הדרוזים של הגולן בין הפטיש לסדן

מי שביקר בכפר הדרוזי בבית ג'ן שבגליל, לא יכל שלא לשים לב לאנדרטה הענקית שמוצבת בכניסה לכפר. כאשר מתבוננים היטב באנדרטה, מיד מבחינים במספר החללים  הרב מקרב בני העדה אשר הקריבו את חייהם למען ההגנה על מדינת ישראל. ליתר דיוק, 421 חיילים ושוטרים. לצד נתונים אלה, יש לציין גם הישגים בתחום חינוך – אותו כפר, בית ג'ן הוא היישוב עם אחוזי הבגרות הגבוהיים ביותר בישראל – האקדמיה והצבא (ע'סאן אעליאן שהיה למפקד חטיבה הדרוזי הראשון). העדה הקטנה היא סמל לשילוב המיעוטים בישראל ולנאמנות למדינה.

רוב בני העדה הדרוזית גאים ורואים את עצמם כאזרחי ישראל לכל דבר. אך מדי פעם, בני העדה עולים לכותרות בתקשורת הישראלית דווקא בעקבות אירעים המערערים את יסודות ביטחון מדינת ישראל בהם מעורבים בני העדה בצורה כזאת או אחרת. אך האם הדבר נובע בגלל עויינות למדינת ישראל? ברוב המקרים בהן בני העדה הדרוזית מעורבים בפגיעה בבטחון ישראל, מוקד הבעיה מתגלה כמעט תמיד בחלקה הצפונית של ישראל ומי שמעורב בתרחישים האלה לרוב, הם הדרוזים תושבי רמת הגולן.

הבעייתיות עמה מתמודדים יום יום דרוזים תושבי רמת הגולן נובעת מגורמים אשר הופכים את חייהם של הדרוזים ברמה לאתגר לא פשוט, בו הם נדרשים לתמרן בין מספר סוגיות נפיצות ומורכבות. כדי להבין את הבעייתיות הזו, נדרש קודם להבין את ההיסטוריה של הדרוזים של רמת הגולן הישראלית, או כפי שתושבי המקום הדרוזית מכנים אותה – רמת הגולן הסורית.

"אנחנו סורים"

בסיור שערכתי בשבוע שעבר אמר לי בלי היסוס תושב מג'דל שמס הראשון שניהלתי איתו שיחה באשר לזהותו – "אנחנו סורים". אנו מכירים את הזיקה לאחיהם שהופרדו מהם בעת הסיפוח וגם את הקשר למשטר הסורי ואת סירובם לקבל אזרחות ישראלית. אך יש לשאול – האם הדרוזים תושבי רמת הגולן מסרבים להזדהות עם מדינת ישראל ולתמוך בה רק בשל זהותם הסורית, זו שעברה טלטלה עד כדי פירוק בשנים האחרונות? דווקא הזדהות עם המשטר הישן היא ששומרת על הדרוזים בולן כמנוכרים לישראל?

האירוע המפורסם בתולדות העדה הדרוזית שהוא גם אחד מאירועי המפתח בתולדות הלאומיות הערבית הוא 'מרד הדרוזים' נגד המנדט הצרפתי בלבנט אשר אירע בסוריה ב-1925. זה הפך מאוחר יותר הפך למרד הלאומי הסורי. זהו קו פרשת המים בתודעתם של סורים רבים כשרעיון הלאומיות הערבית של המלך פייסל אשר נהגה ב-1918, התממש במובן מסויים רק ב-1925.

עם התפרקות האימפריה העות'מאנית, הדרוזים שחיו בטריטוריה הסורית ערבו תהליך של "סוריפיקציה". כלומר, תהליך ייחודי שעבר על אך ורק על הדרוזים של סוריה להבדיל מאחיהם בלבנון או בארץ ישראל, בהן הדרוזים המשיכו לשמור על הבידול העדתי ביתר שאת. לשם השוואה, בלבנון המשיכו הדרוזים לשמור על הזהות העדתית שלהם כזהות ראשונית, וממנה צמחו אינטלקטואלים ומדינאים אשר הנהיגו את העדה הדרוזית והיו לנציגיה במדינה. העדה הדרוזית בסוריה אימצה את הלאומיות הסורית כזהות ראשונית וכך קשרו את גורלם גם לגבולות המדינה הסורית.

אך כאשר אנו יורדים לשטח ומקשיבים לאדם הפשוט, הדרוזי עובד האדמה בכפר מג'דל שמס או האישה הדרוזית שעובדת במאפייה, מבחינים בסיפור הרבה יותר מורכב, אנושי ועמוק. ב-3 לנובמבר אירע פיגוע קטלני בכפר הדרוזי 'חדר' אשר נמצא מצדו הסורי של הגבול וממוקם כ-6 ק"מ מהכפר מג'דל שמס. בפיגוע נהרגו תשעה בני אדם והוא בוצע על-ידי מורדים סונים. הכפר חדר זהו אחד מהכפרים הדרוזים ברמת הגולן שנשארו בצד הסורי אחרי החלוקה של 67' ולמעשה נותק באופן מלאכותי משאר הכפרים הדרוזים ברמה אשר נותרו בצד הישראלי.

