מישהו ראה את ״מחנה השלום״?

פעם היה כאן שמאל עם מצע שעל רובו נכתב ״עושים שלום״, אך המושג האוטופי נעלם משמו של המחנה ובמקומו נותר רק גיבוב מילים בנוסח ״רק לא ביבי״

הישרדות פוליטית – אין, ״תהליך השלום״ – אאוט | מימין: מרב מיכאלי, תמר זנדברג (קרדיט: דוברות הכנסת)

פעם היה פה שמאל. יכולת להסכים איתו או לא, הוא רצה נסיגה מיהודה ושומרון, פינוי התנחלויות, הפרדת דת ומדינה, הקמת מדינה פלשתינית, זכויות למהגרי עבודה ולמסתננים, תמיכה בלהט״ב, נישואין בני מין אחד, ובעת טרור כמובן תמיכה באויב.

היו לשמאל גם הרבה תכניות שלום שהופצו על ידי ראשי השלטון שלהם ונביאי השקר שבתקשורת. מעט מהתכניות הללו הלכו לעולמן מיד לאחר שבאו לעולם, וחלקן אף גבו מחיר דמים יקר.

תוכנית החלוקה של האו״ם ב-29 לנובמבר 1947 ביקשה לשלול את רוב מרחבי ארצנו בנוסף ליהודה והשומרון, הגולן, הגלעד, החורן, מרחבי סיני, וכן קבעה אילו אזורים יהיו חלק מהמדינה הערבית, כמו הגליל המערבי, לוד, רמלה, באר שבע, יפו, דימונה, בית שמש, אפילו שייח׳ מוניס רמת אביב. גם ירושלים עיר הקודש לא נפקדה, לאחר שנקבע כי היא תוכרז כשטח תחת פיקוח בינלאומי. אבל החלטה זו נקברה לאחר שהערבים דחו את התוכנית ופתחו במלחמת דמים למחרת ההצבעה, הן במדינות ערב והן בשטחי ארץ ישראל.

אז החלו לבוא עוד תוכניות, כמו זו של נשיא תוניסיה חביב בורגיבה שרצה נסיגה יהודית מהמדינו׳נת הקטנה שהייתה בידינו, וזכתה כמובן לשבח מאנשי התקשורת, על ״המנהיג הערבי הראשון והאמיץ״. שוב הערבים סירבו.

היה את דיין שחיכה לטלפון מחוסיין, והיה את מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג׳רס שטרח על תוכנית רוג׳רס. הייתה תוכנית רייגן ששבקה חיים לאחר פיצוץ השגרירות האמריקנית ובסיס הנחתים הלבנוני, והיה ההסכם של מזכיר המדינה האמריקני בייקר. היה את הסכם לונדון בין פרס לחוסיין, וכמובן הסכם אוסלו שגבה ועדיין גובה מחיר דמים. הייתה את התוכנית של קלינטון ואת תוכניתו של ג׳ורג׳ בוש ומפת הדרכים שלו, שאמרו עליה שהיא “חלון הזדמנויות”, ואפילו לשוויץ הרחיקו לכת עם תוכנית ג׳נבה.

קו התבוסתנות נענה כצפוי בעליית סף הדרישות המלוות בטרור מן הצד הערבי. ערפאת למד היטיב את התנהלותו של היטלר מול תבוסתנותם של צ׳מברליין ודאלאדיה.

גבה וגובה מחיר דמים כבד | חתימת הסכמי אוסלו (צילום: סער יעקב, לע״מ)

מעולם לא השלים השמאל עם המתיישבים וההתיישבויות ביהודה ושומרון ותמיד יצא בהכרזות בסגנון ״הם לא צריכים להיות שם״ (כי כידוע צריך להקל על הערבים לפגוע במרכזים יהודיים מרוחקים בנגב או באשקלון), ועד היום מתפאר אהוד ברק כיצד הוציא את צה״ל מלבנון.

