לא, היהדות איננה ערש השוויון והדמוקרטיה

הניסיון להציג את היהדות כמקורם של "ערכי המערב" הנוכחיים הוא שטחי וחוטא לאמת ההיסטורית. ביקורת ספר

פסיפס בית הכנסת העתיק בבית שאן. צילום: Djampa, cc by sa 4.0, ויקיפדיה

במהלך שיטוט בחנות ספרים ירושלמית נתקלתי בספר "עולם מושלם" של קן ספירו. כותרת המשנה, "השפעת היהדות על התרבות העולמית", צדה את עיניי. מכיוון שבדיוק בימים אלה לקחתי חלק בדיון שעסק במידת השפעתם של היהדות ועם ישראל על האנושות, שיערתי שאוכל למצוא בספר חומרים שיתרמו לבירור הנושא.

ספירו – רב, היסטוריון ומורה דרך, מרצה ברחבי העולם ומלמד בקולג' של 'אש התורה' – פותח את ספרו בהצגת מחקר שערך במשך שנתיים, ובו ביקש מאנשים לערוך רשימה של הערכים והעקרונות הבסיסיים שלדעתם עלינו לקיים כדי להפוך את עולמנו למושלם ככל האפשר. כ-1,500 איש ענו על השאלון, רובם ככולם ממדינות המערב, ותשובותיהם היו דומות להפליא: שש הקטגוריות העיקריות שנבחרו על ידיהם היו כבוד לחיי אדם, שלום והרמוניה, צדק ושוויון, חינוך, משפחה, ואחריות חברתית. מטרתו של ספירו בספר זה היא להראות שהיהדות היא המקור שממנו הגיעו אותם ערכים למערב, ובכך להציג אותה כדרך המובילה לעולם מושלם שבו מתגשמים אותם ערכים.

החלק הראשון של הספר, שהוא לדעתי המוצלח ביותר, מתאר את עולמן של יוון ורומי, שתי התרבויות שהותירו את חותמן יותר מכול על העולם המערבי. התרגלנו כל כך לעולם שבו דברים כמו חיי אדם ומדיניות רווחה הם מובנים מאליהם, עד שקשה לנו להעלות על הדעת עד כמה הם אינם כאלה – וזה בדיוק מה שמראה ספירו בחלק זה. העולם של יוון ורומי העתיקות היה עולם נטול חמלה, עולם שבו רצח תינוקות לא רצויים בידי הוריהם היה דבר שבשגרה, קרבות גלדיאטורים עקובים מדם היו שעשוע מקובל, החברה נשענה על עמלם של המוני עבדים נטולי זכויות, וגילוי עריות על כל צורותיו נחשב לנורמה.

במיוחד עשה עליי רושם מכתבו של אזרח רומאי בן המאה הראשונה לספירה, שבו הוא מורה לאשתו כבדרך אגב שאם תלד בן בהיעדרו – תשמור אותו, ואם תלד בת – תיפטר ממנה. כך התנהלו אותן אימפריות, שנחשבו לשיא התרבות והנאורות של זמנן. חשוב להבין זאת כדי לקלוט עד כמה מרחיקי לכת השינויים שעברה האנושות, ועד כמה אותם ערכים שצוינו בתחילת הספר אינם בשום אופן משהו שמוסכם על כל חברה בסיסית. להפך, החברה האנושית הבסיסית הייתה אלימה, כוחנית ואכזרית, ומושגים כמו שוויון וזכויות אדם היו זרים לה ביותר.

מה גרם אפוא לשינוי? איך התחולל המהפך בתפיסת העולם המערבית?

בכך עוסק חלקו השני של הספר, המציג את נקודת המבט היהודית. עם ישראל תמיד חתר נגד הזרם, ודגל בערכים ורעיונות שנחשבו זרים ותמוהים בעיני הסביבה. באמצעות לקט מקורות מהתנ"ך ומדברי חז"ל מראה ספירו כיצד ערכים כמו קדושת חיי אדם, רדיפת שלום, צדק ושוויון, חינוך לכול ודאגה לחלשים היו מאבני היסוד של היהדות הרבה לפני שהפכו לנחלתה של התרבות המערבית.

