בעוד שהצבאות המודרניים, כולל צבאות הטרור שסביבנו, עשו מהפכה בתפיסתם לגבי המלחמה העתידית, הפיקוד הבכיר בצה״ל נשאר תקוע בקונספציות העבר
אין ויכוח על חשיבותו של חיל האוויר העושה שימוש בפלטפורמות מאוישות (מטוסים) ובכטב״מים (כלי טייס בלתי מאוישים). אולם יעילותו הולכת ופוחתת אל מול כניסת מאות אלפי טילי קרקע-קרקע לאזורינו, המוצבים באיראן וגרורותיה – החמאס והג׳יהאד בעזה, החיזבאללה בלבנון והמליציות השעיות בני בריתם של האיראנים בתימן, עיראק וסוריה – כטבעת חנק סביב ישראל.
לכן ראוי וצריך להציג את מגבלותיו של חיל האוויר הישראלי אשר נשאר מאחור עם קונספציות העבר שאבד עליהן הכלח, בעוד שכל הצבאות המודרניים, כולל צבאות הטרור שסביבנו, עשו מהפכה בתפיסתם לגבי המלחמה העתידית בשילוב מאות אלפי טילי קרקע-קרקע (טק״ק), רקטות וכטב״מים, שרבים מהם משוגרים לטווחים של מאות ק״מ, המכסים את כל שטח מדינת ישראל עם ראשי נפץ של מאות ק״ג. בהעדר יכולתו של חיל האוויר להתמודד עם הטק״ק והכטב״מים שבידי האויב, הפרוסים במניפה של אלפי ק״מ סביב ישראל, אבדה באופן משמעותי עליונותו.
מגבלות בעידן החדש
אל מול מטרות מזדמנות אשר משנות את מיקומן כמו הטק״ק, שחלקם משוגרים מרכבים ניידים, זמן תגובה של מטוסים הוא ארוך ולא מאפשר טיפל באיום באופן ראוי. עד שהמטוסים ממריאים ומגיעים לאזור המטרות המרוחקות, לעיתים בטווח של מאות ק״מ, עובר זמן רב והמטרות כבר משנות את מיקומן. זמן התגובה המובנה של טיל יבשתי הינו קצר מאוד, ונמדד מהופעת הצורך ועד לפגיעתו במטרה במספר דקות. כמו כן, בניגוד למסלולי ההמראה של מטוסי הקרב, הטק״ק ברובו אינו רגיש לפגיעה של טילי אויב. איום זה מעכב מאוד את קצב המראות המטוסים ופוגע קשות ביכולת ההתקפית של מטוסי הקרב.
מטרות חדשות ובלתי מתוכננת וסיוע קרוב של חיל האוויר לכוחות היבשה הן חלק בלתי נפרד מהמערכה היבשתית. אך יכולת המטוס שמורה בעיקר להפעלת מטס ותקיפה ביעד ספציפי שתוכנן מראש, ולא לצורך סיוע קרוב לצורך חדש ובלתי צפוי, שהינו כה אופייני לצרכי היבשה. זו גם הסיבה שטייסי קרב שהפכו במרוצת הזמן למפקדים בכירים בחיל האוויר טוענים שהחיל לא עמד כראוי במשימה של סיוע לכוחות היבשה במלחמות ישראל. טיעון זה כמובן מגובה בעובדות מוצקות ועולה ביתר שאת על-ידי הפיקוד הבכיר של צבא היבשה.
אחת המשימות של חיל האוויר בסיוע לכוחות היבשה במלחמה הוא שימור אש על מטרות אויב בעלות ערך גדול להשמדה והטרדתן באופן רציף על מנת לנטרל את פעילותן המסכנת את כוחותינו. במלחמה שתתנהל במספר זירות במקביל, יהיה קשה עד בלתי אפשרי, יקר מאוד ואף מסוכן להחזיק רצף תקיפות אוויריות של מטוסי קרב על מטרות המסכנות את כוחותינו, המוגנות לרוב על-ידי מערך הגנ״א (הגנה אווירית) נגד מטוסים. זו בדיוק משימה קלאסית למערך טילי קרקע-קרקע.
הטענה הנשמעת כיום מהפיקוד הבכיר בחיל האוויר אודות הוורסטיליות (רב משימתיות) של הפלטפורמה האווירית להצדקת ההצטיידות במטוסי קרב חדשים, הייתה אכן נכונה בעבר לצורך ״הגנת שמי המדינה״, נוכח מטוסי הקרב של האויב שהיוו את האיום המרכזי. אך כיום, טענה זו אינה עומדת במבחן, כאשר האיום המרכזי על העורף הישראלי הוא לא מטוסי אויב אלא טילי קרקע-קרקע, להם לחיל האוויר אין מענה ראוי.
נוקדה נוספת שיש להתייחס אליה היא חשיבות הממד התודעתי שבנפילת מטוס בשטח אויב, כדוגמת נפילתו של נווט הקרב רון ארד בשבי ארגון ׳אמל׳ הלבנוני ב-16 באוקטובר 1986, שהולכת איתנו עד עצם היום הזה. דוגמה מזעזעת נוספת של נפילת טייס בשבי היא נפילתו של הטייס הירדני בשבי דאע״ש בדצמבר 2014 והוצאתו להורג בשריפה ב-2 בפברואר 2015.
הטק״ק המדויקים, טילי השיוט והכטב״מים
זו אולי איננה חדשה מרעישה, אבל האיום של טילים מדויקים הוא מרכיב מרכזי ומשמעותי שילך ויחריף לאורך הזמן. האסטרטגיה הישראלית לדחות את הופעתו בזירה היא נכונה, אלא שלא ניתן להסתמך על כך, שכן דיוק הטילים ממשיך בקצב מהיר בלבנון ובאיראן ובמצב הקיים כבר בעת הזו, שבו ישראל מאוימת על-ידי טילי קרקע-קרקע מדויקים וטילי שיוט קטלניים למדי. לכן, יש להיערך לאיום זה בהתאם.
מי שמבקש לרכוש פלטפורמות אוויריות כיום, כמו מטוסי קרב חדשים (F-35) שיכנסו לשירות מבצעי מלא רק בעוד שנים רבות, מביט לטווחי זמן ארוכים, לאופק של לפחות עשור. בזמן זה האיום המדויק של טילי קרקע-קרקע, טילי השיוט והכטב״מים של האויב ילך ויתעצם בקצב אקספוננציאלי, כאשר כבר בנקודת הזמן הזו, אין למטוסי הקרב הישנים והחדשים של חיל האוויר הישראלי מענה לאיום טילי האויב על העורף הישראלי.
חומרתו של האיום המדויק היא רבה וחורגת ממאמר שכזה. ניתן לאפיינה כשילוב בין רמת הדיוק המושגת לכמות התוקפים וסוגי ראשי הקרב שלהם. מקובל להניח כי כלי תקיפה שהדיוק שלהם עובר סף מסוים הופכים לקטלניים, ובהינתן מספר פגיעות סביר, הם ישתקו, לפחות לזמן מה, מערכים אסטרטגיים הפרושים על שטחים כמו נמלים גדולים, תחנות כוח מרכזיות, שדות תעופה, ימ״חים (יחידות מחסני חירום, בהם מרוכזים אמצעי הלחימה), מכוני התפלת מים, מצבורי דלק וגז, תשתיות תחבורתיות וכלכליות, מוסדות ממשל וציבור, מרכזי אוכלוסייה ועוד.
האם איראן רכשה כבר יכולות דיוק ברמות אלו? כמובן שכן. ראו את ההצלחה בפגיעה במתקני הנפט והגז של ARAMCO ב-14 בספטמבר בסעודיה, או בבסיס אווירי אמריקאי בעין אל אסאד. בישראל מודעים היטב למערך הטילים ארוך הטווח של איראן וגרורותיה בעזה, בלבנון, בתימן, בעיראק ובסוריה, ההולך והופך למדויק בקצב מהיר.
דווקא בסיסי חיל האוויר שמספרם מצומצם וחלקם מוכר לכל, נוטים להיות רגישים לתקיפות מדויקות של טילי קרקע-קרקע וטילי שיוט שטרם חווינו. אפשר להמשיך ולהמר על התפקוד הרציף של חיל האוויר ויכולת הספיגה שלו במהלך עימות ללא הפסקה. אך יש רבים המעלים ספקות גדולים מאוד, ביניהם מפקדים בכירים מאוד ששירתו בחיל האוויר עד לא מכבר ומומחים מהשורה הראשונה העוסקים בהגנה מול טק״ק האויב, אם התפקוד הרציף אכן יעמוד במבחן האיום המדויק העתידי, שישלב מספר תוקפים רב ומסוגים שונים.