להקות התקשורת, אלה המעודדות עם העיניים מזרות האימה, לא רוצים לנוח במשמרתם ותמיד חוזרים לענייני הישובים ולעם המיישב את אדמתו. הם שבו והסבירו לנו כיצד ״למען השלום חייבים לסגת״, ״לא מוסרי לשלוט על עם זר״, ״הלאה הכיבוש״, ״אסור להרשות שבגלל ההתנחלויות נתנכל לעמים זרים וחפים מפשע״, ועוד ועוד.

נקודת המפנה: אוסלו

אך בשמאל הישראלי חל שינוי גדול מאז הסכמי אוסלו שהביאו לאלפיים ״קורבנות שלום״. פתאום האידיאולוגיה שלהם קרסה. לאחר שמפלגות שמאל הצטרפו ל׳ליכוד׳ ולא שמרו על העקרונות שלהן, הסוציאליסטיים והחברתיים (מתוך תאווה לשלטון ולשררה כשהשרידות היחידה שנותרה להם הייתה רק מתוך הממשלה) – החלה דעיכתם.

וכאשר אין אידיאולוגיה, לא נותר שמאל. היחידים שהם שמאל אמיתי נמצאים במפלגות הערביות, ׳מרצ׳, ומה שנותר ממפלגת ׳העבודה׳. אלה שרוצים באיבוד הצביון היהודי של מדינת ישראל.

היו כמובן אנשי שמאל קיצוני כמו ׳מצפן׳, ׳מוקד׳, ו׳שלום עכשיו׳ שקם עוד ב-1978 עם פרסום מכתב הקצינים למנחם בגין, עוד בטרם הביטוי ״קצין״ ו״צה״ל״ הפכו למילות גנאי ולביטויים של מיליטריזם כוחני בידי הקולוניאליסטים הציוניים. יחד איתו קמו ׳בצלם׳, ׳גוש שלום׳, ׳שוברים שתיקה׳, ׳מחסום ווטש׳ ועשרות ארגונים לזכויות כגון לחופש הביטוי ולזכויות הפרט המגישים בג״צים ללא הרף, חותמים על עצומות בדרישות לחרם על ישראל ומגישים תביעות נגד ארצם בבית המשפט הבינלאומי בהאג. כלל מפלגות וארגונים אלו מכריזים על ״שטחים תמורת שלום״, קרי פירוקה של ישראל ממעט נכסיה האסטרטגיים בגולן, ביהודה ושומרון ובקעת הירדן. הסיסמא נסמכת על בסיס היסטורי שלא נשכח מההיסטוריה הגרמנית, כדברי היטלר: “לאחר סיפוח חבל הסוּדטים הגרמני למולדת, לא יהיו לי עוד תביעות טריטוריאליות”.

מאז הקמת ההתיישבויות, עסק השמאל בדמוניזציה של יישובי חבלי יהודה ושומרון, חתירה לגירוש המתנחלים והפיכת היהודים למיעוט במדינה ערבית דמוקרטית. לשם כך הוקמו צוותים נמרצים למעקב אחר בנייה בהתנחלויות והקמת מאחזים, הפקעת אדמות, תקציבים, מנגנוני הלשנה שבאה לידי ביטוי בפרסומי ״נתונים״ ומסירתם לתקשורת הן בארץ והן בחו״ל, לארגונים אנטישמיים, ולשגרירויות זרות. צוותים אלו לא חדלו מלתת ידם להסתת הערבים וייצוגם בבתי משפט בתביעות מתישות ואין סופיות נגד היישובים.

שנים של הסתה עשו את שלהן, הביאו לאנטישמיות גדולה וגלויה המוזנת בעולם במאמרי שטנה של ׳בצלם׳, והביאו לכך שבממצאי סקרי דעת הקהל בגרמניה למשל 25 אחוזים מן הגרמנים סבורים שיחס ישראל לפלסטינים זהה לזה של הנאצים ליהודים. ובנוסף, קבעה הקהילה האירופית כי המדינה המסכנת יותר מכולן את שלום האנושות, היא ישראל, עם 56 אחוזים בממוצע.

גם ההסתה נגד הציבור החרדי נסקה לאחרונה לממדים מפחידים, מאחר שהחרדים מהווים בלוק קבוע עם בנימין נתניהו ותומכים בו.

היכן מסתתר השמאל?

