הלקח שיוון יכולה ללמוד ממדיניות החוץ של ישראל

שתי המדינות נהנות משיתוף הפעולה, אך באתונה צריכים להביט מעבר לסכסוך הצר עם טורקיה ולקחת בחשבון הקשרים אזוריים רחבים

רה"מ נתניהו עם ראש ממשלת יוון מיצוטאקיס | לע"מ

ארבעת החודשים האחרונים היו מלמדים מאוד עבור השותפות היוונית-ישראלית. מול המשבר המתמשך במזרח הים התיכון והחוסר המעשי בברית צבאית בין שתי המדינות (וקפריסין), התגלו מגבלות שיתוף הפעולה בין הצדדים.

קובעי המדיניות ביוון המשתייכים הן למפלגת השלטון לשעבר 'סיריזה' והן למפלגת השלטון הנוכחית 'דמוקרטיה חדשה' ביססו את מדיניות החוץ תחת תפיסה לפיה שיתוף הפעולה עם ישראל יכול לשמש כמגן מפני השאיפות הטורקיות באזור. ולמרות שישראל אכן מביעה סולידריות דיפלומטית עם יוון במידת האפשר, ממשלת ישראל מעולם לא הביעה עניין בהתערבות בסכסוך הזה.

ביוון לא קוראים נכון את ישראל. בעוד ישראל מצטיירת לעתים בשיח הציבורי היווני כמודל לחיקוי, לא ברור מה הוא בדיוק כולל. יוון אינה עומדת בפני הבעיות עמן מתמודדת ישראל, ואינה נמצאת תחת איום תמידי מצד מדינות שכנות וארגונים החותרים להשמדתה. בישראל רווחת תרבות אסטרטגית וצבאית שונה לחלוטין, שאינה יכולה להיות מיושמת ביוון מבחינה מעשית וציבורית. אפילו הארכת השירות הצבאי מתשעה ל-12 חודשים הייתה החלטה קשה עבור הפוליטיקאים באתונה.

אין ספק לגבי האיום הטורקי על יוון, איום אשר יתמשך כל עוד היוונים ימשיכו לחשוף את הבריונות הטורקית בשיחותיהם עם ארה"ב והאיחוד האירופי. המצב הפך מתוח עוד יותר בעקבות שיוטיה של האוניה הטורקית 'אורוק רייס' באזורים ימיים הנמצאים במחלוקת. מבלי להצדיק את ההתנהלות הטורקית הצינית, משמעות המצב היא שבמוקדם או במאוחר שני הצדדים יצטרכו לפתוח בשיחות. ישראל ולבנון, למשל, פתחו בדיאלוג דומה כדי להסדיר את הגבול הימי למרות מחלוקות רבות אחרות ביניהן.

אך הגורם הגדול ביותר לחוסר היציבות במזרח הים התיכון היא העובדה שהסכסוכים מתפרסים הרבה מעבר לשטחי הים. לאחר בחירתו של ארסין טטר לנשיא קפריסין הצפונית, באנקרה החלו לקדם סדר יום חדש ליצירת שתי מדינות על האי השכן. דינמיקה זו עדיין לא מוערכת מספיק בידי פרשנים במערב, המתעקשים על הצורך בפתרונות אחרים דוגמת פדרציה דו-קהילתית תחת מטריית האו"ם.

אז היכן אנו עומדים כיום? יוון, ישראל וקפריסין משדרגות בהתמדה את הקשרים ביניהן בדרגים גבוהים. ב-27 באוקטובר, בפגישה משולשת בין שרי החוץ נערכה בבירה היוונית, השר הישראלי אשכנזי שיבח את שיתוף הפעולה כ"מרכיב אסטרטגי מרכזי להבטחת השלום והשגשוג הכלכלי". פגישה משולשת נוספת בין שרי הביטחון נערב בניקוסיה ב-13 בנובמבר, שם אמר השר גנץ כי המדינות הסכימו לקדם שיתוף פעולה תעשייתי נרחב כדי לחזק את הביטחון והכלכלה.

עבור יוון במיוחד יהיה זה כדאי להמשיך ולבנות את היחסים עם ישראל, אך לגשת אליהם מזווית מציאותית יותר. כך למשל, עליית ממשל ביידן בארה"ב נראית בידי שני הצדדים באופן שונה למדי. בעוד אתונה מודאגת בעיקר מן ההשלכות הצרות על היחסים עם טורקיה, ישראל מביטה על התמונה הגדולה יותר של השינויים באזור כולו.

באתונה צריכים להבין כי מדיניות החוץ של הממשל החדש בוושינגטון לא תתמקד ביחסים בין יוון לטורקיה. אלו ככל הנראה יהיו רק פריט אחד ברשימה ארוכה של נושאים חשובים בה ישראל תתפוס מקום נכבד. בראיון שנתנה ל'ג'רוזלם פוסט' ב-2018, שרת ההגנה המיועדת של ביידן מישל פלורנוי תקפה את הנשיא טראמפ על הפקרת סוריה בידי משטר אסד והאיראנים. בהתאם, היועצת לביטחון לאומי של אובמה, סוזן רייס, ראתה בהחלטה להסיג את הכוחות האמריקניים "טירוף". במידה וממשל ביידן ישקול מחדש את האסטרטגיה האמריקנית בסוריה בתיאום עם רוסיה וישראל, יהיו לכך השלכות אזוריות.

טוני בלינקן, מזכיר המדינה המיועד של ביידן, תמך דווקא בניסיון ממשל טראמפ לקדם נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, אך במקביל אינו מתעלם מן הסוגיה הפלסטינית. להפך: הוא מאמין בפתרון שתי המדינות. סגנית הנשיא קמלה האריס כבר הבטיחה לחדש את הקשרים עם רמאללה ואת הסיוע לפלסטינים. מצב זה יכול לספק לנשיא הטורקי ארדואן הרואה בעצמו מגן הפלסטינים הזדמנות להגדיל את השפעתו באזור, ובלינקן מצדו אמר בחודש יולי כי ממשל ביידן יפעל "למצוא נתיב למערכת יחסים חיובית ופרודוקטיבית יותר עם טורקיה".

יוון כמובן אינה מתערבת במדיניות האסטרטגית של ישראל, אך יכולה לשמש כיועצת לגבי הגישה בה יש לנקוט כלפי הטורקים, ובשאלה האם חיזוק הקשרים עם אנקרה (בתנאים מוסכמים ולאור שינוי הממשל בארה"ב) יקדם את האינטרס הישראלי. יוון יכולה גם לסייע בתיאום המגעים באזור ומעבר לו הרחק מאור הזרקורים.

יחד עם כל זאת, באתונה צריכים להמשיך ולהעמיק את הידידות עם ישראל וקפריסין, בשילוב עם יוזמות חדשות כמו עריכת כנסים כלכליים בהשתתפות האמירויות ובחריין, וקבוצות תיאום למאבק בקורונה. כל אלו יסייעו לקדם את התהליך הסינרגי בכל האזור ולטובת כל הצדדים.


ד”ר ג’ורג’ צוגופולוס הוא עמית מחקר במכון בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן ומרצה באוניברסיטת תראקיה. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה במסגרת סדרת מבט מבאס”א מבית מרכז בגין-סאדאת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *