במשמרת של בנט: החינוך הפרוגרסיבי מחלחל לבתי הספר הכלליים

משרד החינוך מתגמל בתי ספר על הטמעת שיטות מבית "המכון הדמוקרטי", שאחד מבכיריו לשעבר משמש כיום סמנכ"ל המשרד; לפחות בי"ס אחד כבר צנח במדד ההצטיינות

יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. שר החינוך בנט ומנכ"ל המשרד אבוהב | פלאש90

שנת הלימודים נפתחה זה מכבר, ובתוך כל פסטיבל ההדתה המתרגש עלינו, חשוב להתייחס למגמה שונה לחלוטין שמתפתחת בשנים האחרונות ולאחרונה תופסת תאוצה: השתלטות החינוך הפרוגרסיבי על בתי הספר בארץ.

לפני שנסביר מהו החינוך הפרוגרסיבי ונפרט כיצד הוא משתלט, חשוב להדגיש כי אם היה מדובר בהתפתחות שנוגעת לבתי ספר פרטיים, כפי שהיה בעבר, לא הייתה כל בעיה: כל קהילה יכולה ליישם גישות חינוכיות כראות עיניה, על יתרונותיהן וחסרונותיהן. אך כאשר שינויים חינוכיים רדיקליים למדי נכנסים למערכת הציבורית ולבתי הספר ללא כל דיון והסכמה מצד ההורים השבויים, חשוב להציב תמרורי אזהרה.

אחד מהגופים שפועל להחדיר את החינוך הפרוגרסיבי אל המערכת הציבורית הוא 'המכון הדמוקרטי' (עד לא מזמן 'המכון לחינוך דמוקרטי') שזו מטרתו המוצהרת, והוא נהנה מתקציבים של משרד החינוך לצד שיתופי פעולה ומגישה חופשית למדי אל בתי הספר.

המכון מעביר הכשרות למורים המוכרות כגמול השתלמות, מלווה תהליכי שינוי בבתי ספר ותיקים ומסייע להקמת בתי ספר חדשים "ברוח בתי הספר הדמוקרטיים". לאחרונה החל להפעיל המכון תכנית בשם "החלוץ החינוכי" שמכשירה מורים מצטיינים מבתי ספר בכל הארץ ומנחה אותם בביצוע פרויקטים שהם מבצעים בתוך בתי הספר. מסתבר שמשרד החינוך מתמרץ בתי ספר להשתתף בתכניות אלו על ידי תוספת שעות תקן לבתי הספר, שהן משאב יקר ערך.

איל רם | צילום מסך

ייתכן כי הגישה הנוחה של המכון הדמוקרטי למערכת החינוך קשורה לעובדה שמנכ"ל המכון עד 2014, איל רם, משמש מאז כסמנכ"ל עובדי הוראה במשרד החינוך ואחראי בין השאר על הפיתוח המקצועי של המורים והכשרתם, על ההשתלמויות וקידום המורים.

רם מונה בתקופתו של שי פירון, שהרפורמות אותן ביצע במערכת כמו "למידה משמעותית" ו"האחר הוא אני" התכתבו עם הרעיונות המהפכניים אותם מנסה המכון לקדם. כיום ממשיך רם לקדם את מורשתו של פירון באמצעות הגדלת מעורבותו של המכון בראשותו עמד בעבר.

הוראה ישירה – out, פרוייקטים עצמאיים – in

המכון שואף להטמיע ערכים דמוקרטיים של שותפות וסובלנות בקרב האוכלוסייה, ויחסית נזהר שלא לנקוט עמדות פוליטיות, אך התפיסה החינוכית שהוא מקדם לשם כך בעזרת תמיכה אקדמית נרחבת, בעייתית מבחינות רבות.

ההוגה המזוהה יותר מכל עם החינוך הפרוגרסיבי הוא הפילוסוף ג'ון דיואי שכתב על כך כבר לפני מאה שנה, אך עד היום אנשים רואים בגישה הזו את הבשורה החדשנית לה זקוקה מערכת החינוך. גישה זו שמה את הילד במרכז ומעדיפה לפתח את סקרנותו העצמאית על פני הקניית ידע שנחשב לחשוב בעיני החברה.

