כך נעצור את שנאת היהודים העתיקה מלחזור שוב לחיינו

נאומו של הסנאטור טום קוטון בעקבות סדרת המתקפות האנטישמיות בניו-יורק

הסנאטור טום קוטון | Michael Vadon

הטקסט המובא כאן הוא נאומו בסנאט של הסנאטור הרפובליקני טום קוטון מיום ה-9 בינואר 2020, בעקבות סדרת ההתקפות האנטישמיות שאירעו בניו-יורק

***

השנאה העתיקה של האנטישמיות הטילה את צילה על העיר ניו-יורק במהלך חנוכה, חג האורות. משטרת ניו-יורק תיעדה לפחות תשע התקפות שונות נגד יהודים – יותר מהתקפה אחת ליום במשך חנוכה. תקריות חדשות מדווחות כמעט על בסיס יומי. בשכונת קראון הייטס, זירת הפרעות האנטישמיות הקטלניות שהותססו על ידי אל שרפטון ב-1991, קבוצת אנשים הכו יהודי דתי ותקפו אדם נוסף עם כיסא; בוויליאמסבורג, קבוצה אחרת איימה על יהודי מבוגר ברחוב. "יהודי, היטלר שרף אתכם", אמר אחד העבריינים והוסיף: "אני אירה בך". ממש מחוץ לעיר, במחוז רוקלנד, אדם חמוש במצ'טה פרץ לחגיגת חנוכה בביתו של רב ופצע חמישה מתפללים, מותיר שניים מהם במצב אנוש. משפחתו של אחד הקורבנות, ג'וזף ניומן, אומרת כי יתכן שלעולם לא יתעורר מהתרדמת.

ההתקפות המתועבות האלו הן חלק מסערה מתגברת של אנטישמיות שגורמת ליהודי אמריקה לחשוש מלצעוד ברחובות הקהילה שלהם. הן מגיעות לאחר ההתקפה הקטלנית במכולת כשרה בג'רזי סיטי שהותירה ארבעה חפים מפשע מתים, כולל בלש משטרה. וכמובן, הן מגיעות לאחר ההתקפה האנטישמית הקטלנית בהיסטוריה שלנו: הטבח של 11 יהודים בבית הכנסת 'עץ החיים' בפיטסבורג בידי קיצוני המאמין בעליונות לבנה. על פי נתוני ה-FBI, המדינה שלנו סבלה מעליה של 37 אחוזים בפשעים אנטישמיים בין 2014 ל-2018. על פי משטרת ניו-יורק, העיר חוותה עליה של 26 אחוזים בפשעים אנטישמיים רק בשנה האחרונה. זו עליה מדאיגה מאוד. כך גם העובדה שמרבית פשעי השנאה שדווחו בניו-יורק היו פשעים נגד יהודים. חלק מן העלייה מקורה בדיווחים משופרים אך רובה איננה, ויהודי אמריקה עדים למציאות הקשה הזו.

אנטישמיות היא שנאה עתיקה, אך כיום היא יכולה להופיע בתחפושות חדשות. היא צומחת ברשתות החברתיות ובמכוני מחקר לכאורה כמו 'מכון קווינסי', מקום בו חוקרים לכאורה בטוחים שמדיניות החוץ שלנו יכולה להיות מתוקנת רק אם ניפטר מההשפעה המרושעת של הכסף היהודי. האנטישמיות צומחת אפילו בקמפוסים של אוניברסיטאות העילית שנותנות מקום לתנועת ה-BDS, תנועה שהכריזה מלחמה כלכלית נגד המדינה היהודית. צורות אלו של אנטישמיות אולי פחות מדממות מפשעי הרחוב בניו-יורק, אך הן מתעלות את אותה שנאה עתיקה, אותה התמקדות אובססיבית וקונספירטיבית בעם היהודי.

ההתקפות האנטישמיות הן סימפטום לשבר רחב יותר בסדר הציבורי בערים שלנו, הנגרם בידי פוליטיקאים שמאפשרים לפושעים מסוכנים לשוטט ברחובות. בעוד יהודים מותקפים בניו-יורק, נכנס לתוקפו חוק המבטל מעצר לפני משפט ושחרור בערבות עבור פשעים רבים, כולל עברות חמורות כמו הטרדה, הצתה, שוד…אפילו גרימת מוות ושותפות ברצח.