האם יש עוד שמאל, או שמא רק כת בענייני שנאת נתניהו? על מה הם הולכים לבחירות? פעם היה מצע כלשהו שעל רובו נכתב: עושים שלום. אך בזמנים אלה אין מצע ואין דעה שאיננה נשמעת כגיבוב מילים. מה אמרו לאחרונה יאיר לפיד? או ליברמן? או סער? ובנט? חברי מפלגת ״רק לא ביבי״?

לפיד שותק כעת. אפילו את האמירות שאמר פעם כמו “הכיסא לא נועד לקרימינל” החליט לאכסן בינתיים, כאשר כרגע הוא לא מרבה בהצהרות. כיום השתיקה היא מחסום שמונע מפוליטיקאים מסוימים שלא יפטפטו את עצמם לדעת. ממילא לא מדברים על מהלכים עתידיים, עמדות, אידיאולוגיות, כלכלה, מדיניות, ביטחון, כלום. מספיק להיכנס לקבוצה של ברית אחים שתשנא מספיק את נתניהו, תלך להפגין בבלפור, תקרא לעזר את דרוקר, ברוך קרא, אברמוביץ׳ וחבר מרעיהם, ותשנן: אני בשמאל, אני בשמאל!


ד״ר אסתר שניאורסון גרי היא סופרת, משוררת, פובליציסטית ומרצה להיסטוריה.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. יש פה חוסר הבנה, המחנה לא נעלם, הוא התהפך בנושא קריטי אחת שלא הוזכרה, התמיכה בדמוקרטיה שהוא נשא לכאורה את דגלה נעלמה למעשה לחלוטין. נכון, זה לא התחיל בשנים האחרונות ואפשר להיזכר בתגובה של יצחק בן אהרון ב-1977, אבל אז הוא היה היוצא מן הכלל ואילו היום זאת המדיניות – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2021/01/blog-post_17.html

  2. איזה מאמר יפה ומשכיל – כמו שנאמר ההיסטוריה לא משקרת ,ולגבי ההווה -הרי שמפלגות רק לא ביבי שעוד קוראים לעצמם שמאל,מנסים להפחית בהישגי ביבי,אפילו לא מראים התלהבות צוננת,ורק מקפלים זנב או שותקים.

  3. השמאל היום מתנהל כמו שנאת היהודים בכל הדורות.
    ליברמן אמר את שאמר אצל שני הליצנים שיש להם שכל בצמצום. איזה צחוק בקע מפיהם שליברמן אמר לזרוק את נתניהו והחרדים למזבלה. ושום מילה מהשמאל.
    כרסום במדינה היהודית , במשפחה היהודית , בגיורים, אם חפצי חיים אנו שלא נהפוך למדינת כל אזרחיה , על כולנו להתגייס בימים שנותרו למען נאיר את המצב לכמה שיותר אנשים.
    הזהות היהודית הולכת ומתכרסמת . השמאל ובית המשפט עושים הכול למען לא תהיה כאן זהות יהודית.
    איך אפשר?

  4. צודקת לגמרי. זאת בדיוק הסיבה שמרצ לא עוברת את אחוז החסימה ומפלגת העבודה האגדית בקושי מגרדת אותו מלמעלה. אי אפשר להוות חלופה אמיתית בלי אידיאולוגיה ודרך. שנאה, חזקה ככל שתהיה פשוט לא מספיקה. ניסו את זה פעם, פעמיים, שלוש ויותר בשנים האחרונות וכשלו בכל פעם מחדש.

  5. השמאל מונה משנאת היהדות

    מלבד זאת אין להם שום מצע או אידיאולוגי'ה

  6. השמאל אמנם התפכך ברובו בנושא השלום(בגלל מחיר הדמים הכבד) עם הפלסתינים אבל בשאר הנושאים נשאר אותו שמאל בשאר הנושאים: שנאת הדת והזהות היהודית, תמיכה מוחלטת במשפטנים ובפקידים עד כדי עיקוף הדמוקרטיה וכמובן תפיסה כלכלית המיוסדת על ריכוזיות ורגולציה(סוציאליזם).
    זה למעשה הגדרת המרכז הפוליטי: ימין ביטחוני ושמאל בכל השאר, כפי שהגדירה בזמנו ציפי לבני.
    לטעון שהמצע שלהם הוא ׳רק לא ביבי׳ זה מנותק מהמציאות. השנאה לביבי היא רק הכלי ההכרחי כרגע על מנת להשיג את יעדיהם.
    נקווה שמספיק חלקים מהמד השמאלי של המפה יתפכחו הפעם לפני שיבוא מחיר הדמים הנורא ונקווה שמספיק חלקים בצד הימני של המפה יבינו שהשמאל מת ויש גוש יריב חדש שהחליף אותו ודורש התמודדות מתאימה.

