מנותקים: משרד התקשורת מעלה מחירים כדי "לעודד תחרות"

במקום להתמקד בהסרת חסמים ותיקון הכשלים המובנים בשוק התקשורת, פקידי הממשלה החליטו שלטובת הצרכן עליו לשלם יותר

מצב אבסורדי. נקות מכירה של 'הוט' | צילום מסך

כיצד משרדי הממשלה נאבקים בשבילכם? הנה דוגמה אחרונה מהשבוע. עד לא מזמן יכולתם להזמין מחברת הוט תשתית אינטרנט במהירות של 200 מגה במחיר מבצע של 65 שקלים בחודש. כיום, אם תנסו להזמין אותה חבילה עצמה תצטרכו לשלם עליה 79 שקלים בחודש, תוספת של עוד 168 שקלים בשנה.

וכל זה בזכות משרד התקשורת, שנענה למתחרות של הוט שטענו שהמחיר הזה נמוך מדי, או בלשונן "טורפני". כיוון שהן משלמות 75 שקלים בחודש על תשתית, לא הוגן שהוט תגבה ישירות מלקוחות מחיר נמוך יותר.

בהודעה שמסר משרד התקשורת נכתב: "ככל שהחברות הוותיקות קובעות מחיר לצרכן אשר נמוך מהמחיר הסיטונאי, הרי שמדובר ברמת מחירים שאינה בת קיימא לאורך זמן. התנהלות זו עלולה לגרום לסיכול התחרות בין החברות ואת זה לא נוכל לאשר".

או במילים אחרות – המשרד כל כך דואג לתחרות, עד כדי כך שהוא מונע מכם מוצרים זולים. האם זה הגיוני?

על מונופולים ותחרות

לשם כך נחזור לתאוריה וננסה להבין מה בעצם הבעיה עם מונופול ומדוע תחרות היא דבר חשוב. הסיבה המרכזית למלחמה במונופולים היא שמונופול יכול לשמור על מתח רווחים גבוה יותר על ידי העלאת מחירים. בשוק תחרותי הוא לא יכול לעשות זאת, כי אם הוא יעלה את המחירים אז הצרכנים יעברו למתחרים שלו.

זה נכון בהחלט במונופול אמיתי, כהגדרתו המקורית: מי שהממשלה מונעת תחרות מולו. דוגמה ידועה למונופולים הם הפטנטים: הממשלה מונעת תחרות ביצרן של מוצר שנרשם עליו פטנט, במטרה מוצהרת להגביר את מתח הרווחים שלו (כדי "לעודד יצירה").

אך חלק גדול מה"מונופולים" כיום אינם מונופולים במובן הזה. הם פשוט חברות בעלות נתח גדול בשוק. מה הופך אותם למונופול? כיצד הם יכולים לייקר מחירים בלי לחשוש שהצרכנים יעברו למתחרים?

התשובה הקצרה היא שהם באמת לא יכולים, והם באמת לא מתנהגים כמו מונופול. גוגל, פייסבוק, אפל ושות' מציעות שירותים זולים במחירים טובים, אף שהן שולטות בנתח שוק ענק, כי הן יודעות שאם המחירים יעלו או איכות המוצרים תרד, המתחרים ינגסו בנתח השוק שלהן וכך רווחיהן יקטנו.

אלא שכאן באה תאוריית ה"תמחור הטורפני" הטענת כי חברה השולטת בשוק יכולה להפחית מחירים באופן הפסדי מבחינתה, וכך למנוע מחברות אחרות להתחרות בה. כאשר המתחרה הפוטנציאלי יוצא מהשוק, היא מעלה מחדש את המחיר כך שיהיה מונופוליסטי וגבוה.

