עצרת האחדות – מבית היוצר של מקדמי המחלוקת

תנועת 'דרכנו' שמארגנת השנה את עצרת רבין, היא גלגול נוסף של תנועת ארגוני שמאל אחרים המבקשים לזרוע מחלוקת לצרכים פוליטיים

התנועה ה"א-פוליטית" בבחירות האחרונות | פלאש 90

תנועת דרכנו ועמותת 'מפקדים למען ביטחון ישראל' מארגנות השנה את העצרת לזכרו של יצחק רבין, "מתוך דאגה כנה ועמוקה מתהליכים העוברים על החברה הישראלית, המאיימים על שלמות העם". מתוך אותה "דאגה כנה ועמוקה" ממותגת העצרת תחת הכותרת 'אנחנו עם אחד', בתקווה שהמוני המודאגים לשלמות העם יגדשו את הכיכר.

זה היה יכול להיות משכנע יותר, אם לא היינו חופרים קצת בקרביה של תנועת דרכנו, ובשמה הפחות מוכר – ארגוני V15 וחל"צ קול 1.

ארגון V15, שלא היה רשום ברשות התאגידים כישות עצמאית, הוקם לפני הבחירות האחרונות במטרה להביא לחילופי שלטון ולהפלת שלטון הימין באמצעות קמפיין שטח מסיבי, בשיתוף פעולה הדוק עם ארגון קול 1 שנוסד ב-2003. לאחר הבחירות התמזגו פעילי הארגון בתוך חל"צ בשם קול 1, ושינו את שמו לתנועת 'דרכנו – יוצאים לפעולה'.

את חל"צ 'תנועת דרכנו', ובשמו הקודם חל"צ קול 1, הקים מוחמד דראושה, במטרה לשתף אזרחים משני צדי המתרס של הסכסוך הישראלי פלסטיני.

במאמר שכתב דראושה בעיצומו של מבצע צוק איתן, הוא תיאר את תחושותיו:

"אינני חושב על המלחמה כמו אזרח יהודי ממוצע ואינני תופס אותה כמוהו. תפיסותיי הפוליטיות המרחביות שונות: הן חוצות את גבולות המדינה ומתמזגות בזהותי האתנית-תרבותית, הזהות הערבית-פלסטינית. אכן, תפיסות אלה מוציאות אותי מהכלל הישראלי, מוציאות אותי מהזרם המרכזי הישראלי בזמן שהכול דורשים התייצבות פטריוטית לאומית".

דראושה, מייסד חל"צ 'תנועת דרכנו', מבהיר איפה שתפיסותיו הפוליטיות נובעות מזהותו האתנית והתרבותית שהיא ערבית פלסטינית, ומוציאות אותו מהכלל הישראלי. אלא שדראושה לא מסתפק בכך, ובעיצומו של המבצע הצבאי מצדיק את לחימת הפלסטינים נגד חיילי צה"ל:

"אינני יכול להשתתף בקריאות ההלל לצה״ל ולמלחמה נגד בני עמי. הבינו זאת, הפנימו זאת. אין כאן דילמה מבחינתי: אני מתנגד להרג המוני של בני עמי ולא תוכלו לשמוע ממני עמדה אחרת שתהיה אותנטית. אני מאמין כי הפלסטינים נלחמים כדי להשתחרר מהכיבוש שלכם ולזכות במדינה עצמאית. הם רוצים חופש; הם רוצים מדינה עצמאית, ורצונם זה לגיטימי. ואני רוצה שמדינה זו תחיה בשלום לצד ועם מדינת ישראל. זכותם, ואף חובתם להתנגד לכיבוש ולהילחם למען הגשמת חלומם. לא היה עם שקיבל מדינה על מגש של כסף, גם לא היהודים. הפלסטינים עושים כמעשה כל העמים: מקריבים את היקר מכול למען הזכות המקודשת להגדרה עצמית; מקריבים את כספם, את איכות חייהם ואת נשמתם".

במקביל לפעילות של מוחמד דראושה בישראל, פועל ארגון שותף בג'נין, חברון, יריחו, רמאללה ועזה, בשם "קול אחד פלסטין", כאשר הארגון הישראלי משתבח בפעילות הארגון השותף הפלסטיני. אחד מאנשי "קול אחד" הפלסטיני הוא המחבל המשוחרר והשר הפלסטיני לענייני אסירים אשרף עג'רמי, שאמר כי "אני כאדם מגנה כל אלימות נגד אזרחים, אבל לא נגד חיילים. אני בעצמי נלחמתי נגד צה"ל בלבנון ואני גאה בזה".