  7. הלו אנחנו בתקופת בחירות , תתחילו לעשות יותר מאמרים על הבחירות הללו בזמן הנותר, על כל הבדלים בין המפלגות.

    1. הבעיה היא שאין כל כך הרבה הבדלים, לפחות לא מספיק למלא מאמרים.
      הנה סיכום מקוצר של המפה הפוליטית:
      ראשית יש מפלגות שמטרתן היא מגזר מסוים: הציונות הדתית(הציונות הדתית ועוצמה יהודית), החרדים(ש"ס ויהדות התורה לפי מוצא, יש גם הבדל לגבי ההסכמה לקבל תיקים בממשלה), הערבים(בל"ד,רע"ם-תע"ל וחד"ש לפי סדר המוכנות לזרוק עצם לציבור היהודי תמורת קבלת דרישותיהם).
      אח"כ יש את מפלגות השמאל הישן-העבודה ומרץ כאשר כיום כבר לא ניתן באמת להסביר מה ההבדל ביניהן(עם אבתיסאם מראענה אי אפשר לטעון שהעבודה יותר מתונים או ציונים ממרץ).
      מפלגת השמאל החדש(מפוכחים ביטחונית אבל שימו לב שהם נוטים להעדיף התנגדות לליכוד על פני ערכים)-יש עתיד.
      מפלגות מאוכזבי יש עתיד שקיימות בעיקר על מנת לתת לבכירים קלפי מיקוח לסחטנות: תנופה ותל"ם.
      מפלגת פאנטים שהעדיפו לגרור את המדינה שלשוש מערכות בחירות ואח"כ למנוע העברת תקציב ובלבד שהם לא יתפשרו-כחול לבן.
      מפלגת מאוכזבי כחול-לבן(שוב, לצורכי סחטנות)-דרך ארץ.
      מפלגת הימין המנוסה והמתון-ליכוד, עם דרך שכולנו יכולים ללמוד מה היא ממעקב אחרי התנהלותם בעשור האחרון.
      מפלגת מאוכזבי הליכוד(לצורכי כנ"ל)-תקווה חדשה.
      מפלגות אנשי ימין שחושבים שהם יודעים יותר טוב מהנסיון ולא רוצים לנסות לשנות את הליכוד מבפנים(למרות הסיכון לאחדות המחנה ולניצחונו)-ימינה, זהות והכלכלית.

      מן הסתם תתקל בקלפי בעוד איזה 20 פתקי הצבעה של מפלגות שאיש לא שמע עליהן וכנראה גם לא באמת מעניינות.

      מקווה שזה מספק אותך.

    2. שכחתי:
      מפלגת ימנים אנטי דתיים שחוסר ההתפשרות שלהם יוצר נזק דומה לכחול לבן-ישראל ביתנו.
      ולגבי תל״ם-תעתיק כל מה שכתבתי על דרך-ארץ.

  8. ליברמן עשה תפנית של 180מעלות מאחר והתיק של פאינה קירשנבוים חכית ממפלגתו עדיין פתוח.הוא מפחד שהיא תהיה עדת מדינה נגדו והוא מתיישר על פי הפרקליטות ובית המשפט.לכן כל האמרות שלו.
    השמאלנים הם פשוט רעים מגעילים. לקרוא את ספרה של הבת של עמוס עוז.הם אכזריים מטבעם .זה הרי.. אדי .אן.איי שלהם.זה לזה הם מטורללים.גברת אסתר את בוודאי מכירה את ההיסטוריה של השמאלנים.אשמח אם פעם תכתבי ביתר פירוט עליהם.על עבריינות האדומה.

