    בג"ץ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי המופנה עתה נגד מדינת ישראל וגם אזרחיה. השלטון הבריטי החליט שעתירות נגד הנציב להיות נדונות בפני שופטים בריטים והם הרכיבו את הערכאה העליונה. צורה זו נשתמרה אך ורק בישראל. בעוד שבג"ץ אמור להגן על האזרח בפני מעצר ומאסר בלתי חוקיים, בהסתמך על תצהירים בלבד וללא חקירת עדים האזרח אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהגות הרשות. רוב רובן של העתירות שמגישים אזרחי אזרחי ישראל באופן פרטי כ- מהן 95% נדחות ועל העותרים מוטלים עליהם קנסות כבדים ביותר של עשרות אלפי שקלים.

    בית המשפט לא דן בשאלה האם פעולתו זו הינה חוקית, האם יש לו סמכות ומה מקורה? בית המשפט הסתמך רק על אי הבעת התנגדות מצד הרשויות. לקיחת סמכות זו על ידי בג"ץ הקנתה למשפטנים חשיבות יתרה במיוחד בעיני עצמם ובעיני רוצי טובתם. כך גם עלתה חשיבותם של יועצים משפטיים ועורכי דין עוד בשלבי קבלת החלטות. בג"ץ אף הרחיב וממשיך להרחיב את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו. לא רק עתירות בנוע ליושבי עיו"ש שהיו שם ב- 1967 אלא כל עתירה המתנגדת להחלטות הממשלה. כך בנושא החזרתם של המסתננים האפריקאים שנוגעת רק לתוך בולות 1967, וכך בנושא מתוה הגאז ואף התערבות בנושאי לומחה בעת מלחמה, או כל נושא שהוא פוגע במדינת ישראל ואזרחיה. עוד בשנת 1996 הוקמה ועדת אור למבנה בית המשפט, אהרון ברק שהופיע בה הודה כי מבנה בג"ץ הינו אנומליה מימי המנדט שיש לתקנה. לדבריו יש להוריד את העתירות לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה של בית משפט מנהלי ורק ערעור יהיה בבית המשפט העליון. רק תחומים מוגבלים הורדו למחוזיים. שופטי בית המשפט העליון אינם מוכנים לותר על הכוח שנטלו לעצמם.

    נוכח הכעס המוצדק שבית המשפט העליון מעורר בקרב המדינאים וגם הסלידה הציבורית, שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר כמבטאת הלך רוחם של שהשופטים, הציעה בציניות לחברי הכנסת לבטל את בג"ץ בתגובה להצעת חוק שהכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון ומספר שופטי בית המשפט העליון בועדה לבחירת שופטים ירד לאחד. הטענה המושמעת היא שיש להזהר מפוליטיזציה של בית המשפט ואסור להפריע לו לשמור על זכויות המיעוט. זאת מבלי להתיחס לעובדה שבכך בית המשפט הוא פוליטי לחלוטין. החזרת הכוח לעם על ידי החזרת הכוח לנציגי הציבור היא לשיטת בית המשפטי ותומכיו "פגיעה בבית המשפט העליון".

  10. מידה שבוכים על הפייק ניוז במדינה, מייצרים שוב זבל טהור. הנחות העבודה המוצגות הן ששידור ציבורי מזיק לחופש הביטוי, ובפועל מה שמפריע להם זה שהתאגיד חושף בין היתר שרוב מה שהם כותבים באתר הוא בילבולי ביצים.

  11. כל הנושא בניין קלפים אחד גדול של אינטרסים , נדרש לבטל את כל השידורים הציבוריים , לקבוע כללים קשיחים לשידור ולמכור תדרים לכל החפץ ואז לנכים ולקשישים יהיה כסף