המימון שנמחק מהאתר

גם מקורות המימון של הארגון תמוהים, ומעלים שאלות קשות בנוגע למעורבותה של הרשות הפלסטינית בפעילותו. ב-5 בפברואר 2015, סמוך לבחירות הכלליות האחרונות, חשף כאן עדי בן חור את הפרסום הרשמי שהופיע באתר קול אחד בינואר 2015, ולפיו בין מממני ארגון קול אחד מצויה גם הרשות הפלסטינית.

הפרסום על מימון הרשות הפלסטינית לארגון הופיע באתר ארגון קול אחד, בכתובת הזו. ממש במקרה, העמוד שאליו הפנה עדי בן חור השתנה באותם הימים, וההודאה על המימון מהרשות הפלסטינית נמחקה כלא הייתה. אבל האינטרנט לא שוכח, וכשמשתמשים במערכת הארכיב מתגלה שעד לתאריך 25.12.2014, פרסם הארגון את ההודעה הזו:

נוסח העמוד בתאריך 11.2.2015 כבר שונה לחלוטין: האזכור של המימון על ידי הרשות הפלסטינית נמחק, ובמקומו נכתב שישנם שני ארגונים בשם קול אחד, ותנועת קול אחד ברשות הפלסטינית הינה "תנועה מקבילה שמנוהלת בנפרד". במקום מימון מהרשות הפלסטינית כפי שנכתב קודם לכן, עבר הנוסח 'ריכוך' ונכתב שתנועת קול 1 הפלסטינית ממומנת על ידי אנשים פרטיים מהרשות הפלסטינית, לצד אנשים פרטיים, קרנות ותאגידים מהקהילה הבינלאומית.

למרבה הפלא, העמוד שתיאר את מימון הארגון על ידי הרשות הפלסטינית איננו פעיל, וכשמנסים להגיע אליו כיום מתקבלת הודעת שגיאה.

זאת לא הפעם הראשונה שארגון קול 1 מיתמם באשר למטרותיו האמיתיות ולרצונו להדיח את מחנה הימין מהשלטון. קשה לשכוח את הראיון המיתמם של מנכ"לית תנועת דרכנו, פולי ברונשטיין, לירון לונדון, שבו טענה כי הקמפיין המסיבי של התנועה בתקופת הבחירות לא נועד להקמת קואליציית שמאל.

מטרתה של תנועת דרכנו להביא לקואליציית שמאל לא השתנתה, מה שהשתנה זו ההבנה שכדי לנצח בבחירות יש לנקוט טקטיקה חדשה, ובמקום להתמקד בעידוד מצביעי שמאל, יש להשפיע על מעבר מצביעים ממחנה הימין למחנה השמאל, וכפי שהסבירה מנכ"לית הארגון פולי ברונשטיין:

"אנחנו למדנו בבחירות האלה שהשיטה להעלות את אחוז ההצבעה לא מספיקה. זה לא יספיק לנו בבחירות הבאות. אם אתה לא מעביר מצביעים ממחנה למחנה לא תנצח בבחירות … הפעם אנחנו מחפשים את האנשים שהם לא איתנו מהסיבות הלא נכונות: מצביעי ליכוד שמקומם במחנה המתון".

באתר זה הזהרנו כמה פעמים מהאסטרטגיה של ארגוני שמאל קיצוני, דוגמת הקרן החדשה וקול אחד, לזמן לאירועיהם אנשי ימין על מנת שיוכלו להציג עצמם כחלק מהקונצנזוס והמיינסטרים הישראלי. ארגוני השמאל עושים בכך שימוש כדי לחזק את תדמיתם בחו"ל, ולצורכי גיוס כספים.

כפי שחשפנו ב'מידה', תרגיל דומה עשה 'קול אחד'  כדי לעמוד בקריטריונים של מחלקת המדינה האמריקנית ולקבל ממנה תמיכה. העובדה ש"נציגים מכלל המפלגות בישראל, כולל ממפלגות ימין קיצוני" השתתפו בכנסי הארגון, ריככה את החששות במחלקת המדינה, וברז הדולרים נפתח.

 

יוסי בן-ברוך הוא מנכ"ל ארגון לביא – זכויות האזרח ומינהל תקין בישראל

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. חשבתי שכבר למדתי את כל הטריקים שלהם. אבל למען האמת, גם אני התחלתי להשתכנע מכנותם של מארגני העצרת השנה. עובדה שהרבה אנשי וארגוני שמאל גינו אותם בגלל פשרנותם, ובשל ניסיונם כביכול לפייס את הימין. אבל כשמסתבר שדראושה הוא זה שמנסה לשכנע אותי לחזק את אחדות העם, זה כבר "קצת" פחות משכנע. אלא אם כן העם עליו הוא מדבר, הינו עמו שלו.