החוק הזה מהווה מתנה לחגים עבור פושעים. בחלק מהמקרים, הוא הגיע עם מתנה אמיתית: מערכת המשפט הפלילי של ניו-יורק מעניקה לחשודים בפשע פרסים כמו כרטיסים לסרט על חשבון משלם המיסים, בתמורה להגעתם למשפט. כרטיסים לסרט – לעבריינים. הלוואי שהייתי מתבדח, אך הבדיחה היא על חשבון האזרחים שומרי החוק במדינה הזו. הפוליטיקאים הסלחנים האלה עושים את מירב המאמצים כדי שהפשע בניו-יורק באמת ישתלם. עבור התומכים ביחס מקל כלפי פושעים, שחרור עבריינים הוא הצעד ההגיוני הבא. הודות לחוק הערבות החדש, כ-3,800 עבריינים שוחררו מבתי הכלא בניו-יורק לפני ערב השנה החדשה. רבים מאותם חשודים נעצרו בשל עבירות חדשות בתוך שעות – בתוך שעות! – מרגע שחרורם.

הנה מקרה לדוגמה: ביום השישי של חנוכה, ה-27 בדצמבר, טיפאני האריס נעצרה לאחר שתקפה שלוש נשים יהודיות בקראון הייטס. היא צעקה "ת*דיינו יהודים" בעוד היא סוטרת להן בזעם. למרות הפשע האלים, למרבה התדהמה האריס שוחררה בערבות כבר למחרת, ביום השביעי של חנוכה. וביום השמיני, היא נעצרה שוב באשמת תקיפה. יום לאחר מכן היא שוחררה שוב, ונמצאת כעת פעם נוספת במעצר בגלל שלא מילאה אחר צו בית המשפט. אני יכול רק לדמיין כמה קשה מבחינה מורלית לשוטרי העיר ניו-יורק לעצור עבריין אלים, ושוב להסתכן ביום המחרת במעצר נוסף של אותו אדם, וביום לאחר מכן וכן הלאה. כמה מזעזע זה לעדים לאותם פשעים שהסכימו למסור עדות, בעוד הפושעים חוזרים לרחובות ממש ביום המחרת. וכמה זה מתסכל עבור יהודי ניו-יורק הסובלים מהתקפות אנטישמיות חוזרות ונשנות ויודעים כי התוקפים ישתחררו במהרה וישובו לביתם כדי להפיץ עוד שנאה אנטישמית.

פוליטיקאים סלחנים טוענים כי ערבות במזומן ויד קשה מצד המשטרה פוגעים בחלשים ובעניים. אך האם יש עונש גרוע יותר עבור קהילות עניות מאשר הצפתן בפושעים מסוכנים, והפיכתן לבלתי-נסבלות עבור אזרחים שומרי חוק? נחשו מה, אותם פושעים מסוכנים אינם חוזרים לגור בפנטהאוזים מפוארים או בשכונות סגורות ושמורות. הם חיים באותן קהילות ממש הזקוקות לשיטור. לכן ההשלכות של סלחנות כלפי פושעים לעולם לא נופלות על האליטות העשירות שמשבחות אותה. במקום זאת, ההשלכות נופלות על חסרי המזל, ועל השוטרים האמיצים שממלאים את חובתם בשמירת החוק, אפילו כאשר הם מקבלים פחות פחות תמיכה מצד הפוליטיקאים.

הפתרון האמיתי לכאוס בערינו הוא אותו פתרון שהיה תמיד: שיטור מוגבר וטוב יותר. שוטריה המעולים של ניו-יורק ובערים אחרות בשאר המדינה הצליחו בעבר לשבור גלי פשע בעזרת נחישות ברזל וכוח. הם יכולים לעשות זאת שוב, אם רק ניתן להם את החופש והתמיכה לה הם זקוקים. למרבה המזל, רוב האמריקנים יודעים באיזה צד אנחנו נמצאים במאבק בפשיעה. אנו עומדים לצד השוטרים, ולא לצד העבריינים. ואנו עומדים לצד העם היהודי נגד השנאה העתיקה שרודפת אחריו גם בימים אלה. אמריקה שיחררה את מחנות ההשמדה הנאציים במלחמת העולם השנייה, ושימשה כמקלט בטוח עבור יהודים נרדפים עוד קודם לכן. אסור לנו לתת לקיצוניות שכה נפוצה באירופה ובמזרח התיכון להתפשט גם לכאן, לארצנו החופשית. ואסור לנו לתת לרחובות ערינו להתדרדר למצב של אי-סדר והפרות חוק, כפי שהיו בעבר הלא כל כך רחוק.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר