ממלכה במשבר: הר הגעש הירדני קרוב לפיצוץ

המצב הכלכלי המתדרדר, מיליוני פליטים והמתחים בין הקבוצות השונות מערערים את הסדר במדינה והובילו לגל מחאה חריף מאי פעם נגד המלך

צריך להתחיל לדאוג? המלך עבדאללה | ויקיפדיה

מאז שלהי שנת 2010, אז פרץ 'האביב הערבי' שערער את סדרי המשטר והחברה ברבות ממדינות המזרח התיכון, עלו השאלות האם ומתי יגיעו גלי ההדף גם לירדן. עד כה הצליח המלך עבדאללה לעצור בגבולות הממלכה את התקדמות התהליך ההרסני, אם כי לאורך שבע השנים האחרונות היו מידי פעם הבלחות של תמיכה בארגון המדינה האסלאמית (דאעש), בעיקר בעיר מעאן שבדרום המדינה, ובמחנות הפליטים הסורים שבצפונה.

ארגוני הביטחון של הממלכה, המוח'אבראת, הם הזרוע העיקרית של שימור השלטון, אבל חשוב לציין שגם גורמים חיצוניים – ארצות הברית, מדינות אירופה וישראל – שומרים ללא הרף על הממלכה מפני כוחות המבקשים לערער את כל סדרי העולם המודרני.

ישראל במיוחד רואה בממלכה ההאשמית הירדנית אזור חייץ בינה ובין התוהו ובוהו המאפיין את המדינות השכנות ממזרח – עיראק וסוריה. השלום עם ירדן נתפס בישראל כנכס אסטרטגי שיש לשמור עליו מכל משמר, גם אם ישראל נאלצת לשלם בעבורו במטבע קשה של ריבונותה בירושלים.

בכל עת שפורצות פעולות אלימות בבירת ישראל מן הצד הערבי-אסלאמי ישראל נכנעת לתכתיבי ירדן, אשר קיבלה בהסכם השלום מ-1994 מעמד של "שומרת המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים". התחושה המנחה את ישראל להיכנע לתכתיב הירדני היא החשש – ואולי אפילו הפחד – שאי עמידתו של המלך על חובותיו הנובעים ממעמדו זה תביא לערעור הלגיטימיות של שלטונו וזעזוע היציבות של ממלכתו.

בין העיר לכפר

כאן חשוב לומר משהו על ההרכב התרבותי של אזרחי ירדן. להוציא את הפליטים מסוריה ומעיראק, אלו מתחלקים באופן גס וסכמטי לשתי אוכלוסיות: בדווים ופלסטינים. הבדווים המהווים כרבע מאזרחי הממלכה הם אנשים עם רקע תרבותי שבטי ומדברי, ואילו הפלסטינים – המהווים כשלושה רבעים מהאזרחים – הם תושבי הכפרים ("פלאחים") והערים ("מדנים") של אזור עמאן וצפון ירדן, או פליטים ומהגרים שעברו מאז 1948 מזרחה לנחל הירדן.

בעולם הערבי קיימים הבדלים תרבותיים גדולים בין בדווים לחקלאים ותושבי עיר, וכל קבוצה מסתכלת על הקבוצות האחרות מגבוה. תושבי הכפר והעיר רואים בבני המדבר נחותים ופרימיטיבים, ולכן למשל יש מעט מאוד מקרים של נישואין בין הקבוצות הללו.

עבדאללה עם המלכה ראניה | ויקיפדיה

מאז שנוסדה "אמירות עבר הירדן" בשנת 1921 הסתמכו מלכיה – עבדאללה הראשון, נכדו חוסיין בן טלאל ועבדאללה השני בן חוסיין – על הציבור הבדווי שאייש את משרות הביטחון, הצבא והאדמיניסטרציה. הפלסטינים, שלרוב הודרו ממשרות ממשל וביטחון, הופנו אל הצד הכלכלי והם המגזר הנושא את הממלכה מהבחינה הכלכלית. הם גם זוכרים את "ספטמבר השחור" של 1970, אז טבח המלך חוסיין באלפי פלסטינים שתחת הנהגת יאסר ערפאת ניסו לערער על שלטונו.

