יפן משנה את מדיניות הביטחון מול האיום הצפון-קוריאני

אחרי עשורים בהם התמקדה בהגנה פסיבית, טוקיו משקיעה בפיתוח מערכות טכנולוגיה ומודיעין כדי להתמודד מול תכנית הגרעין והטילים של השכנה

חיל האוויר היפני בטיסת אימון | 航空自衛隊

ב-8 בחודש יולי שעבר, במהלך דיון בוועדת הביטחון בבית הנבחרים היפני, שר ההגנה טארו קונו נשאל על ידי חבר הבית גו שינוארה (מהמפלגה הדמוקרטית-חוקתית) האם מכה מקדימה על מערכת הטילים של מדינת אויב תהווה הפרה של החוקה, ובמיוחד של סעיף 9 בה האוסר על יפן לצאת למלחמה. שינוארה לא ציין מדינה מסוימת, אבל היה ברור שהכוונה היא לצפון קוריאה. השר קונו השיב ואמר: "זו לא תהיה הפרה של החוקה לתקוף בסיס שיגור של האויב, במקום להמתין לשיגור הטילים". תגובה זו מסמלת שינוי משמעותי במדיניות הביטחון של יפן תחת ראש הממשלה שינזו אבה.

באופן כללי, מדיניות ההגנה של יפן מעוגנת על ידי מגבלות חוקיות ואחרות, כמו גם על ידי ברית ההגנה עם ארה"ב והתגובות האפשריות של היריבות האזוריות באסיה. דוגמה אחת לאופן בו ההגבלות האלו מרסנות את יפן הייתה ההחלטה של טוקיו להימנע משליחת כוחות למלחמת המפרץ, למרות לחץ אמריקני כבד.

למרות שראש הממשלה אבה הצהיר בעבר כי הוא סבור שיש לשנות את סעיפי החוקה כדי לאפשר ליפן להגן על עצמה מפני איומי המאה ה-21, עד כה ממשלתו נמנעה מלעשות כך בשל לחצים מחוץ ומבית. יחד עם זאת, טוקיו כן הצליחה לשנות את מדיניות הביטחון שלה בעשורים האחרונים, למרות החוקה ומבלי לשנות את סעיפיה.

הזרז העיקרי לשינוי היה האיום הגובר מצד צפון קוריאה, ובמיוחד תכנית הטילים שלה ובהמשך תכנית הגרעין. גורם אחר שזירז את השינוי הייתה הדאגה היפנית מכך שארה"ב כבר אינה השותפה האמינה שהייתה בעבר. גם במהלך נשיאות אובמה ובמיוחד בראשית כהונת טראמפ, עלו בטוקיו חששות אמיתיים מפני הסכם כלשהו שיושג בין האמריקנים לצפון קוריאה, הסכם אשר יתעלם מן האיום שהיא מציבה על יפן. דאגות אלו התגברו עוד יותר עם הדברים שאמר הנשיא טראמפ לגבי הצורך בברית עם יפן.

כחלק מן ההחלטה לשנות את מדיניות ההגנה אך מבלי לשנות את החוקה, יפן הצטיידה במערכות טילים בעלות יכולות חדשות ומערכות טכנולוגיות שאפשרו לחיל האוויר להגדיל את טווחי הטיסה הקודמים. טווחי טיסה משופרים ויכולות אוויריות אחרות מאפשרות ליפן מרחב תגובה גדול יותר מול איומים, ובמיוחד מול איום הטילים מצפון קוריאה.

במשך שנים ארוכות יפן הגדירה את מדיניות ההגנה שלה רק במונחים של איומים קרובים יחסית לשטחה, או במילים אחרות – היא לא התייחסה לצפון קוריאה כאיום שאליו יש להגיב באופן צבאי. תחת הגבלות אלה, מתקפת מנע על אתרי שיגור טילים בשטחי צפון קוריאה תהיה מנוגדת לחוקה.

אך איום הטילים הגובר מפיונגיאנג הוביל יפן לחישוב מסלול מחדש בכל הקשור להגנה וביטחון. כפי ששר ההגנה ציין, טוקיו הגדירה מחדש את גבולות מדיניות הביטחון כך שיכללו בתוכם את האיום הצפון-קוריאני. בעשותה כך, יפן הפכה למעשה לחוקית את האפשרות למתקפת מנע נגד מדינת אויב בשלבים הראשוניים של שיגור הטילים.

כדי להשלים משימה כזו יש כמובן צורך במודיעין מדויק לגבי האיומים הניצבים מולך, וזהו חלק עיקרי מן הסיבה בגינה יפן שדרגה את יכולות הריגול והמעקב הלווייניות שלה. יפן אמנם חולקת מידע מודיעני עם וושינגטון כחלק מברית ההגנה, אך החליטה במקביל לפתח יכולת לוויינית עצמאית, שהיא חלק נוסף מן השינוי היסודי במדיניות הביטחון שלה.


ד”ר אלון לבקוביץ הוא עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים ומומחה לדרום מזרח אסיה ולחצי האי הקוריאני. הטור התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. מי שבאמת אויבת ויריבה אסטרטגית היא של יפן(ושל כל המזרח) היא סין!