למרות הסיפוח, התקיימו קשרים הדוקים בין תושבי חדר ושאר תושבי הכפרים הדרוזים בצד הישראלי שהבולט ביותר הוא כפר מג'דל שמס. "ניתן למצוא המון נשים מחדר שהתחתנו עם הגברים שלנו וחיים כיום במג'דל שמס" אמר אחד התושבים. הקשר בין שני הכפרים אינו מבוסס על הזדהות עדתית בלבד, אלה כזה שכולל גם קשרי דם ומשפחה.

בין הפטיש לסדן

לכן לאחר הפיגוע הקשה בחדר, שררה במג'דל שמס אווירה קשה עת התברר שבין ההרוגים והפצועים בחדר ישנם קרובי משפחה. ידיעות אלה הביאו להתפרצות זעם של תושבי מג'דל שמס כשברקע ידיעות כוזבות שלפיהן ישראל סייעה למורדים הסונים בביצוע הפעולה. העמדה הרווחת בקרב בי העדה היא שישראל מסייעת למורדים הסונים שלא רק באמצעות טיפול רפואי. הרוחות המתלהטות זכו לצינון מה, לאחר פרסום ההודעה החריגה מטעם צה"ל שבה התחייב להגן על תושבי חדר במקרה של סכנה. הרוחות נרגעו מעט.

כאשר שאלתי תושב נוסף באחד מבתי הקפה במדרחוב של מג'דל שמס כיצד הוא רואה את המצב והאם זה נכון שהדרוזים תושבי הרמה או צה"ל יתערבו בנעשה בחדר הוא ענה לי כך: "העם היהודי סבל מרדיפות לאורך כל ההיסטוריה, כאשר קורה משהו ליהודים בכל חלק בעולם אתם נחלצים לעזרת האחים שלכם, לכן כעם שחווה לא מעט אסונות, אנו הדרוזים מצפים שתבינו גם אותנו ושאנו לא יכולים להשאר אדישים לזוועות שמתרחשות לאחינו שם מעבר לגבול, זו לא שאלה של מי תומך במי וזה לא עניין פוליטי. זה עניין אנושי".

"אם באופן תיאורתי כפר חדר יהיה במצב של סכנה ממשית, העדה תתמוך בסיפוח חדר לישראל?" שאלתי תושב אחר. על כך השיב לי שדברים כאלה יוכלו להחליט רק השייח'ים ונכבדי העדה. תושבים אחרים אמרו שהדרוזים בכפר חדר אינם חפצים בעזרה ישראלית גם אם תוגש. לדבריהם, ברגע שהחייל הישראלי הראשון יצעד בכפר, הקנים יופנו אליו.

בתום יום רווי שיחות במג'דל, אני חוזר עם תובנה אחת ברורה. המציאות בה הם חיים הדרוזים בגולן היא מורכבת. מעבר לקריאות פופוליסטיות אודות הלאומיות הסורית, הדרוזים ברמת הגולן נמצאים בסופו של דבר בין הפטיש לסדן. בצד אחד הם חוששים לחיי משפחותיהם בצד הסורי וקיים החשש מהעובדה שאם הם יביעו תמיכה והזדהות גלויה עם ישראל, המשטר של אסד עלול להתנקם בהם דרך משפחותיהם. מצד שני, ישנם כאלה שעדיין מאמינים שיום אחד רמת הגולן עלולה לחזור לידי הרפובליקה הסורית ואז הקצב מדמשק יבוא חשבון גם איתם באופן ישיר, ולא רק דרך המשפחות מעברו השני של הגבול.

ובמבט נוסף, בהחלט ישנה הזדהות וסולידריות דרוזית כללית, אף על פי שהדרוזים אינם מקשה אחת ועיתים ישנם מתחים רבים בינם לבין עצמם, בעת צרה הם נוטים להתלכד. לכן כאשר דרוזי בחדר נהרג, הכאב מורגש גם בקרב דרוזי בג'ת שבגליל או בעוספיא שבכרמל. עובדה זו מעמידה את מדינת ישראל בפני אתגר לא פשוט עמו היא תצטרך להתמודד בעתיד הקרוב.

העדה הדרוזית היא הקבוצה היחידה שתעשה כל שאפשר כדי להוכיח נאמנות למשטר ולמדינה בה הם חיים. הנאמנות הדרוזית לעתים עלולה לבוא יחד עם קושי הנובע מן המציאות הגאו-פוליטית. המציאות המזרח תיכונית מציבה את בני העדה לא פעם בשני צידי המתרס תחת דגלים שונים. זוהי עבור העדה מדובר במצב לא פשוט. לכן, לפני שפוליטיקאים ואנשי תקשורת ממהרים לכתוב ולפרסם הצהרות אודות העדה הדרוזית תוף ניסיון לגרוף רווח אישי, כדאי להבין הלחצים המובנים עמם מתמודדים בני העדה הדרוזית.