הרפורמות נכשלו: התלמידים שונאים את בית הספר

תוצאות המיצ"ב מספרות את האמת על בית הספר. לא מעניין, לא מלמד ולא משמעותי

עניין נמוך בלימודים בבית הספר | פלאש 90

בשבוע שעבר פורסמו תוצאות מבחני המיצ"ב לשנת תשע"ז. המבחנים המתקיימים מדי שנה אמורים לספק למשרד החינוך ולבתי הספר תמונת מצב על איכות הוראת מקצועות הליבה בכיתות ה' ו-ח'. התוצאות האחרונות לימדו על שיפור בחמישה מבחנים מתוך תשעה ביחס לשנה הקודמת, כאשר בארבעת המבחנים הנותרים ישנה עמידה במקום. השיפור הגדול הוא במבחן מדע וטכנולוגיה, כאשר במבחני שפת אם ערבית ובמתמטיקה לכיתות ה' חלה עלייה קלה; במבחני האנגלית ושפת אם עברית ניכרת עמידה במקום.

אם מדיווחי התקשורת התקבל הרושם ש"אמנם הציונים עלו, אך גם הפערים בין התלמידים החזקים והחלשים גדלו", הרי שמדובר לכל הפחות בחוסר דיוק. בין התלמידים היהודים לערבים הפערים לרוב מצטמצמים. גם בין תלמידים מרקעים סוציו-אקונומיים שונים, ישנם מבחנים שבהם הצטמצמו הפערים לצד כאלה שבהם לא ניכר שיפור. אם ניתן לסמוך על המבחנים הללו ככאלו המשקפים במידה סבירה את תמונת המצב החינוכית בישראל, המגמה בשנים האחרונות מלמדת על שיפור במקצועות השפה, המתמטיקה והמדעים בגילאי היסודי-חטיבה; כמו גם על צמצום פערים יוצא דופן במקצוע האנגלית שבקושי חל בו שיפור בקרב תלמידי כיתות ה', וכלל לא חל שיפור בכיתות ח'. בנוסף, הפערים הידועים בין החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי-דתי בלימודי האנגלית משתמרים גם השנה,למרות המאמצים והמשאבים שהוקצו לנושא.

מתוך נתוני משרד החינוך

היעדר סקרנות ורלוונטיות

מלבד המבחנים שזוכים לתשומת לב רבה, מבחני המיצ"ב כוללים גם את דו"ח "נתוני אקלים וסביבה פדגוגית", שבודק את התחושות הסובייקטיביות של התלמידים והמורים ביחס לשלל סוגיות, כגון: שביעות רצון כללית ביחס לבית הספר, תחושת המוגנות והביטחון, משמעת, תחזוקה, מוטיבציה ללמידה, איכות הוראה ועוד.

בשונה מדו"ח הציונים, בדו"ח זה נדיר לראות שיפורים משמעותיים במדד כלשהו, לרוב ישנן עליות מזעריות במדדים שונים ובמקרים רבים כמעט אין תזוזה. קשה יותר להשפיע על מדדים המציינים תחושות ורגשות, ולעתים נדרשות פעולות יסודיות יותר מאשר שיפור הוראה במקצוע זה או אחר.

ישנן שתי סוגיות בעלות מכנה משותף, שאינן מקבלות את הזרקור המתאים להן, ושראוי היה שידליקו מזמן נורה אדומה במשרד החינוך. הסיבה לכך שכמעט אין התייחסות לשתי הסוגיות ואף נעשה מאמץ לטשטש את משמעותן, היא שאין למשרד החינוך הרבה מה לעשות באופן נקודתי על מנת לשפרן.

הסוגיה הראשונה היא מידת העניין שמוצאים תלמידי התיכון בתוכן הנלמד בכיתות. עם ההיגד הבא הזדהו רק 36% מתלמידי התיכון דוברי העברית: "אני מרגיש סקרנות ועניין כלפי הדברים שאני לומד בבית הספר". רק 46% מהם הזדהו עם ההיגד הבא: "הדברים שמלמדים בבית הספר מקנים לי ידע רב וחשוב". מידת ההזדהות גבוהה מעט בחטיבות הביניים, ועוד יותר בבתי הספר היסודיים. כמו כן, בבתי הספר הערבים כל המדדים גבוהים יותר. ניתן להעלות מספר השערות מה גורם לכך, אך לא נעסוק בהן כעת.