במידה רבה הוא אכן צודק. אין ספק שרמתה המוסרית של היהדות עלתה בהרבה על זו שהייתה מקובלת באותה תקופה, ודאי בהשוואה ליוון ורומא. אולם עם כל הרצון הטוב, אי אפשר להתעלם מכך שהמקורות שמצטט ספירו לוקים במגמתיות מסוימת. חז"ל אמנם אמרו ש"כל המציל נפש אחת… כאילו קיים עולם מלא", אבל לפחות בחלק מהגרסאות מדובר על "נפש אחת מישראל". היחס ההלכתי לחיי הגוי, רכושו ומעמדו, בהחלט לא השתווה לזה של היהודי. כך גם לגבי מעמד האישה; נשים יהודיות אכן נהנו ממעמד מכובד בהרבה מזה של מקבילותיהן הנוכריות, אולם גם אצל חז"ל נמצאים לא מעט ביטויים המציינים את פחיתות ערכה של האשה בהשוואה לגבר, שאינם שונים בהרבה מדבריהם של ההוגים היוונים והרומאים המובאים בספר. היהדות אמנם יכולה הייתה להיחשב למופת של מוסריות בזמנה, אך ההגינות מחייבת להציג אותה במלוא מורכבותה, מבלי לחפות על אותם חלקים שבה שאינם תואמים למגמה המבוקשת.

המקור והגרסה המשודרגת

החלקים השלישי והרביעי של הספר עוסקים בהשפעתם של ערכי היהדות על התרבות המערבית, בעיקר דרך הצינורות של הנצרות והאסלאם. כאן כבר מתעוררת שאלה מהותית, שהספר אינו מתייחס אליה: אם הנצרות היא זו שבסופו של דבר הפיצה את ערכי התנ"ך והיהדות בעולם, עד כמה יכולה היהדות – שדגלה בהתבדלות תרבותית וסגירות חברתית – לנכס את המהפכה הזו לעצמה? היהדות אמנם יצרה את התנ"ך, אבל הנצרות היא זו שייחצנה אותו והפכה אותו לנחלת הכלל, בעוד שיצירות יהודיות אחרות, כמו המשנה והתלמוד, לא זכו לחשיפה כזו. היהדות יכולה להרוויח כאן נקודות זכות בעימות מול האתאיזם, אבל היא תפסיד אותן בעימות בין-דתי מול הנצרות. על כל פנים, אין ספק שהערכים שהפיצה הנצרות, בעיקר זו הפרוטסטנטית, אכן שאובים מהיהדות; באמצעות בתה הסוררת, הפכו האמונות ועקרונות המוסר של היהדות מנחלתם של קומץ רועי צאן נידחים לנכסי צאן ברזל של האנושות כולה. הישג מדהים ומרשים ביותר בכל קנה מידה.

השלב הבא, בחלק החמישי של הספר, כבר מרחיק לכת עוד יותר ומייחס להשפעת היהדות את צמיחתה של הדמוקרטיה האמריקנית – המדינה הראשונה שנוסדה כדמוקרטיה – ובעקבותיה את המהפכה הדמוקרטית שהתחוללה במהירות בכל רחבי העולם המערבי ומעבר לו. כאן, לדעתי, הטיעון כבר הופך למאולץ יתר על המידה. אם הנצרות היא בתה הסוררת של היהדות, הרי שהתרבות הדמוקרטית היא לכל היותר נכדתה – ואף אם היא נושאת כמה גנים שלה, הרי שהפער בינה ובין המקור כבר משמעותי מכדי שניתן יהיה לראות בה שלוחה ישירה. הספרות היהודית עשירה מספיק כדי שאפשר יהיה למצוא בה מקור כמעט לכל דבר. לא רק לוחמי החרות ושוויון הזכויות חרתו על דגליהם פסוקים מהתנ"ך, אלא גם מתנגדיהם המושבעים. ספק גדול אם המודל הדמוקרטי האמריקני הוא בדיוק זה שעמד לנגד עיניהם של נביאי ישראל או חז"ל, או אם הם היו מתלהבים ממנו במיוחד.

וכאן אנו מגיעים לשאלה החשובה ביותר, שאמנם חורגת ממטרתו המוצהרת של הספר, אבל מתבקשת לנוכח הקריאה בו: האם היהדות בימינו היא אכן הדרך הטובה ביותר להגשים את ערכי "העולם המושלם", המוצגים בפתיחה? נכון, היא הייתה הראשונה שדגלה בערכים קרובים לאלה בעולם העתיק, והצליחה באמצעות קבלני משנה להנחיל אותם לאנושות כולה. אולם האם בשלב הנוכחי של האנושות עדיין יש לה מה לתרום לעולם? האם הגרסאות המשודרגות אינן מתעלות על המקור?

