הירוקים דורשים מבג"ץ: פיקדון גם על בקבוקים גדולים

ענף המשקאות סוער בשבועות האחרונים לאחר שהתברר כי חברות המשקאות לא עמדו בחובות המיחזור שלהן, והתאגיד שהן שכרו לשם כך מסר לכאורה למשרד להגנת הסביבה דיווחים כוזבים אודות היקף המיחזור בפועל. הטענות לזיוף הנתונים עדיין נבדקות אך פקידי המשרד, בשיתוף הארגונים הירוקים ובגיבוי צפוי מבג"ץ, כבר שוקדים על החרפת הרגולציה בענף, מה שעלול להעלות באופן ניכר את מחירי השתייה הקלה.

חוק הפיקדון אינו חל על בקבוקים שנפחם ליטר וחצי ומעלה, אותם אמורות החברות לאסוף ולמחזר בעצמן, מבלי לגבות פיקדון מהרוכשים. לפי ההסדר שנקבע לגבי בקבוקים גדולים, חברות המשקאות מחויבות לאסוף למיחזור בכל שנה 55% מסך הבקבוקים שייצרו, ובמקרה שלא יעמדו ביעד קובע החוק כי הפיקדון יחול אוטומטית גם על הבקבוקים הגדולים.

בחודשים האחרונים עלו חשדות לפיהן תאגיד אל"ה, שנשכר על ידי חברות המשקאות לשם איסוף ומיחזור הבקבוקים, אסף בפועל רק כעשירית מהכמות שיוצרה. חשדות אלה נמצאים עדיין בבדיקה מטעם המשרד להגנת הסביבה, אך מספר ארגונים ירוקים כבר עתרו לבג"ץ בדרישה ליישום החוק והטלת הפיקדון על כלל הבקבוקים, צעד שיוביל לעלייה נוספת במחירם.

בתוך כל הסערה, השר להגנת הסביבה זאב אלקין נמנע כרגע מלפעול לתיקון החוק ולביטול מוחלט של הפיקדון על בקבוקי שתייה, צעד שיהיה מתבקש וראוי עבור האינטרסים של קהל הבוחרים שלו. לצערנו כבר התרגלנו שבמקום בו ישנה רפיסות שלטונית התוצאה צפויה להיות כפייה של בית המשפט העליון, אך פרשת הבקבוקים צריכה לשמש איתות ברור עבור נזקי הרגולציה והמיחזור כאחד.

נבואות הזעם לא התגשמו

למרות שהמיחזור הפך בעשורים אחרונים לסוג של אמונה דתית רווחת, חסידיה עדיין לא הצליחו להציג הוכחות חותכות לתועלת שבו, או לנזק שיגרם מהפסקתו. מי שמאמין במיחזור, מנסה לשכנע בצדקתו בעזרת שני טיעונים עיקריים: ראשית, המיחזור טוב לכלכלה – אם נשתמש באותו חומר יותר מפעם אחת, זה יעלה לכולנו פחות. שנית, המיחזור טוב לסביבה – בקבוקי פלסטיק אינם מתכלים, וזה רע מאוד כי… למה בעצם?

בחינה מדוקדקת יותר של הטיעונים בעד מיחזור מגלה כי למרות שהעולם כולו מתעסק בנושא כבר שנים ארוכות, עדיין לא הוכח כי פסולת הופכת לחומרי גלם מבוקשים. ירון ברדוגו, הבעלים של תאגיד 'אסופתא' העוסק באיסוף בקבוקים קטנים – כאלה עם פיקדון – אומר כי מחירי הנפט הנמוכים כיום הפכו את מיחזור הפלסטיק לכמעט ולא משתלם. "טונה של חומר גלם בתול עולה כמעט כמו טונה חומר של חומר גלם ממוחזר", הוא מסביר.

גם נבואות הזעם בדבר מצוקות שטחי הקרקע להטמנת פסולת מסרבות להתגשם. לצד שיפורים בטכנולוגיית דחיסת האשפה, מטמנות אזוריות קטנות רבות פשוט נסגרו והפסולת הועברה למטמנות בעלי קיבולת גדולה יותר המשרתות אזורים גדולים. בארצות הברית, לדוגמה, כבר ב-2009 התכווץ מספר המטמנות בכ-40%, אך הקיבולת המצטברת של המטמנות הפתוחות גדלה משמעותית. גם בישראל, כמעט כל הפסולת נאספת במרכזים אזוריים ומהם מועברת לאתר ההטמנה הענק בדודאים.

אבל מעל הכל, מה שמעיד על כישלון ניסוי המיחזור הוא הגילוי האחרון לגבי היקפי מיחזור הבקבוקים הגדולים: למרות שתאגיד אל"ה אסף בפועל לכאורה רק חלק קטן ממה שהיה חייב, הרחובות לא מוצפים בבקבוקים ואתר דודאים לא עולה על גדותיו. הציבור לא משלם כל מחיר על המיחזור שלא בוצע, מלבד מחירי השתייה הצפויים להתייקר כתוצאה מהחובה שהחוק מחיל על חברות המשקאות לממן את האיסוף.

חוק הפיקדון המקורי איתנו כבר משנת 1999, אולם התיקון שמחיל אותו גם על בקבוקים גדולים נחקק ב-2010, בתקופתו של גלעד ארדן במשרד להגנת הסביבה.

כעת הזמנים השתנו. הציבור ער ורגיש יותר לחרותו הכלכלית, וסובלני הרבה פחות לרגולציה דרקונית כמו חוק הפיקדון. המהלך הנכון בתגובה להתפתחויות האחרונות הוא להביט מעבר לתעמולה הירוקה, ולקיים בדיקה מעמיקה לגבי יעילות המיחזור והשפעתו האמתית על הסביבה והכלכלה. הציבור סוחב כבר עשרים שנה את עלויות הפיקדון, וכעת הגיעה השעה לפתוח את סוגיית המיחזור לדיון מחדש.