כדי לגשר על הפער והמשקעים המרים בין האוכלוסיות, התחתן המלך עבדאללה השני עם אישה ממוצא פלסטיני, ראניה יאסין. האם הנישואין הללו אכן יוצרים גשר או האם הם מדגישים וממחישים את שליטת המלך באמצעות סייעניו הבדווים בציבור הפלסטיני, זו שאלה שהתשובה עליה היא בעיני המתבונן: זרים רואים בנישואין אלו גשר חיובי, ואילו רבים בקרב הפלסטינים רואים בהם עניין פוליטי שלילי ואפילו בגידה מצידה של המלכה בכך שהיא משתפת פעולה עם המדכאים.

רחובות זועמים

בשנים האחרונות, ובעיקר מאז שפרץ "האביב הערבי", עלתה בעולם הערבי חשיבותו של הרחוב והתגבר כוחם של ההמונים. גם אמצעי התקשורת החברתית מעניקים להם קול חזק והשפעה, שנמנעו מהם כל עוד הייתה התקשורת תפוסה בידי השלטון ומשדרת רק את מה שהוא מסכים ורוצה.

בשנים עברו ראינו לפעמים הפגנות מקומיות בירדן, בעיקר בעיר הדרומית מעאן שתושביה ממוצא בדוי ולא הפכו חלק מהשלטון, ואפילו כאלה שהובעה בהן תמיכה בדאעש. השלטון טיפל בהפגנות אלו בשקט ומאחורי הקלעים, והן שככו ודעכו.

בחדשים הראשונים של 2018 החלה סדרת הפגנות חדשה שלא ראינו כמוה בעבר, והסיסמאות המושמעות בהן מכילות תוכן בעייתי מאוד מבחינת המלך. פרט חשוב מאוד בהקשר זה הוא העובדה שהאנשים המשמיעים סיסמאות אלו מופיעים בפנים גלויים, כלומר הם אינם פוחדים מהמלך או ממנגנוני הביטחון שלו.

הרקע המיידי למחאה הוא ההידרדרות הכלכלית בירדן הנובעת בין השאר מצמצום התמיכה הכספית ממדינות אחרות, בעיקר מדינות המפרץ. הקשיים מתבטאים בעליית מחירים של מצרכי יסוד ובראשם הלחם, מיסים חדשים על המגזר החקלאי (כלומר על הפלסטינים) ועל מכוניות מיובאות, עליית מחירי הדלק והחשמל, ואבטלה הגואה עקב הימצאותם של פליטים רבים מסוריה ומעיראק.

התחושה הכללית היא של חוסר אונים מול כמעט שני מיליון פליטים המציפים את ירדן והורסים את כלכלתה ואת מרקם היחסים העדין בין מרכיביה הדמוגרפיים. החשש בקרב רבים הוא שהשלטון מושחת ונכנע ללחצים חיצוניים של האו"ם וקרן המטבע הבינלאומית בזכות שלמונים שמקבלים ראשי המדינה. בית הנבחרים, שאמור לייצג את האזרחים ולשמור על האינטרסים שלהם, מאשר את התקציב כחותמת גומי ולכן נתפס כמשתף פעולה עם הממשלה ומשפחת המלוכה.

בהפגנות שהתקיימו לאחרונה בעיירה ד'יבאן (70 ק"מ דרומה מעמאן) הושמעו סיסמאות המאשימות את המלך והמלכה בבגידה ושחיתות ודורשות להעמיד אותן למשפט. חלק מהמוחים אף קראו לשימוש באלימות ואיימו כי "המוות יגיע מד'יבאן!…השינוי יתרחש! אנחנו החלטנו: אתה, הסרסור, תראה מאיתנו גיהנום".

ב-12 במארס השנה אמורים היו להיערך בירדן "תהלוכות נאמנות" למלך, אך הן משכו קהל קטן מאוד. אפילו בקרב השבט הגדול ביותר בירדן, בני חסן, נשמעות קריאות בנוסח: "הפחד נעלם, המושחת חייב להסתלק".

בהפגנה אחרת בעיר מאדבא ב-8 במארס השנה מתח עלי אלסניד, חבר לשעבר בפרלמנט הירדני ביקורת חריפה על המדיניות הכלכלית של המלך וקרא: "לך, אינך ראוי להישאר עוד בשלטון!". סיסמה זו רגישה במיוחד, שכן הקריאה "לך!" (בערבית: אירחל) היא בדיוק אותה הקריאה שליוותה את ההפגנות במצרים נגד מובארק, בלוב נגד קדאפי ובסוריה נגד בשאר אסד.