תפקידו של המורה משתנה, לפיכך, מגורם סמכותי המעניק ידע למדריך המלווה את התפתחותו הטבעית של הילד. זירת הלימוד האידאלית היא מחוץ לכיתה, "בשטח", בשיטת learning by doing"". אחת השיטות החינוכיות שמיישמות את המשנה הפרוגרסיבית היא שיטת ה-PBL (Project Based Learning,) שמתפשטת בבתי הספר בארץ, ומחליפה את שיטת הלימוד המסורתי בלימוד באמצעות פרויקטים שהתלמידים מכינים תוך לימוד קבוצתי.

כפי שאמר איל רם בראיון לאחר כניסתו לתפקיד, "פעם המורה היה מלמד את "מה שצריך לדעת", היום מותר לנו לחשוב מה שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים לברר הכול בלחיצה של כפתור וכל הדעות לגיטימיות. המורה צריך לעזור לעצב את הזהות בתוך עולם זה".

דבריו מזכירים את דברי השר לשעבר פירון, שאמר בנאום לפני כארבע שנים: "אנחנו נמצאים היום במקום שהידע נמצא בסמארטפון של התלמיד והרבה פעמים הוא יודע הרבה יותר ממה שהמורה יודע כי הוא תוך שנייה ייכנס לוויקיפדיה יעלה את גוגל ויימצא איזה פתרון כזה או אחר".

על פי גישה זו אם כן, למורה אין כל יתרון על גוגל, והירארכיה של הידע ואבחנה בין עיקר לטפל כבר אינן לגיטימיות, כי מי יחליט עבור הילדים מה בסיסי וחשוב ומה שולי ואזוטרי? אז שולחים את הילדים לעשות גוגל ולהציג תוצרים.

אין ספק שמעורבותו הפעילה של התלמיד בלימוד החומר והיכולת להשתמש ביכולת היצירתית על מנת להפנים את החומר באופנים שונים הן חיוביות ולעיתים חיוניות. גם בבתי ספר מצטיינים שדוגלים בהוראה ישירה משלבים פעילות כזו, אך שיטת ה-PBL לוקחת את זה לקצה: היא מוותרת כמעט כליל על הוראה פרונטלית, ומדגישה ידע יישומי על חשבון השכלה יסודית סדירה.

מקור ההשראה לבתי הספר שנוקטים בגישה זו הוא בית הספר הייטק-היי בסן-דייגו שמשלחות מישראל מבקרות בו מפעם לפעם וחוזרות נפעמות מהחדשנות והאווירה הלימודית. עיריית חולון למשל, החליטה להכניס את השיטה לכל התיכונים בעיר ולהקים תיכון חדש על טהרת השיטה.

בית ספר זה, שנקרא בשם היצירתי "בית הספר החדש", הוקם לפני חמש שנים ומלווה מאז על ידי המכון הדמוקרטי, כך שהוא כבר לא יכול לטעון לחבלי לידה. אך התוצאות שלו על פי התמונה החינוכית של משרד החינוך רחוקות מלהרשים: שיעור התלמידים המצטיינים בעברית עומד על 13% לעומת 31% במוסדות דומים, במתמטיקה 15% מצטיינים לעומת 37%, ובמדע וטכנולוגיה 11% לעומת 33%. רק באנגלית הצליח בית הספר לעבור במקצת בתי ספר המקבילים אליו, מה שכנראה לא יסייע לבית הספר לשלב תלמידים רבים בתעשיית ההיי-טק בעתיד.

התיכון בשוהם, עליו כתבנו כאן לא מזמן בנסיבות אחרות, החליט גם הוא להחיל את השיטה, מה שהביא להידרדרות מהירה שלו במדדי ההצטיינות של משרד החינוך בשנתיים האחרונות.

נתוני תיכון שוהם | מתוך אתר משרד החינוך

כשהאתוס הטכנולוגי-סטארטאפיסטי משתלט על החינוך, בשביל מה צריך למלא את ראשי הילדים בידע כללי מן העבר, שלא יסייע להם להגיע בבוא היום אל האקזיט הנכסף? ישנם לא מעט מומחים, כולל תומכי השיטה, שמתריעים מפני התלהבות יתרה ממנה שתפגע בהתפתחות התקינה של התלמידים, ומחקרים חשובים מראים כי הוראה פרונטלית חשובה ביותר עבור הזיכרון לטווח ארוך, שלא משתפר באותה מידה כאשר מבצעים פרויקטים מעשיים.

