הגיע הזמן להפריט את הלשכה המשפטית בכנסת

יועמ"ש הכנסת איל ינון התייצב אתמול, ולא בפעם הראשונה, בשירות ארגוני שמאל קיצוני ונגד הח"כים. יש גם דרך אחרת

ינון. צילום: יצחק הררי, פלאש 90

בוועדת הכנסת התקיים אתמול (שני) דיון דרמטי שלא הבקיע לסדר היום הציבורי, סביב חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, איל ינון. חוות הדעת עסקה בשאלת הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין תרומות של מדינות זרות לעמותות הפועלות נגד חיילי צה"ל. הישיבה הזו הייתה יוצאת דופן, משום שהיא לא עסקה בשאלה האם כדאי להקים ועדת חקירה שכזו. אף אחד לא הגיש הצעה להקים את הוועדה. הדיון עסק בשאלה האם מותר היה ליועץ המשפטי לכנסת לפרסם את חוות הדעת שפרסם.

נקדים את המאוחר ונאמר שחוות הדעת של ינון מתיישרת עם חוות דעת של ארגוני שמאל דוגמת המכון הישראלי לדמוקרטיה והתנועה לזכויות האזרח. הללו גורסים שאין להקים את הוועדה משום שהיא תפגע בחופש הביטוי של הארגונים הללו, ובאופן כללי שפעילות הוועדה עלולה להיות רדיפה פוליטית שלהם. אולם חוות הדעת שלהן חסרות כל ביסוס, מאחר שכאמור לא הוגשה כל הצעה להקים את הוועדה. לכן אין דרך לדעת מה היא אמורה לחקור וכיצד תעשה זאת. לחוות הדעת המופרכות הללו הצטרף איל ינון בלי להסס, וכנראה גם בלי סמכות.

היועץ המשפטי לכנסת, בל נשכח, אמור לייעץ לכנסת. את חוות דעתו הוא פתח במלים "נשאלתי האם יש לכנסת סמכות להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המדובר", אולם ינון איננו מפרט מי שאל אותו ומה הוא נשאל בדיוק. לגופן של הטענות השיבה התנועה למשילות ודמוקרטיה בחוות דעת נגדית ומנומקת. אולם הפרשה כולה מעוררת את השאלה, עבור מי באמת עובד היועץ המשפטי של הכנסת.

שור מועד

אין זו הפעם הראשונה שבה מתייצב ינון, עם כל כובד לשכתו, מול הכנסת ומקדם עמדות שמאל – מול עמדתם הימנית של הח"כים.

דוגמה בולטת לכך הייתה הצעת חוק שהגיש ב-2011 יריב לוין, שנועדה לתקן עיוות משפטי חמור שגרם בית המשפט. אותו עיוות, המסתמך על פסק דין מופרך מתקופתו של אהרון ברק, העניק לבית המשפט סמכות לפרש חוזים בין אנשים פרטיים בניגוד לתוכנם. לפי ברק, גם אם החוזה ברור לחלוטין ואף צד לא טוען שהצד השני הטעה אותו, בית המשפט רשאי לפנות ל"נסיבות חיצוניות" כדי להחליט איך לפסוק.

פסק הדין הזה היה בעייתי מלכתחילה, משום שהחוק שהיה בתוקף כשניתן פסק הדין קבע שלשון החוק עדיפה, ורק אם היא לא ברורה מספיק אפשר לנסות לשער מה המשמעות של החוזה מכוח הנסיבות החיצוניות. הצעת החוק של לוין ביקשה לבסס מחדש את העיקרון הזה בצורה ברורה יותר, שתשלול מבית המשפט את זכויות היתר שנטל לעצמו. המשמעות: החוק הזה היה מחליש מאוד את בית המשפט.

אבל התרחיש הזה נמנע, בין השאר בזכות התייצבותם של ינון והלשכה המשפטית להגנת בית המשפט. הנוסח שנחקק בסוף הוא מגומגם ומרוכך, ואינו מבטא בצורה חד-משמעית את הכוונה המקורית של לוין. כמה חודשים אחרי שהושלם תהליך החקיקה, דן בית המשפט בהשלכות החוק החדש על ההלכה הוותיקה שקבע ברק. התוצאה: אין כל שינוי. ובית המשפט ידע למי להודות על כך: "בסופו של דיון הוחלט להעביר לקריאה ראשונה במליאת הכנסת נוסח שונה מזה של הצעת החוק המקורית – נוסח אשר התבסס בעיקרו על המלצות הלשכה המשפטית", נכתב בפסק הדין.