הסכנה טמונה ביכולת לשתק מערכים קריטיים כמו מסלולי המראה, מגדלי פיקוח ודירי המטוסים, גם אם למספר שעות בלבד, ולשלול מישראל את חופש הפעולה האווירי שלה, שאין חולק על חיוניותו ברגעים קריטיים. זהו בדיוק פרק הזמן שבו נזדקק למערך תקיפה של טילי קרקע-קרקע כזה או אחר שאיננו תלוי בבסיסי חיל האוויר.
מחירי הפלטפורמות המאוישות – בעלייה חדה ומתמדת
מטבע הדברים, המטוס ו״הזנב הלוגיסטי״ שלו יקרים מאוד. מחיר המטוס, אימון הטייסים, אחזקת בסיסי חיל האוויר ומסלולי ההמראה עם כוח אדם של עשרות אלפי איש בסדיר, קבע, מילואים, אזרחים, וכמו כן עלות ציוד ותשתיות, מגיעים למיליארדים רבים כל שנה.
העלייה במחירי הפלטפורמות המאוישות – מטוסי הקרב החדשים, הנושאים את מירב טונות החימוש – היא מהירה, ומחייבת את חיל האוויר לצמצם את היקפו במקביל להארכת חייהם של כלי הטיס. לפי ׳חוק אוגוסטין׳, מידי עשור עולה המחיר באופן אקספוננציאלי, בערך פי ארבעה. יגיע הרגע שבו היקף הסיוע הביטחוני האמריקאי לא יוכל לממן יותר את הרכש של פלטפורמות אוויריות, יעילות ככל שתהיינה. היכן נהיה ב-2030? או ב-2040? כמה כלי טיס נוכל לרכוש? זה גם המקום להרהר בשאלה האם כלי טיס העולה למעלה ממאה מיליון דולר הוא האמצעי ההולם לתקיפה בעזה, או בדרום לבנון.
כבר היום אין מענה לאיום הטילים והרקטות המשוגרים על ישראל מכל עבר. אנחנו נוכחים בכך כל פעם מחדש בסבבים בעזה, כאשר הטרוריסטים – מפעילי הטילים והרקטות – נמצאים בעיר המנהרות מתחת לעזה ואין שום אפשרות לעצור את תקיפות הטילים שלהם. ראינו זאת במלחמת לבנון השנייה, במבצע ׳צוק איתן׳ ובכל הסבבים שהיו לנו מול החמאס והג׳יהאד בעזה, וזה רק קצה הקרחון לעומת מה שישוגר על העורף הישראלי במלחמה הבאה.
ישראל מקבלת סיוע בטחוני שנתי קבוע של שלושה מיליארד דולר מארה״ב. שעבודו לצרכים אוויריים בלבד, חרף צמצום מערך הקרב האווירי, יביא לשחיקה של זרועות הים והיבשה ולדעיכתן. המצב הזה מתרחש כבר היום, כאשר לצורך קניית טייסת נוספת של F-35 נלקחו הלוואות על חשבון הסיוע האמריקני בשנים הבאות, כלומר הסיוע האמריקני מושכן לקניית מטוסים ותו לא. בכך, בפיתוח אמצעי הלחימה בזרוע היבשה והים נפגע אנושות.
חיל טילי קרקע-קרקע
הקמתו של חיל זה היא פחות שאלה ארגונית, ויותר עניין של תפיסה והיערכות מאוזנת. ניתן לבחור באחת משלוש חלופות ארגוניות, כאשר לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות מובנים. הראשונה היא הקמת מסגרת חדשה ועצמאית דוגמת סין, רוסיה, וסעודיה; השנייה היא לשלב מסגרת שכזו בצבא היבשה או בחיל האוויר, בצמוד להגנה האווירית לדוגמא; השלישית היא לפצל אחריות – מעגל ראשון ישתלב בצבא היבשה בעוד שהמערך המיועד למעגל שני ושלישי ישולב בחיל האוויר. במאמר נפרד יש להעמיק בנושא מערכי גילוי והגנ״א מתקדמים.