לאן שטה ספינת משרד החינוך?

המעטפת האקדמית והתקשורתית שניתנת לכל היוזמות החדשניות בחינוך היא אדירה. הרי ישנו כמעט קונצנזוס ציבורי שמשהו במערכת החינוך הקונבנציונלית לא עובד טוב, וש"צריך לקדם את מערכת החינוך אל המאה ה-21". כל שיטה שנודף ממנה ריח חדשני ומהפכני מתקבלת בהתלהבות, ללא דיון רציני לגבי מה אנחנו רוצים לשנות מהיסוד ומה אנחנו רוצים פשוט לשפר.

מנטרות ניו-אייג'יות של כל מיני קואוצ'רים חינוכיים על החשיבות "לחנך ליצירתיות" במקום לדחוף ספרי לימוד מוגשות לנו בכלי התקשורת כתורה משמיים, למרות שהן לא מגובות מחקרית, ואף אחד לא יודע להסביר איך באמת מחנכים ליצירתיות, ואם זה אפשרי בכלל.

האם במאה ה-21 אין מקום להוראה פרונטלית ולאוריינות תרבותית? האם חזון ההשתלבות בהייטק הוא החזון הטבעי של הדור ואין בלתו? שוב, ראוי להזכיר כי לשאלות אלו לא צריכה להיות תשובה חד משמעית. אוכלוסיית הילדים מגוונת וכך גם צרכיהם וכישרונותיהם, ואם יש קהילות שמעוניינות בחינוך פרוגרסיבי, זכותן לאמץ אותו ולשאת בתוצאות לחיוב ולשלילה. אך כאשר מתרחש תהליך זוחל של מעבר המערכת הציבורית כולה לגישה מהפכנית כזו מבלי שניתנת להורים אפשרות הבחירה, ראוי לכל הפחות לקיים דיון במחירים ולאפשר להורים לבחור אם הם מעוניינים בחינוך כזה לילדיהם.

מהלכים אלו מצטרפים למגמה רחבה יותר שמתחוללת במערכת החינוך המנסה לגרום ללימוד בבתי הספר להפוך לחוויה נחמדה יותר ופחות מאתגרת ומלחיצה. כך הוחלט לאחרונה במשרד החינוך להפחית בצורה משמעותית את שיעורי הבית בבתי הספר היסודיים משום שזה יוצר חוויה מלחיצה עבור הילדים, והוכח במחקרים מסוימים כלא מועיל לשיפור הציונים.

נראה כי במשרד החינוך מתנהלות כיום שתי מגמות סותרות באופיין: הראשונה היא הניסיון לחזק את לימודי הליבה ולשפר את הציונים בהם, והשנייה אותה תיארנו כאן – חיזוק היצירתיות והעבודה העצמית של התלמידים על חשבון ההוראה הישירה.

מבלי לצדד באף אחת מהשיטות, אין ספק שהן סותרות. אם נדמה היה כי במשמרתם של שר החינוך בנט והמנכ"ל אבואב המערכת התרחקה מהלמידה המשמעותית של ימי שי פירון וחזרה לחזק את לימודי הליבה ולשפר ציונים, נראה כי מתחת לפני השטח המכון הדמוקרטי בסיועו של הסמנכ"ל רם מטים את המערכת בחזרה אל הגישה הפרוגרסיבית. הקלישאה שבמשרד החינוך יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה מעולם לא הייתה נכונה יותר.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה:

"משרד החינוך מוביל במערכת החינוך מדיניות ברורה של למידה וטיפוח בוגר המושתתים על עקרונותיה של מדינת ישראל בהיותה יהודית ודמוקרטית. לאור ערכים אלה, מגובשות תכניות הלימודים, תכניות ההישגים והתכניות הערכיות.

דמות הבוגר אינה יכולה להיבנות רק מבניית ידע אלא גם ובהכרח מבנייה של ערכים המושתתים על היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. המשרד אינו שוקד על שמריו ומתאים את גישות הלמידה לשונות הגדולה הקיימת בקרב התלמידים הבאים בשערי מערכת החינוך הישראלית. לאורך שני העשורים האחרונים  שילב המשרד גישות חינוכיות שונות ומגוונות, מתוך תפיסה שאין שיטת לימוד אחת או מסגרת לימודים אחת שניתן להחיל על כלל האוכלוסיות.