שנה אחר כך שוב נגחה הלשכה המשפטית ברצונותיהם של הח"כים, והפעם סביב חוק החרם. החוק קבע שמי שקורא לחרם על מדינת ישראל עלול להיתבע ולשלם פיצויים למי שנפגע כתוצאה מחרם שכזה. אבל דבר אחד הפריע מאוד לאיל ינון: ההגדרה של מדינת ישראל, לפי ההצעה, כללה גם את יהודה ושומרון. לכן הוא נחלץ לכתוב חוות דעת משפטית שבה קבע כי ההצעה פוגעת בחופש הביטוי. מה צריך כדי שההצעה לא תפגע בחופש הביטוי? לקבוע שחרם על מתנחלים הוא מותר.

הפעם, בניגוד לחוק של לוין, הכנסת לא צייתה לתכתיביו של היועמ"ש וחוקקה את החוק כמות שהוא. ארגוני שמאל עתרו לבג"ץ נגד החוק, ואיל ינון אפילו התייצב להגנתו בבית המשפט. אולם באופן לא מפתיע, ארגוני השמאל שעתרו נגד החוק נעזרו בחוות דעתו של ינון. עורך הדין של הכנסת מצא עצמו במצב מוזר, שאליו הוא הכניס את עצמו: הוא נאלץ להילחם בחוות דעת שהוא עצמו כתב.

נותן שירות או שומר סף

שלושת האירועים הללו – חוק החוזים, חוק החרם וועדת החקירה בעניין העמותות – מדגימים כיצד לעתים היועץ המשפטי לכנסת חותר תחת תפקידו ופועל נגד הדמוקרטיה. בכך הוא פועל בשירות הגילדה השיפוטית, במקום בשירות האנשים שהוא אמור לעבוד עבורם – חברי הכנסת והציבור ששלח אותם

המציאות הזו היא ביטוי אחד מני רבים למחלה שפוקדת את הדמוקרטיה הישראלית בעשורים האחרונים: עורכי הדין הפועלים בשירות רשויות המדינה אינם רואים את עצמם כמי שאמורים לשרת את הציבור או את נבחריו, אלא כחיילים של בית המשפט העליון בצבא ההפיכה השיפוטית.

הם כמובן לא מגדירים עצמם ככאלה. התואר שהם בוודאי היו מעדיפים לתת לעצמם הוא "שומרי סף", כפי שהגדיר אותם בשבוע שעבר הנשיא ריבלין. אולם הביטוי הזה מאבד כל ערך כשמביאים בחשבון שאף אחד לא מינה את איל ינון לשומר סף. והסף הזה שעליו הם מתיימרים לשמור אינו אלא ערכים סובייקטיביים של אליטה בלתי נבחרת, אשר מתעקשת לשלוט בניגוד לרצון הציבור.

המצב הזה מצער מאוד, משום שללשכה המשפטית יש תפקיד חשוב: חברי הכנסת, ככלות הכל, אינם כולם משפטנים. ניסוח ספר החוקים – תפקידם העיקרי – דורש מיומנות משפטית, שלרוב אין להם. התפקיד הראשון של הלשכה המשפטית הוא אפוא לתרגם את רצונם של חברי הכנסת לניסוחים חוקיים טובים ותקינים. במערכה מול האקטיביזם השיפוטי, יש ללשכה המשפטית תפקיד נוסף: להגן על החוקים שהתקבלו בצורה דמוקרטית מפני השתוללות השופטים.

והאמת היא שברוב מוחלט של המקרים, הלשכה המשפטית מבצעת את תפקידה כהלכה. כשעל הפרק עומד חוק התקציב, חוק הגיוס או חוק להחמרת הענישה נגד מטרידים מינית, אפשר לסמוך על עשרות עורכי הדין המוכשרים של הלשכה שילוו את הליך החקיקה ביעילות (ככל שהעומס המוטל עליהם מאפשר) וללא משוא פנים.

הבעיה קיימת אפוא רק בסוג מצומצם מאוד של חוקים, אלה שיש בהם כדי לערער את מערכת היחסים בין האליטות הקיימות בישראל כיום. חוקים הפוגעים פגיעה אמיתית בעמותות חתרניות הקוראות לחרם ופוגעות בצה"ל; חוקים המקטינים בצורה משמעותית את כוחו של בית המשפט – הם החוקים שגורמים ללשכה המשפטית להתפרק מאחריותה כלפי הח"כים, ולגלות שנאמנותה האמיתית מסורה לגילדה השיפוטית.