חשוב לחדד שכיום ניתן להבטיח כי הדיוק איננו קשור בהכרח לטווח. מדובר בטילים ״עיוורים״ המונחים על-ידי מערך לווייני GNSS/GPS איכותי, אשר יפגעו במדויק לפחות כמו פצצות דומות של חיל האוויר כמו GNSS/GPS ו-JDAM. טיל עם ראש אלקטרו-אופטי או אחר, יוכל להגיע קרוב לדיוק נקודתי, כגון חלון בית, בכל טווח שהוא, בדומה לחימוש המוטל מכנף מטוס.
כנף מטוס הקרב יכולה לשגר טילים יחסית זולים, עד לטווח של כ-100 ק״מ. מעבר לכך, נדרש שהטילים המשוגרים מהמטוסים יהיו ממונעים. ואז נשאלת השאלה – לצורך מה נדרשת פלטפורמת השיגור הכה יקרה בדמות מטוס קרב שעלותו היא מאה מיליון דולר, וזה עוד לפני העלות האדירה של הזנב הלוגיסטי לשם אחזקתו. שיפורי הדיוק בעולם כולו הקטינו את משקל החימוש הנדרש כדי להשמיד מטרה ודחפו להצבת טילים שדיוקם מחפה על כושר נשיאה מוגבל.
בניגוד למספר טענות סרק, ישנן מדינות שהקימו מערכי טילים טקטיים, יבשתיים וימיים, אשר מקצתם עצמאיים (ראו את המערך הסיני, הדרום קוריאני, הסעודי, האיראני וזה של גרורותיה המקיפות את ישראל מכל עבר).
לסיכום
הפיקוד הבכיר של חיל האוויר כיום שקע בקונספציה הרת אסון ונשאר עם התפיסה המיושנת, לפיה עיקר הכוח של הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל, שהיא חיל האוויר, מבוסס על מטוסי קרב. בניגוד לרוב הצבאות המודרניים, הפיקוד הבכיר בצה״ל לא השכיל להתקדם אל מול השינוי של פני המלחמה הבאה, קרי מלחמה שבה הגורם הדומיננטי לא יהיה מטוסי קרב של האויב, שהם אינם מהווים סיכון משמעותי לישראל, אלא טילי קרקע -קרקע, טילי שיוט וכטב״מים. במלחמה הבאה, הללו ישוגרו כל יום על העורף הישראלי באלפיהם ויגרמו לאסון לאומי שמעולם לא חווינו, ולכך אין לחיל האוויר מענה.
בעוד שכל צבאות הטרור סביב ישראל מוכנים היטב למלחמה העתידית, צה״ל נשאר הרחק מאחור כתוצאה מאגו, יוהרה, חוסר מעוף וחולשת הרמטכ״לים להתמודד עם הפיקוד הבכיר של חיל האוויר, הדוחה כל רעיון של הקמת חיל טק״ק.
בתקופתו של שר הביטחון ליברמן הוא החליט להקים חיל טק״ק על סמך ייעוץ שקיבל ממיטב המומחים בארץ בתחום זה, וזאת בניגוד לעמדת הפיקוד הבכיר של חיל האוויר. איך שסיים ליברמן את תפקידו, הזדרזו בצה״ל להוריד את ההחלטה מסדר היום, ודאגו להישאר עם הקונספציה המיושנת.
על סמך ניסיוני האישי ועל סמך שיחות עומק שקיימתי עם מפקדים בכירים לשעבר בחיל האוויר, ועם מומחים מהשורה הראשונה בישראל שביצעו ומבצעים תפקידים בכירים בתחום הטק״ק, כטב״מים וטילי קרקע-אויר, ברור לי כי חיל האוויר יוכל להמשיך להתקיים כזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל רק בתנאי שיעשה את השינויים הנדרשים בדחיפות.
אלוף במיל׳ יצחק בריק פיקד בעברו על אוגדה סדירה 36, הגיס הדרומי, המכללות הצבאיות וכיהן במשך עשר שנים כנציב קבילות החיילים
יובל שטייניץ לפני 15 שנה אמר אותו הדבר:
שטייניץ מציע: חיל טילים ישראלי
במקביל לדיווח על משבר הטילים בין ישראל לרוסיה, מביע יו"ר ועדת החוץ והביטחון חשש כי הפיגור בנושא הטילים בישראל ובצה"ל "יכול להיות קריטי"
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART/853/029.html
לא ברור כאן מה הכותב מציע.
לצבא היבשה ישנם כבר היום מערכים ארטילריים מדוייקים לטווח של כמה עשרות קילומטרים.