בהתאם לזאת, כבר בשנת 2002 הוא השתמש בשירותים של מספר גופים חיצוניים לפיתוח מקצועי של עובדי הוראה, ובכללם המכון לחינוך דמוקרטי. שירות זה נמשך ברצף עד לשנת 2015, עת נכנסו גופים ובכללם המכון לחינוך דמוקרטי באמצעות מכרז. תכנית "חלוץ חינוכי" המובלת על ידי המכון הדמוקרטי, היא מתוכללת על ידי המינהל הפדגוגי ולא על ידי המנהל להכשרת עובדי הוראה. התכנית החלה לפעול עוד טרם כניסתו של איל רם לתפקיד, ובל מקרה היא אינה מצויה תחת אחריותו או ביצועו.

מגוון השיטות החינוכיות אינן סותרות את מדיניות המשרד שפועל באופן שקול ומדוד לקידום ההישגים הלימודים במקצועות הליבה שמהוות חלק בלתי נפרד מטיפוח דמותו של הבוגר. כדי להבטיח שהמדיניות תבוצע הלכה למעשה, עורך המשרד ניטור באמצעות מבחני המיצ"ב ומבחני הבגרות. שני כלים אלה עובדו ל- 21 מדדים המצויים בתמונה החינוכית שמפרסם המשרד לכל הציבור הרחב באמצעות מערכת השקיפות".

בהתייחס לפעילותו הספציפית של המכון לחינוך דמוקרטי: "יצויין כי פעילותו החלה במערכת החינוך בשנת 2002-2014 עוד טרם נכנס איל רם לתפקידו כסמנכ"ל מינהל עובדי הוראה. בשנת 2015 הצטרף המכון למאגר של גופים המבצעים פיתוח מקצועי של מבצעים פדגוגיים מאחר שעמד בתנאי הסף הנדרשים. במאגר זה קיימים בסך הכל 61 גופים שמבצעים פיתוח מקצועי, בהם: אוניברסיטאות, מכללות, מכונים (כגון: יד ושם) וכו'".

אשר לסמנכ"ל מינהל עובדי הוראה: "עם כניסתו של איל רם לתפקיד בשנת 2014 הוא חתם בתאריך ה- 13.7.2014 על הסכם לניגוד עניינים. הסכם זה התייחס לעבודה מול המכון לחינוך דמוקרטי ומכללת סמינר הקיבוצים, בנושא של פיתוח מקצועי. המשרד פעל על פי ההסדר לניגוד עניינים".

מהמכון הדמוקרטי נמסר בתגובה:

"המכון הדמוקרטי  מסייע למערכת החינוך להכשיר את תלמידי בית הספר לאתגרי המאה ה – 21 ולהקנות להם כישורים וכלים שיסייעו להם להתפתח ולמצוא את עתידם המקצועי בעולמות הדיגיטליים והמודרניים של המחר. בלשון המשרד "פדגוגיות מוטות עתיד"  – פדגוגיות אותן מקדמים הן השר נפתלי בנט והן המנכל שמואל אבואב. 

כדי לעשות כן, מטמיע המכון הדמוקרטי בשנים האחרונות שיטות הוראה חדשניות בקרב מאות בתי ספר ורשויות במדינה, בדגש על הפריפריה החברתית והדמוגרפית. שיטות הוראה אלו ובהן הPBL, הינן שיטות פדגוגיות בינ"ל הנהוגות במדינות המתקדמות ביותר בOECD ומותאמות ליכולות הנדרשות מהתלמידים במבחני הפיז"ה בשנים האחרונות. מדובר בפדגוגיות הנהוגות בין השאר במדינות כגון פינלנד, המהווה מודל למערכת החינוך הפורמלית בישראל.

חשוב להבהיר כי שיטות הוראה אלו אינן עוסקות בתכני הלימוד אלא בדרך ההוראה ועל כן ניתן ליישמן בכל מקצועות הלימוד ובראשם – על לימודי הליב"ה. בניגוד לנטען, תוכניות אלו הן חלק מהותי בעלייה באחוזי הזכאים לבגרות, בעליית ציוני המיצ"ב ובהצלחת התכניות הלאומיות להוראת מתמטיקה ומדעים, אנגלית ועברית שמפעיל משרד החינוך.

למען הסר ספק – המכון אינו מקבל תמיכה ולו בשקל אחד ממשרד החינוך או ממשרד ממשלתי כלשהו אלא משולם עבור שירותים אותם הוא מספק למשרד כולל השתלמויות לאחר שזכה במכרז של המשרד כמבצע פדגוגי, יחד עם עשרות ארגונים נוספים. תכנית חלוץ חינוכי מוכרת על ידי משרד החינוך כתכנית דגל העוסקת בפיתוח צוותי הוראה וצמצום פערים בפריפריה החברתית גאוגרפית. התכנית פועלת בכל זרמי החינוך כולל ממלכתי, ממלכתי דתי ערבי".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 תגובות למאמר

  1. בנט ("שומר נגיעה"), שקד ("שומרת שבת") ומועלם (נציגת ארגון "קולך" בכנסת") פועלים כמו סוסים טרויאנים ב"בית היהודי" כדי לגרור אותנו למחוזות הקרן החדשה לישראל: ניאו-רפורמים, פמיניסטיות, להט"בים, יאיר לפיד, חיסול "ישראל היום" וכל השאר. מאז שבנט ושקד השתלטו על המפלגה הדתית לאומית, המפלגה הפכה לתאומה של "יש עתיד" והאתרים של "ערוץ 7" ו"מקור ראשון" הפכו לסניפים של ידיעות אחרונות. כנראה שבנט ושקד הם "המפד"לניקים החדשים" שחדרו למפלגה הדתית-לאומית כדי לחזק את האג’נדה של "יש עתיד" כמו ש"הליכודניקים החדשים" חדרו לליכוד.

    https://www.inn.co.il/News/News.aspx/381740

    http://rotter.net/forum/scoops1/497487.shtml

    http://rotter.net/forum/scoops1/389753.shtml

    1. מסכימה עם כל מילה שכתבת! אך לעזאזל , היכן הציונות הדתית האמיתית והרבנים בסיפור הזה , שיתעוררו כבר . שקד ובנט מנצלים אותם כדי לקדם את עצמם. שיעיפו אותם לכל הרוחות. תראה מה הם עושים עכשיו לקואליציה בנט בכוונה יחד עם כחלון פועל כדי להפיל את הממשלה. האפס הזה לא יירגע עד שהוא ייפגע בנתניהו.עוד החסידים של שני אלו טוענים שהם יעברו לליכוד ומשם הדרך לראשות הממשלה בטוחה. מקווה שלא יעברו לליכוד , כי אני בטוח לא אצביע לליכוד אם שני אלה יתקבלו שם.
      חשוב להגיד למשה איפרגן להציף מאמרים ששני אלה רצו לסגור את העיתון ישראל היום ותמכו תמיכה חזקה בהקמת התאגיד השמאלני

    2. נכון. מדויק. יש להפנים את הבעיה.
      ולא להצביע הבית היהודי!

  2. היחוד בשיטת הלימוד ה"סטנדרטית", היא שהיא לוקחת את (כמעט) כל התלמידים מגן חובה ועד תיכון ומקנה להם איזו שהיא מערכת ידע מקיפה למדי (גם אם אפשר היה הרבה יותר ב13 שנה). אחוזי הנשירה בשיטה זו מושפעים בעיקר מבעיות משפחתיות של התלמיד, והם קטנים למדי.

    לשיטות ה"פרוגרסיביות" יש הבטחה שלתלמיד יהיה מענין, והן לעיתים אף עומדות בהבטחה זו, אולם מעטים מהתלמידים מנצלים עד תום את ההזדמנות להפעיל את הסקרנות שלהם וללמוד באופן מעמיק. ססמאות של "חינוך ליצירתיות", ו"לימוד על סמך פרויקטים" קורצות למספר קטן יחסית של תלמידים (נגיד 10-20%, בעוד שמירב התלמידים לא מפיקים תועלת ארוכת טווח.

    1. כאחד שסיים תיכון ללפני כמה חודשים אני יכול להגיד לך שבאמת הפרויקטים האלה הם לא משמעותיים והם סתם שטויות אבל מצד שני הם יכולים לשפר את הציונים של התלמידים וחוץ מזה גם ההלמידה דרך שינון זה לא באמת מתאים ולא באמת תורם פשוט היינו צריכים לחרוש את כל החומר בתנך היסטוריה ספרות כל המקצועות לא צריך אפילו להקשיב בשיעורים פשוט לוקחים סיכום ממישהו וחורשים…ככה למדו בלי שום הבנה או ידע אמיתי פשוט זיכרון עם היגיון ככה אפשר לעבור את מבחני הבגרויות בלי בכלל לדעת משהו באמת כשאתה שוכח הכל אחרי הסיום בלי שום תמורה אתה לא באמת מקבל משהו מבית הספר אתה לא באמת זוכר את הדברים והם יוצאים לך מהחיים ואתה פשוט משועמם בשיעורים אין לזה שום תמורה אני מניח שהכוונה של הלימודים בבית הספר היא לעניק ידע והשיטה המסורתית נותנת ידע לזמן קצר במחיר של חרישה ולא לימודים משמעותיים

    2. אין שום דבר רע בלימוד עצמי – להיפך! זה מעולה למי שמסוגל. זיכרון והגיון הם הבסיס להבנה וידע אמיתי (למעט העובדה שאתה לא מסוגל להסביר למה אתה יודע מה שאתה יודע).
      לפי מה שאתה מתאר, אני ממליץ לך ללמוד את התואר הראשון שלך באוניברסיטה הפתוחה, יש להם היום גם תארים במדעי המחשב, הנדסה, ומתמטיקה, בנוסף למדעי החברה והרוח, וזה מכובד בידי מקומות עבודה ואוניברסיטאות.

  3. מרוב רצון לחדש מפספסים את העיקר וזה ללמד.התוצרים של מערכת החינוך כפי שהיתה עד עכשו לא כל כך רעים.אנחנו מובילים בעולם ההיי טק והחדשנות.באים ללמוד מישראל ולכן יכול להיות שבכל זאת עשינו משהו נכון

  4. מקריאת מאמר זה ואחרים ממערכת החינוך, מתקבלת תמונה של מערכת חינוך מבולגנת ולא רק יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה אלא הראש לא יודע לאן הרגלים הולכות , והלב באמצע עומד ותוהה.
    אילו היו לי ילדים בגיל בית ספר הכי בטוח כנראה היה ללמד אותם בבית. , למרות שאינני חסידת הלימוד הביתי.

  5. מה שטוב במערכת החינוך הקלאסית זה שהיא נכשלת בכל פרמטר ונזקה עולה על תועלתה. המערכת הזאת פותחה במאה ה-19 על מנת להכדיר פועלי פס ייצור ובשר תותחים לצבא, ובזה הצלחתה הייתה פנומנלית (2 מלחמות עולם הוזנו על ידי השיטה הזאת). אבל מאז עברו 200 שנה, והעולם טיפה השתנה. וכמו ששום פקיד ממשלתי לא יודע יותר טוב ממני איך לנהל את משק הבית שלי, ובעצם לא איך לנהל משהו, בטח ובטח לא יודע יותר טוב ממני איך לחנך את הילדים שלי. צריך להחזיר את האחריות לאזרחים והחינוך הפרוגרסיבי לא מושלם אבל לפחות צעד בכיוון.

    1. יש לך הוכחה שהמערכת נכשלת?
      המערכת פותחה במקור להכשיר בני איכרים ופועלים לחיי העבודה, ולכך הספיקו ארבע עד שש שנות לימוד. רק העילית למדה בגימנסיה (התיכון של היום).
      הבעיה היחידה היא שמכריחים את כולם ללמוד עד סוף התיכון, וגם מצפים לתואר ראשון בהמשך.

  6. שורש הבעיה הוא בעצם העובדה הבלתי נתפסת שלמדינה יש בכלל say לגבי שיטות ההוראה.
    לא ברור כמה ארגונים בארץ מסוגלים לנהל אפקטיבית 150,000 עובדים קל וחומר מגזר ציבורי מסורבל כמו משרד החינוך. לחשוב שמישהו בירושלים יכתוב חוזר מנכל על למידה בשיטה חדשה ומאה חמישים אלף איש יאמצו שיטת עבודה מקצועית חדשה זו אווילות.
    שי פירון הוא גאון. היה שנה וחצי בתפקיד ועדה כל מה שצריך כדי להמשיך לכהן אחרי לכתו.