התאוריה הזו בעייתית למדי. קשה למצוא דוגמאות לשווקים מונופוליסטיים שהשתמרו באמצעות תמחור טורפני, והמשחק של הורדת מחירים אל מתחת לרף הרווחיות הוא מסוכן מאוד עבור החברה. הרי אם היא הצליחה להרחיק את המתחרה החדשה והיא מעלה שוב את המחירים בתקווה לעצור את דימום הכסף – יכולה חברה אחרת להיכנס לשוק ולעשות לה אותו תרגיל, שהרי המחיר חזר והתקבע על מתח רווחים מונופוליסטי.

יתרה מזו, החברה שיצאה מן השוק הייתה צריכה להשקיע בתשתיות (מיכון, הכשרת כוח אדם וכן הלאה) וכשהיא יוצאת מהשוק החברה החדשה יכולה לקנות את כל אלה ממנה במחיר זול יותר, ובכך יש לה יתרון מול החברה הגדולה שצריכה שוב להקיז רווחים. ובכל התהליך הזה, אין צורך לומר, המחירים נמוכים והצרכנים נהנים.

תשלמו יותר

אבל המעשים של משרד התקשורת מרוחקים אפילו יותר מהתאוריה המפוקפקת לפיה הרגולטור יכול להעלות מחירים עכשיו כדי למנוע העלאה גדולה יותר בעתיד.

שימו לב שהוט לא התיימרה במבצע שלה לחסל את המתחרות, והיא גם לא יכלה לעשות זאת. לכל היותר המבצע היה מעביר אליה מספר מסוים של צרכנים אליה, שהיו נהנים מתנאים טובים יותר. מה יקרה כשהתנאים יורעו? הם יעברו חזרה למתחרות.

הוט גם לא יצרה שום "מחיר טורפני" במובן של מחיר הפסדי, כזה שאינו קיים בשוק תחרותי, בו חברות מציעות לפעמים מבצעים כדי למשוך לקוחות. הטענה של משרד התקשורת שמדובר ב"רמת מחירים שאינה בת קיימא" חסרת שחר כאן: הוט עצמה עשתה זאת בתור מבצע, כלומר כזה שמוגבל בזמן, ומבצעים לא נועדו להיות "בני קיימא". אלא שמשרד התקשורת החליט לקטוע את המבצע באיבו. כי למה שתשלמו פחות אם אתם יכולים לשלם יותר?

המצב האבסורדי שנוצר הוא שבעוד הוט מתנהלת באופן של שוק תחרותי הפועל לטובת הצרכן, משרד התקשורת מחליט בשבילכם שמחיר זול מדי זה לא טוב לכם, רודפי בצע שכמותכם. אז תשלמו קצת יותר, מה קרה?

הממשלה נגד הצרכן

הפעולה של משרד התקשורת כלל אינה נדירה. אם נעיין ברוב הפעולות של משרדים ממשלתיים ושל רשות ההגבלים ל"הגברת תחרות" תגלו שבדרך כלל מדובר בפעולה נגד הצרכן: אם בהעלאה של מחירים או במניעת שיתוף פעולה בין חברות שיוכל לעזור לצרכן, וכן הלאה.

פעולה אמיתית לטובת תחרות תהיה הסרת החסמים שהממשלה מציבה. לא רבים זוכרים, אבל הטלוויזיה בכבלים לא הייתה בעבר מונופול. היא החלה לשגשג בשנות ה-80 כאוסף של יוזמות מקומיות של "שידורים פיראטיים" שיצרו תחרות אל מול הטלוויזיה הממלכתית היחידה – יוזמות שמשרד התקשורת (כמה מפתיע) נלחם בהן עד חורמה. לבסוף נכנעה המדינה ונתנה זיכיונות לחמש חברות שכל אחת מהן הוגדרה חוקית כמונופול מקומי (ממשיכים להיות מופתעים?). אותן חברות לבסוף התאחדו לחברת הכבלים 'הוט'.