מתוך נתוני משרד החינוך

הסוגיה השניה, שקשורה כמובן לזו האחרונה, היא ציוני מדד "תפיסת ההוראה כמעניינת וברורה", גם כן בקרב תלמידי התיכונים דוברי העברית.

ההיגד "המורים מלמדים באופן שמעודד חשיבה והתעמקות בחומר" זכתה ל-28% הזדהות בלבד, ול-32% בחטיבות הביניים. המורים לא זוכים לציונים גבוהים מאת תלמידיהם גם בשאר המדדים בנושא זה. גם פה המצב בבתי הספר הערבים לכאורה הרבה יותר טוב.

מתוך נתוני משרד החינוך

ניתן ללמד סנגוריה על המורים מכמה זוויות. ראשית, תלמידים רבים בגיל התיכון נוטים למרדנות ולאנטי-מערכתיות. קשה לגרום לנוער לשבת בכיתה, ועוד יותר קשה לגרום לו לשמוח בכך. ביקורת על מורים היא כמעט תנאי הכרחי בהתבגרות של נער ונערה בישראל. אחרים יטענו שהדגש על הישגיות וציונים באה על חשבון רוחב האופקים וההעמקה, ושרמת העניין של התלמידים בחומר ובמורים המעבירים אותו נפגעת בשל כך.

שתי הטענות, נסכים אתן או לא, אינן מאפשרות לנו להתחמק מההבנה שבשני מדדים כל כך בסיסיים בתפקידו של בית הספר, המורים בתיכונים דוברי עברית מקבלים ציונים נמוכים כל כך מאת תלמידיהם. בעידן הנוכחי נהוג לראות את תפקידה העיקרי של מערכת החינוך כמכשירה את הדור הבא לשוק העבודה. אך אם חשוב לנו שבתי הספר יצליחו גם בתפקידם המסורתי – ללמד ולפתח את האינטלקט של התלמידים, הרי שלפחות מנקודת המבט של התלמידים עצמם מדובר בכישלון. חבל שבתקציר הדו"ח לא ראו המחברים צורך לציין אף לא אחד מהמספרים שהראנו לעיל, בשונה ממדדים מחמיאים יותר.

שר החינוך הקודם דווקא ניסה לשנות את סדרי העדיפויות של המערכת, כך שאיכות ההוראה והתפתחות מגוונת יותר של של התלמידים יהיו במיקוד ולא הציונים. זו הסיבה שהוא הפסיק את מבחני המיצ"ב לשנה אחת, מתוך "התנגדות לתרבות המדידה". הטעות הקשה של פירון הייתה שהוא סבר שניתן לשפר את הלמידה בעזרת הנחתת שפה חדשה (ובלתי מובנת) מלמעלה. זה לא יכול לעבוד. מורה טוב יהיה מעניין ויסחף את הכיתה גם אם יעביר לתלמידיו תוכן בשיטות מסורתיות וגם אם ייעזר במתודות חדשניות. רמת הקושי והדרישות יכולות להיות גבוהות, ועדיין התלמידים ייכנסו לכיתות בשמחה.

אין כאן פתרון קסם, ולא תעזור הקצאת משאבים לטובת שיפור איכות הלמידה. אם החינוך היה פתוח לתחרות, אין ספק שהנתונים המהווים מעין "סקר שביעות רצון הצרכנים" היו מכריחים את בתי הספר לשפר את איכות ההוראה על מנת למשוך אליהם תלמידים. בהיעדר תחרות כזו, המיקוד של בתי הספר מופנה אל המדדים החשובים בעיני משרד החינוך- הציונים במקצועות הליבה.