  7. "המשרד אינו שוקד על שמריו " אני מקווה שהמשפט המוזר הזה הוקלד בטעות , ומקורו אינו במשרד החינוך,
    קיים ביטוי בעברית " שוקט על שמריו " השקידה מיועדת למטרות אחרות .
    רפואה שלימה

    1. אם אני מבין נכון את המשפט “המשרד אינו שׁוקֵד על שמריו” הכוונה היא ש"המשרד בּונֵט על שמריו" – להבדיל אולי ממשרד המשפטים אשר באמת "שוֹקֵד על שמריו". זוהי תרומתם המפוארת של שקד ושל בנט להעצמת האג'נדה של מחלישי ישראל.

  8. יש מידה מסויימת של צביעות כשאתם מנסים להסתיר את ההלימה שבין בנט לקרן הישראלית.החדשה. כל פקיד במשרד החינוך יודע היטה היטב כיצד הם ניזונים זה מזה. אגב כיצד נערים חובשי כיפות צריכים להתייחס לעובדה שבנט ראש רשימת.הבית.היהודי מסתיר את הכיפה שלו בגודל אפון.

    1. דווקא הסתרת הכיפה בגודל האפון היא הצד הכי חזק של בנט. אברום בורג, שהוא דתי בערך כמו בנט, חובש כיפה סטנדרטית ופועל ככל יכולתו נגד האג'נדה של הציבור הדתי והלאומי בארץ. בנט לפחות עושה את זה בלי להתהדר בכיפה מפוארת.

  9. שורד על שמריו?
    האם איל רם הוא זה שמסר את תגובת משרד החינוך? 🙂
    זו דוגמה לבורות שנובעת מחוסר שינון ולמידה פרונטלית.
    הביטוי הנכון: שוקט על שמריו.
    כשאתה אומר שאינך שוקט על שמריך, הכוונה היא, לכל מי שאי פעם אפה לחם, שאינך מניח אתהבצק בצד ומחכה שיתפח בזכות השמרים, אלא עושה משהו אקטיבי.

  10. לפי המשפט האחר הוא אני הרי כולנו מוסלמים לשיטתם
    צריך לציין ולהדגיש היהודי הוא אנחנו
    לא ברור למה הם מנסים להחליף ערכים יהודים ולנסות בחוצפה לשנות ערים ולתת לדומינטיות איסלמית סוציאליסטית לשלוט.
    כאילו שהם לא יודעים שזה יעורר התקוממות יהודית?!

  11. את בנט, לא מעניין חינוך. העוזר שלו ממלא את מקומו. את בנט מעניין רק ביטחון.
    אבואב, לא היה מורה ולא מבין בחינוך. רק מחמם את הכיסא ונהנה מכיבודים.
    שי פירון, פשוט היה תזזיתי, ילדותי ומנופח. הרס את מערכת החינוך והצוות עכשיו לא מתפקד. טוב שלפיד העיף אותו מהמפלגה.
    איל רם הוא פשוט סרח עודף במקום הלא נכון שממשיך את ההמצאות התלושות של פירון.
    הגעתה של שוש נחום, מנהלת המינהל הפדגוגי, אולי תוכל לשפר את הגישה הממלכתית לחינוך.
    עופר רימון, האיש שמקדם רק את עופר רימון. וה PBL רק משמש לקשר עם חברות חיצוניות שמכתיבות מה ללמד (שמתאים רק להם – ללא בסיס פדגוגי)
    מנהל אגף הבחינות הנוכחי החדש דוד גל, חברו של המנכ"ל, ובדיוק כמוהו עושה את כל הטעויות שרק אפשר.
    בקשר לפילוסוף ג’ון דיואי. נו באמת, פרוגרסיבי לפני מאה שנה.

    הרבה אנשים בכלל לא מבינים מה תפקידה של מערכת חינוך ממלכתית (או של הזרמים הלא ממלכתיים) וכולם מוצאים את דרכם למערכת שאת טעויותיה מגלים לאחר שנים רבות (לא נשכח את הפרסה של קריאה הוליסטית ושיטת הבדידים).

    שר רציני במקום ללמד אותנו מהו חינוך היה צריך להקים רשות חינוך ולא משרד חינוך פוליטי, שכל שר ממציא שיטת חינוך חדשה ולפעמים הזויה.