יש מקום רב לבקר את יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, אשר למרות ההתנהלות הבעייתית של ינון בפרשיות חוק החרם וחוק החוזים, בחר להאריך את כהונתו לתקופה נוספת. אולם גם אם ינון היה נפרד מתפקידו, נראה שככל שמדובר בעורכי דין העובדים בשירות המדינה קשה יהיה לעקר את מיתוס שומרי הסף. על משכורתם, הנמוכה מהמקובל בשוק הפרטי, הם מפצים באמצעות היוקרה שבתואר מגיני הדמוקרטיה.

להפריט

את פרדיגמת שומרי הסף יש לבטל, ולהחליף במה שעורכי דין אמורים לעשות: לתת שירות. הדרך לעשות זאת פשוטה: להפריט. יש לקחת את התקציב שמוקצה כעת לייעוץ בענייני חקיקה בלשכה המשפטית, ולחלק אותו ל-120. כל אחד מחברי הכנסת יקבל תקציב כזה, שאותו יוכל להעביר למשרד עורכי דין פרטי כראות עיניו, על מנת שייעץ לו בחקיקה – באותו אופן שבו פועל תקציב קשר עם הבוחר העומד כעת לרשת הח"כים. חברי ממשלה, אשר אינם עוסקים בחקיקה, לא יקבלו תקציב לייעוץ משפטי, וחלקם יוענק כתוספת לוועדות הכנסת אשר בהן עבודת החקיקה אינטנסיבית יותר. את היועצים המשפטיים של הוועדות יבחרו יושבי ראש הוועדות.

להצעה כזו תהיה תועלת נוספת: הלשכה המשפטית תפחה בשנים האחרונות לממדים אדירים, וגודלה מתקרב למקובל במשרדי עורכי דין גדולים. ההצדקה לאינפלציה הזו היא אינפלציה אחרת – במספרן של הצעות החוק. מכל מיני סיבות, ענייניות ובעיקר כאלה שאינן, בוחרים חברי הכנסת להגיש בכל קדנציה אלפי הצעות חוק. ברור שאם היה מחיר להצעות חוק כאלה, מספרן היה מתכווץ ועבודת הכנסת הייתה מתייעלת. חברי הכנסת יידרשו לחלק בחכמה את תקציב הייעוץ המשפטי שלהם רק לנושאים החשובים להם ביותר.

הפרטת הלשכה המשפטית תבטיח שכל חבר כנסת יקבל את הייעוץ המשפטי המתאים לו, כזה שמתחשב בגלוי ובמופגן עם האינטרס הפוליטי שאותו מבקש הח"כ לקדם. פעילותו של איל ינון שתוארה כאן מוכיחה שעבודת הלשכה המשפטית נגועה ממילא בפוליטיקה. למעשה, כשעוסקים בחקיקה, זה בלתי נמנע. חוות דעת משפטית הנגועה בפוליטיקה אינה בהכרח חוות דעת רעה יותר, לעתים היא אף טובה יותר. אולם כשחוות דעת המונפקת מגוף המתיימר לניטרליות פוליטית נגועה בפוליטיזציה, זה חמור יותר.

משרדי עורכי דין פרטיים שכאלה, אשר יקיימו תחרות ביניהם על תקציבי הח"כים ועל היוקרה שבעבודה בכנסת, יהיו מחויבים לאמץ גישה של נותני שירות, ולזנוח את הגישה הבעייתית של שומרי הסף.

ואחרי שתופרט הלשכה המשפטית בכנסת, תגיע העת להפריט את המוצב הבא של האליטות הישנות בתוככי הכנסת: מרכז המחקר והמידע. אבל על כך במאמר נפרד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

21 תגובות למאמר

  1. הערות: 1. "סביב חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, איל ינון" – היועץ המשפטי לכנסת
    2. המשפטנים השכילו להגדיר את עצמם כ"משרתי הציבור" – הבעיה שהם גם קובעים מי הציבור לו נותנים שרות

  2. הוא צריך להתעסק במכרזים לרכישת וילון או החלפת שטיח. כל מפלגה שתיקח לחכים שלה יועצים משלה

  3. נכון מאוד. והייתי מוסיף לרשימה את היועץ המשפטי לממשלה וכל שאר היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה. הם כולם צריכים להיות קבלני משנה שמטרתם לעזור לממשלה לממש את מדיניותה באמצעות יעוץ חוקי. הם אינם אמורים להיות אלה שמחליטים מה מותר ומה אסור לממשלה לבצע. ההחלטה האם פעולה ממשלתית היא בהתאם לחוק או לא, נתונה לבג"ץ. בשביל זה הוא קיים. את המציאות האנטי דמוקרטית הקיימת, שבה יש "יועץ" שמחליט לפי גחמותיו להטיל וטו על פעולות הממשלה יש לעקור מהשורש ויפה שעה אחת קודם.