אלסניד המשיך בדבריו החריפים ואמר עוד:

המשחק נגמר, הקדושה המדומיינת שלך נהרסה, מפרשי הספינה שלך קרועים לגזרים, הספינה שרכשת כדי להטביע את אנשיה שבטחו בך, הפכת אותם לעבדים להנאתך ולגחמותיך, השלכת אותם ללא רחם לקשיי החיים. אתה כושל בכל יום ובכל שיר המושמע נגדך ברחוב, וארמונות קדושתך קורסים זה אחר זה…הציבור תובע אותך רטרואקטיבית על פשעיך נגד העם, שהתאחד לזרם אחד נגדך בעוד שאתה נוסע לתוך ביצת הבושה. לך!! אינך יכול עוד להישאר על גופות חלומותינו! נטשת אותנו מובסים, דואגים ואבודים, חסרי כול, חיים בקושי, בלי הדברים הבסיסיים לחיי אנוש, גרמת לנו לשנוא ולתעב זה את זה. לך! לך! הו סרסור, לפני שהמדינה מוקפת באש!! צא מבתינו ומשירנו, אין פחד!!"

מחיר פוליטי וכלכלי

למרות שהרטוריקה המתגברת בחריפותה היא כמעט חסרת תקדים בהשוואה למחאות קודמות בממלכה, יש לסייג את הדברים. הרקע להפגנות הוא אמנם כלכלי, אך כוונתן היא פוליטית לחלוטין. במקרה של ירדן ועבדאללה, הכלכלה והפוליטיקה הן שני צדדים של מטבע אחד, שהוא עובדת הלגיטימיות הפגומה של בית המלוכה הירדני בעיני אזרחיו.

בנוסף לכך, שהסרטונים המתארים את ההפגנות הללו מופצים בעיקר על ידי גופים אופוזיציוניים, השואפים להחליף את השלטון בירדן. אין זה אומר שהסרטונים אינם אותנטיים, אלא שיש לשים את הפצתם בהקשר פוליטי של מאבק אנטי-שלטוני שמנהלים גופים אופוזיציוניים, הן כאלו החיים בירדן דוגמת האחים המוסלמים, והן כאלה הנמצאים במדינות אחרות המעניקות להם מקלט.

השלטון מצידו מודע להפגנות אלו ולסיסמאות המושמעות בהן, והמלך איננו פועל נגדן כדי לאפשר לאנשים "להוציא קיטור" וכך להצטייר בעולם כשליט ליברלי ומודרני, המכבד את זכות הדעה וחירות הדיבור. הוא יודע היטב מה המחיר הפוליטי והכלכלי שיצטרך לשלם על תדמית של מדכא ואכזר, כמו זו של שכנו וחברו לשעבר בשאר אסד.

צריך גם לקחת בחשבון שקיימת אפשרות, תיאורטית לפחות, שההפגנות והסיסמאות המושמעות בהן הן לאמיתו של דבר מוזמנות על ידי השלטון כדי ליצור תמונה של איום על יציבותו שתביא להגדלת הסיוע, הכספי בעיקר, ממדינות זרות החוששות שהאלטרנטיבה למלך גרועה ממנו בהרבה. במזרח התיכון יש מקרים שבהם תיאוריית הקונספירציה היא המציאות.

תהא אשר תהא הסיבה להפגנות אלו, חובה על ראשי קהילות המודיעין של ישראל ומדינות אחרות, להקצות כוח אדם ומשאבים כדי לעקוב אחרי ההתפתחויות בממלכה. העולם לא רוצה להיתפס שוב בהפתעה גמורה כשהר הגעש הערבי יתפרץ, הפעם בירדן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. כל מדינה שיש בה מיעוטים סופה לסבול מהם והם יבקשו להתבדל מה שיביא לפירוק המדינה.זה קורה בכל העולם כמעט וימשיך לקרות בעתיד.כמעט ואין מדינה הומוגנית ולכן כל מדינה עלולה לסבול מפילוג.וזה בכל היבשות והמדינות.גם ערביי ישראל הם מקור לבעיה עתידית ועלולים לבקש עצמאות בעתיד או אוטונומיה תרבותית וכלכלית וניהול עצמי בתמיכת השמאל.

    1. להבנתי אותך אתה בעצם אומר שבחסות אנשי השמאל בישראל , ערביי ישראל ידרשו אוטונומיה לעצמם וידחקו בהכרח יהודים משטח שכרגע נמצא תחת ישראל ( יפו / עכו וכדומה )..

