איך למדתי להכיר ולהעריך את ישראל: מכתב אהבה מפקיסטן

סארמד איקבל מספר ל'מידה' כיצד מאמצי התקשורת בארצו ליצור איבה כלפי ישראל דווקא עוררו את סקרנותו ומשכו אותו ללמוד עליה יותר

חולם לבקר בישראל. סארמד איקבל | טוויטר

שלום לכולם. למרות שאני חי במדינה שבה אנשים רואים כמעט חובה דתית להפיץ רעל נגד ישראל ונגד כל מה שקשור למדינה היהודית, הצלחתי לגייס מספיק אומץ כדי לכתוב את המאמר הזה המביע את התפעלותי מפניה המגוונות של מדינת ישראל.

שריפת דגל ישראל בפקיסטן | צילום מסך

במדינה שלי, פקיסטן, ישראל לא מוצגת לעתים קרובות באור חיובי. ישראל נתפסת כמי שזוממת תמידית כנגד כל מדינה מוסלמית ונגד כל מוסלמי חי על הפלנטה הזו. היא עושה זאת כמובן באמצעות כמה "מערכות חשאיות" שהיא מפעילה – כל כך חשאיות, שלדעתי אפילו ישראלים ויהודים אינם מודעים להן.

באופן אישי, תמיד התנגדתי בתוקף לתעמולה האנטישמית אותה ניסו בני ארצי להחדיר לראשי, והייתי די מרדן בנוגע להתעקשות שלהם לתייג את כל היהודים והישראלים כבחורים הרעים.

במרבית כלי התקשורת הערבית, האיראנית והפקיסטנית, ישראל מתוארת באופן מוטה וחד-ממדי, ובדרך כלל כמדינה הנמצאת בסכסוך עם "האחים האסלאמיים" של פקיסטאן (ערבים ואיראנים), או כמי שמתענגת  באופן מוחלט מהפצצת ערים "אסלאמיות" כמו ביירות ועזה.

שגשוג כלכלי

מאמצים אלה של בני ארצי שנועדו ליצור אצלי איבה כלפי ישראל היו חסרי תועלת, ובמקום זה רק הגבירו את סקרנותי לחקור את השאלה – מה היא ישראל באמת?

למדתי על התרבות והחברה הישראלית באמצעות סרטים ישראליים כמו 'הבית ברחוב שלוש' וטרילוגיית סרטי 'אסקימו לימון', משירים של דיוות כמו שירי מימון ושרית חדד ומתוכניות טלוויזיה כמו 'אקס פקטור'.

שרית חדד | פלאש90

התעמקתי בהיסטוריה ולמדתי איך בתוך פחות מ-24 שעות לאחר הכרזת מדינת ישראל במאי 1948, היא הותקפה על ידי צבאות סדירים של חמש מדינות ערביות, ונאלצה לשמור על הריבונות שהיא יישמה בארץ המולדת של העם היהודי – מדינה עם אוכלוסייה של כ -650,000 יהודים, בעוד שמיליוני יהודי אירופה ניצולי השואה הנאצית ויהודים החיים במדינות ערב במזרח התיכון ובצפון אפריקה חיכו לעלות לישראל.

בהתחשב במאבק ההישרדות שעמד בפניה של ישראל, ובצורך שלה לספק את צרכיהם הבסיסיים של אוכלוסייה שיותר מהכפילה את עצמה בתוך עשור, היה קשה מאוד להאמין שישראל תשגשג מבחינה כלכלית, או שתהיה מסוגלת להשיג איזושהיא השפעה פוליטית במזרח התיכון בפרט ובעולם כולו בכלל.

אך עתה זוהי המציאות, וגם אויבי ישראל המרירים ביותר לא יוכלו להכחיש אותה. כיום, העוצמה הצבאית, הפוליטית וכלכלית של ישראל ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

נדהמתי לראות איך ישראל, מדינה זעירה שבקושי ניתן לראותה במפת העולם, נושאת בשטח גיאוגרפי כה קטן עצומה אדירה שמייחדת אותה מכל הארצות האחרות, בין אם זו רוסיה הגדולה ביותר או קריית הוותיקן הקטנה.