לצה"ל (לפי מקורות זרים) זרוע טילים אסטרטגית (כולל בצוללות וספינות) שמסוגלים להגיע למאות ואולי אלפי ק"מ
אם מדובר על טווחי הביניים של 50-300 ק"מ, כבר היום מטוסים בד"כ משגרים את הטילים שלהם הרחק מהיעד כדי לא להפגע מהגנה אווירית.
לפי מקורות זרים יש לצה"ל כבר היום מזלטים חמושים בטילים ומזלטים מתאבדים.
לא נראה לי שחיל טילים של כמה מאות (או אלפים) של טילים ישנה משהו בתפיסת ההפעלה של הצבא, אם כי אולי תהיה בזבזנות גדולה בשיגורם.
לגבי המחיר של הטילים – נראה לי שחלק מהמזלטים נושאי הטילים או המתאבדים זולים כמעט באותה מידה בייצור המוני, והם הרבה יותר גמישים בתפעול.
אם הכותב מודעג משיתוקו של חיל האוויר, הרי המזלטים לא זקוקים למסלולי המראה ארוכים.
דן . הוא מודאג מההבדל בין זמן תגובה של מטוס לזמן תגובה של טיל .כשיש טיל יוצא לכיוונינו צריך זמן תגובה קצר כדי שהאוייב לא יספיק לברוח
מעניין מאוד, חסר אבל הסבר על טענות הנגד להקמת החיל, מה הויתור שיידרש בשביל להישאר באותה מסגרת תקציבית
נכון ביותר. שטייניץ היה השני. טליק היה הראשון שזיהה את הבעיה והצורך. אני הקטן (לשעבר טייס קרב, מתכנן תקיפות וקברניט באל על) חיברתי רומן מתח ב 2016 שהתפרסם בראשית 2018 ותורגם לאנגלית באמזון ב 2019 ובו מוצגת בעיית חיל הטילים מול מערך מטוסי הקרב כדיון אגבי במוחו של גיבור הספר. הוא ממליץ במפגיע להקמה מידית של חיל טילים, במקביל לפיתוחו והצבתו של הלייזר הגאזי הכימי סקייגארד להגנה בפני חילות הטק"ק של אויבנו. שמות הספרים: "מחר יישבר השרב" (הוצ' כינרת) ו The Critical Offer באנגלית (אמאזון). יצחק ניר 0544-554775
בריק חושב מחוץ לקופסה וחושב נכון. חיל טילים יכול להשיב אש לטווחים של 2000 קמ בתוך דקות עם יכולת דיוק רבה מבלי לסכן טייסים ומטוסים שנפילתם חלילנה תעלה מאות מליוני דולרים
מאמר מצויין, ההתעצמות של איראן ושל ארגוני הטרור שלה היא אדירה בכמות ובאיכות.
התגובה שלנו לא רצינית.
בריק מציע שינוי דרמטי של חלוקת המשאבים והאנרגיה – במקום להשקיע סכומי עתק במטוסים יקרים, להקצות חלק מזה לפחות לטובת מערך טילים מעובה ומשודרג. וגם מסגרת ארגונית מתאימה.
בריק הסביר היטב מה החסרונות של המטוסים ומה היתרונות של הטילים/רקטות.
אם לא רוצים להבין – חבל מאד.
מדובר על חיל טילים אסטרטגיים.
ראש נפץ טון ומעלה,ולמרחק של מעל 2000 ק"מ.
שום מטוס לא יכול לבצע דבר כזה.
לדעתי הכותב מתכוון לשינוי תודעתי בתפיסת ההפעלה של האש. כלומר להשאיר את חיל האויר הזרוע אסטרטגית ולקחת את כל סיוע האש המדוייק לטווחים הקרובים עד 100 קמ לחיל יבשתי יעודי. לטעמי לא צריך להקים חיל חדש פשוט להגדיל את חיל התותחנים ולהעשיר אותו במגוון אמצעים.פשוטים זולים עטרי חנ"מ עם דיוק סביר לצד מערך טילים מדוייק בעל יכולת חדירה לתת הקרקע.כאשר כל זה מגובה במפקדת אש יעודית שבזמן שלום אוגרת מטרות ובזמן מלחמה מבצעת שיגור בו זמנית לכל עומק הגיזרה .
אולי נתחיל מזה שחיל התותחנים יידע לשמור על מצבורי התחמושת שלו, ולא יפקיר אותם כפי שראינו לאחרונה בגולן?
עם כל הכבוד לטילים היכן יהיו הבסיסים שלהם ? לא בטוח שהם יהיו שרידים יותר. מה הכמות?
לאן ישוגרו הטילים ועדיין לא נואשם בפשעי מלחמה? ישראל מוגבלת משפטית. מה שמכתיב עיבוי מערך הגנת נ"מ , חץ וכיפת ברזל. בעיקר על בסיסי ח"א.
המלחמה הבאה היא על הקיום והחיים שלנו, מלחמת גוג ומגוג. הנושא המשפטי יזוז הצידה, במחילה מכבודו, כי החיים עצמם קודמים לכל.
לגבי שרידות הטילים והרקטות שלנו – יש לבצע ביזור וכן להשתמש במחסנים תת קרקעיים מוגנים.
טילים בעלי דלק מוצק יכולים להתנייד ולהיות משוגרים מיד לאחר הזנת מיקום המטרה למערכת ההנחייה שלהם.
מיקום המטרה וסוגה, כמו גם אמצעי ההנחיה יכול להיות זהה לטיל ולפצצה אלא זהטיל לא מסכן טייס ומטוס ונקודת שיגורו אינה נייחת.
השענות על מערך הגנתי היא טעות כי אין 100% הגנה.
משחק ההגנה הוא סכום אפס. הגנת על הצבא – חשפת את האזרחים ולהיפך.
צריך חיל אויר גם אם אין כרגע איום אוירי.
וכן צבא יבשה גם אם אין כרגע איום יבשתי.
לגבי המטוסים צריך לרכוש עתודה של מטוסי
f 35 שטסים אנכית כדי להשתמש בהם בעת חירום.
צריך להשמיש ולשדרג ולהאריך את כל המנחתים הקיימים בארץ ויש כמה עשרות כאלה לעת חירום
לביזור מטוסי חיל האויר בעת מלחמה.
לגבי הטילים צריך להוסיף טילים ארוכי טווח
למטוסי חיל האויר.לחיל הים.לחיל ארטילריה.
בלי להקים חיל טילים.אלא לספק ליחדות צהל השונות
מזלטים.טילי שיוט טילי קרקע.רקטות.וכדומה.
מאמר מצויין, ההתעצמות של איראן ושל ארגוני הטרור שלה היא אדירה בכמות ובאיכות.
התגובה שלנו לא רצינית.
הכותב מפנה למלחמה מול אירן-חיזבאללה-פלשתינים ולא מול מדינות מאוד חזקות כמו מצרים שמאוד מתחמשת על אף שיש בה רעבים במיליונים.
המסקנה לטעמי היא אחרת: הרכש הבא של מטוסים צריך להיות של מטוסי F35B \ F35C שהם קצת יותר יקרים אבל יכולת המראה ממסלולים קצרים או אנכית למקרה שבמכת הפתיחה האויב הצליח להשבית את המסלולים לכמה שעות. בנוסף, ברור שתשתיות תהינה מותקפות בידי אלפי טילים ורקטות ביום. ולכן, ההחלטה חייבת להיות כי כל טילי כיפת ברזל\שרביט קסמים תהינה מופנות רק להגנה על אתרים כמו בסיסי חיל אוויר ובעיקר מה שחשוב בהם, תחנות כח, התפלת מים, …. והחלטה על אורך נשימה של ניהול מלאי המיירטים אל מול האיומים. הדבר אומר ספיגה בעורף וזה יגרום למאות הרוגים ואלפי פצועים. נדידת רבבות מקו המגע והערים הפגועות לאתרים אחרים. המסקנה היותר מתבקשת כי לקחת את המיקרופונים מכל משדרי ערוצי 12,13,11, גל"צ, רשת ב,… שזורעים דמורליזציה בצבור. עם כאלו שידורים בזמן מלחמת יומה"כ לא הינו שורדים.
חובה להחליט שבחירום רק דובר הממשלה מעביר מסרים בכל כלי התקשורת. אין אולפנים פתוחים. אין כל מה שהיה כאן במבצע קטן כמו מלחמת לבנון 2. אין שידור בלופ אינסופי של נאסראללה בערוצים דוברי עברית. דובר הממשלה, יעביר דווחי אמת ולא כל האמת מדי כמה שעות ואלו המסרים שיעברו.