  4. מומלץ בחום לקרוא את המכתב שכתבו התנועה למשילות ודמוקרטיה ליועץ המשפטי של הכנסת. מכתבם מפרק כל מילה שהיועץ כתב. אחרי שקוראים את המכתב, מבינים שהוא פשוט כתב שטויות.

  5. מי שפועל נגד חיילי צה"ל זו ממשלת ישראל. היא פועלת נגד חיילי צה"ל בזה שהיא שולחת אותם לדכא התקוממות אזרחית בשטחים שהיא עשרות שנים מחזיקה בתפיסה לוחמתית. תפקיד הצבא הוא להגן על המדינה ולא לאמלל אזרחים לא יהודים כדי שיצאו משטחי C. שלא לדבר על זה שלכאורה כספים שהוקצו לביטחון לא בדיוק הולכים לשימושים הנכונים מבחינה בטחונית ונראה מה יהיה עם חקירת הצוללות.

    1. התשובה לשכמותך : משלי כ"ז כ"ב
      "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ"

    2. 1. תפקיד הצבא לממש את החלטותיה של ממשלת ישראל – גם אם אלו לא מוצאות חן בעינך. בעיני לא מצא חן שצה"ל עוסק בגרוש יהודים מאדמתם ובהרס מיבנים של יהודים.

      2. כיום, אפקטיבית הצבא מגן על הערבים בשיטחי C. ללא ההגנה של צהל על הערבים, האזרחים היהודיים כנראה ידעו לטפל בהתקוממות בשיטות המקובלות (והאפקטיביות מאוד) במזרח התיכון (אני מגנה זאת, אך זה התרחיש הסביר ביותר).

    3. דן, צבא מוקם לצורך מסוים יש לו תפקיד מוגדר. אם מחר הממשלה תחליט שמעתה חטיבת גולני תעסוק אך ורק בגינון בוילה של ראש הממשלה בקיסריה, מה תהיה דעתך על זה ?
      זה שהצבא עוסק בעבודות של משטרה כבר עשרות שנים זה עדיין לא הופך לסביר והגיוני.

    4. נכון מאוד. האזרחים בשטחי C הם ממש מסכנים. גם כשהם שודדים, אונסים, מציתים ורוצחים, הם עושים במסכנות שממש מעוררת רחמים. אם רק נצא משם, יהיה שם שקט. בדיוק כפי שיש שקט בסוריה, ובעירק, ובלוב, ובסומליה, ובצפון ניגריה, ובחצי האי סיני, וכמובן, גם בתימן. שקט ושלוות עולמים.
      אה, כמה טוב שיש פטריות הזייה, נכון משה?

    5. באמת, מעניין מדוע ישראל תפסה את השטחים האלה ב"תפיסה לוחמתית"? אולי בגלל שפלשו אליה משם וניסו להשמיד אותה? ואולי היא ממשיכה להחזיק בשטח הזה משום שתושביו השלווים והחביבים, ממשיכים בכל כוחם לנסות ולהגשים את חלום הג'נוסייד הקטן והנחמד שלהם כלפי תושבי ישראל?
      לא, לא יכול להיות…

    6. @מושיקו, איפה אתה גר, שמאלן נאלח? הרי גם השטח שמוגדר "הקו הירוק" מוחזק למעשה ב"תפיסה לוחמתית" (נסוח של בג"ץ, מיושונאינו) – נסה נא להחזיק שטח זה ללא "לוחמה" ונראה כמה זמן לפני שישחטו אותך.

      הרי אתה ודומיך לא תנוחו ולא תשקטו עד שנניח את נשקנו ואז התוצאה תהיה שואה שנייה שאתם מייחלים לה כי בשבילכם היהודים הם לבנים שמראים כמה שהתרבות של האדם החום היא נחותה, ואתם, לבנים בעצמכם לא יכולים לחיות עם ההדיסוננס הקוגניטיבי הזה מבלי לתמוך באלה האומרים מפורשות שהם רוצים לאכול את בשרכם.