  9. המאמר הזה טועה ומטעה בכל כך הרבה מובנים שאני לא יודע אפילו איפה להתחיל…
    אבל במקום להתנצח עם הרצף ההיסטורי המופרך ושלל פירושי העובדות המעוותים,
    אני אשאל שאלה פשוטה:

    מה מציעה הכותבת הנכבדת כתכנית פעולה לעתיד המדינה?

    האם ריבונות ישראלית מים אל ים שכוללת בתוכה 5 מיליון פלסתינים שווי זכויות בעלי תעודות כחולות?
    האם ריבונות כמו זו לעיל יכולה לעבוד? והפלסתינים פשוט יהפכו לציונים אחרי שיבינו כמה היהדות נעלה על האיסלם?
    או שמא ריבונות ישראלית עם 5 מיליון "תושבים" או "גרים" שלא זכאים לחופש תנועה ולחופש נסיעה לחו"ל ולא זכאים להצביע או לשרת את המדינה (אני בטוח שהם ממש יאהבו לחיות פה וימשיכו לעבד את האדמה בנחת – תוך הרגשת תודה עמוקה שאנחנו מתירים להם לחיות בכלל – נאמר בציניות למי שלא הבין)
    או שמא מעדיפה הכותבת ל"היפטר" מכל אותם מיליונים… כלומר מה – משאיות ואודרוב-סעו? או שמא העמדה מול הקיר?
    או שאולי היא מציעה להמשיך במצב הקיים – כלומר אנחנו פה והם שם – ויש חומה וכשהם עצבניים אז הם יורים טילים מעבר לחומה והורגים אצלנו כמה אומללים, וכשאנחנו עצבניים בתגובה אז אנחנו הורגים אצלם איזה אלף-אלפיים אומללים שיירגעו (ובדרך נהרגים קצת מטובי בנינו).
    ובינתיים הבן שלי והבת של השכנה שלי בני ה-19 שהתגייסו לא מזמן צריכים לחוות ברמה היום-יומית את מוסר האדונים שלנו – שיכולים להתפרץ לבית של אנשים – להעמיד אותם לקיר כשהם מחרבנים במיכנסיים מפחד ולאסור ילדים בני 7 אם זה מה שמתבקש.
    אני רוצה לציין שהילדים האלה שלנו שחוו ועשו את זה – כלומר שימשו חיילים בצבא שמפקח על אוכלוסייה אזרחית – לא חוזרים אותם ילדים – הם חוזרים עם עיוות בנשמה שלהם. חלק גדול לא רוצים לחיות פה יותר. חלק נעשים אטומים לכל סבל אנושי.

    הסירוב המתמשך של אנשים כמו הכותבת להתמודד עם הבעיה הזו של: מה עושים עם 5 מיליון פלשתינים שיושבים בין הירדן לים – הוא הטעות המתמשכת של הימין המתנחל והמשיחי שבטוח שאלוהים יפתור לו את כל הבעיות. הבעיות כאן – בדמות 2 מיליון ילדים פלסתינים – מה תעשי איתם גברת שניאורסון-גרי? יש לך איזו תכנית? או הצעה?
    אם יש לך אשמח לשמוע את פרטיה – כולל הפרטים הקטנים. אם אין לך – שלי נעלייך מעל רגלייך כשאת מדברת על אנשים שניסו למצוא לה פיתרון – גם אם חלקי, גם אם רעוע. כי הם ניסו ומנסים להציל את הבת שלך ואת הבן שלי מהמוות המוסרי שאנחנו במדיניות הנוכחית מוליכים אותם אליו.

    1. "פסאבדו פרגמטיסט",

      בשנות ה- 90 היה חילופי דורות בהנהגה הישראלית את דור ניצולי השואה ומקימי המדינה ירשו ילידי הארץ. הדור שלא ידע את הכנוי "זיד" בגולה. הדור הזה איבד את הזהירות.