עדיין רלוונטית

אם נבחן את פני הדברים כפי שהם כיום, הרי שהיהדות דווקא מצויה במאבק עיקש מול מגמות פרוגרסיביות של שוויון, בעיקר בכל הנוגע למעמדם של נשים, להט"בים וגויים. שוב ושוב מתלקחים עימותים סביב נקודות אלה, שבהן מציגה היהדות קו שמרני ואנטי-שוויוני מובהק. זה לא בהכרח דבר שלילי; אדרבה, מהחלק הראשון בספר אנו לומדים עד כמה היותם של ערכים מסוימים מקובלים בתרבות העולמית, איננה מעידה על תוקפם המוסרי. אבל אם המדד שלנו הוא אותם שישה עקרונות המובאים בפתיחה, הרי שלכאורה הליברליזם החילוני הוא הדרך הטובה ביותר להגשים אותם, בעוד היהדות רק תוקעת מקלות בגלגליו.

ספירו נוגע בקצרה בנקודה זו בפרק הסיכום לספר. הוא מצביע על ההידרדרות המוסרית שפוקדת את המערב בתחומים רבים, לדבריו כתוצאה מהחילון והניתוק ממקורו האלוהי של המוסר. אם בשנת 1940 ציינו ארגוני המורים באמריקה שהבעיות העיקריות שעליהן להתמודד איתן הן ריצה במסדרונות, לעיסת מסטיק, פטפוט בכיתה ולבישת בגדים שאינם הולמים, הרי שבשנת 1990 כללו הבעיות העיקריות נושאים כמו הריון, מחלות מין, סמים, התאבדות, אונס, הצתה ומלחמת כנופיות. בעיות אלה משקפות את בעיותיה של החברה בכללותה, כמו התמוטטות מוסד המשפחה, חומרנות, אינדיבידואליזם ועוד. ליהדות יש בהחלט מה לומר בנושאים אלה, וכשם שבעבר היא סיפקה את הערכים שהיוו משקל נגד לעריצות יתר, כך היא מסוגלת לספק בהווה את משקל הנגד לחופשיות יתר. אולם כל זה דורש כמובן הרחבה ובירור.

לסיכום: "עולם מושלם" של קן ספירו מציג סקירה היסטורית מאלפת של התרבות המערבית והמהפכה הערכית שהתחוללה בה בעקבות השפעתה של היהדות. גם אם התמונה שהוא מציג היא מגמתית במידת מה, ואינה נותנת מענה לכל השאלות, היא ממחישה היטב את מרכזיותו של עם ישראל בהיסטוריה העולמית, ואת כובד האחריות המוטלת על כתפינו להמשיך את הדרך שבה החלו אבותינו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. אתה מוכן להחליף את הבעיות של 1990 באלה של 1940?

  2. אני חושב שעדיף כבר ללכת למקור
    יהדות ואנושיות של פרופ' יוסף קלוזנר

  3. היהדות היא מופת למוסריות גם כיום. מוסר לא באמת משתנה.
    ופמניזם לא היה במערב עד לאחר מלחמת העולם השניה (באופן פרגמטי) וגם העדפת חיי יהודי (ללא זילות בחיי הגוי אגב) במקרה של ברירה היא מוסרית מאוד גם כיום. אין פה שום דבר יחסי.

  4. At last a reading-worthy article, without prejudice in your newspaper. The bible brought about moral values and that's it. Judaism is (as any other monotheistic religion) anti-thesis to democracy. To believe in God and to follow his commandments cannot be and never will go along with Democracy..
    Democracy can ONLY be invented and executed in a Polytheistic society where the "democracy" like in ancient Greece started were there where many gods

    1. But Polytheistic societies can't come up with the idea of Human virtue because they can't explain the source of it. Why are we important? Why you can't enslave a person? The Greek came up with the idea of Democracy but they used it only for rich men so you got treated well only if you had power.