      מות, התאבד לבד, עזוב אותנו לחיים. אלטרנטיבית, היה כן עם עצמך וחצה את הקווים – הצטרף למוסלמים משנאי נפשנו, הלחם עימם נגדנו באופן גלוי, לא כגייס חמישי.

    7. אשר פט היקר, קשה לך עם זה שיש יהודים ישראלים שחושבים שההתיישבות בשטחים בעייתית ? קח את זה כאתגר להתמודד עם הקושי בלי לקלל. גם לי היה קשה כחייל לאבטח את היישובים בגוש קטיף ולהיות תקוע לא מעט זמן באיזה צריף בעצמונה לצורך כך. לעצם העניין יש הבדל בין הגנה על המדינה לבין תחזוקת הכיבוש. לא סביר להחזיק מיליוני בני אדם תחת שלטון צבאי במשך עשרות שנים.
      אני לא כותב מנקודת מבט פלסטינית, יכול להיות שהפלסטינים ישחטו אחד את השני אם ישראל תצא משם. העניין הוא שלישראל זה רע, זה רע שחיילים צריכים להתמודד עם מה שהם מתמודדים שם, זה פוגע בנורמות של איך מדינה צריכה להתייחס לתושבים שגרים בה וזה רע לישראל גם מעוד הרבה סיבות אחרות.

    8. העם בוחר את מי שמייצג את עמדותיו. העם בוחר ימין שלא מתכוון להקים מדינת טרור על הרי ישראל. תצטרך לחיות עם זה!

    9. צודק. אני בהחלט חי עם זה וגם מנסה לשכנע אנשים שצריך לשנות את המצב. אילו כללי המשחק הדמוקרטי.

  6. אפשר נגיד גם להפריט את הסיגרים של ביבי

    1. אילו לא הקדיש ביבי את חייו למען כולנו היה יכול לקנות בתי חרושת לסיגרים במקום לסבול בגלל כפויי טובה כמוך. ואת אייל ינון השמאלן המשמש שליח בגצ להעיף מחיינו.

  7. 100% תודה רבה על המאמר המחכים. אתם כותבים מאמרים מצוינים ומעלים רעיונות מעולים רק לצערנו אין מי שיש לו את הכח במערכת הפוליטית לשנות

  8. אין בעייה: מכינים את חות-הדעת הרצוייה, משאירים מקום לחתימה (ומסמנים X, כדי שיהיה ברור איפה לחתום), ואחר כך מוצאים עורך-דין שיהיה מוכן לחתום (זה יהיה כל כך זול, שלא יהיה צורך באישור האוצר, או ועדת הכספים).

    קחו דוגמה: כידוע, השמש עולה במזרח, ושוקעת במערב, וכך יגיד גם היועץ המשפטי לכנסת.

    אלא מאי? כיוון שגם החונטה המשפטית, גם כנופיית רחביה, גם הקרן החדשה, גם בצלם ושוברים שתיקה וגם איסמעאיל הנייה גורסים את אותו הדבר, אנחנו נמצא עורך-דין שיחתום על חוות-דעת הפוכה, לפיה השמש עולה במערב, ושוקעת במזרח.

    כה פשוט!!!

  9. הינון השמאלן הקיצוני הזה הוא עוד זרוע של בג"צ בקרבי ממשלות ישראל. תפקידו לסכל את מדיניות המחנה הלאומי הציוני היהודי. הגיב:

    מה שמעורר פחד זו העובדה שראובן ריבלין דחף למינוי השמאלן הזה. ינון אייל השמאלן הקיצוני יעשה עושה ועשה סיכול ממוקד לכל מדיניות ממשלות ישראל בכל נושא ומנע מהן מלממש את האידיאולוגיה של המחנה הלאומי.

    יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השמאלנים האלה בוחרים את עצמם בעצמם ומתפקדים בעורמה ומירמה שפלה כאילו הן ממשלות ישראל. עורכי הדין האלה הם שבוחרים את עצמם לשופטים באמצעות ועדה בראשה הם יושבים ובערמומיות מקברית ממנים את עצמם.

  10. איזה פרצוף ערמומי יש לו. רואים במבט שלו שעליו לתחמן את הימין הגיב:

    כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה – בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?