מעריב, 30.1.1987 | אתר עיתונות יהודית היסטורית

מאז ועד היום, חברת הוט פועלת כמונופול חוקי. אסור לחברות אחרות להתחרות בה בתחום הכבלים, והסיבה שכוחו של המונופול עומעם הוא שבכל נתח שוק היא מתחרה בסוגי תשתיות אחרות: בשידורי טלוויזיה אל מול השידור הדיגיטלי הקרקעי ואל מול חברת הלוויינים 'יס', ובתשתית האינטרנט המהיר אל מול בזק (שגם היא – עד היום – מונופול חוקי בתחום הטלפוניה הקווית).

משרד התקשורת, מתברר, אינו ממש שוחר תחרות; להפך, הוא מפחד ממנה פחד מוות. רק תחת המטרייה של המונופולים החוקיים הוא יכול לנסות להנדס את השוק, לקבוע מחירים ולמנוע מבצעים, ולנסות לאכוף שרירותית מכירה או השכרה של תשתיות. זה מוביל גם לכך שחברות התשתית לא נלהבות לתקן תשתיות שלהן המושכרות למתחרות, ולפעמים אף גורמות לחבלות מכוונות.

המונופול (החלקי), אם כן, קיים אצל הוט בהגדרה בחוק; המבצעים שהיא מציעה אינם תוצאה של המונופול אלא להפך, תוצאה של הכורח שלה להתחרות, והם לטובת האזרח – עד כמה שהרעיון של הוזלת מחירים לטובת הצרכן יכול להישמע מופרך עבור פקיד מן השורה.

אם רוצים באמת להגביר תחרות, אפשר להתחיל בביטול המונופול החוקי הזה ובפיזור מועצת הכבלים והלוויין, מה שאולי יגביר תחרות ויוזיל מחירים, אבל מצד שני יוביל לחיסול תקנים רבים במשרד התקשורת. יש לכם רעיון מדוע משרד התקשורת יכול להתנגד למהלך שכזה?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. בפסקה הזו:
    "התשובה הקצרה היא שהם באמת לא יכולים, והם באמת לא מתנהגים כמו מונופול. גוגל, פייסבוק, אפל ושות’ מציעות שירותים זולים במחירים טובים, אף שהן שולטות בנתח שוק ענק, כי הן יודעות שאם המחירים יעלו או איכות המוצרים תרד, המתחרים ינגסו בנתח השוק שלהן וכך רווחיהן יקטנו."
    אבדת אותי.
    רואים שמעולם לא פרסמת בפייסבוק.
    הם כל הזמן משנים את הכללים, מוחקים חשבונות פרסום בלי סיבה אמיתית (ואין עם מי לדבר) ומייקרים את הפרסום.
    במקרה הזה (ובוודאי בפסקה הזו) אתה טועה

    1. העצמת תחרות על ידי פקידים בדרך של פגיעה ביורוקרטית ב"מונופול" ותקנות שונות, הינה כלכלה מתוכננת, ושיעור הצלחתה והישגיה אינם גדולים יותר מאשר שאר האמצעים של כלכלות מתוכננות. לא בכדי התנגדה איין ראנד נחרצות לכפיית תחרות באמצעים ישירים. כלכלה מתוכננת היא תמיד רוע תאורטי ואנושי

  2. את התיאוריות שלך תשאיר לאקדמיה.
    אתה לוקח חצאי אמת ומנסה להצדיק תמחור לא הוגן.
    אי אפשר להשתמש במושג שוק חופשי ולתת את הוט כדוג! בשום משק בישראל אין שוק חופשי אולי כמו שאתה מתאר הדבר שהכי מתקרב לשוק חופשי זה הסלולר בלבד.
    דבר שני תפסיק להאשים את הפקידים במקום את הממשלה.
    פעם אחרונה שבדקתי הצבעתי למפלגות ולא לפקדים. אם אתה מאשים את הפקידים אז בשביל מה להצביע בבחירות?