      החברה הללו שקראו לעצמם ה"בלייזרים" דחפו לניסוי בחיי יהודים דרך הבריחה מלבנון, הסכם אוסלו, מלחמת ישראל במחבלים שבשנות ה- 70 הרסו את ממלכת עבר הירדן, בשנות ה- 80 את לבנון ובשנות ה-90 ניסו להרוס את ישראל. הניסוי הזה בחיי יהודים נגמר במלחמה קשה, אלפי הרוגים ופצועים קשה, אלפי הלומי קרב. כלכלה על סף חדלות פרעון.

      כתוצאה, הצבור היהודי מצביע ברובו לימין. הגוש הימני בדעת הקהל הישראלית (כולל לא יהודים) הוא כ- 70-80 מנדטים. העבודה שהתחילה את הניסוי בחיי יהודים אליבא ד"אוסלו" על סף לא לעבור את אחוז החסימה.

      לגבי ערבים, בן גוריון לא הסס להכריז על מדינה כאשר היו כאן 3 ערבים על כל יהודי. רובם מהגרי עבודה מהשנים 1925-1948.

      כיום ביו"ש יש כ- 1.5M ערבים, הילודה ביו"ש ירדה אל אזור ה- 2.7 ילדים לאישה. עשרות אלפי צעירים עוזבים את יו"ש בכל שנה בלי שוב. הילודה היהודית עברה את הערבית. כשם שהחזקנו מעמד 50 שנים ממלחמת השחרור בששת הימים נחזיק עוד 50 שנה – בסופם יהיה כאן רב יהודי מוצק הרבה מעבר לממה שיש כעת – רק כדוגמא, אקסטרפולציה של לוחות הילודה והתמותה הקיימים מראים כי ב- 2065 הילדים הלא יהודים יהיו רק 15% מהשנתון.

      הסר דאגה מליבך, הזמן עובד לצידינו, אנחנו הולכים ומנצחים.

      ולך רך הלבב ואנין הרגישות, עצתי לך, קח את עצמך וילדיך וסע מכאן, רק אל תשכח אם איזה אנטישמי אירופי או מהגר מוסלמי ירצח אותך רק כי אתה יהודי.

      ברלין מחכה לך, המפתחות בפנים.

    2. יהיה פתרון של קנטונים ערביים מבוססים על שליטת החמולות השונות באיזורים השונים. זה מה שהתושבים הערבים באמת רוצים. הם לא רוצים את אשף, לא חמס, וגם לא גל של מיליוני פליטים שיציפו אותם. הפתרון הזה מציאותי ביותר. רק צריך אורך רוח וכוח רצון. צריך לחכות עד שהתנועות הלאומניות הפלסטיניות יתפוררו בפני המציאות, בדיוק כפי שהשמאל הישראלי התפורר. התהליך כבר התחיל.

  10. השמאל = הקאפו של המאה ה-21!
    בוגדים, נוכלים, רמאים, גנבים, מושחתים… עם ים של דם יהודי על הידיים!

  11. קצת סדר בדברים ברשותכם:
    ראשית, מפא"י ההיסטורית ויורשותיה לא היו מפלגות שמאל! מימין להן היו חרות, והציונים הכללים ומשמאל להן אחדות העבודה מפ"ם ומק"י כך שבהגדרה הן היו סוג של מפלגת מרכז שייצגה את הבורגנות פחות או יותר.
    שנית, ההתכווצות של השמאל נובעת גם מהריבוי הטבעי הנמוך בקרב המגזר החילוני אשכנזי מצד אחד והריבוי הטבעי הגבוה בקרב המגזר הדתי והחרדי, וכמובן האכזבה מ"תהליכי השלום-מזרח תיכון חדש" למיניהם.
    נכון יותר לומר שיורשתה הנוכחית של מפא"י ההיסטורית היא יש עתיד של יאיר לפיד המייצגת פחות או יותר את הבורגנות של היום ואם מצרפים אליה את שתי מפלגות השמאל – עבודה ומר"ץ – 17+7+7 מקבלים 31 ירידה משמעותית ביחס ל45 שקיבלה מפא"י וגרורותיה בעבר בממוצע בין שנות ה50 לתחילת שנות ה90. להתייחס רק לעבודה ולמרץ של היום כשמאל היא שגויה בשל הסיבות שמניתי לעיל.