      כלומר , לא מספיק הצרות עם אויבנו הערבים בדרום הארץ ומכל גבול עם ישראל (כולל ירדן שזה רק עניין של זמן עד שהמחבלים משם יצוצו תדיר) גם בתוך שטחנו הידוע והמוסכם ע"י האו"ם נידרש בעתיד "להחזיר" או "לתת" שטחים וכנראה עפ"י דרישה חדשה מצד האו"ם (כמו הדרישה להכיר בפלסטינים שבאו משום מקום).. מה שאומר שלישראל אין ברירה אלא להילחם תמידית בעמלקים ולנהל את הסכסוך איתם עד שהם יותשו . (אנחנו לא נותש מכיוון שלנו אין לאן ללכת מלבד מדינתנו זו).

    2. אוטונומיה תרבותית אינה בעיה וממילא מתקיימת. אוטונומיה כלכלית אינה מציאותית כי ערביי ישראל בחלקם הגדול והמכריע תלויים לחלוטין במשק הישראלי. בליבם הם מודים על כך. היה בטוח בכך.בקשר לבעיתיות של מיעוטים ,אכן צודק.בעייתי ופתח לצרות.

  2. אין ספק שהממלכה ההאשמית תיפול במוקדם או במאוחר. הסיבה שעד היום האחים המוסלמים לא הפילו אותה, היא שברור להם שנפילתה תביא לפיצוץ בועת השקר הפלסטינית. לכן הם מתאפקים בכל כוחם בתקווה שישראל תיכנע ללחץ ותקים "מדינה פלסטינית" ביו"ש, מהלך שיוציא מהאופוזיציה הירדנית אנחת רווחה, יפיל את המשטר ההאשמי ויצרף את שתי גדות הירדן ל"פלסטין הגדולה" מכפר סבא עד גבול עיראק (זה כמובן אחרי שנתמקח עם הפלסטינים המסכנים על כל מילימטר אדמה, כי לקחנו לאומללים 78% מהארץ).

    הצפי הזה צריך לפסול מראש כל רעיון של חלוקת ארץ ישראל המערבית. כל אפשרות אחרת, כולל השארת המצב הנוכחי לעוד כמה דורות, עדיפה מאות מונים על הקטסטרופה שתתרחש כאן אם חלילה ניכנע ללחץ האנטישמי המופעל עלינו.

  3. ערביי ישראל ביום מן הימים יקומו וימרדו ואז השמאל יתמוך בהם כהרגלו כבר היום ארגונים ערביים ישראלים עדאללה וזוכרות מובילות לזכות השיבה ורוב ערבי בישראל כלומר כל מהותם בחיסול המדינה היהודית.אני צופה שיום אחד לאחר נפעלת המשטרים החילונים בירדן.מצרים.סוריה.אנו נותקף בידי מצרים.ירדן.סוריה.לבנון.עזה.יחד עם ערביי יוש וערביי ישראל.אמנם אנחנו נהיה במצב קשה מאוד אבל ההרס והחורבן שאוייבינו יזכו לקבל יהיה כה גדול וההשלכות יהיו זהות לנכבה א' במהדורה שניה.הרווח שלנו יהיה לעשרות שנים.אמנם במחיר גבוה ויקר אבל אויבינו לא קשובים למכאובינו ורחשי ליבנו הם עושים ככל יכולתם להרוג בנו כמה שיותר.למרות הכל אני אופטימי ומאמין בהישרדות שלנו לנצח.כרגע צריך להתמקד בריבוי העליה ופיזור העולים ברחבי הארץ.כדי למנוע מערביי ישראל ליצור כיסי אוטונומיה עתידיים.וכן להגדיל את ההתיישבות ביוש.ובדרום הארץ וצפונה.כי כל מקום שיש ריבוי ערבים הם פתח לבקשה לעצמאות.הוכח שערבים ומוסלמים ההיגיון שלהם הוא שונה לגמרי מהיגיון של אדם מערבי.והצפי למעשיו תמיד לוקה בחסר עקב חוסר ההבנה והלך החשיבה של הערבי המוסלמי.