כבר כיום, יש לשקול פתוח מערכות לייזר לטווח קצר ובעלות "ירי" נמוכה. הליזר מתאפיין בעלות יקרה לפתוח, עלות הצטידות יקרה יחסית. טווח קצר ומושפע מאחוז הלחות באטמוספירה. אבל היתרון הגדול שלו הוא יכולת לפגוע בטיל שעולה מאות אלפי דולרים או עשרות אלפי דולרים ואלו העלות של הטילים והרקטות לטווח של 100ק"מ או יותר במחיר של כמה מאות דולרים "לחיצה על ההדק". אם יהיו לישראל 100 מערכות כאלו שיגנו על בסיסי חיל אוויר, ימ"ח, תחנות כח והשנאה, מתקני הטפלת מים, נמלי ים ואוויר חלק גדול מאוד מהרקטות היקרות של האויב פשוט לא יפגעו ביעד ויאפשרו לחיל האוויר ולצבא היבשה לפעול עם הפרעה קטנה.
דבר נוסף, אם אירן תשתמש באדמת לבנון על מנת לנסות להכריע את ישראל ובדגש על הישובים והכפרים השיעים – המסקנה המתבקשת שבשלב מסויים של הלחימה. לבנון צריכה לחדול מלהתקיים כמדינה. התשתיות הלבנוניות בערים צריכות להיות מושמדות. לא גשרים, לא מתקני טיהור ביוב, לא מתקני חשמל, לא משרדי ממשלה, לא מתקני נפט-גז, לא נמלי ים ואוויר. ופעולה כנגד מרחבי השגור באופן שכצה"ל מגיע לכפר לא נשאר בו כמעט כלום. כל מי שנשאר שם ההתיחסות אליו כאל לוחם. מחיקה בבולדוזרים של בתים בכל כפר וכפר תחת חפוי של טנקים וחיל אוויר. למעשה כל דרום לבנון עד אחרי בליטאני צריך להיות רייק מאוכלוסיה. כל הבתים מחוקים והשתלטות של ישראל על השטח לתמיד.
במקביל לוודא שיש מספיק לוחמים לא תמיד באיכות הגבוהה ביותר להחזקת קווים מול הפלשתינים.
צודק לחלוטין במחיר של מטוס אחס ניתן להמזיק מספר סוללות שכח האש שלהן גדול יותר מכל מה שיוכל מטוס לייצר במשך שעת תקיפה אוירית אחת אז במחיר של טייסת אחת ישראל יכולה להשקיע הרבה בהקמת כח אש מדוייק ומנגד לטווחים גדולים עם פוטנציאל הרתעה מאיים ויעיל לא פחות מפלטפורמה מאויישת וזהו העתיד במלחמות הבאים אסור להשאר מאחור במצב הנוכחי ונשכיל מר בריק לנתח את המצב של צהל היום
אני מאד מודאג מהצמרת הביטחונית שלנו, בעבר ובהווה. חלקם הגדול, אם לא רובם הם אנשים ללא שורשים וזהות שהשקפתם יותר קוסמופוליטית מאשר יהודית.
כבר עכשיו, הצבא לא מסוגל לדבר על זה שצריך להרוג מחבלים אלא ל'נטרל'. וישנן עוד דוגמאות רבות לשחיתות המוסרית של הצבא
אי אפשר שלא להשוות את זה להסתאבות של האליטה החשמונאית שהביאה להתמוטטות הממלכה היהודית ולחורבן נוראי
העם חייב להתעורר כי לאליטות כבר לא אכפת
שמואל צודק. אליטה זה לא כחותנו. מזמן. אזרחים חייבים לעשות מה שהם יכולים להכנה. לדוגמה לבנות ממד למי שאין , כדי לפחות לא להיות נטל בזמן 0.
ישנו פרט קטן נוסף שכדאי אולי שהאלוף בריק יתייחס אליו:
לפי עניות דעתי במלחמה עתידית מערכות הGPS בכל האזור ישובשו.
חשוב מאוד, לעניות דעתי, לנתח איך זה ישפיע על הטילים, המטוסים והמלטי"ם, שלנו ושל האוייב .