לקוח שבוי הוא לקוח אלים יותר

נתון מדאיג שכן הגיע אל חלק מהכותרות נוגע להיעדר תחושת מוגנות של מורים בעת עבודתם בבית הספר בשל מקרי אלימות מצד ההורים. 14% מהמורים ביסודי "חשים מאוימים מצד הורים", כלומר חוששים מפגיעה פיזית, פגיעה ברכוש, תלונות שווא וכו', לעומת 11% בשנה הקודמת. בחטיבת הביניים המדד עלה מ-9% ל-11% השנה.

רבות מדובר על הצורך להגדיל את אפשרות הבחירה של ההורים והתלמידים, אך יש גם צד שני למטבע. לא פחות חשובה היכולת של צוות בית הספר לקבוע את הנהלים המחייבים בו ולאכוף אותם. התופעה של הורים שחוצים את כל הקווים האדומים בבתי הספר, מתגברת מאד בשנים האחרונות גם בשל הידיעה שאין שום סנקציה אמיתית שצוות בית הספר יכול להפעיל נגדם. מנהל בית ספר רחוק מלהיות בעל הבית, והמורים נטולי סמכויות בכיתותיהם.

המחויבות של ההורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר ספציפי מגובה בחוסר יכולת של צוות בית הספר לבעוט אותם לכל הרוחות כאשר הם גורמים נזק או פועלים באלימות. אמנם תמיד יהיו אנשים אלימים בשולי החברה, אך האפשרות להרחיק אותם כך שלא יפגעו ברוב הלא אלים קריטית לתפקוד תקין של מקום שאמור לחנך. עם כל הכבוד לאתגרי השילוב, הטיפול בתלמידים אלימים או בהורים אלימים צריך להיעשות בנפרד בבתי ספר שמתמחים בכך, או באמצעות גורמי הרווחה. אין ספק כי אם תחום החינוך היה פועל במתכונת חוזה בין מקבל שירות לנותן שירות, הכל היה נראה אחרת.  הזכות לבחור במקרה הזה, מהווה גם חובה, והיא חשובה עבור שני הצדדים בחוזה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. גם אני, 13 שנה מאז שעזבתי את שערי התיכון שנאתי ועודני שונא את בית הספר היסודי והעל היסודי וכל המערכת המנהלים, המורים ועוד(טוב טיפה הגזמתי וחוזר בי מהביטוי אך לא מהסגנון, יותר נכון לומר שמדובר בסביבה בלתי נסבלת ), לילד ההמוצע ומעל הממוצע אין מה לחפש במערכת שאמורה לטפח ולגדל אותו, נחשבת במקום הראשון בסביבת האבטלה סמויה!!!

  2. בקיצור, צריך למנות את נפתלי בנט לשר המלחמה ואת איילת שקד לשרת האבטלה: כשבנט שר החינוך – אין שיפור בחינוך, כששקד שרת המשפטים – אין שיפור במערכת המשפט, אם הם יהיו שר המלחמה ושרת האבטלה – לא יהיו לא מלחמה ולא אבטלה:

    http://www.kolhazman.co.il/133568

    http://rotter.net/forum/scoops1/282030.shtml

    http://www.srugim.co.il/137190-בנט-הארץ-משקר-הגדלנו-את-התקצוב-לרפורמ

    http://rotter.net/forum/scoops1/371219.shtml

    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-118475-00.html

  3. מילא למידה משמעותית..
    אבל מה יהיה עם הטרנד של הפרי ריידרים האולטימטיבי
    ה PBL שתופס את בתי הספר היסודיים?
    השיטה מבוססת על עקרונות הסוציאליזם
    לפיה אם אתה טוב אז עוד צוות של חמישה יקח את הקרדיט על העבודה הטובה שעשית
    ואם אתה רע אתה מוריד את כל הקבוצה ביגון שאולה כן גם את הטובים שבקבוצה
    מה שיקרה הוא שבתי ספר פרטיים יצמחו כמו פטריות אחרי המבול
    ושם לא תהיה למידה משמעותית, ולא שילוב, ולא PBL
    שם תהיה למידה בגישה השמרנית
    או שתלמד או שלא תלמד שם

    1. לא מאפשרים לבתי ספר פרטיים להתקיים.
      כמו חוק הצהרונים שסגר מלא גני מונטסורי בגלל הכללתם בחוק הצהרונים.
      ברגע שראש העיר מחליט להכריח את התושבים להיכנס למסגרות שלו הוא ימצא איך לסגור את כל האחרות. ככה ביבס עושה במודיעין.

  4. עם בדיקת אקלים וסביבה פדגוגית יש לי בעיה
    -בית ספר הוא מוסד שלעולם נכריח את הילדים להתייצב בו יום יום (לא תענוג)
    -בית ספר אינו קייטנה או מחנה נופש זה מקום שהתלמיד מחויב למשמעת וחייב להזיע כדי להצליח (לא
    תענוג)
    -חומר הלימודים הבסיסי אכן משעמם אך יש ללמדו. נכון, צריך לדעת איך. (אך לא כל שיטה תתאים לכל
    ילד ובכיתות כ-30 תלמידים)
    -ככלל ככל שנרצה לתת לילדים אפשרויות בחירה (של זמן, מקום, מי, מה ואיך) ידרשו תקציבי עתק, לא
    מציאותי בימינו.

    1. בי״ס לפי המערך הפדזיבי (בכוונה זיבי) זה כלי לדיכוי המחשבה החופשית, הספונטניות והסקרנות.
      זה כלי שמאפשר לאוליגרכיה לשלוט בהמונים כי הם לוקחים מהם את היוזמה והרצון לשנות והופכים אותם לתלותים בהוראות.
      רק באמצעות בי״ס אפשר לגייס המונים לצבא בכוח והפחדה ולשלוח אותם למשימות מטומטמות.
      זה מה שהורס את הציונות ואת מדינת ישראל.

  5. "כתינוק הבורח מבית הספר" – במדבר י', ל"ה, רמב"ן.
    ילדים מאז ומתמיד לא אהבו, וכנראה גם לא יאהבו את בית הספר (או לכל הפחות לא יצהירו בקול שהם אוהבים).
    עובדת חיים שלא תלויה במשרד החינוך וברפורמות כאלה ואחרות.

  6. קחו את פינלנד כדוגמא. שם, ומדים בתור להתקבל להוראה. מדוע? א. דרישה לרמה גבוהה מאוד. ב. משכורת טובה מאוד. ג. יחס ההורים חיובי מאוד. ד. יחס התלמיד למורה חיובי מאוד. ה. אין התערבות הורים
    קחו את הנאמר והעבירו לישראל. תקבלו תמונת ראי.
    כאשר הדרישה בפסיכומטרי כל כך נמוכה. כאשר המשכורת מבריחה מועמדים טובים. כאשר ההורים ויחדיהם מזלזלים במורים . אין צל של סיכוי לשינוי. מאז שאני זוכר את עצני ניסו עשרות שיטות הוראה. כולן נכשלו.

  7. בבית ספר התיכון שבו למדתי אמנם לפני יובלות אך זו היתה השיטה שלא השתנתה:
    המורים נתנו שעורי בית על החומר שטרם למדנו אלא אמורים ללמוד בשעור הבא. כך אנחנו לבדנו צריכים להתמודד עם חומר חדש לחלוטין.
    אחרי המאמץ בשעור המיוחל שאמור ללמד את החומר שכבר למדתי לבדי בבית המורה דורש מתלמידים רבים להקריא את שעורי הבית שלנהם. זה יכול לערוך בין שליש שעור ולפעמים עד חצי שעור.

    הקראות אלו היו משעממות עד מות. תלמידים קוראים כפי שתלמידים קוראים ללא התאמה ללא פסיק או נקודה וכמעט ואי אפשר לעכוב אחרי זה. גם למה לעשות כן אם משהו כתב שעורי בית זה אינו אומר שהם טובים.

    רק אחרי כל אלו המורה החל/ה לתת שעור שהיה משעממם עד מות במיוחד כאשר כבר הכנו לו שעורים.

    החלק האחרון של השעור הוא פרוט שעורי הית הבאים.

    לא נשאר הרבה מהשעור שלא היה שוה.

  8. האם אתם תומכים בפירסום מודעות מיסיונריות?
    מצאתי 2 בשני מאמרים שונים