  2. אסור היה בתכלית האיסור לרצוח את יצחק רבין. כי ראוי היה שיצחק רבין יועמד לדין בפני בית-משפט ישראלי בעוון בגידה כאשר סעיפי כתב האישום כדלקמן:
    1. הבאת רב מרגלים גוסס פוליטית מתוניסיה הרחוקה אל ליבה של ארץ ישראל,
    2. פתיחת שערי ארץ ישראל בפני 16,000 מרצחים לבוא אל קרבה יחד אתו,
    3. אפשור גיוסם של אלפים אחרים כמותם מתוך ערביי ארץ ישראל לריבוי שורותיהם,
    4. חימוש כל הוורמאכט הזה בנשק צה"לי,
    5. חתימה על הסכם המסכן את העורף הישראלי,
    6. הבאתו לאישור בכנסת ישראל בתמיכת הגיס החמישי הערבי בכנסת ותוך מתן שוחד פוליטי וטובות הנאה לשני חברי כנסת יהודים, שגב וגולדפארב,
    7. אי ביטול ההסכם המסוכן חרף פרוץ מתקפת טרור על העורף הישראלי,
    8. אי ביטול ההסכם המסוכן חרף תופעת "הדלת המסתובבת".

    כתנא דמסייעא, היה ראוי גם שייחקר יצחק רבין על מאמציו האובססיביים להגיע להסכם מסוכן נוסף עם האויב הסורי במסגרתו יימסרו לידיו חבלים חיוניים לבטחונה של מדינת ישראל, הגולן והחרמון, תוך הסגתו של הגבול הבינלאומי לאמצע ימת הכינרת, תמורת "שלום" רעוע, מיותר ולא נחוץ.

    אם הדמוקרטיה הצרפתית העמידה לדין את פטן ואת לוואל בעוון בגידה על כי פתחו את שערי פריס ללא קרב בפני האויב הגרמני המנצח לאחר שרוב צבאה הובס, קל וחומר שראוי היה שהדמוקרטיה הישראלית תעמיד לדין את יצחק רבין בעוון בגידה על כי יזם ללא שום סיבה מוצדקת לכאורה את הכנסתו של אויב מר ונמהר לאומה הישראלית, לא פחות משהיה האויב הגרמני מר ונמהר לאומה הצרפתית, אל תוך טבורה של ארץ ישראל.

    העדר הנכונות של שומרי הסף הישראלים להעמיד את יצחק רבין לדין בעוון בגידה בגין נטיותיהם הפוליטיות למרות פשעיו נגד האומה הישראלית הוא ממרכיביו המובהקים בשיקוליו הנלוזים של הרוצח יגאל אמיר לקחת את החוק לידיו. גם ידיהם של שומרי הסף שפכו את הדם הזה.

    1. סליחה, טעות בהקלדה. לא רב מרגלים אלא רב מחבלים.

  3. בשביל מה להתפלסף? מספיק לראות מי יושב בוועד המנהל של תנועת "דרכנו" כדי להבין שזה עוד ארגון שמאל המנצל את ההטיה השמאלית בתקשורת כדי להתחזות לארגון לא-פוליטי:

    https://darkenu.org.il/employees/page/2/

    בוועד המנהל של הארגון משתתפים בין השאר אפרים סנה ודרור אלוני (הבן של שולמית אלוני):

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-123898-00.html

    אתי לבני (שהיתה חברת כנסת של מפלגת שינוי) ואוריאלה בן צבי (אשתו של דניאל בן סימון שהיה חבר כנסת של מפלגת העבודה):

    http://rotter.net/forum/gil/18821.shtml

  4. מדובר בעצרת ימין מובהקת מבית מדרשה של המפלגה שכבשה את השטחים ולא טרחה להחזיר אותם, לא בעשר שנים לאחר מכן שהייתה בשלטון ולא מאז. מי שהולך שיהנה בהפנינג.

  5. הטענה האומרת שלולא יגאל עמיר הסורים היו היום יושבים בגולן כולו או חלקו יש לה כנראה על מה להתבסס. רבין הלא צפצף על כולם ובמיוחד על ה"פרופלורים" אלו שהפגינו נגד כוונתו לסגת בגולן. האיש סבל פעמיים מהלם קרב. אבדן הסבלנות של רבין כלפי מתנגדיו היא תגובה אופיינית לפוסט טראומה שעבר רבין פעמיים.