בישראל קיימת כלכלה מתקדמת וצומחת והיא הצליחה להגיע להישגים מרשימים בתחומי המדע והטכנולוגיה, בהם היו מתגאות גם כמו שמדינות אירופאיות מפותחות. ישראל השיגה את כל זה למרות היותה מוקפת בשכנים עוינים באזור סוער במיוחד ולמרות היותה קורבן מתמיד של טרור.

חופש וקדמה

ההערצה שלי כלפי ישראל רק התעצמה כאשר הבנתי איך למרות היותה כמעט נטולת משאבים טבעיים בהשוואה למדינות אחרות באזור כמו סעודיה ואיראן, היא עדיין התפתחה וזאת בזכות חינוך מתקדם ומחקר מדעי. האקדמאים שלה מייצרים יותר מחקרים מדעיים לנפש מאשר בכל מקום אחר בעולם, ויש לה את היחס הגבוה ביותר בעולם של תארים אקדמיים לאוכלוסייה.

למדתי למשל כי לפי הדו"ח השנתי של מכון "Freedome House" לשנת 2017, ישראל נותרה המדינה החופשית היחידה במזרח התיכון, עם ציון 80 בסולם של 100. זה בהשוואה למדינות חופשיות בחלקן באזור כמו טורקיה (38), ירדן (37) ו כווית (36), ומדינות שנחשבות כלא חופשיות כמו עיראק (27), איראן (17), ערב הסעודית (10) וסוריה (1-).

מפת החירות העולמית. סגול – מדינות לא חופשיות, צהוב – חופשיות חלקית, ירוק – חופשיות

אני חולק את כל הכבוד לישראל כי היא נושאת הלפיד היחידה של ערכים דמוקרטיים, קדמה וחשיבה חופשית במזרח התיכון. אני מקונן על הרטוריקה האנטי-ישראלית שהממשלה המכובדת של מולדתי מביעה לצערי זה שנים.

אשמח לראות את שתי האומות הגדולות שלנו כשני חברים גדולים בעתיד הקרוב. תמיד ראיתי בישראל מעין תערובת של ישן וחדש, בעלת עבר מפואר והווה מתקדם ופוטנציאל גדול לעתיד,  ותרבות שהיא תערובת יפה של ערכים מערביים-אירופאים ומזרחיים.

זו מדינה כה הטרוגנית שבה ניתן להיפגש עם אנשים מרקע תרבותי ואתני מגוון, שהגיעו ממקומות רחוקים מבגדד ועד לברלין וממילאנו ועד למומבאי. זו מדינה נדיבה עד כדי כך שהיא חולקת חשמל ומים גם עם מי שיורה רקטות על אזרחיה.

ישראל בשבילי היא ערש התרבות, המדינה שבה אתה יכול ללכת בצעדיהם של נביאי התנ"ך והקוראן כמו ישו (עיסא בקוראן) ודוד (דאוד בקוראן).

אחת התשוקות הגדולות ביותר שלי היא לבקר בישראל לפחות פעם אחת בחיי, כדי לראות את הנס במו עיניי, ולא דרך עדשה של עיתונאי או סופר זר.

הלוואי ויום אחד הרצון שלי יתגשם. מאחל לכם חג עצמאות שמח.


סארמד איקבל הוא בלוגר וכותב פקיסטני. עקבו אחריו בחשבון הטוויטר sarmadiqbal7@.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. לעתור לבג"ץ נגד הכתיבה הבלתי מאוזנת שלו בעד ישראל..
    הרי הבג"ץ נתן צו ביניים ע"י שופט אחד, לעצור חקיקה ראשית של הריבון הלא היא הכנסת, בענין תאגיד השידור – במענה לעתירה שטענה ש'מטרת' החוק היא לא מנומקת ומידתית… אתם מבינים? חוק שאם היה נחקק בפני עצמו הוא לגיטימי, אבל אם הוא בא לשנות חוק קודם שהיטיב עם הברנז'ה ולא מנומק ל"משפחת" העליונים הרי דינו להיות מושעה ע"י שופט אחד נגד הכרעה דמוקרטית של העם ע"י נציגיו בכנסת…

  2. איך לעזזל דרום אפריקה כלולה במדינות החופשיות