  4. משענת קנה רצוץ קלאסי

    בחברה מוסלמית יש רק כיוון אחד להיסטוריה – הקצנה מוסלמית, לוחמנות כלפי הכופרים. בדרך יש כמה מהמורות, אך הסוף ידוע. כמו שאמר פעם מר קידר בעצמו: "בחברה הערבית לא משנה מה אומר הפרט למצלמת ה=CNN, משנה מה עושה הקולקטיב" (ה"כלל" בעברית, אני מניח). וכמו שבריה"מ נפלה לפחות חלקית בגלל שלא עצרו את הקלטות למכשירי הווידיאו שהראו את המערב ואת פשיטת הרגל שק הקומוניזם, כך המרשתת היום מאפשרת לחברה המוסלמית מהביע את רחשי ליבה האמיתיים, להפיל רודנים חילוניים ולהשיג את משאלת ליבה האמיתית – חליפות פן-איסלאמית.

    חליפית כזו, אולי תוך מלחמת רצח-עמים בין השיעה לסונה (מלאכת צדיקים נעשת בידי אחרים) לא יכולה שלא לבוא. כבר ראינו הבזק מזה אבל זה יחזור וזו תוצאה בלתי נמנעת, רק שאלה של זמן, כמו צונאמי יעיף בדרכו גמדים שפלים כמו בנו של חוסיין. ואגב, שימו לב לצעיף שהמתחזה הזה לובש – מס שפתיים ל"פלסטינים" – "אני אחד מכם, נאמן למטרתכם להשמיד את ישראל, הנה, אני מקפיד ללבוש צעיף אל-אקצה, בבקשה, אל תטרפו אותי"…

  5. מה זה לעזאזל "פלסטינים"?

    יש בכלל מילה כזו? באיזו שפה? מה השורש הלשוני שלה? מה פירושה? למי יוחסה באמת, מתי ובאילו
    נסיבות?

    1. יש מלה כזו, רק שהכתיב המדויק שלה הוא פלש-תינים, מלשון פלש.
      מקור המלה הוא בתורה, שם נקרא העם שפלש לאזור רצועת עזה – פלשתים.
      לא ברור למה מר קידר, יהודי, חובש כיפה, מומחה למזרח התיכון, מתעקש לכתוב את שמם של הפולשים בשגיאה גסה.
      למען הסר ספק, אין, ולא היה מעולם, קשר בין העם הפלשתי הקדום (שנכחד ונעלם בתקופה היוונית) ובין צאצאי מהגרי עבודה מוסלמים ואחרים שהתיישבו בארץ ישראל מלפני כ-100 שנים. ג'סר א-זרקא מהוה דוגמה מצוינת לכך.

  6. בוא נחשוב רגע:

    1) האביב הערבי פרץ לפני מספר שנים והביא למהפיכות במספר מדינות ערביות.
    2) בשנים האחרונות האביב הגיע לרוויה, אין הפיכות חדשות, אלא מלחמות המשך. הבלאגן הספציפי הזה דועך.
    הערה ל 2) סביר שיתחיל בלאגן חדש באזורנו, אבל משהו שונה. כנראה חרחורי מלחמה איראניים, ולא מלמחות אזרחים.
    3) ירדן שרדה את הגל האדיר בסיוע ישראל וארצות הברית.
    4) ישראל וארה"ב עדיין חזקות ותומכות בירדן.

    מכאן המסקנה היא שלא סביר שהמשטר הירדני ייפול. זו כמובן מסקנה גרועה לעיתונאי – ברוב המקרים האמת משעממת.

  7. אני כולי תקווה שכל מדינה או גוף שפגע.פוגע.יפגע בעם ישראל יפול ארצה יתמוטט יתפרק וכל רע יקרה לו זה כולל.את גרמניה.אוקראינה.המדינות הבלטיות.רוסיה.מצרים.עזה.לבנון.חיזבאללה.חמאס.הרשות.ירדן.איראן.סוריה.עיראק.סודן.תימן.סעודיה.קטר.בריטניה.צרפת.כל אירופה.המזרח התיכון.אני מאחל להם שמדינות אלו יתפרקו לגורמים וכאוס רב ישרור בהם.מלחמת אזרחים.טרור וכל הצרות שבעולם.כל אלו שפכו דם יהודי כמים ואיחולי שיבואו על עונשם.

  8. ממשלת ישראל צריכה להציב לעבדאללה מלך ירדן תנאי, בתמורה לעזרה בשימור ממלכתו. והתנאי הוא: שיודיע ברבים שהם, הירדנים, מעבירים את הפיקוח על הר הבית לישראלים!
    בלי זה – אין עזרה !!