    1. לפי תקדים "פרשת בזק" אי אפשר להאשים את הפוליטיקאים כי אם פוליטיקאי לא מיישם מה שקבע הפקיד ה"מקצועי" הוא נחקר עם כל בני משפחתו עם חפ"ק מיוחד בחשד להפרת אמונים לפי פרשנות של רוני אלשיך וברוך קרא…

    2. על פי חוקי העבודה במדינה שלנו, שר לא יכול לבצע רפורמות במשרד שלו הכוללות פיטורי עובדים. אז איך אפשר להאשים את הפוליטיקאים?

      אז האשמה היא במחוקקים, שלא עושים סדר בחוקי העבודה וביתר הנזקים הבירוקרטיים. אבל כל פעולה כזו גוררת סערה תקשורתית שפוגעת בכוחו של המחוקק, כי לא יבחרו בו.

      אז האשמה היא בבוחר שמתייחס ברצינות לבירוקרטיה ולשטיפת המוח התקשורתית. ולכן גרשוני הנהדר מנסה לשכנע את הבוחר לחשוב טוב יותר על החופש הכלכלי במדינה.

      אבל אז בא איזה יוני ומגיב…

  3. וכל הזמן התקשורת ופקידי השמאל מנסים לחנך אותנו ולהסביר לנו שחברי הכנסת שבחרנו אינם ראויים למשול. הם תמיד בבחינת "החשוד המיידי" , אסור לתת להם סמכויות או כח כלשהו כי תמיד הם ינצלו אותו לרעה. את הכח והסמכויות יש לתת , כמובן, לפקידות ה"מקצועית" שיודעת מה היא עושה ורק עליה אפשר לסמוך. וכמובן שאסור לתת לפוליטיקאים את הזכות לבחור פקידים כלבבם שיממשו את האג'נדה שבזכותה נבחרו. הפקידות היא זו הבוחרת את עצמה באמצעות "ועדות איתור" שאותן מאיישים – כמה מפתיע , פקידים.
    מישהו צריך לעשות סדר במדינה הזו ולהחזיר את השלטון לנבחרי העם. אנחנו בחרנו אותם. אם הם לא טובים , נחליף אותם בעוד 4 שנים (או פחות). הפקידים הם כמו מסמר בלי ראש וגם אם הפקיד ה"מקצועי" אינו יעיל , מערים קשיים על רפורמות או סתם על החלטות ממשלה ומתעמר באזרחים, אנחנו תקועים איתו וצריכים לסבול אותו ואת מעשיו עד שימות או עד שיצא לגימלאות.
    צריך להוריד חסמים רגולטוריים ולא להגביר רגולציה. המשמעות של הגברת הרגולציה היא גיוס פקידים נוספים שיבדקו את המצב ויאכפו את הרגולציה. וכל זה נעשה על חשבוננו ובמימוננו. והכל נעשה כמובן בשם "המקצועיות" הקדושה. והגענו לכזה אבסורד ששר , נבחר ציבור , חייב להישמע לדרג ה"מקצועי" במשרדו, שאם לא כן מיד תיפתח חקירה נגדו.

  4. אם כבר להזכיר התערבות שנעשתה בשביל ש(שנמשיך) לשלם יותר (בשביל שמישהו ירוויח יותר): אז יש את הפרשה שמנכל משרד התקשורת (שלמה פילבר, שמונה על ידי ביבי) תקע את הרפורמה של משרד התקשורת לעניין שרותי הטלפון הקווי. הסיבה: בזק מרוויחה יפה מאוד מהשרותים האלו, והבעלים של בזק הוא חבר של ביבי.

    לעניין המדובר עם חברת הוט, זה נראה בדיוק הפוך: המהלך הזה קשור לניסיון של חברת הוט לשבש את התחרות בשוק התקשורת על ידי הצעת מחיר הנמוך ממחיר העלות של המתחרים ללא התשתית. ולכן הרגולטור התערב, וכנראה בצדק. בשוק חופשי יש כל הזמן כשלים ואם יש רגולטור שפועל ממניעים ראויים, התערבותו ראויה.