  5. לדעתי, מקור בעיית מחשבה הפרוגרסיביות של שיוויון בכל מחיר הוא דווקא נמצא עמוק בנצרות. התורה וחז"ל שמים את האדם אחראי למעשיו ודוגלים בשיטת המריטוקציה ומצויינות (שבח לצדיקים וגאונים אפילו לעשירים) בלי להזניח דאגה לחלש. ומתוך זה בדלנות היא ערך בריא שעוזר להצמיח גוי צדיק למופת. לעומת הנצרות שמאמינה שהאדם יצור נפול חסר תקווה אילולא אמונה ביש"ו וישועתו…לכן אין מעלה למצויינות. וזה הכשיר את הקרקע להרצון להשוות את כולם לאותו רמה רדודה

    1. אמונה מחייבת התנהגות מסויימת ולכן נוצרי שאינו מנסה להתנהג על פי דרכיו של ישו אינו יכול לזכות בישעותו. לכן האדם אכן חסר תקווה אלה אם כן מתנהג בדרל הנכונה, כך לפחות על פי הנצרות.

  6. מאוד אהבתי את המאמר, ניכר שיש שכל בכותבו.

    אם כי קצת לא הורחב על למה היהדות איננה המקור לשיווין ולדמוקרטיה – אפשר היה לדבר על כך שאפילו מעמד הר סיני היה כפוי על ישראל (כך כתוב באגדות חז"ל).

  7. מרוב עצים לא רואים את היער
    מרוב פרטים לא רואים את התמונה הכללית. ברור הוא שהנצרות וגם האיסלם בנויים על תורת היהדות ועל התנ"ך בצורה אחת או אחרת. לכן ברור שיש השפעה יהודית בשתי הדתות האילו שכל אחת פירשה את התנ"ך לצרכיה המיוחדים וגם לקחו את מה שרצו ויצרו דת חדשה.

    יחד עם הדתות האילו נוצרו שיטות ממשל שונות וחוקים שהושפעו מהדתות החדשות וגם מהדת הישנה, ולכן אפשר לומר ללא ספק שיש השפעה של הדת היהודית והתנ"ך בהרבה מקומות בין אם זה שיוויון או דמוקרטיה או משהו אחר.

    מנקודה אחרת אפשר להראות שיש השפעה של היהדות בכל מקום תוך בחינת האנטישמיות ורדיפת היהודים על ידי הדתות שקמו על בסיס היהדות. כל דת כנ"ל טוענת להתחלה חדשה ולכל מה שהיה קודם לא צריך להתייחס או לא קיים. אבל יש בעיה כי הדת הקודמת, היהדות, עדיין קיימת ולכן קשה להסביר ענינים כל עוד היהודים נמצאים בשטח ותמיד יש פחד, לכל הפחות אצל כוהני הדתות החדשות, שהם יוחלפו כי המקור עדיין קיים.

    לכן הדתות החדשות ממציאות כל מיני דברים על היהדות במטרה להכחיד אותה כדי שהמקור לא יתקיים ולכן ברור הוא שיש השפעה חזקה של המקור. היהדות, על הדתות ומזה על השילטון ברוב המקומות בעולם

  8. ביחס לעולם הרדוד והציני של יובל נח הררי, ובמיוחד בהתייחס למאמר שלו אודות אי הרלוונטיות של העם היהודי בעולם, נחמד שיש אנשים שלוקחים מחקר ברצינות, גם אם יש מגמתיות ברורה. טוב שיש אנשים שמשקיעים במתן מענה לפופוליזם המגמתי מאוד של כאלה כמו הררי.

    אהבתי את הביקורת ואני מסכים כמעט עם הכל, חשוב לציין גם שהוא מביא דעות. של אישים והיסטוריונים מכובדים לאורך ההיסטוריה שמסכימים לדעותיו אודות השפעת היהדות.

    מה שאני לא מסכים זה ההשערה שאין יותר ממה ליהדות לתרום. להיפך, דווקא בעולם שלנו שהפך את השוויון הראוי לכדי אלילות, היהדות מציבה אמת מידה שאומרת שיש ערכים חשובים לא פחות. בעניין הלהט"ב לא נאמרה המילה האחרונה וד"ל.

    להערכתי כמו שלא חשבו לפני אלף שנה שיש ליהדות מה לתרום, כך גם היום לא חושבים כך. וכמו שטעו אז טועים גם היום. גם בתחומים הליברלים פרוגרסיבים שאתה מזכיר, הבירור הגדול קורה בארץ והיהדות נותנת פייט חזק ביותר.