יתכן למשל שטילי ומלט"י האוייב רגישים מאוד לשיבושי הGPS ולכן סכנתם פחותה, צריך לחשוב
איך השיבוש עתיד להשפיע עלינו צבאית ואזרחית ואיך אנחנו מפתחים טילים ומלטים שמסוגלים
לפעול גם בשיבושים כאלו. מחשבה מעמיקה נדרשת גם להגנת התשתיות האזרחיות במצב כזה.
https://m.ynet.co.il/articles/3484821?utm_source=m.ynet.co.il&utm_medium=social&utm_campaign=facebook&utm_term=3484821
"הטיל הזה ייתר במידה רבה את הצורך במטוסים למטרות תקיפה במלחמה הבאה."
יש לאויבים, כבר למעלה מ 10 שנים, מערכות נווט אינרציאליות שמסוגלות להביא טיל עם חצי טון חומר נפץ בדיוק של כמה עשרות מטרים. אז גם בלי GPS הם יקרעו לנו את הצורה. ה f-35 יעזרו לנו כמו כוסות רוח למת.
צהל צבא של כאילו .על עזה הם מפחדים!!!
ואז נוכל להפוך לגמרי לדיקטטורה פרופר?
מצטער שאני לא מסכים עם הגישה הזו. טילי ק"ק זה הדבר הכי לא יהודי שיש. טילי ק"ק משמשים בדרך כלל לבליץ. לא לתקיפות מדוייקות בקמה מידה קטן ולכן השימוש של טילי ק"ק הוא בדרך כלל אצל מדינות דיקטטריות כובשות חסרות רחמים
נכון שבגדול טילי קרקע-קרקע משמשים כאמצעי תקיפה ולא אמצעי הגנה, אבל אני אומר שההגנה הכי טובה זה התקפה, ממילא טילי ק"ק יהיו מאוד יעילים לזה כתגובה מהירה,חזקה, ומוחצת שתרתיע את האויב.
והיתרון של מהירות ועוצמת התגובה עולה בהרבה על החיסרון שלך של "בליץ", במיוחד כשהדיוק של הטילים הולך וגדל כול הזמן, אז גם הטענה שלך על "לא יהודי" ועל "מדינות כובשות חסרות רחמים" גם לא נכונה.
ואני חושב שאם לוקחים כדוגמא את היעילות והדיוק הגבוהים של מערכות ההגנה האווירית מתוצרת ישראל, אם ישראל תפתח טילי קרקע-קרקע אפשר לסמוך על זה שהדיוק שלהם יהיה גדול, והפגיעה באזרחים מועטה.
זה מה שאני אומר שנים !!!
חיל טילים – עכשיו ומייד !!!!
כי רק-כך אולי נשרוד את המלחמה ההולכת וקרבה… !
אגו,יוהרה,חוסר מעוף וחולשת רמטכ"לים.אין עם מי לדבר כפי שאומר אמציה חן בתוכניתו של אורי מילשטיין!!!!!!!!!ועכשיו אנו"מתבשרים" על קניית מטוסים נוספים,במקום להשקיע בטילים.הצבא שלא מוכן
למלחמה יבשתית,עקב הזנחה של שנים,כגון אצל רמטכ"ל הצבא גדי אייזנקוט,שגרם לכך שנגדים שהם אנשי
התחזוקה של צבא אינם משרתים היום בצבא,כך גם לגבי נהגים של מובילי טנקים.
במלחמה הבאה צבא ישראל יילחם את המלחמה הקודמת,כפי שעשה הצבא הפולני שיצא נגד הטנקים של
הצבא של גרמניה הנאצית בהוסרים שרכבו על סוסים.
ברור שבריק צודק! טק״ק מודרני מסוגל לצאת אוטומאטית כמו כיפת ברזל לעבר מקורות השיגור. הלייזר גם יכולת שלא התחילו לפתח בזמן. יש הרגשה שאלו שנשארים בצבא ומגיעים לפיקוד הבכיר זה לא החכמים ביותר בחברה הישראלית. החברה המוכשרים עם ראש עוזבים את הצבא לשוק הפרטי, הם המדענים, רופאים, בהיי-טק, עורכי דין, וכו. הפחות מוצלחים נשארים בצבא ושבויים בקונספציות הישנות, ללא דמיון מפותח. רק כשקורה אסון מתקנים את הדבר שגרם לאסון הספציפי הזה וזהו.
בריק כל הזמן מפחיד אותנו על דברים לא מבוססים.
לא יודע מהיכן המידע שלו. עכשיו בחרבות ברזל כל ההפחדות שלו התגלו כלא נכונים.